botox
הספריה המשפטית
שכירות המוגנת בחוק - הלכה למעשה

הפרקים שבספר:

הוראות משלימות (סעיף 56 לחוק הגנת הדייר)

סעיף 56 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, קובע כדלקמן:

"56. הוראות משלימות
(א) פסק בית-הדין את דמי השכירות של בית עסק והוגש ערעור, רשאי בית-המשפט לערעורים להעריך ולקבוע מחדש את דמי השכירות ואין הוא קשור בממצאיו של בית-הדין.
(ב) הצדדים רשאים להסכים על דמי שכירות שישתנו לפי מדד מוסכם או לפי שיטה מוסכמת; הם רשאים להסכים על דמי השכירות גם לאחר שנפסקו בבית-הדין."

לבית-הדין לשכירות ניתן על-ידי המחוקק שיקול-דעת נרחב בבואו לקבוע את דמי השכירות של מושכר על-פי סעיף 52 לחוק, וכל עוד קביעתו אינה שרירותית או מופרכת, לא יתערב בית-המשפט של ערעור בה על-אף הסמכות הרחבה שניתנה לו בסעיף 56(א) לחוק הגנת הדייר {ע"א 513/65 חברת חלקה 171 בגוש 6945 בע"מ נ' מאיר יעקובי, פ"ד כ(2), 144 (1966)}.

על-פי סעיף 56(א) לחוק הגנת הדייר הורחבו הגבולות בהם רשאי בית-משפט שלערעור להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה, אך אין בהוראה זו כדי להצדיק "דיון מחדש" בערכאת הערעור, כאילו ההחלטה הראשונה לא ניתנה כלל, אלא בית-המשפט של ערעור יתערב בקביעת דמי השכירות, רק מנימוקים חזקים ומבוססים {ע"א 434/58 ע.מ. מזרחי בע"מ נ' יצחק טהרני, פ"ד יד(3), 813 (1960)}.

סמכויותיו של בית-משפט שלערעור, בערעור על פסק-דין של בית-הדין לשכירות, בעניין שמדובר בו בסעיף 54 לחוק הגנת הדייר, הן מצומצמות מאלה הניתנות לו בערעור על-סמך סעיף 56 לחוק הגנת הדייר.

בערעור על פסיקה לפי סעיף 56 לחוק הגנת הדייר, רשאי בית-משפט שלערעור להעריך ולקבוע מחדש את דמי השכירות, ואין הוא קשור בממצאי בית-הדין לשכירות, בעוד שעל ערעור על פסיקה לפי סעיף 54 לחוק הגנת הדייר, אין הוראה מרחיבה כזו וחלים לגביו ההלכות הידועות שאין בית-משפט של ערעור מתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה, ואף לא בשיקול-דעתה, כל עוד יש לממצאים אלה יסוד בחומר הראיות וכל עוד שיקול-הדעת אינו מופרך מעיקרו {ע"א 148/66 הרי גרפין נ' אלכסנדר קוריאנסקי, פ"ד כ(3), 239 (1966); ראה גם ע"א (יר') 74/66 הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' דוד דיליאן ואח', פ"מ נז 130 (1967)}.

על-ידי אימוץ שיטת המדד לצורך קביעת דמי השכירות לפי הוראות סעיף 56(ב) לחוק, מסכימים הצדדים להסכם, שזו ולא אחרת תהא השיטה לקביעת דמי השכירות.

במקרה כאמור אין צד זה או אחר רשאי לפנות לבית-הדין לשם קביעת דמי השכירות בכל צורה אחרת. כאשר בהסכם נקבעה שיטה מוסכמת לקביעת דמי השכירות, הרי הסכם זה מחייב את הצדדים מכוח הוראת סעיף 56(ב) לחוק {ע"א 58/69 חברת קולנוע שלושת הפינות בע"מ נ' זליג כץ, פ"מ ע 279 (1970); ע"א 579/61 מרכז וולבלסקי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד טז(3), 2156 (1962)}.

כאשר בהסכם בין הצדדים נקבעה שיטה מוסכמת לקביעת דמי שכירות, היא השיטה האמורה בסעיף 23(2) לחוק מתשי"ד, הסכם זה מחייב את הצדדים מכוח הוראת סעיף 29(ג) לחוק מתשי"ד (סעיף 56(ב) לנוסח המשולב).

יובהר כי את ההסכם בין הצדדים יש לקרוא בהקשר אחד וכחטיבה אחת, ואין להוציא מתוכו משפט אחד ולפרשו כאילו הוא חי הנושא את עצמו ואין בינו לבין יתר התניות לא קשר ולא זיקה {ע"א 579/61, 585/61, 67/62 מרכז וולובלסקי ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח', פ"ד טז(3), 2156 (1962)}.