botox
הספריה המשפטית
התנגדות לצוואה וביטולה - עילות ופגמים

הפרקים שבספר:

החופש לצוות (סעיף 27 לחוק הירושה)

1. כללי
סעיף 27 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"27. חופש לצוות
(א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה - אינה תופסת.
(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה - בטלה."

כלל יסוד הוא - כפי שבא לידי ביטוי מהוראת סעיף 27 לחוק הירושה - כי המצווה רשאי לשנות צוואתו מתי וכפי שיחפוץ עד יומו האחרון {ראה גם ת"ע (ת"א) 40521-07-10 א' ד' כ' נ' מ' מ', תק-מש 2015(2), 1115 (2015)}.

חוק הירושה אינו מכיר בשום התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה ומבטל כל הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה.

כלומר, אדם רשאי לשנות את צוואתו, לבטלה ולערוך צוואה חדשה עד ליומו האחרון וכל הסכם או התחייבות המגבילים עקרון זה - לא יתפסו {ע"מ 10807/03 אליקום זמיר ואח' נ' רות גמליאל ואח', תק-על 2007(1), 1216 (2007); ת"ע (משפחה כ"ס) 2990/07 דוד שגב נ' אוד גל, תק-מש 2010(2), 64, 69 (2010); ע"א 576/72 משה שפיר סם קליבנסקי נ' צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2), 373 (1973); ע"א 290/78 עוזיאל וינשנקר נ' אליאס אדלמן, פ"ד לד(1), 122 (1979)}.

במתח הפנימי שבין "הגוף" {הטקסט של הצוואה} לבין "הנשמה" {אומד-דעת המצווה}, יש ליתן, בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה". הטעם לכך הוא זה: האינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה. אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים על-פי הצוואה, או של כל אדם אחר {ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1), 772 (1989); ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר, פ"ד מה(2), 81 (1991); ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3), 705 (1994)}.

המצווה רשאי לשנות בכל עת את צוואתו. התחייבות {בחוזה או בצוואה עצמה} שלא לשנותה אינה תופסת. מטרת דין הצוואה בכלל - ודיני פרשנות הצוואה בפרט - הוא להגשים את רצונו {"אומד-דעתו"} של המצווה {דברי כב' השופט א' ברק ב- ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2), 817 (1999)}.

החירות לשנות צוואה הינה זכות יסוד מוגנת, שלא ניתן לשלול בדרך של תנאי מכללא או השלמת החסר. אפילו אם היה נאמר כך בצוואה במפורש, תנאי כזה היה בטל בהיותו מנוגד לסעיף 27(ב) לחוק הירושה שהינו סעיף קוגנטי הקובע כי "הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה - בטלה".

2. הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות
הצוואה אינו חוזה. היא מהווה פעולה משפטית חד-צדדית, הנתונה לשינוי בכל עת. היא פרי רצונו של עורך המסמך. הצוואה משקפת מדיניות לפיה במהלך חייו, זכותו של אדם לקבוע את גורל רכושו. זכות זו הינה חלק מזכות הקניין המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

לכן גם הזכות להוריש מוגנת על-פיו. הצוואה היא מסמך אישי. כלשון סעיף 28 לחוק הירושה "אין צוואה נעשית אלא על-ידי המצווה עצמו".

עיקרון החופש לצוות הוא אבן הראשה של הצוואה. חופש זה פג רק עם מות המצווה {א' ברק פרשנות במשפט (כרך חמישי - פרשנות הצוואה), התשס"א, 68}.

מטעם זה, הוראה בצוואה השוללת או מגבילה את כוחו של המצווה לשנותה או הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו - בטלים {ראה סעיפים 27(ב) ו- 8 לחוק הירושה בהתאמה}.

הוראות אלה נועדו להגן על רצון המצווה, כדי שלא יהא מושפע מרצון היורשים בכוח {בע"מ 2035/13 פלוני ואח' נ' חסויה ואח', תק-על 2013(3), 4915 (2013)}.

3. הורשה או שלילת הורשה בדרך של הסכם ממון
הורשה או שלילת הורשה בדרך של הסכם ממון סותרת לחלוטין את עקרון העל של דיני ההורשה בישראל והוא "החופש לצוות" הקבוע בסעיף 27 לחוק הירושה שבבסיסו עומד העיקרון שזכותו של כל מצווה לשנות בכל עת את צוואתו, ללא הסכמת אדם אחר.

שינוי של הסכם ממון דורש את הסכמת בן הזוג ואישור בית-המשפט ולפיכך, הוא אינו תואם את הוראות סעיף 27 לחוק הירושה {ראה גם ת"ע (ראשל"צ) 32649-05-12 ג' א' נ' א' א', תק-מש 2016(1), 758 (2016)}.