הפרשנות לחוק ההתיישנות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- "בית-משפט", "תובענה" ו- "מקרקעין"
- תביעה לקיום זכות
- הזמן לטענת התיישנות
- תביעה שכנגד וקיזוז
- הזמן להתיישנות
- תחילת ההתיישנות
- תרמית ואונאה
- התיישנות שלא מדעת
- הודאה בקיום זכות
- קטינות
- ליקוי נפשי או שכלי
- יחסי אפוטרופסות
- נישואין
- שהות מחוץ לישראל
- תובענה שנדחתה
- תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב
- סגירת בית-משפט
- תסיבת הזכות אינה משפיעה
- תקופת התיישנות מוסכמת
- הזכות ליפרע משיעבוד
- התיישנות פסק-דין
- דין המדינה
- האם ניהול משא ומתן מאריך את תקופת ההתיישנות
- אימתי יש לדון בטענת ההתיישנות
- התיישנות בנזיקין
- כתב תביעה מתוקן וטענת התיישנות
- ידיעתו של בעל תפקיד לעניין העלאת טענת התיישנות
- התיישנות בראי פקודת השטרות
תסיבת הזכות אינה משפיעה
סעיף 18 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:"18. תסיבת הזכות אינה משפיעה
לעניין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על-ידי הזכאי המקורי או על-ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות."
סעיף 18 לחוק ההתיישנות מלמדנו שלעניין חישוב ההתיישנות אין הבדל בחישוב התקופה אם הזכות נשוא התובענה נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו.
הוראת סעיף 18 לחוק ההתיישנות, קובעת באופן חד וברור, כי הגשת תובענה חדשה על-ידי חליפו של התובע בהליך הראשון, אינה שוללת זכותו של התובע בתובענה החדשה להינות מתקופת ההתיישנות המוארכת, כנובע מהוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות {בש"א (שלום ב"ש) 2840/04 נחום רחמים נ' רם נגב בע"מ, תק-של 2005(2), 9484, 9485 (2005)}.
על-פי סעיף 18 לחוק ההתיישנות כאשר המדובר הוא בחליף, אזי, תקופת ההתיישנות תיספר ממועד היווצרות העילה המקורית. לעניין היורשים, המהווים חליפים, קיים הסדר מיוחד, לפיו כאשר תקופת ההתיישנות לא הסתיימה בחיי המוריש, היא תימשך לפחות שנה אחת מהיום שבו נסבה הזכות.
על-פי סעיף 18 לחוק ההתיישנות מסתיימת תקופת ההתיישנות נגד חליפו של החייב המקורי כאשר הזכות נסבה בדרך של ירושה, "לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות".
כיוון שמדובר בזכותה של המשיבה ולא של המנוח לא חל על העניין סעיף 18 סיפא לחוק ההתיישנות {דברי בית-המשפט ב- בש"א (משפחה ת"א) 12752/01, תמ"ש (ת"א) 5760/01 צבי מנדל, עו"דמנהל עזבון זמני של המנוח קוזי מנשה ז"ל נ' קוזי דניס, תק-מש 2002(3), 111, 112 (2002)}.
יתר-על-כן, אין סעיף 18 לחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של שנה מיום הסבת הזכות, אלא הוא קובע תקופת התיישנות מינימאלית של שנה מיום הסבת הזכות. כלומר, שאם תביעת המנוח עמדה לדוגמא להתיישן שישה חודשים אחרי היום שבו נפטר, מקבלים יורשיו אורכה של חצי שנה נוספת להגיש את תביעתם {כב' השופט ג' בך ב- ע"א 506/82 זונטג נ' עזבון המנוח מנדלסון דוד ז"ל, פ"ד מ(3), 113 (1986)}.
הסבת זכויות בנכס מאדם אחד לאחר, יכול שתתרחש בנסיבות שונות ומגוונות כגון: מותו של בעל הזכויות והסבת זכויותיו ליורשיו או פשיטת רגל של בעל הזכויות והסבת זכויותיו לנאמן בפשיטת רגל.
כמו-כן, מתרחשת הסבת זכויות בנכס מקום שבו בעל הזכויות מוכר או מעביר בדרך אחרת, למשל במתנה, את זכויותיו בנכס לאדם אחר.
בכל אחד מאותם המקרים הופך הנסב או הנעבר של אותן זכויות לחליפו של בעל הזכויות המקורי ועקרון היסוד הוא, כי אין לחליף יותר זכויות בנכס ממה שהיו בו לבעל הזכויות המקורי, אלא אם-כן בחר המחוקק משיקולים שונים להקנות לחליף זכויות יתר לעומת הזכויות שהיו לבעל הזכויות המקורי.
האבחנה שמנסים התובעים ליצור בין חליף של בעל הזכויות המקורי שקנה את מעמדו זה מתוקף הסכם עם בעל הזכויות המקורי ובין חליפים אחרים המוכרים בדין, כגון יורשים, מנהלי עזבון או כונסי נכסים, אין לה אחיזה בהוראת סעיף 18 לחוק ההתיישנות, ועל-כן, אין כל סיבה שלא להחיל את המונח "חליף" הקבוע בסעיף 18 הנ"ל, במלוא היקפו, לגבי כל מי שעונים להגדרה זו, לרבות מי שהוא חליפו של בעל הזכות המקורית מתוקף הסכם. אמור מעתה - התובעים הינם אכן חליפיו של נתבע מס' 4 לעניין תביעת הזכויות בנכס, כמשמעות הדבר בסעיף 18 לחוק ההתיישנות {דברי בית-המשפט ב- ת"א (מחוזי ת"א) 2678/00 בן ציון אורי נ' מס שבח נתניה, תק-מח 2001(4), 22068, 22070 (2001)}.
