תביעות לפי סדר דין מקוצר (חלק ג', פרק ט"ז לתקסד"א)

1. היעדר צירוף ראיה בכתב – מחיקת כותרת

ב- בש"א (מחוזי-יר') 9653/09[104] נפסק מפי כב' הרשם דוד מינץ:

"החלטה
המשיבה היא חברה העוסקת בין השאר בהפחתת ארנונה המוטלת על מחזיקי נכסים. היא פועלת עבור לקוחותיה על בסיס הצלחה. בין המשיבה המחזיקה מספר נכסים בירושלים ובין המבקשת נכרת הסכם מיום 5.9.06 (להלן: "ההסכם") בו הזמינה המבקשת שירותי הפחתת ארנונה מעיריית ירושלים (להלן: "העיריה"). המשיבה החלה לפעול עבור המבקשת בהפחתת הארנונה ולשם כך הגישה השגות ועררים כפי שנתבקש.
בהמשך להתקשרות, ביום 15.11.06 קיבלה המבקשת מהעיריה דרישה להגדלת הארנונה באופן ניכר ובמקום חיוב שנתי של כ-460,000 ש"ח, החיוב הועמד על סך של 1,354,700 ש"ח. היא אף נדרשה מהעיריה לשלם תשלומים בגין חובות עבר כתוצאה מהגדלת החיוב באופן רטרואקטיבי, סך של למעלה מ-16,000,000 ש"ח. לטענת המשיבה היא החלה לנהל משא-ומתן עם העיריה, עד שהצליחה להעמיד את החיוב השנתי על סך של כ-700,000 ש"ח ואת חוב העבר על סך של 1,000,000 ש"ח בלבד אותם המבקשת היתה צריכה לשלם בשלושה תשלומים. המשיבה פנתה איפוא, אל המבקשת ובקשה לקבל את שכרה המוסכם על-פי ההסכם, כשהבסיס לבקשה היה סכום החיסכון בתשלומי הארנונה שהמשיבה השיגה עבור המבקשת (להלן: "סכום החיסכון") בסך של למעלה מ-19,000,000 ש"ח. שכרה של המשיבה עמד לפי ההסכם על סכום השווה ל-45% מתוך סכום זה בתוספת מע"מ והמשיבה הגישה את תביעתה לבית-המשפט בסדר דין מקוצר והעמידתהּ נכון ליום הגשתה על סכום של 9,971,492 ש"ח.
המבקשת לא התגוננה מפני התביעה אלא בחרה להגיש בקשה "למחיקת כותרת". לטענתה, המשיבה עצמה אינה יודעת מהו הסכום אותו חייבת לה המבקשת ומשכך סכום התביעה אינו כלשון התנאי הראשון בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 "סכום קצוב". כן טענה שההסכם אינו מהווה "חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא" כלשון התקנה, וזאת מפני שלדעתה "רב הנסתר על הגלוי" בהסכם וחלק מהמונחים המצויים בו אינם ברורים. ולבסוף טענה כי לא הוצגה כל ראיה בכתב על-ידי המשיבה בה ניתן להיווכח כי היא אכן הגיעה להסכם בדבר הפחתת שיעור הארנונה עם העיריה ולא הציגה ראיה כלשהי אודות שיעור החיוב השנתי המקורי.
המשיבה הגיבה על בקשת מחיקת הכותרת וטענה כי המבקשת מנועה מלטעון כיום שהתביעה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר מפני שהצדדים הגיעו ביום 23.9.09 להסדר דיוני לפיו תינתן למבקשת ארכה לשם הגשת בקשה למתן רשות להגן ולא יותר מכך. לוּ ידעה המשיבה כי בדעת המבקשת להגיש בקשה מעין זו, היא לא היתה נעתרת לבקשת המבקשת למתן ארכה להגשת הבקשה. לגופו של עניין היא טענה כי נכון הוא שהסכום שהמבקשת חייבת למשיבה שנוי במחלוקת, אך אין מחלוקת זו נוגעת לעצם היות סכום התביעה מוגדר כסכום קצוב. ובלשון המשיבה 'נתחלף לה לנתבעת הטיעון באשר לסכום קצוב לעומת סכום מוסכם'. באשר לקיומו של חוזה או התחייבות, הצביעה המשיבה על כך שההסכם עצמו קובע מנגנון תשלום שכר-טרחה בשיעור של 45% מתוך סכום החיסכון, אף אם בסופו של יום הלקוח בוחר שלא לממש את זכותה להחזרי התשלומים המתבקשים מסכום החיסכון שהשיגה המשיבה. משכך גם, מתמלא התנאי השלישי שהוא קיומו של ראיה בכתב, שכן ההסכם עצמו מהווה אותה ראיה נצרכת כדי שהתביעה תיכנס לד' אמותיה של תביעה בסדר דין מקוצר.
בתשובת בא-כוח המבקשת הוא השיב בעיקר על הטענה כי קיים הסדר דיוני בו הסכימה המבקשת כי התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, באומרו כי לא היה בין הצדדים כל הסדר דיוני זולת מתן ארכה להגשת בקשה למתן רשות להגן, ואין, איפוא, לראות בהסכמה שניתנה הסכם מכללא שלא ניתן לעתור למחיקת כותרת התביעה.
כדי להסיר אבן נגף מהדרך אציין כי נחה דעתי שאין לראות במכתב בא-כוח המבקשת מיום 23.9.09 כל הסכמה לכך שהתביעה תידון בסדר דין מקוצר. כל שנאמר בו הוא כי 'בהמשך לשיחתינו הטלפונית היום עם המתמחה ממשרדנו הרינו להודות לכם על הארכה שניתנה להגשת בקשת רשות להתגונן עד לתאריך 15.10.09' ועל פניו אין בו, כאמור, כל אזכור בקשר לדרך הדיונית בה תנוהל התביעה. לא פעם גם מוגשות בקשות משולבות למתן רשות להגן ולמחיקת כותרת, ומשמעות מתן הארכה להגשת בקשה לרשות להגן מדרך הטבע יכולה לכלול בחובה גם בקשה למחיקת כותרת.
כמו-כן, די פשוט כי תביעת המשיבה היא מכוח חוזה או התחייבות מפורשת של המבקשת כלפיה ועל כך לא צריך להוסיף דבר. פשיטא גם כי ההסכם מגלם בתוכו התחייבות מפורשת של המבקשת לשאת בשכר המשיבה בשיעור 45% מסכום ההפחתה במיסי הארנונה יגיע למבקשת בעקבות פעולותיה של המשיבה. השאלות שיש לדון בהן, הן איפוא, היות התביעה על סכום קצוב וקיומה וגובהו של ראיה בכתב ממנה ניתן ללמוד על קיומו של החוב.
בנספח לתביעה צרפה המשיבה את הודעות הארנונה שקיבלה המבקשת מהעיריה בגין שנת 2006 (נספח ב' לכתב התביעה) עבור נכסיה בסכומים שונים ומהן ניתן ללמוד בדיוק מה היתה שומת הארנונה המקורית שקבלה המבקשת מהעיריה באותה שנה. כן צרפה המשיבה את שומות הארנונה לשנת 2006 ושנת 2008 (נספח ה') מהן נלמד כי חיוב הארנונה אכן עודכן לכדי 1,354,700 ש"ח ו- 1,390,000 ש"ח בהתאמה. כן צורפה פניית בא-כוח המבקשת מיום 18.8.08 למשיבה המבקש ממנה כי תטפל גם בנושא בהגדלת החיוב (נספח ז'). וכן צורפה התכתבות בין הצדדים באשר לסכום החיסכון שהשיגה המשיבה עבור המבקשת בעיריה (נספחים ח' – י"ב). לכאורה איפוא, כל שיש לעשות במקרה זה הוא לערוך חשבון אריתמטי פשוט ולהפחית את סכום חיובי הארנונה שהעיריה היתה מוכנה לחייב את המבקשת לבסוף לאחר המשא-ומתן עם המשיבה, מסכום החיוביום המקוריים. במצב שכזה, לא היה מקום לספק שהתביעה היא על סכום קצוב (וראה לעניין זה ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע, מ נ' כלפון, פ"ד מב(3) 339; תא"ק (מחוזי-חיפה) 07-1091 עיריית סחנין נ' איגדו ערים לענייני ביוב איזור כרמיאל (פורסם במאגרים, 20.8.09)). אלא מאי, על המבקשת להסמיך את תביעתה גם על ראיה בכתב. ואכן על-פי ההלכה הפסוקה יש לפרש את דרישת הכתב באופן מקל (וראה למשל בש"א (ת"א) 20353/08 אואנונו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 24.9.09)), אך חייבת להיות ולו ראשית ראיה לביסוס התביעה.
עיון בנספחי התביעה מלמד כי יש צדק בדברי בא-כוח המבקשת כי למעט מכתביה של המשיבה בהן טענה כי הגיעה "לסיכום עקרוני" עם העיריה (וראה מכתב המשיבה מיום 28.10.08 – נספח ח' לכתב התביעה), אך היא לא צרפה אפילו ראשיתה של ראיה, שלא לומר ראיה בכתב שאכן כך הם פני הדברים וכי העיריה הסכימה להסדר וכי מגיע לה שכרה על-פי המוסכם. אין לדעת איפוא, בשלב זה, אם דרך המשיבה צלחה אם לאו. אין גם לדעת כפועל יוצא מכך אם מגיע לה שכר ומה גובהו של שכר זה.
משום כך, צודק בא-כוח המבקשת כי יש למחוק את כותרת התביעה ולנהל את התביעה בסדר דין רגיל. המבקשת תגיש, איפוא, כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.
הוצאות בקשה זו בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ יהיו לפי התוצאות."

