סכום התביעה כרכיב חשוב בשיקולי בית-המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה

ב- ת"א (מחוזי-מר') 09-01-4790[48] נפסק מפי כב' הרשם מאיר יפרח:

"החלטה
דבר הבקשה
המבקשת עותרת לפטור אותה מתשלום אגרת משפט בגין תביעה כספית שהגישה נגד המשיבים 1 ו-2, בה עתרה לחייבם בתשלום סך של 35,058,353 ש"ח.
על עונייה של המבקשת
בקשת המבקשת נסמכת על דלותהּ הכלכלית. המבקשת טוענת, בתצהירה התומך בבקשה, כי היא חייבת מוגבלת באמצעים מאז שנת 2004. חובה הוא למעלה מ-6 מיליון ש"ח. היא מובטלת. משפחתה אינה יכולה לסייע לה במימון האגרה. ששת אחיה ואחיותיה הם בעלי משפחות המפרנסים עצמם ממשכורת ואינם נכונים לסייע בעדה. המבקשת אינה מנהלת חשבון בנק ואין לה תוכניות חיסכון, נכסים או רכוש. היא מתגוררת עם חבר לחיים, בדירתו, והוא הנושא בעול התשלומים לאחזקת הדירה ולמחייה. אף התשלומים החודשיים בתיק האיחוד של המבקשת, משולמים על ידיו. על-אף שהמבקשת סמוכה על שולחנו של חברהּ לחיים, לא הוגש תצהיר כדבעי על ידיו. התצהיר שהגיש, ושצורף רק לתשובה לתגובת המדינה, הוא דל נתונים. נאמר בו כי מקור פרנסתו העיקרי הוא חברת א.ש. מימונית בע"מ. הוא פירט את הכנסותיו (ברוטו) לחודשים יולי 2008 – דצמבר 2008, שממוצען עולה כדי 25,500 ש"ח. נוסף על כך, הוא מקבל 2,000 ש"ח לחודש מאת המל"ל. לדבריו, דירתו ממושכנת לבנק טפחות להבטחת הלוואה בסכום של 250,000 ש"ח, המוחזרת על ידו בתשלומים חודשיים בסכום של 4,400 ש"ח. הרכב שבבעלותו (מאזדה 3 שנת 2007) משועבד לבנק מרכנתיל להבטחת הלוואה שסכומה 65,000 ש"ח בגינה משלם הוא 1,600 ש"ח לחודש. פרט לכך, אין לו רכוש נזיל אחר. תיאור מצבו הכלכלי של חברה לחיים של המבקשת, לוקה כאמור בחסר. כך למשל לא ברורה כוונתו באמרו כי אין לו רכוש נזיל אחר.
מכאן משתמע כי יש ברשותו רכוש לא נזיל (כגון נכסי מקרקעין). לא צורפו כל מסמכים לתמיכה בהכנסותיו הנטענות ולא נתבארה מהות עסקי החברה שבבעלותו, כמו גם הבעלות על מקום עסקה ברמת השרון; לא נתברר מהו מועד היווצרות החוב המובטח במשכנתה לטובת בנק טפחות ומהי יתרתו כיום, לעומת שווייה של הדירה. לשון אחר: ספק רב אם הונחה תשתית עובדתית מלאה ועדכנית על אודות מצבה הכלכלי של המבקשת (וסביבתה הקרובה). חרף זאת, אעבור לבחינת היסוד החיוני הנוסף שיש לדון בו בהקשר לבקשה דנן.
על עילות התביעה
רכיב נוסף במסגרת בקשה לפטור מתשלום אגרת המשפט, נסב על עילת התביעה. אחד מן התנאים המנויים בתקנה 14(ג) לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, הוא "שההליך מגלה עילה". אין צריך לומר כי מבקש הפטור הוא הנושא בנטל לשכנע גם בקיום תנאי זה. אכן, אין לדרוש עתה ראיות להוכחת התביעה. בחינת העילה נושא התביעה לצורך הדיון בבקשת הפטור מתשלום האגרה, היא לכאורה ומעל פני השטח. די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך על-מנת לקיים תנאי זה (ראו למשל: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי) פורסם במאגר נבו, ניתן ביום 17.10.07)).
העיון בכתב התביעה מלמד כי בפי המבקשת עילות אחדות המופנות כלפי המשיבים 1 ו-2.
עילת התביעה של המבקשת כנגד המשיבה 1 מיוסדת, למעשה, על תקיפת פסק-דין שאישר הסכם פשרה שהושג בין בעלות הדין ביום 1.3.01 ב- ת"א (שלום-ת"א) 64637/00. התביעה נשוא ת"א (שלום-ת"א) 64637/00 היא תביעה שטרית שהוגשה נגד המבקשת בגין שיקים שמשכה לפקודת המשיבה 1 ואשר חוללו. יצויין כי הסכם הפשרה שהושג ב- ת"א 64637/00 הנ"ל חל אף לגבי תביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה 1 ב- ת"א (שלום-נתניה) 6369/00. תביעה זו נדחתה לפי המוסכם. עסקת היסוד עליה נסבו שתי התביעות הללו, היתה עסקת רכישה של נכס עסקי על-ידי המבקשת מן המשיבה 1 (שנועד לשמש אותה לניהול בית ספר לבגרות, שפות ופסיכומטרי).
המבקשת טוענת כי הסכם הפשרה הושג בלחצו של בית-המשפט ובלא שהיתה מיוצגת בדיון. על-כן, סבורה היא שיש לבטל ההסכם ופסק-הדין שאישר אותו.
אני סבור כי קלישותה לכאורה של עילת התביעה הנוכחית של המבקשת גלוייה על פניה: המבקשת חפצה לקבל סעד של צו עשה, המורה למשיבה 1 לסגור את תיק ההוצל"פ שפתחה לשם ביצועו של פסק-הדין האמור.
