איסור הגילוי (סעיף 34 לחוק)

1. האם בוצע פרסום אסור בניגוד לסעיף 34 לחוק אימוץ ילדים?
ב- תמ"ש (יר') 13381-09 {ד.ח נ' ס.צ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.13)} נדונה תביעה שעניינה בטענות התובעים - מאומץ והוריו המאמצים, המנהלים אורח חיים חרדי - כנגד הוריו הביולוגיים וכמה מאחיו הביולוגיים של המאומץ {נתבעים 1 - 6}, בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות יצירת הקשר עמם, עם הגיע המאומץ לגיל בגרות.

התובעים טענו כי זה היה קשר אשר נכפה עליהם, תוך התעלמות מן העובדה שהמאומץ בחר שלא לפתוח את תיק האימוץ ולברר פרטים אודות משפחתו הביולוגית.

עוד הוסיפו התובעים כי הגישו את תביעתם בגין נזקים שנגרמו עקב גילוי עובדת האימוץ לצדדים שלישיים, ופרסומה בפומבי באתר "יוטיוב", ובאתר הנתבעת 7 {להלן: "העמותה"} - אתרי אינטרנט הפתוחים לכולי עלמא.

כמו-כן, הוגשה התביעה גם כנגד משרד העבודה והרווחה {נתבע 8} והעמותה בגין מעורבותם לכאורה בחשיפת האימוץ וזהות המאומץ והוריו המאמצים.

הנתבעים 1 - 6, הגישו תביעה שכנגד, כנגד ההורים המאמצים לפיצוי בסך 100,000 ש"ח.

בין-היתר בטענה שההורים המאמצים חיבלו בקשר שנרקם בינם לבין המאומץ, וכן בגין הגשת כתב התביעה העיקרי, ובכך גרמו לייסורים וכאב לתובעים-שכנגד.
בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה כנגד נתבעים, 1, 2, 3, 5 ו- 7 ודחה את התביעה שכנגד, מתוך הכרה בחשיבות השמירה על פרטיותם של המעורבים במשולש האימוץ {מאמצים, מאומץ, הורים ביולוגיים}, והכרה בסודיות וחשאיות פעולת האימוץ, קבע המחוקק בסעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, איסור רחב וגורף על חשיפת זהות המעורבים, שנועד למנוע הן גילוי זהותם של מאמץ או מאומץ או הורהו, והן פרסום שמותיהם, וכן על גילוי או פרסום של כל דבר העלול להביא לזיהויים, ללא רשות בית-המשפט.

כעולה מהפסיקה, איסור "פרסום" משמעותו איסור חשיפת מידע ברבים, באופן פומבי וכללי; לעומת-זאת, פעולת "גילוי" הינה רחבה יותר, ומשמעותה חשיפת המידע בכל דרך, גם ברמת הפרט, לרבות בשיחה פרטית, עם העברת המידע מאדם לאדם.

מכאן, שכל פרסום הוא גילוי, אך לא כל גילוי הוא פרסום. הפצת מידע באמצעי תקשורת פומביים הינה בגדר מעשה פרסום.

בית-המשפט ציין כי על-פי לשון הסעיף, גילוי, או פרסום, כוללים את חשיפת זהות המאמץ, המאומץ או ההורה הביולוגי וכן כל דבר שעשוי להביא לזיהויים.

מכאן, שעל-אף שאין הסעיף כולל איסור מפורש על חשיפת זהותם של בני משפחה אחרים של המעורבים, כגון אחים או אחיות, הרי שחשיפתם של בני משפחה אלה עלולה מעצם טיבה לחשוף את זהותם של המעורבים בדבר.

עוד יצויין, כי סעיף 34 לחוק האימוץ בנוסחו הנוכחי תוקן בשנת 1996, ועם תיקונו הובהר כי מותר למאמץ ולמאומץ, אך לא להורה הביולוגי, לבצע גילוי של דבר האימוץ אשר הם צדדים לו, וכן הותר גילוי שנעשה בהסכמתם ואשר הינו לטובת המאומץ {סעיף 34(ב) לחוק האימוץ}.