2. טענת הנתבע בדבר אי-גילוי מלוא המסמכים הרלבנטיים, שייכת למסגרת הדיונית הרלבנטית לבקשת רשות להתגונן, ואינה מצדיקה בהכרח מחיקת כותרת

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 6633/09[105] נפסק מפי כב' הרשם אבי זמיר:

"החלטה
הנתבע עותר למחיקת כותרת ולהעברת התובענה לדיון במסגרת הליך אזרחי רגיל.
במסגרת התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבע בתשלום סכום היתרה הדביטורית בסך 2,883,260 ש"ח בצירוף ריבית רבעונית בשיעור 18.2% החל מיום 1.7.08 ועד למועד התשלום בפועל.
לכתב התביעה צורפו הסכם תנאים כלליים לפתיחת וניהול חשבון אשראים (נספח א'), מסמך המאשר את שיעור הריבית השנתית הנוהגת אצל התובע (נספח ב'), העתקים מדפי החשבון של התובע (נספחים ג'-1-ג'2) ומכתב הדרישה שהופנה אל הנתבע (נספח ד').
בבקשה הנוכחית, טוען הנתבע, כי הסכם התנאים הכלליים, שצורף כנספח א' לכתב התביעה, נחתם במסגרת פרשת המעילה בה היה מעורב מר מיקי פרידמן ששימש כמנהל הסניף המרכזי בתובע, ובגינה נפתחה כנגדו חקירה ואף מתנהל כנגדו הליך אזרחי. בהתאם לכך, טוען הנתבע, כי נספח א' לכתב התביעה, כמו יתר המסמכים המצויים בידי התובע, אינם אלא מסמכים למראית עין שנערכו על-ידי מנהל הסניף של התובע, ואינם משקפים את מצב הדברים העובדתי. הנתבע טוען כי מעיון בתדפיס תנועות החשבון ניתן להיווכח כי לא התנהלה פעילות חשבונאית אמיתית, וגם מסיבה זו, לא קיימת ראשית ראיה לצורך בירור התביעה בהליך של סדר דין מקוצר.
בנוסף, טוען הנתבע, כי התובע סירב להמציא לו מסמכים שונים רלבנטיים, כגון דו"חות חקירה שנערכו על-ידי התובע בפרשת המעילה והמרמה, ובכך, למעשה, הוא "מודה" שמדובר במסמכים למראית עין שנחתמו כחלק מהתרמית והמעילה שבוצעו על-ידי מנהל הסניף ושותפיו, ואינם יכולים לשמש כראיה לכאורית לאמור בהם.
בתגובתו, מפנה התובע לכך שהנתבע, למעשה, אינו מתכחש למשיכת הכספים נשוא התביעה מחשבון הבנק וכן אינו מתכחש להיותו חתום על המסמכים המצורפים לתביעה, ולנוכח הודאה זו, "ראשית הראיה" השתכללה לכדי "ראיה מלאה" מצידו של הנתבע. לטענת התובע, אין מקום להשוואה בין מצב הדברים בסניפו המרכזי לבין מצב הדברים בבנק למסחר, אשר קרס לאחר שהתגלתה בו המעילה.
התובע טוען כי הוא עמד בכל התנאים הרלבנטיים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר, והעביר לנתבע את כל המסמכים הנדרשים.
במסגרת בקשתו, מפנה הנתבע להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) הילה גרסטל ב- בר"ע 1642/04 קטחן נ' הבנק למסחר בע"מ (בפירוק) , תק-מח 2004(3) 9040 (5.7.04), בה נקבע:
'ההלכה הפסוקה קבעה, שלשם הגשת תובענה בסדר דין מקוצר על-ידי בנק נגד לקוח לתשלום יתרת חובה בחשבון די לצרף לכתב התביעה את הסכם תנאי החשבון ופירוט היתרה הסופית (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 137). הלכה זו נקבעה בהסתמך על נקודת המוצא שמסמכיו השוטפים של הבנק, בדרך עסקיו הרגילה, משקפים נאמנה את מצב החשבון של הלקוח הרלבנטי. הפסיקה לא התייחסה ולא צפתה מצב בו בוצעה מעילה רבת היקף כגון המעילה שהתבצעה בבנק המשיב, וסביר להניח שלא היתה מאפשרת, בנסיבות אלו, את ההקלה שניתנת לבנקים בדרך של סדר דין מקוצר... אמת נכון הדבר שטענות שבדרך-כלל מועלות נגד תוקף הראיות שצורפו לכתב התביעה, מהימנותן וקבילותן, אמורות להבחן במסגרת בקשת רשות להתגונן, ולא בבקשה למחיקת כותרת, שהרי עצם הגשת התובענה בסדר דין מקוצר מהווה שלב מקדמי לדיון, שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה, ודי בכך שעמד התובע בדרישות שהציבה ההלכה הפסוקה כדי לקבוע שהתובענה הוגשה בסדר דין מקוצר כדין (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, 196 (להלן: "עניין הילולים")). אלא, שכל הפסיקה שדנה בהתאמת התביעה להליך של סדר דין מקוצר לא ראתה לנגד עיניה מצב של מעילה בהיקפים כאלה שהביאו לקריסת הבנק. כל האמור יוצא מנקודת הנחה שפעילות הבנק נעשתה באופן תקין, ישר ותם-לב.'
לטעמי, ההקבלה בין פרשת המעילה בבנק למסחר (על כל הנפקויות המעשיות הנובעות ממנה מבחינת מצב החשבונות של לקוחות הבנק) לבין המקרה הנוכחי, אינה מדוייקת, ואינה משקפת את תוצאת הדברים הראויה בענייננו.
ראשית, הבקשה הנוכחית לא נתמכה בתצהיר, ולכן אין לייחס משקל ראייתי ניכר לטענות העובדתיות שהועלו במסגרתה. בנוסף, לא לחלוטין הובהר היחס בין מצב חשבון הבנק של הנתבע בתקופה הרלבנטית לתביעה לבין פרשת המעילה הנטענת בה היה מעורב מר מיקי פרידמן, ועל פני הדברים, לא ניתן לקשר בין הדברים באופן ישיר ללא בירור עובדתי של ממש. איני שולל את האפשרות, שבסופו של דבר, לאחר בירור המסכת העובדתית במלואה, ימצא כי מצב חשבונו של הנתבע הושפע באופן כזה או אחר מהמעילה הנטענת (ככל שאכן התבצעה, וככל שהיקפה הוא כנטען על-ידי הנתבע).
מכל מקום, כל עוד גרסתו העובדתית של הנתבע לא הועלתה על גבי תצהיר ולא אומתה במסגרת חקירה נגדית, לא ניתן לקבוע עמדה עובדתית נחרצת באשר למצב המדוייק של חשבון הבנק, היתרה הדביטורית הנטענת שהצטברה בו, ושאלת היותו נתון להשפעת מעשים נטענים כלשהם מצד התובע. בהתאם לכך, לא ניתן לשלול את תוקפם ונכונותם של המסמכים החשבונאיים שצורפו כנספחים לכתב התביעה, ולא ניתן לשלול את היותם "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, כמשמעות המונח בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
באופן דומה, טענת הנתבע בדבר אי-גילוי מלוא המסמכים הרלבנטיים, שייכת למסגרת הדיונית הרלבנטית לבקשת רשות להתגונן, ואינה מצדיקה בהכרח מחיקת כותרת.
לפיכך, אין הצדקה לחסום את בירור התביעה במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, והבקשה נדחית. הוצאות, בסך 5,000 ש"ח + מע"מ – לפי תוצאת פסק-הדין.
בהתאם למבוקש ב- בש"א 6631/09, מתבקש הנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן, בתוך 30 יום."

3. ניתן "לרפא" את שיקול הסתירות הקיימות בעמדתו העובדתית של הנתבע, על דרך חיובו בהפקדת ערובה, כתנאי למתן רשות להתגונן

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 20353/08[106] נפסק מפי כב' הרשם אבי זמיר:

