עיקול ומס ערך מוסף

ב- בש"א (ב"ש) 2953/06 {פריד חמאדה נ' משרד האוצר- רשות המיסים מכס ומע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.06)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן על-ידי בית-המשפט לבקשת רשות המיסים, בהתאם לסעיף 112א(ג)(2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 {להלן: "חוק מע"מ" או "החוק"}, וזאת בגין היותם של המבקשים, כך על-פי הנטען, מעורבים בפרשה רחבת היקף של סחר במתכות גנובות, שימוש בחשבוניות פיקטיביות ועבירות מס בהקפים עצומים.

המבקשים טענו כי בקשת העיקולים הוגשה בחוסר סמכות, שכן אינן חתומות על-ידי מי שהוא בעל הסמכות לפי סעיף 112א לחוק מע"מ, זאת על-אף היותו סעיף דרסטי בחוק.

מי שחתום על ההודעה הינו בעל סמכות שלא הפעיל שיקול-דעתו ואינו חתום על התצהיר. רק בעל סמכות לפי סעיף 112א(א) לחוק מוסמך להוציא שומה ולבקש עיקול, תוך תמיכה בו מבחינת שיקול-דעתו.

השניים החתומים על התצהיר אינם בעלי סמכות לכך.

עוד הוסיפו המבקשים כי צורפו לבקשת העיקול הודעות שומה לא חתומות, זאת על-מנת להסתיר מבית-המשפט שנותני התצהירים הם לא אלה החתומים על הודעות השומה. בנסיבות אלה, הוגשה הבקשה בחוסר סמכות.

המשיבים טענו כי אין רלוונטיות להליכים אחרים המתנהלים כנגד המבקשים בערכאות השונות, ביחס לבקשת העיקול העומדת בפני עצמה, ואינה קשורה להליכים אלה.

אין בעובדה כי בעל הסמכות לא חתום על התצהיר, כדי לשלול את הסמכות להוצאת הדרישה, שהוצאה בסמכות על-ידי בעל הסמכות כדין.

הבקשה לעיקול הוגשה על-ידי מנהל מע"מ, כשעל התצהיר עצמו חתומים מי שהיו מעורבים בכל הליכי החקירה, הוצאת השומה והדרישה, וממילא הם הגורמים המתאימים ליתן תצהירים לאימות עובדות הבקשה.

טענות כנגד המצהירים, הנוגעות להיעדר ידיעה יכולות להיות מועלות רק לאחר חקירה נגדית.

עוד הוסיפו המשיבים כי במסגרת עיקולים זמניים, צריכים המשיבים להראות כי בידם שומה מבוססת ברמה לכאורית, דבר בו עמדו הם בבקשתם. בסופו-של-יום תהיה הגביה בפועל רק על-פי הסכום שיקבע בית-המשפט שידון בערעוריהם.

המשיבים טענו גם כי מאזן הנוחות נטה לרעת המבקשים ובעד הטלת העיקולים הזמניים. לא נטענה כל טענה לגבי נזק כלשהוא למבקשים זולת טענה סתמית בדבר יעודה של הבקשה לחבל בשחרורו בערבות של המבקש 1.
לסיכום טענותיהם, המשיבים טענו כי המבקשים לא הציעו להעמיד כל בטוחה אחרת חלף העיקולים.

אם יבוטלו העיקולים והכספים יועברו לחשבונותיהם בעזה, לא ניתן יהיה להשיבם ולממש את גביית החוב העתידי, באשר החברה אינה פעילה, לא מדווחת כנדרש, אין לה נכסים בארץ ומנהלה תושב הרשות הפלסטינית.

במהלך הדיון טענו המבקשים טענה חדשה שהוספה נוכח תגובת המשיבים לפיה ניתנת זכות שימוע לפנים שורת הדין, כי משניתנה זכות שימוע - לא קמה עילת העיקול.

בית-המשפט קבע כי קודם לדיון לגופו יש להסיר מעל הפרק שלוש טענות משנה שהועלו על-ידי המבקשים: האחת היא כי משניתנה זכות שימוע לא קמה עילת העיקול. השניה, הינה אי-הבהירות הנוגעת לסכומי השומה והשלישית הינה הפקדת חלק מהכספים המעוקלים על-ידי אחיו של המבקש 1.

בית-המשפט קבע כי עילת העיקול קיימת להבטחת ביצוע גביית חוב עתידי והסרת החשש במניעתו. זכות השימוע אינה מבטלת זכות זו, שכן אם כך יקבע - הרי שבמידה ותדחנה טענות המבקשים בשימוע, עלול ההליך להפוך למיותר, שכן עד אותו מועד עלול שלא להישאר סכום לתפיסה.

אי-הבהירות הנוגעת לסכומי הכספים, תתברר בהליך עצמו. בשלב זה מספקת העובדה ולפיה קיים חוב וכי היקף הכספים שנתפסו בעיקול נמוך משמעותית מסכום החוב הנטען.

בית-המשפט קבע כי לעניין השאלה העומדת על הפרק, באשר האם מחוייב אותו מר איטח, בעל הסמכות להוצאת ההודעה, לחתום בלעדית גם על התצהיר המשמש יסוד להוצאת הבקשה, כי אין ספק שדבר זה רצוי במצב דברים אידילי, אך לא נראה כי העובדה שבעל הסמכות להוצאת הדרישה לפי סעיף 112א לחוק, לא חתום גם על התצהיר התומך בבקשה המוגשת לבית-המשפט להטלת עיקול, יש בה כדי לשלול את תוקפה של הבקשה.

אשר-על-כן, משהוברר כי בעל הסמכות להוצאת ההודעה אכן חתום עליה, לא מצא בית-המשפט כל פגם בכך שהתצהירים חתומים על-ידי בעלי התפקידים שחתמו עליהם, ובנסיבות אלה דחה טענה זו.

ב- בש"א (רמ') 1031/06 {כמסי ייצור ושיווק מזון בע"מ נ' משרד האוצר - רשות המיסים מכס ומע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.06)} בית-משפט קיבל את הבקשה ופסק כי לא ניתן להותיר את צו העיקול כנגד כמסי על כנו וזאת מאחר ותכליתו המרכזית של סעד העיקול הזמני היא למנוע הכשלת ביצועו של פסק-הדין, בין היתר בדרך של הברחת נכסים, וזאת עד לבירור התביעה העיקרית.

הטלת עיקול זמני מניחה כי מדובר בסעד זמני הניתן עד לבירורן הסופי של זכויות הצדדים בהליך על-ידיי בית-המשפט, אם לא בוטל קודם לכן.

במקרה דנן, הוטל העיקול במסגרת סעיף 112א לחוק וזאת עד להכרעה בערעור שומה שהגישה חמסי.

כמסי, אינה צד לערעור שומה זה. ניתן להניח כי במסגרת ערעור השומה לא תידון שאלת הזהות בין חמסי וכמסי אלא רק צדקת השומה שנקבעה לחמסי.
בנסיבות כאלה, בית-המשפט מצא כי מתן סעד זמני של עיקול כנגד כמסי כמוהו כמתן פסק-דין המורה על הרמת המסך בין כמסי לחמסי וזאת מבלי שהתקיים או יתקיים אי-פעם הליך משפטי מלא לבירור טענותיה של כמסי לפיה הרמת המסך בינה לכמסי אינה מוצדקת.

ב- בש"א (ת"א) 151100/07 {מנהל המכס והמע"מ נ' י.ד בניהו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.08)} בית-המשפט העלה כי ההלכה הפסוקה המתייחסת לסעיף 194 לפקודת מס הכנסה, תשכ"א-1961, הוא הסעיף המקביל לסעיף 112א לחוק מע"מ, כאשר הלכה זו קובעת כי אין להטיל עיקול על רכושם של אחרים, והלכה זו ראוי לה שתתקיים גם לעניין סעיף 112א לחוק מע"מ {רע"א 2071/00 פקיד שומה ת"א 3 נ' יורם אינגביר, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.02.01)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול ומס ערך מוסף