סעיף 34 לחוק האימוץ קובע כי המבצע גילוי או פרסום ללא רשות בית-המשפט עובר עבירה פלילית, אך אין מניעה כי סעיף זה ישמש גם בסיס לעוולה נזיקית של הפרת חובה חקוקה.

במקרה הנדון, הוכח ביצוען של מספר פעולות שביצעו נתבעים, 1, 2, 3, ו- 5, שעלו כדי "גילוי" - במהלכן נחשפה זהות המאומץ או זהות המשפחה המאמצת או זהות המשפחה הביולוגית.

בחלק מן המקרים התגלתה זהות המשפחה הביולוגית למי שכבר ידע על היותו של תובע 1 מאומץ עוד קודם לכן, אך לא ידע מהי; כך לדוגמה, בשיחתה של נתבעת 3 עם אחות תובע 2; נסיבות אלה אף הביאו לגילוי המשפחה הביולוגית למאמצים ולמאומץ, זאת כאשר כעולה מהנסיבות שהתבררו המאמצים לא רצו לדעת את זהות המשפחה הביולוגית, ובאשר למאומץ - תובע 1 - הרי הוא במודע לא רצה לברר מי היא משפחתו הביולוגית, על-אף שרשאי היה לבקש לפתוח את תיק האימוץ.

במקרים אחרים נחשף דבר האימוץ בפני מי שלא ידע זאת קודם, בפני מי שהמאומץ ובני משפחתו ניסו להסתיר מפניו עובדה זו ולשמרה כסוד כמוס. כך אירע עת חשפו נתבעת 3 ונתבע 5 את דבר האימוץ בקרב חבריו לישיבה של תובע 1.

הנה-כי-כן, העובדה שהמאמץ או המאומץ גילו או פרסמו בעבר פרטי אימוץ, האסורים לגילוי או לפרסום על-ידי כל אדם אחר {לבד מהמאמץ והמאומץ שעשו זאת בתום-לב בהסכמה ולטובת המאומץ}, אין בה כדי להפחית מהמעשה האסור של כל אדם אחר המגלה או המפרסם דבר האימוץ תוך גילוי זהות המאמץ או המאומץ.

האם נעשה "פרסום" בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ? סרטון הווידאו מן הפגישה בין תובע 1 לאחיו הביולוגיים בגן הוורדים פורסם בפומבי הן באתר "יוטיוב", והן באתר העמותה.

לא הוכח כי באתר "יוטיוב" נלוו הסברים כלשהם לסרטון, בכתב או בכל דרך אחרת, המבארים במי ובמה מדובר.

אשר-על-כן, בנסיבות אלו אין מקום לקבוע כי ב"יוטיוב" נעשה "פרסום" על-ידי מי מהנתבעים בניגוד לחוק.

מאידך, לגבי הסרטון שהועלה לאתר העמותה הרי שמדובר ב"פרסום" בניגוד לחוק. אין כל ספק כי חשיפת פרטי האימוץ, חשיפת שמו של המאומץ וזהות הוריו המאמצים באתר אינטרנט נגיש ופתוח לכל דורש מהווה מעשה "פרסום" אסור, ועומד בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי נראה שהעמותה, אשר זהו אתר האינטרנט שלה ואשר חזקה כי היא השולטת על התכנים המתפרסמים בו נטלה חלק עיקרי במעשה הפרסום, עת אפשרה למכתבים הגלויים, לסרטון הווידאו ולתמונות להתפרסם תחת חסותה, ולחשוף, באמצעותם, את זהות המאומץ והוריו המאמצים לעיניי כל.

בכך ביצעה העמותה מעשה פרסום אסור, המהווה הפרה של סעיף 34 לחוק האימוץ.

גם נתבעת 3, שעה שמסרה את המידע המפורט והחומר המצולם לידי מנכ"ל העמותה ביצעה פרסום אסור בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ, באמצעות העמותה.