"החלטה
הנתבע עותר למחיקת כותרת, מתן רשות להתגונן, גילוי המסמכים המצויים ברשות התובע, וכן מתן אפשרות לתיקון הבקשה בתוך 30 יום לאחר גילוי המסמכים.
כידוע, על-פי תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תביעה הראויה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, היא תביעה על סכום כסף קצוב, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, אשר יש לגביהם ראיות בכתב.
על-פי הפסיקה, יש לפרש את דרישת הכתב באופן מקל, כך שכל הנדרש הוא ראשית ראיה לביסוס התביעה. לעומת זאת, התנאי לתביעת סכום כסף קצוב משמעו כי סכום התביעה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או אומדן (בש"א (מחוזי-תל-אביב-יפו) 35057/99 א.מ.ס. מפעלי ים תיכון בי"מ נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2002(1) 18538 (6.11.02)).
בנוסף, נקודת המוצא היא, שבית-המשפט יסרב למתן רשות להתגונן רק אם ברור מעבר לכל ספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת בקשת הרשות להתגונן, היא לאשר את טענתו בתצהיר, ומשעשה כן, יש להניח כי טענתו היא טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר טענת הגנה אפשרית, תינתן לנתבע רשות להתגונן. מכאן, כי בירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה העיקרית, ולכן רק אם מתברר שהגנת הנתבע משוללת כל יסוד, לא תינתן רשות להתגונן (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2009(1) 26623 (15.6.09)).
התביעה נסבה על חוב נטען בסך 3,473,423 ש"ח, שהצטבר בחשבונו הפרטי של הנתבע וכן בחשבון חברת גלובל שחקים ייזום ושיווק בע"מ שהוא ערב להתחייבויותיה.
לטענת הנתבע, במהלך חודש יוני 2007 או בסמוך לכך, פנו אליו נציגי התובע, והציעו לו לקבל הלוואה בהיקף של 4,000,000 ש"ח לצורך מימון פעילותו העסקית. הנתבע טוען, כי בתוך פרק זמן קצר, הוא אמור היה לקבל תשלום בהיקף של כ-900,000$ ממימוש חלקי של פרוייקט נדל"ן שבו היה מעורב. בין הצדדים הוסכם כי ההלוואה תפרע בתוך ארבע שנים, והנתבע יהיה זכאי להקדים את פירעון ההלוואה עם קבלת הסכום האמור. הנתבע טוען, כי הוא לא קיבל עותק מהסכם ההלוואה, ובקשתו לקבלת ההסכם לא נענתה.
בין הצדדים סוכם כי הנתבע יחזיר בתחילה סכום של 170,000 ש"ח על חשבון החזרי ההלוואה, והנתבע אכן עמד בהתחייבות זו, אך בשלב מסויים, התברר לו כי החזר הסכום האמור אינו סביר בנסיבות העניין, ולכן בשלב מסויים, הוא פנה לתובע וביקש להגדיל את טווח ההחזר של ההלוואה ולהקטין את התשלומים החודשיים לסכום של 50,000 ש"ח לחודש. נציג התובע הסכים לכך והוסכם בין הצדדים כי הנתבע ימסור לתובע המחאות של צד ג' בהיקף של 500,000 ש"ח, שנועדו לפירעון עד לסוף שנת 2008, בעוד שהחל מתחילת שנת 2009 ישלם הנתבע לתובע תשלומים חודשיים בהיקף של 50,000 ש"ח עד לפירעון ההלוואה.
הנתבע טוען, כי הוא פעל בהתאם לסיכום זה ומסר לתובע המחאות בסך לפחות כ-300,000 ש"ח, ולכן יתרת החובה אינה אמורה לעלות על סך 2,500,000 ש"ח. לטענתו, הוא העביר לתובע בשנה האחרונה סכומים ניכרים נוספים כסיוע לפירעון הלוואות שניטלו על-ידי צדדי ג'.
הנתבע טוען, כי התובע ייחס לו מעורבות ב"פרשת פרידמן" במסגרתה, לכאורה, ניתנו לגורמים שונים, לרבות גורמים מהשוק האפור, אשראים בלתי-מאושרים בהיקף של מיליוני שקלים, ללא כל ביטחונות ובניגוד לנהלי התובע. לאור המעורבות שייוחסה לנתבע, ביטל התובע, באופן חד-צדדי ובניגוד למוסכם, את מסגרת האשראי בסך 200,000 ש"ח שהוקצבה בתחילה לחשבונה של חברת גלובל נדל"ן בע"מ, המצויה בשליטת הנתבע, ואשר באמצעותה מנוהלת פעילות הנדל"ן שלו.
לטענת הנתבע, בעקבות ההאשמות שהופנו כנגדו, נגרם למוניטין שלו נזק ניכר, וזאת, בין היתר, בעקבות פרסומים בעיתונות ומעצר שווא בידי המשטרה.
טענות ההגנה של הנתבע נחלקות למספר קבוצות:
(א) הנתבע טוען, כי הוא קיים את ההסכמים שנערכו אל מול התובע במלואם, לרבות הסכמים למתן אשראי והלוואות. בנסיבות אלה, לטענתו, התובע לא היה זכאי להעמדת החוב לפירעון מיידי, אלא היה עליו לאפשר את המשך קיום ההסכמים שנערכו אל מול הנתבע בדבר פירעון ההלוואה. הנתבע טוען, כי בהתאם לכך, אין המדובר בתביעה לסכום קצוב ולכן היא אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר. אעיר כבר עכשיו, כי טענה זו, על-פי נוסחה, היא אכן טענת הגנה ראויה, אך היא אינה גורעת מכשירות התביעה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, שכן כתב התביעה, על-פי נוסחו, מבוסס על סכום כסף קצוב הנתמך בראיות בכתב.
(ב) הנתבע טוען כי התובע הפר את חובת הגילוי, חובת הזהירות וחובת תום-הלב המוטלות עליו כבנק, ובין היתר, ביטל את מסגרת האשראי באופן חד-צדדי, חייב את הנתבע בריביות ועלויות מופרזות, וייחס לנתבע מעורבות ב"פרשת פרידמן", ללא כל בסיס.
(ג) התובע לא מסר לנתבע מסמכים רלבנטיים שונים, כגון הסכם ההלוואה ודפי החשבון, ובכך נמנע מהנתבע לבחון את נכונות יתרת החוב הנטענת, והדבר מצדיק, בפני עצמו, מתן רשות להתגונן.
בסיכומיו, מציג התובע סתירות עובדתיות שונות המעידות, לשיטתו, על קריסת עמדתו העובדתית של הנתבע. כך לדוגמה, הנתבע טען כי המדובר בהלוואה בסך 4,000,000 ש"ח לתקופה של ארבע שנים, בעוד שבפועל, התברר שמדובר בשתי הלוואות בריבית רגילה – הלוואה בסך 1,000,000 ש"ח בריבית פריים+ 1.5% ב-12 תשלומים חודשיים והלוואה בסך 2,950,000 ש"ח בריבית קבועה בשיעור 5.4% לשנה ב-42 תשלומים חודשיים. בטענתו זו, מתבסס התובע על מסמך שכותרתו "בקשה לקבלת אשראי במטבע ישראלי לא צמוד" (מש/3), ממנו עולה, כביכול, כי אכן ניטלו מהתובע שתי הלוואות נפרדות, וכן על מסמך נוסף בכתב ידו של הנתבע, המעיד על מצב דברים דומה (מש/4).
ואכן, נראה כי במסגרת חקירתו הנגדית, אישר הנתבע את קיומן בנפרד של שתי ההלוואות האמורות:
'ש: סיכומו של דבר היו שתי הלוואות שהרכיבו את ה- 4 מיליון. אחת מיליון שקל ל-12 חודשים והשניה כ-2.8 מיליון שקל ל-42 תשלומים, נכון?
ת: נכון.
ש: מציג לך את המסמך שמרכז את הנתונים הללו, זה חתום על ידך?
ת: כן, זו חתמתי (סומן מש/4).' (עמ' 4 לפרוטוקול)
התובע מפנה לכך שגם טענת הנתבע לפיה ההלוואה נשוא התביעה ניתנה ביוזמת התובע, התגלתה כבלתי-נכונה. התובע מפנה למכתב שהופנה אליו ביום 19.6.07 מאת הנתבע, במסגרתו הוא ביקש הלוואה בסך 4,000,000 ש"ח לחשבונו הפרטי, וכן ביקש להעביר מחשבונו סכום של 1,125,000 ש"ח לחשבונו של מר אברהם גולדנברג (מש/1, עמ' 2 לפרוטוקול). בהתאם לכך, טוען התובע, כי הופרכה גם טענת הנתבע לפיה הוא סייע למר גולדנברג ממקורותיו העצמיים (סעיף 7 לתצהיר).
בחקירתו הנגדית, עומת הנתבע גם עם סתירה עובדתית זו:
'ש: סעיף 7 לתצהירך – איך אתה כותב שהלוות לו ממקורות עצמיים כשאנו רואים שזה כסף מהאשראי שהבנק העביר לך לחשבון?
ת: זה לא שנותנים לי 4 מיליון כי בקשתי. יש לי פרוייקט של 260 יחידות דיור ש-50% אני אוחז בהם עם שמאות שקיבלתי עליהם משכנתה של 4 מיליון שקל... יש לי ביטחונות לכסף שקבלתי אז זה כסף של מקורות עצמיים...
ש: ה- 1200 מיליון שנתת לגולדנברג זה הכסף הזה שבמוצג הזה?
ת: כן.' (עמ' 3 לפרוטוקול)
בנוסף, מפנה התובע לכך שגם טענת הנתבע בדבר פירעון ההתחייבויות על דרך תשלום סכומים חודשיים בסך 50,000 ש"ח, באמצעות המחאות שניתנו מצדדי ג', הוכחה כבלתי-נכונה. התובע מפנה לדבריו של הנתבע בחקירתו הנגדית:
'ש: בסעיף 4 אתה מציין שהפקדת שיקים של 500,000 שקלים – מציג לך רשימה של 27 שיקים – אתה מתכוון לזה נכון?
ת: כן (סומן מש/5).
ש: זו רשימה של 27 שיקים בסכום כולל 432,750 ש"ח.
ת: נפרעו חלק היו הרבה יותר.
ש: יש לי פה את כל דפי החשבון שהתנהל על פני 3, 4 עמודים (סומן מש/6) – אני מראה לך שהחל מ- 25.5.08 מתחילים לחזור השיקים של 10,000 ו- 23,000 שקל. נכון?
ת: כן.' (עמ' 4-5 לפרוטוקול)
בא-כוח התובע עימת את הנתבע גם עם האשמות השווא הנטענות בעניין מעורבותו ב"פרשת פרידמן":
'ש: מסעיף 8 ואילך לתצהירך – העלת את נושא פרשת פרידמן – תאשר לבית-המשפט שהוגש בין היתר גם נגדך כתב אישום על-ידי הפרקליטות לפני כחודש?
ת: זה לא אומר שום דבר. זה לא הוכח. אם כתב האישום יפסל אתם תתבעו בעשרות מיליוני שקלים...' (עמ' 5 לפרוטוקול)
ניתן להיווכח, כי גרסתו העובדתית של הנתבע אכן אינה עולה בקנה אחד עם נתונים נגדיים או עם דברים שנאמרו על-ידי הנתבע עצמו, והדבר בהחלט מפחית ממשקלה הראייתי. מסקנה זו משתקפת בייחוד בכל הנוגע לעמדת הנתבע בדבר פירעונן הסדיר של ההתחייבויות.
עם זאת, לא התרשמתי כי הפיחות במשקלה הראייתי של גרסת הנתבע הוא משמעותי באופן המונע מתן רשות להתגונן לצורך בירורה במלואה, והבהרת הסתירות הקיימות, ככל שהן ניתנות להבהרה.
ראשית, לא הופרכה טענת הנתבע לפיה התובע לא המציא לו את מלוא המסמכים הרלבנטיים לצורך בירור יתרת החוב. במהלך הדיון מיום 15.7.09 טען בא-כוח התובע כי הליך גילוי מסמכים אינו מתבצע בטרם מתן רשות להתגונן, שכן הומצאו דפי חשבון וחישובי ריבית, ומעבר לכך לא התבקשו מסמכים אחרים.
בניגוד לטענתו זו של התובע, השלב של טרום-הדיון בבקשת רשות להתגונן הוא אכן השלב הדיוני המתאים שבו נתבע פונה לתובע בבקשה לקבלת המסמכים הרלבנטיים לניהול הגנתו, ולמעשה, על-פי הפסיקה, אי-גילוי מסמכים הנחוצים להוכחת ההגנה, עשויה להצדיק, בפני עצמה, מתן רשות להתגונן.
מכאן, כי ככל שטרם הומצאו לנתבע מלוא המסמכים הרלבנטיים, הרי שאכן תיתכן הצדקה למתן רשות להתגונן, רק בשל כך.
אלא שבענייננו, התובע טוען בסיכומיו, כי לאחר החקירה הנגדית, הועברו לנתבע מלוא המסמכים שהתבקשו, ולכן לטענותיו בהקשר זה אין יסוד.
בסיכומיו, עמד הנתבע על טענתו בדבר הימנעות התובע מגילוי המסמכים הרלבנטיים לבירור קו ההגנה, כך שלמעשה, לא ברור מהו מצב הדברים המדוייק מבחינה זו, וממילא אין לדעת האם קיימת הצדקה במתן רשות להתגונן רק בשל טענת הנתבע בדבר אי-המצאת מסמכים.
מכל מקום, לא הופרכה עמדת הנתבע גם בהקשר זה, וממילא לא ניתן לשלול את אפשרות קיומה של הצדקה במתן רשות להתגונן מפאת אי-המצאת מלוא המסמכים הרלבנטיים.
בנוסף, לטעמי, ניתן "לרפא" את שיקול הסתירות הקיימות בעמדתו העובדתית של הנתבע, על דרך חיובו בהפקדת ערובה, כתנאי למתן רשות להתגונן (ראו בהקשר זה רע"א 7755/07 מ.י.ג. (1996) נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2007(3) 4985 (23.9.07)).
בהתאם לכך, ניתנת רשות להתגונן כמבוקש, בהתאם לנטען בבקשה, על כל רכיביה העובדתיים, אך זאת בכפוף להפקדת ערובה, במזומן או בערבות בנקאית צמודה, בסך 100,000 ש"ח, תוך 45 יום."

