botox
הספריה המשפטית
דיני אימוץ ופונדקאות

הפרקים שבספר:

אימוץ ילדים - זכות העיון בפנקס האימוצים (סעיף 30 לחוק)

ב- תמ"ש (יר') 2470/05 {הקטין ש. נ' אלמוני ואח', תק-מש 2006(4), 175 (2006)} בית-המשפט קבע כי ילד מאומץ רשאי לבקש לעיין בפנקס הרישום {סעיף 30(ב) לחוק אימוץ ילדים}, כאשר ההנחה המובנת היא שהמאומץ יודע שהוא מאומץ.

ב- תמ"ש (ת"א) 87471/00 {פלוני ואח' נ' פלוני ואח', תק-מש 2004(1), 49 (2004)} בית-המשפט הבהיר כי פנקס האימוצים מאפשר לרשם הנישואין אפשרות לבדוק, אם אמנם אין קירבת משפחה האוסרת נישואין בין המועמדים לנישואין {סעיף 30 לחוק אימוץ ילדים}.

אין די ברשות העיון הזו למנוע יצירת קשר כלשהוא עם קרוב משפחה, אשר המאומץ אינו יודע שהוא קרובו ואין בה לסייע לאינטרס המאומץ שלא להתקשר בחיים משותפים ללא נישואין עם קרוב משפחה.

ב- תמ"ש (יר') 2470/05 {הקטין ש נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.10.06)} העיר בית-המשפט כי ילד מאומץ רשאי לבקש לעיין בפנקס הרישום {סעיף 30(ב) לחוק אימוץ ילדים}.

ב- תמ"ש (ת"א) 87471/00 {פלוני (קטין) נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.04)} צויין כי פנקס האימוצים מאפשר לרשם הנישואין אפשרות לבדוק אם אמנם אין קירבת משפחה האוסרת נישואין בין המועמדים לנישואין {סעיף 30 לחוק אימוץ ילדים}.

ב- ת"א (יר') 41/00 {פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.08.01)} צויין כי חוק אימוץ ילדים מכיר בזכותו של המאומץ להתחקות אחר שורשיו בהגיעו לבגרות. הוא מאפשר לו לקבל מידע על הוריו הביולוגיים, ואף להיפגש עימם אם רצונו בכך, זאת על-ידי עיון בפנקס האימוצים המתנהל על-פי הוראות חוק אימוץ ילדים.

עוד צויין בפסק-דין זה, כי זכותו של המאומץ הבגיר לעיין בפנקס האימוץ מותירה בידיו בלבד את השליטה בעניין המפגש עם עברו. בכך הביע המחוקק את דעתו כי טובתו של המאומץ ורצונו גוברים הן על זכותם של הוריו הביולוגיים {שלהם לא ניתנה הזכות לעיין בפנקס} והן על זכותם של הוריו המאמצים {אשר לאחר כל שנות התמסרותם לגידול הילד המאומץ הם עלולים להימצא בסיטואציה בה יברר את זהות משפחתו הטבעית ואולי אף יתנתק מהם}.

זכות זו של המאומצת לפרטיותה עוגנה, כאמור, בסעיף 30 לחוק אימוץ ילדים אשר אינו מאפשר לשום גורם מלבדה לשלוט על המידע הנוגע לעברה.

ב- ת"א (קריות) 396/03 {פלוני נ' מדינת ישראל המועצה הדתית בנהריה, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.10.06)} נדונה תביעת נזיקין לפיצוי התובע שהינו בן מאומץ, על נזק נפשי שנגרם לו לטענתו, כתוצאה מהפרת חובה חקוקה ו/או התרשלות מכוח עוולת הנזיקין של מי מהנתבעים באופן שהביאה לחשיפתו על-ידי אימו הביולוגית והטרדות מצידה.

לאחר שנרשם התובע לנישואין, ובהיותו בן מאומץ, בררו הנתבעים את כשרות הנישואין. בין-היתר, תוך יצירת קשר עם האם הביולוגית.

התובע טען כי סמכותו של רושם נישואין לעיין בתיק האימוץ, הקנויה לו על-פי הוראות סעיף 30(א)(2) לחוק אימוץ ילדים, איננה מאפשרת לו לעשות דבר מעבר לעיון בתיק גופו, והפניה לאם הביולוגית נעשתה שלא כחוק אימוץ ילדים, ומהווה הפרה של סעיף 34(א) לחוק אימוץ ילדים.

התובע סבר כי לא היתה מחלוקת כי הפניה לאם הביולוגית היתה הגורם להתעניינותה בבנה, ודי בכך בכדי להחיל אחריות נזיקית על הנתבעים בגין תוצאות הפניה לאם.

או מי שהוא הסמיך לכך, כשהעיון דרוש למילוי תפקידו הרשמי" מאפשר את בירור סוגיית כשרות הנישואין גם על-ידי פניה להורה הביולוגי, במידה שזאת נדרשת לשם הכשרת נישואי הבן.

בית-משפט השלום דחה את התביעה {ללא צו להוצאות} ופסק כי שאלת הכשרות לנישואין היא שאלה רבת-משקל ומשמעותית ונוגעת בדיני נפשות, ממש כמו הצורך להגן על זהות המאומץ.

בית-המשפט קבע כי בירור שאינו מספק על-ידי עיון בתיק האימוץ בלבד, עלול להביא לתוצאה קשה והרת גורל במהלכה לא יוכל מאומץ להתחתן כדמו"י.

באיזון בין שני הפרמטרים יש לאפשר לרבנים לקיים את הברור הנדרש, גם מעבר לעיון בתיק גרידא, וזאת עד למקרה בו יש בברור בכדי להביא לסיכון בחשיפת זהות הבן המאומץ.

במקרה הנדון, בית-המשפט קבע כי אין אחריות והוא אינו מוצא לנכון לחייב את הנתבעות בנזיקין ו/או הפרת הוראה חקוקה, שכן בנסיבות המקרה, הרבנים נהגו כשורה והיה נדרש לבצע בירור ולא להסתפק בתיק האימוץ בלבד.

בית-המשפט הוסיף והדגיש כי בירור זה צריך להתקיים בזהירות רבה, בדיסקרטיות ככל האפשר, תוך הפגנת רגישות ותוך שמירה על התנהלות שרק הרבנים הראשיים המעורבים שותפים לה ולא כל גורם אחר כרושמי נישואין או עובדי המועצה הדתית.

השארת חומר רגיש שכזה ללא פיקוח מספיק ותוך אי-שמירה על רגישות מקסימאלית, עלולה לגרום להפרת חובה חקוקה ו/או רשלנות.

בסופו-של-יום, לא הוכחה התרשלות שכזו, אם כי היה מקום כאמור שהחומר האמור יהיה בכספת וזו גם הנחיית בית-המשפט, מכאן ואילך למועצות הדתיות נשוא תיק זה.