אולם, ככל שחפצה המבקשת לתקוף את הסכם הפשרה (לו ניתן, כזכור, תוקף של פסק-דין), ולהביא לביטולו, כך שלא יקים מעשה בית-דין לגבי טענותיה כלפי המשיבה 1, עליה להגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה, אל בית-המשפט המוסמך, שאישר את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק-דין, הוא בית-משפט השלום בתל-אביב (ואיני מחווה דעה על סיכויי תביעה מעין זו).
עילת התביעה כלפי המשיב 2, נסבה על נקיטת הליכי סרק למימוש משכון בלשכת ההוצל"פ (תיק 01-23680-99-4), חרף היעדר חוב בעת פתיחת תיק ההוצל"פ. תיק ההוצל"פ נפתח, לפי טענת המבקשת, רק מאחר והמשיב 2 זקף תשלומים שהיא שילמה לפירעון הלוואה שהובטחה במשכון, לטובת החזר הלוואה אחרת שזמן פירעונה לא הגיע אותה עת. המבקשת טוענת כי הסכם עליו חתמה ביום 1.6.99, המאשר את סכום חובהּ למשיב 2, נכרת בלא שהיו לפניה מסמכים ונתוני אמת לבדיקת הסכום שצויין בהסכם כסכום החוב. נתונים אלו, שחסרו לדברי המבקשת בזמן אמת, קיימים בידיה מזה שנים אחדות. המבקשת מציינת כי תביעה קודמת שהגישה נגד המשיב 2 בעניין דומה, אמנם נדחתה, אך בהליכי הערעור הוסכם כי דחיית התביעה לא תקים מעשה בית-דין וכי כל צד ישמור טענותיו וזכויותיו (ע"א (מחוזי-ת"א) 2228/02, ניתן ביום 12.3.07). על-כן, אין היא מושתקת מהגשת התביעה הנוכחית נגד המשיב 2. אניח כי פני הדברים הם אכן כנטען על-ידי המבקשת (במיוחד לעניין הזקיפה השגוייה) וכי עילתה נגד המשיב 2 לא התיישנה.
הנזקים הנתבעים
ההלכה לפיה העילה נבחנת אך לכאורה, אינה חזות הכל. בית-המשפט נדרש אף לסכומים הנתבעים. כך שנינו מפי כב' השופט גרוניס כי:
'אין זה מתקבל על הדעת שנתבע יצטרך להתמודד עם תביעה חסרת שחר ובסכומים דמיוניים רק בשל העובדה שהתובע אינו בר-יכולת לשלם אגרה. כלומר, גם כאשר התובע אינו מסוגל לעמוד מבחינה כלכלית בתשלום אגרה, על בית-המשפט לבחון את סיכויי התביעה. כמובן, שהבחינה אינה יכולה להיות בחינה מעמיקה וכמובן שאין צורך להראות סיכוי גבוה להצלחה. כאשר עסקינן בתביעה כספית אין די בבחינה של העילה עצמה, אלא יש לבחון אף את סכומה של התביעה.' (רע"א 8091/08 בר יעקב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.4.09, פורסם במאגר נבו, להלן: "פרשת בר יעקב")
המבקשת טוענת כי נקיטת הליכי ההוצל"פ ופינויה מן הנכס העסקי (שלרכישתו ניתנה לה ההלוואה המובטחת במשכון), הסבו לה נזקים בסכום של כ-15 מיליון ש"ח, אשר על המשיבים 1 ו-2 לפצותה בגינם. ואלו הנזקים הנטענים:
(א) מכירת בית המגורים של המבקשת בנתניה על-ידי בנק ירושלים בע"מ, במסגרת הליכי מימוש משכנתה. הליכי המימוש הם תולדה של היעדר יכולתה של המבקשת לעמוד בהחזרי התשלומים משום שנאלצה לשלם כספים למשיב 2. מכירה זו הסבה למבקשת נזק בסכום של 91,000 דולר ארה"ב. שוויו המשוערך של סכום זה מיום המכירה (14.10.02) עד יום הגשת התביעה הוא 1,207,598 ש"ח;
(ב) הוצאות בהן נשאה המבקשת בתיק ההוצל"פ למימוש הדירה הנ"ל. שוויין המוערך של ההוצאות למועד הגשת התביעה הוא 197,941 ש"ח;
(ג) חובות בגין תביעות שהוגשו נגד המבקשת על-ידי תלמידים, מורים וספקים מחמת סגירת בית הספר שניהלה. בתביעות אלו ניתנו פסקי-דין לחובת המבקשת וננקטו נגדה הליכי הוצל"פ. סכום החובות למועד הגשת התביעה הוא 4,652,814 ש"ח;
(ד) אובדן הכנסות בשל סגירת בית הספר – 9,000,000 ש"ח.
טענותיה של המבקשת לגבי נזקיה, נטענו בלא גיבוי בראיה כלשהי וללא ביסוס אחר כלשהו. כך, למשל, ניתן היה לצפות כי הנזק הנובע ממכירת דירת המבקשת בהפסד, יגובה בחוות-דעת שמאי. כזאת לא נעשה, הגם שהייתי מצפה מן המבקשת לומר ולו בשפה רפה על מה מבוסס הסכום הנתבע בראש זה. הוצאות בהן נשאה המבקשת במסגרת הליכי מימוש המשכנתה על דירתה אמורות היו אף הן להיתמך בתיעוד מתאים, אלא שתיעוד כאמור אינו קיים. הוא הדין הן לגבי פסקי-דין שהוגשו לביצוע נגד המבקשת, והנובעים מסגירת בית הספר והן לגבי אובדן ההכנסות בשל סגירת בית הספר.
