צו לפי סעיף 24 לחוק רישוי עסקים

סעיף 24 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"24. ביצוע צו (תיקון: התשנ"ח (מס' 2))
בצו לפי סעיפים 16, 17, 20 או 22א מותר להורות למשטרה או לכל מי שפורש בו להיכנס לחצרים שעליהם ניתן הצו ולהרחיק מהם כל טובין שבהם, ומותר לנקוט כל אמצעים, לרבות שימוש בכוח באופן סביר הדרוש בנסיבות העניין, כדי להבטיח ציות להוראות הצו."

מטרתו של סעיף 24 לחוק רישוי עסקים היא, לאפשר לגורמי האכיפה להסתייע במשטרת ישראל בקיום צווי בית-משפט.

ב- עפ"א (ת"א-יפו) 80140/01 {מדינת ישראל נ' דאנס בר, תק-מח 2001(2) 7008 (2001)} נפסק כי צו לפי סעיף 16(3) לחוק רישוי עסקים ולפי סעיף 24 לחוק רישוי עסקים מאפשרים לרשות המקומית לפעול באופן מעשי להפסקת העסק וסגירתו, לאחר הזהרה למפעיל החדש ובעזרת המשטרה שתהיה מחוייבת להגיש עזרה למדינה מכוח הצו שיינתן על-פי סעיף 24 לחוק רישוי עסקים.

ב- עמ"ק (נת') 3298/06 {מדינת ישראל נ' זייפר בע"מ ואח', תק-של 2007(4) 22524 (2007)} בכתב האישום טענה המאשימה כי מאז יום 19.12.05 עוסקים הנאשמים בעסק של גז - אחסונו ומכירתו, חומרי גלם לבניה, מוצרי בניה מוגמרים - אחסונם ומכירתם, חומרים מסוכנים לקיחים ורעילים - אחסונם ומכירתם, ללא רישיון עסק על-פי חוק רישוי עסקים. המאשימה יחסה לנאשמים עבירה שעניינה ניהול עסק ללא רישיון עסק כדין.

הנאשמים הודו בעבירות הנ"ל והורשעו על-פי הודאתם.
בית-המשפט גזר על הנאשמים צו סגירה לגבי העסק נשוא כתב האישום ככל שנוגע לעסק חומרי גלם לבניה, מוצרי בניה מוגמרים אחסונם ומכירתם וכן חומרים מסוכנים לקיחים ורעילים - וביצועו נדחה למשך 24 חודשים מיום גזר הדין. מוצא צו סגירה לעסק נשוא כתב האישום ככל שנוגע לעסק של גז - אחסונו ומכירתו בעסק נשוא כתב האישום וביצועו נדחה למשך 6 חודשים מהיום.

בית-המשפט דן את נאשמת 1 לתשלום קנס בסך של 50,000 ש"ח. וכל אחד מהנאשמים 3 ו- 4 לתשלום קנס בסך של 15,000 ש"ח או 180 ימי מאסר תמורתם.

בנוסף, נאשמת 1 באמצעות מנהלה נאשם 4 תחתום על התחייבות על סך 25,000 ש"ח להימנע מלעבור אותן עבירות. ההתחייבות תיכנס לתוקפה ככל שנוגע לעסק נאשמת 1 שעניינו גז - אחסונו ומכירתו בעוד 6 חודשים מהיום, וככול שנוגע לעסק נאשמת 1 שעניינו עסק של חומרי בניה, מוצרי בניה מוגמרים אחסונם ומכירתם וכן חומרים מסוכנים לקיחים ורעילים תיכנס היא לתוקפה בעוד 24 חודשים מהיום. ההתחייבות תיחתם היום ואם לא תיחתם ייעצר מנהל הנאשמת 1 מר זייפר ברק למשך 30 יום.

