דיני הפצה - הפצה בלעדית - דין ופסיקה
הפרקים שבספר:
- חוזה הפצה - יצירתו - מבוא
- חוזה הפצה בכתב
- חוזה הפצה בעל-פה
- תחום טריטוריאלי של מפיץ
- חוזה להפצה בלעדית - מבוא
- קנייניותה של זכות להפצה בלעדית
- הפסקת חוזה הפצה בלעדית
- עבירותה של זכות הפצה בלעדית
- מעמדו של סוכן מול מעמדו של מפיץ
- עילות תביעה - דיני חוזים - הפרה ותרופות - מבוא
- אכיפת חוזה הפצה
- ביטולו של חוזה ההפצה
- פיצויים
- הגדרת מוניטין
- קנייניות המוניטין
- עילת תביעה בעילת "עשיית עושר ולא במשפט"
- עילות בנזיקין (גרם הפרת חוזה)
- העוולה - יישום והלכה
- עילות בנזיקין (גניבת-עין) - מבוא
- גניבת-עין - יסודות העוולה
- הבעלות במוניטין
- הערך המוגן בעוולת גניבת העין נועד לפרוש על אדם את הגנת החוק מפני פגיעה בזכות שרכש במוניטין של עסקו
- יש להוכיח כי הצרכן קושר בין המוצר לעוסק
- עילות בנזיקין (גזל) - כללי
- עילות בנזיקין (גזל) - המפיץ והיצרן
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -מבוא
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -יחסי יצרן-מפיץ
- גילוי מסמכים
- הגבלים עסקיים ותניית אי-תחרות
- חוק ההגבלים העסקיים
- הגבלת עיסוק - יחסי מפיץ-יצרן
- צו מניעה זמני וקבוע
- סדרי דין וראיות - המצאת כתבי בית-דין
- סמכות מקומית ועניינית - העברת דיון
- הוכחת דין זר
- בוררות
תחום טריטוריאלי של מפיץ
משקבעו צדדים בהסכם איזור פעילות-תחום טריטוריאלי, בו התיר היצרן למפיץ לשווק את המוצרים נשוא ההסכם, והיצרן לקח על עצמו התחייבות לא לפתוח חנות נוספת באיזור טריטוריאלי זה, יש בכך כדי ללמד כי הוקנתה למפיץ זכות בלעדית באזור זה. כך נקבע ב- ת"א (יר') 1042/94 {סמגן הפצה בעמ נ' תלפיות חרושת עץ, תק-מח 2001(3), 4970 (09.09.01)}:"ביום 11.06.96 נתתי פסק-דין חלקי ב- ת"א 1042/94 בתביעה שהגישו סמגן הפצה בע"מ ובעלי השליטה בה ארז מגן וישראל סגל (להלן: "סמגן"), נגד חרושת עץ בע"מ (להלן: "חרושת עץ"). פסק-הדין הכריע בשאלת פרשנות ההסכם בין הצדדים. בפסק-הדין דחיתי את תביעת "סמגן" וקבעתי כי ההסכם בינה לבין "חרושת עץ" אינו חל על כל מוצרי נגרות הבניין אותם מייבאת, מייצרת או משווקת "חרושת עץ". עם-זאת קבעתי כי ההסכם העניק ל"סמגן" זכות לבלעדיות באזור ההפצה שלהם, כמוגדר בהסכם וכי "סמגן" זכאית לתשלום עמלה עבור כל עסקה שעשתה "חרושת עץ" בתקופת ההסכם שלא באמצעותה, באזור ההפצה, בשיעור של 15% ממחיר העסקה. הנסיבות והרקע פורטו במסגרת פסק-הדין החלקי ואין צורך לחזור עליהם כאן.
2. ב- ת"א 46/95 הגישה "חרושת עץ" תביעה נגד "סמגן" בה ביקשה לקבוע כי ההסכם בין הצדדים בטל לאחר ש"סמגן" הפרה אותו. "חרושת עץ" תבעה לשלם לה תשלומים שונים עבור עמלות, קיזוזים וחיובים שונים הנובעים לטענתה מהפרת ההסכם על-ידי "סמגן".
3. בישיבה מיום 10.09.96 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לאמור:
"מוסכם עלינו כי נעשה ניסיון נוסף וסופי לערוך התחשבנות כספית בין הצדדים, על-פי פסק-הדין החלקי וההסכם בין הצדדים, וזאת תוך 60 יום מהיום. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין החישוב ותוצאותיו, מוסכם כי בית-המשפט ימנה מומחה מטעמו. מוסכם עלינו כי בית-המשפט יורה על איחוד התיקים.
מבקשים ליתן תוקף של החלטה להסכמה זו."