זאת ועוד, בתביעתה, עותרת המבקשת לחייב את המשיבים 1 ו-2 בתשלום סכום של 20 מיליון ש"ח, בתורת 'פיצוי בגין עגמת הנפש וההוצאות הכספיות שנגרמו לה במשך שנים רבות של סבל ובושה ...' (סעיף 127 לכתב התביעה). אף סכום זה ננקב על דרך הסתם, ללא פירוט וביאור. קיים איפוא חשש ממשי שכך נעשה רק מחמת הגשתה של בקשת הפטור ומתוך תקווה כי זה יינתן.
כללם של דברים
אני סבור כי אין כל תמיכה, ולו הקלה ביותר, לטענות המבקשת בגין נזקיה הממוניים והבלתי-ממוניים (בהנחה שאמנם נושאים המשיבים 1 ו-2 או מי מהם באחריות כלפי המבקשת ושתביעתה נגדם לא התיישנה, ואין צריך לומר כי המשיבים כופרים בכל אחת מן ההנחות הללו). לצורך בחינת השאלה אם יש ליתן למבקשת פטור מאגרת המשפט אם לאו, נדרשת המבקשת להראות כאמור שההליך מגלה עילה. אין לבחון את טענות ההגנה של המשיבים 1 ו-2 כלפי התביעה, אך יש צורך בבחינה ולו מעל פני השטח של הדברים על-מנת לוודא לכל הפחות שסכום התביעה שחפצה המבקשת להגיש, אינו קלוט מן האוויר ושיש בו לכאורה ממש.
החשש הרב ביותר הוא שבקשת הפטור תשמש כסות להגשת תביעות בסכומים נכבדים בלא כל ביסוס. ראו לעניין זה פרשת בר-יעקב הנ"ל וכן בש"א (מחוזי-חי') 5107/00 יוניס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.6.01, פורסם במאגר נבו) שם נקבע כי:
'סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית-המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית-משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי-מבוססות בסכומי עותק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה:
'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת היעדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי-מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' (ת"א (המר' 1405/93) (י-ם) סוסנוביק נ' נשיץ ואח'...'
ראו מכלל רבים אחרים גם רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (ניתן ביום 26.8.07, פורסם במאגר נבו); בש"א (מחוזי-ת"א) 55517/99 רד רוק הולדינגס לימיטד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.1.03, פורסם במאגר נבו); בש"א (מחוזי-י-ם) 6209/09 בסירי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.6.09); בש"א (מחוזי-י-ם) 5056/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.2.09, פורסם במאגר נבו); בש"א (מחוזי-ת"א) 12995/08 בלום נ' לוי (ניתן ביום 17.12.08, פורסם במאגר נבו).
המקרה הנדון הוא דוגמה להגשת תביעה בסכום הנראה על פניו חסר ביסוס ואם חפץ מאן דהוא להגישה – רשאי הוא לעשות כן, ואם מאמין הוא בצדקת דרכו ועילתו – יתכבד וישלם את אגרת המשפט המגיעה ממנו ובל יבקש מקופת הציבור לשאת במימון האגרה, העולה כדי מעלה מ-650,000 ש"ח.
אני סבור איפוא כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. האגרה תשולם עד ליום 30.7.09, שאם לא כן – יימחק ההליך ללא החלטה נוספת."

ב- ת"א (מחוזי-חי') 09-01-11219[49] נפסק מפי כב' השופט מנחם רניאל:

"החלטה
1. המבקש מבקש פטור מאגרה בתביעה נגד המשיבים על סך 300,000,000 ש"ח, בהסתמך על מצבו הכלכלי הקשה. לטענת המבקש אין ביכולתו לשלם את האגרות הכרוכות בהליכים אלו. מדינת ישראל, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, מתנגדת לבקשה, וכך גם המשיבים האחרים שהגישו תגובה. אין אישור על מסירת הבקשה למשיב 7 ראובן דהן, שאינו מתגורר בארץ, ולא ניתנה החלטה המאפשרת המצאה מחוץ לתחום עבורו. אמנם, המבקש טען שעורך-דין צבע מייצג אותו, אך אין בפני ראיות לכך. המבקש כינה את המשיב 7 גם /ברוך סבג, אך לא ניתן להתייחס למשיב כלוכסן, כלומר כחילופי, והיה על המבקש לבחור מי המשיב (והנתבע) בבקשה. לא הומצא גם אישור מסירה למשיבים 5 ו- 8. לאור החלטתי, לא תפגענה זכויותיהם.
הבקשה נדונה ב- ע"פ ביום 4.6.09. במהלך הדיון ביקש המבקש, לראשונה, להעיד שורה של עדים שהם עובדי המשיבים. המגבלות על העדת עדים שהם עובדי המשיבים קיימות גם בעת ניהול הדיון לגופו של עניין, קל וחומר לצורך פטור מאגרה, ועוד קל וחומר, כאשר הבקשה עולה לראשונה בעת הדיון בעל-פה בבקשה לפטור מאגרה. איני רואה מקום לאפשר לתובע בעת הדיון בבקשה לפטור מאגרה להוכיח את תביעתו לכאורה על-ידי זימון שורה של עדים מעובדי הנתבעים. המבקש פטור מאגרה צריך להוכיח את תביעתו לכאורה על-פי הראיות שבידו. לכן אני דוחה את הבקשה להעדת עדים כפי שהועלתה על-ידי המבקש בעת הדיון.
2. תקנה 14(א) לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) קובעת כי:
'בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית-המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.'
הטעם לחיוב באגרה נידון ב- בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742, בסעיף 9 לפסק-הדין:
כלל הוא, כי על מי שמבקש פטור מערבון מוטלת החובה להיכבד ולפרט את הכנסותיו, נכסיו ואת נסיונותיו לגייס את הכספים הדרושים מידידים ומקרובי משפחה – ולתמוך את טענותיו לעניין זה בתיעוד הולם (ע"א 189/00 משה אריאן נ' ארנון ויינברג, תק-על 2000(2) 1449, 1450 (2000).
ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים לא ניתן לקבל את הבקשה לפטור מאגרה. מסירת פרטים חלקית וחסרה מצדיקה את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. וכך נקבע ב- שג"צ 7997/05 יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2006(1) 888, 890 (2006):
הן בחינתה של היכולת הכלכלית של המבקש (סעיף 13(א) ו-13(ב) לתקנות האגרות), והן ביצוע חקירת יכולת אף ללא הופעת בעלי הדין (סעיף 13(ג) לתקנות האגרות) מצויות בסמכותו של הרשם. נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב''ש, תק-על 99(3) 378) או מחמת "חוסר אונים חומרי" (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 388), לפרט במדוייק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון, תק-על 2002(2) 1533). פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל-כן אי-מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2) 732). ...
כאן המקום להזכיר, כי בקשת הפטור מאגרה מבוססת על היעדר יכולת כלכלית ואין לנצל הליך זה לרעה. בלשונו של ש' לוין:
'לציבור יש עניין שהמבקש לא ינצל לרעה את הבקשה לפטור מאגרה על-ידי טענות שוא בדבר היעדר יכולת... בקשה כזו מהווה, למעשה, שימוש לרעה בהליכי משפט.' (ש' לוין פרוצידורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי-המשפט (תשס"ג), 11)
שומה על המבקש פטור מאגרה לצרף אסמכתאות המעידות על כך כי הוא סובל מחסרון כיס שאינו מאפשר לו לגייס את סכום האגרה.
'... הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי.' (ראה ב- ה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פ"ד נד(4) 707, 712)
3. המבקש צירף אישור הלשכה לסיוע המשפטי, לפיו לאור תקנה 19(7) פטור המבקש מאגרה. אילו כך היה, לא היה צורך כלל בדיון בבקשה זו. על-פי תקנה זו, מי שמיוצג על-ידי הסיוע המשפטי פטור מאגרה ואינו צריך לבקש פטור. ואולם, אישור זה בוטל במכתב מאוחר יותר, כפי שהגישה המדינה. המבקש הציג גם החלטה של הרשם אורנשטין מיום 24.12.08, אך כעולה מהמסמכים שהגיש המבקש, החלטה זו ניתנה בהסכמת המדינה לאור פטור לפי התקנות עקב סיוע משפטי, ואינה ראיה לכאורה למצבו הכלכלי של המבקש לפי תקנה 14(ד). כך המצב גם בתיקים אחרים שהוצגו.
4. המבקש טוען שאינו עובד ומקבל קצבת הבטחת הכנסה וגמילות חסדים. מלבד דבריו שלו, לא הגיש כל ראיה לכך. אף-על-פי-כן, אניח לטובת המבקש, שהוא אכן חסר יכולת כספית לשלם את האגרה, בסכומי תביעה כפי שתבע.
5. סכום התביעה הוא חלק בלתי-נפרד מעילת התביעה שיש להוכיחו במסגרת הבקשה לפטור מאגרה. לצורך פטור מאגרה נדרשת כבר בשלב זה הוכחה לכאורה של סכום התביעה, כדי להבחין בין תביעות סרק, שאין זה מן הראוי שהמדינה תשקיע את משאביה כדי לנהלה ללא תשלום אגרה, לבין תביעה שיש בה ממש, אשר בה מוצדק שהמדינה תשקיע את משאביה ללא תשלום אגרה כאשר התובע חסר יכולת כלכלית. על-כן, תנאי לפטור מאגרה הוא הוכחה לכאורה של התביעה, כך שיוודע אם יש בה ממש.
'למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין.
כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות.' (דברי השופט גרשון ב- בש"א 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פדאור 03(1) 273)
'במסגרת בדיקת העילה בוחן בית-המשפט גם את הסכום הנתבע. כבר נפסק פעמים רבות כי הוכחת קיומה של עילת תביעה, כתנאי לעניין פטור, משמעו גם הוכחת קיומה של עילה ראויה לגבי הסכום הנתבע (ראה בש"א (חי') 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פדאור 03(1) 273.
כאן אעיר ואציין כי בדרך-כלל אין צורך שהתובע יצרף לכתב תביעתו ראיות או אסמכתאות להוכחת הסכום הנתבע, אלא שלא כך הדבר מקום שבו הינו מבקש מפטור מתשלום אגרה. כאשר מתבקש פטור הנטל על התובע להצביע על קיומה של עילה ראויה ולעיתים עמידה בנטל זה מחייבת לצרף אסמכתאות וכן פירוט בכתב כבר בשלב זה של ההליך.' (דברי השופט סוקול ב- בש"א 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פדאור 04(16) 834)
6. המבקש קיבל מספר הזדמנויות להוכיח את עילת התביעה, אך נכשל בכך. כנראה מכיוון שהמבקש אינו מיוצג, קשה מאוד להבחין בעילות התביעה בכתב התביעה שהגיש, במיוחד כאשר הוא מבוסס על הפניות לטיעונים שטען בהליכים אחרים. מכל מקום, התביעה מבוססת על הנזק שנוצר עקב 'אובדן סופי של "אור ירח" בחיפה'.
הנתבעים בנק טפחות, צבי גרינוולד סמנכ"ל הבנק ועורך-דין סלפוי מייצגו נתבעים עקב הפרת הסכמים להעמדת אשראי להזרמת חלק שני של 1.5 מיליון דולר, הכשלת עסקה חילופית עם בנק איגוד, העמדת האשראי לפירעון והחזרת שיקים. עורך-דין סלפוי נתבע בשל כך שמכר את נכסי המבקש במחירים נמוכים.
הנתבע בנק הפועלים נתבע גם הוא על הפרת הסכמים להעמדת אשראי.
