botox

תחילת ההתיישנות

סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"6. תחילת ההתיישנות
תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

חוק ההתיישנות קובע מהו פרק הזמן העומד לתובע לצורך הגשת תביעתו, היינו מה פרק הזמן שיחלוף ממועד היווצרות העילה ועד המועד האחרון שבו ניתן יהיה להגיש תביעה בגין אותה עילה, מאזן בין מספר אינטרסים שאינם מתיישבים זה עם זה בהכרח כגון: הכרה בזכותו של בעל דין להביא את עניינו בפני הערכאות; היכולת של הנתבעת להתגונן בפני התביעה; הקושי בשמירת ראיות; חלוף הזמן כהודאת התובע בויתור על תביעתו; זכותו של נתבע לכלכל את צעדיו בהנחה כי אחרי שנים רבות לא תוגש נגדו תביעה; אינטרס הציבור שבתי-המשפט יעסקו בסוגיות שטרם אבד עליהן הכלח {בש"א (איזורי יר') 1449/09 קופת קרן מקפת מרכז פנסיה ותגמולים נ' קופרמן אדריאן אברהם, תק-עב 2010(1), 1030, 1031 (2010)}.

המועד להיווצרות עילת התובענה לצורך מניין ההתיישנות הוא מועד קיומו של "כוח תביעה" קונקרטי בידי התובע. כלומר, קיום אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש, אם יעמוד התובע בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל הביסוס המשפטי של תביעתו.

ההגדרה המקובלת של המונח "עילה" לצורך חוק ההתיישנות היא: מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד שמבקש התובע {ראה א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009), 118; ע"א (מחוזי נצ') 41396-10-10 חאתם פאיד נ' בית חולים צרפתי ואח', תק-מח 2011(2), 12333, 12339 (2011)}.

התיבות "עילה" ו"עילת תביעה או תובענה" נושאות משמעויות שונות בהקשרים שונים. המבחן לקיומה של "עילת תובענה" לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, הוא רחב. הוא מחייב קיומם של הרכיבים המסורתיים הנדרשים לגיבוש העילה על-פי הדין המהותי ונתונים עובדתיים נוספים המהווים תנאי מוקדם לעצם זכותו של התובע לפנות לערכאות, ובמוקד, קיומו של "כוח תביעה המצביע על בשלותה של זכות התביעה" ועל "קיומה של אפשרות ממשית לתבוע ולזכות בסעד המבוקש."

משעה שכוח זה נמצא בידיו של התובע, יכול מירוץ ההתיישנות להתחיל {ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה, פ"ד נא(2), 581 (1997) (להלן: "פרשת פפר")}.

בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום היוולדה של עילת התובענה. המונח "עילת תובענה" משמש בדברי חקיקה שונים ופרשנותו תלויית-הקשר. ככל שמדובר בדיני ההתיישנות, יפורש המונח "עילת התובענה" וכפועל יוצא מכך המועד להיווצרותה של עילה זו, באופן שהוא יבטא לא רק את קיומם של מרכיבי העילה לפי הדין המהותי, אלא גם את קיומם של נתונים נוספים הדרושים כדי שבעל הדין יוכל לפנות לערכאות ולממש בפועל את זכות התביעה הנתונה בידו.

כלומר, קיומה של אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש, אם יעמוד התובע בנטל ההוכחה העובדתי, ובנטל הביסוס המשפטי של תביעתו {פר"ק (מחוזי יר') 211-01 עו"ד דורון לנגה נ' יעקב רוטמן, תק-מח 2011(1), 30546, 30547 (2011)}.

המונח "עילת תובענה" אינו בעל משמעות מונוליטית, תוכנו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולתכלית ההסדר המשפטי שבמסגרתו הוא עולה. זהו מונח מסגרת שמהותו משתנה על-פי המטרה שנזקקים לה לצורך הגדרתו {ע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2), 846 (1990)}.

המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש {ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3), 673 (1984)}.