ב- אמ"צ (חי') 21271-11-09 {היועץ המשפטי לממשלה נ' האב הביולוגי, תק-מש 2013(1), 1177 (2013)} בית-המשפט הבהיר כי סעיף 34 לחוק האימוץ אוסר על גילוי {בין אם בדרך של פרסום באמצעי התקשורת ובין אם לא} של כל פרט העלול להביא לזיהויים של מאמץ ושל מאומץ, וזאת ללא רשות בית-משפט {ע"מ (ת"א) 3/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.06.07); תמ"ש (ת"א) 76/97 פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.98)}.
המחוקק הדגיש כי המפר את חסיון האימוץ הקבוע בסעיף 34 לחוק האימוץ, דינו מאסר 6 חודשים.

בכך הביע המחוקק את החשיבות על שמירת החסיון בהליך האימוץ {ראה ע"פ 4463/93 אמנון בירב נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5), 447, (1996)}.

כב' השופט שמואל בוקובסקי, סבר ב- אמ"צ (ראשל"צ) 79/07 {הקטין פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.03.08)} כי:

"שיקול נוסף שיש בו כדי להביא לדחיית בקשתה של המשיבה הינו הצורך בהגנה על מוסד האימוץ ומניעת הישנות מקרים דומים לנדון בעתיד. אין צורך להכביר מילים בדבר הצורך בשמירה על חסיון הליכי האימוץ; זאת בשל הצורך המשמעותי להגן על זהות המאומץ והוריו המאמצים, על פרטיותם ועל צנעת חייהם.

אכן, בעידן המחשוב והאינטרנט, כפי שנוכחנו במקרה הנדון, יש ומצליח אדם להתחקות אחר פרטיו החסויים של המאומץ ומשפחתו.

כך עשתה המשיבה בנדון, ואף הגדילה לעשות כאשר טענה, כי מעת ש"נוצרו העובדות בשטח" שוב לא ניתן להשיב המצב לקדמותו, ויש להיעתר לבקשתה.

ברי, כי אין ליתן יד להתנהגות זו; היענות לבקשת המשיבה עשויה לפתוח פתח להישנות התנהגות מסוג זה בעתיד (ואין החשש מופרך לאור העובדה שבמדינה קטנה עסקינן), ויהא בכך כדי לפגוע במוסד האימוץ פגיעה אנושה, פגיעה שאל לו לבית-המשפט לאפשרה. גם מסיבה זו ראוי לה לבקשת המשיבה שתידחה."

זאת ועוד, בעידן בו אנו חיים, המציאות הטכנולוגית מתקדמת והיא משפיעה על רבדים שונים במארג חיינו.

בעידן המודרני מציבה המציאות הטכנולוגית המודרנית מורכבות משפטית העלולה לכרסם בזכות לפרטיות.

בית-המשפט העליון עמד על הקושי בשמירת הפרטיות בעידן הטכנולוגי המודרני {בג"צ 3809/08, האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.05.12) וכן ראה ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' אריה ורדי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.13)}.

הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל. היא נובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא מגלמת את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו על-ידי אחרים {ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' אריה ורדי (23.01.13)}.

דברים אלה נכתבו כאשר בית-המשפט העליון דן בזכות לפרטיות ולא התיר את פרסומם של הדמיית פנים הבית של אדם באתר משרד אדריכלים. קל וחומר, שיש לשמור על הזכות לפרטיות שבעתיים בכל הקשור לקטין, רך בשנים, ובן בנו של קל וחומר, במאומץ.

גם המלומד מיכאל בירנהק {"שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכותלפרטיות", משפט וממשל, י"א, עמ' 42 (2008)} התריע על הקלות בה המידע אודותינו נשמר ומופץ כאשר העיר כי:

"בסביבה טכנולוגית שבה קל לשמור מידע לתקופה ממושכת, ולמעשה אין סופית, אין גורלנו נתון עוד לחסדי הזיכרון והשכחה האנושיים, אין עוד התיישנות של מידע.

