דיני הפצה - הפצה בלעדית - דין ופסיקה
הפרקים שבספר:
- חוזה הפצה - יצירתו - מבוא
- חוזה הפצה בכתב
- חוזה הפצה בעל-פה
- תחום טריטוריאלי של מפיץ
- חוזה להפצה בלעדית - מבוא
- קנייניותה של זכות להפצה בלעדית
- הפסקת חוזה הפצה בלעדית
- עבירותה של זכות הפצה בלעדית
- מעמדו של סוכן מול מעמדו של מפיץ
- עילות תביעה - דיני חוזים - הפרה ותרופות - מבוא
- אכיפת חוזה הפצה
- ביטולו של חוזה ההפצה
- פיצויים
- הגדרת מוניטין
- קנייניות המוניטין
- עילת תביעה בעילת "עשיית עושר ולא במשפט"
- עילות בנזיקין (גרם הפרת חוזה)
- העוולה - יישום והלכה
- עילות בנזיקין (גניבת-עין) - מבוא
- גניבת-עין - יסודות העוולה
- הבעלות במוניטין
- הערך המוגן בעוולת גניבת העין נועד לפרוש על אדם את הגנת החוק מפני פגיעה בזכות שרכש במוניטין של עסקו
- יש להוכיח כי הצרכן קושר בין המוצר לעוסק
- עילות בנזיקין (גזל) - כללי
- עילות בנזיקין (גזל) - המפיץ והיצרן
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -מבוא
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -יחסי יצרן-מפיץ
- גילוי מסמכים
- הגבלים עסקיים ותניית אי-תחרות
- חוק ההגבלים העסקיים
- הגבלת עיסוק - יחסי מפיץ-יצרן
- צו מניעה זמני וקבוע
- סדרי דין וראיות - המצאת כתבי בית-דין
- סמכות מקומית ועניינית - העברת דיון
- הוכחת דין זר
- בוררות
העוולה - יישום והלכה
ב- רע"א 371/89 {אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בעמ ואח', פ"ד מד(2), 309 (18.01.90)} הועלתה טענה של המפיץ לפיה הייבואן מצבע כלפיו עוולת נזיקין-גרם הפרת חוזה. העוולה הנזיקית הנטענת היא גרם הפרת החוזה. בהפיצו סחורה זהה, גורם הייבואן המתחרה, לפי הטענה, להפרת חוזה ההפצה שבין היצרן למפיץ הבלעדי. ביטויה של הפרת החוזה הנטענת הוא בשניים:ראשית, בסיכולה של זכות ההפצה הבלעדית;
שנית, בחשש שמא המפיץ הבלעדי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות כלפי היצרן, לאור התחרות לה הוא נחשף, ולכן ייאלץ להפר את החוזה עימו.
בדחותו את הטענה קבע בית-המשפט כי:
"אשר לזכות ההפצה הבלעדית של המפיץ, הרי שזו לא הופרה. ראינו כי כל פעלה הוא כלפי היצרן אשר העניק אותה. היצרן לא הפר התחייבותו למכור סחורתו בישראל אך ורק למפיץ הבלעדי. אף אם פחת ערכה של זכות ההפצה הבלעדית לאור היבוא המתחרה אין פירוש הדבר כי זכותו של המפיץ הופרה.
אשר לטענה כי פעולות הייבואן המתחרה עלולות לגרור את הפרת ההתחייבויות החוזיות של המפיץ הבלעדי - כלפי היצרן, הרי שאף בכך לא מצאתי ממש.
טענת המשיבות, לפיה יתכן שהן תאלצנה להפר חוזה, היא טענה המבוססת על חשש והשערה גרידא. אין ראיה כי הפרה כזו אכן תתרחש."
בית-המשפט לא שלל לחלוטין את האפשרות להכיר בקיומה של עילת גרם הפרת החוזה זאת במקרים בהם אכן תומצאנה ראיות מתאימות לכך.
ואולם, ב- רע"א 3323/91 {כימינטר בע"מ נ' טרדיס גת בע"מ ואח', תק-על 91(3), 2880 (25.09.91)} הכיר בית-המשפט העליון באפשרות ליתן צו מניעה זמני להבטחת מניעת הפרה או המשך הפרה צפויה בין מפיץ ויצרן - כל עוד ההסכם בתוקף, ואלה דבריו:
"בקשת רשות זו תידון, כמוסכם על הצדדים, כאילו נתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
2. בעיקרם של דברים, דין הערעור להידחות. ובקשר לכך ברצוני להדגיש את אלה:
א. על-פי העובדות שבאו בפניו בית-המשפט רשאי היה להגיע למסקנה שלכאורה ביטול המשיבות 2 - 8 (להלן: "הייצרניות") את הסכם ההפצה אשר בינן לבין המשיבה הראשונה (להלן: "טרדיס") לאלתר נעשה שלא בתום-לב ושלא כדין. העילה לביטול ההסכם היתה הפצה של מוצר המיוצר על-ידי אחרים על-ידי טרדיס, על-אף שהייצרניות נתנו הסכמתן מראש ובכתב להפצתו על-ידי טרדיס. בנסיבות אלה, ולאור התנאי בדבר הצורך בהודעה של 12 חדשים מראש על ביטול ההסכם, אם ברצון הייצרניות לבטלו (כשאין קיימים תנאים חריגים המצדיקים ביטולו המיידי), רשאי היה בית-המשפט להגיע למסקנה שהסכם ההפצה בין טרדיס ליצרניות ממשיך להתקיים, ויבוא אל קיצו רק בתום 12 חודשים מיום הודעת הביטול על-ידי הייצרניות. ובמילים אחרות, שבמועד הגשת הבקשה עמדה לטרדיס זכות לכאורה להמשיך ולהפיץ את מוצרי הייצרניות.
