ממעשה פשיטת רגל ועד להכרזתו של החייב כפושט רגל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מיהו חייב
- התראת פשיטת רגל
- תכנה של התראת פשיטת רגל
- מעשה פשיטת רגל
- סמכות למתן צו כינוס
- עילות לבקשת נושה
- בקשת נושה מובטח
- אין פשיטת רגל בחברה או באגודה שיתופית
- אימות והמצאה
- ראיות נחוצות
- זכות להעיד את החייב
- חקירת תוקף החוב ותמורתו
- עילות לדחיית הבקשה
- דחייה או עיכוב בגלל ערעור
- עיכוב הליכים מחמת הכחשה
- בקשת חייב
- צו כינוס נכסים לבקשת חייב
- מועד הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- תשלומים עתיים ומגבלות על החייב
- חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים
- חוות-דעת הכונס הרשמי
- החלטת בית-המשפט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- אין חזרה מבקשה שהוגשה - אלא ברשות בית-המשפט
- פשרה או הסדר לפני צו כינוס
- פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
- כונס זמני
- עיכוב הליכים
- צו זמני לבקשת חייב
- מנהל מיוחד
- פרסום צו כינוס ואסיפת נושים
- דו"ח לאחר מתן צו כינוס
- אסיפת נושים ראשונה
- בקשה לחקירה פומבית וחקירתו של החייב
- פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
- צו הכרזה על פשיטת רגל
- הגבלות על פושט רגל
- הנאמן על-פי פקודת פשיטת הרגל
- מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
- פשרה או הסדר לאחר הכרזה; אישורו של בית-המשפט והסמכות לבטל ההכרזה
- פיקוח על החייב ועל נכסיו
- הפטר בפשיטת רגל
פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"20. פעולת צו כינוס
(א) משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית-המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד חייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית-המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.
(ב) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת."
סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל, עוסק בנכסי החייב ומעמדם עם מתן צו כינוס בעניינו של החייב. על-פי סעיף הנ"ל, מנוע הנושה לפתוח או לקיים הליכים משפטיים כנגד החייב, אלא ברשות בית-המשפט {בית-המשפט המחוזי}, ותחת זאת עליו להגיש תביעת חוב.
הוראת סעיף 20 לפקודת פשיטת רגל, שעניינו עיכוב הליכים לאחר מתן צו כינוס, משמיעה את אלה: ראשית, ממועד מתן צו הכינוס לא תהיה תרופה לנושה כנגד החייב לגבי חוב בר-תביעה אלא במסגרת הליכי פשיטת רגל. שנית, לא ייפתחו הליכים משפטיים על-ידי נושה אלא ברשות בית-המשפט של פשיטת רגל ובתנאים שיקבע.
משתמע עוד כי הליכים תלויים ועומדים בבית-משפט בעת מתן צו הכינוס יעוכבו אלא אם ניתנה רשות להמשיכם.
מכאן משתמע כי אף הליכים שנפתחו לפני שניתן צו הכינוס יעוכבו, ככלל, אלא אם ניתנה רשות מפורשת להמשיכם.
נעיר כי לאחר מתן צו הכינוס תכלית העיכוב שונה. בשלב זה כבר הוכח כי החייב ביצע מעשה פשיטת רגל, והמשך הליכי פשיטת הרגל נועד להבטיח כי הנושים יקבלו את המגיע להם על בסיס שוויוני בהליך שימזער ככל הניתן את העלויות הדיוניות {ראה גם ת"א (שלום ק"ש) 13578-01-10 סימה שגית פחימה נ' מורן דהן, תק-של 2011(1), 69981, 69983 (2011)}.
המגמה היא למנוע מצב שבו נושה זריז, המקדים נושה מתמהמה, יזכה בנתח גדול יותר מנכסי החייב ולחסוך בהוצאות הכרוכות בניהול משפטים יקרים הגורעות מהמאסה, המוגבלת בלאו הכי, של נכסי החייב העומדים לחלוקה.
תכליות אלה הן העומדות ביסוד העיקרון כי בשלב זה יעוכבו התביעות התלויות ועומדות שהגישו הנושים לבתי-המשפט, למעט במקרים נדירים וחריגים שבהם המשך ניהול התביעות הותר, ותביעות חדשות לא תוגשנה אלא בכפוף לרשות מיוחדת.
בשלב זה של הליך פשיטת הרגל בית-המשפט של פשיטת רגל הוא בעל סמכות ההחלטה בעניין מתן היתר לדיון בתביעה בהליך רגיל - בין שמדובר בהמשך דיון בתביעה קיימת ובין שמדובר בהגשת תביעה חדשה.
בידי בית-משפט של פשיטת רגל הכלים ומכלול הנתונים הרלוונטיים שיש לשוקלם ולהעריכם לצורך מתן החלטה אם להתיר, בבחינת יוצא מן הכלל, בירור תובענה בבית-משפט על-פי הסדר הרגיל {ראה גם ת"ט (שלום ת"א) 202981-09 ניופאן בע"מ נ' אברהם נויברג, תק-של 2009(3), 22091, 22092 (2009)}.
היענות לבקשה לעיכוב הליכים, אם כן, עולה בקנה אחד עם התכלית הראויה, לפיה ענייני פשיטת רגל ירוכזו בידי ערכאה אחת, אשר תדון ותכריע בתביעותיהם של כלל הנושים {ראה גם תע"א (איזורי יר') 3643/09 מרגריטה סלובודניק נ' טבעון ביוטק בע"מ, תק-עב 2011(2), 5473, 5474 (2011); ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4), 730 (2001)}.
זאת ועוד. מעיון בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל עולה כי סעיף הנ"ל מתייחס לתרופה לנושה נגד מי שחייב לו "חוב בר-תביעה".
"חוב בר-תביעה" מוגדר בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל ככל חוב או חבות שניתן לתבעם בפשיטת רגל פי הפקודה.
"חבות" מוגדרת בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל כ"התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא - אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול-דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פירעונו, ולגבי הפרה - אף אם לא קרתה או לא היתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב".
נראה כי הרציונאל העומד מאחורי הוראות פקודת פשיטת הרגל אינו מתקיים לגבי תביעה לפינוי מושכר, לדוגמה, שכאמור אין לכלול בה על-פי דין כל סעד כספי.
לא יהא זה סביר לפרש כי אדם יוכל למנוע פינויו ממושכר, לדוגמה, בעקבות צו כינוס שניתן נגדו, וכתוצאה מכך יישאר המשכיר "מחובר" לשוכר במשך תקופה ארוכה, מבלי שיזכה בדמי שכירות וללא אפשרות לפנותו מהמושכר ועל-ידי כך להקטין את נזקיו {תא"ח (שלום יר') 41716-11-10 נעמי כץ נ' אופירה מזרחי, תק-של 2011(1), 93056, 93057 (2011)}.
ב- רע"א 5306/04 {אוסאמה ביאעה נ' אחים בולוס - חברה לבנין ושיכון (1978) בע"מ (בפירוק), תק-על 2005(1), 3530 (2005)} נקבע, אומנם באמרת אגב, שניתן לטעון כי לאור הניסוח השונה של סעיף 267 לפקודת החברות לעומת זה שבסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל - אין צורך באישור בית-המשפט של פשיטת רגל על-פי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל כאשר מדובר בסעד שלא ניתן ממילא להביאו בגדר תביעת חוב.
אומנם בית-המשפט מביא גם אפשרות של פרשנות אחרת, ואולם הוא קובע בסעיף 5 סיפא לפסק-הדין {פרשת ביאעה} כי "ייתכן שבתוך הסוגיה של הצורך באישור יש לכלול אבחנה נוספת. כוונתי לאבחנה בין מקרים בהם צד שלישי מעוניין לקבל סעד שאינו כספי נגד החייב בפשיטת רגל וכאשר אין לכך השפעה כלשהי על קופת פשיטת הרגל (למשל סילוק יד), לבין מקרים בהם יכולה להיות להליך כאמור השפעה על הקופה".
עיכוב הליכים בפשיטת רגל חל, בכל מקרה, רק על "חובות בני-תביעה" כמשמעות מושגים אלה בפקודה. הליכים הנוגעים לעניינים אחרים אינם בני-עיכוב. מאחר שעיכוב הליכים תלויים ועומדים ואיסור על פתיחת הליכים חדשים לאחר צו כינוס מתייחסים רק לחובות בני-תביעה, אין מניעה כי תובע יגיש תביעת נזיקין כנגד פושט רגל, בהיות תביעה זו מוצאת מגדר ההגדרה של חוב בר-תביעה והוא הדין לגבי תביעה לסילוק יד של פושט רגל ממושכר בשל אי-תשלום דמי שכירות {ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4), 730 (2001)}.
כלומר, כאשר עסקינן בחוב שאינו בר-תביעה, אין כל מניעה מהגשת תביעה אף בלא ליטול רשות מבית-המשפט של פשיטת הרגל, ולפיכך גם לא נפל פגם בפתיחת התביעה {תא"ק (שלום כ"ס) 1952-09 בנק מזרחי-טפחות סניף יהוד נ' עמוס נמני, תק-של 2010(4), 24083, 24084 (2010)}.
חוב שנוצר לאחר צו הכינוס, אינו נחשב לחוב בר-תביעה, ועל-כן, אין מניעה שהתובע יגיש תביעה בגינו לבית-המשפט וללא צורך בקבלת אישורו של בית-משפט של פשיטת רגל {תא"מ (שלום חי') 12682-05-09 עמיחי קרביץ נ' ליאור לוי, תק-של 2010(2), 20758 (2010)}.
ב- ת"ק (תביעות קטנות רח') 10805-11-10 {משה נגר נ' אברהם אליהו אביסרה, תק-של 2011(2), 41958 (2011)} קבע כב' השופט בדימוס גדעון ברק כי לאור העובדה שנגד הנתבע ניתן ביום 10.7.10 צו כינוס לנכסיו, הרי שבהתאם לסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, יש להורות על עיכוב הליכים נגד הנתבע ופסק-דין זה מתייחס אך ורק לנתבעת אשר הוזמנה ולא התייצבה וגם לא הגישה כתב הגנה.
ב- ה"פ (שלום יר') 38147-04-10 {שמואל סמימיאן נ' ברחק רחמים, תק-של 2011(1), 178292 (2011)} קבע בית-המשפט כי התביעה שבפניו איננה כספית, ואולם תוצאתה, אם תתקבל בסופו של יום, תביא באופן עקיף לירידה ופגיעה בנכסיו של משיב מס' 2, אשר בעניינם מנוע בית-המשפט לדון מפני צו הכינוס.
לפיכך, אין בידי בית-המשפט לקבל את הטענה כי יש להמשיך את ההליך נגד משיב מס' 1 בלבד. הגם שמדובר בשני אנשים נפרדים - הרי שלאור ההליך דנן, הפרדה כזו תהא מלאכותית וספק אם תביא להכרעה במחלוקת העיקרית שבין הצדדים. בית-המשפט הורה על עיכוב ההליכים בתובענה עד להחלטה אחרת.
ב- ה"פ (מחוזי מר') 10232-06-09 {בנימין אטנלוב נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2009(4), 3552, 3555 (2009)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, עסקינן בתובענה הנוגעת לזכויות קנייניות בנכס ולשאלה האם המבקשים רכשו כדין ובתום-לב זכויות אלו מהמוכרים. אין מדובר בחוב בר-תביעה כנדרש בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל.
הקונים מתמודדים בתובענה זו מול נושי המוכרים ולא מול המוכרים עצמם, ובית-המשפט של פשיטת רגל, לא אמור להכריע בזכויות אלה.