עיקול והרמת מסך

1. בעייתיות בטענה בנוגע להרמת מסך, אך ללא אפשרות לשללה לחלוטין, תביא לצמצומו של צו עיקול - הבקשה נדחתה
ב- רע"א 6119/98 {מחצבות חג בע"מ נ' אוליצקי עבודות עפר, תק-על 98(3), 696 (1998)} המשיבה הגישה תובענה כספית כנגד המבקשת ועוד ארבעה נתבעים אחרים. אל התובענה הכספית התלוותה בקשה להטלת עיקול על נכסי המבקשת לשם הבטחת ביצוע פסק-הדין שיינתן בתובענה.

בבקשה זו נטען בין היתר, כי הנתבעים האחרים מבריחים את נכסיהם אל המבקשת ולפיכך יש להטיל עיקול על נכסיה.

ניתן צו עיקול זמני על-ידי בית-המשפט המחוזי. על כך הגישה המבקשת בקשה לביטול הצו הזמני. בבקשת הביטול טענה המבקשת, כי התובענה הכספית אינה מתייחסת למעשה אליה, כי לה אין כל חבות ישירה כלפי המשיבה וכי תובענתה של המשיבה כלפיה מבוססת על "הרמת מסך" בינה לבין שאר הנתבעות.

בית-המשפט המחוזי, קיבל את בקשת הביטול בחלקה.
נקבע, כי על-אף הבעייתיות הטמונה בטענת המשיבה בנוגע להרמת המסך, הרי שלא ניתן לשלול לחלוטין טענה זאת. לפיכך, צומצם צו העיקול רק לכלים ולציוד שברשות המבקשת, ואף זאת רק עד לגובה מחצית החוב הנתבע.

בית-המשפט קבע, כי בכך יושג איזון אינטרסים ראוי בין הצדדים: מחד, הבטחת מחצית החוב הנתבע על-ידי המשיבה, ומאידך, מניעת פגיעת יתר במבקשת, שזיקתה אל החוב שנויה כאמור במחלוקת.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

המבקשת טענה, כי יש להסיר כליל את צו העיקול שהוטל על נכסיה. לטענת המבקשת, לא הוצגה לבית-המשפט המחוזי ולו ראיה מהימנה אחת הקושרת את המבקשת לתובענה ויוצרת זיקה בינה לבין החוב הנתבע.

בעניין זה אף טענה המבקשת לפגמים שנפלו בתצהיר שהוגש לבית-המשפט המחוזי כתמיכה בבקשת העיקול.

עוד טענה המבקשת, כי המשיבה לא טענה בפני בית-המשפט המחוזי, וממילא לא הוכיחה, כי אי-מתן העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין לכשזה יינתן. לבסוף סברה המבקשת, כי לאור הביטול החלקי של צו העיקול הזמני שניתן בתחילה, היה על בית-המשפט המחוזי לפסוק לה את הוצאות הבקשה לביטול צו העיקול.

בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי המבקשת לא הצביעה על קיומה של תשתית המבססת את טענותיה במסמכים השונים שהוגשו לבית-המשפט המחוזי, לרבות כתבי הטענות, הבקשות למתן צו עיקול ולביטולו, התצהירים שהוגשו, פרוטוקול הדיון בבית-המשפט המחוזי וכיוצא באלה. בנסיבות אלה, קבע בית-המשפט, כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי בדין יסודה ואין כל מקום להתערב בה ולתת רשות ערעור בעניינה.

2. משרכש צד 99% ממניות חברה חייבת, יכולות להתקיים נסיבות בהן ניתן יהיה לבצע הרמת מסך ולראות בשתי החברות, זו הראשונה וזו הרוכשת, כאישיות משפטית אחת, ובפרט כאשר פועלות בה אותן נפשות - הערעור נדחה
ב- בר"ע (חי') 697/96 {גיא מערכות נ' שי תובלה בע"מ, תק-מח 98(1), 1154 (1998)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל בחיפה, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול עיקול.

הוטל עיקול ברישום על מטלטלין הנמצאים במשרד המבקשת. המבקשת הגישה בקשה במעמד צד אחד לביטול העיקול הנ"ל, אולם בקשה זו נדחתה, ומכאן הערעור.

בא-כוח המבקשת טען, כי הקמת המבקשת והעברת הנכסים מהמשיבה הפורמלית למבקשת, אינה פעולה מלאכותית ואף לא נעשתה למטרת התחמקות מתשלום חובות.