אכן, המבחן הוא רחב. הוא כולל את התקיימותם של כל המרכיבים הנדרשים כדי לגבש את עילתו של התובע בדין המהותי. אך אלה אינם ממצים את מובנו של מונח זה. מונח זה עשוי לכלול גם נתונים עובדתיים נוספים, אשר מהווים תנאי מוקדם לעצם זכותו של התובע לפנות לערכאות.

אכן, במוקד מבחן זה עומד קיומו של כוח התביעה בידיו של התובע. משעה שכוח זה נמצא בידיו של התובע, יכול מירוץ ההתיישנות להתחיל [דברי בית-המשפט בפרשת פפר; ראה גם י' גלעד התיישנות במקרקעין - קווים לרפורמה, 209}.

לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע, אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית-המשפט ולהגיש את תביעתו. מבחינה זו עילת התביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית-המשפט והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, הוא היה זוכה בפסק-דין, שהרי ברי כי אין למנות תקופת התיישנות קודם למועד זה מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית-המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד {ת"א (מחוזי חי') 5685-05-10 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, תק-מח 2011(1), 4442, 4447 (2011)}.

הדיבר "עילת תובענה" הוא מונח-מסגרת שמהותו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולתכלית ההסדר המשפטי שבמסגרתו הוא עולה. המבחן הוא - מהו המועד בו קיימת בידי התובע עילת תביעה קונקרטית, במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס התובענה, קרי, עובדות מספקות על-מנת להצליח בתובענה ולזכות בסעד המבוקש {ראה ת"א (מרכז) 5734-08-07 עיריית הרצליה נ' מרינה הרצליה שותפות מוגבלת, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ת"א (שלום רח') 1370-09 ד"ר מאיר חייט נ' אף די אם.וי. קידום ופיתוח בע"מ, תק-של 2010(4), 151515, 151517 (2010)}.

רוצה לומר, כי ה"יום שבו נולדה עילת התובענה" הוא איפוא היום, בו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על-ידי הנתבע. מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית-משפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק-דין {ת"א (שלום ר"ל) 625-07 עזבון המנוחה ליזה זכות ז"ל נ' ינוב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, תק-של 2011(1), 195328, 195332 (2011)}.
לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע, אלא נדרש קיומה של עילה קונקרטית שמכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית-המשפט, להגיש את תביעתו ולזכות בסעד המבוקש בה.

הכוונה היא למועד קונקרטי שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית-המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה זוכה בסעד המבוקש.

לצורך היוולדה של עילת התובענה נדרש, איפוא, כי יהא בידי התובע כוח תביעה מהותי המאפשר לו לפנות לערכאות, לזכות בבירור תביעתו, ולקבל את הסעד המבוקש. כוח תביעה מהותי זה מותנה ביכולתו הממשית והדיונית של התובע להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית בלא תנאי מוקדם. הוא מותנה בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יוכל לפנות לבית-המשפט, להגיש את תביעתו ולקבל את מבוקשו, בלא צורך להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בעניין קשור {תא"מ (שלום פ"ת) 10142-12-08 גמליאל שמש נ' משה הרצוג, תק-של 2010(3), 48590, 48592 (2010)}.

כלומר, היום שבו נולדה עילת התובענה הוא היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו מצד הנתבע. מועד זה, הוא המועד שבו מצוי בידי התובע "כוח תביעה קונקרטי", שפירושו, אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש, ככל שהתובע יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי והביסוס המשפטי של תביעתו {ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, תק-על 2010(3), 680 (2010); תא"מ (שלום ב"ש) 4710-09 עיריית באר שבע נ' לביא ויקטור, תק-של 2010(3), 45352, 45353 (2010)}.

המונח "עילת התובענה" נבחן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטיה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, סגירת שערי בתי-המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו {ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1), 85 (1967)}.

על-כן, על בית-המשפט לבחון אם בהנחה שהאמור בכתב התביעה, אומנם יוכח, עדיין יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש, לאור גורם הזמן {ת"א (שלום ת"א) 15406-07-10 סונול ישראל בע"מ נ' יעקב גזית, תק-של 2011(2), 30686, 30689 (2011)}.

