חוק למניעת הטרדה מאיימת

ב- ת"א (שלום חי') 8571-10-08 {אלי סלטי נ' אריה גורין, תק-של 2010(1), 34238 (2010)} נדונה השאלה האם ממצאים שנקבעו בהחלטה שניתנה בבקשה למתן צו על-פי חוק למניעת הטרדה מאיימת יכולים להוות השתק פלוגתא בתביעה אזרחית שמוגשת באותו עניין? כב' השופטת עדי חן-ברק קבעה כדלקמן:

"א. מבוא
1. המבקש והמשיב הינם שכנים.

דירת המשיב וחלק מגרם המדרגות המוביל לביתו גובלים בחלק מדירתו של המבקש.

2. המבקש טוען בכתב תביעתו כי בסמוך לאחר שעבר להתגורר בדירה, החל המשיב להטרידו בדרכים שונות המהוות פגיעה בפרטיות. בגין הטרדות אלו הוגשה התביעה דנן בה נדרש פיצוי כספי בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות, הסגת גבול במקרקעין ובמיטלטלין, ומטרד ליחיד. כן נתבע פיצוי בגין טענה לגניבת גדר השייכת למבקש, ועוד מבוקש ליתן צווי מניעה קבועים האוסרים על המשיב להציץ לגינת המבקש, לטפס על הגדר בין הגינות, להכניס ידיו לחצרי המבקשים ולפגוע ברכושם.

3. המשיב ורעייתו הגישו תביעה שכנגד בה נטען כי המבקש פוגע בפרטיותם בכך שהתקין מצלמות המופנות לגינתם, ואשר מצלמות 24 שעות ביממה את המתרחש בשטחם הפרטי. בתביעה שכנגד מבקשים המשיב ורעייתו כי בית-המשפט יורה על הסרת המצלמות המכוונות לשטחם, יאסור הפצת התמונות וקלטות הווידיאו בו מתועדים המשיב ורעייתו. כן נתבע, בתביעה שכנגד, פיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות.

4. בד-בבד עם הגשת תביעה זו הוגשה על-ידי המבקש גם בקשה על-פי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת"), בה התבקש צו שיאסור על המשיב להטריד את המבקש (להלן: "ה"ט 8582-10-08").

5. ביום 3.12.08 נתנה כב' השופטת כ' ג'דעון צו על-פי חוק הטרדה מאיימת (למשך 6 חודשים), האוסר על המשיב להטריד את המבקש. בדיון שהתקיים במסגרת הליך זה הגיש המבקש, בין היתר, תמונות וסרטי וידיאו בהם טען כי ניתן לראות את המשיב כשהוא מציץ לסלון ביתו ולגינתו של המבקש, מתהלך על הגדר המפרידה בין גינת המבקש לגינת המשיב, ועומד מעורטל על גרם מדרגות בשטח פתוח המוביל לדירתו של המבקש.

6. בהחלטת כב' השופטת כ' ג'דעון נקבע, בין היתר, כך:

'לצערי, ההסברים שניתנו על-ידי המשיב לא הניחו את הדעת. לעומת זאת, מעיון בתמונות ובסרטי הווידאו שהוגשו, ניתן להסיק כי המדובר בהתנהגות שיטתית של מציצנות וחדירה לפרטיות מצד המשיב הפוגעת בפרטיותם של המבקש ובני ביתו, ואמינים עלי דבריו של המבקש שבהם תיאר את מעשיו הנ"ל של המשיב שהפכו את חייו ואת חיי בני משפחתו ל"בלתי נסבלים" כדבריו.'

7. ערעור שהגיש המשיב על החלטת כב' השופטת כ' ג'דעון בבית-המשפט המחוזי (ע"א 17766-12-08) נדחה, ומכאן שהחלטת כב' השופטת כ' ג'דעון הפכה להחלטה חלוטה.

ב. טענות הצדדים (בתמצית)
המבקש
8. טענות המשיב בתביעה שכנגד (בכל הנוגע להתנהגות המבקש בקשר למצלמות האבטחה) הועלו על ידו בהליך הקודם (בבקשה למתן צו הטרדה איימת), ומאחר שטענותיו נדחו הרי שקיים השתק פלוגתא, המונע מהמשיב מלהעלותן שוב ויש לדחות התביעה שכנגד.

9. באשר לטענות המבקש כי המשיב פגע בפרטיותו הרי שקיים השתק פלוגתא נוכח קביעת כב' השופטת כ' ג'דעון לפיה התנהגות המשיב מהווה פגיעה בפרטיות המבקש, ומכאן שיש למחוק מכתב ההגנה את כל הסעיפים שעוסקים בעניין זה.

