עיקול וקרן פנסיה

ב- ע"א (חי') 2436/01 {בנק הפועלים בע"מ נ' אייזיק בצ'מן, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.10.01)} המערער טען כי טענת אי-חלותו של צו העיקול השיפוטי על כספיה של אשת המשיב בקופת הגמל לא עלתה כלל בכתב התביעה, והועלתה לראשונה בסיכומיו, ולפיכך היה על בית-המשפט להתעלם ממנה.

בהקשר זה הוסיף המערער, כי מעצם ציון המילה "עמית" בצו העיקול ברור היה שמדובר בעיקול על חשבון העמית בקופת הגמל המתנהלת על-ידי הבנק, ואשר מספרו מצויין בצו העיקול.

לא-זו-אף-זו, צו העיקול הגיע לכתובת הנכונה, ולא אירעה כל טעות בזיהוי החשבון נשוא צו העיקול או בזהות בעליו.

עוד טען המערער כי גם אם צדק בית-המשפט קמא בקביעתו שצו העיקול לא חל על כספי החשבון בגדיש, הרי אין בכך כדי להביא להטלת החבות על המערער, שכן לא המערער הוא שמשך את הכספים מחשבונו של המשיב, אלא קופת הגמל גדיש, שהינה גוף משפטי נפרד, היא שפעלה על-פי צו העיקול.

המשיב טען כי צדק בית-המשפט קמא בקביעותיו, וכי יש לדחות את הערעור.

בין היתר, הדגיש המשיב כי צדק בית-המשפט בקביעותיו ביחס לפגמים שונים שנפלו בעיקול, והביאו לפקיעתו, ובכלל זה הקביעה כי צו העיקול הוצא למערער ולא לגדיש, שהינה אישיות משפטית נפרדת.

עוד טען כי נכונה הקביעה, לפיה התשובה שניתנה מטעם גדיש לצו אינה שייכת לעיקול, ומאחר שהמערער שהינו המחזיק לא הודה, שהכספים נשוא העיקול מצויים בידיו, כלל לא היה עיקול.

בית-המשפט מצא כי מקובלת עליו טענתו של המערער, כי משהוטל צו העיקול אצל הבנק המערער ביחס לחשבון עמית, המשמעות היחידה המתקבלת על הדעת הינה כי העיקול הוטל על חשבון העמית בקופת הגמל המתנהלת על-ידי הבנק המערער, ואשר מספרו מצויין בצו העיקול.

בית-המשפט סבר כי בדרך זו גם הובן הצו על-ידי כל הנוגעים בדבר וכי לא היתה כל טעות בזיהוי החשבון נשוא צו העיקול.

העיקול הומצא לאגף לקופות גמל ותכניות חסכון - מחלקת עמיתים וסניפים, שהינה הכתובת אליה יש להעביר צווי עיקול הניתנים על כספי עמית בקופות הגמל שמנהל הבנק.

בית-המשפט לא הסכים לעמדת בית-המשפט קמא לפיה יש לעמוד בהוראות צו העיקול באופן דווקני, ולהבינן כאילו הוצא הצו לבנק המערער ולא לקופת הגמל.

הדרך בה בחר בית-המשפט קמא לפרש צו העיקול, חוטאת לתכליתו של הצו ומאיינת את כוונתו האמיתית של מי שציווה עליו.

בית-המשפט קמא קבע גם כי מאחר שהבנק הוא המחזיק, התשובה לצו העיקול היתה צריכה להינתן על ידו, ומשלא עשה כן, קבע בית-המשפט, לא היה העיקול תקף.

לאור המסקנה אליה הגיע בית-המשפט לפיה צו העיקול, הוצא לגדיש ולא לבנק הפועלים, והיה בתוקף, מאחר שלא נפל בו כל פגם, לא נדרש בית-המשפט עוד לטענותיו הנוספות של המערער ביחס לשאלת תוקפו של צו העיקול.

מאחר שצו העיקול היה בתוקף, היה זה מחובתה של קופת הגמל למנוע את הוצאת הכספים שעליהם הוטל העיקול.

עם-זאת עלתה המסקנה, כי הזיכוי בחשבונו של המשיב, שנעשה בניגוד לצו העיקול שניתן על יד בית-המשפט, נבע מטעות של קופת הגמל, טעות אשר קופת הגמל דאגה לתקנה במועד האפשרי המוקדם ביותר.

בית-המשפט לא מצא כי פעולת הזיכוי מצאה את רישומה בחשבונו של המשיב, אולם, כאמור, היא לוותה בפעולת ביטול מיידית, שאף היא נרשמה באותו היום.

בית-המשפט סבר כי זה לא יהיה מן הראוי, לאפשר למשיב להנות מפעולה, שנעשתה בטעות, ושתוצאתה הינה מילוט כספים מעוקלים, בניגוד לצו שיפוטי.

בית-המשפט בהרכב של 3 שופטים קבע כי יש לקבל את הערעור, ולבטל את פסק-דינו של בית-משפט השלום.

עוד הוסיף בית-המשפט כי הוא היה מחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי {בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו של כל פריט} וכן שכר-טרחת עורכי-דין בשתי הדרגות בסך 10,000 ש"ח + מע"מ.

בית-המשפט קיבל גם את העובדה שלאור הגדרתו המשפטית של המונח "עמית" לפי סעיף 1 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד-1964, ברור שצו העיקול הוטל על חשבון העמית של קופת הגמל המתנהלת על-ידי הבנק - המערער, ואולם, אילו היה הבנק - המערער מוודא שבגוף הבקשה שהוגשה לבית-המשפט, להטלת צו העיקול הזמני, היה נרשם כי מבוקש שהעיקול יחול על כספים המגיעים לאשת המשיב והנמצאים בבנק הפועלים ו/או בקופת הגמל גדיש, היתה נמנעת המחלוקת המיותרת שנוצרה.

אשר-על-כן, משלא דאג הבנק - המערער למניעת המחלוקת, על-ידי הוספת שם קופת הגמל גדיש לבקשתו בדבר הטלת צו העיקול, אין הצדקה עניינית לכך שהוצאות המשפט שהיו כרוכות במחלוקת זו יחולו דוקא על המשיב.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול וקרן פנסיה