המידע על אודותינו שנאסף, נשמר, מעובד, מוצלב ומנותח במאגרי מידע - משקף אותנו. יש זהות בין האדם לבין המידע על אודותיו. לפיכך שליטה של אחר {המדינה, המעסיק, התאגיד} במידע על אודות אסם שקולה לשליטה של אותו אחר באדם עצמו.

... אדם שאינו שולט במידע על אודותיו אינו עוד ריבון לעצמו; הוא מסווג ומתוייג על-ידי אחרים, מבלי שנשאל, מבלי שיש לו השפעה על הסיווג וללא זכות ערעור.

... מכאן שמשוא השליטה המרכזי הוא מידע. היקפה של השליטה הוא כל פעולה הקשורה למידע: החל באיסופו הראשוני; המשך בהעברתו לצדדים שלישיים, שמירתו, עיבודו בדרכים שונות, ובעיקר הצלבתו עם מידע אחר וניתוחו.. "

זאת-ועוד, פסק-הדין בעניין הנדון הפך לחלוט. בפסק-הדין צומצמו תוצאות האימוץ, אך ורק ביחס למשיב, למפגשים בינו לבין הקטינה 3 פעמים בשנה.

טענת המבקש כי צילום הקטינה על-ידי המשיב, משמעו צמצום נוסף של צו האימוץ - היתה מקובלת על בית-המשפט.

בית-המשפט לא התיר צמצום נוסף של צו האימוץ כאשר נתמך בדברי כב' השופטת ארבל ב- בע"מ 6593/06 {פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.07)} כאשר לטעמו של בית-המשפט עדיין יש להקפיד על שימוש במוסד האימוץ הפתוח בזהירות רבה, במשורה, בדקדקנות ובאופן חריג בבחינת "כבדהו וחשדהו".

2. מתי יתיר בית-המשפט פרסום?
ב- תמ"ש (פ"ת) 34631-09-12 {חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.12.12)} דובר בבקשת חברת החדשות הישראלית בע"מ {להלן: "המבקשת"}, להתיר לה לפרסם את שמם וזהותם של המשיבים הפורמאליים ושל ילדיהם הקטינים במסגרת כתבה חדשותית שתביא בפני הציבור את סיפורם של המשיבים הפורמאליים 2 ו- 3 {להלן: "ההורים המיועדים"} שהתקשרו בהסכם פונדקאות עם המשיבה 1 {להלן: "האם הנושאת"} אשר כתוצאה ממנו נולד בנם השלישי של ההורים המיועדים {להלן: "הקטין"}.

לגישת המבקשת וההורים המיועדים, באמצעות חשיפת סיפורם האישי המוצלח ניתן יהיה לעורר את המודעות בקרב הציבור הרחב למוסד הפונדקאות ולסייע בניתוץ הסטיגמות והדעות הקדומות לגביו, וכן לעודד זוגות חשוכי ילדים לבחון את מוסד הפונדקאות וכן לחזק את ידיהן של נשים שעשויות להיות מתאימות לבחור לשמש כפונדקאיות.

בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה הסכים לפרסום הכתבה, כפוף למגבלות שנקבעו ב- תמ"ש 51470/06 {חיה נ' היועמ"ש לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו, תק-מש 2007(2), 50 (19.04.07) (להלן: "הלכת חיה")} לפיה תותר פרסום שמות פרטיים של הבגירים, ללא פרטי זיהוי נוספים.

ולגבי הקטינים, פניהם וקולם יטושטשו ולא יצויין פרט כלשהו הנוגע אליהם, לרבות שמם.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה במלואה, מהטעמים כי סוגיית איסור פרסום זהותם של הגורמים המעורבים הסכמים קבועה בסעיף 19(ג) לחוק לנשיאת עוברים כדלקמן:

"(ג) המפרסם, ללא רשות בית-משפט, דברים שנאמרו בישיבות ועדת האישורים או מסמכים שהוגשו לה, או שמם, זהותם או כל דבר אחר העלול להביא לזיהוים של אם נושאת, של הורים מיועדים או של ילד, או את תוכנם של הסכם לנשיאת עוברים או מסמכים שהוגשו לבית-משפט בעניינים אלה, דינו - מאסר שנה אחת."