4. טענה כללית לפיה המערער שילם במזומן ובשיקים – מתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה

ב- ע"ר (שלום-עכ') 09-01-12706[107] נפסק מפי כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן:

"פסק-דין
1. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער. סכום התביעה 31,358 ש"ח. לפני ערעור על החלטת כב' הרשם אוחיון מיום 30.12.08 בתיק 08-07-2627, במסגרתה דחה את בקשת המערער למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר", ונתן למערער רשות להתגונן המותנית בהפקדת סך של 30,000 ש"ח בקופת בית המשט.
2. תמצית כתב התביעה שהגישה במשיבה הינו כדלהלן: המשיבה סיפקה למערער דלקים על פיהתקשרות חוזית בכתב ביניהם. המערער צבר חוב בגין אספקת הדלקים אשר לא שולם.
טענות המערער
3. ההסכם ביסוד התביעה אינו נוקב בשום סכום קצוב כך שהיה על הרשם להורות על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר".
4. טעה כב' הרשם כשקבע כי הגנת המערער דחוקה והתנה אותה בהפקדה, התנאה שמשמעה חסימת דרכו של המערער, שמצבו הכלכלי קשה, לבית-המשפט.
על-פי ההלכה טענת הגנה דחוקה היא טענת הגנה המצדיקה מתן רשות להגן ללא הפקדה.
5. טעה כב' הרשם כשציין בהחלטתו כי המערער אינו מראה כיצד פרע את החוב, המערער פרט כי שילם אותו במזומן ובשיקים ולכך תימוכין בכרטסת שצרפה המשיבה.
6. טעה כב' הרשם כשהתעלם מטענת המערער כי לא הכיר את המשיבה וחתם על הסכם עם אדם בשם "שרון" שלו שילם. אותו שרון מעל באמון המשיבה וככל הנראה שלשל הכספים לכיסו.
7. טעה כב' הרשם כשהתעלם מהטענה שהמערער אינו צד להסכם עם המשיבה כי אם העסק המסחרי שבהנהלתו.
8. בדיון בערעור הוסיף בא-כוח המערער וטען כי חלק מהשיקים שמסר נגבו בהליכי הוצאה לפועל לאחר הגשת התביעה. לא הוצגו מסמכים לעניין זה.
דיון – האישות המשפטית הנתבעת
9. התביעה הוגשה נגד "עבדל ראזק שירותי לול" ונגד המערער עצמו. המערער טען כי יש לתבוע את העסק בלבד. המערער לא הצביע על אישיות משפטית מוכרת לזכויות וחובות שהעסק מהווה. לא נטען כי מדובר בחברה או בשותפות או כל אישיות משפטית אחרת המוכרת על-פי הדין. כל שנטען הוא כי קיים למערער עסק עם מספר עוסק מורשה, הזהה למספר תעודת הזהות של המערער. לפיכך המערער הוא בעל הדין הנכון. לא הוצגה לפני כל אסמכתא משפטית לכך כי עוסק מורשה הינו אישות משפטית.
'... כמובן, לעניין האדם, בשר ודם, האקט הפיזי של הלידה מביא עמו את יצירת האישיות המשפטית. דבר זה נובע מתפיסות היסוד של החברה והמשפט, שלפיהן אנו נולדים לחירות, כבעלי זכויות וחובות. לא כן לעניין אישיות משפטית שאינה אדם. זו אינה נוצרת על-ידי פעולה פיזית, אלא על-ידי פעולה משפטית (בדרך-כלל, רישום במרשם פורמאלי), אשר מוכרת (במפורש או במשתמע) כיוצרת אישיות משפטית ("מלאכותית", שאינה אדם). נדרש איפוא אקט של הכרה של שיטת המשפט באותה תופעה כבאישיות משפטית. הכרה זו צריכה להיות איפוא תכליתה של הוראת החוק, ובהיעדר הוראה מפורשת, היא יכולה להשתמע (ראה ע"א 337/80 מנהל מס שבח מקרקעין נ' ש' קופטש ואח', פ"ד לז(2) 538, 546). אכן, אישיות משפטית (שאינה אדם) היא יציר הדין. אין היא יציר הטבע. על-כן, הכרה בתופעה מסויימת כבאישיות משפטית – הנבדלת מאישיותם המשפטית של בני האדם הפועלים במסגרתה – מחייבת קיומה של הוראת חוק המכירה באותה תופעה, במפורש או במשתמע, כבאישיות משפטית. לא די בכך שהוראת חוק ניטראלית כלפי אפשרות החלתה על אישיות משפטית (שאינה אדם). המבקש לתלות באותה הוראת חוק הכרה באישיות המשפטית צריך להצביע על כך כי אותה הוראה, על-פי תכליתה, היא היוצרת (במשתמע) את האישיות המשפטית.' (ע"א 46/94 אילה זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202, 206)
לאור האמור לעיל דין טענת ערעור זו להידחות.
דיון – מחיקת כותרת
10. המערער טוען כי ההסכם בינו לבין המשיבה אינה כולל סכום קצוב. אכן כך הוא הדבר. אולם, בהסכם עליו חתום המערער, שאינו מכחיש חתימתו עליו, אף כי מכחיש ידיעתו לקרוא ולכתוב בעברית, נכתב:
'חשבונות החברה והנה"ח שלה (לרבות תעודות משלוח, קבלות וחשבוניות, כרטיס הנה"ח של הלקוח) יחייבו את הלקוח לכל דבר ועניין בחלוף 10 ימים ממועד המצאתם ללקוח ויהוו ראיה סופית ומכרעת בבית-משפט ויחייבו אותו גם אם אינן חתומות בחתימת ידו.' (סעיף 3)
יש לציין כי המערער עצמו לא חלק על הסכומים המופיעים בכרטסת אלא שטענתו היא כי שילם את החוב לאדם בשם "שרון". דהיינו, אין כל טענה ביחס לסכומי הרכישות עצמם.
11. המשיבה צרפה את מלוא כרטסת הנהלת החשבונות של המערער אצלה ובכך, יחד עם ההסכם עליו חתם די כדי לעמוד בתנאי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בדבר תביעה מכוח התחייבות מפורשת שיש עליה ראיות בכתב.
ב- ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה(3) 188, 197-198, כבר נקבע כי על-מנת לעמוד בדרישת התקנות לעניין סדר דין מקוצר די לצרף הסכם ההתקשרות והיתרה הסופית. במקרה זה אף הוסיפה המשיבה וצרפה את הכרטסת. היה והמערער חשב כי לא די בה היה עליו לפנות בבקשה לקבלת מסמכים נוספים. אי-הענות לה צפוי היה כי תעניק רשות להתגונן.
דיון – התניית הרשות להתגונן בתנאים
12. הכלל ביחס למתן רשות להתגונן קובע כי ככלל:
'כשמשמיע תובע הגנה אפשרית, לא יחסום לו בית-המשפט את הדרך לבירור העניין על-ידי הטלת תנאים, שאם יעשה כן, יוכל להתגונן רק נתבע המסוגל לעמוד בתנאי, ומי שאין בידו כסף לקיום התנאי, הגנתו לא תשמע. ואולם בנסבות מיוחדות, כשאמנם, כמעט' אין לנתבע הגנה, בית-המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נתן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה...' (ע"א 169/82 שלמה כץ נ' מלינה בע"מ (בפרוק) באמצעות המפרק, פ"ד לט(1) 511, 517-518)
13. מהחלטתו של כב' הרשם ברור כי לדידו המדובר במקרה של הגנה דחוקה ביותר, בה עושה הוא חסד עם המערער בהענקת רשות להגן, דהיינו מתקיים החריג לכלל.
14. שיקול-הדעת הרחב, אם ובאילו תנאים לתת רשות להתגונן, מסור לרשם. אין בית-משפט שלערעור מתערב בו אלא במקרים יוצאים מן הכלל (שם). איני סבורה כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשם.
15. המערער טען למעשה כי שילם עבור הדלקים שקיבל. טענתו היא טענת פרעתי. נטל ההוכחה רובץ לפתחו. לשיטתו פרע החוב לאדם בשם "שרון" שלא ידע שהוא עובד של המשיבה ואשר עימו התקשר ולו שילם.
16. ב- ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לו(1) 267, כבר נפסק כי נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכנס לפרטי הגנתו. על כך חזר בית-המשפט בשורה של פסקי-דין ביניהם גם לדוגמה ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133.
17. המערער אשר לפני לא התכבד ונכנס לפרטי הגנתו. הגנתו היתה כללית מאוד ואף כי נתנה לו האפשרות אף בשלב הערעור, בדיון לפרט את טענותיו, לא עשה כן.
18. המערער טען פרעתי. כרטסת הנה"ח מפרטת את התשלומים שהתקבלו מהמערער. חלקם בוטלו, ככל הנראה בשל שיקים שחזרו. מידת הפירוט המנימלית מחייבת מי שטוען כי שילם עבור מוצרים שקיבל (והמערער אינו מכחיש את קבלת הדלק), שיפרט כיצד שילם.
בתצהירו אשר בבקשה פירט הגנתו כדלהלן:
'9. מכל מקום אני תמיד שילמתי לאותו שרון את המחיר של הסחורה שקיבלתי ולא נשארתי חייב לו דבר ובוודאי לא נשארתי חייב דבר למשיבה.'
דווקא הבקשה עצמה מעט יותר מפרטת, אם ניתן לכנות זאת כך:
'6. המבקש (המערער לפני – ש.פ.כ.) תמיד שילם עבור הסחורה שנמסרה לו בכפר מזרע על-ידי אותו שרון ומעולם לא נשאר לו כל חוב. התשלומים בוצעו לשרון במזומן ו/או בשיקים המשוכים על-ידי צד ג'.'
19. ראשית, אין די באמירה 'שילמתי בשיקים ובמזומן' על-מנת לקיים את דרישת הפרוט הנדרשת בבקשת רשות להתגונן. יש לפרט את הסכומים, מועדי התשלום, מקום התשלום וכו'. כאשר מדובר בתשלום בשיקים משוכים על-ידי צד ג' יש לפרט פרטים של אותם שיקים.
שנית, יש לציין כי הטענה בדבר אופן ביצוע התשלום במזומן ובשיקים אינה נתמכת בתצהיר.
20. בדיון בערעור לפני ניתנה הזדמנות נוספת לפרט את ההגנה, כיצד בוצעו התשלומים. באשר לסכום ששולם במזומן טען בא-כוח המערער:
'לשאלת בית-המשפט אם אני יודע כמה כסף שולם במזומן למר שרון אני משיב כל הכסף בצירוף השיקים. כל השיקים פורטו בכרטסת שלהם, כמעט 15,000 ש"ח.' (פרוטוקול עמ' 2, שורות 6-7)
בכרטסת אשר צורפה לכתב התביעה, סך כל החוב הינו 25,580 ש"ח. רשום כי קיים זיכוי של 15,000 ש"ח לא מופיע האם מדובר בשיקים או במזומן. הנני מבינה מטענת המערער בערעור כי כל התשלומים הללו הם שיקים. אם כך הוא אין כל פירוט באשר לאותם שיקים.
בא-כוח המערער טען בדיון כי חלק מהשיקים שחזרו נגבו בהליכי הוצאה לפועל וכי סכום הגביה לא קוזז מן החוב. לשיטתו הדבר לא נטען בבקשת רשות להתגונן שכן קרה לאחר מכן. ראשית, יש ללמוד מכך שכן קיים חוב, שכן השיקים אשר על בסיס תשלומם נטען טענת פרעתי חזרו לפחות בחלקם, כמובהר על-ידי המערער עצמו. לא נטען גם כי נגבו במלואם. לפיכך המערער מודה בקיומו של חוב. רשאית המשיבה לפעול הן במישור החוזי והן באמצעות גביית שיקים, כל עוד אינה גובה חובה בפועל פעמיים. לא הובאה כל ראשית ראיה לעניין זה למעט טענה כללית בהליך הערעור.
21. לאור כל האמור לעיל סבורה אני כי אכן מדובר בהגנה דחוקה ביותר, אשר אין בה למעט טענה כללית – שילמתי במזומן ובשיקים.
22. המערער טוען כי סבר שהתקשר עם שרון וכי שילם לידיו את כל אותם תשלומים. שרון על-פי שיטתו ברח מן הארץ תוך שהוא לוקח לעצמו את התשלומים.
23. באשר לזהות המשיבה – המערער טען כי התקשר עם אדם בשם "שרון" ואינו מכיר את המשיבה. המערער חתום על הסכם התקשרות עם המשיבה. המערער אינו מתכחש לחתימתו על ההסכם. לפיכך, אף אם חתם על ההסכם מול אדם בשם שרון, היה צריך לדעת מהו תוכנו ואם לא ידע, היה עליו לדאוג לכך שיובהר לו. אדם סביר החותם על מסמך, אף אם אינו מבין את שפתו, בודק על מה הוא חותם, אם לא במועד החתימה הרי שבסמוך לכך. ההסכם נחתם ביום 27.2.05 וההתקשרות נמשכה מספר חודשים.
24. הטענה כי שרון ברח עם כספו אכן מעוררת חוסר נוחות ויש בה כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, אולם אין בה כדי לחפות על הצורך להתכבד ולהיכנס לפרטי ההגנה ולפרט את התשלומים שביצע. המערער על-פי הגנתו מנהל עסק שיש לו עוסק מורשה. לפיכך, חזקה עליו כי עורך תרשומת של התשלומים שמבצע במסגרת העסק. לא הוצג כל פירוט של אותם תשלומים שביצעו על חשבון החוב. כל הנטען, בין אם שולם ישירות למערערת ובין אם לאותו שרון הינו כי החוב שולם במזומן ובשיקים. לא די בכך.
אחרית דבר
25. לאור האמור לעיל דומה בעיני כי התוצאה אליה הגיע כב' הרשם, על פיה לא מנע מן המערער כליל את האפשרות להתגונן אלא התנה אותה בתנאי של הפקדת כמעט מלוא סכום התביעה, הנה תוצאה נכונה.
26. המערער טוען כי בשל מצבו הכלכלי הצבת תנאי זה הינה כמו חסימת הזכות הגן על עצמו שכן אין ביכולתו לגייס 30,000 ש"ח לצורך הפקדתם בקופת בית-המשפט. יש לציין כי לא הוגש לא לפני כב' הרשם ולא לפני תצהיר התומך בטענות אלו.
27. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הערעור.
המערער ישלם למשיבה הוצאות שכר-טרחת עורך-דין בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק."