הנתבעת עיריית חיפה בשל כך שלמרות שפתיחת האולם היתה מתוכננת עם הזמנות לחודש יוני 2001 העיריה סירבה לקבל מהמבקש משך חודשים רבים בקשה לרישיון עסק ורק אחרי שנה וחצי, נתנה סוף סוף רישיון זמני לניהול העסק. בכך גרמה נזק ישיר של 4.5 מיליון דולר שגרר אחריו תלות בבנקים.
הנתבע שמש יורם נתבע בשל כך ש'ייתכן שהוא סוכנו של עורך-דין סלפוי ונשתל על ידו לבצע פשעו', דבר שיתברר רק אחרי שהמבקש יחקור זאת לעומק בבית-המשפט.
מדינת ישראל נתבעת כשולחת ומעסיקת המפקח על הבנקים והשופטים שלא מנעו את הנזק הנטען, הן על-ידי אי-מתן צו מניעה, הן על-ידי קביעת ערובות ואגרות שהכשילו את התביעה. נטען שהיא אחראית לטעויות רבות שעשה השופט עמית בפסק-דינו ב- ת"א 645/05, ועשה השופט שוחט ב- בר"ע 2727/07, ועשה הרשם שמואל ברוך בחסימת דרכו של המבקש, ועשתה השופטת שטופמן באי-היענות לבקשות לצו מניעה. כמו-כן, נטען שעומדת לזכות המבקש העילה המרכזית הנובעת מהתנהלות המפקח על הבנקים שיכול היה לבדוק את התנהלות הבנקים בינואר 2002 ומתערב כפי חובתו למנוע נזקים שנגרמו למבקש על-ידי בנק לאומי.
ראובן דהן נתבע כנראה כ"זוכה פיקטיבי" שלקח את הבניין והציוד.
צחי אלמוג ראש ההוצאה לפועל, נתבע בשל כך שאישר לכונס הכנסים לפעול למימוש הנכס ובכך הפר את חובותיו והגדיל את הנזקים.
המבקש ניסח את תביעתו גם כתביעה של אחיו, אך לא הציג יפוי-כוח מטעמם, ואף טוען שהם לא מאמינים במערכת המשפט ולא מגישים תביעה. על-כן, אני מתייחס לתביעה כתביעה של המבקש בלבד. אני מתייחס לתביעה גם כתביעה של המבקש בלבד ולא חברות שונות שהיו או הינן בבעלותו. המבקש אינו החברות ויש הפרדה של האישיות המשפטית. הוא אף אינו יכול לטעון שבהיותו לא משפטן לא ידע על ההבחנה, שכן הנושא עלה והוחלט בהחלטות קודמות ביחס למבקש. כמו-כן, אציין, שבפירוט התביעות לא התייחסתי עדיין לנזקים הנטענים ולקשר הסיבתי בינם לבין מעשי המשיבים.
7. התביעה נגד בנק הפועלים דינה להידחות עקב מעשה בית-דין שנוצר בפסק-דינו של השופט עמית ב- ת"א 645/05 שדחה את בקשת החברות שבבעלות המבקש לצו עשה שיורה לבנק להזרים להם אשראי בגובה 1.5 מיליון דולר. אמנם, פסק-הדין עוסק בתביעת החברות, אך על-פי דיני מעשה בית-דין הוא מחייב גם את המבקש שהופיע מטעם החברות וניהל את ההליך (ע"א 2360/99 יצחק בחר נ' דיור בניין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4) 18). לפי פסק-הדין, אושר כתב ויתור על כל הנזקים והתביעות נגד הבנק, וגם לגופה של עילת התביעה, נקבע כי הבנק לא הפר את הסכמי האשראי.
לגבי בנק המזרחי, צבי גרינוולד ועורך-דין סלפוי, אלה נתבעו כבר ב- ת"א 977/08 בבית-משפט זה, בעילה דומה. הבקשה לפטור מאגרה נדחתה עקב היעדר עילת תביעה מבוררת, והתביעה כאן אינה מוכיחה עילת תביעה מבוררת יותר.
בתביעה נגד עיריית חיפה יש חידוש לעומת התביעות הקודמות שהוגשו נגדה באותו נושא. לאחר שהסתבר כי לא הוגשה כלל בקשה לרישיון עסק אלא בסמוך לקבלת הרישיון, נטען עתה כי העיריה סירבה לקבל בקשה לרישיון עסק. הטענה הזו לא הוכחה לכאורה בשום דרך, ומכל מקום, המבקש לא ביקש מעולם רישיון עסק לאולם שמחות אור ירח, אלא היתה זו חברה בע"מ, וממילא לא קיבל רישיון באיחור.
התביעה נגד יורם שמש מבוססת על חשדות של המבקש, שכמובן לא הוכחו. לא ייתכן שתוגש תביעה בשל כך שאדם חושד בדבר מה, אשר יתברר רק אחרי חקירה של הנתבע בבית-המשפט. אין בפי המבקש טענה מוכחת לכאורה בדבר שותפותו של מר שמש לאיזו שהיא מזימה של עורך-דין סלפוי, שגם היא כשלעצמה לא הוכחה לכאורה.
אשר לתביעה נגד מדינת ישראל, ככל שהיא מבוססת על אחריותה למעשי שופטים, הרי שמדינת ישראל אינה מעסיקה את השופטים, והם לא שלוחיה. השופטים אינם עובדי מדינה. ואולם, מכל מקום, על-פי סעיף 8 לפקודת הנזיקין, מעשי השופטים בפעולותיהם השיפוטיות חסינות מפני תביעה. אשר לאחריות המדינה למעשי המפקח על הבנקים, כעולה מהתביעה, היא מבוססת על כך שהמפקח על הבנקים לא נענה לתלונה נגד בנק לאומי. אין בתביעה כל ראיה לכך שאילו היה המפקח על הבנקים מקבל את התלונה נגד בנק לאומי היו מעשי בנק הפועלים ובנק המזרחי נמנעים.