לפיכך, נטען, כי לא נעשה שימוש לרעה ברעיון האישיות המשפטית הנפרדת, ועל-כן אין להרים את מסך ההתאגדות.

אשר-על-כן, ביקש בא-כוח המבקשת מבית-המשפט, לקבל את הערעור ולבטל את החלטת רשם ההוצאה לפועל.

בא-כוח המשיבה טען, כי המבקשת נהגה באסטרטגיה פסולה ונפסדת של ריבויי הליכים והגדילה לעשות כאשר פנתה לבית-המשפט השלום בבקשה לביטול פסק-הדין שניתן נגדה, חרף העובדה שאותה עת, הדיון שהתנהל במסגרת תיק זה, היה לקראת סיומו של משא-ומתן לקראת הסדר פשרה.

עוד טען בא-כוח המשיבה, כי המבקשת נכנסה לנעליה של המשיבה הפורמלית עת רכשה ממנה 99% ממניותיה ואת נכסיה. למעשה מדובר באותה אישיות משפטית שכן המבקשת הינה זהה לחלוטין למשיבה 2 ואף פועלות בה אותן הנפשות.

לפיכך, טען בא-כוח המשיבה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל המבקשת והמשיבה הפורמלית.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע, כי השאלה העולה בנסיבות דנן היא שאלה עובדתית והיא, האם ישנו קשר בין שתי החברות המצדיק הרמת מסך התאגדות החברות וייחוס חובות המשיבה הפורמלית למבקשת.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי במקרה שבו מנוצל עקרון האישיות המשפטית של חברה, למטרת תרמית מסוג כלשהו, יתעלם בית-המשפט ממסך ההתאגדות, אם וכאשר תביא התעלמותו לביטול תוצאות התרמית {ראה גם ע"א 487/74 נהר השקעות בע"מ נ' מ"י ואח', פ"ד ל(3), 706}.

במקרה שלפניינו הקשר בין החברות לא הוכחש, אחת מהן היא חברת אם והשניה היא חברת בת, ובית-המשפט קבע, כי בסוגיית הרמת המסך, עיקר הקושי מתמקד בהגדרת מערכת היחסים שבתוך המבנה הקונצרני ובהתאמת התלות ומהות השליטה או הכפיפות בין חברת האם לחברת הבת.

ראה לעניין זה ספרו של אברהם פלמן דיני חברות בישראל {כרך א' עמוד 144}, שם הוא ציטט מפסק-הדין שניתן ב- ת"א (ת"א) S.N.E LTD} 3495/84 ואח' נגד דן פינגולד (לא פורסם)}:

"יש מצבים שבהם, מטעמי צדק על בית-המשפט לייחס לחברת אם את מעשיה של חברת הבת או את המעשים שנעשו כלפי חברת האם. על בית-המשפט לעשות כך לא רק כדי לחשוף מעשי מרמה, אלא גם כדי למנוע מבעל הדין להתחמק מלשאת באחריות למעשיו.

דוקטורינת ההתאגדות הנפרדת נועדה להקל את גמישותם של החיים הכלכליים, אך לא לשמש ככסות למבקשים לחמוק מאחריות. כדי לייחס לחברת האם את מעשיה של חברת הבת או את המעשים שנעשו כלפיה, הוא מעדיף להשתמש בדיני שליחות או בדיני נאמנות, לא בתפיסה עקרונית הרואה את פעילותו של הקונצרן כפעילותו של גוף כלכלי אחד."

בית-המשפט קבע, כי על-פי גישה זו, אין צורך להרים את מסך ההתאגדות במשמעות העיונית של הדבר, אלא אפשר להגיע לתוצאה הרצויה מתוך בחינה מעשית של היחסים המשפטיים שנרקמו בין חברת האם לחברת הבת.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי מלבד העובדה שהמשיבה הפורמלית החזיקה ב-99% מהון המניות של המבקשת, אין בידיו מידע מהותי שיוכל לבטא את היחסים המשפטיים שנרקמו בין המבקשת למשיבה הפורמלית ואף לענות על שאלות שיוכיחו באם חברת הבת משמשת למעשה שליח של חברת האם, ולה יש לייחס בסופו-של-דבר את התוצאה המשפטית.

לאחר שבחן את הנסיבות במקרה דנן לעומקן, קבע בית-המשפט, כי צדק רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו.