5. שאלת גילוי מסמכים ועיון בהם בתביעות של בנקים נגד לקוחות וערבים

ב- תא"ק (שלום-נצ') 09-02-2658[108] נפסק מפי כב' הרשמת אינעאם שרקאוי:

"החלטה
בפניי שתי בקשות של המבקשים 1-3 ו- 5-6 (להלן: "המבקשים"), האחת, לגילוי מסמכים, והשניה, למחיקת כותרת התביעה.
הבקשה לגילוי מסמכים
טענות המבקשים
1. המבקשים עתרו לבית-המשפט בבקשה לתת צו המורה למשיב לגלות או להמציא את כלל העתקי המסמכים הקשורים ושיש להם נגיעה לתובענה זו, ואשר מצויים בידי המשיב ו/או בשליטתו. הם מבקשים כי יומצאו לידיהם כל המסמכים היוצרים מערכת חיובים בין המבקשים לבין המשיב, בכל חשבונות המבקשת מס' 1 המתנהלים ושהתנהלו אצל המשיב מיום פתיחת החשבון ועד ליום הגשת בקשה זו. בגוף בקשתם מפרטים המבקשים את סוגי המסמכים המבוקשים והנוגעים לכל אחד מהמבקשים הנוספים.
את בקשתם הם מנמקים כי אותם מסמכים נחוצים לשם עריכת הגנתם והמצאת המסמכים חיונית על-מנת לערוך בירור הוגן וצודק של התובענה. התיעוד שצורף לכתב התביעה הינו דל ביותר ואין בו כדי לעזור למבקשים. הם מדגישים כי זכותם לגילוי ועיון במסמכים נובעת מחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, או בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשמ"ב-1982.
טענות המשיב
2. המשיב הגיב לבקשה זו וטען כי עוד ביום 19.03.09 הוגש לבית-המשפט דף חשבון העו"ש, נכון ליום 06.11.05 ואשר על פיו היתה יתרת החוב על סך 1,010,156.05 ש"ח.
3. עוד מוסיף המשיב כי לכתב התביעה צורפו מסמכים מהותיים אשר יש בהם לענות על דרישת הדין. הוא מפנה לתיק אזרחי (שלום-ת"א) 21574/07 בנק המזרחי-טפחות בע"מ נ' אופנת פתאל בע"מ, תק-על 2007(3) 14108 (מיום 16.08.07), ושם נקבע:
'כי אין די בעצם הגשת בקשה סתמית לגילוי מסמכים ויש לפרט כל מסמך ומסמך מדוע הוא נדרש באמת ובתמים לצורך בדיקת סכום התביעה. בנוסף, יש להראות שהמסמכים הדרושים אכן אינם נמצאים בידי הנתבע, שכן תכלית הגילוי אינה להכביד על התובע או להתישו, אלא לאפשר לנתבע לכלכל את הגנתו.'
כמו-כן, מי שמבקש גילוי מוקדם, ראוי כי יסביר מה הן טענות הגנתו אשר בגינן דרושים לו המסמכים על-מנת שניתן יהיה לברר אם אכן הגילוי באמת דרוש לנתבע. המשיב טוען כי הנתבעים לא עשו כן, אלא הסתפקו בהגשת בקשה כללית ובה ביקשו את כל המסמכים שנערכו אי-פעם עם החשבון נשוא התביעה. לשיטת המשיב, המבקשים אינם ממקדים את בקשתם בטענות הגנה מסויימות או בתקופה מוגדרת ויש לראות בבקשתם "כמסע דיג" של המבקשים במסמכי הבנק, ואין כל הצדקה להיעתר לה במלואה.
מחיקת כותרת
טענות המבקשים
4. המבקשים טוענים כי המשיב תמך את תביעתו במסמך שנקרא "תנאי ניהול החשבון", נספח א' לכתב התביעה. מעיון בסעיף 3 לתנאי ניהול החשבון אנו למדים שרק בהתקיים תנאים מסויימים יכול המשיב להגיש תביעה נגד המבקשת מס' 1, ואלו הם: שהחשבון הפך לדביטורי, ואז חובה על המבקשת מס' 1 להפקיד כספים בחשבון בגובה ההפרש שבין היתרה לבין הסכום הקרדיטורי, עוד נקבע בסעיף הנ"ל שתנאי למימוש זכות זו הוא משלוח דרישה למבקשת. המבקשים טוענים כי המשיב לא צרף לכתב התביעה שום ראיה התומכת בקיום שני התנאים של הסעיף הנ"ל. משלא ביסס המשיב את עילת התביעה על תנאים אלו, ואף לא צירף כל מסמך בכתב המבסס את עילת התביעה, דומה כי העילה המופיעה בכתב התביעה שונה מזו שאמורים המבקשים להיתבע בה. ומשלא התקיימו התנאים בסעיף הנ"ל נגד המבקשת מס' 1, הרי שהם לא מתקיימים בנוגע למבקשים מס' 5 ו- 6.
5. זאת ועוד, המשיב מבסס את תביעתו בנוגע למבקשים 5 ו- 6 על נספחים ב', ג' ו- ד' לכתב התביעה ולפיהם שעבדו האחרונים את חשבונותיהם על היתרות שלהם בבנק במועד המימוש כערובה להבטחת החיובים של המבקשת מס' 1 כלפי המשיב. מדובר בבטוחה מוגבלת בסכום למבקשים 5 ו- 6, כשזכות המשיב היא להיפרע אך ורק מתוך הסכומים המצויים בחשבונות אלו. סעיף 12 לחוק המשכון קובע שאין בידי בעל המשכון, להיפרע אלא מהמשכון עצמו, קרי, החשבונות הנ"ל על הכספים המצויים בהם. בכתב התביעה המשיב טוען שהמבקשים 5 ו- 6 הינם ערבים רגילים ועותר למתן פסק-דין נגדם בסכומים שונים וזאת בניגוד גמור לחוזה ו/או להתחייבות על פיהם מבוססת עילת התביעה. מכאן שעילת התביעה אינה מבוססת על המסמכים שצורפו לכתב התביעה ובמקרה זה אין התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.
6. בנוגע לסכום הקצוב, טוענים המבקשים, שסכום התביעה לא ניתן להגיע אליו על-ידי פעולה חשבונאית פשוטה. אמנם בסעיף 6 לתביעה טוען המשיב שסעיף 3 לתנאי ניהול החשבון, קובע שהרשומים בספרי הבנק ייחשבו כנכונים ושישמשו הוכחה מספקת לעניין סכום החוב, אך סעיף 3 לתנאי ניהול החשבון לא קובע את שנטען בסעיף 6 לתביעה, שכן נוסחו שונה לחלוטין. הם מוסיפים כי לא צורף לכתב התביעה כל מסמך מתוך רישומי הבנק לגבי יתרת החובה בחשבון. מכאן שכלל לא מדובר בסכום קצוב.
7. הם מדגישים כי כנגד המבקש מס' 5 נטען שהוא חייב לבנק סך של 1,269,561 ש"ח, ללא כל הסבר על שום מה וללא כל מסמך מרישומי הבנק המעיד על גובה החוב. לגבי המבקש מס' 6 נטען שהוא חייב לבנק סך של 782,898 ש"ח, אף הוא ללא הסבר וללא כל מסמך. זאת ועוד, לא נטען בגוף כתב התביעה כי המבקשים 5 ו- 6 הסכימו לכך שרישומי הבנק יהוו ראיה לגובה החוב הנטען והמוכחש. מכאן, סבורים המבקשים כי תביעה זו אינה ראויה לסדר דין מקוצר ויש למחוק את הכותרת.
טענות המשיב
8. המשיב טוען כי התביעה עונה על הוראות תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הוא מדגיש כי התביעה הינה מכוח חוזה, קרי, הסכם ניהול חשבון המבקשת מס' 1 וכתבי הערבויות של שאר המבקשים, וכי אין צורך כי הראיה שבכתב תידרש למלוא העילה, אלא די בראשית ראיה.