הכלל הוא שחילופי נתבע אין בהם כדי להשפיע על תקופת ההתיישנות שאותה יש למנות ברצף מיום עילת התביעה ועד יום הגשת התביעה. כל זאת בתנאי שהנתבע החדש הינו "חליפו" של הנתבע המקורי.
אם-כן, נשאלת השאלה, מהו "חליף" לעניין זה סעיף 18 לחוק ההתיישנות {ת"א (שלום חד') 1212/98 סובחיה אברהים מחאמיד נ' ראסם סלים מחאמיד, תק-של 98(1), 964, 965 (1998)}?
שאלה זו נדונה ב- ע"א 242/66 {יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1), 85 (1967)} שם נקבע כי "חליפות" לעניין זה נוצרת עקב מעבר הזכות "מהחייב המקורי מכוח החוק". זאת להבדיל ממצב שבו עילת התביעה נגד החייב החדש נעוצה רק או גם במעשה או מחדל שלו ולא רק במעשה או במחדל של החייב המקורי.
נמצא אם-כן, כי כאשר עילת התביעה נגד החייב החדש אינה נעוצה במעשה או מחדל שלו וכולה נובעת מכך שמכוח החוק הועברה חבותו של הנתבע המקורי לנתבע החדש, אזי יש לראות הנתבע החדש כ"חליפו" של הנתבע המקורי לעניין סעיף 18 לחוק ההתיישנות.
ב- רע"א 8221/99, רע"א 8226/99 {גבריאל זוהר (המבקשים ב- רע"א 8221/99) נ' שושנה זוהר (המשיבים ב- רע"א 8221/99), תק-על 2003(2), 1967, 1968 (2003)} קבע בית-המשפט כי משהניח בית-המשפט המחוזי כי עילת התביעה התיישנה בחיי האב זוהר, היה עליו להסיק כי גם לאם זוהר, חליפתו, אין אפשרות לתבוע בגינה {ראה גם תמ"ש (משפחה ת"א) 47810/01 ש"י נ' ל"צ, תק-מש 2004(3), 76, 78 (2004)}.
ב- בש"א (שלום ב"ש) 3063/04 {חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מ. שיימן - עבודות מתכת בע"מ, תק-של 2004(4), 23319, 23321 (2004)} קבעה כב' השופטת נחמה נצר כי במקרה דנן, אין המדובר בירושה, אלא במעמד של חליף, כך שהתוצאה לעניין מירוץ תקופת ההתיישנות היא אותה תוצאה, דהיינו - כי גם בעניינו של חליף יש לבחון את תקופת ההתיישנות מיום שנוצרה עילת התביעה כנגד החייב המקורי.
הואיל ובמקרה דנן העילה נוצרה במהלך שנת 1996, הרי שעד להגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה, ב- 17.05.04, חלפה תקופת ההתיישנות ועל-כן, נוצר מחסום המונע את זכותה של התובעת לעתור לצירופו של בעל דין, מאחר והתובענה נגדו התיישנה.
ב- בר"ע (מחוזי ב"ש) 502/05 {חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מ. שיימן עבודות מתכת בע"מ, תק-מח 2005(2), 6139, 6140 (2005)} קבע בית-המשפט כי גם אם בית-משפט יתיר את התיקון, תוך מתן אפשרות למר שיימן להיות נתבע נוסף, בכל אופן מניין התקופה של שבע שנות ההתיישנות יחל משנת 1996. אם כבר ברור מראש שלא ניתן לתבוע נתבע הואיל והתביעה נגדו התיישנה, מה הטעם לאפשר תיקון כתב תביעה תוך הוספת נתבע שכזה? ניתן להציג את הכלל המשפטי באופן הבא. הגישה בכל הקשור לתיקון כתב התביעה אכן ליברלית. אך ליברליות זו אינה גוברת על הדרישות הנוקשות של דיני ההתיישנות, שאינם מאופיינים בגמישות יתר.
ב- ע"א 731/98, 739, 3059 {קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עובדיה עוזרי ואח' שצוטט ב- ת"א (שלום ת"א) 11750/05 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, תק-של 2005(3), 8216, 8217 (2005)} קבע בית-המשפט כי המיטיב הזכאי להטבה על-פי חוק הטבת נזקי גוף, הוא, איפוא חליפו של הניזוק ובא בנעליו לכל דבר ועניין, לרבות בכל הנוגע למירוץ ההתיישנות. כלל זה מבוסס על הוראת סעיף 18 לחוק ההתיישנות.
במקרה הנדון, מבטחים פעלה כמיטיבה על-פי חובה המוטלת עליה בהסכם עם הנפגע - עוזרי, בהיותו חבר בקופת הפנסיה הנדונה, ומשכך פעלה, היא באה בתחומיה של זכות ההשבה על-פי סעיף 4 לחוק הטבת נזקי גוף, בסייגים ובתנאים הקבועים בסעיף 2 לאותו חוק. במילים אחרות, תביעת מבטחים הינה תביעת תחלוף, שמירוץ ההתיישנות לגביה החל במועד התרחשות התאונה.
ב- ת"א (שלום יר') 8458/02 {אברהם דורון נ' לוין נטלי, תק-של 2004(1), 7393, 7396 (2004)} קבע בית-המשפט כי התובעים הם חליפיהם, גם לעניין טענת ההתיישנות של הנתבעים 2-1 מהם רכשו את הדירה {כאמור בסעיף 18 לחוק ההתיישנות}. אם לא תאמר כן תתקבל תוצאת אבסורד ולפיה ניתן יהא לתבוע מוכר דירה גם עשרות שנים לאחר שנתגלו בה לקויים ובלבד שקונה חדש רכש את הנכס.