פיקוח על החייב ועל נכסיו

1. חובת החייב בגילוי נכסים ובמימושם
סעיף 56 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"56. חובת החייב בגילוי נכסים ובמימושם
(א) חייב שניתן עליו צו כינוס (בסעיף זה - החייב) יתייצב באסיפת הנושים הראשונה, זולת אם נבצר הדבר ממנו בגלל מחלה או סיבה מספקת אחרת, ויעמיד עצמו לחקירה וימסור ידיעות כפי שתדרוש האסיפה.
(ב) לפי דרישתם הסבירה של הכונס הרשמי, המנהל המיוחד או הנאמן, או לפי שנקבע בתקנות, או לפי הוראת בית-המשפט בצו שניתן לעניין מיוחד או שניתן על-פי בקשה מיוחדת של הכונס, המנהל המיוחד, הנאמן או כל נושה או אדם מעוניין, ייתן החייב פירוט נכסיו, רשימת נושיו וחובותיו להם ורשימת חייביו וחובותיהם לו, יתייצב לחקירה לעניין נכסיו ונושיו, יהיה נוכח באסיפות נושים אחרות, יעמוד לרשותם של הכונס, המנהל המיוחד או הנאמן בזמנים שיידרש לכך, יחתום על ייפויי-כוח ומסמכים אחרים ויעשה כל דבר בעניין נכסיו ובעניין חלוקת דמיהם בין נושיו.
(ג) הוכרז החייב פושט רגל, יעזור ככל יכולתו למימוש נכסיו ובחלוקת דמיהם בין נושיו."

על-פי סעיף 56 לפקודת פשיטת הרגל, על החייב להתייצב לאסיפת הנושים הראשונה {זולת אם נבצר הדבר ממנו בגלל מחלה או סיבה מספקת אחרת}, ולהעמיד עצמו לחקירה. בנוסף, בסמכותה האסיפה לדרוש מן החייב ידיעות.

זאת ועוד. לאור העובדה כי נכסי החייב שייכים לכונ"ר או נאמן או למנהל המיוחד, בסמכותם של האחרונים לדרוש מן החייב ליתן פירוט אודות נכסיו, רשימת נושיו וחובותיו להם ורשימת חייביו וחובותיהם לו.

בנוסף, על החייב לשתף פעולה עם הכונ"ר או נאמן או מנהל מיוחד {תלוי בנסיבות} בכל הקשור לנכסיו וחלוקת דמיהם בין נושיו. במידת הצורך, החייב אף יחתום על ייפוי-כוחם.

בהסתמך על סעיף 56(ב) לפקודת פשיטת הרגל ניתן להגיש בקשה להורות לחייב להעביר לידי המנהל המיוחד את מניותיו של החייב בחברה; להורות לחייב לחתום באופן מיידי על כתבי הוראות {ע"פ 7174/09 אלי רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, תק-על 2009(3), 4320, 4321 (2009)}.

2. נסיבות למעצר החייב
סעיף 57 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"57. נסיבות למעצר חייב (תיקון: התשמ"ג)
(א) רשאי בית-המשפט בצו ערוך אל שוטר, באחת הנסיבות המנויות להלן, להורות על מעצרו של חייב, תפיסת פנקסים, ניירות, כסף ונכסים שברשותו, והחזקת החייב וכל התפוס בשמירה בטוחה כפי שנקבע עד שיורה בית-המשפט בדבר; ואלה הנסיבות:
(1) לאחר שניתנה התראת פשיטת רגל לפי פקודה זו, או לאחר שהוגשה בקשת פשיטת רגל מאת החייב או עליו, ראה בית-המשפט שיש יסוד סביר להניח שהחייב נמלט, או עומד להימלט, כדי להשתמט מתשלום החוב שבגללו ניתנה התראת פשיטת הרגל או להשתמט מקבלת הבקשה שתומצא לו או מהתייצבות לדיון בה או מחקירת עסקיו או כדי להשתמט מהליכים בפשיטת רגל נגדו או להשהותם או להכביד עליהם בדרך אחרת; אולם לא יהיה תוקף למעצר על-סמך התראת פשיטת רגל אלא אם הומצאה לחייב לפני המעצר או בעת ביצועו;
(2) לאחר שהוגשה בקשת פשיטת רגל מאת החייב או עליו ראה בית-המשפט שיש יסוד סביר להניח שהחייב עומד להעביר נכסים שלו ממקומם כדי למנוע או לעכב את הכונס הרשמי או נאמן מלתפוס אותם, או שיש יסוד סביר להניח שהוא הסתיר או עומד להסתיר או להשמיד נכסים שלו, או פנקסים, מסמכים או כתבים העשויים להועיל לנושיו במהלך פשיטת הרגל;
(3) לאחר שהומצאה לחייב בקשת פשיטת רגל או לאחר שניתן עליו צו כינוס, הוא סילק, בלי רשות הכונס הרשמי או הנאמן, נכסים שבידו.
(4) החייב לא התייצב לחקירה שהורה עליה בית-המשפט ולא נתן לכך טעם סביר.
(ב) תשלום, פשרה או ערובה שבאו לאחר מעצר לפי סעיף זה לא יפטירו מהוראות פקודה זו בעניין העדפת מרמה."