ההלכה גם קבעה, לשיטתו, כי באשר לתביעת בנק, הדרישה היא מזערית באופן יחסי: 'בשלב הגשתה של תביעת הבנק נגד לקוח, הדרישה היא מינימאלית ודי בצירוף ההסכמים או בפירוט היתרה הסופית'.
לכתב התביעה צורף הסכם ניהול החשבון, יתרת החוב בחשבון, כתב ערבות להבטחת כל חוב ללא הגבלה בסכום עליו חתמו המבקשים 2, ו-3 כערבים, כתב ערבות על סך 200,000 ש"ח וכן על סך 206,000 ש"ח עליהם חתם המבקש מס' 5 כערב, וכן כתב ערבות בסך 250,000 ש"ח עליו חתם המבקש מס' 6. לטענת המשיב די במסמכים אלו על-מנת לענות על דרישת הראיה בכתב שקבעה התקנה הנ"ל.
עוד טוען המשיב כי יש לראות במסמכי הבנק כ"רשומה בנקאית", כמשמעותה בפקודת הראיות – שבהם יש כדי לבסס הגשת תביעה בסדר דין מקוצר על-פי דין.
9. לעניין תביעה על סכום קצוב ולנוכח כל האמור לעיל, ולאור דף החשבון, ברי כי יש באלו כדי לענות על הנדרש בפסיקה לעניין סכום קצוב. מכאן, סבור המשיב כי יש לדחות אף את הבקשה למחיקת כותרת.
דיון
בקשה לגילוי מסמכים
10. פסיקה ענפה דנה בשאלת גילוי מסמכים ועיון בהם בתביעות של בנקים נגד לקוחות וערבים. לא אחת נפסק כי אין לקפח את זכותו של נתבע ויש לתת לו לעיין במסמכי הבנק הקשורים לתביעה על-מנת שיוכל לכלכל את צעדיו ויתגונן כראוי נגד התביעה שהוגשה. עוד נפסק כי נתבע הפונה לבית-המשפט בבקשה מעין זו, עליו לפרט מה הם אותם מסמכים ספציפיים ברצונו לעיין ומה המטרה מאחורי העיון באותם מסמכים.
ברור הוא כי אין להגיש בקשה גורפת וכללית לגילוי ועיון כל מסמך הקיים והקשור לחשבון נשוא התביעה, שכן חזקה היא כי אותם מסמכים מבוקשים נשלחו על-ידי הבנק תוך כדי התנהלות שוטפת בחשבון. ערה אני לכך כי חלק מהמבקשים אינם בעלי החשבון, אלא ערבים, ויתכן כי חלק מהמסכים הקשורים לחשבון נשוא התביעה, ולדרך ניהולו לא נשלחו לאותם ערבים. יחד עם זאת, הערבים מודעים לחתימתם על כתבי ערבות הקשורים לחשבון נשוא התביעה וחובתם לפנות למשיב במשך התנהלות החשבון השוטפת ולבקש פרטים ומסמכים אודות כתב ערבותם.
המטרה מאחורי דרישת הפסיקה לפירוט סוג המסמכים נועדה לצמצום הוצאות ולחיסכון בזמן שיפוטי ובזמן הצדדים, שכן אין לתת יד, ל"מסע דייג", ובמיוחד כשכל מטרת הנתבע היא לבסס את הגנתו לאחר שילמד את מסמכי הבנק. יחד עם זאת, וככל שיש למבקשים דרישה למסמכים ספציפיים ומהותיים, יש לתת להם הזדמנות לעיין באותם מסמכים, ולשם הכנת הגנתם בצורה ראויה שלא תפגע בזכותם להתגונן.
מכאן, אני קובעת כי על המבקשים להגיש בקשה מפורטת ספציפית למסמכים הנחוצים להם, וישלחו אותה ישירות למשיב תוך 7 ימים מהיום. המשיב יעביר למבקשים את עלות צילום אותם מסמכים וכאן אדגיש כי עלות זו צריכה לעמוד בתנאים שנפסקו בפסיקה, זאת יעשה המשיב תוך 7 ימים לאחר קבלת דרישת המבקשים לגילוי המסמכים. לאחר קבלת המסמכים רשאים המבקשים להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן, ובמידה בכוונתם לעשות זאת, יודיעו על כך לבית-המשפט.
מחיקת כותרת
11. באשר לבקשה למחיקת כותרת, ולאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, על צרופותיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים שלהלן:
א. תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר צריכה למלא שלוש דרישות המנויות בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"):
א. תביעה על סכום כסף קצוב;
ב. תביעה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, או מכללא;
ג. תביעה שיש עליה ראיה בכתב;
אם נתקיימו שלושה תנאים אלה, רשאי התובע לתבוע לפי סדר דין מקוצר.
ב. סכום כסף קצוב – תנאי עיקרי לבירור תביעה בסדר דין מקוצר, הוא שהתביעה היא על סכום כסף קצוב, ואם הסכום איננו קצוב לא ניתן לדון בתביעה בסדר דין זה. כדי לענות על השאלה אם התביעה בה עסקינן ראויה להידון בסדר דין מקוצר, אין להתחשב אלא במה שנאמר בפרשת התביעה.
סכום קצוב הוא סכום אשר ניתן לקבלו על-ידי חישוב אריתמטי חשבונאי פשוט, אשר אינו מצריך הפעלת שיקול-דעת שיפוטי. בענייננו, מדובר בתביעת בנק כאשר די בדף יתרות בחשבון העו"ש על-מנת להראות מהו הסכום הנתבע. טענות המבקשים לדרך ניהול החשבון וכתוצאה מכך לדרך בה הגענו לאותו סכום קצוב והתנגדותם והכחשתם לסכומים הנתבעים אינן רלבנטיות לשאלת "הסכום הקצוב".
ג. תביעה מכוח חוזה או התחייבות – התביעה בענייננו מבוססת על התחייבות המבקשים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם ניהול חשבון שחתמה עליו המבקשת מס' 1 ועל כתבי ערבות שחתמו עליהם המבקשים 1, 2, 3, 5 ו- 6. ודי במסמכים אלו כדי לענות על הדרישה של התחייבות.
ד. ראיה בכתב – הראיה בכתב הנדרשת, לא חייבת להיות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא שדי בהוכחה של ראשית ראיה בכתב (ראה ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה
(3) 188; ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5) 729).
לכתב התביעה בענייננו צורף הסכם ניהול חשבון וכתבי ערבויות. די במסמכים אלה, כדי להוות ראיה בכתב כדרישת התקנה כאמור לעיל. אין זה מתפקידו של בית-המשפט לבדוק אם כתבי הערבות הם על מלוא סכום התביעה או חלקו. טענות מסוג אלה יתבררו במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן או במסגרת בירור התביעה עצמה.
12. מכל המקובץ לעיל, המסקנה היא, איפוא, כפי שהתחלתי בהחלטתי וקבעתי, דין הבקשה למחיקת כותרת להידחות.
13. הוצאות בקשה זו על-סך 800 ש"ח יהיו לפי התוצאות בסוף ההליך העיקרי."