איסור הפרסום אינו איסור גורף. יחד-עם-זאת, איסור הפרסום הינו הכלל והתרת הפרסום הינה החריג לכלל.

ההבחנה בין "פרסום" ל"גילוי" נדונה בפסיקה ונקבע כי "פרסום" משמעותו גילוי מידע באמצעות כלי התקשורת בעוד ש"גילוי" משמעו איסור כללי ורחב על העברת המידע. כך ב- ע"פ 4463/93 {אמנון בירב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.96)}.

בדבריו של היועץ המשפטי לממשלה {כתוארו אז}, מר מני מזוז, הסביר האחרון את תכלית האיסור שנקבע בחוק ההסכמים לנשיאת עוברים, בדיון שהתקיים בפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ביום 06.02.96, כדלקמן:

"לעניין הפרסום, היה לנגד עינו סעיף 34 לחוק האימוץ. מי שמעיין... רואה הבדל אחד מאוד בולט, שסעיף 34 לחוק האימוץ מדבר על גילוי... אנו נקטנו בהוראה של פרסום, ויש הבדל מאוד משמעותי בין הפרסום לבין גילוי.

המונח פרסום פרושו לרבים - אלה כל סוגי התקשורת למיניהם, ואת זה רצוננו לאסור. לעומת-זאת, אם ההורה המזמין מספר לילד, מספר גם לשכנה או לדודה או לסבתא זה לא פרסום, זה גילוי. גילוי לא אסרנו... הליך הפונדקאות הוא לא כל כך חסוי כמו אימוץ וחשבנו שאי-אפשר לחסום גילוי, כשזה ברמה הפרטית."

כפועל-יוצא, בית-המשפט יתיר פרסום במשורה ורק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהכלל הקבוע באחד החוקים הקשורים לנסיבות העניין. בהקשר זה, הסכמת ההורים המיועדים והאם הנושאת אינם חזות הכל, ויש לשקול גם טובתם של הקטינים וזכותם הנפרדת לפרטיות.

לעמדת בית-המשפט יש במקרה הנדון לעיל לצעוד את הצעד הקטן והנוסף בדרך שהתווה בית-המשפט ב"פרשת חיה" ולאפשר פרסום ללא כל סייג של פרטי הצדדים וילדיהם הקטינים.

כפי שכבר נקבע בפסיקתו של בית-המשפט, החברה הישראלית של שנות ה- 2000 הינה חברה פלורליסטית.

קיימות בה משפחות מכל סוג ומין. כך קיימות משפחות חד-הוריות, משפחות חד-מיניות, משפחות בהן ילדים מאומצים, משפחות בהן ילדים נולדו מתרומת זרע אנונימית ואף מתרומת ביציות, ומשפחות בהן הילדים נולדו לפי הסכם פונדקאות.

בית-המשפט ציין כי אין עדיין מספיק ידע ומחקרים בתחום הפונדקאות כדי לתת תשובה מקצועית לשאלת השפעת הפרסום בתקשורת על הקטין.

ייתכן שדווקא הפרסום ברבים ייטיב עם הקטין ועם ההתמודדות מול גילויי הסביבה אל מול השונות שלו ככל שקיימת שונות שכזו.
במקרה הספציפי בית-המשפט לא שוכנע כי תיפגע טובת הקטין מעצם הפרסום, וזאת לאור העובדה כי הקטין גדל על ברכי הידיעה כי הוא הגיע אל העולם מתוך רחמה של אם אחרת, ולידיעה זו היו שותפים גם אחיו הביולוגיים ובנה הקטין של האם הנושאת וכך גם סביבתו של הקטין.

בדרישת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לטשטוש הפנים בכתבה קיים חשש ליצירת דעת קהל נגד ההליך, שכן ההנחה היא כי דבר שנעשה בהיחבא ובמסתור ויש בו משום הבושה והפסול.

