עיקול ומשיכת שיק

ב- ת"א (אשד') 1751/99 {עגלי תל שיווק בקר בע"מ נ' ישעיהו מגידש, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.10.01)} נדונה סוגיה בה מכרה עגלי תל שיווק בקר בע"מ {להלן: "החברה" או "עגלי בקר"} למגידיש ישעיהו {להלן: "מגידיש"} 100 עגלי בקר תמורת סך כולל של 206,505 ש"ח, שהתחייב לשלם תוך ימים ספורים.

העגלים סופקו למגידיש, אולם הוא לא עמד בהחייבותו לשלם את התמורה.

בתאריך 26.10.99, כשהגיעו מנהלי החברה אל משקו של מגידיש, בקשר לתשלום החוב, הוברר להם מפיו, כי הוא מכר את העגלים ליאיר רותם, {להלן: "רותם"}, בתאריך 14.10.99.

בתאריך 28.10.99, הגישה החברה תביעה נגד מגידיש ובמסגרתה ביקשה לעקל את הכספים שהגיעו למגידיש ממחזיקים שונים ובכללם רותם. בית-המשפט נעתר לבקשה וניתן צו לעיקול זמני.

מאחר שהשיקים טרם נפרעו, הוא הורה לבנק לבטלם, עד שבית-המשפט יורה לו למי לשלם.

ביום 18.11.99, הגישה החברה תביעה נוספת, בתיק נוסף בין היתר גם כנגד רותם, לאישור העיקול, כשלמעשה היא תובעת ממנו את הסכומים הנקובים בשני השיקים, שיק אחד על-סך 141,900 ש"ח, ושיק שני על-סך 24,123 ש"ח.

החברה טענה כי משהוטל עיקול זמני על הכספים של מגידיש אצל רותם, גובר העיקול, כל עוד לא נפרע השיק ועל-כן, רותם צריך לשלם לחברה את סכום השיק, ולא לזבולון.

בית-המשפט סבר כי נקודת המוצא היא השאלה, אם ביום שקיבל רותם את צו העיקול, הוא החזיק בכספים של מגידיש; ובנוגע לעניין הנדון, אם ביום שקיבל את צו העיקול, הסכום הנקוב בשיק היה של מגידיש, או אולי של מישהו אחר.

הוכח בראיות, כי ביום 14.10.99, היום בו הוצא השיק לפקודת רמי, הסכום הנקוב בו לא היה יותר של מגידיש, אלא של רמי, עובדה היא, שהשיק הוצא לפקודת רמי ואין חולק על כך.

מסקנה זו הינה מסקנה משפטית, הנסמכת על העובדות בשטח, כפי שעולה מהראיות ואין כל משמעות להודעותיו השונות של רותם לב"כ החברה, או לבית-המשפט, שכן הודעותיו יכולות להיות לא נכונות או מוטעות, בין במכוון ובין בשוגג.

אם ביום 14.10.99, רותם מסר לרמי את השיק הנ"ל, משמע, רותם לא חייב את סכום השיק למגידיש, אלא לרמי, אם במסגרת מימון העסקה ואם במסגרת המחאת החוב ולכן, אין מקום לאישור העיקול, כי העיקול לא תפס כספים של מגידיש.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי התרשם מכנות דבריהם של זבולון ורמי, שדיברו אמת, באשר לנסיבות קבלת השיק.

בית-המשפט קיבל את גירסת רמי ומצא גם חיזוק לגירסתו, כי הוא מימן את העיסקה של רותם, בתום-לב, כאשר שילם במזומן 135,000 ש"ח, בתקווה להרוויח אחרי 4 חודשים את ההפרש בסך 6,900 ש"ח.

לא היתה מחלוקת שהוא נכח שם, הן לפי דבריו הוא והן לפי דברי רותם והעד מטעמו, מר דוד ליפשטר. יש גם הגיון כלכלי מסחרי לגירסת רמי, שכן מדוע ימסור מגידיש לרותם את העגלים וימתין 4 חודשים לקבלת התמורה.

מי שהערים על החברה הוא מגידיש, שנהג בנוכלות ושילשל כספים לכיסו, בלי לשלם לחברה עבור העגלים, שקנה ממנה, כשרותם היה שותף למעשה, בין במכוון ובין בשוגג, כשקיבל את העגלים במחיר זול יותר מזה שקנה מגידיש, ועוד התחייב לשלם עבורם, רק כעבור 4 חודשים, בלי לשלם מאומה.

בנסיבות אלה, בית-המשפט קבע כי כשאין טענות לרותם כנגד רמי, באשר לזכות קניינו בשיק, אין כל משמעות לשאלה אם זבולון הינו אוחז כשורה או אוחז סתם. תוצאה זו גם נכונה וגם צודקת, שכן החברה אולי התרשלה בכך שסיפקה למגידיש עגלים, בלי להבטיח את התשלום, אבל מגידיש עדיין חייב לה ויש לחברה פס"ד נגדו, אותו תוכל לממש.

לעומת-זאת, רמי לא התרשל, הוא הסכים לממן את העיסקה, לאחר שבדק את יכולתו הכלכלית של רותם, לעמוד בתשלום והוכחה יכולת כזו, כך שדחיית תביעתו של זבולון, שבא מכוח רמי, תעמיד את רמי מול שוקת שבורה, בלי יכולת לתבוע את כספו, בלי עוול בכפו. תוצאה אחרת, בנסיבות אלה, תיתן פרס לחברה, למרות התרשלותה, על חשבון זבולון ו/או רמי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול ומשיכת שיק