המשיב
10. בהליך שהתנהל בצו למניעת הטרדה מאיימת נפלו פגמים פרוצידוראליים קשים שפגעו בזכות הטיעון של המשיב (למשל - זימון המשיב רק בסמוך למועד הדיון דבר שלא אפשר לו להתכונן כראוי), ומכאן שאין לראות בקביעות שנקבעו בו כהשתק פלוגתא.

11. בית-המשפט שדן בהליך הקודם שגה כשלא פסל את הראיות (התמונות וסרט הווידיאו) זאת מאחר שהם הושגו תוך פגיעה בפרטיותו של המשיב.

12. לא ניתן לקבוע השתק פלוגתא בין קביעות שנקבעו בהליכים למתן צו על-פי חוק הטרדה מאיימת, לבין תביעה כספית.

13. ההחלטה שניתנה על-ידי כב' השופטת כ' ג'דעון הינה החלטת ביניים שאינה יכולה להוות השתק.

ג. דיון והכרעה
בפתח הדברים אומר כי דין הבקשה להתקבל ככל שהיא נוגעת לקיומו של השתק פלוגתא באשר לקביעת כב' השופטת כ' ג'דעון כי יש לראות בהתנהגות המשיב פגיעה בפרטיות המבקש, ודינה להידחות ככל שהיא נוגעת לדרישת המבקש לדחות את התביעה שכנגד, להלן נימוקי:

14. דוקטרינת "מעשה בית דין" מושתתת על עיקרון סופיות הדיון והיא כוללת שני כללים: השתק עילה והשתק פלוגתא. הרלבנטי במקרה דנן הוא הכלל השני - השתק הפלוגתא.

15. על-מנת שיתקיים השתק פלוגתא יש לבחון התקיימותם של ארבעה תנאים (ספרה של נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי (1991), 141).

נבחן, להלן, קיומו של כל אחד מהם ביחס למקרה דנן:

א. זהות הפלוגתא: לצורך מתן צו הטרדה מאיימת היה צריך להכריע בשאלה האם נקט המשיב בהטרדה מאיימת (ראה סעיף 4 לחוק למניעת הטרדה מאיימת). הטרדה מאיימת כוללת פגיעה בפרטיות, וכב' השופטת כ' ג'דעון קבעה בהחלטתה כי המשיב פגע בפרטיות המבקש. ברור כי מדובר בפלוגתא זהה לפלוגתא הנטענת על-ידי המבקש בתביעה זו כלפי המשיב.

ב. התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה הפלוגתא: יש לראות את ההליך שהתקיים בפני כב' השופטת כ' ג'דעון כהליך העונה על הדרישה לקיום התדיינות באותה פלוגתא. כב' השופטת כ' ג'דעון שמעה את עדויות הצדדים שנחקרו בחקירות נגדיות, הוגשו ראיות, ומכאן שהתקיימה התדיינות. יש לדחות מכול-וכול את טענות המשיב בכל הנוגע לפגמים הפרוצידוראלים, אם בכלל התקיימו, משהסכים המשיב לקיום הדיון, ביקש לקיים חקירות נגדיות ולהציג ראיות, הרי שאין הוא יכול לבוא בתלונות על אי-קיום "התדיינות". מכול מקום כל טענותיו בקשר לאופן ההתדיינות והפגמים הפרוצידוראלים הועלו על ידיו כבר במסגרת הערעור שהוגש והן נדחו על-ידי כב' השופטת שטמר בבית-המשפט המחוזי.

ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא: הן בהחלטת כב' השופטת כ' ג'דעון והן בערעור עליה ניתנה הכרעה מפורשת בנוגע להתנהגותו של המשיב (ראה סעיף 5 להחלטה ב- ה"ט 8582-10-08 וכן סעיף 14 לפסק הדין ב- ע"א 17766-12-08).

ד. ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן: ההכרעה בנוגע להתנהגותו של המשיב, שתוארה בהחלטת כב' השופטת כ' ג'דעון כ"מציצנות וחדירה לפרטיות", היתה חיונית לצורך מתן הצו, כאמור בסעיף 4 לחוק למניעת הטרדה מאיימת - "נוכח בית-המשפט כי אדם נקט הטרדה מאיימת, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו…".