נראה, כי התכחשות המבקשת למחוייבות זו של החברה, ריח של תרמית נודף ממנה.

זאת ועוד, מהעובדות עלה, כי המבקשת נקטה באסטרטגיה של ריבוי הליכים ויצרה סירבול וסחבת בניהול התקין של המשפט.

אשר-על-כן, לאחר ששוכנע שצדק רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו, ולאחר ששקל את העניין על כל היבטיו, החליט בית-המשפט לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת רשם ההוצאה לפועל על כנה.

3. המבקשים יצרו מצב של ערוב מלא של נכסי החברה האחת בנכסי החברות האחרות תוך יצירת מצגים שיש בהם כדי להטעות - הבקשה נדחתה
ב- המ' (חי') 28227/97 {אי. סי. ג'י. אס 2000 נ' עגם מפעלי, תק-מח 98(1), 771 (1998)} המשיבות הגישו לבית-המשפט תובענה כנגד המבקשים וכנגד אי.סי.אי.גי.אס בע"מ, ואי.סי.אי.גי. אס תעשיות (1996) בע"מ.

בתביעתן עתרו המשיבות לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם להן סך של 1,600,000 ש"ח וכן, "להצהיר, כי הנתבעות 1, 2, ו- 3 הינן אשכול חברות אחד הפועל בדרך של תרמית, ועירוב נכסים, וכי אשכול חברות זה מתחמק במודע ובמכוון ממילוי התחיבויותיו השונות כלפי נושיו ועל-כן, יש להרים מסך בין הנתבעות בינן לבין עצמן וכן להרים מסך בין הנתבעות לנתבע מס' 4 שהינו בעל המניות העיקרי בהן ומנהלן היחיד להלכה ולמעשה".

יחד עם הגשת התביעה, הגישו המשיבות בקשה להטלת עיקול זמני על נכסיהם של כל הנתבעים. בית-המשפט נעתר לבקשה והורה על עיקול זמני כמבוקש.

בבקשה זו עתרו המבקשים {הנתבעים 3 ו- 4} להורות על ביטול העיקול הזמני הנ"ל.

המשיבות טענו בתביעתן, כי אייס איקס, אייס תעשיות ואייס 2000, הינן אשכול חברות אחד, אשר עסקיו מנוהלים תוך עירוב מלא של נכסי החברה האחת עם החברות האחרות. זאת, תוך ניסיון להבריח רכוש ונכסים בין החברות בינן לבין עצמן ובינן לצדדים שלישיים, והכל על-מנת להימנע ולהתחמק ממילוי התחייבויותיהן החוזיות של אייס איקס, אייס תעשיות ואייס 2000 כלפי המשיבות ותוך ניסיון להתחמק, בדרך של תרמית, ממילוי התחייבויותיהן כלפיהן.

המבקשים טענו, כי מן הדין לבטל את העיקול שעליו הוחלט, וכי אין כל קשר משפטי או כלכלי בין אייס 2000 לבין אייס איקס ואייס תעשיות. נטען, כי אייס 2000 מנהלת מערכת הנהלת חשבונות עצמאית ללא כל קשר לשתי החברות הנ"ל.

בית-המשפט קבע, כי גריגר, אייס איקס ואייס תעשיות, יצרו מצב של ערוב מלא של נכסי החברה האחת בנכסי החברות האחרות תוך יצירת מצגים שיש בהם כדי להטעות.

העובדה ששלוש החברות הנתבעות 1, 2 ו- 3 מתנהלות באותם משרדים, ומשתמשות באותו נייר מכתבים ומעסיקות את אותם עובדים יצרה בפועל מצב, שבו לא נותרה עוד הבחנה בין הנהלת החשבונות של האחת לעומת רעותה.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט קבע, כי תביעתן של המשיבות היא מוצדקת, ולפיכך, בית-המשפט דחה את הבקשה.

4. קיומו של קשר בין שתי החברות הצדיק "הרמת מסך" וייחוס חובות לחברה החדשה - הערעור נדחה
ב- ע"א (חי') 4128/96 {הנסיכה מפרץ חיפה בע"מ נ' אלבז פרלה, תק-מח 97(3), 308 (1997)} נדון ערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל בחיפה, אשר לפיה החליט רשם ההוצאה לפועל לאשר את עיקול נכסי החייבת, הנסיכה גיל אולמות ארועים בע"מ, באולם השמחות "הנסיכה" בחוצות המפרץ.