ניתן לטעון כי הפסיקה "הרחיבה" את גבולותיה של "עילת התובענה" ודחקה את מועד היווצרותה קדימה בזמן, כך למשל, בתביעות רשלנות בהן הנזק הינו אחד מיסודותיהן, על-ידי סיווג ליברלי של "עילת תובענה" כאירוע מתמשך המייצר תביעות ונזקים מתחדשים, שכל אחד מחייב מניין מחודש של תקופת ההתיישנות גם לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. אך עדיין, ברגע בו התגבשו ונודעו מלוא הרכיבים הנדרשים לגיבוש עילת התובענה ובידיו של התובע היה גם כוח התביעה - מתחיל מירוץ ההתיישנות.

בתחום החוזים, מקובל עיקרון כי המועד לגיבושה של עילת התביעה לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך-כלל מועד ההפרה הנטענת {ראה למשל ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יט(4), 427 (1965); ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כח(2), 228 (1974)}.

נציין כי בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות וכמצוות תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על התובע לציין בכתב התביעה את היום שבו נולדה עילת התביעה {ת"ק (תביעות קטנות רמ') 20444-02-11 מרדכי מור נ' פני קוליוק, תק-של 2011(1), 185211, 185212 (2011)}.
ב- ת"א (שלום ת"א) 32785-08 {הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' שפיק חלובה, תק-של 2011(2), 76530 (2011)} קבעה כב' השופטת יעל הניג כי במקרה שעמד לפניה, התגבשו ונודעו מלוא הרכיבים העובדתיים הנדרשים לגיבוש עילת התובענה כבר במועד התאונה, בפרט השימוש במשאית אשר גרם לתאונה הקטלנית.

אף אם נרחיק לכת ונקבע כי במסגרת הרכיבים הנדרשים יש לכלול גם רכיבים משפטיים ואף אם נניח כי תמונת המצב המשפטית והחלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, על הנתונים העובדתיים אינה תמיד ברורה {בלשון המעטה, ועל-כך יעידו ההתדיינויות הרבות באשר לסיווג תאונות כ"תאונות דרכים"} הרי די בהיתכנות הסיווג של התאונה כתאונת דרכים על-מנת לייצר אצל התובעים את הרכיבים המשפטיים, ככל שנדרשים הם. וודאי שלא נשלל כוח התביעה של התובעים לכלול בתביעתם גם עילה חלופית לפי חוק הפיצויים ובהתאם לתקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זו אף הפרקטיקה הנוהגת בתביעות מסוג זה.

ב- ע"א 735/07 {צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, תק-על 2011(1), 174 (2011)} קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי כי עילת התביעה בידי המערערים, במובן "כוח תביעה" שניתן בידיהם, צמחה רק מאותו שלב בשנת 2003 בו הציג הבנק את דרישותיו כלפי המערערים בעניין החוב העומד לפירעון והבטוחה שהבנק מבקש לממשה, ולא קודם לכן.

לפיכך, רק ממועד זה יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות, ופועל יוצא מכך הוא כי התביעה לא התיישנה.

אפילו יכלו המערערים להבין מהודעת הבנק בשנת 1997 כי מערכת היחסים המשפטית בין הצדדים על-פי הסכם הליווי השתבשה, וכי עשויות להיות לכך השלכות נוספות, עדיין קיים מרחק בין ידיעה כללית זו, לבין גיבושה של עילת תביעה קונקרטית בידי המערערים, בבחינת "כוח תביעה", המאפשר להם להתגונן כנגד דרישת החוב של הבנק וכנגד כוונת הבנק לממש את הבטוחה, אשר הובהרו לראשונה בהודעת הבנק משנת 2003.

עילת התביעה של המערערים התגבשה בבירור רק כאשר הבנק הודיע למערערים כי הוא דורש את פירעון החוב ואת מימוש הבטוחה, שכן רק אז הובהרה להם עמדתו הקונקרטית של הבנק ביחס לחובות וביחס לבטוחה, ורק אז היה בידם להתמודד עם דרישות הבנק בדרך של הגשת תביעה משפטית.