כל אחד מהנאשמים 3 ו- 4 יחתום על התחייבות על סך 25,000 ש"ח להימנע מלעבור אותן עבירות. ההתחייבות שתיחתם על-ידי כל אחד מהנאשמים 3 ו- 4 תכנס לתוקפה ככל שנוגע לעסק נאשמת 1 נשוא כתב האישום - שעניינו גז - אחסונו ומכירתו בעוד 6 חודשים מהיום וככול שנוגע לעסק נאשמת 1 נשוא כתב האישום עסק שעניינו - חומרי גלם לבניה, מוצרי בניה מוגמרים וכן חומרים מסוכנים לקיחים ורעילים - אחסונם ומכירתם תיכנס היא לתוקפה בעוד 24 חודשים מהיום. ההתחייבות תיחתם על-ידי נאשם 4 היום בבית-המשפט ואם לא תחתם יעצר נאשם 4 למשך 30 יום. ההתחייבות תיחתם על-ידי נאשם 3 תוך 7 ימים מהיום ואם לא תיחתם יעצר נאשם 3 למשך 30 יום.

ב- חע"מ (ק"ג) 51098-05-10 {עיריית קריית מלאכי נ' דוד בבילה, תק-של 2010(3), 91923 (2010)} בקבלו את הבקשה קבע בית-המשפט:

"אין מחלוקת על-כך כי הנאשם מפר את צו הסגירה שניתן על-ידי כב' השופט באומגרט במסגרת גזר הדין מיום 28.10.08. לכאורה, על-פי האמור בבקשה שבפניי, הנאשם ממשיך ומנהל במקום את העסק למרות שצו הסגירה נכנס לתוקף ביום 24.07.09.
על-כן, משהוגש כתב אישום, בין היתר, בשל עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, מוסמך בית-המשפט לתת צו לפי סעיף 16 לחוק, דהיינו, צו הפסקת עיסוק וצווים נוספים, כמפורט באותו הסעיף.
בפי הנאשם טענות מטענות שונות כנגד המאשימה ותמציתם הבאתי לעיל.
יתכן וחלק מן הטענות הוא נכון ויתכן כי כל הטענות נכונות. יחד-עם-זאת ועל-כך לא יכולה להיות מחלוקת, המדובר הוא בנאשם אשר מפר הפרה בוטה וגסה את צו בית-המשפט. הוא ממשיך ומנהל במקום את העסק ללא רישיון, למרות שכבר חלפה למעלה משנה מן המועד שנקבע לסגירת העסק.
הנאשם לא טרח להגיש בקשה לבית-המשפט לדחות את מועד סגירתו של העסק, כפי שנקבע בגזר הדין, במסגרתה יכול היה להעלותאת טענותיו הרבות. לעניין זה, הפנייתו של הסניגור ל- ב"ש 1098/07 מדינת ישראל נ' חב' מול השקיעה בע"מ ואח', אינה ממין העניין, שהרי המדובר היה שם במקרה שבו הגישו הנאשמים בקשה לדחות את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה שניתן לעיסקם, בקשה אשר הוגשה עוד בטרם נכנס צו הסגירה לתוקפו.
לא די בכך שהנאשם ניהל משא ומתן עם המאשימה ועם הרשויות השונות. צו של בית-משפט הוא צו ועל אדם ירא חוק לקיים אותו ככתבו וכלשונו ואין עליו להפעיל שיקול-דעת, לעשות דין לעצמו ולהחליט אם בנסיבות העניין, ראוי שהוא יציית לצו, אם לאו. כל עוד לא שונה הצו, עומד הוא בתוקפו והמפר צו בית-משפט, מגלה זלזול בוטה בשלטון החוק.
לא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי הנאשם נקט בהליך אחר בשל התעמרות המאשימה כלפיו, כנטען על ידו. אם סבור היה הנאשם כי המאשימה אינה נוהגת כדין וכפי שעל רשות שלטונית לנהוג בו, היתה בידו האפשרות לנקוט בהליך משפטי בעניין זה, כגון פניה לבית-המשפט לעניינים מינהליים, בשל הסירוב ליתן לו רישיון עסק. תחת זאת, בחר הנאשם להתעלם מצו בית-המשפט ולהמשיך להפעיל את עסקו, תוך גילוי זלזול בהוראות החוק.
גם אם היו בידי הנאשם, במועדים שונים, אישורים כגון אישור איגוד ערים לכבאות, או אישור על סילוק אשפה, או אישור ממשטרת ישראל על הצבת שוטר בשכר במקום, הרי לא די בכך כדי לעמוד בהוראות החוק לעניין קבלת רישיון עסק, שהרי רשות הרישוי בעניין זה היא הרשות העירונית ולא אחרת.
לא למותר לציין, כי התכנית אשר מטרתה היתה שינוי יעוד המקרקעין לאזור משולב מסחר ותעשיה, הוגשה על-ידי הנאשם ביום 18.07.10, דהיינו, כחודשיים לאחר הגשת כתב האישום.
עוד יש להדגיש, כי תשובת העיריה, הדוחה את הבקשה לרישיון עסק, ניתנה לנאשם באפריל 2008 ומאז, לא הוגשה על ידו כל בקשה חדשה לרישיון עסק.
אפנה ל- עת"מ (חי') 473/02 מאג'ד ואח' נ' מסראוה ואח', פ"מ תשס"ג (2003), 393 (2003), שם נכתבו הדברים הבאים מפי כב' השופטת ר' חופרי-וינגורדוב:
"מצב שבו עסק פועל ללא רישיון לפחות מאז 21.03.99 (מועד מתן גזר הדין), קרי, במשך למעלה מ- 4 שנים, אינו סביר והינו הפרה משמעותית של עקרון שלטון החוק..."
במקרה שבפניי, המדובר הוא בהפעלת עסק ללא רישון, על-פי כתב האישום, משנת 2005, ובהפרת צו במשך למעלה משנה.
שוכנעתי כי המשך הפעלתו של העסק, אותו פוקדים אנשים רבים, ביניהם סוחרים, קונים רבים, אנשים נשים וטף, ללא רישיון עסק, כאשר משמעות הדבר, ללא פיקוח הגורמים האמונים על-כך, לרבות משטרת ישראל, מהווה סכנה לציבור, ובית-המשפט מצווה ליתן ידו בסיוע למניעת סכנה כאמור.
אשר-על-כן, הבקשה שבפני בדין יסודה ומצאתי כי יש ליתן צו כמבוקש.
סעיף 24 לחוק רישוי עסקים קובע כדלקמן :
"24. בצו לפי סעיפים 16, 17, 20 או 22 א', מותר להורות למשטרה או לכל מי שפורש בו להיכנס לחצרים שעליהם ניתן הצו ולהרחיק מהם כל טובין שבהם, ומותר לנקוט כל אמצעים, לרבות שימוש בכוח באופן סביר הדרוש בנסיבות העניין, כדי להבטיח ציות להוראות הצו.".
מטרתו של סעיף 24 לחוק היא, לאפשר לגורמי האכיפה להסתייע במשטרת ישראל בקיום צווי בית-משפט. בנסיבות העניין שבהם מדובר באדם שלכאורה מפר צו שיפוטי במשך תקופה של למעלה משנה, יש מקום להעתר לבקשת המאשימה להסתייע במשטרת ישראל לצורך אכיפת הצו המבוקש. יש לקוות כי לא יהיה צורך בהפעלת כוח כלל על-ידי גורמי האכיפה, וכי יכבד הנאשם את צו בית-המשפט.
אשר-על-כן, ניתנים בזאת הצווים הבאים:
1. אני מורה על סגירת החצרים הידועים כחלקה 75, בגוש 301.
2. אני מצווה על הנאשם לחדול מניהול העסק "שוק רוכלים עירוני" במקרקעין.
3. אני מצווה שלא ינהל אדם במקרקעין עסק טעון רישוי ללא רישיון או לא היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים.
4. אני מצווה על הנאשם שלא להעביר את הבעלות או החזקה בעסק לאחר או לאחרים.
5. אני מורה לנאשם לאסור כניסת רוכלים, סוחרים או גורמים אחרים העוסקים במכירה במסחר או ברוכלות למקרקעין.
6. אני מורה למשטרת ישראל ולמאשימה להיכנס למקרקעין ובמידת הצורך להרחיק מהם כל טובין.
7. כן אני מתיר למשטרה ולמאשימה להשתמש בכל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר, כפי שיהיה דרוש בנסיבות העניין, כדי להבטיח את ביצועם של הצווים האמורים.
8. אני מורה שתוקפו של הצו יפקע עם ביטול כתב האישום או עם מתן גזר הדין או במועד שבו המשיב יזוכה זיכוי סופי או בכל מועד אחר אשר יקבע על-ידי בית-משפט מוסמך."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו לפי סעיף 24 לחוק רישוי עסקים