הפרשנות לחוק ההתיישנות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- "בית-משפט", "תובענה" ו- "מקרקעין"
- תביעה לקיום זכות
- הזמן לטענת התיישנות
- תביעה שכנגד וקיזוז
- הזמן להתיישנות
- תחילת ההתיישנות
- תרמית ואונאה
- התיישנות שלא מדעת
- הודאה בקיום זכות
- קטינות
- ליקוי נפשי או שכלי
- יחסי אפוטרופסות
- נישואין
- שהות מחוץ לישראל
- תובענה שנדחתה
- תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב
- סגירת בית-משפט
- תסיבת הזכות אינה משפיעה
- תקופת התיישנות מוסכמת
- הזכות ליפרע משיעבוד
- התיישנות פסק-דין
- דין המדינה
- האם ניהול משא ומתן מאריך את תקופת ההתיישנות
- אימתי יש לדון בטענת ההתיישנות
- התיישנות בנזיקין
- כתב תביעה מתוקן וטענת התיישנות
- ידיעתו של בעל תפקיד לעניין העלאת טענת התיישנות
- התיישנות בראי פקודת השטרות
תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב
סעיף 16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:"16. תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב
נתעכב מניין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו- 12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מניין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב."
סעיף 16 לחוק ההתיישנות משהה את התיישנותה של תביעה חוזרת, אשר הוגשה לאחר סילוקה של תביעה קודמת, כל עוד לא "עברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב".
מטרתה של הוראה זו, ליתן לתובע שהות מספקת לשקול את הגשת התביעה החוזרת ולהתארגן להגשתה.
מהלכים אלה אינם אפשריים אלא בתנאי שהתובע מודע לסילוקה של התביעה הקודמת.
בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, עומדת איפוא לתובע תקופה של שנה, לעשות למען תביעתו בטרם תסתיים תקופת ההתיישנות.
בבואנו לפרש את סעיף 16 לחוק ההתיישנות אין לנו אלא לסבור, כי כוונת המחוקק היתה לאפשר לתובע, שתביעתו נדחתה לפי סעיף 15 לחוק, שהות הולמת, על-מנת לקדם את תביעתו. סעיף 16 לחוק ההתיישנות לא בא, אלא לסייע בידי תובע, אשר לפי ספירת הימים לתקופת ההתיישנות המקורית נותרו לו מספר חודשים בלבד, טרם תתיישן תביעתו.
סעיף הנ"ל, מביע הכרה בעובדה, כי ייתכנו מקרים, בהם עם חזרה למניין תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב, יהיו תובעים, אשר יתרת התקופה טרם ההתיישנות תעמוד על שנה ויותר ומנגד - יהיו מי אשר יתרת התקופה העומדת לרשותם תהא קצרה מאוד.
סעיף 16 לחוק ההתיישנות מאפשר איפוא לתובע, אשר לזכותו יתרת ימים מעל לשנה לתום תקופת ההתיישנות, כי ייהנה מתקופה זו במלואה. מנגד, מי שייתרת הימים העומדת לרשותו קטנה משנה, יזכה בהארכה של עד שנה מן היום שבו חדל העיכוב ועד לתום תקופת ההתיישנות {ראה לעניין זה גם ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור, פ"ד נו(3), 932, 941 (2002)}.
ב- ת"א (שלום ת"א) 70434/00 {המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית תל-אביב, תק-של 2004(2), 4725, 4727 (2004) קבע בית-המשפט כי התובע פעל לראשונה רק ביום 8.6.03, למעלה משנתיים וחצי מיום מחיקת התביעה ולמעלה משנה וחצי, מן היום שבו, לכאורה, התיישנה התביעה על-פי סעיף 16 לחוק ההתיישנות.
עוד נקבע כי אין לקבל את פרשנותו של התובע, לפיה - עם ביטול מחיקת התביעה, שב המצב לקדמותו עובר למחיקתה, שאם-לא-כן, השחית המחוקק דבריו (המובאים בסעיף 16 לחוק ההתיישנות) לריק.
ב- בר"ע (ירושלים) 3231/07 {הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד עטאללה, תק-מח 2007(4), 1893 (2007)} התביעה הראשונה נמחקה בשל חוסר מעש מצד המשיב, ולא בעקבות בקשה שלו או במהלך דיון בו נטל חלק. בהודעתה לבית-המשפט מיום 29.8.07 מאשרת המבקשת כי אין בידיה פרטים אודות מועד המצאת החלטת המחיקה לידי המשיב {אף שהיא עצמה קיבלה את ההחלטה ביום נתינתה, 1.7.03}.