עוד ציין בית-המשפט כי במציאות הקיימת של זמינות המדיה והמידע באינטרנט, לא תהיה שום משמעות לטשטוש פניהם של הקטינים, אם תותר חשיפת פניהם של האב המיועד והאם הנושאת בלבד, בשמם המלא.

אשר-על-כן בית-המשפט פסק כי בשיקול כל ההיבטים החל מטובת הקטין נשוא הפונדקאות, שקילת טובתם של הקטינים אחיהם של הקטין וטובתו של הקטין בנה של האם הנושאת, ועובר לזכויות ההורים המיועדים, כולל עניין הציבור אשר הינו התכלית להגשת הבקשה על-ידי ההורים המיועדים והאם הנושאת, תוך התייחסות למציאות המשפטית ולתמורות החברתיות בכל הקשור לחשיפת מידע אישי באמצעות האינטרנט, ובמיוחד לאור הנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון לעיל לפיהן גדלים הקטינים בשקיפות לאור נסיבות לידתו של הקטין.

בית-המשפט סבר כי בנסיבות הפרטניות של המקרה יש לאפשר את פרסום הכתבה הטלוויזיונית כפי שנתבקשה, בלא שתיגרם פגיעה מהותית בפרטיותם של הקטינים או פגיעה כלשהי בטובתם.

3. איזו זכות גוברת - הזכות לחסיון הקטינה או זכותו של האב הביולוגי לצלמה?
ב- אמ"צ (חי') 21271-11-09 {קטינה שהוכרזה כבת-אימוץ נ' האב הביולוגי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.02.13)} נדונה סוגיה אשר עסקה בקטינה כבת 4.5, אשר הוכרזה כבת-אימוץ ביחס לאביה.

האימוץ צומצם על דרך קיומם של 3 מפגשים בשנה בינה לבין אביה. האב הביולוגי ביקש לצלם את הקטינה בעת מפגשיו עמה ולשמור תמונותיה.

בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה פנה לבית-המשפט בבקשה כי האב הביולוגי לא יהיה רשאי לצלם את הקטינה במהלך מפגשיו עמה.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה מאחר ורצונו של האב הביולוגי לצלם את בתו, לשאת את תמונותיה בחיקו ולהראות את תמונותיה לבני משפחתו היה מובן ואף היה קשה שלא לאהוד אותו.

יחד-עם-זאת, ובכל ההבנה לרגשות המשיב, בית-המשפט קבע כי זכותה של הקטינה לחסיון, לפרטיות, ליציבות, לביטחון רגשי - גוברת.

בין-היתר, בית-המשפט ציין כי סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים אוסר על גילוי בין אם בדרך של פרסום באמצעי התקשורת ובין אם לאו של כל פרט העלול להביא לזיהויים של מאמץ ושל מאומץ, וזאת ללא רשות בית-המשפט.

בית-המשפט העיר כי המפר את חסיון האימוץ הקבוע בסעיף 34 לחוק האימוץ, דינו מאסר 6 חודשים. בכך הביע המחוקק את החשיבות על שמירת החסיון בהליך האימוץ.

עוד הוסיף בית-המשפט כי בעידן המודרני בו אנו חיים, מציבה המציאות הטכנולוגית המודרנית מורכבות משפטית העלולה לכרסם בזכות לפרטיות אשר יש להקפיד לגביה שבעתיים בכל הקשור לקטין, רך בשנים, קל וחומר, במאומץ.

זאת-ועוד, פסק-הדין בעניין הנדון הפך לחלוט. בפסק-הדין צומצם תוצאות האימוץ, אך ורק ביחס למשיב, למפגשים בינו לבין הקטינה 3 פעמים בשנה.

צילום הקטינה על-ידי המשיב, משמעו צמצום נוסף של צו האימוץ.

יש לכבד את רצונם של ההורים האומנים ולאפשר להם לגדל את הקטינה בידיעה כי נעשה כל שניתן כי סיפור חייה של הקטינה ייחשף בהתאם לרצונם ולהבנתם.

