דיני הפצה - הפצה בלעדית - דין ופסיקה
הפרקים שבספר:
- חוזה הפצה - יצירתו - מבוא
- חוזה הפצה בכתב
- חוזה הפצה בעל-פה
- תחום טריטוריאלי של מפיץ
- חוזה להפצה בלעדית - מבוא
- קנייניותה של זכות להפצה בלעדית
- הפסקת חוזה הפצה בלעדית
- עבירותה של זכות הפצה בלעדית
- מעמדו של סוכן מול מעמדו של מפיץ
- עילות תביעה - דיני חוזים - הפרה ותרופות - מבוא
- אכיפת חוזה הפצה
- ביטולו של חוזה ההפצה
- פיצויים
- הגדרת מוניטין
- קנייניות המוניטין
- עילת תביעה בעילת "עשיית עושר ולא במשפט"
- עילות בנזיקין (גרם הפרת חוזה)
- העוולה - יישום והלכה
- עילות בנזיקין (גניבת-עין) - מבוא
- גניבת-עין - יסודות העוולה
- הבעלות במוניטין
- הערך המוגן בעוולת גניבת העין נועד לפרוש על אדם את הגנת החוק מפני פגיעה בזכות שרכש במוניטין של עסקו
- יש להוכיח כי הצרכן קושר בין המוצר לעוסק
- עילות בנזיקין (גזל) - כללי
- עילות בנזיקין (גזל) - המפיץ והיצרן
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -מבוא
- מתן חשבונות - עריכת חקירה או חשבון - גילוי מסמכים -יחסי יצרן-מפיץ
- גילוי מסמכים
- הגבלים עסקיים ותניית אי-תחרות
- חוק ההגבלים העסקיים
- הגבלת עיסוק - יחסי מפיץ-יצרן
- צו מניעה זמני וקבוע
- סדרי דין וראיות - המצאת כתבי בית-דין
- סמכות מקומית ועניינית - העברת דיון
- הוכחת דין זר
- בוררות
עילות בנזיקין (גזל) - כללי
"גזל" הוגדר בסעיף 52 לפקודת הנזיקין בדרך רחבה ביותר:"52. גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על-ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת."
עוולת הגזל הוגדרה כאן בדרך נרחבת. לקיחת נכס של התובע על-ידי הנתבע, עיכובו של הנכס, השמדתו או העברתו לאדם שלישי די בהם כדי להפוך את הנתבע לגזלן ולעניין זה אין תום-ליבו וידיעתו את הנסיבות מעלים או מורידים. אף אם הגיע נכס של התובע לחזקת הנתבע וזה העבירו בתום-לב מרשותו עשוי הנתבע להתחייב בתשלום נזיקין לתובע. כך, למשל, נפסק שגם על המתווך בעסקת מכר (אם תפקידו היה משפטי-מטריאלי) יכול ותחול אחריות כגזלן: וכך הדבר לגבי כל אחת מן החוליות שבהן החזיק הנתבע בנכס הגזול.
סעיף 53 לפקודת הנזיקין בא להעניק לנתבע הגנה כנגד תביעת גזל, בין כשהתביעה מבוססת על חזקה ובין כשהיא מבוססת על בעלות, כאשר נתקיימו התנאים הקבועים בו. אלמלא ההגנה האמורה היה הנתבע מתחייב בנזיקין כלפי הבעלים המקורי של הנכס ואם השבת הנכס אינה אפשרית הוא עשוי להתחייב בתשלום שוויו. זו עשויה להיות תוצאה מחמירה לגבי נתבע ששימש אך חוליה תמימה בשרשרת הגזלנים, ולפיכך ניסו בתי-המשפט באנגליה לרכך אותה על-ידי הטלת חובת ראיה דווקנית על התובע בדבר כל אחד מפרטי הנזק.
חקיקתו של סעיף 34 לחוק המכר מסמנת את המעבר של תקנת השוק הישראלית מטענת הגנה כלפי עילת גזל לטענת בעלות פוזיטיבית. בד-בבד תוקן גם סעיף 53 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) על-ידי שנכתב בו שבתובענה שהוגשה על גזל "תהא הגנה לנתבע אם קנה את המיטלטלין בתום-לב בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968". נדחתה הטענה שנוכח תיקונו של סעיף 53 הנ"ל ממשיכה תקנת השוק לשמש אך כטענת הגנה.
נמצא שצמצום ה"הגנה" הניתנת לקונה לעומת זכותו של הבעלים המקורי, על-ידי צמצום הדיבור "תמורה" כדי להשיג תוצאה צודקת תביא לחשיפתו של הקונה לתביעת נזיקין בעילת גזל, שהיא בעליל תוצאה שאינה צודקת. אכן אם מסתכלים על מערכת הנתונים הרלבנטית כמכלול אחד שוב אין, לדעתי, להוציא מקרא מידי פשוטו. ככל הנראה די בכך שנערכה עם הקונה עסקת מכר, לפי חוק המכר, אפילו אינה מלווה בתמורה ממשית, ועל כל פנים יש למדוד את התמורה לפי אומד-דעתם של בעלי הדין בעת עריכת עסקת המכר ולא בדיעבד {דנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2), 632 (20.02.03)}.