המשיב טען כי ההחלטה לא הומצאה לו או לבא-כוחו, וכי נודע לו עליה לראשונה לקראת אמצע שנת 2004, בעקבות הליכים לגביית יתרת האגרה בהם נקט נגדו המרכז לגביית קנסות.
בית-המשפט קבע כי לנוכח היעדר הידיעה של המבקשת, נותרו דבריו של המשיב בלא הכחשה. מאז אמצע שנת 2004 ועד להגשת התביעה השניה ביום 21.11.04 חלפה פחות משנה. ממילא, ולנוכח הוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות, אין ראיה להתיישנות התביעה {ראה גם תא"מ (ת"א) 56777-08 יובל ניצן נ' אליהו בע"מ - חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
ב- ת"א (שלום אשד') 1294-07 {עיריית אשדוד נ' עמרם חסן, תק-של 2011(2), 31681, 31682 (2011)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, חלפה תקופה בת יותר משנה מהמועד שבו נמחקה התביעה הראשונה, ועד להגשתה של התביעה בתיק זה ועל-כן, ההוראה הקבועה בסעיף 16 לחוק ההתיישנות - אינה רלבנטית.
ב- ת"א (שלום חי') 11020-07-09 {גנדין ואלרי נ' בז מכלולי הנדסה מורכבים בע"מ, תק-של 2010(4), 72491, 72494 (2010)} קבע בית-המשפט כי היות שבמועד בו נמחקה התובענה, ממנו ממשיכה להימנות תקופת ההתיישנות ועד תום שבע שנים ממועד היווצרות העילה בניכוי הזמן בו היה ההליך הראשון תלוי ועומד עולה על שנה אחת, אין נפקות במקרה דנן להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות.
ב- ב"ל (איזורי חי') 12916-04-09 {מוחמד עלי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2010(2), 2475, 2476 (2010)} קבע בית הדין כי אין תחולה לסעיף 16 לחוק ההתיישנות על תקופת ההתיישנות להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי {ראה לעניין זה גם עב"ל (ארצי) 681/08 סמיר אבו רמוז נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2009(2), 663 (2009); עב"ל (ארצי) 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(3), 79 (1999); ב"ל (איזורי חי') 2043-05-09 מוחמד גנדי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2010(1), 4335, 4336 (2010)}.
ב- בש"א (איזורי ת"א) 6641/09 {אוניברסיטת בר-אילן נ' ד"ר צמח קיסר, תק-עב 2010(1), 4615, 4621 (2010)} קבע בית הדין כי מאחר שהתביעה דנן הוגשה טרם חלפה שנה מיום 13.7.08 - דין טענת ההתיישנות להידחות.
ב- ת"א (שלום יר') 9140/05 {לוי טל (ברק) נ' יפית קשת, תק-של 2010(1), 9400, 9403 (2010)} קבע בית-המשפט כי גם אם נאמץ את גרסתו של התובע, לפיה רק ביום 21.5.03 הבין שניתן בעניינו פסק-דין ב- 6.7.99, לאור הוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות, היה עליו להגיש תביעה חדשה בחלוף לא יותר משנה.
התובע לא עשה כן, שכן, כאמור, התביעה הנוכחית הוגשה ביום 13.9.05, כמעט כשנתיים וחצי לאחר המועד שבו נודע לו על מחיקת התביעה.
ב- בש"א (מחוזי ת"א) 4697/09 {ועד הנאמנים (לנכסי הווקף המוסלמי) נ' נכסי הלכה בע"מ, תק-מח 2009(2), 12814, 12816 (2009)} קבע בית-המשפט כי גם אם ייצא מנקודת הנחה שעילת התביעה התגבשה ביום 2.12.87 {והוא אינו קובע שכך הדבר}, הרי שהיא טרם התיישנה, שכן בין המועד האמור לבין מועד הגשת התביעה ב- ת"א 1417/91 {25.8.91} חלפו פחות מארבע שנים, התביעה הנוכחית הוגשה ביום 1.2.09, כלומר כחצי שנה לאחר שנדחתה התביעה ב- ת"א 1417/91 ו"לזכות" התובעת ניצבת שנה נוספת, מכוח הוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות {וגם בלעדי "אורכה" זו תקופת ההתיישנות טרם חלפה}. לפיכך, התביעה לא התיישנה.
ב- בש"א (שלום ת"א) 174013/06 {א.פ.י פחחות בניין ומיזוג אוויר בע"מ נ' רויטמן יבגני, תק-של 2007(3), 23064, 23065 (2007)} קבע בית-המשפט כי התביעה נמחקה ביום 27.3.06, ועל-כן, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, עמדה לתובעות תקופה של שנה עד לחידושה, ומכאן שהתביעה, אשר חודשה בתאריך 22.5.06, לא התיישנה.
ב- בש"א (שלום ת"א) 185903/05 {אמנון אברהם נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, תק-של 2006(2), 13171, 13173 (2006)} קבע בית-המשפט כי התביעה הקודמת נמחקה על-הסף ביום 15.11.05, ועל-כן בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, עמדה לתובע תקופה של שנה עד לחידושה, ועל-כן ומשהתביעה הוגשה כאמור ביום 20.11.05 ובטרם חלפה שנה ממחיקתה, הרי שהתביעה לא נתיישנה.
ב- בש"א (שלום ת"א) 186043/05 {מוחמד חסונה נ' חברון משה בע"מ, תק-של 2006(1), 10566, 10568 (2006)} הוגשה התביעה לבית-המשפט, כאשר נותרו רק 4 חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות.
התביעה היתה תלויה ועומדת בבית-המשפט מיום 16.10.00 ועד ליום 6.4.03, כלומר, במשך 29 חודשים ו- 20 יום. תקופה זו כלל לא באה במניין תקופת ההתיישנות, כך שעם הפסקת התובענה, ביום 7.4.03 המשיך "לרוץ" מניין ההתיישנות.
בית-המשפט ציין כי לכאורה, אלמלא הוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, היתה התובענה מתיישנת ביום 8.8.03, אלא שהואיל ונקבע כי ההתיישנות לא תסתיים בטרם תחלוף שנה מן המועד שבו חדל העיכוב, כלומר, הפסקת התובענה, הרי שהתובענה התיישנה ביום 6.4.04.
הואיל והבקשה דנן הוגשה רק ביום 28.12.05, אין מנוס מלקבוע כי התובענה התיישנה ועל-כן לא ניתן לחדש ההליכים בה.
ב- בש"א (איזורי חי') 344/04 {טאהר טריף נ' סאיקלון מוצרי תעופה בע"מ, תק-עב 2004(1), 1712, 1714 (2004)] קבע בית-הדין כי סעיף 16 לחוק ההתיישנות מחדש את מירוץ ההתיישנות מהמועד בו סולקה או נמחקה התביעה ומוסיף תקופת זמן התיישנות של שנה נוספת לחידוש התביעה "מן היום שבו חדל העיכוב" הווי אומר, בענייננו ממועד מתן פסק-הדין.
ב- ת"א (שלום ת"א) 65515/99 {קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עוז אורית, תק-של 2003(1), 13823, 13825 (2003)} קבע בית-המשפט כי התביעה נמחקה ביום 1.11.00, ועל-כן בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, עמדה לתובעות תקופה של שנה עד לחידושה, ובחלוף שנה ממחיקתה, היה מקום לסבור כי התביעה נתיישנה.
דא עקא, שההחלטה למחיקת התביעה מחוסר מעש בוטלה על-ידי כב' השופטת י' שבח בהחלטתה ביום 30.12.01 בהחזירה התיק לרשימת התיקים הפתוחים, ועם ביטולה, בטלה מניה וביה החלטתו של כב' הרשם תמיר, המורה על מחיקת התביעה, ומכאן שהתביעה, אשר הוגשה ביום 30.6.99, הוגשה בטרם חלף המועד להתיישנותה.
זאת ועוד. עם מתן החלטתה של כב' שופטת י' שבח, היתה פתוחה בפני המבקשת הזכות להגיש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד על-פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולטעון כנגד החזרת התיק לרשימת התיקים התלויים ועומדים, בגין הפגיעה בזכותה לטעון להתיישנותה של התביעה. משלא עשתה כן המבקשת, אין לה להלין אלא על עצמה.