(פרוטוקול ישיבה מיום 10.09.96)
4. הצדדים לא השכילו להגיע להסכמה ביניהם. לפיכך, ביום 01.12.96, מיניתי כמומחה מטעם בית-המשפט, את רואה חשבון מאיר הרנוי כדי שיבדוק את ההתחשבנות הכספית הכוללת בין הצדדים על-פי פסק-הדין החלקי וההסכם שבין הצדדים. למרבה הצער בדיקת המומחה נמשכה תקופה ארוכה במיוחד, כאשר לשני הצדדים היתה תרומה של ממש לכך. במהלך בדיקותיו הממושכות של המומחה, שהשקיע עבודה רחבת היקף ומעמיקה בבדיקת המחלוקת בין הצדדים, ניסה המומחה להביא את הצדדים לידי הסכמה, אך הדבר לא עלה בידו.
5. ביום 17.06.98 הגיש המומחה דו"ח ביניים. מהדו"ח עולה כי הזמן הממושך שחלף מאז המינוי ועד להגשת דו"ח הביניים נבע משתי סיבות עיקריות:
"א. שיתוף הפעולה של הצדדים לא הצטיין בהתלהבות יתרה (בלשון המעטה), כל אחד מסיבותיו הוא. הנתבעת התקשתה להעמיד לטובת הבדיקה עובד או עובדים באופן שוטף. זאת מהסיבה שחלק ניכר מהעובדים שהיו וטיפלו בנושא בשנים בהם אנו דנים, כבר אינם עובדים במערכת, כולל חשב החברה שלו תפקיד מכריע במסירת נתונים ואינפורמציה. כמו-כן הנתבעת, היא חברה פעילה העוסקת בפעילות שוטפת והיו תקופות בהם קשה היה לקבל סיוע מספיק לקידום הבדיקה.
התובעת, שאיננה פעילה עוד התקשתה לטענתה להמציא את החומר המתבקש וגם כשהמציאה את החומר, הוא לא היה מספק לצורך הבדיקה. לגביו תהיה התייחסות נפרדת להלן.
ב. תוך כדי הבדיקה ומקביל לה, היו נסיונות חוזרים ונשנים מצד המומחה להביא את הצדדים לפשרה כלשהי תוך מתן אופציות שונות. המהלך לניסיון לפשרה, היה לאחר שחלק ממימצאי הביניים הוצגו בפני הצדדים.
מהלך הנסיונות לפשרה, מטבעו "גוזל" זמן עד שבאי-כוח הצדדים מנסים לקבל את הסכמת או אי-הסכמת שולחיהם.
ממימצאי הביניים עצמם וגם הסבלנות הרבה שהפגנתי בפני הצדדים לא הועילו על-מנת לסיים את ההליך בפשרה כלשהי מחוץ לכותלי בית-המשפט."
(עמ' 2 לדו"ח הביניים של המומחה מטעם בית-המשפט)
ראוי לציין את המימצא שקבע המומחה בקשר לספרים של "סמגן":
"במקביל ולקראת סיום הבדיקה אצל הנתבעת, נתבקשו התובעים להמציא למומחה את ספריהם לתקופה הנדונה על-מנת לבצע בדיקה מקבילה אצל התובעים כדי לאמת נתונים ו/או ממצאים ולהכריע ביניהם, אם יהיה צורך בכך.
לאחר דחיות רבות בהלוך ושוב והמצאת חומר חלקי בלבד, התברר למומחה שהחומר הרלבנטי לבדיקה דהיינו ספרי החברה, של התובעת אינו נמצא בחלקו וזו כנראה הסיבה לדחיות הרבות.
מאזן המבוקר של התובעת ליום 31.12.95 התקבל במשרדי המומחה רק ב -24.12.97 (כ- שנה לאחר המנוי של המומחה). כאן התברר שהמאזן עצמו שבוקר על-ידי רואה חשבון החברה, הוגש בהמנעות כללית של רואה החשבון.
על-מנת לא להכביד על בית-המשפט ולא להעמיס מסמכים מיותרים, אצטט להלן רק את הפסקה הרלבנטית בדו"ח המבקר במאזן הנ"ל..."
ב- רע"א 371/89 {אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו סע"מ ואח', פ"ד מד(2), 309 (1990)}, שצוטט רבות לעיל נקבע כי מקובל כי המפיץ נוטל על עצמו לפרסם את המוצר ולבנות לו מוניטין בתחום הטריטוריאלי אשר בו הוקנתה לו הזכות להפצה בלעדית. אך אין בכך כדי לגרום כי זכות הקניין במוניטין היא שלו. ההיפך,זכות הקניין נשארת לבעל המוצר.