פשיטת רגל

הכלל בהליכים משפטיים הוא כי פסק-דין יוצר מעשה בית דין והשתק. עיקרון סופיות הדיון הינו עיקרון בסיס בשיטת המשפט.

בהתאם, יש לפרש את האפשרות לפתוח שוב בהליך פשיטת רגל לאחר שהליך קודם נדחה על דרך הצמצום במובן זה שלא ניתן להביא שוב בפני בית-משפט את אותה מסכת עובדתית שבעניינה כבר ניתנה הכרעה שיפוטית ויש להצביע על עובדות חדשות ונסיבות חדשות המצדיקות הליך חדש לאחר שבהליך קודם נדחתה בקשת החייב.

כל פרשנות אחרת של ההיתר לחדש את ההליכים סותרת עקרונות בסיסיים של שיטת המשפט ועומדת בניגוד לכללים המקובלים שעניינם סופיות דיון {פש"ר 393/01 תשובה אליהו נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(3), 4657 (2002)}.

ומה הדין כאשר החייב מבקש בקשה שניה המבוססת על אותם חובות שנדונו בבקשתו המקורית. במקרה שכזה לא יכול החייב להתבסס על הוראות אלו לשם הגשת בקשה מחודשת {להבדיל מבקשה נוספת}. כללי מעשה בית דין בהליך המשפטי יחולו גם על בקשה שכזו. כל עוד לא יצביע החייב על שינוי כזה המצדיק פתיחה מחדש של ההליכים אין מקום לדון בבקשה המחודשת {בש"א (מחוזי חי') 2257/04 בחוס פרג נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2004(2), 9119 (2004)}.

נסיבות שיכולות להצדיק בקשה מחודשת הינן מגוונות. כך למשל אם נדחתה בקשת החייב בשל חוסר תועלת לנושים {על-פי הכללים שהיו קבועים בטרם תוקנה הפקודה} והחייב זכה לירושה או לנכס אחר שעשוי להביא תועלת כיום. כך אולי גם אם נדחתה בקשת חייב בשל היעדר הצגת מסמכים או ראיות שלא אותרו בשקידה סבירה וכעת התגלו ראיות חדשות שלא היו ניתנות להצגה קודם לכן וכדומה. ייתכן גם ששינוי מהותי במצבו האישי והבריאותי של החייב יכול להצדיק דיון בבקשה מחודשת.

בדיון בבקשה מחודשת יש גם לבחון מהן הנסיבות בגינן נדחתה בקשתו הקודמת של חייב. מקום שבית-המשפט שוכנע כי החייב נקלע לחובותיו שלא בתום-לב ברי שאין מקום לדיון מחודש {למעט אם התגלו ראיות שעשויות לשנות את המסקנה}.

דומה כי גם מקום שבו בקשת חייב נדחתה בשל ניצול לרעה של ההליכים אין זה ראוי לאפשר לחייב להגיש בקשה מחודשת, אלא, בנסיבות חריגות בלבד. כידוע חובת תום-הלב חלה על החייב גם במהלך הליכי פשיטת הרגל.

חייב שפעל שלא בתום-לב במסגרת ההליכים הקודמים לא יזכה לצו הכרזה וברי שאין לאפשר לו להגיש בקשה מחודשת. היתר להגשת בקשה שכזו מעקר את תוצאת ההחלטה הראשונה ומעניק "פרס" לחייב אשר יפנה שוב ושוב כדי להינות מהגנת הליכי פשיטת הרגל.

למניעת הגשה מחודשת יש חשיבות גם כדי להבטיח שחייב אשר מגיש בקשה ונהנה מצו עיכוב הליכים, יפעל במלוא מרצו וכוחו לשם עמידה בהוראות בית-המשפט ומילוי כל הצווים שכן ידע כי אם יכשל לא יוכל לשוב ולעתור לצו כינוס חדש {פש"ר 393/01 תשובה אליהו נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(3), 4657 (2002)}.

מטבע הדברים, נסיבות ו/או עובדות חדשות שיש בהן כדי להצדיק חידוש הליכי פשיטת רגל אמורות להיות קשורות לנסיבות הסתבכות החייב בחובות, נסיבות אשר לא היו ידועות בהליך הקודם ו/או לנסיבות הקשורות בחובות חדשים שנוצרו לאחר מתן צו הכינוס הראשון {פש"ר (מחוזי חי') 732/04 בוז כמאל נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(2), 5387 (2005)}.

ב- פש"ר (מחוזי חי') 1015-08 {אברהים גורבאן נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2009(1), 17327 (2009)} קבע כב' השופט מנחם רניאל כי המבקש שב וטוען אותן טענות שכבר נדונו ונדחו על-ידי בית-המשפט.

במקרה דנן, אין בפני בית-המשפט כל חידוש, מלבד העובדה שאחיו של המבקש, אשר טען טענות דומות, דחה את התנגדות הכונס הרשמי, והכריז על אחיו כפושט רגל.

בהיעדר ראיות חדשות שלא יכלו להיות מוגשות בהליך קודם, אין מקום לשנות את פסק-הדין שניתן לגבי אותו מבקש {ראה גם ע"א 490/88 דר אנבא בסיליוס המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' אחמד מוחמד מחמוד עדילה, פ"ד מד(4), 397 (1990)}.

בנסיבות אלה, כפי שקבע בית-המשפט בהליך הקודם, אף אם נכון הדבר המבקש נתן את שמו לאביו כדי יעשה בו שימוש ויחתום כלפי נושיו ביודעו שאין בידו לשלם, ולא משנה אם הדבר היה מתוך אהבתו את אביו או לחצו של אביו, החובות נצברו בחוסר תום-לב {ראה גם פש"ר (מחוזי חי') 402-08 אסתר סבג נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2008(4), 8880 (2008)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פשיטת רגל