ב. בית-המשפט גם רשאי היה ליתן צו מניעה זמני להבטחת מניעת הפרה או המשך הפרה צפויה של ההסכם בין טרדיס לבין הייצרניות כל עוד זה נשאר בתוקף ובמסגרת זו אף ליתן צו מניעה זמני נגד המבקשת (ראה: דיני נזיקין - העוולות השונות (בעריכת ג' טדסקי); גרם הפרת חוזה, מאת נילי כהן, 224, 275 (הערת שוליים 6) ובעמ' 289 (הערת שולים 58)).
ג. הנני אף סבור שאין להתערב בהחלטת בית-המשפט, על פיה במאזן הנוחיות הכולל ראוי היה ליתן את צו המניעה הזמני."
ב- ע"א 347/90 {סודה גל בע"מ נ' ריקרדו ספילמן ו- 4 אח', פ"ד מז(3), 459 (12.08.93)} בהחלטה נפרדת קבע בית-המשפט כי:
"ביום 01.07.93 פסקנו לקבל את הערעורים וליתן צו מניעה המכוון נגד המשיבים. תוכנו ורכיביו של הצו, שעניינו איסור העיסוק במיכלי סודהבל, פורטו בגוף פסק-הדין. ביום 06.07.93 הגישו המשיבים בקשה זו, לסיווגו ולצמצום היקפו של צו המניעה. בבקשה נטען, כי פסק-דיננו טעון תיקון בשל "טעות שנפלה על דרך השמטה מקרית". לחלופין ביקשו המשיבים לסייג את צו המניעה על יסוד מה שנתכנה בבקשה כ"סמכותו הטבעית / הטבועה של בית-המשפט".
בבקשה, על שני חלקיה, אין גם שמץ של ממש. עיון בהנמקת פסק-הדין מוביל למסקנה, שתוכנו והיקפו של צו המניעה נקבעו והוגדרו על יסודן של שתי עילות תובענה שנמצאו על ידינו ראויות להתקבל: גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. כל אחת מן העילות הללו זיכתה את המערערות בצו מניעה ביחס למיגזר אחר של עסקי המשיבים. ניסיון המשיבים לכרוך בין העילות, משל היו אלו דבר אחד, דינו להידחות.
בפסק-הדין נתבארו הדברים בהרחבה ואיננו סבורים כי נותרה אי-בהירות כלשהי ביחס לכוונתנו. ממילא אין יסוד לטענה, שבפסק-הדין נפלה טעות שהיא בת-תיקון במסגרת סעיף 8(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. גם ההסתמכות על סמכותו הטבועה של בית-המשפט אינה אלא בגדר ניסיון-נפל לחלוק על פסק-הדין שניתן, תוך שימוש בעובדות ובטענות שהיוו חלק מן ההתדיינות המקורית, ולהחזיר, במידת-מה, את גלגל ההכרעה לאחור. נקיטת דרך זו הינה פסולה מעיקרה."
ובהמשך ל- ע"א 347/90 הנ"ל נקבע לגופם-של-דברים:
"שאלה שלישית הטעונה התייחסות נוגעת לפרשת יחסיהם של המשיבים עם המפיצים המורשים של סודהפופ. שאלה זו באה לכאורה על פתרונה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים, כאמור, לא ערערו על חלק זה של פסק-הדין. עם-זאת נותרה השאלה, אם ברכישת מיכלי סודהבל מידי המפיצים המורשים של סודהפופ (ולפני כן - של סודהגל) יש משום ביצוע עוולה של גרם הפרת חוזה. שאלה זו טעונה הכרעה רק בגדרו של ע"א 347/90.
אתייחס תחילה לשאלה השלישית, שהכרעתה איננה מצריכה יותר ממילים ספורות. אחר-כך אעסוק, כסדרן, בשתי השאלות הראשונות.
גרם הפרת חוזה
10. כב' השופט ד' חשין לא ראה צורך לקבוע שברכישת המיכלים מידי המפיצים המורשים של סודהפופ ביצעו המשיבים עוולה של גרם הפרת חוזה. המשיבים הצהירו בפניו, כי אין בכוונתם לבצע עוולה זו בעתיד, ולנוכח אירועי העבר די היה בהצהרתם זו כדי להובילו למתן צו המניעה המבוקש. עם-זאת ברור מהנמקתו, שאלמלא חסכו ממנו המשיבים הכרעה מפורשת, לא היה נמנע ממנה.
השאלה העומדת להכרעתנו היא יותר מצומצמת. ענייננו הוא, אך ורק, באחריותו האישית של ספילמן לרכישת מיכלי סודהבל מידי מפיציהן המורשים של המערערות. עסקאות אלו נקשרו, כזכור, בשמה ומטעמה של מימס"ב. אך לספילמן היתה מעורבות אישית ברורה בעסקאות אלה.
מפסק-דינו של כב' השופט גורן נובע, שספילמן סייע למימס"ב בכך עוד בהיותו סוכן של גל סחר. עם התמנותו כמנהלה של מימס"ב, במהלך שנת 1987, הפכה מעורבותו ברכישת המיכלים ובהסבתם לצרכיה של מימס"ב לישירה וגלויה. אין חולקין, שעל-פי חיוביהם החוזיים כלפי המערערות לא היו המפיצים רשאים למכור את המיכלים, בדרך בה נמכרו. ספילמן - כמי שכיהן זמן קצר קודם לכן כמנהל המכירות של סודהגל - היטיב לדעת זאת. אין לכן לפקפק שבעשיית עסקאות אלו ביצע ספילמן, כלפי המערערות, עוולה של גרם הפרת חוזה."