משמונה בעל תפקיד, לבקשת הכונס הרשמי, רשאי אף הוא לזמן החייב לחקירה. עתה, משלא נענה חייב לדרישה להתייצב לחקירה, רשאי בית-המשפט להורות על מאסרו כקבוע בסעיף 57 לפקודת פשיטת הרגל {ראה גם ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, התש"ע-2010), 130; פש"ר (מחוזי יר') 6318-09 המנהל המיוחד, עו"ד חיים בשארי נ' רשק פהמי, תק-מח 2010(2), 24157, 24158 (2010)}.

כלומר, ניתן להורות על מעצרו של החייב אם הלה לא נענה להזמנה להתייצב לחקירה.

3. עיכוב יציאה מהארץ
סעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"57א. עיכוב יציאה מהארץ (תיקון: התשמ"ג)
משניתן נגד חייב צו כינוס, רשאי בית-המשפט לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ; צו עיכוב היציאה יעמוד בתקפו עד לסיום הליכי פשיטת הרגל, אם לא ביטל אותו בית-המשפט קודם לכן."

על-פי פקודת פשיטת הרגל אין בית-משפט חייב לעכב יציאתו של אדם אשר הוצא נגדו צו כינוס אלא הוא רשאי לעשות כן.

כל מטרתו של צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד אדם שהוכרז כפושט רגל היא לאפשר את חקירתו לצורך הליך פשיטת הרגל. אין להפוך את צו עיכוב היציאה מן הארץ לגורם הפעלת לחץ על החייב כדי שיביא כספים נוספים {פש"ר (מחוזי ת"א) 1167/00, בש"א (ת"א) 7081/03 איזבל בלס נ' עו"ד יעקב בויאר - הנאמן על נכסי החייבת, תק-מח 2003(2), 15133, 15135 (2003)}.

נעיר כי הוראת סעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל אינה חובה, אולם, בהפעלת שיקול-הדעת על-ידי בית-המשפט לאזן בין זכות פושט הרגל לנסוע בחופשיות לחו"ל ובין זכות הנושים להחזר חובם. איזון זה אמור לקחת בחשבון את מצב החובות, מחד גיסא, ואת הערבויות המוצעות, מאידך גיסא {ע"א (מחוזי ת"א) 3485/01 שמרלינג צבי נ' עו"ד ראש שמעון, נאמן, תק-מח 2002(2), 65528 (2002)}.

4. הפניית דברי דואר של החייב
סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"58. הפניית דברי דואר של החייב (תיקון: התשס"ד)
משניתן על חייב צו כינוס רשאי בית-המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי או הנאמן, להורות ולחזור ולהורות שכל דבר דואר הממוען אל החייב במקום פלוני יופנה או יימסר מאת בעל רישיון כהגדרתו בחוק הדואר, התשמ"ו-1986 או עובד שלו - במשך תקופה שיקבע בהוראה אך לא תעלה על שלושה חודשים - לכונס, לנאמן או למען אחר שהורה עליו."

בית-המשפט מוסמך להורות על הפניית דברי דואר של חייב. הרעיון העומד בבסיס הסעיף הוא לאפשר לנאמן שאיננו מכיר את החייב, לאסוף מידע על מצבו הכלכלי של החייב וליתן לו את היכולת להתחקות אחר נכסים השייכים לחייב מהם ניתן להיפרע.
בקבלת דברי הדואר השייך לחייב, ניתן, במקרים מסויימים, לגלות אודות נכסים השייכים לחייב ושהוסתרו על-ידי החייב ו/או נכסים ש-"נשכחו" מזכרונו של החייב כגון קופות גמל, תוכניות חיסכון ישנות וכדומה.