קודם לכן, בהינתן הערפול בהצגת עמדת הבנק, לא קם בידי המערערים "כוח תביעה" שהצדיק את תחילת מירוץ ההתיישנות, והם היו רשאים להמתין להבהרת דרישות הבנק כדי להתגונן בפניהן.

ב- ת"א (שלום קר') 3023-06 {גילאור חב' לבניה בע"מ נ' עיריית נהריה, תק-של 2010(4), 142103 (2010)} קבע כב' השופט אליעזר שחורי כי טענת ההתיישנות, נסמכת על-כך שעל-פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, מירוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מן היום שבו נולדה עילת התביעה.

המועד שבו נולדה עילת התביעה בכל הנוגע לסכום אגרת הבניה, הוא המועד שבו הציגה נתבעת מס' 2 לתובעת, את דרישתה לתשלום, או לכל המאוחר המועד בו הופקדה הערבות הבנקאית שנועדה להבטיח את תשלום האגרה.

מנוסח כתב הערבות הבנקאית הנושא תאריך 31.7.98 עולה כי הערבות הומצאה בסמוך ל - 31.7.98 על רקע המחלוקת בעניין שיעור אגרת הבניה שעל התובעת לשלם.

מכאן, שעילת התביעה התיישנה בחלוף 7 שנים במועד הסמוך לשלהי יולי 2005.

ב- ת"א (שלום חד') 35960-08-10 {שיש אלוני בע"מ נ' יעקב שפע, תק-של 2010(4), 113960 (2010)} טענו הנתבעים כי התביעה התיישנה. כב' השופט נאסר ג'השאן דחה הטענה, בקובעו כי אף הנתבעים מסכימים כי עילת התביעה נולדה ביום הנפקת החשבוניות, ועל-כן מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו הוצאו החשבוניות.

הואיל ועסקינן בתביעה כספית, הרי תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. תקופת שבע השנים מיום הוצאת החשבוניות תמה בתקופת פגרת הקיץ בשנת 2010, ולפיכך תקופת ההתיישנות תמה ביום הראשון של שנת המשפט - דהיינו ביום 1.9.10, זאת מאחר ו"אם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי-המשפט" {ראה גם ע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח נ' פונדימנסקי, פ"ד נה(5), 817 (2001)}.

התביעה הוגשה במהלך הפגרה, בחודש 08/10 ולפיכך, עד ליום הגשת התביעה, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

ב- ע"א (מחוזי יר') 3596-09 {בית נקופה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מגידו מיזמים בע"מ, תק-מח 2010(4), 15455 (2010)} קבע כב' השופט צבי סגל כי המועד שבו היה על המושב למלא אחר התחייבותו בעניין קלוש חל ביום 9.11.97, הוא המועד שבו הוסכם על גובה החוב וניתן אישורו של מר שמש, ויש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 12942-11-09 {גיאורגיה צו'ריץ נ' פ.ל. שירותי כוח אדם בע"מ, תק-של 2010(4), 52231 (2010)} קבע כב' השופט מנחם קליין כי על פני כתב התביעה בלבד, לא ניתן להשתכנע שהתביעה התיישנה ולאור סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, והפסיקה ב- ע"א 3141/99 {מגדל נ' פונדמינסקי, פ"ד נה(5), 817 (2001)}, אין מקום לסלק התובענה על-הסף.

ב- תא"ק (שלום נצ') 7387-03-10 {מועצה מקומית כפר כנא נ' עאדל חמדאן, תק-של 2010(4), 33743 (2010)} קבעה כב' השופטת עירית הוד כי מכתב התביעה עולה, כי המשיב שכח את דבר החתימה על ההסכם ונזכר בו בחודש דצמבר 2009, בחלוף למעלה מעשור ממועד כריתתו.

הנה-כי-כן, המשיב שקט על שמריו ולא פעל לשם קבלת העתק של ההסכם, כך שיעלה בידו להגיש את התובענה במועד. על-כך אין לו להלין אלא על עצמו.