16. הרציונאל העומד בבסיס דוקטרינת מעשה בית דין הינו סופיות הדיון ומניעת כפל התדיינות: 'מאחורי כלל מעשה בית דין, על שני ענפיו, עומד הרעיון של סופיות הדיון, (...) המיועד לשים קץ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק' (ראה בספרה של נ' זלצמן דלעיל, עמ' 12).

במקרה דנן הכריעו שתי ערכאות בשאלת הפגיעה בפרטיות המבקש, ומכאן שיש לראות בקביעות שנקבעו השתק פלוגתא גם לצורך התביעה דנן. כמובן שהקביעות העובדתיות שנקבעו יפות הן רק ביחס למועדים הספציפיים ובהיקף בו נקבעו.

17. מעבר לאמור לעיל יש לציין כי הליך על-פי חוק למניעת הטרדה מאיימת, הינו הליך שניתן לומר עליו כי הוא "דומה" יותר להליך פלילי מאשר להליך אזרחי, ומכאן שייתכן כי נטל ההוכחה הנדרש בו הינו ברף גבוה יותר. ראה בעניין זה האמור ב- ע"א (נצ') 1215/06 עבוד נ' פאתנה, תק-מח 2007(2), 720 (2007): 'נטל ההוכחה בעניין חוק למניעת הטרדה מאיימת הינו לפחות כפי הנטל ההוכחה המוטל על צדדים בסכסוך אזרחי 'רגיל''.

ואולם גם ללא קביעת מסמרות בעניין נטל הוכחה הנדרש בהליך הטרדה מאיימת, הרי שדי כי נקבעו ממצאים ביחס להתנהלות המשיב ביחס למבקש כאמור לעיל, כדי לקבוע קיומו של השתק פלוגתא בעניין.

18. דחיית התביעה שכנגד על-הסף - בעניין זה דין בקשת המבקש להידחות, ואנמק:

אומנם בהחלטת כב' השופטת כ' ג'דעון ובהחלטת ערכאת הערעור התייחס בית-המשפט לתמונות ולסרטים שצולמו במצלמות שהציב המבקש, ברם אין לומר כי ההכרעה בעניין זה היתה חיונית לצורך ההחלטה שניתנה, זאת מאחר שהחלטתה של כב' השופטת כ' ג'דעון נסמכה גם על התרשמותה מעדות המבקש והמשיב. ודוק - באשר לתוספת הנוגעת לסרטי הווידאו שצולמו במצלמות שבקשר אליהן הוגשה התביעה שכנגד, קבעה כב' השופטת שטמר כי כלל לא ניתן לקבוע חד-משמעית כי המשיב מציץ לבית המבקש, ואולם משבית-המשפט קמא ביסס החלטתו גם על קביעות המהימנות בקשר לעדות המבקש והמשיב, הרי שדי בכך ומסיבה זו לא התקבל הערעור שהוגש.

על הבדיקה אם היתה ההכרעה באותה פלוגתא חיונית לצורך ביסוס ההחלטה בהתדיינות הקודמת עמד כב' השופט י' זוסמן ב- ע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2), 513 (1973) באומרו את הדברים הבאים:

'המבחן הוא אם פסק-הדין יעמוד בעינו, אף אם תמחק ממנו את ממצאו של בית-המשפט….'

במקרה דנן, ונוכח קביעת ערכאת הערעור, ההחלטה עומדת בעינה גם ללא הממצאים הקשורים לקלטות ולסרטים.

19. מעבר לכך אומר כי העילה עליה מבוססת התביעה שכנגד רחבה יותר מההתייחסות הספציפית לסרטי הווידאו והתמונות כפי שהתייחסה אליהם כב' השופטת כ' ג'דעון בהחלטתה. בתביעה שכנגד מבקש המשיב לטעון כי עצם הצבת מצלמות שמצלמות את ביתו ו/או חצרו במשך 24 שעות ביממה מהווה פגיעה בפרטיותו ומבוקש סעד של הסרת המצלמות ואיסור הפצת התמונות וקלטות הווידיאו בו מתועדים המשיב ורעייתו - שאלה זו כלל לא נדונה על-ידי כב' השופטת כ' ג'דעון בהחלטתה.

20. סוף דבר - הבקשה מתקבלת ככל שהיא נוגעת לקביעות כב' השופטת כ' ג'דעון באשר להתנהגות המשיב, ונדחית ביחס לתביעה שכנגד.

בהתחשב בכך שהבקשה התקבלה בחלקה בלבד אין צו להוצאות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק למניעת הטרדה מאיימת