התביעה נגד ראובן דהן כלל אינה ברורה, והוא כנראה נחשב לשותף של עורך-דין סלפוי, אך אין לכך כל ראיה לכאורה.
התביעה כנגד ראש ההוצאה לפועל כפופה לחסינות לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין.
אשר-על-כן, כל עילות התביעה הכלולות בתביעה שהוגשה על-ידי המבקש דינם להידחות על-הסף או שהן לא הוכחו לכאורה במידה מספקת לקבלת פטור מאגרה בגינם.
8. בנוסף על כך, הנזק של 300 מיליון ש"ח למבקש והקשר הסיבתי בין מעשי המשיבים לנזק לא הוכח. המבקש הגיש את חוות-דעת רואה-חשבון וורקר, אשר כבר דנתי בה בהליך אחר וקבעתי שנעשתה על בסיס השערות בעלמא ועל-פי תחושות, למרות קיומה של הנהלת חשבונות לעסק הפעיל. המבקש ניסה לתקן זאת על-ידי הגשת מכתבו של רואה-חשבון שלמה ל, המבוסס גם הוא על הערכות והשערות של מר מוסטקי, לפיהם סך ההכנסות של האולמות בשנה היה צפוי להיות 9.5 מיליון ש"ח, לא כולל עליות המימון. לא ברור מה עוד אין ההכנסות כוללות, ואיזה הוצאות הובאו בחשבון. ברור מתוכו ומתוך ההסתמכות על חישוביו של מר מוסטקי שמדובר על ציפיות ולא על הנהלת חשבונות כלשהיא, למרות שהאולם פעל תקופה מסויימת. על כל פנים, מדובר בהכנסות של חברה בע"מ שהמבקש היה אחד ממנהליה. לפי המכתב היתה ההנהלה אמורה לגבות שכר של 1.6 מיליון ש"ח, שלא ידוע מה חלקו של המבקש מתוכו. לפיכך, אין בבקשה ראיה מספקת לנזק של המבקש ולקשר הסיבתי בינו לבין מעשי המשיבים.
9. על-פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לפטור מאגרה. המבקש ישלם את האגרה תוך 21 יום מהיום, כולל ימי פגרה, שאם לא כן תימחק התביעה לפי תקנה 2 לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, ללא כל הודעה נוספת.
זהו הליך נוסף בשורה של הליכים, הנפתחים על-ידי המבקש כנגד אותם משיבים בגין אותם טענות, ומחייבים את המשיבים האלה להגיש תגובות ולהתייצב לדיונים. ניתן למנוע הגשות בקשות סרק על-ידי מינוי אפוטרופוס לדין, או בדרכים אחרות ששופטים אחרים נקטו כנגד תובעים סדרתיים, כגון המבקש. בשלב זה, בהליך לפני, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים 1-3 הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט בסכום זהה לכל אחד מהמשיבים 4, 5, 7."

ב- ת"א (מחוזי-חי') 08-976[50] נפסק פי כב' הרשם מנחם רניאל:

"החלטה
1. המבקש מבקש פטור מאגרה בתביעתו נגד בנק לאומי על סך למעלה מ- 18 מיליון ש"ח בהסתמך על מצבו הכלכלי הקשה. לטענת המבקש אין ביכולתו לשלם את האגרות הכרוכות בהליכים אלו. מדינת ישראל, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, מתנגד לבקשה, וכך גם המשיבים האחרים. ההחלטה ניתנת על-פי טיעוני הצדדים והראיות שהגישו לפי תקנה 241(ד).
2. תקנה 14(א) לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) קובעת כי:
'בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית-המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.'
הטעם לחיוב באגרה נידון ב- בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742, בסעיף 9 לפסק-הדין.
כלל הוא, כי על מי שמבקש פטור מערבון מוטלת החובה להיכבד ולפרט את הכנסותיו, נכסיו ואת נסיונותיו לגייס את הכספים הדרושים מידידים ומקרובי משפחה – ולתמוך את טענותיו לעניין זה בתיעוד הולם (ע"א 189/00 משה אריאן נ' ארנון ויינברג, תק-על 2000(2) 1449, 1450 (2000).
ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים לא ניתן לקבל את הבקשה לפטור מאגרה. מסירת פרטים חלקית וחסרה מצדיקה את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. וכך נקבע בב- שג"צ 7997/05 יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2006(1) 888, 890 (2006):
הן בחינתה של היכולת הכלכלית של המבקש (סעיף 13(א) ו-13(ב) לתקנות האגרות), והן ביצוע חקירת יכולת אף ללא הופעת בעלי הדין (סעיף 13(ג) לתקנות האגרות) מצויות בסמכותו של הרשם. נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב''ש, תק-על 99(3) 378) או מחמת "חוסר אונים חומרי" (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 388), לפרט במדוייק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון, תק-על 2002(2) 1533). פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל-כן אי-מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2) 732). ...
כאן המקום להזכיר, כי בקשת הפטור מאגרה מבוססת על היעדר יכולת כלכלית ואין לנצל הליך זה לרעה. בלשונו של ש' לוין:
'לציבור יש עניין שהמבקש לא ינצל לרעה את הבקשה לפטור מאגרה על-ידי טענות שוא בדבר היעדר יכולת... בקשה כזו מהווה, למעשה, שימוש לרעה בהליכי משפט.' (ש' לוין פרוצידורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי-המשפט (תשס"ג), 11)
שומה על המבקש פטור מאגרה לצרף אסמכתאות המעידות על כך כי הוא סובל מחסרון כיס שאינו מאפשר לו לגייס את סכום האגרה.
'... הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי.' (ראה בה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פ"ד נד(4) 707, 712)
'זאת ועוד: המבקש פטור מתשלום אגרה אינו יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מוכיח כי אין בידו כספים זמינים העומדים לרשותו. עליו להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה, בין אם בדרך של מימוש נכסים ובין אם בדרך של קבלת הלוואה על בסיס אותם נכסים: ראו בש"א 4667/90 יוסף אלפסי נ' שושנה אלפסי, תק-על 90(4) 132).' (בש"א (חי') 3190/01 הרטן מלונאות ונופש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2) 7536, 7537)
3. אין צורך לעסוק במצבו הכלכלי של המבקש, שאפשר שאכן אין לו כספים מספיקים על-מנת לשלם את האגרה בגין התביעה שהגיש. ואולם, לצורך פטור מאגרה נדרשת כבר בשלב זה הוכחה לכאורה של סכום התביעה, על-מנת שלא ינתן פטור מאגרה, המחייב את המדינה לממן בעצמה את ההליכים אלא בגין תביעות שיש בהן ממש.
'למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין.
כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות.' (דברי השופט גרשון ב- בש"א 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פדאור 03(1) 273)
'במסגרת בדיקת העילה בוחן בית-המשפט גם את הסכום הנתבע. כבר נפסק פעמים רבות כי הוכחת קיומה של עילת תביעה, כתנאי לעניין פטור, משמעו גם הוכחת קיומה של עילה ראויה לגבי הסכום הנתבע (ראה בש"א (חי') 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פדאור 03(1) 273.
כאן אעיר ואציין כי בדרך-כלל אין צורך שהתובע יצרף לכתב תביעתו ראיות או אסמכתאות להוכחת הסכום הנתבע, אלא שלא כך הדבר מקום שבו הינו מבקש מפטור מתשלום אגרה. כאשר מתבקש פטור הנטל על התובע להצביע על קיומה של עילה ראויה ולעיתים עמידה בנטל זה מחייבת לצרף אסמכתאות וכן פירוט בכתב כבר בשלב זה של ההליך.' (דברי השופט סוקול ב- בש"א 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פדאור 04(16) 834)
המבקש לא הוכיח לכאורה את נזקו, כך שניתן יהיה להניח שיש בידו יסוד לתביעה בסך של למעלה מ- 18 מעיליון ש"ח. עסקתי בכך בהחלטה קודמת שנתתי בבקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש בגין תביעה קודמת נגד בנק לאומי לישראל. התביעה הזו והבקשה הזו אינן שונות באופן מהותי, ועל-כן ההחלטה צריכה להיות אותה החלטה. ואולם, איני רואה צורך לפרט את החלטתי, משום שבין החלטתי הקודמת לבין החלטה זו, ניתן פסק-דין בתביעה שהגיש בנק לאומי נגד המבקש, בגין אותו חשבון שלגבי התנהלותו הוגשה תביעה זו. יתר-על-כן, לפי פסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה ויינשטיין, תק-על 2009(1) 3239 (ניתן ביום 8.3.09), פסק-הדין של השופט טובי בתביעת בנק לאומי מחייב את המבקש כעילה פסוקה. בכל נופל יסודה של תביעת המבקש נגד בנק לאומי. לפיכך, ביום 12.3.09 החלטתי שמוטב למבקש למחוק ראת תביעתו ולחדשה לאחר שיתקבל הערעור הגיש על פסק-דינו של השופט טובי. החלטתי שעל המבקש להודיע בתוך 7 ימים אם הוא מבקש החלטה בבקשה לפטור מאגרה. ביום 25.3.09 (לאחר המועד) הגיש המבקש בקשה להארכת מועד עד 9.4.09 לצורך בחינת הצעת בית-המשפט בכובד ראש. בקשה זו נענתה בחיוב, אבל המבקש לא הודיע את החלטתו.
לפיכך, בנסיבות אלה שבהן ניתן פסק-דין הדוחה את טענות המבקש, ואין שינוי מהותי לעומת התביעה שלגביה כבר החלטתי שאין היא עומדת בכללים לגבי הוכחת התביעה בבקשה לפטור מאגרה, דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות מאחר שלא הוכח שיש בתביעה ממש.
4. לפיכך, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם את האגרה תוך 21 יום מהיום, כולל ימי פגרה, שאם לא כן תימחק התביעה לפי תקנה 2 לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, ללא כל הודעה נוספת.
המבקש ישלם למשיבים 1 ו- 2 הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ."

ב- ת"א (מחוזי-חי') 09-04-6893[51] נפסק מפי כב' הרשם מנחם רניאל:

"החלטה
1. המבקש מבקש פטור מאגרה בתביעת נגד המשיב בסך 20,000,000 ש"ח, בהסתמך על מצבו הכלכלי הקשה. לטענת המבקש אין ביכולתו לשלם את האגרות הכרוכות בהליכים אלו. מדינת ישראל, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, מתנגדת לבקשה. לא הומצא אישור מסירה למשיב. ההחלטה נניתנת לפי הטיעונים, ועל-פי תקנה 241ד.
2. תקנה 14(א) לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) קובעת:
'בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית-המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.'
הטעם לחיוב באגרה נידון ב- בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742.
ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים לא ניתן לקבל את הבקשה לפטור מאגרה. מסירת פרטים חלקית וחסרה מצדיקה את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. וכך נקבע ב-בשג"צ 7997/05 יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2006(1) 888, 890 (2006):
הן בחינתה של היכולת הכלכלית של המבקש (סעיף 13(א) ו-13(ב) לתקנות האגרות), והן ביצוע חקירת יכולת אף ללא הופעת בעלי הדין (סעיף 13(ג) לתקנות האגרות) מצויות בסמכותו של הרשם. נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית באר-שבע, תק-על 99(3) 378) או מחמת "חוסר אונים חומרי" (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 388), לפרט במדוייק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון, תק-על 2002(2) 1533). פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל-כן אי-מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2) 732). ...
