זיוף צוואה

ב- ת"ע (ת"א) 47214-07-12 {א' ל' נ' ש' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.16)} נדונה הכרעה בשאלת תוקפה של צוואת מנוח - צוואה בעדים בגדרה ציווה המנוח {אלמן, קשיש סיעודי} את מלוא עזבונו {הנאמד במיליונים}, למעט בית המגורים, לאחת מבנותיו היא התובעת.

יתר ילדיו התנגדו לקיום הצוואה בעילת זיוף הצוואה וחתימות המנוח.

ביום 22.03.11, ערך המנוח צוואה רביעית בזמן, היא הצוואה נשוא המחלוקת.

צוואה זו נחתמה בפני עו"ד ח' וכן בפני מזכירתו גב' ש' כהן, אשר היו עדים לצוואה.

הצוואה נשוא המחלוקת דמתה בנוסחה לצוואה מיום 04.08.10, באופן שפירטה כל נכס ונכס.

בצוואה זו ציווה המנוח את מלוא עזבונו תוך פירוט מלוא הנכסים והזכויות על-פי הצוואה משנת 2010 - לתובעת, למעט הזכויות בבית המגורים אשר לנתבעת 3 {3/4 מהזכויות} ולבנה ח' ל' {1/4 מהזכויות}.

בסעיף 11 לצוואתו מינה המנוח את התובעת כמנהלת עזבון תוך שקבע כי התובעת "תדאג לביצוע הוראותיי הנ"ל וכן תדאג לתשלום החלק המגיע ליורשים מאמם, גב' ח' ל' ז"ל".

בסעיף 16 לצוואה נימק המנוח את החלטתו להוריש לתובעת כך:

"הסיבה שאני מוריש את כל רכושי לביתי א' ל' כי היא היחידה מכל בני המשפחה הדואגת לי ומופיעה בכל פעם שאני זקוק ודואגת לכל מחסורי ובריאותי."

על כל אחד מעמודי הצוואה התנוססה חתימתו של המנוח {בעמ' הראשון לצוואה - בצד העמוד ובעמ' השני לצוואה - במקום המיועד לחתימת המצווה}.

הנתבעים טענו כי יש להורות על בטלות הצוואה מחמת זיוף חתימותיו של המנוח על גבי הצוואה.

מנגד, כפרה התובעת בטענת הזיוף וסמכה טענותיה על החלטת המשטרה מיום 31.07.13 שלא להוסיף ולחקור את טענת הזיוף וכן על מסקנות חוות-דעת המומחית לכתבי יד.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות לצוואה מטענת הזיוף, כאשר קבע כי בצוואה בעדים ישנם שלושה יסודות קונסטיטוטיביים, אשר בהיעדרם צוואה אין, ואלו הם: המצווה; שני עדים וכתב.

בית-המשפט קבע כי טענת זיוף הצוואה חותרת תחת קיומו של היסוד הראשון - הוא קיומו של המצווה.
על הטוען טענת זיוף מוטל הנטל להוכיח את טענתו והגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת זיוף, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית-המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות {ע"א 7456/11 מוריס בק נוי נ' מלחי אמנון, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.04.13); ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.04.12); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.02.11); ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589)}.

בית-המשפט גרס כי דרך המלך להוכחת טענת זיוף היא באמצעות מינוי מומחה להשוואת כתבי יד שיש לו את הטכנולוגיה והידע המקצועיים לבדיקה שכזו - גרפולוג {רמ"ש (ב"ש) 17188-06-10 נ.א. נ' ר.א., פורסם באתר האינטרנט נבו (19.10.10)}.

על-כן, סביר היה שבית-המשפט יאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין וכבדת משקל שלא לעשות זאת {ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.88)}.

בעניין הנדון, בית-המשפט דחה את טענת הזיוף מכיוון שהן החלטת המשטרה שלא להמשיך ולחקור את טענת הזיוף והן מסקנת המומחית לכתבי יד מטעם בית-המשפט לימדו כי החתימות על גבי הצוואה נכתבו על-ידי המנוח עצמו.

בית-המשפט קיבל את חוות-דעת המומחית לחלוטין. זאת מאחר כי מדובר במומחית בעלת ניסיון מקצועי רב של 42 שנים הן בארץ והן בחו"ל. למומחית ידע ספציפי לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד בשפה הערבית.

המומחית הודתה כי אינה דוברת את השפה הפרסית אולם הסבירה כי השפה הפרסית דומה לשפה הערבית בה יש לה מומחיות רבה למעט 4 אותיות וכי הינה בעלת ניסיון מוכח בעריכת השוואות כתבי יד בשפה הפרסית ברמה בינלאומית.