ב- בש"א (ת"א) 17943/01 {עורך-דין איתן ארז נ' סולמי, תק-מח 2001(4), 1833 (2001)} הגיש הנאמן בקשה במעמד צד אחד, לפיה מבוקש כי בית-המשפט ייעתר לבקשתו לעשות שימוש בסעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל, קרי, להפנות את דברי הדואר של החייב אל משרדו של המבקש-הנאמן.

במקרה דנן, הנאמן טען כי חובותיו של החייב מסתכמים בסכום של למעלה מ- 13 מיליון ש"ח. כמו-כן, החייב ממשיך להתגורר בבית פרטי וחיי ברמת חיים גבוהה.

טענה נוספת שעמדה בפי הנאמן היא כי החייב מנהל את עסקיו תוך התחמקות מנושיו. לאור הנ"ל, טוען הנאמן, כי הפניית דברי הדואר נחוצה לו, על-מנת לאפשר לו "לחשוף את עסקיו הנסתרים של החייב, אשר מהם עשויים נושיו של החייב להיפרע בבוא היום".

נפסק מפי כב' השופטת יהודית שיצר:

"2. סמכותו של בית-המשפט להורות על הפניית דברי דואר של חייב, הנמצא בהליכי פשיטת רגל, קבועה בסעיף 58 לפקודה...

הרעיון שבבסיס ההוראה הוא לאפשר לנאמן, או לכונס נכסים, שאינם מכירים את החייב, לאסוף מידע על מצבו הכלכלי של החייב בפשיטת רגל ולהתחקות אחר נכסים מהם ניתן להיפרע, שאותם מנסה החייב להסתיר...

3. הוראת סעיף 58 לפקודה כניסוחה, היא גורפת ביותר ומשמעותה פגיעה ממשית בזכותו של החייב לפרטיות. מסתבר כי השימוש שנעשה בהוראה זו, כנראה לא מצא ביטוי בפסיקה הישראלית.

משנכנס המשפט הישראלי לעידן חוקי היסוד, יש לבחון האם ההוראה מתיישבת עם החקיקה החדשה וזאת לאור ההלכות שהתגבשו והקונסטיטוציונליזציה של המשפט הישראלי (ראה א' ברק פרשנות במשפט כרך שלישי - פרשנות חוקתית (הוצאת נבו, התשנ"ד), 62).

הזכות לפרטיות מעוגנת כיום בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בסעיף (5) לחוק הגנת הפרטיות נקבע כי פגיעה בפרטיות היא:

'העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב.'

סעיף 5(7) לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו קובע:

'אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.'

סעיף 58 בפקודת פשיטת הרגל נחקק טרם חוקק חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ובטרם התקבל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

תוקפו של סעיף 58 אמנם נשמר, אך כאמור הוא עשוי לעורר בעיה קונסטיטוציונית (השווה: ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א), 130).

4. כיום יש להשקיף על הסעיף במשקפיים חוקתיות. פרשנותו של הדין הישן והשימוש בו צריכים להיעשות ברוח הוראות חוקי היסוד. יש להתחשב במעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד ובהוראת סעיף 8 לחוק היסוד הקובע:

'אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש...'

פרשנות זו מחייבת עריכת איזון חדש בין אינטרסים ושיקולים שונים, כאשר ניתן משקל מוגבר לזכויות היסוד.

עמד על הדברים המשנה לנשיא (כתוארו אז) השופט א' ברק ב- בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 355, 412 (1995):

'אכן, כל הוראת חוק - בין שהיא דין ישן ובין שהיא דין חדש... - אשר תוקפה נשמר חרף פגיעתה בזכות אדם המוגנת בחוקי היסוד, צריכה להתפרש ברוח הוראות חוק היסוד.'

ובהמשך דבריו בעמ' 414:

'נמצא, כי החידוש בחוקי היסוד אינו בעצם קיומו של האיזון. החידוש הוא במיקומה של נקודת האיזון. העלאת מעמדן של זכויות האדם, מחד גיסא, וצמצום היקף השיקולים העשוי לפגוע בהן, מאידך גיסא, יוצרים מעצם טבעם יחסי גומלין חדשים ונקודות איזון חדשות בין זכויות האדם לבין הפגיעה בהן.'

