דיני הפצה - הפצה בלעדית - דין ופסיקה
הפרקים שבספר:
- חוזה הפצה - יצירתו - מבוא
- חוזה הפצה בכתב
- חוזה הפצה בעל-פה
- תחום טריטוריאלי של מפיץ
- חוזה להפצה בלעדית - מבוא
- קנייניותה של זכות להפצה בלעדית
- הפסקת חוזה הפצה בלעדית
- עבירותה של זכות הפצה בלעדית
- מעמדו של סוכן מול מעמדו של מפיץ
- עילות תביעה - דיני חוזים - הפרה ותרופות - מבוא
- אכיפת חוזה הפצה
- ביטולו של חוזה ההפצה
- פיצויים
- הגדרת מוניטין
- קנייניות המוניטין
- עילת תביעה בעילת "עשיית עושר ולא במשפט"
- עילות בנזיקין (גרם הפרת חוזה)
- העוולה - יישום והלכה
- עילות בנזיקין (גניבת-עין) - מבוא
- גניבת-עין - יסודות העוולה
- הבעלות במוניטין
- הערך המוגן בעוולת גניבת העין נועד לפרוש על אדם את הגנת החוק מפני פגיעה בזכות שרכש במוניטין של עסקו
- יש להוכיח כי הצרכן קושר בין המוצר לעוסק
- עילות בנזיקין (גזל) - כללי
- עילות בנזיקין (גזל) - המפיץ והיצרן
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -מבוא
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -יחסי יצרן-מפיץ
- גילוי מסמכים
- הגבלים עסקיים ותניית אי-תחרות
- חוק ההגבלים העסקיים
- הגבלת עיסוק - יחסי מפיץ-יצרן
- צו מניעה זמני וקבוע
- סדרי דין וראיות - המצאת כתבי בית-דין
- סמכות מקומית ועניינית - העברת דיון
- הוכחת דין זר
- בוררות
עילות בנזיקין (גרם הפרת חוזה)
סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מגדיר את עוולת גרם הפרת חוזה כ:"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על-ידי כך נזק ממון".
עוולה זו נועדה להקנות הגנה נזיקית על החיוב כלפי צד שלישי, שמנסה לפעול להכשלת קיומו של החיוב, או להתערב בו.
חמישה הם יסודותיה של העוולה: חוזה מחייב כדין; הפרת חוזה; גרימת הפרה; ביודעין; היעדרו של צידוק מספיק {ראה ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4), 314, 368 (2004); ת"א (כ"ס) 1227-09 גזגל שרון 1992 בעמ נ' פזגז 1993 בעמ ואח', תק-של 2013(2), 19379 (22.04.13)}.
ב- רע"א 371/89 {אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בעמ ואח', פ"ד מד(2), 309 (18.01.90)}נקבע:
"גרם הפרת חוזה טענתן האחרונה של המשיבות היא, כי הייבואן המתחרה מבצע כלפיהן עוולה בנזיקין. עוולה זו היא גרם הפרת חוזה. לפי הטענה, להפרת חוזה זו יש שני ביטויים. האחד עניינו בגרימת הפרתה של זכות הבלעדיות. השני עניינו בחשש שמא המפיץ לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות כלפי היצרן, כגון רכישת כמות מינימום מסויימת של סחורה. המפיץ הבלעדי יאלץ להפר את התחייבויותיו אלו לאור התחרות אשר לה הוא נחשף.
מכאן שהמשיבות מבקשות צו מניעה כנגד ביצועה של העוולה.
אין יסוד לטענתן של המשיבות.
סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), קובע לאמור:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בצד עוולה זו אלא אם סבל על-ידי כך נזק ממון."
תנאי הכרחי להתגבשותה של עוולה זו הוא בקיומה של הפרת חוזה (ראה: פרופ' נ' כהן גרם הפרת חוזה (ירושלים - התשמ"ו), 59). במקרה שלפנינו לא קיימת הפרת חוזה כאמור.
אשר לזכות ההפצה הבלעדית של המפיץ, הרי שזו לא הופרה. ראינו כי כל פעלה הוא כלפי היצרן אשר העניק אותה. היצרן לא הפר התחייבותו למכור סחורתו בישראל אך ורק למפיץ הבלעדי. אף אם פחת ערכה של זכות ההפצה הבלעדית לאור היבוא המתחרה אין פירוש הדבר כי זכותו של המפיץ הופרה. אשר לטענה כי פעולות הייבואן המתחרה עלולות לגרור את הפרת ההתחייבויות החוזיות של המפיץ הבלעדי - כלפי היצרן, הרי שאף בכך לא מצאתי ממש.
טענת המשיבות, לפיה יתכן שהן תאלצנה להפר חוזה, היא טענה המבוססת על חשש והשערה גרידא. אין ראיה כי הפרה כזו אכן תתרחש.
אין, לדעתי, מקום למנוע מראש מצב אשר יש ספק אם הוא יתרחש. נוכל, לכן, להשאיר בצריך עיון לעת מצוא את הדיון בשאלת התגבשותה של עוולת גרם הפרת חוזה, במקרים מסוג זה שבפנינו.
אשר-על-כן, הייתי מקבל את הערעור ומבטל את צו המניעה אשר הוצא כנגד המערער שבפנינו."