6. על-פי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי תצהיר הנתבע בא במקום ההגנה, תקנה זו, באה להגביל את הנתבע בשעת הדיון לאותן טענות עובדתיות שאומתו בתצהיר, בלא שתורחב יריעת ההגנה

ב- תא"ק (שלום-עפ') 08-11-15441[109] נפסק מפי כב' הרשמת ג'מילה ג'בארין כליפה:

"החלטה
בפני בקשה למתן רשות להתגונן.
התובע הגיש ביום 27.11.08 כתב תביעה נגד הנתבעת מס' 1 בגין חוב הלוואה שהעמיד לה התובע ביום 2.9.07 או בסמוך לכם על-סך 430,000 ש"ח, ונגד הנתבע מס' 2, שהינו בעל עניין אצל הנתבעת מס' 1, בגין ערבותו להלוואה זו לתשלום יתרת חובו בגין הלוואה בסך של 349,003 ש"ח.
הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן בצירוף תצהיר ומעלה טענות אלה:
1. הנתבע מכחיש כי הינו "בעל עניין" אצל הנתבעת מס'1.
2. כתב הערבות נחתם על ידו ועל-ידי אחיו אבו עאבד ראמי אשר לא צורף לכתב התביעה הואיל והוא נמצא בהליך פשיטת רגל.
3. על התובע היה קודם למצות את ההליך נגד הנתבעת מס' 1 ונגד מנהלה מר ראמי ולאחר מכן, יפעל בהליך נגדו.
4. התובע התרשל כלפי הנתבע מס' 2 בכך שלא נהג כלפיו בהתאם לחוק הערבות, ובמיוחד סעיפים 21, 24, 26 לגבי אי-מתן הסבר המתחייב בהתאם לחוזה.
5. אילו ידע הנתבע על התנאים של החוזה היה נמנע מלערוב לחוב זה.
6. יתר סעיפי התביעה מוכחשים.
בא-כוח התובע ויתר על חקירת המצהיר ועל-כן נתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.
בפני סיכומים מטעם שני הצדדים.
דיון
ראשית, יש לציין כי בסיכומים מטעם הנתבעים מועלות טענות עובדתיות חדשות אשר זכרן לא בא בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ועל-כן אני לא אתייחס אליהן ולא אדון אלא באותן טענות המבוססות על מה שאמר הנתבע בתצהירו.
על-פי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי תצהיר הנתבע בא במקום ההגנה, תקנה זו, באה להגביל את הנתבע בשעת הדיון לאותן טענות עובדתיות שאומתו בתצהיר, בלא שתורחב יריעת ההגנה.
הלכה ידוע היא, כי לא תישמע טענת הגנה עובדתית שלא עלתה בתצהיר הנתבע, אפילו הובאה בין נימוקי הבקשה לרשות להתגונן.
ראה – בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית) 157.
יודגש, כי אף במסגרת העלאת הטענות בסיכומים על-ידי הנתבע, מצרף בא-כוח הנתבע מסמכים וראיות חדשות שלא הוגשו מבעוד מועד לבית-המשפט ומעלה טענות עובדתיות חדשות, על הנתבע היה במידה וברצונו להרחיב טענות ההגנה להגיש בקשה לצירוף תצהיר משלים ולצירוף מסמכים חדשים.
הלכה ידועה היא כי סיכומים בכתב אינם דרך נאותה להביא ראיות נוספות, וכי הניסיון ל"הגניב" ראיות על-ידי צרופן לסיכומים, הוא נוהג פסול.
ראה ספרו של י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 513.
כבר עתה יש לציין כי אינני מקבלת טענת בא-כוח הנתבעים בסיכומיו כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל ולו בשל העובדה כי הנתבע לא נחקר על תצהירו.
הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית-המשפט את האמור בתצהיר, ובית-המשפט בוחן, אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה.
יש לציין כי בהיעדר חקירת המצהיר, התייחסותי היא אך ורק לטענות המשפטיות כפי שהועלו בבקשה ובסיכומים ולטענות העובדתיות כפי שהועלו בתצהיר.
כאמור, עניינו בבקשה למתן רשות להתגונן.
הלכה פסוקה היא כי בשלב זה השאלה היחידה שעל בית-המשפט הדן בבקשה להציג לעצמו הינה אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית ולו בדוחק ולא נזקקים בשלב זה לא למהימנות עדים ולא לשאלה כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו.
סדר דין מקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכויי להצליח בהגנתו. כמו-כן יש למנוע את סיכול מטרתו של הליך סדר דין מקוצר על-ידי העלאה של טענות סתמיות שכל מטרתן נועדה למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לתובע בהליך זה.
אשר לאופן עריכתה של הבקשה למתן רשות להתגונן, הרי נקבעה בשורה ארוכה של פסקי-דין חובתו של המבקש להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ולא להסתפק בטענות כלליות וסתמיות. המבקש חייב בתצהירו להביא את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן.
כתב התביעה שבנדון הוגש נגד הנתבעת מס' 1 מכוח היותה חתומה על כתב התחייבות לקבלת הלוואה על-סך 430,000 ש"ח מיום 2.9.07 אותה התחייבה הנתבעת לסלק ב-48 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 30.9.07, בצירוף ריבית בשיעור "פריים" + 2% לשנה על היתרה הבלתי-מסולקת של ההלוואה, ונגד הנתבע מס' 2 בהיותו חתום כערב לחוזה ההלוואה בשיעור 100% יחד עם ערב נוסף אחיו מר אבו עאבד ראמי.
בכתב התביעה נטען כי הנתבע מס' 2 הינו בעל עניין אצל הנתבעת מס' 1, והנתבע הכחיש בבקשה למתן רשות להתגונן טענה זו.
יש לציין כי מהנספחים של כתב התביעה לא צורף מסמך המבסס טענה זו, ועל-כן אתייחס לנתבע כערב יחיד.
הנתבע מס'2 אינו מתכחש לחתימתו על כתב הערבות אך מעלה שתי טענות:
אי-מיצוי הליכים
בעניין זה טוען הנתבע כי התובע פעל שלא בהתאם לחוק הערבות בהימנעותו מלפעול ולמצות הליכים כנגד הנתבעת מס' 1 וכנגד מנהלה מר אבו עאבד ראמי.
בהתאם לסעיף 27 חוק הערבות, התשכ"ז-1967, החובה למצות את ההליכים, מוטלת על הנושה רק במידה והערב הינו מוגן, אולם הערב במקרה דנן אינו ערב מוגן בהתאם להגדרה בסעיף 19 לחוק הערבות, שכן סכום הערבות הינו 430,000 ש"ח ומדובר בהלוואה לפירעון חוב ולא בחיוב לרכישת זכויות בדירה המיועד למגורי החייב.
באשר לערב הנוסף, מר אבו עבד ראמי, הרי בהתאם לאמור בבקשה של הנתבעים מדובר בחייב הנמצא בהליך פשיטת רגל.
במצב דברים זה ההליכים נגדו מעוכבים ולא ניתן להגיש נגדו תביעה, מה גם שאין חובה של מיצוי הליכים נגד ערב נוסף. כמו-כן ערבותם של הערבים על-פי כתב הערבות הינו ערבות מליאה.
הנתבע מעלה טענה נוספת כי התובע התרשל בכך שלא נהג כלפיו בהתאם לדרישות חוק הערבות לרבות הוראות פרק (ב) סעיפים 21, 22, 24, 26 והדבר התבטא באי-מתן הסבר הנכון והמתחייב לפי החוזה.
יש לציין כי טענה זו נטענה באופן סתמי, עמום וכללי אשר אינה עומדת בדרישת הפירוט הנדרש בבקשה למתן רשות להתגונן.
הלכה פסוקה ומושרשת היא כי לא תינתן רשות להתגונן לנתבע אשר הסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, ולא פירט בתצהיר זה מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שבית-המשפט לא ייתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת משמעות על פניה או שהיא "הגנת בדים".
מעיון בכתב התביעה ונספחיו עולה כי הנתבע חתום על כתב ערבות להלוואה כאשר מנספחים אלה עולה במפורט, סכום ההלוואה, מטרת ההלוואה, מועד הפירעון, שיעור הריבית, סכום הערבות וכן היקף ערבותו של הנתבע. לכתב התביעה אף צורף טופס גילוי מידע לערב המפרט פרטים אלה.
בהיעדר פירוט נתונים עובדתיים בסיסיים, החיוניים להבהרת נושא ההגנה, אין בפנינו תצהיר מפורט דיו אשר יכול, לשמש בסיס למתן רשות להתגונן. הנתבע אינו מפרט מה לא ידע עת חתם על חוזה הערבות, איזה עובדות לא גילה לו הבנק ואיזה מתנאי החוזה לא היה מסכים להם.
אמנם בשלב זה של הבקשה למתן רשות להתגונן בית-המשפט אינו נכנס לשאלות מהימנותם של דברי המצהיר, אמנם הימנעות הנתבע מלפרט הבסיס העובדתי לטענותיו הכלליות אינו עולה בקנה אחד עם חובת הפירוט המוטלת עליו ומצביעה חד-משמעית כי מדובר בטענות כלליות וסתמיות שאין להן על מה לסמוך.
בנוסף הנתבע מכחיש את יתר סעיפי התביעה לרבות סכום החוב.
אין די בטענת הגנה שלילית כי יתרת החוב אינה נכונה או חישוב הריבית אינו נכון, מבלי לציין ולפרט הטעות בחישוב או מדוע יתרת החוב אינה נכונה.
משלא נעשה דבר, לוקה הבקשה בחוסר פירוט ומשום כך קיים למעשה תצהיר סתמי, תצהיר זה אינו מגלה הגנה לכאורה כנגד התביעה ואין מקום לתת רשות להתגונן כאשר טענות הנתבעים אינן מפורטות כיאות.
אשר-על-כן אני מורה על דחיית הבקשה למתן רושת להתגונן.
אני מקבלת את התביעה שהוגשה על-ידי התובע.
התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.
הנתבעים ישלם לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות בקשה זו בסך של 2000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק."