בעקבות פס"ד שניתן, נפתחו כנגד החייבת תיקי הוצאה לפועל.

כאשר הגיעו למקום קבלני הוצאה לפועל, לשם ביצוע העיקול, הם לא ביצעו את הצו, מהסיבה שאנשים במקום טענו, כי במקום קיימת חברה אחרת בשם "הנסיכה חוצות המפרץ בע"מ" המנהלת את עסקיה וכי החברה החייבת אינה מנהלת את עסקיה במקום יותר.

בהמשך הוגשה בקשה למתן פסק-דין מחודש כנגד הנסיכה חוצות המפרץ בע"מ על-ידי המשיבים.

ההחלטה של בית-הדין לעבודה קבעה, כי החברה החייבת, היא קיימת ופעילה, לכן אין מניעה, כי המבקשים יממשו את פסק-הדין נגד החברה, הנסיכה גיל אולמות ארועים בע"מ.

רשם ההוצאה לפועל קבע, כי בהסתמך על החלטת בית-הדין לעבודה, כי החברה החייבת קיימת ופעילה וכי העניין נראה, כנסיון התחמקות מתשלום חובות, "... אם על-ידי שינויי שמות חברה חדשות לבקרים ואם על-ידי בקשות לביטול עיקול בטענה, כי העיקול לא בוצע אצל החייב הנכון".

עוד הוסיף רשם ההוצאה לפועל, כי "קיימים מס' שמות של חברות שהשם ה"נסיכה" מופיע בהם ומידי פעם, ככל הנראה, מישהו החליט לסגור חברה ולהקים חברה, את המניעים ניתן להבין אם מעיינים ברשימת החובות של החייבת".

לכן דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשתה של הנסיכה גיל אולמות בע"מ וקבע, כי מדובר "באותה חייבת בשינוי אדרת" וכן הורה רשם ההוצאה לפועל, כי הליכי העיקול יימשכו.

בית-המשפט קבע, כי בין אם בעליה של "1995" הם בעלי החייבת ובין אם לאו, השאלה שנשאלת היא האם קשר זה הוא ראיה מספיקה המצביעה על כך שהיה כאן נסיון התחמקות מתשלום חובות, כפי שקבע ראש לשכת ההוצאה לפועל בהסתמכו על החלטת בית-הדין שהחברה קיימת ופעילה.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי עובדה זו בלבד מספקת תשתית ראייתית המצדיקה את הרמת מסך התאגדות החברות, בין החייבת לבעלי מניותיה.

כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי צדק בא-כוח המשיבים בציינו את סעיף 3 להסכם בו התחייבה הנסיכה לשלם את כל חובות העבר של "גיל". התכחשותם של הנסיכה למחוייבות זו של החברה ושל בעלי מניותיה, מעלה ספקות באשר למהימנות דרכי פעולתה, בה נעשה נסיון להקים יישות משפטית נפרדת וזאת בנסיון לחמוק מחובותיה לנושיה.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי ישנו קשר בין המערערת לחייבת. קשר זה כאמור, מהווה ראייה שמצדיקה הרמת מסך. אשר-על-כן, בית-המשפט דחה את הערעור.

5. מקרה בו נתמלאו התנאים המצדיקים הרמת מסך בין החברה לבין המשיב - הערעור התקבל
ב- רע"א 2029/91 {פולגת שיווק בע"מ נ' עובדיה יצחק, תק-על 91(2), 2611 (1991)} המבקשת הגישה תובענה נגד כמה נתבעים, ובכללם כנגד חשמל סימה יבוא, שיווק והפצה בע"מ וכנגד מנהלה.

התובענה כנגד החברה מבוססת על שיקים המשוכים על-ידה. התביעה כנגד המשיב מבוססת על כמה עילות, ובכללן שהמשיב היה שותף למעשה מרמה כלפי המבקשת.

בגדר התובענה ניתן צו עיקול על נכסים שונים ובכללם נכסים של המשיב. הוגשה בקשה לביטול צו העיקול ובגדרה הגיעו בעלי הדין לכלל הסכמה להשאיר על כנם חלק מהעיקולים.

לאחר מכן קיבלה המבקשת צו עיקול על נכסים נוספים של המשיב וזה עתר לביטולו. בקשת הביטול נדחתה על-ידי הרשם המלומד אך ערעורו של המשיב על החלטה זו נתקבל. מכאן בקשת רשות הערעור.

בית-המשפט קבע, כי הנמקתו של הרשם המלומד לדחיית בקשת הביטול היתה, ראשית, שהמשיב נטל על עצמו חבות אישית לפרעון השיקים, ושנית, שנתקיימו התנאים המצדיקים הרמת מסך בין החברה לבין המשיב.

הנמקתו של בית-המשפט המחוזי לקבלת הערעור היתה, שאין מקום לעיקול זמני בתביעות מרמה שאינן מבוססות, כמו במקרה שלפניינו, על מסמכים או על ראיה מהימנה אחרת.

בית-המשפט, קבע, כי הוא לא היה מתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אלמלא נמצא שלא היתה קיימת עילה לסתור את נימוקו הראשון של הרשם, שלא נמצאה לו התייחסות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

בסעיפים 11 ו- 12 לתצהירה של המבקשת, שניתן לתמיכה בבקשת העיקול הראשונה, נכתב, כי לפנייתו של המצהיר אישר המשיב, "כי יפרע את השיקים" ועל הפנייה האמורה חזר המבקש {במקוצר} גם בסעיף 2 לתצהירו שניתן בבקשה למתן צו העיקול השני. דבר קיומה של הפנייה האמורה אושר בסעיף 9 לתצהירו של המשיב מבלי שנכללה בו הכחשה מפורשת של הפסקה האמורה.

בנסיבות אלה, קבע בית-המשפט, כי יכול היה הרשם המלומד לקבוע, לצורך הבקשה שלפניו, שהמשיב נטל על עצמו, לכאורה, חבות אישית לפרעון השיקים.

מטעם זה בלבד, בית-המשפט קיבל את הערעור.

6. על המבקש להטיל עיקול בדרך שתצדיק את התערבות בית-המשפט על דרך הרמת מסך, להצביע על תשתית עובדתית מתאימה על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון
ב- בש"א (חי') 926/98 {סופרזול קינן את נ' ירמיהו עיני, תק-מח 98(3), 1942 (1998)} עתרו המבקשים לבטל את העיקול שהוטל על נכסיהם.

בית-המשפט קיבל את טענות באי-כוח המבקשים, על כך שבחומר שהציגה המשיבה בפני בית-המשפט אין כדי להצדיק הטלת אחריות אישית על סוניה קינן.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי העובדה שסוניה קינן הינה מנהלת פעילה בסופרזול, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. דרכן של חברות לפעול באמצעות אורגנים. העובדה שסוניה קינן שימשה אורגן של החברה, כשלעצמה, אינה מצדיקה הטלת אחריות אישית שלה על מעשיה של החברה.

כמו-כן, המשיבה לא הצביעה על עובדות שיצדיקו את התערבותו של בית-המשפט, על דרך של הרמת מסך ההתאגדות, והטלת אחריות על המנהלת סוניה קינן באופן אישי, על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון:

לא הוצבה תשתית עובדתית מתאימה הכורכת את סוניה קינן באופן אישי במעשה עבירה או נזיקין או בחוסר תום-לב. לא התקיימו כאן היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות אישית של מנהלת {סוניה קינן} על-פי דיני הנזיקין {ראה גם ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' יואל אורן ואח', פ"ד לה(4), 253; ע"א 391/87 אולן בע"מ ואח' נ' מתפרת העמק ברוך ובניו בע"מ, פדאור 14, 641; ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ואח', פ"דאור 14, 411}.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי לא ניתן להטיל על המנהלים אחריות בגין הפרת ההסכם בין החברה לבין המערערים.

7. נסיבות בהן על-אף שנכס רשום על-שם חברה פלונית, ימצא בית-המשפט, כי הנכס שייך לחברה החייבת וכי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות - הבקשה נדחתה
ב- רע"א 510/00 {ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד(2), 712 (2000)} נדונה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את בקשת המבקשת לבטל את החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל בחיפה.

בהחלטה זו, סירב רשם ההוצאה לפועל לבטל מימוש עיקול במסגרת צו לתפיסת כלי רכב, משדחה את טענת המבקשת לפיה היא בעלת הזכויות הקניניות ברכב, וכי אין לחברה החייבת, הנתונה להליכי הוצאה לפועל, כל זכויות בו.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי וטענה בפניו, כי לחברה החייבת אין ולא היה כל קשר לרכב, אלא הקשר כולו התקיים בין המבקשת לבין חברת הליסינג במסגרת הלוואה שקבלה המבקשת ממנה ואשר להבטחתה שעבדה את הרכב לטובת החברה המלווה.

עמדת המשיבה באותו עניין היתה, כי יש מקום להרמת מסך ההתאגדות בין החברות, המבקשת והחייבת, משהן שייכות שתיהן לבעלים אחד הפועל במסגרתן כדי לחמוק מחובותיו הרבים ואין לייחס משמעות משפטית מכרעת לרישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי על-שם חב' הליסינג ולא על-שם אחת מן החברות החייבת או המבקשת שכן יש לראות את הרישום כדקלרטיבי בלבד.

בית-משפט קמא דחה את בקשת רשות הערעור במוצאו, כי הרכב אכן שייך, לאמיתו של דבר, לחברה החייבת ולכן צו העיקול והתפיסה לגביו ניתן כדין. הוא הניח, כי רישום הבעלות ברכב על-שם חברת הליסינג במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי וכן קבע, כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה המבקשת לחברה החייבת ולראות את הרכב כשייך לישות כלכלית-עיסקית אחת הכוללת את שתי החברות הללו וזאת, בהתבססו על מספר מאפיינים עובדתיים התומכים במסקנה זו.

המבקשת פנתה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט קמא, וטענה, כי טעה בית-משפט קמא כאשר הניח שהרכב משועבד להלוואה שקיבלה החברה החייבת, בעוד ההלוואה ניתנה למבקשת.

כן טענה המבקשת, כי במישור העובדתי לא הוכח באורח נאות, כי מדובר כאן במצב של ערבוב משאבים, הברחת נכסים ונסיונות הטעייה המהווים עילה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה המבקשת לחברה החייבת.

בית-המשפט קבע, כי המחלוקת בענייננו נסבה על השאלה האם ניתן היה, בנסיבות העניין, לראות בחברה החייבת בעלת הקנין ברכב.

הן בית-משפט קמא והן רשם ההוצאה לפועל, בחרו לבחון את העניין מבעד למעטה הפורמלי של רישום הרכב וטענות הקנין שהושמעו לגביו אל עבר המציאות האמיתית ומצאו, כי ניתן לשייכו לחברה המבקשת, ולחברה החייבת שלמעשה אחד הם.

ברישום הקניין ברכב על-שם חברת הליסינג כפי שבוצע במשרד הרישוי לא ראו משום ראייה קונסטיטוטיבית לזכויות הקנין של חברה זו ברכב והדבר מתיישב עם הגישה הנוהגת בפסיקה לפיה רישום כזה עדיין מאפשר הוכחה, כי הקנין מצוי בידי אדם אחר מזה הרשום.

עוד ציין בית-המשפט, כי בצד פסיקה הקובעת, כי לרישום ערך דקלרטיבי בלבד, קיימת תהייה בפסיקה מאוחרת יותר, אם אין לסטות מקביעה זו, ובעניין זה טרם אמרה הפסיקה את מילתה האחרונה {ראה גם ע"א 782/86 חב' אוטובוסים מטאר אל קודס נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מג(2), 564}.

במקרה שלפניינו, קבע בית-המשפט, כי אין הכרח להיזקק להכרעה עקרונית בשאלה זו משהערכאות דלמטה נתנו הזדמנות למבקשת לקבל פסק-דין הצהרתי בדבר בעלותה של חב' הליסינג ברכב והיו נכונים להשהות את הליכי המימוש לצורך כך, אולם לא נעשתה על-ידי המבקשת כל פעולה בכיוון זה. יתר על-כן, בטיעוניה של המבקשת בפני בית-המשפט, היא אמרה לא אחת ובהקשרים שונים, כי הרכב שייך לה.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט קבע, כי אין להתערב במסקנה, כי החברה המבקשת והחברה החייבת, הינן חברות קשורות אשר בנסיבות העניין, ראוי להרים את המסך ולראותן כישות כלכלית-עיסקית אחת.

מכאן גם ניתן לראות את הרכב כרכב שהוא קניינה של החברה החייבת ולהכשיר את העיקול וצו התפיסה שניתן לגביו לצורך מימוש חובותיה של החברה החייבת.

לפיכך, הבקשה נדחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול והרמת מסך