רעיון זה חזר ואושר בפסיקה. כך, למשל, ב- רע"א 5030/97 GENERAL MILLS INC נ' משובח תעשיות מזון, תק-על 97(3), 587 (1997). באותו עניין ביקשה יצרנית חטיפים אמריקאית להוציא צווי מניעה זמניים כנגד מפעלים ישראלים המייצרים חטיפים דומים. הבקשה נדחתה בנימוק כי זכות הקניין וחופש העיסוק של המפעלים הישראלים גוברים. כב' השופטת ד' דורנר הוסיפה כהאי לישנא:

'אמנם הסעדים הזמניים המבוקשים הם מכוח תחיקה קיימת... ותוקפה של תחיקה זו נשמר... ואולם, הלכה היא כי יש לפרש את התחיקה הקיימת ברוח הוראות חוקי היסוד, וכי על בית-המשפט להפעיל שיקול-דעת שניתן לו גם בתחיקה קיימת (העלולה) לפגוע בזכויות חוקתיות, באופן שזכויות אלה לא יפגעו מעל המידה הנדרשת.'

ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נ(4), 549 (1997), עסק בשאלה האם רשאי מנהל מס שבח להתנות את הדיון בהשגה על שומה שנקבעה בהמצאת ערבות בנקאית.
בעמ' 563 קבע כב' השופט ת' אור כדלקמן:

'אכן, חוק מס שבח אינו נתון להתקפה חוקתית, באשר הוא נחקק שנים רבות לפני קבלתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 10 לחוק היסוד). אך חוק היסוד משפיע גם על פרשנותו של הדין אשר קדם לו.'

וכן ראה גם: א' ברק פרשנות במשפט, שם, בעמ' 562.

5. יודגש כי יחד עם הצורך לנקוט זהירות ביחס לפגיעה בזכות לפרטיות, אין לזכות לפרטיות מעמד של בכורה בכל מקרה. לצידה קיימים ערכים מתחרים אחרים אשר נדרש לאזן וליישב ביניהם.

ראה בהקשר זה דבריו של כב' הנשיא א' ברק ב- בג"צ 3815/90 גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה(3), 414, 423 (1991):

'כאשר באים לפרש הוראת דין, יש להביא בחשבון שהזכות לפרטיות היא זכות חשובה, אך יש לבחון את מכלול הגורמים והערכים הנוגעים לעניין, שרק שיקלולם, במסגרת הוראות הדין, עשוי להביא לתוצאה המתחייבת לפי הדין.'

בנוסף לצורך לשמור על פרטיות החייב, ערה אני לחשיבות הרציונל, העומד מאחורי סעיף 58 לפקודה. על-פי הדין חובתו של הנאמן היא לחקור ולגלות את האמת ביחס למצבו של החייב. יש לאפשר לנאמן או לכונס הנכסים הרשמי לאסוף מידע מירבי אודות עיסוקיו הכלכליים של החייב.
הוראת סעיף 58 לפקודה משרתת, איפוא, גם את ערך גילוי האמת, אף הוא ערך מרכזי בכל שיטת משפט ויש להתחשב בו (השווה: רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט(4), 54, 61 (1995)).

זאת ועוד, פעולתם של הנאמן ושל כונס הנכסים הרשמי נחוצה לשם שמירה על האינטרס הקנייני הלגיטימי של הנושים. ואכן, מול זכותו של החייב לפרטיות עומד גם האינטרס של הנושים להיפרע בגין חובות. אין להתעלם בהקשר זה כי גם זכות הקניין זכתה לעיגון חוקתי בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראה: ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, פ"ד נ(5), 111, 121 (1997)), וזכות זו של הנושים מתחרה בזכותו של החייב.

6. לאור אלה יוזמתו של הנאמן, בבקשתו כי דברי הדואר של החייב יופנו למשרדו, על-מנת שיוכל להתחקות אחר נכסים אפשריים של החייב, היא יוזמה ראויה ונכונה במסגרת מילוי תפקידו, בנסיבות כפי שמצא הנאמן במקרה דנן.

יחד-עם-זאת, אני סבורה שבאיזון בין הזכויות, מתן סעד גורף לפיו כל דברי הדואר, ללא כל אבחנה, יועברו לנאמן או לכונס הנכסים הרשמי, הוא סעד חמור, אשר כיום יש לבחון אותו בזהירות רבה.

סעד כזה יפגע פגיעה קשה בפרטיותו של החייב, ולדברים משנה-תוקף כאשר הבקשה מוגשת במעמד צד אחד. אין ספק כי פתיחת דואר פרטי ומכתבים בעלי אופי אישי, אשר על פניהם ברור שאין להם קשר לעסקי החייב, אינה יכולה עוד לעמוד במבחן החוקתיות.

על-כן במסגרת עשיית האיזונים על-ידי בית-המשפט יש לבחון, מחד, את הצורך להתחקות אחר נכסי החייב כדי להבטיח פירעון החובות, ומאידך, לוודא כי לגופו של עניין הפגיעה לא תעלה על הנדרש.

7. ככלל, אין עוד מקום לתת סעד של הפניית דברי דואר על דרך השגרה. על בית-המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 58 לפקודה רק כאשר מצביע המבקש על חשש ממשי כי החייב מסתיר נכסים או מנסה להבריחם.

גם כאשר נמצא כי יש מקום לתת את הסעד, על-מנת למזער את הפגיעה, נראה לי כי יש לתת את הדעת לשיקולים הבאים:

א) התקופה בה יופנו דברי הדואר של החייב תהיה קצרה ככל שניתן. ההגבלה לתקופה של שלושה חודשים המצויה בסעיף היא גבול עליון ואינה בהכרח פרק הזמן שיש לשאוף אליו.

ב) יש להבחין בין דברי הדואר השונים ולהפריד, ככל האפשר, בין מכתבים בעלי אופי אישי על פניהם, לבין למכתבים בעלי אופי עסקי.

ג) יש להגביל, במידת האפשר, את הפניית דברי הדואר למכתבים מסוגים מוגדרים, כגון כאלה שנשלחים ממען ספציפי או ממקום גיאוגרפי מסויים.

ד) דברי דואר שברור על פניו שהם אישיים ואין בהם בכדי ללמד על מצבו הכלכלי של החייב או על מצבת נכסיו, יועברו לחייב מבלי שיפתחו כלל.
ה) הנאמן יתחייב כי המידע שעולה מדברי הדואר ישמש רק לביצוע תפקידו ואין להעבירו או לגלותו לאחר.

ו) לאחר עיון בדברי הדואר יש להחזיר את דברי הדואר אל החייב.

8. סוגיה נוספת אשר מתעוררת נוכח סעיף 58 לפקודה היא מה מידת התועלת במתן סעד של הפניית דברי דואר.

כיום בכוחו של החייב לסכל, בקלות יחסית, את מטרת הסעד בסמוך למועד בו ניתן.

אכן בעבר, רוב התקשורת בין אנשים נעשתה בהתכתבות ועל-כן נזקקו לשירותי הדואר. לפיכך במועד חקיקת הסעיף, היה מקום להניח כי הסעד אפקטיבי.

אולם כיום, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות האדירות בתחום התקשורת, משמשים הטלפונים לסוגיהם, הפקס והדואר האלקטרוני באינטרנט, תחליף להעברת מסמכים בדואר. אין הכרח כי אדם ישתמש דווקא בשירותי הדואר ולא באמצעי תקשורת זמינים ומהירים יותר.

יתרה מזאת, העובדה כי דברי הדואר אינם מגיעים אל החייב, אלא אל גורם אחר, ממילא תתגלה לחייב במהרה. במצב דברים זה, חייב המעוניין להסתיר מידע ולהתחמק מנושיו, יוכל לעשות שימוש בשירותים אלטרנטיביים להעברת מסמכים.

...

בעניין זה צבר החייב חובות במליוני דולרים לנושים אשר השקיעו בעסקי החייב, לאחר שהאחרון הציג להם מצג כוזב אודות מצב עסקיו.

כנגד החייב ניתן צו כינוס ובישיבת הנושים עמד החייב על כך כי אין לו נכסים.

הנאמן הורה לרשויות הדואר בארה"ב להפנות את דברי הדואר של החייב למשרדו.