7. נתבע אשר הותר לו להתגונן ובהמשך הותר לו להגיש כתב הגנה, מוגבל להשמיע טענותיו, אשר הועלו בתצהירו המקורי ובאישור שניתן מאת בית-המשפט

ב- ת"א (שלום-רח') 1514/08[110] נפסק מפי כב' הרשמת יוכבד גרינוולד:

"החלטה
1. בפני בקשה למחיקת סעיפים בתצהיר עדות ראשית, שהוגש בתיק אזרחי 1514/08.
2. לטענת המבקשת, התצהיר המתוקן, שהוגש על-ידי המשיבים מיום 22.03.2009, הינו שינוי חזית וסטיה מפרשת ההגנה, שהעלו בבקשת רשות להתגונן, הנדונה ב- בש"א 2025/08.
3. המשיבים סבורים, כי אין כל שינוי חזית בתצהיר, אשר הוגש על ידם, וכי, טענות המבקשת בבקשה, לפיהן, יש למחוק את סעיפים 6, 17, 36-45 וכל סעיף אחר, שבו נטען ו/או נרמז, שלא נעשתה התקשרות חוזית בין המשיב למבקשת, הן טענות חסרות כל בסיס עובדתי ו/או משפטי.
4. לאחר קריאת התצהירים דנן על כל סעיפיהם, אני מקבלת את הבקשה, למחיקת הסעיפים הנקובים בבקשה, וזאת מהטעמים כדלקמן:
ראשית – לעניין תוכן הסעיפים, די לי בבחינת סעיף 17 לתצהיר המתוקן, כדי לקבוע כי עסקינן בשינוי חזית מהותי.
בסעיף 17 לתצהיר המתוקן נאמר:
'... הואיל ומחד: מעולם לא נעשתה כל עסקת התיווך הנטענת, בין הנתבעים לבין התובעת, והתובעת איננה חתומה כלל על המסמך נספח א' לכתב התביעה...'
מנגד בסעיף 18 לתצהיר המקורי, נאמר:
'בהתאם למצבים דלעיל, הסכימה החברה להתקשר עם התובעת בהסכם המצ"ב כנספח א' לכתב התביעה...'
די לי בבחינת סעיף זה, כדי לקבל את הבקשה כולה.
שנית – אין להתיר תיקון כתב הגנה בהליך, שהחל בסדר דין מקוצר – אלא במקרים נדירים.
הלכה ידועה היא, כי נקודת המוצא הקבועה בתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לפיה בהינתן רשות להתגונן, יהפוך התצהיר, התומך בבקשה לכתב ההגנה, לא תשתנה, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים לכך.
כך למשל, קבע כב' השופט י' זוסמן ב- ע"א 351/63 לוי נ' מזרחי, פ"ד יח(1) 109:
'כל עיקרו של סדר דין מקוצר לא בא אלא לצמצם את ההגנה לאותם עניינים, אשר לגביהם עולה מתצהיר הנתבע שיש לנתבע סיכוי להצליח במשפט, ואילו הותר להגשת כתב הגנה מרחיב את יריעת ההגנה, ומאפשר לנתבע להוסיף טענות, אשר עליהן לא באה שבעותו בתצהיר שהגיש.'
5. מכאן, אנו למדים, כי המשיבים, בגרסתם המופיעה בתצהיר המורחב, אכן מנסים להרחיב את יריעת ההגנה, בלא שנקבו בטעמים המיוחדים, העולים מתקנה 211 לתקנות.
6. גם המלומד, בר-אופיר, בספרו סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית, 2006) 195 קובע, כי נתבע אשר הותר לו להתגונן ובהמשך הותר לו להגיש כתב הגנה, מוגבל להשמיע טענותיו, אשר הועלו בתצהירו המקורי ובאישורו שניתן מאת בית-המשפט.
'אין זה רצוי כי שופט הנותן רשות להתגונן, יורה ללא טעם מיוחד על הגשת כתב הגנה. הדבר נמסר אמנם לשיקול-דעתו, אך בבואו להשתמש בשיקול-הדעת עליו להביא בחשבון שאם יורה ללא טעם מיוחד על הגשת כתב הגנה עלולה הוראתו לסכל את תכליתו של סדר הדין המקוצר. כל עיקרו של סדר דין זה נועד לצמצם את ההגנה לאותם עניינים אשר לגביהם עולה מתצהיר הנתבע שיש לו סיכוי להצליח במשפט. ואילו היתר להגשת כתב הגנה מרחיב את יריעת ההגנה, ומאפשר לנתבע להוסיף טענות אשר לא אומתו בתצהיר. אולם כשניתנת רשות להגיש כתב הגנה ולפרט בו טענה מסויימת כלשהי, הנתבע איננו רשאי להכניס לכתב הגנתו אלא אותן טענות שטענו בתצהיר, והוא רשאי להוסיף עליהן את הפרטים הנוספים כפי שנאמר בהחלטת בית-המשפט. ואם מוגש ומסומן מש/ כתב הגנה בלא הפירוט האמור, אלא אגב חזרה סתמית על הטענה שטעונה פירוט, רשאי התובע לבקש מחיקתה מכתב ההגנה.' (ע"א 351/63 לוי נ' מזרחי, פ"ד יח(1) 109, 113)
וכן בעמ' 196:
'... תצהיר שהפך לכתב הגנה ומבקשים לתקנו, ניתן להבהירו ולתקנו ובלבד שהתיקון לא יסתור את תוכנו. וגם אם יש בידי בית-המשפט סמכות להרשות תיקון מהותי בכתב ההגנה צריך הנתבע להביא, בשלב בירור הבקשה לתיקון, ראיה התומכת בטענה שאותם מבקשים להוסיף לכתב ההגנה (המ' 214/63 יהודה אנלגברג נ' בסי בלכמן-אוירי, פ"ד יז 988). ברור שהנתבע לא יוכל להתגונן בטענות שזכרן לא בא בתצהיר שהפך לכתב הגנה.'
7. אי-לכך, אני מקבלת את הבקשה במלואה ומשיתה על המשיבים הוצאות בסך של 1,000 ש"ח + מע"מ."

[104] בש"א (מחוזי-יר') 9653/09 חברת החשמל מחוז ירושלים בע"מ נ' ערך נכסים ומיסוי מקרקעין בע"מ, תק-מח 2009(4) 3071 (2009).
[105] בש"א (מחוזי-ת"א) 6633/09 קורנבליט מיכאל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2009(4) 966, 968 (2009).
[106] בש"א (מחוזי-ת"א) 20353/08 דוד אואנונו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2009(3) 14755, 14759 (2009).
[107] ע"ר (שלום-עכ') 09-01-12706 יוסף עבדאל ראזק נ' חן מרגליות השקעות וסחר בע"מ, תק-של 2009(3) 25648, 25651 (2009).
[108] תא"ק (שלום-נצ') 09-02-2658 ש' אשקר אלומניון בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-של 2009(3) 24139, 24141 (2009).
[109] תא"ק (שלום-עפ') 08-11-15441 בנק הפועלים בע"מ נ' א.ע.ה. סולר ושמנים 2004 בע"מ, תק-של 2009(4) 10158, 10159 (2009).
[110] ת"א (שלום-רח') 1514/08 אמפייר נכסים בע"מ נ' מרתון השקעות בע"מ, תק-של 2009(2) 28593, 28594 (2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תביעות לפי סדר דין מקוצר (חלק ג', פרק ט"ז לתקסד"א)