botox

כתב תביעה מתוקן וטענת התיישנות

תקופת התיישנות מונים עד ליום הגשת התביעה המקורית ולא עד ליום הגשת התביעה המתוקנת - שרואים את התיקון שנעשה כדין כאילו היה בתביעה המקורית מלכתחילה {ע"א 33/71 אברהם אדמסקי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כה(1), 819 (1971); תא"ק (שלום ת"א) 62560-99 עיריית חולון נ' יוסף ונק, תק-של 2010(3), 48259, 48265 (2010)}.

תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ניתנת לתיקון אף לאחר שעברה התקופה, כל עוד נשתמרה זהות התביעה והתובע אינו מעלה תביעה אחת שמפניה יכול הנתבע להתגונן בטענת התיישנות.

בית-המשפט הבחין בין שני מצבים. האחד, כאשר כתב התביעה המקורי כלל מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע. השני, כאשר מלכתחילה לא גילה כתב התביעה עילה.

במקרה הראשון אין מניעה לתיקון ואפילו חלפה תקופת ההתיישנות בתקופת הביניים. לעומת זאת, במקרה השני לא יתוקן כתב התביעה אם חלפה תקופת הביניים {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 352}.

ב- ע"מ (מחוזי ת"א) 1038/08 {יוסף א' המערער ב- ע"מ 1038/08 המשיב ב- ע"מ 1040/08 נ' יצחק א' המשיב ב- ע"מ 1038/08 המערער ב- ע"מ 1040/08, תק-מח 2010(1), 13085, 13100 (2010)} קבע בית-המשפט כי דין טענת ההתיישנות להידחות.

בית-משפט קמא קבע כי בשנת 2003 הודיע יוסף, במסגרת כתב התביעה המתוקן שהגיש, כי הוא מחזיר את החזקה בחנות 4, וממיר את תביעתו לתביעה כספית. משמעות הדברים היא כי עילת התביעה לדמי פינוי נולדה לכל המוקדם במועד הגשת כתב התביעה המתוקן {9.7.03}, וממנו ואילך מתחיל מירוץ ההתיישנות.

דומה שלא בכדי נמנע בית-משפט קמא מדיון בשאלת ההתיישנות, שכן על פניו ברור הוא שלא היתה לה תקומה בענייננו.

זאת ועוד. בשנת 1995, בעת המשא ומתן למכירת הבניין, הכיר יצחק בזכות יוסף לדמי פינוי, למרות, שלטענתו, יוסף נטש את חנות 4 עוד בשנת 1992. במצב דברים זה מושתק יצחק מלהעלות את טענת ההתיישנות.

ב- ת"א (שלום יר') 3035/09 {וירניק ליפשין בע"מ נ' אמיר מן עמי שנער אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ, תק-של 2009(4), 7136 (2009)} קיבלה כב' השופטת אנה שניידר טענת התובעת לפיה מועד הגשת כתב התביעה המקורי הוא המועד הקובע לעניין מירוץ ההתיישנות, ולא מועד הגשת כתב התביעה המתוקן.