בין דברי הדואר נמצאו שיקים שנמשכו לטובת החייב וסתרו את גרסתו.

הנאמן המשיך לחקור והצליח להוכיח כי החייב ממשיך לגבות כסף ממשקיעים ומנהל עסק פעיל. על בסיס מידע זה עלה בידי הנאמן לסגור את עסקי החייב ולשמור את הנכסים על-מנת למנוע ממשקיעים נזק נוסף.

יחד-עם-זאת יצויין כי הנאמן גילה במהרה כי דברי הדואר, לרבות השיקים הנשלחים בדואר, הולכים ומתמעטים. מאוחר יותר הסתבר כי זמן קצר לאחר שהופנו דברי הדואר אל הנאמן, הורה החייב למשקיעים לשלוח את התשלומים לכתובת אחרת, מהטעם אותו הגדיר כ- "בעיה בהגעת הדואר".

דוגמה זו ממחישה עד כמה ראוי כי המחוקק ישקול את עדכון סעיף 58 לפקודה.

נדרשת בחינה מחודשת של האפשרות להפניית דברי הדואר של החייב, הן לאור ההתפתחויות החוקתיות מחד, והן לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת, אשר מרחיבות את אמצעי העברת המידע, מאידך.

מן הכלל אל הפרט

10. הנאמן טוען כי החייב ממשיך לנהל עסק, ומציג את עצמו פעם כעוסק בענייני כשרות ופעם כאיש שיווק של חברה בשם פרדייס מומבסה טורס (1997) בע"מ. החייב עצמו אישר כי בגין העבודה בקניה הוא מקבל שכר מחברת פרדייס מומבסה שהינה חברה זרה הפועלת בקניה.

בנסיבות אלה יתכן ונשלחים אל החייב דברי דואר מבנקים או מהחברה הזרה.

במידה וימצאו כאלה, הם עשויים לספק מידע חיוני ולהראות האם החייב אכן מנהל עסקים ומקבל כספים בסתר.

על-מנת לאפשר לנאמן לבדוק אפשרות זאת, אני מוצאת כי יש להפנות דברי דואר אלה לעיונו של הנאמן. אולם נראה לי כי תקופה מוגבלת של ארבעה שבועות תספק את האיזון הראוי. בפרק זמן זה עשויים להתברר פרטים חדשים שאולי יאששו את הנחת הנאמן. כמו-כן בתום ארבעה שבועות ניתן יהיה לעמוד על מידת האפקטיביות של הסעד, ולשקול שוב האם יש טעם בהארכתו.

יחד-עם-זאת, על הנאמן להבחין בין דברי הדואר השונים, כך שיפתח רק דברי דואר אשר נשלחו לחייב מבנקים, חברות עסקיות, או דואר מחו"ל. לעומת זאת, מכתבים הנחזים להיות אישיים ודברי דואר שעל פניהם אינם עסקיים יועברו אל החייב מבלי לפתחם. חשבונות לתשלום שוטף (חשמל, טלפון וכו') יועברו לחייב על-ידי הנאמן במועד שיאפשר תשלומם מבלי שינותקו קווי השירות.

11. נתבקשתי גם להפנות את הדואר המגיע למשרדי חברת פרדייס מומבסה טורס (1997) בע"מ אל משרדו של הנאמן. חברה זו היא אישיות משפטית נפרדת, היא אינה צד להליך ואין לנקוט נגדה הליכים שייוחדו לחייבים שמצויים בהליכי פשיטת רגל.

סיכום

12. לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

(א) דברי הדואר המגיעים לבית מגוריו של החייב ברחוב בארי 18 (פינת רחוב סמטת הלבנון 3), גני תקווה יופנו למשרדו של הנאמן בדרך פתח-תקווה 23 בתל-אביב, מיקוד 66184.

(ב) דברי דואר אשר נשלחו אל החייב מבנקים וחברות, או שנשלחו אל החייב מחו"ל יבדקו על-ידי הנאמן. אחר-כך יועברו ישירות אל החייב.

(ג) דברי דואר אישיים וכן יתר דברי הדואר, שעל פניהם אינם בעלי אופי עסקי, יועברו אל החייב מבלי לפותחם.

(ד) חשבונות לתשלום שוטף (חשמל, טלפון וכו') יועברו לחייב במועד שיאפשר תשלומם במלי שינותקו קווי השירות.