מכתב התביעה עולה, כי בא-כוח המשיב פנה למבקשת ביום 28.1.10 בבקשה לקבלת העתק של ההסכם ועוד באותו יום נמסר לידיו העתק של ההסכם האמור.

הנה-כי-כן, בשקידה סבירה היה בידי המשיב להשיג העתק של ההסכם בטרם תמה תקופת ההתיישנות.

המועד בו נזכר המשיב בקיומו של ההסכם ופנה למבקשת לשם קבלת העתק ממנו הינו מועד התלוי באופן מוחלט ברצונו של המשיב. ברי, כי לא ניתן לקבוע כי המועד בו יחל מירוץ ההתיישנות יהיה המועד בו החליט המשיב לבקש העתק של ההסכם. בנסיבות אלה, התובענה הוגשה לאחר התיישנותה.

ב- ת"א (שלום חד') 29879-11-09 {גלעד אייזנשטיין נ' יוחנן קטיעי, תק-של 2010(4), 28282 (2010)} קבע כב' השופט נאסר ג'השאן כי עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובע עותר לסעד כספי.

העובדות, שלטענתו של התובע מזכות אותו בסעד כספי כוללות, בין היתר, מכירת זכויות המנוח בקרקע חרף אזהרות המנוח. אין התובע עותר לביטול כינוס הנכסים או לביטול הליכי המכירה או למתן סעד הצהרתי לבעלותו בקרקע. הוא תובע בגין נזקיו שנגרמו לו כתוצאה ממעשה מכירת החלקה.

לפיכך, "כוח התביעה" בא לעולם עם השלמת הליך המכירה, דהיינו ביום 25.1.00, שכן לפני המועד הנ"ל, טרם באה לעולם עילת תביעתו של התובע, כפי שהיא מנוסחת בכתב התביעה.
על-כן, עילת התביעה נולדה ביום 25.1.00 ומאותו יום {בהנחה והתובע ידע על העובדות} ניתן בידיו כוח התביעה.

ב- ת"א (שלום נצ') 7607-05-09 {עזבון המנוח שלוקה בנימין (המנוח) נ' עיריית עפולה, תק-של 2010(3), 33944 (2010)} קבעה כב' השופטת עירית הוד כי חוב הארנונה הינו חוב אשר נוצר מידי חודש ועל-כן גם עילת התביעה מתגבשת מידי חודש. לפיכך, יש לחשב את תקופת ההתיישנות בגין כל חוב מהמועד בו התגבש החוב הרלוונטי.

ב- ת"א (מחוזי יר') 7307-05 {מדינת ישראל נ' פ' נ', תק-מח 2010(2), 22205, 22213 (2010)} קבע כב' השופט משה דרורי כי מאחר ובמקרה שלפנינו מדובר בתביעת נזיקין עקב מותו של אדם, הוא המנוח, ולטענת התובעות, המנוח נהרג ביום האסון, הוא 13.3.02, זהו המועד לתחילת תקופת ההתיישנות, שכן עילת התובענה, של התובעות התלויות במנוח, נולדה ביום מותו.

ב- ת"א (שלום ר"ל) 564-06 {שאול כהן נ' יצחק חודאי, תק-של 2010(2), 89810 (2010)} קבע כב' השופט אורן שוורץ כי בענייננו, מדובר על חיוב שנקבע בהסכם. לפיכך, משקבעו צדדים בחוזה על מועד קיומו, מתגבשת עילת התביעה בהגיע אותו מועד, ומיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות {לעניין זה ראה גם ד"נ 32/84 עזבון המנוח וויליאמס נ' Israel British Bank, פ"ד מד(2), 265 (1990)}.

ב- ת"א (שלום אשד') 1053-05 {עיריית אשדוד נ' מרים פרץ, תק-של 2010(2), 14275 (2010)} קבע כב' השופט אריאל חזק כי בענייננו, קמה עילת התובענה כנגד הנתבע מר פרץ ז"ל, מרגע שהפך המנוח למחזיק יחידי בחנויות וזאת לאחר שהמחזיק הקודם מר אלימלך אליעזר עזב את המקום ביום 1.1.95.

