botox
הספריה המשפטית
דיני אימוץ ופונדקאות

הפרקים שבספר:

ערעור (סעיף 13ד לחוק עבודת נשים)

1. הדין
סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 קובע כדלקמן:

"13ד. ערעור (תיקון התשס"ז (מס' 8))
הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית-דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו."

2. כללי
החלטת הממונה אם להתיר פיטוריה של עובדת בהיריון היא החלטה מינהלית-שלטונית.

ככלל, בבוא בית-הדין לעבודה - כמו כל ערכאה שיפוטית אחרת - לדון בהפעלת הסמכות השלטונית, תיבחן הפעלת הסמכות על-פי עקרונות המשפט המינהלי.

על-כן, בהתאם לכך נקבע על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה כי בעקבות העברת הסמכות לדון בעתירות שבנדון לבית-הדין לעבודה, הפעילו בתי-הדין לעבודה במסגרת פרוצידורלית זו את המשפט המינהלי, תוך שהשינוי במסגרת הפרוצידורלית לא גרם לשינוי ביישום הדין והמשפט {דב"ע נב/3-148 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"ע כ"ד, 225}.

בית-הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלבנטיים לעניין.

בית-הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין {ע"ע (ארצי) 329/99 אופיר טורס בע"מ נ' גולדנברג-חייט ואח', תק-אר 2002(3), 725 (2002)}.

לאור האמור לעיל הוסף סעיף 13ד לחוק עבודת נשים המקנה את האפשרות לתקוף את החלטת הממונה בתקיפה ישירה על דרך של ערעור.

סוגיית תקיפת החלטת הממונה נדונה בבתי-הדין האזוריים לעבודה. כך ב- תע"ש (חי') 1534/08 {קפלן מנחם נ' קוסמיניסקי אתי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.09)} קבע בית-הדין כי "מעת שהוקנתה זכות תקיפה ישירה של החלטות הממונה באמצעות הליך ערעור, אין המדובר עוד בעילות ההתערבות ה"מינהליות" המוכרות, כי אם מומסך בית-הדין לשים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הממונה, על יסוד התשתית העובדתית שפרשו הצדדים בפניה".

ב- ע"ב (ת"א) 6200/09 {אורית בן שבת נ' מפעלי אנקורי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.11.09)} אומצה ההלכה שנקבעה לעניין החלטת הממונה על תשלום גמלאות. על-פי הלכה זו, שנקבעה ב- ע"ע 349/07 {מדינת ישראל נ' הממונה על תשלום הגמלאות, תק-אר 2008(2), 424 (2008)} "משנקבעה מסגרת זמן קבועה בחוק (בדרך של ערעור) אין לחרוג ממנה או להאריכה אף אם מדובר בהליך שונה מזו הקבועה (למשל תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור)".

בפסק-הדין בעניין אורית בן שבת דחה בית-הדין את טענת המערערת לפיה לצד הזכות לערער על החלטת הממונה לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, נותרה זכות "התקיפה העקיפה" בדרך של הגשת תביעה כנגד סבירות ההחלטה ו/או באופן הפעלת שיקול-דעתה של הממונה וקבע:

"קבלת פרשנות מעין זו תוביל לכך שפעולת המחוקק לתיקונו של סעיף 13ד לחוק וקביעת דרך לערעור על החלטת הממונה, מתייתרת שכן תמיד תעמוד האפשרות להגיש תביעה כשהממונה הוא צד לה, לבחינת סבירות ההחלטה, ללא תלות במועד כזה או אחר."

לנוכח האמור לעיל, משקבע המחוקק פרק זמן מוגדר להגשת ערעור על החלטת הממונה, אין עוד מקום לקיומו של הליך אחר, שהותרתו בעינו תייתר את תיקון החוק ותרוקן אותו מתוכן.

יש לבחון את החלטת הממונה לפי הגישה "הערעורית" - לפיה לבית-הדין סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית רחבה יותר ובמידת הצורך אף לשים את שיקול-דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות {תע"א (נצ') 2211-08 מירה נחמני נ' הממונה על עבודת נשים - מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.02.11)}.

יחד-עם-זאת, יש לזכור, כי על אף הסמכות שהוקנתה לבית-הדין להפעלת ביקורת שיפוטית רחבה בהליך של "ערעור" במובחן מהליך של תקיפה מינהלית, עדיין מדובר בהליך של ערעור ולא בדיון מחודש בבית-הדין כערכאה ראשונה {סע"ש (ת"א) 36991-12-14 מרוות גמהור נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, תק-עב 2015(3), 11665 (2015)}.

ב- סע"ש (נצ') 24226-09-13 {איזלבה שטיימן סוקולסקי נ' דנטל טכנולוג'יס סופלייס בע"מ, תק-עב 2015(3), 11676 (2015)} קבע בית-הדין כי "הטענות שהועלו על-ידי התובעת, כנגד החלטת הממונה, הינן טענות שמקומן בערעור על החלטת הממונה, ומזה לא הוגש כאמור, אין מקום להעלות כעת".

ב- ס"ע (ת"א) 35145-04-10 {קרייף נ' לילך י' י' השקעות ונדל"ן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.04.13)} קבע בית-הדין כי "אין להסיק מגישה זו כי בית-הדין מוסמך להתערב בהחלטת הממונה בדרך של שמיעת ראיות מחדש, במסגרת דיון בתביעה של עובדת כנגד המעביד, שלא באמצעות ערעור על החלטת הממונה".