(ה) הצו להפניית דברי הדואר יפוג בתום ארבעה שבועות מיום ההמצאה לרשות הדואר.

על הנאמן להעביר את הצו לרשות הדואר תוך 48 שעות מהמצאת החלטה זו לנאמן.

(ו) הבקשה להפניית דברי הדואר המגיעים למשרדי חברת פרדייס מומבסה טורס (1997) בע"מ - נדחית."

5. זימון וצו הבאה
סעיף 59 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"59. זימון וצו הבאה (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) משניתן צו כינוס, רשאי בית-המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, ליתן צו -
(1) המורה לחייב אשר לא הופיע לחקירה בפני הכונס הרשמי, לאחר שנדרש לעשות כן לפי סעיף 18ג - להתייצב בפני הכונס הרשמי;
(2) המחייב את החייב, או כל אדם שיש יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לענייניו של החייב כמשמעותם בסעיף 18ג, ואשר נדרש למסרם לפי סעיף 18ג(ב)(1) ולא מסר אותם - למסרם לכונס הרשמי או לבית-המשפט, או להתייצב בפני הכונס הרשמי או בפני בית-המשפט.
(ב) מי שניתן לגביו צו כאמור בסעיף-קטן (א), והוזמן כאמור ולא התייצב בפני הכונס הרשמי או בית-המשפט, כפי שנקבע בצו, או לא מילא אחר כל הוראה אחרת שנקבעה בצו, רשאי בית-המשפט להורות כי ייעצר ויובא לבית-המשפט לחקירה, והוראות סעיפים 73 ו- 73א לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, יחולו, בשינויים המחוייבים.
(ג) הכונס הרשמי או מי מטעמו לא יגלה תוכנם של מידע או מסמכים שנתקבלו לפי סעיף זה, ולא יעשה בהם כל שימוש אלא במידה הנדרשת לביצוע הוראות פקודה זו, או לפי צו של בית-המשפט."

בסמכותו של נאמן להורות לצד ג', למסור מידע הנוגע להערת אזהרה שנרשמה לזכותו על מקרקעין של החייב בהתאם לסעיף 59(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל {בש"א (מחוזי ת"א) 17287/07 עו"ד יורם חג'בי נ' אגודת ש"י מידידי ויז'ניץ מחו"ל, תק-מח 2009(1), 10359 (2009)}.

על-פי סעיף 59(ג) לפקודת פשיטת הרגל, הכונס הרשמי או מי מטעמו, לא יגלה תוכנם של מידע או מסמכים שנתקבלו לפי סעיף זה ולא יעשה בהם כל שימוש, אלא במידה הנדרשת לביצוע הוראות פקודה זו או לפי צו של בית-המשפט {בש"א (מחוזי יר') 8881/09 ישראל ציגנלאוב, עו"ד נ' מרדכי יונה, תק-מח 2009(3), 12720, 12721 (2009)}.
6. חקירה
סעיף 60 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"60. חקירה
(א) בית-המשפט רשאי לחקור בשבועה, בין בעל-פה ובין בשאלונים שבכתב, כל מי שהובא לפניו כאמור, בדבר החייב, עסקיו ונכסיו.
(ב) הודה אדם בחקירה בפני בית-המשפט שיש עליו חוב לחייב, רשאי בית-המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, להורות שישלם להם, בזמן ובאופן שפירש בהוראה, את הסכום שהודה בו או מקצתו, בין לסילוק מלא של הסכום הנדון ובין אם לאו, הכול כפי שבית-המשפט ראה לנכון, בצירוף הוצאות החקירה או בלעדיהם.
(ג) הודה אדם בחקירה בפני בית-המשפט שהוא מחזיק נכס של החייב, רשאי בית-המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, להורות שימסור להם את הנכס כולו או חלקו, בזמן ובאופן ובתנאים שבית-המשפט ראה לצודק."

7. גילוי מידע לכונס הרשמי, לבית-המשפט, לחייב או לנושים
סעיף 60א לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"60א. גילוי מידע לכונס הרשמי, לבית-המשפט, לחייב או לנושים (תיקון: התשנ"ו)
(א) ניתן נגד חייב צו כינוס, רשאי בית-המשפט, לבקשת הכונס הרשמי, במטרה לסייע לו לבצע את חקירתו כאמור בסעיף 18ג, על יסוד נימוקים שיירשמו ועל-אף האמור בכל דין - ליתן צו -
(1) המורה לתאגיד בנקאי למסור לכונס הרשמי מידע או מסמכים הנוגעים לענייניו של החייב בנושאים שיפורטו בצו; ואם הוגשה בקשת פשיטת הרגל בידי החייב - מידע או מסמכים בנוסף על האמור בסעיף 17(א)(3);
(2) המורה לרשות מס להמציא לכונס הרשמי דו"חות, מידע או מסמכים כמפורט להלן, אם שוכנע כי לא עלה בידי הכונס הרשמי להשיג בדרך אחרת ובמאמץ סביר את המידע הדרוש לו -
(א) סכום ההכנסה של החייב, לרבות פירוט לעניין הוצאותיו וחבויותיו, כפי שנמסרו בדו"חות שהגיש החייב, לרבות בדו"חות לפי סעיפים 131 או 135(1) לפקודת מס הכנסה, כפי שנקבעו בשומות, לרבות בשומות לפי סעיפים 145 או 152 לפקודה האמורה, בצירוף הנימוקים המשמשים בסיס לאותן שומות, או כפי שנקבע בהחלטות בית-המשפט לפי סעיפים 156 או 157 לפקודה האמורה;
(ב) במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו - מידע או מסמכים נוספים בדבר נכסיו של החייב או סכום ההכנסה של בן זוגו וכל פרט אחר בדו"ח שהגיש בן הזוג לגבי התקופה שבה היה נשוי לחייב וחי יחד עמו, למעט מידע או מסמך מסויים, שבית-המשפט קבע, לבקשתה של רשות מס, שמסירתו או גילויו עלולים לחשוף את מקורות המידע של רשות המס או את דרכי איסופו, או לפגוע בחקירה שמנהלת רשות המס;בית-המשפט רשאי לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, ובמקרים מיוחדים, אף ללא נוכחות הכונס הרשמי, וכן לקבוע כי המידע יימסר בדרכים ובאופן שימנעו את חשיפת מקורותיו, לרבות בדרך של מסירת חלק ממסמך או מסירת תכנו.
(ב) מידע או מסמכים שבית-המשפט הורה על מסירתם לפי סעיף זה, לא יימסרו אלא לכונס הרשמי ולבית-המשפט בלבד, בדרכים שייקבעו; ואולם, בהסכמת נציג מוסמך של רשות המס או התאגיד הבנקאי, יימסרו המידע או המסמכים גם לנושים או לחייב.
(ג) בית-המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות על גילוים לחייב של מידע או מסמכים שנמסרו לכונס הרשמי, לאחר שנסתיימה חקירתו, אף ללא הסכמת רשות המס או התאגיד הבנקאי, ובלבד שניתנה להם הזדמנות לטעון טענותיהם, ולעניין רשות מס – שבית-המשפט שוכנע שלא יהיה בכך כדי לחשוף את מקורות המידע שלה או את דרכי איסופו, או לפגוע בחקירה של רשות המס; בית-המשפט רשאי לקיים את הדיון בדלתיים סגורות, ומטעמים שיירשמו, אף ללא נוכחות החייב, וכן לקבוע הוראות לעניין מסירת המידע, באופן שימנע את חשיפת מקורותיו, לרבות בדרך של מסירת חלק ממסמך או מסירת תכנו.
(ד) השר ושר האוצר יקבעו הוראות לעניין דרכי מסירת הדו"חות, המידע או המסמכים מתאגיד בנקאי או מרשות מס כאמור בסעיף זה; לא נקבעו הוראות - יקבע בית-המשפט בצו את אופן העברת המידע.
(ה) צו לפי סעיף זה יינתן לאחר שבית-המשפט נתן לגורם שכלפיו הוא מופנה הזדמנות לטעון טענותיו בפניו.
(ו) בסעיף זה, "רשות מס" - כמשמעותה בחוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967."

על-פי סעיף הנ"ל בסמכותו של נאמן לבקש ממס הכנסה להמציא לידיו מסמכים מתיק הנישום-החייב {פש"ר (מחוזי חי') 482-08 עו"ד נביל מטר נ' מס הכנסה נצרת, תק-מח 2009(3), 15672 (2009)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיקוח על החייב ועל נכסיו