בנסיבות ענייננו, לא ניתן לראות בהודעתו של מר פרץ ז"ל משנת 2000 על-כך שמשנת 1995 הוא מחזיק יחידי בנכס כמסמך המקים את עילת התביעה כנגדו. עילת התביעה נגזרת מן העובדות המקימות את הזכות לתבוע ובענייננו לא יכולה להיות מחלוקת על-כך, שלו ידעה התובעת על-כך שמר פרץ המנוח הינו מחזיק יחידי בחנויות כבר בשנת 1997 לדוגמא, היתה לה האפשרות להגיש כנגדו תביעה לתשלום חובותיו.

ב- ת"א (שלום יר') 3035/09 {וירניק ליפשין בע"מ נ' אמיר מן עמי שנער אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ, תק-של 2009(4), 7136 (2009)} קבעה כב' השופטת אנה שניידר כי עילת התביעה היא הפרת התחייבותה של הנתבעת לשלם לתובעת עבור העבודות שביצעה עבורה.

לכן, המועד לגיבושה של עילת תביעה לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך-כלל מועד ההפרה הנטענת {ראה לעניין זה גם ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פ"ד יט(4), 427 (1965); ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כה(2), 228 (1974)}.

ב- ת"א (שלום ר"ל) 1921/06 {עו"ד מאייר רון נ' זקס מיכל מרים, תק-של 2009(4), 3026 (2009)} קבע כב' השופט שוורץ אורן כי במקרה דנן, המועד בו התגבשה בידי התובע "עילת תביעה קונקרטית", הינו מועד ההפרה של הסכם שכר-הטרחה, ביום 7.12.05, כאשר אושרה השומה המוסכמת בעניינם של בני הזוג בלשכת ההוצאה לפועל.

רק ממועד זה החל הליך איזון הנכסים בין בני הזוג ורק ממועד זה קם חיובה של הנתבעת לשאת בשכרו של התובע. כשאלה הם פני הדברים, אין ממש בטענת ההתיישנות מצד הנתבעת ויש לדחותה.

ב- ע"ר (שלום קר') 9524-09-08 {אנדריי וסקין נ' בנק ירושלים בע"מ, תק-של 2009(3), 11253, 11256 (2009)} עיקר טענת ההגנה של המבקש היא טענת ההתיישנות. כב' הרשם מוראני קבע בהחלטתו כי המערער ויתר על טענה זו בגוף שטר החוב ולכן טענה זו לא עומדת לו. המערער טען כי בכך טעה כב' הרשם ולא שם-לב לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, שקובע תוצאה אחת ביחס לויתור זה בכל הקשור לערב יחיד/ מוגן, שמדובר בתנאי חסר תוקף.
לעניין זה משיב המשיב וקובע שהשטר לא התיישן מאחר ומועד מירוץ התיישנות מתחיל מיום קבלת אישור ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 27 לחוק הערבות, שכל ההליכים נגד החייב העיקרי {הלווה} מוצו, ורק החל מיום 2.9.07, היום בו ניתן אישור מיצוי הליכים, מתחיל מניין הימים להתיישנות.

כב' השופט דאוד מאזן קבע כי במישור היחסים בין בנק לבין ערב, הכוח להגיש את התביעה נגד הערב מתגבש ביום קבלת אישור ראש ההוצאה לפועל שכל ההליכים מוצו, בכל נקודת זמן קודמת לאישור, אין בכוחו של הבנק להגיש תובענה משפטית נגד הערב.

תובענה נגד ערב שלא מצורף לה אישור ראש ההוצאה לפועל, נעדרת כל עילה, משכך כל פרשנות אחרת תביא לסיכול את המטרה העומדת בבסיס חוק הערבות, שמפנה את המלווה, לנקוט בכל ההליכים על-מנת לגבות את החוב מן הלווה תחילה ולרדת לנכסיו, פרשנות זו הולמת את חוק הערבות, מטרתו ועולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

על-כן, דין טענת ההתיישנות להידחות.