ממעשה פשיטת רגל ועד להכרזתו של החייב כפושט רגל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מיהו חייב
- התראת פשיטת רגל
- תכנה של התראת פשיטת רגל
- מעשה פשיטת רגל
- סמכות למתן צו כינוס
- עילות לבקשת נושה
- בקשת נושה מובטח
- אין פשיטת רגל בחברה או באגודה שיתופית
- אימות והמצאה
- ראיות נחוצות
- זכות להעיד את החייב
- חקירת תוקף החוב ותמורתו
- עילות לדחיית הבקשה
- דחייה או עיכוב בגלל ערעור
- עיכוב הליכים מחמת הכחשה
- בקשת חייב
- צו כינוס נכסים לבקשת חייב
- מועד הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- תשלומים עתיים ומגבלות על החייב
- חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים
- חוות-דעת הכונס הרשמי
- החלטת בית-המשפט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- אין חזרה מבקשה שהוגשה - אלא ברשות בית-המשפט
- פשרה או הסדר לפני צו כינוס
- פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
- כונס זמני
- עיכוב הליכים
- צו זמני לבקשת חייב
- מנהל מיוחד
- פרסום צו כינוס ואסיפת נושים
- דו"ח לאחר מתן צו כינוס
- אסיפת נושים ראשונה
- בקשה לחקירה פומבית וחקירתו של החייב
- פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
- צו הכרזה על פשיטת רגל
- הגבלות על פושט רגל
- הנאמן על-פי פקודת פשיטת הרגל
- מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
- פשרה או הסדר לאחר הכרזה; אישורו של בית-המשפט והסמכות לבטל ההכרזה
- פיקוח על החייב ועל נכסיו
- הפטר בפשיטת רגל
אין חזרה מבקשה שהוגשה - אלא ברשות בית-המשפט
סעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"19. חזרה מבקשה
אין חזרה מבקשה שהוגשה - בין של נושה ובין של חייב - אלא ברשות בית-המשפט."
חזרה מבקשת פשיטת רגל נתונה על-פי סעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל, לשיקול-דעת של בית-המשפט {בש"א (מחוזי חי') 13006/03 כהן ליליאן נ' עו"ד ראובן שרגיל (נאמן), תק-מח 2003(4), 6388 (2003)}.
כלומר, משהוגשה בקשה למתן צו כינוס, בין אם בידי נושה ובין אם בידי חייב, נתון העניין בידי בית-המשפט ושוב אין המבקש {הנושה, או החייב, לפי העניין} יכול לחזור בו מבקשתו אלא ברשות בית-המשפט.
ככלל, קיימת אבחנה ברורה באמות-המידה להפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט בשלב הקודם למתן צו הכינוס לעומת השלב לאחר מתן צו הכינוס {ראה לעניין זה גם ע"א 9998/06 אבי חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2008(3), 878, 882 (2008)}.
מרגע שניתן צו כינוס, ולא כל שכן לאחר שניתן צו להכרזת החייבים כפושטי רגל, ההכרעה לגבי המשך ההליכים נתונה בידי בית-המשפט {ע"א 341/82 בר דרור נ' מ' כסיף, פ"ד לז(3), 724 (1983)}.
בית-המשפט לא יאפשר לחייב או נושה לחזור בהם מהבקשה מבלי לשמוע את עמדת כל הנושים ומבלי לשקול את אינטרס הנושים השונים {ע"א 2151/90 זחלאקה נ' הכונס הרשמי, פ"ד מה(4), 252 (1991)}.
חשוב לציין כי כאשר החייב מנסה לחמוק מנושיו ולתמרן בין הליכי ההוצאה לפועל והליכי פשיטת רגל, כך שלא יידרש לשלם את חובותיו ולא ניתן יהיה לממש את נכסיו, ימנע בית-המשפט לאפשר לו לחזור מהבקשה.
נדגיש כי סעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל, אינו קובע, כי בקשתו של נושה לביטול בקשה לצו כינוס נכסים שהוגשה על ידו צריכה להידון במעמד שני הצדדים. כל שקובע סעיף זה הוא ש"אין חזרה מבקשה" למתן צו כינוס נכסים, "אלא ברשות בית-המשפט" {המ' (מחוזי חי') 25330/97, פש"ר (חי') 1086/96 אסתר גרינבוים נ' עו"ד שלי פירשטיין, כונסת נכסים זמנית של נכסי החייבת אסתר גרינבוים, תק-מח 98(1), 489, 491 (1998)}.
ש' לוין ו- א' גרוניס התייחסו בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה), 84} לפיקוח המוטל על בית-המשפט והתחשבותו בכלל נושי החייב וטובת הציבור לאחר שהחלו הליכי פשיטת רגל ולחזרת נושה מבקשתו.
על-פי גישתם, "בקשה לצו כינוס נגד חייב יכול ותוגש על-ידי נושה ויכול ותוגש על-ידי החייב בעצמו. הגשת בקשה לצו כינוס מפעילה את מנגנון הפקודה ומעתה ואילך יפקח בית-המשפט על הליכי פשיטת הרגל מתוך התחשבות בכלל נושי החייב ובטובת הציבור בכללותו ולאו דווקא בשיקולי המבקש, בין אם הוא הנושה ובין אם הוא החייב. משהתחילו הליכי פשיטת הרגל אין היוזמה להמשכתם או לביטולם מסורה עוד בידי יוזם ההליך; הפקודה קובעת שאין חזרה מבקשה לצו כינוס שהוגשה - בין אם הוגשה על-ידי נושה ובין אם על-ידי חייב - אלא ברשות בית-המשפט. גם אם שולם לנושה המבקש מלוא חובו לאחר הגשת הבקשה לצו כינוס, אין בית-המשפט חייב להרשות לנושה לחזור בו מבקשתו. משהוגשה בקשה לצו כינוס והמבקש לא המשיך בהליך בשקידה ראויה, יתכן שנושה אחר יחליף את המבקש המקורי וימשיך בהליך תחתיו. בית-המשפט רשאי לדרוש מן הנושה או מן החייב ראיה שאין לאחרון נושים נוספים. נתברר שיש לחייב נושים נוספים, יש להזמינם לדיון ולברר מפיהם אם חפצים הם להצטרף לבקשה תחת המבקש המקורי. אם סירבו הנושים האחרים להצטרף לבקשה, רשאי בית-המשפט להרשות למבקש המקורי לחזור בו מבקשתו" {ראה גם פש"ר (מחוזי חי') 719-07 עיאס אדיב נ' עבד אלכרים סאמי (עיאשי), תק-מח 2009(4), 9973, 9974 (2009)}.