מעשה בית דין - השתק עילה והשתק פלוגתא - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- מבוא
- השתק עילה
- השתק פלוגתא
- סופיות הדיון למול מיצוי זכות התדיינות
- נטל ההוכחה
- השתק שיפוטי
- האם החלטת ביניים יכולה להוות מעשה בית דין?
- אימתי יש להעלות הטענה בדבר מעשה בית דין?
- אימתי תידון טענת מעשה בית דין?
- זהות בעלי הדין לעניין מעשה בית דין
- היתר לפיצול סעדים ומעשה בית דין
- הפסקת תובענה
- "יומו בבית-המשפט"
- "עניין תלוי ועומד"
- אי-הגשת בקשת רשות להגן כמעשה בית דין
- ערעור על פסק-הדין
- תשלום תכוף
- דין פסק-בוררות (סעיף 21 לחוק הבוררות)
- הסדר נושים
- דמי שימוש ראויים ופינוי מקרקעין
- החלטות ועדות תכנון ובניה
- הליכי מעצר
- פסק-דין למזונות
- דיני שטרות
- פירוק שיתוף במקרקעין
- מפקח על רישום המקרקעין
- פשיטת רגל
- תובענות ייצוגיות
- תביעות קטנות
- פסק-דין פלילי כמעשה בית דין
- ענייני עבודה
- טענת "פרעתי"
- חוזים
- חוק למניעת הטרדה מאיימת
- חיוב ארנונה
- פסק-דין על דרך הפשרה
- מקרים בהם קיבל בית-המשפט את הבקשה לדחיה על-הסף
- מקרים בהם דחה בית-המשפט את הבקשה לדחיה על-הסף
פסק-דין למזונות
כידוע קובעת ההלכה המשפטית כי פסק-דין למזונות אינו מעשה בית דין, ואין זה משנה אם פסק-הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או מתוקף הסכמת הצדדים, וכי מקום שאירע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק-הדין מחדש {ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 187 (1982)}.אין די להוכיח שינוי כשלעצמו, אלא, יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי שיצדיק התערבות במזונות הפסוקים ושינוי כזה ייעשה במקרים נדירים בלבד ובכפוף לשלושה תנאים מצטברים:
האחד, עקב השינוי בנסיבות לא יהיה צודק להשאיר את פסק-הדין על כנו;
השני, כי עקב השינוי בנסיבות אכיפת פסק-הדין הפכה לבלתי-צודקת לחלוטין {ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1), 761 (1984)};
השלישי, כי על שינוי הנסיבות המהותי להיות שינוי שנוצר מאז מתן פסק-הדין ועד למצב הנוכחי, שינוי אשר לא היה בזמן שניתן פסק-הדין.
נקודת המוצא המחייבת להוכחת שינוי הנסיבות היא המצב שהיה בעבר, בעת פסיקת המזונות הקודמת, והבהרתו היא בגדר חובתו של כל הטוען לשינוי.
בתביעה לשינוי נסיבות, איפוא, אין בודקים את היכולת או הצרכים מן ההתחלה, אלא רק את השינוי בנסיבות. כלומר, כל המבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות ובצרכים מחוייב בהוכחתו של המצב ששרר בעבר בעת מתן פסק-הדין, ובהוכחת השינוי שחל מאז {ראה גם תמ"ש (משפחה ת"א) 55625-96 א.כ. נ' ר.כ., תק-מש 2011(1), 19, 20 (2011)}.
פסק-דין "רגיל" יוצר בעקבותיו מעשה בית דין, אשר מונע הגשת תביעה בגין אותה עילה. פסק-דין למזונות, נקבע כחריג לכלל זה שכן פסק למזונות הינו פסק-דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד. אם הנסיבות, מאז מתן פסק-הדין, השתנו, כי אז, מוצדק לשנות את גובה המזונות {לעיתים - להעלותם , ולעיתים - להקטין אותם, הכול לפי אותן נסיבות, אשר השתנו או התחדשו}.
ברם, לא כל שינוי יש בכוחו להוות עילה לתביעה חדשה להגדלת המזונות או הקטנתם. השינוי בנסיבות צריך להיות מהותי ומתמשך, ולא זמני.
פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא, ניתן לשוב ולפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתא פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך.
נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי-משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות {ראה גם תמ"ש (משפחה קר') 5324-03-09 י' פ' נ' י' ב', תק-מש 2010(2), 43 (2010); בר"ע (י-ם) 305/08 פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