לגופו של עניין, המומחית הסבירה כי בעת הכנת חוות-הדעת עמדו לפניה 8 דוגמאות חתימה של המנוח לא כולל החתימות על גבי שני העתקים המקורים הנוספים של הצוואה אשר הוגשו למומחית בהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 18.07.14, וכי בשים-לב לתכונות היחודיות של חתימות המנוח די היה בדוגמאות אלו, אשר באופן יחסי הינן מועטות, כדי להגיע למסקנה חד-משמעית ברמת זיהוי וודאית כי החתימות על גבי הצוואה נכתבו על-ידי המנוח.

המומחית הסבירה כי החתימות במחלוקת הן חתימות אשר הכילו תכונות כתיבה מאוד ייחודיות של הכותב.

הדוגמאות שעמדו לרשות המומחית הספיקו לה, מאחר ולכל תכונה היה משקל מאוד חשוב במכלול כל התכונות.

התכונה החשובה ביותר שהופיעה בחתימות זה משיכת הקו ושטף הכתביה של הכותב, כאשר החתימה נמצאה ככזו שרועדת עם התחלות מאוד ייחודיות, חוטיות. זה בעצם הבסיס של הבדיקה.

סיכומו-של-דבר, חוות-דעתה של המומחית לכתב יד אשר התבססה על דוגמאות חתימה מקוריות שהועברו לה מבא-כוח הצדדים היתה חד משמעית.
ב- ת"ע (ת"א) 2209-11-11 {עזבון המנוח א.כ ז"ל נ' א.י, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.2015)} המתנגדת טענה כי חתימת המנוח על גבי הצוואה היתה מזוייפת.

התובע טען בנוגע לטענת הזיוף, כי היתה חסרת בסיס וכי היא נטענה באופן כוללני וסתום, ללא תימוכין ו/או סימוכין.

בית-המשפט מצא, כי טענת זיוף הצוואה שהעלתה המתנגדת נטענה בסתמיות ובכלליות וללא כל בסיס תומך.

בית-המשפט סבר כי המתנגדת יכלה בקלות לעתור למינוי מומחה לבדיקת ואימות טענת הזיוף אך לא עשתה כן.

בית-המשפט קבע, כי במקרה הנדון יש לקבל את ההתנגדות אך לא מהטעמים אשר צויינו על-ידי המתנגדת, ביניהם טענת הזיוף.

עוד ציין בית-המשפט, כי נוכח הפגמים שבצוואה היה על התובע להוכיח כי המסמך אשר הונח בפני בית-המשפט משקף את רצונו האחרון של המנוח את אשר ייעשה ברכושו.

בית-המשפט מצא, כי התובע לא עמד בנטל זה ועל-כן ההתנגדות והבקשה לקיום צוואת המנוח התקבלה.

בית-המשפט חייב את התובע בהוצאות מופחתות, והורה כי התובע ישלם למתנגדת הוצאות ההליך על-סך כולל של 15,000 ש"ח.

ב- ת"ע (חי') 33540-02-13 {עזבון המנוח צ' א' ז"ל נ' ר' א, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.05.15)} נדונה סוגיה בה היה סכסוך בין יורשי מנוח לעניין תוקף צוואתו, היקף עזבונו ואופן חלוקתו בין היורשים.

המנוח נפטר בגיל 49 לאחר מאבק במחלת הסרטן.

בצוואה ציווה המנוח סך של 220,000 ש"ח לבנו מנישואיו הראשונים {קטין כבן 13.5 ולהלן: "המתנגד"} ואת יתרת רכושו לאלמנתו {להלן: "התובעת"}, ממנה נולדו למנוח תאומים {כבני 4 ולהלן: "הקטינים"}.

המתנגד טען הן בכתב התביעה והן בבקשתו למינוי מומחים מיום 18.12.13 לזיוף חתימת המנוח בצוואה.

התובעת טענה כי המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה, הוא חתם עליה מרצון חופשי, בדעה צלולה, בהכרה מלאה ובהבנה מלאה של כל האמור בה.

בית-המשפט קבע כי לגבי טענת הזיוף, בהתאם להלכה הפסוקה, טענת זיוף מצריכה תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מהנדרש בתביעה אזרחית רגילה.

מתמצית חוות-דעת המומחה עלה כי במידה והיה מדובר על זיוף, היה על המזייף להתייחס בעת ובעונה אחת ל- 17 מאפייני כתב, כולל מאפיינים שאינם בולטים לעין.

במקרה הנדון, בית-המשפט החליט לדחות את טענות המתנגד כנגד חוות-דעת המומחית ובהמשך לכך דחה את טענת הזיוף על-סמך ממצאי המומחית.
לא היתה כל אינדיקציה כי חתימת המנוח נשתלה בדרך שתוארה על-ידי המתנגד בסיכומיו.

בית-המשפט לא מצא כי יש בטענות המתנגד אודות פגמים צורניים לכאורה, כדי לבסס טענתו לזיוף.

עוד הוסיף בית-המשפט כי לעובדת גודל החתימות וההבדל ביניהן משמעות אדירה כנטען בסיכומי המתנגד, זאת על יסוד ממצאי המומחית וההסברים שניתנו על ידה בחקירתה הנגדית.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זיוף צוואה