בית-המשפט הבהיר כי יש לאפשר לקטינה ולהם לשמור על פרטיותה ופרטיותם, לשלוט במידע אותו הם חפצים לגלות לאחרים וכן לשמור על חסיון ההליך, כפוף לצמצומו בהתאם לפסק-הדין.

המשיב יכול מדעת או שלא מדעת, לפגוע בפרטיותה של הקטינה. יש לא מעט מקרים בהם נפרץ מידע ממוחשב, הועתק או שוכפל ובכך תיפגע פרטיותה של הקטינה והנזק שייגרם לקטינה אינו בר-פיצוי ו/או השבה והוא בבחינת אל-חזור.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי המשיב יימנע מלצלם את הקטינה, להקליט את הקטינה ובוודאי שנאסר עליו להעביר כל פרט אודות הקטינה, אשר יש בו כדי לפגוע בחסיון ההליך.

4. כל פרסום הוא גילוי, אך לא כל גילוי הוא פרסום
ב- תמ"ש (יר') 13381-09 {ד.ח נ' ס.צ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.13)} נדונה תביעה שעניינה בטענות התובעים {מאומץ והוריו המאמצים}, המנהלים אורח חיים חרדי - כנגד הוריו הביולוגיים וכמה מאחיו הביולוגיים של המאומץ {נתבעים 1 - 6}, בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות יצירת הקשר עמם, עם הגיע המאומץ לגיל בגרות.

התובעים טענו כי זה היה קשר אשר נכפה עליהם, תוך התעלמות מן העובדה שהמאומץ בחר שלא לפתוח את תיק האימוץ ולברר פרטים אודות משפחתו הביולוגית.

עוד הוסיפו התובעים כי נגרמו להם נזקים עקב גילוי עובדת האימוץ לצדדים שלישיים, ופרסומה בפומבי באתר "יוטיוב", ובאתר הנתבעת 7 {להלן:"העמותה"} - אתרי אינטרנט הפתוחים לכולי עלמא.

כמו-כן, הוגשה התביעה גם כנגד משרד העבודה והרווחה והעמותה בגין מעורבותם לכאורה בחשיפת האימוץ וזהות המאומץ והוריו המאמצים.

הנתבעים 1 - 6, הגישו תביעה שכנגד, כנגד ההורים המאמצים לפיצוי בסך 100,000 ש"ח, בין-היתר בטענה שההורים המאמצים חיבלו בקשר שנרקם בינם לבין המאומץ, וכן בגין הגשת כתב התביעה העיקרי, ובכך גרמו לייסורים וכאב לתובעים-שכנגד.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה כנגד נתבעים, 1, 2, 3, 5 ו- 7 ודחה את התביעה שכנגד, מאחר והתקיימה הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 34 לחוק האימוץ, וזאת מתוך הכרה בחשיבות השמירה על פרטיותם של המעורבים במשולש האימוץ {מאמצים, מאומץ, הורים ביולוגיים}, והכרה בסודיות וחשאיות פעולת האימוץ אשר קבע המחוקק בסעיף 34 לחוק האימוץ על איסור רחב וגורף בנוגע לחשיפת זהות המעורבים, שנועד למנוע הן גילוי זהותם של מאמץ או מאומץ או הורהו, והן פרסום שמותיהם, וכן על גילוי או פרסום של כל דבר העלול להביא לזיהויים, ללא רשות בית-המשפט.

כפי שעלה מהפסיקה, איסור "פרסום" משמעותו איסור חשיפת מידע ברבים, באופן פומבי וכללי.

לעומת-זאת, פעולת "גילוי" הינה רחבה יותר, ומשמעותה חשיפת המידע בכל דרך, גם ברמת הפרט, לרבות בשיחה פרטית, עם העברת המידע מאדם לאדם.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי כל פרסום הוא גילוי, אך לא כל גילוי הוא פרסום. הפצת מידע באמצעי תקשורת פומביים הינה בגדר מעשה פרסום.
בית-המשפט ציין, כי על-פי לשון סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, גילוי, או פרסום, כוללים את חשיפת זהות המאמץ, המאומץ או ההורה הביולוגי וכן כל דבר שעשוי להביא לזיהויים.

מכאן, שעל-אף שאין סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים כולל איסור מפורש על חשיפת זהותם של בני משפחה אחרים של המעורבים, כגון אחים או אחיות, הרי שחשיפתם של בני משפחה אלה עלולה מעצם טיבה לחשוף את זהותם של המעורבים בדבר.

עוד ציין בית-המשפט, כי סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים בנוסחו הנוכחי תוקן בשנת 1996, ועם תיקונו הובהר כי מותר למאמץ ולמאומץ {אך לא להורה הביולוגי} לבצע גילוי של דבר האימוץ אשר הם צדדים לו, וכן הותר גילוי שנעשה בהסכמתם ואשר הינו לטובת המאומץ {סעיף 34(ב) לחוק האימוץ}.

סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים קובע כי המבצע גילוי או פרסום ללא רשות בית-המשפט עובר עבירה פלילית, אך אין מניעה כי סעיף זה ישמש גם בסיס לעוולה נזיקית של הפרת חובה חקוקה.

בית-המשפט קבע כי סרטון הווידאו מן הפגישה בין תובע 1 לאחיו הביולוגיים בגן הוורדים פורסם בפומבי הן באתר "יוטיוב", והן באתר העמותה. בעוד שהוכח כי באתר העמותה נלוו לסרטון הווידאו הסברים באמצעות מכתב נלווה שפורסם אף הוא באתר בהם צויין שמו המלא של תובע 1, וניתן הסבר מהו המפגש המתועד.

לא הוכח כי באתר "יוטיוב" נלוו הסברים כלשהם לסרטון, בכתב או בכל דרך אחרת, המבארים במי ובמה מדובר.

בנסיבות אלו סבר בית-המשפט כי אין מקום לקבוע כי ב"יוטיוב" נעשה "פרסום" על-ידי מי מהנתבעים בניגוד לחוק אימוץ ילדים.
מאידך, לגבי הסרטון שהועלה לאתר העמותה בית-המשפט קבע כי לגביו, מדובר ב"פרסום" בניגוד לחוק אימוץ ילדים.

אין כל ספק כי חשיפת פרטי האימוץ, חשיפת שמו של המאומץ וזהות הוריו המאמצים באתר אינטרנט נגיש ופתוח לכל דורש מהווה מעשה "פרסום" אסור, ועומד בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ.

אשר-על-כן, החליט בית-המשפט כי העמותה, אשר זהו אתר האינטרנט שלה ואשר חזקה כי היא השולטת על התכנים המתפרסמים בו - נטלה חלק עיקרי במעשה הפרסום, עת אפשרה למכתבים הגלויים, לסרטון הווידאו ולתמונות להתפרסם תחת חסותה, ולחשוף, באמצעותם, את זהות המאומץ והוריו המאמצים לעיניי כל.

בכך ביצעה העמותה מעשה פרסום אסור, המהווה הפרה של סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים.

עוד הוסיף בית-המשפט כי גם נתבעת 3, שעה שמסרה את המידע המפורט והחומר המצולם לידי מנכ"ל העמותה ביצעה פרסום אסור בניגוד לסעיף 34 לחוק האימוץ, באמצעות העמותה.

ב- בר"ע (חי') 1372/98 {ידיעות תקשורת בע"מ נ' אלמונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.05.98)} שם בית-המשפט הנכבד קמא התייחס לסעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, כאשר סעיף זה עוסק באיסור לפרסם את שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו או "דבר אחר העשוי להביא לזהויים או תוכנם של מסמכים שהוגשו לבית-המשפט לצורך דיון לפי חוק זה".

בית-המשפט קבע כי הואיל ולא נאמר בכתבה דבר שיש בו כדי לזהות את החיילת או את הוריה לא היה כל מקום להסתמך על סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים במקרה זה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

איסור הגילוי (סעיף 34 לחוק)