סדר הדין האזרחי - הלכה למעשה (חלק שביעי; פטור מאגרה)
הפרקים שבספר:
- חובת תשלום אגרה
- בית-המשפט לא ייזקק לכל הליך, אלא-אם-כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה
- בקשה לפטור מאגרה תהא בכתב
- החובה לצרף תצהיר לבקשה לפטור מאגרה
- פטור מתשלומה של אגרה
- החלטה של בית-משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה (תקנה 14(ד)(1) לתקנות האגרות)
- הכרזת חייב כפושט רגל (תקנה 14(ד)(3) לתקנות האגרות)
- זכאות לגמלת הבטחת הכנסה (תקנה 14(ה) לתקנות האגרות)
- צירוף המדינה כצד לבקשת הפטור
- סכום התביעה כרכיב חשוב בשיקולי בית-המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה
- חובת תום-הלב בהגשת בקשה לפטור מאגרה
- הגשת בקשה לפטור על-ידי מפרק חברה
- מעשה בי-דין והחלשת סיכויי התביעה
- חברות
- תובענה לפסק-דין הצהרתי
- בנקאות
- בוררות
- סמכות מקומית – תובע שיש לו מספר סניפים שאחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע (תקנה 3(א1) לתקסד"א)
- גילוי מסמכים ועיון בהם
- ביטול החלטה על-פי צד אחד (תקנה 201 לתקסד"א)
- תביעות לפי סדר דין מקוצר (חלק ג', פרק ט"ז לתקסד"א)
- הודעה לצד שלישי בתובענות מסויימות (תקנה 216 לתקסד"א)
- בקשה בכתב והדיון בה (תקנה 241 לתקסד"א)
- ערובה לתשלום הוצאות (תקנה 519 לתקסד"א)
- הארכת מועדים (תקנה 528 לתקסד"א)
חובת תום-הלב בהגשת בקשה לפטור מאגרה
לא אחת נפסק כי חובת תום-הלב חלה גם על הליכים בהם נוקטים בעלי דין בבית-המשפט. תורת תום-הלב קנתה לה שביתה בכל ענפי המשפט האזרחי. היא היכתה שורשים במשפט המהותי. היא מתפרשת כיום גם על פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני: עיקרון תום-הלב חל בסדרי הדין. חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום-לב.על בעל הדין לפעול כאדם סביר והוגן בנסיבות המיוחדות של המקרה[52].
חובת תום-הלב הדיוני נגזרת מאופיו של ההליך הנוגע בדבר, ומטיב הנושא הנדון בו. כך, למשל, בהחלטות הניתנות לפי בקשת צד אחד ויש להן השלכה על שני הצדדים, מוטלת חובה מוגברת על הצד הפונה לערכאות להניח בפני בית-המשפט כל פרט בעל חשיבות שעשוי להיות לו משקל בשיקולי בית-המשפט, בהכריעו לכאן או לכאן. מאחר שהליך במעמד צד אחד אין דיון אדברסרי, מוטלת על הצד הפונה לבית-המשפט האחריות לספק את מלוא הנתונים הרלבנטיים לעניינו של הצד האחר, ככל שהם מצויים בידו[53].
דברים כאמור יפים אף לעניין בקשה לפטור מאגרה. ובמה דברים אמורים. מבקש פטור מאגרת בית-המשפט נושא בחובת גילוי מלאה ושלמה, שכן המידע הנוגע לעניין מצוי בשליטתו-שלו. הישענות על קופת הציבור מחייבת מסקנה כי המבקש ליהנות מקופה זו, מסר את כל הנתונים העובדתיים הנוגעים למצבו הכלכלי. אין היא יכולה להיעשות על סמך נתוני עובדה אשר מסתבר כי הם חלקיים ו/או לא נכונים.
ויוער כי המשיבים בבקשת פטור מאגרה (המדינה ובעל הדין שכנגד) אינם מצויידים תמיד בכלים מתאימים להתחקות אחר נכונות טענות מבקש הפטור ולכן, על-מנת להרים את הנטל הרובץ לפתח מבקש הפטור, עליו להביא ראיות באיכות ובכמות מספקת כדי לשכנע את בית-המשפט בדבר דלותו הכלכלית.
ב- ת"א (ת"א) 752/93[54] קבעה כב' השופטת ה' שטיין כי "מי שמבקש להיספח אל קופת הציבור ולנהל על חשבונה התדיינויות, מוטלת עליו החובה המינימאלית של טיעון בתום-לב בבקשה ובתצהיר, טיעון אמת ושלא בניסוחים מתחמקים או מטעים. לא ייתכן, כי אדם יזכה לעזרת הקופה הציבורית וינהל התדיינויות על חשבון הציבור, על סמך תצהיר רצוף שקרים ומתחמק".
ב- ע"א 2907/04[55] קבעה כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ בהקשר של חובת תום-הלב:
"ודוק: בנסיבות שתיארתי, אין ספק כי בקשת הפטור והתצהיר התומך בה מתארות מצב עובדתי שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות... חובתו של כל הפונה לבית-המשפט, ודאי כשהוא עושה זאת באמצעות תצהיר, אשר כמוהו כעדות תחת אזהרה, להביא בפני בית-המשפט את כל העובדות הרלבנטיות, בין שהן פועלות לזכותו, בין לחובתו, ולפרוס תמונה מלאה ונכונה. ההימנעות מאמירת האמת במלואה כמוה, במקרים רבים, כאי-אמירת האמת."
[52] בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449 (1981); ע"א 207/83 ועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי בתל-אביב-יפו נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מב(2) 369 (1988); ע"א 5052/92 שיק נ' מטלון, תק-על 94(3) 2119 (1994); על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55 (2004); רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, פ"ד נח(3) 49 (2004); ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' נחום, תק-על 2005(1) 5078 (2005); ש' לוין תורת הפרוצידורה האזרחית (תשנ"ט) 47.
[53] רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433 (2001); ע"א 10015/02 מימוש פרוייקטים (ס.ד. פתוח וייזום) בע"מ נ' בביוף, תק-על 2002(4) 713 (2002); ע"א 3906/04 אחים שמא שירותים בע"מ נ' עיריית תמרה, תק-על 2004(2) 2453 (2004).
[54] ת"א (ת"א) 752/93 אריה צייג נ' משה אלקלעי, תק-מח 93(2) 269 (1993).
[55] ע"א 2907/04 זבולון סופיוב נ' עזבון המנוח בכור סופיוב ז"ל, תק-על 2004(2) 3284 (2004).