כאן המקום להזכיר, כי בקשת הפטור מאגרה מבוססת על היעדר יכולת כלכלית ואין לנצל הליך זה לרעה. בלשונו של ש' לוין:
'לציבור יש עניין שהמבקש לא ינצל לרעה את הבקשה לפטור מאגרה על-ידי טענות שוא בדבר היעדר יכולת... בקשה כזו מהווה, למעשה, שימוש לרעה בהליכי משפט.' (ש' לוין פרוצידורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי-המשפט (תשס"ג) 11)
שומה על המבקש פטור מאגרה לצרף אסמכתאות המעידות על כך כי הוא סובל מחסרון כיס שאינו מאפשר לו לגייס את סכום האגרה.
'... הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי.' (ראה ב- ה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פ"ד נד(4) 707, 712)
'זאת ועוד: המבקש פטור מתשלום אגרה אינו יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מוכיח כי אין בידו כספים זמינים העומדים לרשותו. עליו להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה, בין אם בדרך של מימוש נכסים ובין אם בדרך של קבלת הלוואה על בסיס אותם נכסים: ראו בש"א 4667/90 יוסף אלפסי נ' שושנה אלפסי, תק-על 90(4) 132).' (בש"א (חי') 3190/01 הרטן מלונאות ונופש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2) 7536, 7537)
3. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, אלא במסמך שבשוליו חתימה של עורך-דין, שאינו עומד בהגדרה של תצהיר. אותו מסמך אינו מפרט דבר אודות רכוש המבקש. כל שנאמר בו הוא שהמבקש הוא חולה נפש ומאחוריו מסכת של אישפוזים והוא מוכר כנכה 100% על-ידי המל"ל. אין בכך כדי להצביע על רכושו של המבקש. עובדה היא שהתביעה נסובה על וילה שהיתה למבקש בשכונת דניה בחיפה. מכאן שלמרות היותו נכה וחולה נפש היה בעליה של וילה בדניה. מכאן, שדין הבקשה להידחות בשל אי-הוכחת חוסר יכולת כספית כאמור בתקנות.
4. סכום התביעה הוא חלק בלתי-נפרד מעילת התביעה שיש להוכיחו במסגרת הבקשה לפטור מאגרה.
'למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין.
כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות.' (דברי השופט גרשון ב- בש"א 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פדאור 03
(1) 273)
'במסגרת בדיקת העילה בוחן בית-המשפט גם את הסכום הנתבע. כבר נפסק פעמים רבות כי הוכחת קיומה של עילת תביעה, כתנאי לעניין פטור, משמעו גם הוכחת קיומה של עילה ראויה לגבי הסכום הנתבע (ראה בש"א (חי') 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פדאור 03(1) 273.
כאן אעיר ואציין כי בדרך-כלל אין צורך שהתובע יצרף לכתב תביעתו ראיות או אסמכתאות להוכחת הסכום הנתבע, אלא שלא כך הדבר מקום שבו הינו מבקש מפטור מתשלום אגרה. כאשר מתבקש פטור הנטל על התובע להצביע על קיומה של עילה ראויה ולעיתים עמידה בנטל זה מחייבת לצרף אסמכתאות וכן פירוט בכתב כבר בשלב זה של ההליך.' (דברי השופט סוקול ב- בש"א 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פדאור 04(16) 834)
המבקש לא הוכיח לכאורה את נזקו, כך שניתן יהיה להניח שיש בידו יסוד לתביעה בסך של 20,000,000 ש"ח. גם התביעה עצמה מפוקפקת ומעורפלת. כל שנאמר בה הוא שהנתבע שימש כאפוטרופוס או מפרק על וילה ברח' גרינבוים שנמכרה לאיש קש מטעם אנשי העולם התחתון, וכונס הנכסים שילשל לכיסו סכום של 100,000 ש"ח שלא העבירם לזוכה יהושע אברהם שהתאבד עקב חובות בניו. לכן, מבוקש לקבל את התביעה ולהשיב את הנכס לבעליו החוקיים הוא התובע. אין שום הסבר מדוע זכאי התובע לוילה ולא "הזוכה", ואם לא העביר הנתבע כספים לזוכה, מדוע זכאי-לכך התובע, ומה הקשר של הזוכה לוילה, ומדוע תביעה המנוסחת כתביעה להשבת בעלות בדירה שאין ראיה שהיא היתה שייכת לתובע היא תביעה כספית על סך 20 מיליון ש"ח. לכל אלה אין גם שום ראיה לכאורה.
בנסיבות אלה, שבהם סכום התביעה לא הוכח אף לכאורה, יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, בשל אי-הוכחת סכום התביעה.
5. לפיכך, אני דוחה הבקשה. המבקש ישלם את האגרה תוך 21 יום מהיום, כולל ימי פגרה, שאם לא כן תימחק התביעה לפי תקנה 2 לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, ללא כל הודעה נוספת."

[48] ת"א (מחוזי-מר') 09-01-4790 אינס קלה נ' דירות נ' שקד בע"מ (הנתבעת 1), תק-מח 2009(3) 848 (2009).
[49] ת"א (מחוזי-חי') 09-01-11219 מרב טופז נ' בנק טפחות מזרחי, תק-מח 2009(2) 11571 (2009).
[50] ת"א (מחוזי-חי') 08-976 אייזנקוט חיים – עו"ד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2009(2) 18515 (2009).
[51] ת"א (מחוזי-חי') 09-04-6893 בצלאל סולן נ' ארז ויינשטיין, תק-מח 2009(2) 14497 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סכום התביעה כרכיב חשוב בשיקולי בית-המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה