הגשת בקשה לפטור על-ידי מפרק חברה

1. החובה לפנות לנושים ולקבל את עמדתם וחובתו של המפרק לפרוס לפני בית-המשפט את המצב הכספי של החברה שבפירוק. אין בעובדה שחברה מצויה בפירוק כשלעצמה, ראיה מספקת לעניין הבקשה לפטור

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 25036/06[57] נפסק מפי כב' הרשם איתן בורנשטיין:

"החלטה
1. המבקשת, חברה בפירוק (להלן: "החברה"), הגישה באמצעות המפרק, עורך-דין בוחניק (להלן: "המפרק"), תביעה נגד נושאי המשרה ובעלי המניות, בגין פעולות שהתבצעו בחברה עובר לפירוק, ובה עתרה לחייבם בתשלום הסך של 6,110,174 ש"ח. בד-בבד עם הגשת התביעה, הגישה החברה בקשה לפטור אותה מתשלום אגרת משפט, היא הבקשה נשוא החלטתי זו.
2. נגד החברה ניתן ביום 24.9.98 צו פירוק ועורך-דין בוחניק מונה כמפרק לחברה. עובר לפירוק, היתה החברה בהקפאת הליכים ומונו לה נאמנים. הליך ההקפאה לא הסתייע.
המשיבים 1 ו- 2, שימשו כמנהלים בחברה עד לפירוקה. לימים, נקלע המשיב 1 להליכי פשיטת רגל, וההליכים כנגדו עוכבו. המשיב 3 היה בעל השליטה בחברה באמצעות חברה בשליטתו, כאשר נטען שהיה שותף בכל הנוגע להתנהלותה. המשיב 4, אחיו של המשיב 3, שימש, כך נטען, כחשב של החברה ונושא משרה בחברה.
3. החברה עסקה בבניית פרוייקט למגורים בפתח תקווה, בן שישים וארבע יחידות דיור וזאת בשישה מבנים, כאשר הקרקע נרכשה מבעליה בעסקת קומבינציה (להלן: "הפרוייקט"). בנק טפחות העמיד את המימון הדרוש לבנייה, לאחר בדיקה שמאית, ובשים-לב להון העצמי שניתן על-ידי המשיב 3 או מי מטעמו. בהתאם לתחזית של אומדן המכירות לעומת העלויות, היה הפרוייקט אמור להניב תמורה נאותה.
4. לימים, וחרף מכירת הדירות באומדנים שנצפו, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה, לא סיימה את הבניה, הפרוייקט נקלע לקשיים, ובאופן שהחברה נותרה חייבת כספים ניכרים לספקים השונים והפרה התחייבויות כלפי הרוכשים.
5. לעמדת המפרק, קריסת החברה נגרמה כתוצאה מפעולות המשיבים בניגוד למתחייב ולמוסכם לפי הסכם הליווי של הפרוייקט עם הבנק, שלא בהתאם להסכמי המכר עם הדיירים, ובניגוד למתחייב על-פי הדין, ברשלנות ובחוסר תום-לב המקים עילות תביעה נגד אלה.
המפרק מפרט בכתב התביעה את הפעולות המיוחסות למשיבים אשר הביאו לחדלות הפירעון של החברה:
לעמדת המפרק, לא הופקדו כספי התקבולים ממכירת הדירות לחשבון הליווי של הפרוייקט, שבו היו המשיבים אמורים להפקידם. זאת ועוד, חלק מהכספים אף לא הועבר לחשבון אחר של הפרוייקט המיועד לביצוע התשלומים השונים הדרושים להקמתו, אלא לחשבון שלישי. כך התאפשר בידי המשיבים למשוך כספים שלא כדין, למטרות שאינן לצורכי הפרוייקט ובניגוד למוסכם. המפרק מצרף מספר שיקים בעניין התומכים בגרסתו, שיקים של דיירים שהופקדו לחשבון הפתוח במקום לחשבון הליווי, כמו גם שיקים של בנק למשכנתאות של אחד הדיירים שלא הופקד בחשבון לו יועד.
הפרה אחרת, לעמדת המפרק, היא תשלום מקופת החברה של תשלומים שוטפים של חברות קשורות, שלא היה מקום להוציאן מקופת החברה. כך שולמו הוצאות של החברות האמורות שיועדו לכיסוי הוצאות משרד, שכר דירה, החזרי הלוואות ועוד. את כל אלה, לא היה מקום למשוך מכספי התקבולים. מוסיף המפרק וטוען כי מחשבון החברה אף בוצעו העברות ישירות של כספים לחברות הקשורות וזאת במיליוני שקלים, וכל זאת שלא כדין. המפרק מצרף אסמכתאות שונות לתמיכה בטענות אלה, כגון כרטיסי הנהלת חשבונות, הוראות בחתימת מי מהמשיבים ועוד. מוסיף המפרק וטוען כי המשיבים הסוו את ההוצאות האמורות בין היתר על-ידי רישומים כוזבים והכל על-מנת להסתיר את הפעולות שבוצעו על ידם.
נושא אחר המיוחס למשיבים הינו נטילת כספי החברה לצורכים אישים של מי מהמשיבים, אשר נרשמו תחת "כיבודים", "כרטיסי אשראי".
6. עילות התביעה מושתתות בין היתר על חיוב המשיבים כנושאי משרה בחברה וכקבוע בסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות. בנוסף נטען לאחריותם של אלה מכוח דיני הנזיקין, כעוולת תרמית, רשלנות וגרם הפרת חוזה. עוד נטען שיש לחייב את המשיבים גם על בסיס הפרת חובות תום-הלב כקבוע בדיני החוזים.
המפרק עתר לחייב את המשיבים בסכום חובות החברה, בהתאם להוכחות החוב שהוגשו בסך של 3,964,993 ש"ח ובתוספת ריבית בגין סכומים ששילמה החברה בעבור המשיבים או מי מטעמם. בסך הכל הועמד סכום התביעה על סך של 6,110,174.20 ש"ח, כערכו ליום הגשת התביעה.
7. בית-המשפט של הפירוק, נעתר לבקשת המפרק להגשת התביעה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, כפוף לאישור כונס הנכסים הרשמי וכאמור בהחלטת כב' השופט לויט מיום 28.10.98, שניתנה בתיק הפירוק. בהמשך, הורה בית-המשפט שלא ניתן יהיה לברר ביסודיות את הטענות במסגרת בקשה לפי הסעיפים האמורים, ולפיכך קבע בהחלטתו מיום 28.2.01, שהבקשה תועבר לתובענה רגילה. בהמשך, ולאחר שהוגשה תביעה בדרך של פסק-דין הצהרתי, הוסכם על מחיקתה, הסכמה לה נעתר בית-המשפט בהחלטה מיום 21.11.02, ואשר לאחריה, הוגשה ביום 3.12.06, התביעה נשוא בקשה זו. יצויין כי כונס הנכסים הרשמי נתן את הסכמתו להגשת התביעה ובלבד שלא יהיה בכך להטיל על קופתה הוצאות.
8. המפרק טען בבקשה לפטור מאגרה, כי אין בקופת הפירוק כספים בשיעור המספיק לתשלום האגרה, שעלותה 153,000 ש"ח. לעמדתו כל שנמצא בקופת הפירוק הוא סך של כשמונים אלף ש"ח בלבד, שלא יהיה בו כדי לשלם את האגרה ובשים-לב להוצאות נוספות. עוד נטען לסיכויים טובים המצדיקים היעתרות לבקשה.
9. המשיבים ובכללם הפרקליטות בשם מדינת ישראל התנגדו לבקשה. בין היתר נטען כי לא ניתן אישור של בית-המשפט של הפירוק להגשת התביעה, שכן לא התמלא התנאי שהציב כונס הנכסים הרשמי להגשתה. נטען שהבקשה נדחתה בהחלטה מוקדמת של בית-המשפט מחודש פברואר 2007, ולא הוגש עליה ערעור. עוד נטען כי הבקשה לוקה בכך שאין היא מגלה את מצבה הכספי המלא של החברה ואף אינה נתמכת בתצהיר כדין. בהקשר זה טענה הפרקליטות כי לא הומצאו תדפיסי בנק, כרטיסי אשראי, אישורי בנקים וכדומה. בנוסף נטען כי הסכום בקופה יכול להוות תשלום מספק, לפחות למחצית הראשונה של האגרה, ואין לפיכך כל סיבה מדוע לא ישולם. לעמדת המשיבים, היה על המפרק לפנות לנושי החברה על-מנת לגייס כספים לצורך מימון האגרה. עוד נטען על-ידי המשיבים כי על המפרק היה לנקוט פעולות שונות, בטרם הגשת התביעה כגון גביית כספים המגיעים לה מחייבים שונים, כמו גם להגיש דו"ח סדור, אשר לא הוגש.
לגופו נטען כי סיכויי התביעה הם קלושים. לעניין זה טוענים המשיבים שעילות התביעה התיישנו בשים-לב למועדים בהם בוצעו לטענת המפרק הפעולות המיוחסות להם. למצער נטען כי התביעה לוקה בשיהוי ניכר. עוד נטען שהתביעה נעדרת תשתית עובדתית ומסד משפטי, בכלל זה נטען שהדיירים ויתרו על תביעות, כי חלק מהמשיבים לא היו נושאי משרה בחברה, ולא היו בעלי מניות בה. המשיבים סבורים שלא ניתן לעשות שימוש בסעיפים 373 ו- 374 אלא רק בהליכים לפי פקודת החברות, כי לא נעשו הפעולות המתחייבות טרם הגשת התביעה כגון הגשת תסקיר, הליכי חקירה ובדיקה ועוד.
10. לאחר דיון בבקשה, ולאור טענות המשיבים, אפשרתי בידי המפרק לפנות לנושים על-מנת לגייס את הכספים הדרושים לצורך תשלום האגרה. המפרק הודיע לבית-המשפט כי פנה בכתב לכלל הנושים, אך אלה לא שעו לפנייתו. המפרק צירף להודעתו את העתק הפניה לנושים וכן צירף תצהיר מטעמו התומך בכך. המשיבים הודיעו שאין בהודעת המפרק לרבות הפניות לנושים כדי להיעתר לבקשה לפטור מאגרה, וכאמור בתגובותיהם בכתב ובעל-פה. המשיב 2, אשר לא הגיש תגובה לבקשה, המציא לבית-המשפט, בשלב מאוחר את עמדתו המצטרפת לזו של יתר המשיבים.
11. בתחילה נטיתי לקבל את הבקשה ולאפשר לחברה בפירוק מתן פטור מאגרה על-מנת שיהיה לה את יומה בבית-המשפט. עם זאת, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את דברי באי-כוחם, ולאחר שאפשרתי בידי המפרק להשלים את הדרוש לעמוד בתנאי פטור מתשלום אגרה, ויישמתי את ההלכה הפסוקה כמפורט להלן, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
12. על הבקשה חלות תקנות בית-משפט (אגרות), התשס"ז-2007 להלן: "התקנות"), לפי הוראת המעבר הקבועה בסעיף 23 לתקנות. ההלכה הפסוקה מורה כי מבקש פטור מתשלום אגרת בית-משפט לשם ניהול הליך משפטי, חייב להוכיח לבית-המשפט ולצדדים כי הוא חסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה הנדרשת ממנו, וכן עליו להראות כי קיימים סיכויים לקבלת התביעה וכאמור בתקנה 14(ג) לתקנות הקובעת:
'הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית-משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית-המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית-המשפט פטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה.'
13. באשר למבחן הראשון של היעדר יכולת כלכלית, על המבקש להתכבד ולהציג את פרטי רכושו והכנסותיו ולפרוס בפני בית-המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, כל זאת במטרה לשכנע בטענתו כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח', תק-על 89(2) 732:
'בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד.'
(כן ראה לעניין זה בש"א 669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95(1) 406; בש"א 7664/99 סופר נ' סופר, תק-על 99(3) 801).
זאת ועוד, על מבקש הפטור להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה, ואין די בטענה כי אין בידיו כספים זמינים לתשלום. זאת ועוד, על המבקש לשכנע את בית-המשפט כי עשה ניסיון לגייס את הכספים הנדרשים בפניה לגורמים מעוניינים שיסייעו בידו לשאת בנטל תשלום האגרה הנדרשת, בטרם יישען על קופת הציבור שתממן עבורו את ההליכים המשפטיים. בקשה לפטור מאגרה הינה המוצא האחרון אליו פונה מי שנקלע לקושי כלכלי אמיתי המונע ממנו את תשלום האגרה. כוונת המחוקק היתה למנוע פניה לפטור מתשלום אגרה כאמצעי ראשון בו משתמש המבקש, בטרם יעשה שימוש בכל האמצעים האחרים העומדים לרשותו לשם גיוס הכספים הנדרשים.
באשר לחברות המצויות בפירוק, קובעת ההלכה כי יש לפנות ולקבל את עמדת הנושים, שכן הם אמורים להיות מעוניינים בתוצאות התביעה, ככל שיהיה בה כדי להעשיר את קופת הפירוק ובכך להקטין את סכום הנשייה.
בצד כל זאת יש להזכיר את זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית וכי אין למנוע אותה מחמת עוניו של בעל דין (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647). זו גם אחת מזכויות היסוד, כאשר יפים בהקשר זה דברי בית-המשפט בעניין ע"א 3115/93 ראובן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נ(4) 549:
'... דרכו של אדם לבית-המשפט לא תיחסם רק משום שאין בידו לעמוד בדרישות הכספיות המופנות כלפי מי שפונה לקבל סעד בבתי-המשפט..'
14. חרף אורך הרוח שגילה בית-המשפט כלפי המפרק, ומתן הזדמנויות להסדיר את הנדרש, על-מנת שהבקשה תעמוד בדרישות ההלכה, לא נעשה הדרוש.
מושכלות יסוד לענייננו כי על המפרק חובה לפרוס לפני בית-המשפט את המצב הכספי של החברה שבפירוק, דבר שיאפשר לבית-המשפט להתרשם נכונה מדלותה והיעדר יכולתה של החברה לשאת באגרה. ברי כי אין בעובדה שחברה מצויה בפירוק כשלעצמה, ראיה מספקת לעניין, שכן לא ניתן לשלול קיומם של נכסים שמוקנים למפרק המאפשרים תשלום האגרה.
בנסיבות אלה מצופה היה כי המפרק יציג דו"ח כספי, ולו חלקי בדבר הכספים אשר בקופה, דו"ח שממילא חובה עליו להגיש במסגרת הליך הפירוק. דו"ח זה הינו כלי חשוב המאפשר לבית-המשפט כמו גם למשיבים להשתכנע שאכן אין בקופת הפירוק כספים. דא עקא, המפרק לא הציג כל דו"ח ולו חלקי וכל שהמציא המפרק הוא דף חשבון בודד המצביע על סכום של כשמונים אלף ש"ח בלבד בקופת הפירוק. המפרק לא נתן כל הסבר מדוע לא הוצג דו"ח כאמור, האם קיים דו"ח, אם לא הכיצד?
קל וחומר הדבר, שעה שקיימות תהיות באשר לשיעור הכספים שאמורים להיות בקופת הפירוק, ואלה אינם. לעניין זה אציין כי לפי נתונים שמסר המפרק בכתבי הטענות בבקשה אמור להיות סכום גדול יותר. כך, לעמדת המפרק בקופה התקבל סך של כ 50,000 ש"ח ממכירת כלי רכב של החברה בפירוק אשר לגביו נטען לנשייה מובטחת של מס הכנסה, לפיו מכתב מיום 29.7.98. בנוסף, לפי נספח ה'2' לתגובת המפרק, מכתבו מיום 3.4.00 לבא-כוח אחד החייבים, מתבקש בא-כוחו של אותו חייב אליו נשלח המכתב, להעביר את הסכום המוסכם בסך של 60,000 ש"ח לידי המפרק ולמשוך את השיק לפקודת עורך-דין פישלר המייצג את המפרק בתובענה. בנוסף, במסגרת תביעה שהוגשה נגד אחד החייבים לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"א 11865/98), התבקש בית-המשפט על-ידי המפרק, בהסכמת הצד השני, למחוק את התביעה ולהשיב את האגרה, אשר נטען כי סכומה כ 12,500 ש"ח. הצטברות סכומים אלה, לא כל שכן, בתוספת הפירות שהצטברו במהלך השנים הארוכות שחלפו מאז, אמורים היו להעלות במידה ניכרת על הסכום שלדברי המפרק נמצא בקופת הפירוק. המפרק לא נתן כל הסבר לטענות אלה של המשיבים שהועלו בכתב לפני הדיון וגם לא היה בפיו הסבר בדיון. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע שהמפרק לא פרס לפני בית-המשפט תמונה כספית כדבעי שתשקף את מצבה הפיננסי של החברה, לא כל שכן, לא השיב לתהיות אשר עולות באשר לכספים שאמורים להיות בקופתה של החברה. אציין כי המפרק גם לא ידע להשיב לטענת המשיבים לפיה לא הוגש לתיק הפירוק ולו דו"ח אחד מטעם המפרק.
טעם נוסף שגם בו יש כדי לדחות את הבקשה הינו היעדר פניה כנדרש לנושים אשר יסכימו לממן את סכום האגרה, ולו בחלקה. למותר לציין כי על המפרק היה מלכתחילה לפנות לנושים וכחובתו לפי ההלכה וראה (בש"א (חי') 3190/01 הרטן מלונאות ונופש בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2) 7536). שעה שהתחוור בדיון כי המפרק לא עשה כאמור, נמנעתי מלמחוק את הבקשה חרף עמדת המשיבים, תוך שראיתי לנכון ליתן בידו אורכה לעשות כן. דא עקא, הפניות שנשלחו לנושים אינן עומדות בגדר הנדרש על-פי ההלכה. יצויין כי המפרק שלח ביום 29.10.07 מכתב לקוני לכל אחד הנושים, בו ציין כי הוגשה תביעה כספית לבית-המשפט אשר התבקש לחייב את מנהלי החברה בחובותיה וכי הוא נדרש על-ידי בית-המשפט לפנות לנושים לקבל את הסכמתם למימון האגרה. בהינתן שחלף כעשור מאז התרחשות האירועים נשוא התביעה, מצופה היה כי לפנייה של המפרק יצורף העתק כתב התביעה, על-מנת לרענן את זכרונם של הנושים, כמו גם על-מנת לאפשר בידם לשקול כדבעי את סיכויי הבקשה ושיוכלו לגבש עמדה עניינית לבקשה. אין להתפלא על כך שבנסיבות אלה, רק נושה אחד טרח להשיב למפרק. לא ניתן לשלול את טענת המשיבים כי בנסיבות אלה ייתכן והיה מקום לקיים פגישה עם הנושים ולהצביע לפניהם על מהות התביעה, סיכוייה וכדומה במיוחד בשים-לב לזמן שחלף.
המפרק הודיע כאמור שהנושים לא השיבו לפנייתו, ולא נעשה כל מאמץ נוסף על ידו בעניין, פרט לשיחה עם נושה גדול אחד שהודיעו שאין בדעתו לממן את האגרה. לטעמי אין בפעולות שננקטו בעניין כדי לעמוד בדרישות ההלכה לשם גיוס מימון לתשלום האגרה מנושי החברה וכנדרש בהלכה. לעניין זה אפנה לדברי בית-המשפט ב- רע"א 4108/08 חברת הזריחה עבודות אינסטלציה בע"מ נ' מנרב הנדסה ובניין (1983) בע"מ, תק-על 2008(3) 3715 (ניתן ב 14.9.08):
'אשר לפנייה לנושי החברה בפירוק, לעניין זה לא ניתן להסתפק בטענה בעלמא כי הנושים סירבו לממן את עלויות ההתדיינות. לכל הפחות היה על המבקשת לפרט את הטעמים בגינם הושבה הפניה ריקם. יש לזכור כי על המבקשת מוטל הנטל להראות מדוע הנושים, שהם הנהנים הפוטנציאליים מפירות ההליך שיזמה, אינם מוכנים להבטיח את הוצאות המשיבה...'
(ראה גם רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ בפירוק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2007(4) 2432).
עוד אוסיף כי בסעיף 52 לדו"ח הנאמנים שהוגש לבית-המשפט בעת הקפאת ההליכים המפרק, החברה היא נושה של מספר חברות בסכומים שונים. בנסיבות אלה, היה על המפרק להודיע את גורל ההליכים שננקטו לשם גביית החובות הנטענים. דא עקא, גם בעניין זה שתק המפרק ולא ידע להבהיר לבית-המשפט מה נעשה בעניין, למרות שהדבר הועלה במפורש בתגובת המשיבים. אמנם בדיון טען בא-כוח המפרק בשפה רפה כי לא התקבלו כל כספים מאותן חברות, אך ללא כל הסבר ענייני ומשכנע מדוע השינוי בין הנטען בדו"ח הנאמנים לבין האמירה בדיון כי לא התקבלו כספים מאותם חייבים.
לא למותר לציין כי לכאורה מצוי בקופת הפירוק סכום שיש בו סיפק לשלם את המחצית הראשונה של האגרה. אמנם, המפרק טען כי לגבי חלקו של סכום זה, שמקורו מימוש מכונית של החברה עליה הוטל עיקול על-ידי רשויות המס, קיימת טענה של מס הכנסה בדבר נשייה בדין קדימה, אך טענה זו לא נתמכה בראיות מבוססות כמו גם תמוה בעיני שטענה כאמור לא השכיל המפרק להביא לידי הכרעה בשים-לב שחלפו שנים רבות מאז מימוש המכונית ולא ניתן כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה על ידו. כפי שהבהרתי בדיון, לא ניתן לשלול שהסכום שבקופה לא יאפשר תשלום ההוצאות הדרושות לניהול התובענה, וייתכן והיה מקום לשקול שלפחות חלקו ייוותר בקופת הפירוק, אך לכך לא הובא כל טיעון וכל פירוט מצד המפרק.
לפיכך, סבורני כי המפרק לא עמד בנטל השכנוע לפיו אין בקופה כספים לשלם את האגרה כמו גם לא פעל לגיוס כספים מנושי החברה כמתחייב.
למעשה די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.
מעבר לדרוש:
15. סיכויי התביעה
מבחן שני ומצטבר שעל המפרק לעמוד בו הוא מבחן סיכויי התביעה. סבורני כי לעניין זה, ניצבת משוכה לפני המפרק שדומני כי לא עמד בה. לעניין זה נקבע ב- בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ו-3 אח', תק-על 91(2) 192:
'פטור אינו פועל יוצא של חוסר יכולת כספית בלבד. לצד נימוק זה צריכים להישקל, בכל מקרה, גם מהות התביעה וסיכוייה.'
אמנם ההלכה נוטה לקולא בעניין זה, כך שבבדיקת סיכויי התביעה, כל שעל בית-המשפט לבחון בשלב זה הוא האם קיים סיכוי לכאורה להצלחת התובענה. אין נכנסים בשלב זה לעובי הקורה, ואין עוסקים בקביעת מהימנות או בממצאים עובדתיים. שאלת סיכויי התביעה נלקחת בחשבון, תוך שבית-המשפט בוחן האם לצד חסרון הכיס המוצג בבקשה, קיים גם סיכוי ממשי לתביעה או לנימוקי הערעור.
אפנה בהקשר זה ל- ב"ש 14/86 פרחאן סלחאת נ' עיריית שכם ואח', פ"ד מ(2) 350:
'די להראות שקיים סיכוי כלשהו לזכות בערעור, ואפילו סיכוי קלוש, שנימוקי הערעור אינם מופרכים מעיקרם ואינם מבוססים על אדני שווא.'
יישום ההלכה על נסיבות המקרה שלפניי, מלמד כי ניצבים קשיים לפתחה של התביעה שיש בהם משום להטיל ספק ניכר בסיכוייה, חרף הרף הנמוך של מבחן סיכויי ההצלחה לצורך הבקשה שלפניי וכמפורט לעיל.
על הצלחת התביעה מעיב במיוחד העיתוי המאוחר בהגשתה, שכן האירועים נשוא התביעה אירעו כעשור טרם הגשתה, ולא בכדי מעלים המשיבים טענות התיישנות עילות התביעה כמו גם שיהוי ניכר בהגשתה. אמנם, קדמו להגשת התביעה, הליכים בין הצדדים: בקשה בתיק הפירוק נגד המשיבים לפי סעיפים 373 ו- 374 לפי פקודת החברות, ובהמשך תביעה נגדם לפסק-דין הצהרתי שנמחקה (ת"א 1636/01), ולא ניתן לשלול כי לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, אין להביא במניין ההתיישנות את התקופה בה היו הליכים אלה תלויים ועומדים. לכן לא ניתן לעת עתה לפסוק בוודאות כי התביעה התיישנה. עם זאת, גם בהתעלם מתקופת היותם של אותם הליכים תלויים ועומדים, ההתיישנות היא גבולית. וודאי שקיים שיהוי ניכר ביותר בהגשת התביעה, וללא כל טעם. זאת ועוד, השיהוי מתבטא גם בכך שמאז מחיקת התביעה (ת"א 1636/01 הנ"ל), בשנת 2002, ועד הגשת התביעה שלפניי חלפו כארבע שנים ולא ניתן כל טעם מדוע נזקק המפרק למשך זמן כה ממושך להמיר את התביעה שהוגשה למתן פסק-דין הצהרתי נגד המשיבים לתביעה שלפניי, כאשר עיון בין שני נוסחי כתבי התביעה, מלמד שאין בהן שוני מהותי, בפרט בחלק העובדתי. לא היה בפי בא-כוח המפרק כל הסבר לכך (עמ' 4, שורה 14-15).
יש באמור כדי להצביע על זניחת התביעה מצד מגישה וליצור בלב המשיבים ציפיה כי התביעה לא תוגש בסופו של דבר. כל זאת מעבר לקשיים הראייתיים שנוצרו כתוצאה מאי-הגשת התביעה במועד סביר, וללא טעם ענייני לכך.
על-מנת שמלאכתי תהיה שלמה, בחנתי את יתר טענות המשיבים באשר לסיכויי התביעה, אך לא ראיתי בהן טעם מספק לקביעה כי התביעה נעדרת סיכוי לצורך הבקשה.
אציין כי הטענה שהתביעה נעדרת עילה, אינה מתיישבת עם טענות המפרק ועם האסמכתאות אשר הובאו על ידו ושאת חלקן פרטתי לעיל. מכל מקום, טענה מסוג זה דרושה ליבון וחקירה במסגרת הראיות, ולא ניתן לשלול, לעת עתה, ובזהירות הראויה, כי יתחוור שאכן נעשו פעולות שלא היה מקום להן. גם טענת חלק המשיבים לפיה אין מעמד כלפיהם מחמת שלא היו נושאי משרה של החברה, מקומה בעת הראיות.
ספק גם אם יש ממש בטענת המשיבים לפיה לא ניתן אישור של בית-המשפט של הפירוק להגשת התביעה. ככל שיש למשיבים מעמד להעלות את הטענה, אזי בית-המשפט בהחלטתו מיום 26.10.98 אישר למעשה את הגשתה, כאשר הורה ב- בש"א 100648/98:
'ניתנת סמכות למנהל המיוחד להגיש בקשות לפי סעיפים 373, 374 לפקודת החברות, או תביעות מתאימות, וזאת בתנאי שבקשות אלה יוגשו בתאום ובהסכמת הכנ"ר.'
אמנם מחלוקת בין הצדדים האם ניתן אישור הכנ"ר, כאשר כל אחד מהם מייחס פרשנות שונה לאישור המותנה של הכנ"ר להגשת התביעה, כפוף לכך שלא יושתו הוצאות על קופת הפירוק, ולא הייתי דוחה מטעם זה בלבד את הבקשה ולכל היותר מבקש הבהרה נוספת מצד הכנ"ר במיוחד בשים-לב לכך שבדיון נוסף שהתקיים לפני בית-המשפט של הפירוק, במעמד הצדדים לרבות נציגת כונס הנכסים הרשמי, לפני כב' השופט לויט, ביום 28.2.01, ניתנה החלטה לפיה הורה בית-המשפט, לאחר שעיין בכתבי הטענות, כי לא ניתן יהיה לקיים בירור יסודי לצורך הכרעה בתביעה נגד המשיבים במסגרת הבקשה בתיק הפירוק ולפיכך הורה על העברת הבקשה לפסים של תביעה רגילה. החלטה זו שניתנה כאמור במעמד הצדדים ובכללם, עורך-דין מזרחי, נציגת כונס הנכסים הרשמי, אשר לא הביעה כל הסתייגות להגשת התביעה, מלמדת לכאורה שהכנ"ר אינו מתנגד להגשת התביעה.
לא ראיתי ממש בטענת המשיבים לפיה תביעה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, מוגבלת להליך פירוק. אין לטענה כל יסוד ובסיס, הן משפטי והן תקדימי. אין כל הוראה בפקודת החברות לפיה תביעה על יסוד הסעיפים האמורים יכולה להתנהל רק במסגרת תיק הפירוק. יתרה מכך, קיימת פסיקה ענפה המושתת על עילות לפי סעיפים אלו, שהוגשו שלא במסגרת תיק הפירוק ובאופן בו נקט המפרק שלפניי (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' מפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289). יתרה מכך, הרי בית-המשפט הפנה את המפרק להגיש תביעה נפרדת, בין היתר, על יסוד סעיפים אלה, באין חולק. בחנתי את הציטוט מהחלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים אליה מפנה בא-כוח המשיב 3 בסעיף 72 לתגובתו, אך הדברים שנאמרו בהחלטה דנן אינם בעלי המשמעות לה חותר בא-כוח המשיב 3 בתגובתו ולא ראיתי בהם קביעה לפיה קיימת הגבלה להגשת תביעה לפי סעיפים 373 ו- 374 רק בהליך הפירוק. אזכיר כי ע"א 610/94 הנ"ל, הינו ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, בתביעה שמושתת בין היתר על סעיפים אלה, שהתנהלה שלא בתיק הפירוק.
16. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי צורך לדון בטענת המשיבים כי כבר ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה.
מכל הטעמים האמורים, דין הבקשה להידחות. התובעת תשלם את האגרה תוך שלושים יום מהיום, שכן אחרת תמחק התובענה."

2. כאשר מדובר בחברה יש לפרט את יכולתם ועמדתם של מנהליה ובעלי מניותיה לעניין גיוס כספים

ב- ת"א (מחוזי-ת"א) 1391/91[58] נפסק מפי כב' השופטת שטיין:

"החלטה
1. במסגרת פירוק חב' זולכון בע"מ (להלן: "החברה") נמכר מלון שהיה בבעלותה.
במסגרת אותה עסקה, קיבל בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הבנק"), לטענת המפרק, סך של 2,300,300 דולר, מקופת הפירוק, בהסתמך על טענתו כי הוא נושה מובטח מכוח שיעבוד. הבנק התחייב להשיב את הסכומים שקיבל, או את הסכומים העודפים על אלה ששולמו לנושים בלתי-מובטחים, אם יתברר כי אינו זכאי לחוב שהוא טוען לו, מכוח שיעבוד.
על-פי הטענה, לא הוכיח הבנק את היותו נושה מובטח ועל-כן, הגיש המפרק בקשה למתן הוראות בעניין הסכום שקיבל בבנק, בתיק הפירוק (המ' 3515/88).
בנוסף, הגיש המפרק תביעה נגד הבנק (ת"א 642/88).
בכותרת לכתב התביעה הוגדרה על-ידי המפרק מהות התביעה כך:
'1. פסק-דין הצהרתי.
2. מתן חשבונות וחיוב ביתרת הסכום שיעלה בחשבון.'
סכום התביעה הוגדר: "בלתי-קצוב".
הגזברות קבעה כי הבקשה למתן הוראות במסגרת תיק הפירוק אינה חייבת באגרה ואילו לגבי התביעה, נקבעה אגרה בסך 800 ש"ח. אגרה זו שולמה.
לימים, התעוררה טענה כי האגרה נישומה בחסר.
נשיא בית-משפט זה, ד"ר א' וינוגרד, נזקק לסוגיה וקבע בהחלטתיו מיום 28.10.90 ו- 14.4.91, כי מדובר בתביעה כספית רגילה, הן בבקשה למתן הוראות והן בתביעה וכי על החברה בפירוק לשלם את האגרה על-פי סכום התביעה, או לעתור לפטור מתשלום אגרה.
מכאן, הבקשה של החברה בפירוק.
2. הבקשה שבפני היא לפטור את החברה בפירוק מתשלום אגרה ולחילופין, לחייב את הבנק, שהוא משיב מס' 1 בבקשה, לשלם לקופת הפירוק סכום שיהיה בו כדי לשלם את האגרה ולחלופי חילופין, להורות לכל המשיבים בבקשה להחזיר לחברה בפירוק סכומים יחסיים ביניהם, מהסכומים ששולמו להם על-ידי החברה בפירוק, עד כדי מלוא הסכום שיידרש לצורך תשלום האגרה.
הנימוקים לבקשה לפטור את החברה בפירוק מתשלום אגרה הם:
א. קופת הפירוק ריקה ועל-כן, אין לחברה בפירוק יכולת לשלם אגרה.
ב. לחברה בפירוק עילת תביעה טובה נגד הבנק.
הבקשה נתמכה בתצהירו של עורך-דין ברק, מפרק החברה.
בתצהירו אומר עורך-דין ברק, כי בחדש ינואר 1989 חילקה החברה לנושיה 700,000 ש"ח. לנושיה הגדולים היא שילמה דיבידנד בשיעור של כ20% מהנשיה, ולנושיה הקטנים שילמה את מלוא נשייתם בסך כולל של 15,000 ש"ח. עוד אמר עורך-דין ברק בתצהירו, כי לאחר תשלומים אלה נשאר בקופת הפירוק סך של 700 ש"ח 'שאינו מספיק עבור הדפסת הפרוטוקול'.
כן ציין המפרק בתצהירו, כי אין לחברה כל כספים, רכוש, או זכויות ואין לה אפשרות ללות כספים לצורך תשלום האגרה כי אין לה רכוש וביטחונות.
3. כדי לזכות בפטור מאגרה, על המבקש לשכנע את בית-המשפט בקיום שני תנאים מצטברים (תקנה 13 לתקנות בית-המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, להלן: "תקנות האגרות"):
א. אין ביכולתו לשלם אגרה.
ב. ההליך, בגינו מתבקש פטור מאגרה, מגלה עילה.
בא-כוח המדינה ובא-כוח הבנק העלו טענות מיקדמיות, לפיהן, לא קיים המבקש בבקשתו את המוטל עליו, ועל-כן – ולו מטעם זה, בלבד – דין הבקשה להידחות.
4. ההלכה היא, כי מצבו הכספי הגרוע של המבקש, לכשעצמו, אין די בו כדי להוכיח חוסר יכולת לשלם אגרה. "יכולתו" של המבקש נבחנת אף על-פי יכולתו לגייס כספים, לצורך תשלום האגרה.
כך נפסק ב- המ' (ת"א) 3534/70 פרידלנטקס בע"מ נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ ואח', פ"מ 325, 327:
'נראה לי שלפי פירושה הנכון של התקנה אין לבחון את השאלה אם ביכולתו של בעל דין לשלם אגרה בקנה-מידה מכני. עובדה זו בלבד שחובותיו של בעל דין עולים על ערך נכסיו לא בהכרח תביא לקבלת הבקשה לדחית תשלום האגרה, כשם שלא בהכרח תיכשל בקשה כזו במקרה ההפוך, כשמאזן נכסיו של אדם הוא אקטיבי. לעניין תקנה 19 (היא תקנה 14 היום – א.ל.) ב"יכולתו" של אדם לשלם את האגרה אם הוא מסוגל לגייס כספים לתשלומה. אלמלא היה הדבר כן, מדוע נדרש המבקש לפרט בתצהירו לא רק את רכושו אלא גם את רכוש בן זוגו והוריו, אם הוא סמוך על שולחנם?'
עוד קובעת ההלכה, כי כאשר מדובר בחברה, הנהלת החברה ומנהליה כמוהם כהורי החברה, שהיא סמוכה אל שולחנם (המ' (ב"ש) 1150/85, ת"א (ב"ש) 779/85 אוריוניה בע"מ נ' "הסנה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ, פ"מ התשמ"ו(ב) 174, 177) וכי על החברה להוכיח את אי-יכולתה לגייס מהם כספים לתשלום האגרה.
על כך אמר השופט י' כהן ב- ע"ש (י-ם) 35/71 חברה לשירותי החזקה נ' קרן המוזיאון ישראל – אמריקה, פ"מ עט 330, 332:
'הואיל והמבקשת רואה עצמה כ"בעל דין" ומבססת את תובענתה על מעמד זה, עליה להיות מוכנה לאותו היחס הקבוע לגבי "בעל דין" שהינו בשר ודם, להבדיל מגוף משפטי. השיקול, מתוך גזירה שווה, הינו, שיכולתו של בעל דין כזה נמדדת גם לפי העזרה או האשראי שהוא יכול לקבל מאלה הקשורים אליו קשרי זהות באינטרסים.
מה בעל דין שהינו בשר ודם מצפים ממנו שישיג עזרה מהוריו אם הוא סמוך על שולחנם, כך בעל דין שהינו חברה, מצפים ממנה שתשיג עזרה ממי שהיא "סמוכה על שולחנו..."
זוהי למעשה אמת-המידה ליכולתה של המבקשת להשיג את העזרה או האשראי הדרוש לתשלום האגרה. אין לראות בכך עניין של "הרמת המסך" או חיוב בעלי המניות בתשלום התחיבויות החברה, אלא קביעת הפוטנציאל של החברה להשיג את האמצעים הדרושים להשגת מטרותיה; מטרות אלה מתרכזות בשלב זה בניהול המשפט נגד המשיבה. אינני סבור שיגרם בכך עוול לבעלי המניות. האינטרסים של בעלי המניות בניהול המשפט הם כה בולטים ושקופים עד שאין חשש לנקיפת מצפון אצל מישהו, אם הם יראו את עצמם מחוייבים ל"עזור" לחברה בתשלום האגרה, במקום לתת לתביעה לצעוק מחוסר תשלום.'
5. טוענת באת-כוח המדינה, כי חובתה של החברה בפירוק, המבקשת, היתה לפרט בתצהירה מה הצעדים נקטה בניסיון לגייס כספים לתשלום אגרה ואת פרטי פניותיה לבעלי מניותיה. המבקשת לא עשתה כן, ועל-כן, על-פי הטענה, דין בקשתה להידחות, וזאת, מאחר ונטל ההוכחה, כי המבקש חסר יכולת לשלם אגרה הוא על המבקש. לצורך כך, עליו לפרוש תמונה מלאה של מצבו הכלכלי.
כפי המוסבר לעיל, אף יכולת גיוס כספים במשמע. על-כן, כאשר מדובר בחברה יש לפרט את יכולתם ועמדתם של מנהליה ובעלי מניותיה לעניין גיוס כספים זה.
ב- בש"א 128/89 מצא נ' מצא (תקציר ל"ג, עמ' 154) נפסק כי בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים, אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה לפטור מאגרה ודינה להידחות מטעם זה, בלבד.
על-כן, לטענת בא-כוח המדינה, משלא פרט המפרק, בתצהירו, את פניותיו לבעלי המניות של החברה, לוקה הבקשה בחוסר של פרטים חיוניים ומלאים ודינה להידחות מטעם זה, בלבד.
6. הייתי מקבלת את טענה של בא-כוח המדינה וסוברת כי, אכן, הבקשה והתצהיר התומך בה, אינם עומדים בדרישת פירוט נסיונות גיוס הכספים, המהווים חלק מתיאור מצבה הכלכלי, ועל-כן, בהיעדר פירוט זה, לא הרימה המבקשת את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח חוסר יכולת, אילולא הושלם חסר זה בחקירתו הנגדית של המפרק.
המפרק נחקר על נסיונותיו לפנות אל בעלי המניות ואף נחקרו חלק מבעלי המניות, שנוכחו באולם, על מצבם הכלכלי ועל נכונותם להושיט עזרה לחברה בפירוק והביעו עמדתם בעניין.
על-ידי החקירות, כאמור, השלימה החברה בפירוק את הראיות שנמנעה מלהביא בתצהירה ועל-כן, איני רואה לדחות את הבקשה על-הסף, מן הטעם כי התצהיר לוקה בחסר.
נראה לי, כי טוב יהיה להתייחס לכל מסכת העובדות, כפי שנפרשה בפני, הן בתצהיר והן בעדויות, ולהחליט על פיה.
7. טענתו של בא-כוח הבנק נסבה על התנאי השני – קיום עילת תביעה בהליך.
לטענתו, בסיכומיו, חובה על המבקש להוכיח, ולו לכאורה, את קיום עילת התביעה ועליו לעשות זאת בתצהיר, התומך בבקשה לפטור מאגרה.
את טענתו זו, סומך בא-כוח הבנק על החלטתו של השופט טימור ב- ת"א (ב"ש) 466/88, המ' (ב"ש) 1205/88, ת"א (ב"ש) 648/88, המ' (ב"ש) 1568/88 מלונות לייף בע"מ (בכנוס נכסים) ואח' נ' בניני בנק בע"מ ואח' חיים שיף נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם), בה מצא השופט המלומד כי:
'בתקנות פורט במפורש מה יכלול התצהיר התומך בבקשה, נדרשו עובדות הנוגעות ליכולתו הכללית של המבקש, אך לא נדרש המבקש להכיל בתצהירו את עילת תביעתו.
מכך משתמע כאילו הבקשה אמורה להתמקד ביכולתו הכלכלית של המבקש ואילו לגבי קיומה של עילת תביעה, אמור בית-המשפט להסיק מסקנות מכתב התביעה, כפי שהוא נראה על פניו.
מצב דברים זה בלתי-רצוי, הואיל והמבקש עותר לפטור על חשבון קופת הציבור ונראה שיש לדרוש שיוכיח עילת תביעתו, לפחות לכאורה בתצהיר.'
8. דעתי שונה מדעתו של השופט הנכבד.
איני מוצאת כי יש לחייב מבקש פטור מאגרה לכלול בתצהירו תמיכה או הוכחה לכאורה של עילת תביעתו. מתקין התקנות קבע בתקנה 13 לתקנות האגרות, מה העובדות שיכלול תצהירו של המבקש פטור מאגרה ומה הם השיקולים אשר על בית-המשפט לשקול בדונו בבקשה. מתקין התקנות הפריד בין התצהיר לבין שיקולי בית-המשפט ולא דרש כי התצהיר יכיל את כל העובדות, אשר על בית-המשפט לשקול.
כך, בתקנה 13(א), מפרט מתקין התקנות מה יכלול תצהירו של המבקש:
'(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מאגרה ותצהיר שבו יפורט רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.'
ואילו, תקנה 13(ב) עוסקת בשיקולים, אשר על בית-המשפט לשקול, בדונו בבקשה לפטור מאגרה:
'(ב) הוגשה בקשה לפטור בתשלום אגרה וראה בית-המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם האגרה – ... ונראה לבית-המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית-המשפט...'
הנה כי כן, למדנו מלשון התקנה כי המבקש פטור מאגרה נדרש לעשות תצהיר לעניין מצבו הכלכלי ורכושו שלו ושל אלה שהוא סמוך אל שולחנם ולא נדרש לעשות תצהיר לעניין עילת התביעה. אילו רצה מתקין התקנות כי המבקש יתייחס בתצהירו אף אל עילת התביעה, היה אומר זאת במפורש. כך, למשל, בתקנה 501 לתסד"א, נדרש המבקש רשות המצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט, לצרף תצהיר המציין כי 'המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה'. דרישה כזו לא נזכרת לעניין בקשה לפטור מאגרה.
9. לא בכדי, ולא בשכחה נוסחה התקנה כפי שנוסחה. אל לנו לשכוח, כי על-פי התקנות הקודמות בענייני אגרה, היה על המבקש הפטור להצביע על סכוי לזכות בתביעה. דרישה זו שונתה בתקנות משנת התשמ"ח. אין עוד המבקש צריך להתייחס לסיכויי תביעתו והמבחן שנשאר, הוא קיום עילת תביעה.
בעניין זה, אמר השופט הומינר ב- ת"א 2796/89, המ' 14253/89 שלמה זיו, רואה-חשבון מפרק "אטלנטיק" חברה לדיג ולספנות בע"מ, נגד, תנובה, מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאות בע"מ (לא פורסם), בעמ' 9 להדפסה המקורית:
'אל נשכח גם, כי בעבר, נדרש בית-המשפט על-פי תקנות האגרה הקודמות, להשתכנע כי לתביעה, סכויי הצלחה.
לפי תקנות האגרה החלות היום בענייננו, המבחן הקובע, הינו מבחן של גילוי עילה, אשר הינו מבחן פחות חמור, מן המבחן של סכויי הצלחה בתביעה.'
ב- ת"א 9/86, המ' 2598/90, המ' 2663/90 חיים אינדיג, עורך-דין, המפרק של סיסמיקה חיפושי נפט (1983) בע"מ בפירוק נ' אברהם (בומה) שביט ואח' (לא פורסם) נטענה טענה דומה לזו שבפני ונדחתה.
כך נאמר בעמ' 10, להדפסה המקורית:
'בא-כוח המשיבים העלה טענה נוספת, לפיה חייב היה המפרק לאמת בתצהיר את האמור בבקשה כך שאפשר יהיה לחקרו על תצהירו, בכדי לבחון האם מגלה בקשתו עילה לפי סעיף 373, 374 לפקודת החברות. לגרסתם של בא-כוח המשיבים הרי, מאחר והבקשה לא אומתה בתצהיר, הרי לא ניתן לומר שההליך מגלה עילה.
אין ממש בטענה זו. בהתאם לתקנה 13(א) לתקנות האגרות, אין צורך באימות בשבועה של התובענה או בקשה, אשר בגינה מתבקש פטור מאגרה.'
דברים אלה מקובלים עלי.
10. ואם יאמר האומר, כי בכל מקרה בו ההליך אינו מגלה עילה, רשאי בית-המשפט למחקו על-הסף מטעם זה, על-פי תקנה 100(1) לתסד"א, ולשם מה יש צורך לבחון את קיום העילה, במסגרת בקשה לפטור מאגרה, ובמה שונה בחינת קיום העילה בהליך של דיון בבקשה לפטור מאגרה, מזו אשר בבקשה למחיקה על-הסף?
התשובה היא:
בבחינת השאלה אם כתב התביעה מגלה עילה, לצורך מחיקתו על-הסף על-פי תקנה 100(1) לתסד"א, יבחן בית-המשפט את האמור בכתב התביעה, בלבד.
לעומת זאת, בחינת אלמנט קיום העילה, במסגרת דיון בבקשה לפטור מאגרה, יכולה להיעשות אף על-פי תשובותיו של המצהיר בחקירתו הנגדית. אמנם, המצהיר לא מצהיר ואינו חייב להצהיר על קיום עילת התביעה, אך פתוחה הדרך לחקרו חקירה נגדית בעניין זה. אם עולה מחקירה זו, מניה וביה, כי העובדות המקימות עילת תביעה, כאמור בכתב התביעה, אינן נכונות, יכול בית-המשפט להגיע על-פי החקירה למסקנה, כי ההליך אינו מגלה עילה, ומטעם זה, לא יעתר לבקשה לפטור מאגרה.
ההבדל בין מחיקת תביעה על-הסף, מאחר וכתב התביעה אינו מגלה עילה, לבין בדיקת קיום עילה במסגרת דיון בבקשה לפטור מאגרה, עולה מההבדל בנוסח התקנות – בעוד שעל-פי תקנה 100(1) לתסד"א, נשקלת מחיקת כתב התביעה על-הסף, מתוך בחינת כתב התביעה, והוא נמחק כאשר 'אין הכתב מראה עילת תביעה' (תקנה 100(1) לתסד"א), הרי שלעניין פטור מאגרה, יבדוק בית-המשפט את קיומה של עילה בהליך ולאו דווקא בכתב ההליך. על-כן, רשאי בית-המשפט, בשלב של דיון בבקשה לפטור מאגרה, לשמוע בעניין זה דברים מפי המצהיר, במסגרת חקירתו הנגדית, ומפי 'כל אדם אחר (אשר בית-המשפט) יראה לנכון להזמינו, ולחקור אותם...'.
ודוק: בית-המשפט רשאי להזמין עדים נוספים על פני המצהיר ולחוקרם, אך עדים אלה אינם חייבים להגיש תצהירים וממילא, אינם חייבים להצהיר על קיום עילה בהליך.
11. אשר-על-כן, לא מצאתי לדחות הבקשה על-הסף.
12. נדון, תחילה, בנושא קופתה הריקה של החברה בפירוק.
התביעה נגד הבנק, אשר האגרה בגינה היא נשוא הבקשה, הוגשה ביום 31.3.88. באותה עת היתה קופת הפירוק מלאה.
כאמור בתצהירו של המפרק, התומך בבקשה לפטור מאגרה, ביום 6.1.89, שילמה החברה בפירוק, סך 15,000 ש"ח לנושים הקטנים ו20% מנשייתם של הנושים הגדולים.
בתצהירו "שכח" המפרק להאיר עיניו של בית-המשפט כי הסכום ששולם לנושים כדיבידנד היה 700,000, ש"ח, מהם שולם ל"נושים הגדולים" סך של 685,000 ש"ח, וכי "הנושים הגדולים", שרוקנו את קופת הפירוק, אינם אלא משיבים 2-5, בעלי מניותיה של החברה בפירוק (עמ' 2 לפרוטוקול).
טוען בא-כוח הבנק, כי התנהגות החברה בפירוק היתה שלא בתום-לב, כי מלכתחילה ובמשך כל הזמן, היא התכוונה ומתכוונת להיות סמוכה אל הקופה הציבורית ועל-כן, לא נרתעה מלרוקן את קופת הפירוק על-ידי תשלום סכומים נכבדים לבעלי מניותיה מבלי לשייר תחת ידה סכומים לממון ההתדיינות המשפטית.
לעומתו, טוען המפרק, כי הוא שילם את האגרה, כפי שנשומה על-ידי גזברות בית-המשפט, וכי לא יכול היה לשער כי אין מדובר באגרה הנכונה, ולא יכול היה לצפות כי יתבקש להשלים את האגרה. עוד טען המפרק, כי תשלום הדיבידנד ל"נושים הגדולים", אשר כתוצאה ממנו רוקנה קופת הפירוק, נעשה בתום-לב, מה עוד, שנעשה באישור בית-המשפט.
13. היה מקום לשקול את טענתו של המפרק, כי לא יכול היה לצפות שהאגרה שנישומה על-ידי הגזברות, לא היתה האגרה הנכונה, אילו כתב התביעה היה מנוסח כראוי, ואילו לא היה עולה חשש של תחבולה, כדי להתחמק מתשלום מלוא האגרה המגיעה, בניסוח הכותרת של כתב התביעה.
על-פי תקנה 16(ב) לתסד"א:
'היתה התביעה לסכום כסף שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע על-פי המשוער.'
כתב התביעה בסעיף 18ב, ממלא אחר הוראה זו, כאשר הסעד הנתבע בסעיף-קטן א. הוא:
'ליתן חשבונות כאמור לעיל ולחייבה להוכיח כל אותם סכומים שהגיעו לה, אם הגיעו בדין קדימה עד לסך כולל של – 2,300,000 דולר, ועד כמה שלא תוכיח זכויות לסכומים בדין קדימה עד לגובה סכום זה לחייבה להחזיר כל סכום מעבר לזה שתוכיח כאמור לעיל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עד להחזרתם בפועל.'
בסעיף-קטן ב' חוזרת ונשנית העתירה:
'ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את כל הסכום שקבלה מעבר לסכומים שהגיעו לה.'
הנה כי כן, למדנו מהעתירה בכתב התביעה, כי אחת העתירות היא לחיוב כספי בסכום של עד 2,300,000 דולר. עם זאת, מצא בא-כוח המפרק לציין בכותרת כתב התביעה, במקום בו יש לציין את סכום התביעה, כי: "סכום התביעה: בלתי-קצוב" – עובדה, העומדת בסתירה לעתירה בסעיף 18 לכתב התביעה.
זאת, כאשר האמור בכותרת, הוא המדריך את הגזברות בשומת האגרה.
אין מנוס מהמסקנה, כי המפרק, על-ידי בא-כוחו, הוא זה שהטעה את גזברות בית-המשפט והוא זה שגרם, על-ידי הטעיתו, לשומת האגרה בחסר.
על-כן, אין לו אלא להלין על עצמו, כי נדרש באיחור להשלמת האגרה.
14. האם נפלה טעות בתום-לב מלפני המפרק, כאשר ציין בכתב התביעה כי הסכום אינו ניתן להערכה?
אינני סבורה כך.
ואסביר: במהלך הסיכומים התברר, כי כאשר הוגשה התביעה, הוכנה על-ידי בא-כוח המפרק בקשה מתאימה לפטור מאגרה.
נושא זה לא עלה בעת הדיון בפני, לא מחקירת המפרק, לא מתצהיר נגדי ולא מכל מסמך שהוגש. עניין בקשה זו הועלה, לראשונה, בסכומי בא-כוח הבנק.
לא הייתי מתייחסת לנושא זה, מאחר שהועלה, לראשונה, בסכומים, אלולא עורך-דין חייט, בא-כוח המפרק, מצא, בכתב תשובתו לסכומי המשיבים, להתייחס לנושא, ללא כל התנגדות על כי הועלה לראשונה רק בשלב הסכומים.
לטענתו של עורך-דין חייט, לא הוגשה הבקשה לפטור מאגרה לבית-המשפט, למרות שהוכנה, לאחר שהאגרה שנשומה היתה כה נמוכה והחברה בפירוק יכלה לשאת בה.
עם זאת, ניתן ללמוד מתוך האמור בבקשה (ראה סעיף 9 לנספח ה' לסכומי בא-כוח הבנק), כי בא-כוח המפרק היה ער ומודע לכך, כי התביעה היא אף לתשלום כספים שנלקחו וכי אין מדובר בתביעה לחשבונות, בלבד, או לסכום בלתי-קצוב.
הבקשה הוכנה למקרה, בו לא יצליח בא-כוח המפרק להערים על הגזברות, והאגרה תישום כראוי.
שאלה בפני עצמה היא, מדוע סברה החברה בפירוק כי היא זכאית לפטור מאגרה ולחסדי הקופה הציבורית, כאשר בעת הגשת התביעה, היה בקופתה סכום די והותר לתשלום האגרה.
הנה כי כן, נלמד כי, מלכתחילה, תכננה החברה בפירוק לעשות כל שניתן כדי להימנע מתשלום האגרה המגיעה, על-ידי ניסוח מטעה של סכום התביעה, בכותרת לכתב התביעה, ואם לא היה הדבר עולה בידה בדרך זו, אזי, על-ידי בקשה לפטור מאגרה. דרך פחות טובה, בהתחשב בעובדה, כי בקופת הפירוק היה כסף לתשלום האגרה.
15. המפרק, עורך-דין ברק, הסביר, כי להשקפתו יש להגיש תחילה תביעה למתן חשבונות ורק לאחר קבלת החשבונות, יש להגיש תביעה נוספת על-פי החשבונות שיינתנו. על-כן, נראה היה לו סביר, כי בשלב הראשון תשולם האגרה כפי שנישומה, על-פי העתירה למתן חשבונות, בלבד.
עם זאת, לא יכול היה המפרק להסביר, מדוע, על-פי שיטתו, לא השאיר בקופת הפירוק סכומי כסף לתשלום האגרה ל "שלב ב'", דהיינו, בגין תביעה כספית על-פי החשבונות. הסברו היה (עמ' 4 לפרוטוקול):
'כאשר הגשתי את התביעה למתן חשבונות, סברתי כי העניין ייגמר בפשרה בסכום של 1,000,000 דולר. בעניין זה סמכתי על מר חיט שהיה בא-כוח.'
כפי שראינו, עורך-דין חייט בא-כוח המפרק, היה ער ומודע לכך כי התביעה כוללת אף עתירה לחיוב כספי ועל-כן, אין אלא לתהות מדוע לא יעץ לעורך-דין ברק, המפרק, להותיר כספים להשלמת האגרה, במקרה הצורך.
166. תמוהה בפני עצמה היא העובדה, כיצד הרשה לעצמו המפרק לחלק את כל כספי קופת הפירוק, מבלי להותיר תחת ידו כספים למימון הוצאות משפט אפשריות. הסברו של המפרק, כי לא הותיר תחת ידו כספים למטרה זו, מאחר ולדעתו, זו אפשרות תיאורטית, בלבד, אינו מתקבל על הדעת. ובמיוחד, כאשר הוא נשמע מפי עורך-דין ותיק ומנוסה, כמו מפרק החברה. וכי כיצד יכול בעל דין או עורך-דין להיות בטוח בתוצאות המשפט בביטחון מוחלט?
כל מי שעוסק במשפטים יודע, כי לעולם אין ביטחון מוחלט מה יהיו תוצאות התדיינות משפטית.
17. המפרק ובא-כוח מנסים להתגונן בעניין זה בהסתמכם על הטענה, כי בית-המשפט אישר את הסכמי הפשרה עם "הנושים הגדולים", אשר על פיהם שולמו להם סכומים בהיקף של 685,000 ש"ח.
עיינתי בהסכמי הפשרה, מש/2, אותם אישר בית-המשפט, ולא מצאתי מטעם המפרק כל דיווח או הסבר לבית-המשפט, לקראת אישור ההסכמים, על מצב קופת הפירוק, על התדינות משפטית תלויה ועומדת ועל אפשרות של הוצאות משפט עתידיות.
אילו היה המפרק, במסגרת הבקשה לאישור הסכמי הפשרה מש/2, מביא בפני בית-המשפט של הפירוק, דיווח שלם ומהימן של מצב הפירוק וההתדינויות המשפטיות, איני בטוחה כלל ועיקר, כי בית-המשפט היה מאשר חלוקת מלוא הדיבידנד שחולק וריקון קופת הפירוק, כאשר תלויים ועומדים הליכים בלתי-מוכרעים בפני בית-המשפט.
על-כן, איני רואה באישור הסכמי הפשרה מש/2, אישור מטעם בית-המשפט כי זו הדרך הנכונה, שהיה על המפרק לנקוט בה.
18. העולה מהמקובץ הוא, כי החברה בפירוק, על-ידי מפרקה, הטעתה את גיזברות בית-המשפט, תוך ניסיון לחמוק מתשלום מלוא האגרה המגיעה ממנה, וגרמה, על-ידי כך, לשומת האגרה בחסר, ועל-כן אין היא זכאית, עתה, לפטור מתשלום החסר ובמיוחד, כאשר היו בקופתה, בעת הגשת התביעה, סכומים מספיקים לתשלום האגרה.
לא זאת אף זאת – הנסיבות, בהן רוקנה החברה בפירוק את קופת הפירוק, על-ידי חלוקת כספים לבעלי המניות מבלי לשמור תחת ידיה כספים לתשלום אגרת תביעה או הוצאות משפטיות אחרות, אינן מצביעות על חלוקת הדיבידנד בתום-לב. במיוחד, מתחזקת דעתי, לאור העובדה כי הכספים חולקו כדיבידנד לבעלי המניות, אשר הם, בלבד, עשויים להינות אף מפסק-דין בתביעה זו, אם יינתן על-פי התביעה. חיזוק לכך הוא תצהירו של המפרק, בו לא מצא לגלות זאת לבית-המשפט.
בנסיבות אלה, איני רואה כי החברה זכאית לפטור מאגרה.
19. עתירתה החלופית של המבקשת היא, כי בית-משפט זה, בהליך זה של דיון בבקשה לפטור מאגרה, יור למשיב מס' 1, או למשיבים 2-5, להשיב את חלק הכספים שקיבלו במסגרת הפירוק, כדי שהחברה בפירוק תוכל לשלם את האגרה.
איני בדעה, כי הדרך הנכונה להשגת תוצאה זו היא במסגרת בקשה לפטור מאגרה ואיני רואה, כי נושא זה הוא בסמכותו של הרשם.
על-כן, מכל אחד מהנימוקים הנ"ל, אני דוחה את העתירות החילופיות.
20. אפילו הייתי מקבלת את הטענה, כי קופת הפירוק ריקה – מבלי להתחשב באופן בו רוקנה – גם אז, יש צורך לבחון את יכולתה של החברה בפירוק להעזר בבעלי מניותיה.
על-פי הוראת תקנה 13(א), על המבקש פטור מאגרה לפרט בתצהירו, בין השאר, 'את רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם.' כפי שהראינו לעיל, חברה נתפשת, כמי שסמוכה אל שולחן בעלי מניותיה ומנהליה. על-כן, היה על המפרק לפרט בתצהירו את רכושם של בעלי מניותיה. המפרק לא עשה כן.
יתירה מזו, המפרק בתצהירו אף לא התיחס לפניותיו, או אי-פניותיו, אל בעלי המניות בניסיון לגייס מהם כספים לתשלום האגרה.
משיב מס' 2, מר ארלינג כהן, הוא בעל 50% ממניות החברה בפירוק.
בעל המניות האחר, המשיב מס' 3 מר זולקוביץ, המחה את מניותיו למשיבים 4-5. המחאה זו אושרה על-ידי בית-המשפט.
משיב מס' 1 עתר לביטול ההמחאה, אך טרם נתנה החלטה בעתירתו.
כל עוד לא בוטלה ההמחאה, יש לראותה כקיימת.
על-כן, לעניין גיוס משאבים לתשלום האגרה, על החברה בפירוק היה לפנות אל משיבים 4-5.
21. המפרק לא הזכיר את פניתו למשיב 2 גם בחקירתו הנגדית.
לעניין המשיבים 4-5 אמר:
'משיבים 4, 5 הודיעו שאינם יכולים מבחינה כלכלית להשתתף בתשלום האגרה. זאת הודיע לי בא-כוח עורך-דין חייט.
לא בדקתי את אפשרויותיהם של המשיבים 4, 5.'
אינני מסתפקת בעדות זו, כראיה לאי-יכולתם או אי-רצונם, או אי-מוכנותם של משיבים 4-5 להושיט עזרה כספית לחברה בפירוק לצורך תשלום האגרה.
כאמור, היה על המפרק לפרט בתצהירו את רכושם של בעלי המניות, ומשיבים 4-5 בכללם, והוא לא עשה כן.
עורך-דין חייט לא נתן תצהיר מטעמו, ועל-כן לא ניתן היה לבחון בחקירה נגדית, מה היתה הפניה אל משיבים 5, 4, מתי נעשתה ומה היתה התשובה המדוייקת.
כפי המוסבר לעיל, בא-כוחו של המפרק חתר ופעל באופן עקבי לכך כי החברה בפירוק תנהל התדינויותיה על חשבון הקופה הציבורית ולא על חשבון בעלי מניותיה, כאשר רק אינטרס בעלי המניות עומד לנגד עיניו. על-כן, איני מוכנה לקבוע על סמך דברים סתמיים שאמר למפרק ואשר לא עמדו בביקורת החקירה הנגדית, ובהיעדר תצהיר מפורט כדין, המכיל פרטים על רכוש המשיבים 4-5, כי משיבים 4-5 מחוסרי יכולת מבחינה כלכלית להשתתף בתשלום האגרה.
22. בפסק-הדין ת"א (ת"א) 2595/82 מלון אמריקנה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"מ התשמ"ו(ג) 379, קבעה סגן הנשיא השופטת ש' וולנשטיין, כי משיב מס' 5 קיבל מידי המשיב מס' 2 סכום של 7 מליון שקל, שערכו, באותה עת, היה כ- 550,000 דולר ואשר נלקח על-ידי משיב מס' 2 במרמה מחשבון החברה.
לא הובא כל תצהיר בפני בית-המשפט, המפרט את גורל הכספים.
אמנם, מר גיברשטיין, משיב מס' 4, אשר טען כי היה שותפו של משיב מס' 5 באותה עסקה, העיד כי הכספים הוצאו, בסופו של דבר, לתשלום חובות חברת אמריק, אך מאידך, סיפר מר גיברשטיין, כי הכסף הופקד בחשבונו של משיב מס' 5. על-כן, הייתי מצפה לשמוע ממשיב מס' 5 בעצמו, או להיוכח על-ידי מסמכים, מה אירע לאותו סכום ואין די לי בעדותו של מר גיברשטיין בעניין זה.
היעדר הוכחה או הסבר מספיק ומפורט לגורל סכום זה, הוא רק אחד הנעלמים לעניין מצבו הרכושי של משיב מס' 5, או יכולתו לתרום כספים לחברה בפירוק לצורך תשלום האגרה. כאמור, חובתו של המפרק היתה לפרט את רכושו של משיב מס' 5 בתצהירו, והוא לא עשה כן. משיב מס' 5 לא נוכח באולם המשפטים, ועל-כן, לא יכול היה להשלים את אשר החסיר המפרק בתצהירו ולפרט באזני בית-המשפט את מצב רכושו.
כל אשר אנו יודעים בעניין זה, הוא אשר שמע המפרק, עורך-דין ברק, מבא-כוח עורך-דין חייט. וגם זאת, היתה אמירה סתמית כי משיב מס' 5 הודיע שאינו יכול מבחינה כלכלית להשתתף בתשלום אגרה. כמוסבר לעיל, איני מוכנה לסמוך על אמירה סתמית זו.
התוצאה היא, כי החברה בפירוק לא הוכיחה כי משיב מס' 5 אינו מסוגל לעזור לה בתשלום ההאגרה, על-פי חלקו במניות החברה.
23. משיב מס' 4 נוכח באולם ונחקר על רכושו ומצבו הכלכלי, אף מבלי שהוגש תצהיר בעניין זה.
בחקירתו, הציג בפני משיב מס' 4, מצב כלכלי דל וחוסר יכולת להשתתף בתשלום האגרה.
עדותו זו לא הופרכה ולא מצאתי מקום שלא להאמין לה.
24. זכויותיו של מר זולקוביץ בחברה, על-פי כתב ההמחאה, הומחו למשיב מס' 4 ולמשיב מס' 5 במאוחד. דהיינו, משיבים מס' 4 ו- 5 הם בעלים ביחד ולחוד של 50% ממניות החברה.
על-כן, כל אחד ממשיבים אלה, ביחד או לחוד, אחראי כדי מלוא חלקו של הממחה, דהיינו, עבור 50% מהמניות. על-כן, היה מקום לצפות, כי בהיעדר יכולתו של המשיב מס' 4 לעזור לחברה בפירוק בתשלום האגרה, יעשה כן משיב מס' 5, באופן יחסי לאחריותו לגבי מחצית המניות החברה, דהיינו, יעזור לחברה בפירוק לשלם את מחצית סכום האגרה.
משלא הוכיחה החברה בפירוק את חוסר יכולתו של משיב מס' 5 לעשות כן, לא הוכיחה את חוסר יכולתה לגייס את מחצית סכום האגרה.
25. משיב מס' 2, מר ארלינג כהן, הוא בעל 50% ממניות החברה ועל-כן, היה על החברה בפירוק להוכיח כי לא הצליחה לקבל עזרתו במימון המחצית האחרת של סכום האגרה.
גם לגבי חלק זה, לא הוכיחה החברה בפירוק, כי אינה יכולה לגייס אותו ממשיב מס' 2.
נדגיש – משיב מס' 2 הצהיר לכל אורך הדיון, כי הוא מוכן לשאת בחלקו בתשלום האגרה. כך, בעמ' 2 לפרוטוקול, נרשמה הצהרתו של משיב מס' 2, כי:
'בשלב זה חזר משיב מס' 2 ומודיע כי הוא מוכן לעשות ככל יכולתו לממון האגרה.'
בהמשך (עמ' 11 לפרוטוקול) העיד מר כהן כי כל רכושו הוא בית השווה בין 600,000 דולר ל- 800,000 דולר, אך אין הוא יכול לממשו או לקבל על פיו הלוואה, שכן הוא עוקל על-ידי משיב מס' 1, במסגרת הליכי הודעת צד ג' בתביעה הנדונה.
אף בסיכומיו הביע משיב מס' 2 את הסכמתו לסייע בידי החברה בפירוק בתשלום האגרה, על-פי חלקו היחסי במניות, דהיינו 50%, אלא, שלטענתו, כל רכושו הוא הבית המעוקל.
בא-כוח המשיב מס' 1, הבנק, הודיע בסכומיו, כי הבנק מוכן להפחית את גובה העיקול על ביתו של המשיב מס' 1, בגובה האגרה שתשולם על ידו.
הנה כי כן, עולה כי המשיב מס' 2 מסוגל לגייס, מתוך מימוש ביתו את סכום מחצית האגרה, אשר על החברה בפירוק לשלם.
משיב מס' 2 מבקש ארכת זמן של חצי שנה לשם גיוס כספים לתשלום האגרה מתוך מימוש ביתו, על-פי הצעת הבנק. אין ממש בעתירתו זו של משיב מס' 2.
הודעתו של הבנק בסכומיו נתנה ביום 24.10.91 – אנו עומדים, כיום, שלושה חודשים לאחר מכן, כתוצאה מבקשות להארכות מועד להגשת הסכומים שהתבקשו על-ידי הצדדים לדיון זה. היה למשיב מס' 2, די והותר זמן, כדי לגייס את הכספים לתשלום האגרה, על-פי הצעתו של הבנק.
26. למעלה מן הנחוץ אומר, כי איני מאמינה למשיב מס' 2 מר ארלינג כהן, כי הוא נעדר כל רכוש, פרט לבית הנדון.
מר כהן הצהיר, כי כל רכושו הוא הבית וכי אשתו משתכרת כ- 1200 ש"ח לחודש והוא עצמו אינו יכול להתפרנס 'במקומות הפרנסה הרגילים שלו לא כאיש עסקים ולא כעורך-דין בחו"ל'.
עם זאת, סתם מר כהן, בתצהירו, ולא פרש היכן הוא מתפרנס, בכל זאת – גם אם לא במקומות הפרנסה הרגילים. אני מניחה, שמר כהן מתפרנס או שהוא בעל הכנסה, שלא במסגרת פרנסה, שאם לא כן, אין להבין כיצד הוא ואשתו מתקיימים מ- 1,200 ש"ח לחודש ואף מחזיקים בית כה יקר.
משהסתיר מר כהן, המשיב מס' 2 – ואני קובעת, כי הוא אכן הסתיר והתחמק מלגלות את האמת לבית-המשפט – את מקור הכנסתו במשך השנים, איני מקבלת את עדותו כי הוא נעדר כל רכוש או הכנסה פרט לבית.
זאת ועוד – מר כהן העיד כי היה בעל 67% במניות חב' פוטורמה, שהיתה בעלת רכוש רב בדנמרק (עמ' 12 לפרוטוקול), לרבות בתי מגורים הכוללים 200 דירות, 5 בתי מלון ו-4 משרדים גחלום. חברה זו פורקה לטענתו של מר כהן, ורכושה נמכר, אך הוא עדיין לא קיבל דיבידנד ואינו יודע אם הפירוק נגמר.
מר כהן הוא עורך-דין ואיש עסקים – על-כן, איני מאמינה לו, כי אינו יודע מה מצב הפירוק.
יש עוד לשים אל לב, כי מר כהן נזהר שלא להעיד כי לא מגיעים לו כספים מפירוק החברה הנ"ל וממכירת הרכוש, או כי טרם חולק דיבידנד בפירוק.
הנלמד מדבריו של מר כהן וממה שלא אמר, כי יש לו רכוש או כספים בין ממניות חברת פוטורמה ובין כתוצאה ממימוש רכוש חברה זו ועל-כן, איני מאמינה כי הוא נעדר אפשרות לסייע לחברה בפירוק בתשלום האגרה.
27. העולה מהאמור הוא, כי החברה בפירוק לא הוכיחה כי אינה מסוגלת לגייס את הסכום הדרוש לתשלום האגרה, מבעלי מניותיה ועל-כן, לא הוכיחה כי היא נעדרת יכולת לשלם אגרה.
28. לאור המסקנה אליה הגעתי לעניין יכולתה של החברה לשלם אגרה, לא מצאתי צורך להתייחס לשאלה אם התביעה מגלה עילה.
29. התוצאה היא, כי אני דוחה את הבקשה לפטור מתשלום אגרה.
אני מאריכה לחברה בפירוק את המועד לתשלום אגרה ב- 14 ימים מהיום."

3. כאשר אחד הנושים הגדולים הוא בנק המסרב לממן את התביעה, והוא האמור, לכאורה, בסופו של דבר, אם ייזכה המבקש בתביעה לקבל כסף רב לזכותו, נראה, שלא יהיה זה נכון לממן "עבורו" את תשלום האגרה מקופת הציבור

ב- בש"א (מחוזי-ב"ש) 5358/05[59] נפסק מפי כב' השופט נ' זלוצ'ובר:

"החלטה
1. המבקש הוא מפרק חברת אריהנט טקסטיל בע"מ (בפירוק) אשר הגיש תובענה ב- ת"א 4241/05 של בית-משפט זה על סך 34,026,434 ש"ח נגד המשיבים 1-7. יחד עם כתב התביעה הוגשה גם בש"א 5358/05 שעניינה בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה.
כל המשיבים מתנגדים לבקשה.
2. טענות המבקש בבקשה לפטור מאגרה
א. לטענת המבקש, מייסד החברה, דיפאק קומאר ג'ין, נהג בתרמית והונאה בניצול הטבות ומענקים כספיים שניתנו לחברה בחסות החוק לעידוד השקעות הון. המבקש טוען, כי שורה של מעשי רשלנות או מחדלים המיוחסים למשיבים 1-7, אפשרו למייסד החברה את מעשי המרמה הנ"ל, כך שהצטברו חובות על סכום כולל של 34,026,434 ש"ח, שכשהחברה הפכה חדלת פירעון.
ב. ישנם 13 נושים לחברה. על-פי תביעות חוב, חובות החברה עומדים על 1,618,434 ש"ח בעוד שסך כל חובות החברה מסתכמים ב- 34,026,434 ש"ח. ההפרש בין הסכומים משקף את חובות החברה לבנק דיסקונט למימון התעשיה בע"מ, שליווה את החברה, כשמתוך סכום זה היתה המדינה ערבה לסכום של 18,696,000 ש"ח.
ג. עיקר החוב הוא למשרד התמ"ת (שערב לבנק דיסקונט). את האגרה מקבלת המדינה ועל-כן ראוי לוותר על האגרה או לחילופין שהמדינה תישא באגרה.
ד. לחברה קשיים ממשיים בגיוס סכום האגרה מאת נושיה, שעה שהמדינה הינה הנושה הגדול ביותר.
ה. התביעה מגלה עילה וסיכויי התביעה טובים.
3. התגובות לבקשה לפטור מאגרה
א. היועץ המשפטי לממשלה
1. המבקש הגיש בקשה לאקונית – הצהרה כללית, כי אין לחברה כסף, אינה מספיקה. המבקש לא פרט מה הם מקורות הכנסותיה בעבר ובהווה, אם יש ברשותה רכוש והאם יש לה חסכונות.
2. המבקש גם לא צירף מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי ומשכך לא עמד בדרישה של הוכחת חוסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה.
3. מצבו הכספי הרעוע של המבקש, לכשעצמו, אין בו די כדי להוכיח חוסר יכולת לשלם אגרה, שהרי יכולתו נבחנת גם לפי יכולתו לגייס כספים לצורך תשלום האגרה מסביבתו הקרובה כולל נושי החברה ובעלי מניותיה, שכן דין אחד לאדם ולתאגיד בנוגע לבקשת פטור מאגרה. ניסיון גיוס כספים כזה לא הוכח. מבין כל נושי החברה ישנם נושים יציבים מבחינה פיננסית, כמו בנק דיסקונט או מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת שלא נראה, כי המבקש פנה אליהם בבקשה לגיוס הכספים.
4. היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לטענת המבקש, מאחר והתמ"ת הוא גוף של המדינה והואיל והתביעה יכול ותזכה את מרכז ההשקעות בכספים על המדינה לתת פטור מאגרה. לטענת היועץ המשפטי לממשלה מרכז ההשקעות וקופת בית-המשפט – שני גופים שונים הם, כשכל אחד מהגופים ממלא פונקציות שונות ובעל תקציבים שונים ואין לראות בהם כאחד רק בשל שיוכם למדינה.
ב. תגובת משיב 1 – עורך-דין שמואל קמחי
1. המשיב 1 חוזר על טענות בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לעניין אי-הוכחת חוסר היכולת לתשלום האגרה.
2. בנק דיסקונט הוא הנושה העיקרי ויהנה מהתביעה יותר מיתר הנושים. העובדה שהוא אינו נותן אמון בתביעה מעידה על סיכוייה הקלושים.
3. על המפרק היה לדאוג להשאיר בקופת הפירוק כספים להוצאות הפירוק וביניהם לאגרת בית-המשפט, לפני שפרע חלק מחובות הנושים ממכירת נכסי החברה.
4. טענת המבקש לפיה המדינה אמורה ליהנות מהתביעה היא מופרכת, שכן אין טענה כי ישנו חוב של החברה למדינה או כי המדינה הגישה תביעת חוב. המדינה רק ערבה כלפי בנק דיסקונט על סך 18 מיליון ש"ח.
5. עילת התביעה כלפי המשיב 1 אינה מבוססת. יש לעשות הפרדה בין חובות החברה לאחריות עורך-דין לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות.
6. החוב האמיתי נמוך בהרבה מהחוב הנטען, שכן בנק דיסקונט – הנושה העיקרי קיבל כבר 12 מיליון ש"ח ממכירות נכסי החברה.
7. בתגובתו לתשובת המבקש נאמר, שאין תביעת חוב מטעם המדינה – מרכז ההשקעות, בניגוד לטענת המבקש. המסמך אותו מצרף המבקש והנחזה להיות הוכחת חוב אינו נושא חותמת "נתקבל" ולא ברור למי ומתי הוגשו. המועד להגשת תביעת חוב חלף
בחודש 8/99. בחודש 4/03 הגיש המבקש תסקיר לבית-המשפט בתביעת הפש"ר בו פרט את תביעות החוב ואת נושי החברה ושם אין כל זכר לתביעת החוב של המדינה או של בנק דיסקונט אשר גם הוא לא הגיש תביעת חוב.
בניגוד לנטען על-ידי המבקש בכתב התביעה בסעיף 119, עובדי החברה אינם נושים, שכן קיבלו את כספם מהמל"ל או מכונס הנכסים.
ג. תגובת משיבים 2-5, 7
1. מדובר באירועים שאירעו לפחות 7 שנים עובר להגשת בקשת המפרק ועל-כן מועלת טענת התיישנות.
2. החוב לנושי החברה עומד על 1,618,434 ש"ח – זהו סכום תביעות החוב שהוגש למפרק, והיתר הוא חוב החברה לבנק דיסקונט. אם יותר למפרק להגיש תביעה על סכום העולה על תביעות החוב התוצאה תהיה, כי היתרה תעבור למשתתפים, היינו לבעל השליטה, מר דיפאק קומאר ג'ין, שכלל לא תובע את המשיבים. התביעה הינה תביעת סרק שכן תוצאותיה אם בכלל יהיו השבת סכום למשתתף.
3. בנק דיסקונט לא הגיש הוכחות חוב למפרק, לפיכך אין המפרק יכול להגיש תביעה כה מנופחת שכוללת בעיקרה את הכספים המגיעים לבנק דיסקונט. כמו-כן, המפרק שותק באשר לסכומים שבנק דיסקונט כבר קיבל מנכסי החברה, ובכך מטעה את בית-המשפט.
4. המפרק לא פנה לנושי החברה, על-מנת לגייס מהם כספים לתשלום האגרה.
5. כתב התביעה כוללני ואינו מפרט את מחדלי המשיבים כנותני יד לניהול הכושל.
6. בתגובה לתשובת המבקש, נאמר שהמבקש נמנע מלהצהיר, כי הציג בפני האסיפה את
טיוטת כתב התביעה, יחד עם חוות-דעת משפטית ביחס לסיכויי התביעה. עוד נאמר, שישנה סתירה בין כתב התביעה לבין תביעת החוב שהוגשה על-ידי מרכז ההשקעות לעניין גובה החוב לתמ"ת. בנוסף, משתיקת הנושים שמתבטאת באי-הגעתם לאסיפת הכינוס שכונסה על-ידי המבקש יש להבין, כי אין ברצונם ליטול חלק במימון התביעה.
ד. תגובת המשיב 6 – אדוארד גינזבורג
משיב זה חוזר על תגובות האחרים ומוסיף, כי התביעה אינה רלבנטית לגביו מכוון שבחלק מהזמנים הנטענים בכתב התביעה, הוא עדין לא היה חלק מהמשיבה 2.
בתגובתו לתשובת המבקש נאמר, שהמבקש לא מציין אם הוא אישר או דחה את תביעת החוב של המדינה.
תשובת המבקש לתגובות המשיבים
1. לא נסתרה הטענה, כי החברה נתקלה בקשיים לגיוס הכסף. המבקש צירף מכתב מבנק דיסקונט לפיו הבנק אינו מוכן להעמיד מימון כלשהו למבקש לצורך ניהול התביעות 'מאחר ולפי נתונים שבידינו אין סיכוי ממשי לגביית כספים בהליכים אלו'.
2. המשיבים מעלים טענות עובדתיות שאינן נתמכות בתצהירים.
3. מפניה לנושי החברה עולה בבירור, כי אין הם מוכנים לגייס את הכספים לתשלום האגרה. אין זה משנה איך התבצעה הפניה לנושים. המפרק כינס אסיפת נושים שעל סדר יומה בדיקה חוזרת של נכונות הנושים לממן הליכים משפטיים לחברה ורק נציג ממשרד התמ"ת מכל נושי החברה התייצבו.
4. הטענה לגבי סכום התביעה עתידה להתברר בפני בית-המשפט ואינה מעלה או מורידה לעניין שאלת הפטור מהאגרה. תגובת המשיב 1 כי התביעה נגדו איננה מבוססת, אינה נכונה, שכן איננה נשענת על סעיפים 373-374 לפקודת החברות, כי אם על מעשי רשלנות פושעת ומעשים נפסדים של המשיב 1.
5. כספים לא יכולים להגיע למר דיפאק, שכן תלוי ועומד כנגדו פסק-דין על מלוא סכום התביעה, וכעת הוא נעדר.
6. הן המדינה והן הבנק הגישו תביעות חוב. חובות החברה מסתכמים בכ- 20 מיליון ש"ח. תביעת החוב של המדינה בסך 16,032,753 ש"ח.
4. אין מחלוקת על זכות הגישה העקרונית לערכאות. תקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח-1987, הציבו שני תנאים מצטברים לצורך קבלת הפטור מאגרה: אי-יכולת כלכלית של מבקשת הפטור והוכחה שהתובענה מגלה עילה. בכך נעשה איזון ראוי בין זכות הגישה לבית-המשפט, לבין הצורך של המדינה בגביית אותה אגרה שאינה אלא, בדרך-כלל, חלק זעום מהתשלום של העלות היקרה של ההתדיינות.
האיזון נעשה בכך שמי שאינו יכול לשאת בתשלום האגרה יזכה לפטור אם יש סיכוי לתביעתו.
5. המבקש פטור מאגרה, חייב לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי ולצרף את כל המסמכים הרלבנטיים. לא צורפו מסמכים כאמור לבקשה.
תצהיר שלא פורש תמונה מלאה על המצב הכלכלי לא מעמיד את התשתית הראייתית הדרושה כדי להיעתר לבקשה (ראה בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2) 739; בש"א 7664/99 סופר נ' סופר, תק-על 99(3) 801; בש"א 2687/90 יחיא נ' מדינת ישראל, תק-על 90(3) 102). אין להסתפק בהצהרות כלליות בדבר היעדר רכוש בלא פירוט הכנסה בעבר ובהווה (ראה בש"א 669/94 מגרבטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95(1) 406). המבקש חייב להראות, כי עשה מאמץ אמיתי לגייס את הכסף לתשלום האגרה באמצעות פניה למקורות אחרים או זרים (ראה בעניין זה ע"א 823/99 אסדו נ' המועצה האיזורית מעלה יוסף, תק-על 99(2) 42, 43 ו- בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני, תק-על 95(1) 1211).
במצב הכלכלי בעת האחרונה, רבים מצויים במצב לא קל מבחינת תזרים המזומנים והיכולת הכלכלית, אלא שגם אם כך הוא המצב של המבקש (החברה בפירוק) אין הוא פטור מהוכחה שעשה מאמצים, כנדרש, לגיוס סכום האגרה באמצעות קבלת מימון או עזרה מנושים ואחרים.
בעל דין שהוא תאגיד, חלים עליו העקרונות החלים על בעל דין שהוא בשר ודם. ראה בש"א 505/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90(1) 173.
6. לכאורה נראה, שלא מוצו האפשרויות לגיוס סכום האגרה, גם בהנחה שסכום התביעה הוא הסכום הנכון, ולא כדברי המשיבים – סכום נמוך בהרבה.
כאשר מדובר באגרה העולה על 800,000 ש"ח, אין להסתפק, כדברי המבקש, בפניה בעל-פה לנושה זה או אחר. לכך יש להוסיף, כי לכאורה, המבקש חייב היה לגלות בבקשתו, שכבר שילם לבנק דיסקונט 12,000,000 ש"ח וכן שולמו כספים לנושים אחרים.
יתרה מכך, התביעה שהוגשה אינה בבחינת הפתעה וראוי היה לייעד כסף לצורך הגשתה מתוך קופת הפירוק בטרם חלוקת הנצבר בקופה בין הנושים.
גם לו התקיימו כל התנאים הנדרשים, מבחינת חוסר היכולת לשלם את האגרה, נראה, כי אין זה המקרה הראוי למתן פטור מאגרה ולו מהטעם הערכי. כאשר אחד הנושים הגדולים הוא בנק המסרב לממן את התביעה, והוא האמור, לכאורה, בסופו של דבר, אם ייזכה המבקש בתביעה לקבל כסף רב לזכותו, נראה, שלא יהיה זה נכון לממן "עבורו" את תשלום האגרה מקופת הציבור.
אפילו בהנחה שקופת בית-המשפט וקופת מרכז ההשקעות הן אותה קופה, נימוק זה נכון גם ביחס למדינה. לא יהיה זה נכון לכפות עליה ויתור על אגרה בסכום גבוה רק כדי שהמפרק יוכל, אם יזכה בתביעה, לשלם לה את החוב, כשהיא בהיותה המופקדת על הקופה הציבורית, על תיעדוף צרכי הציבור השונים וחלוקת המשאבים, סבורה שטוב לה לוותר על הסיכוי לקבל את החוב מאשר לוותר על האגרה ובדרך זו "לממן" את המשפט שבסופו, לכאורה, היא אמורה להרוויח.
7. על כל האמור יש להוסיף, כי לכאורה, נראה שיש ממש בטענות המשיבים שסכום התביעה
גבוה מהסכום הנכון (לא הוצגה כלל תביעת חוב של בנק דיסקונט וראה גם דברי המשיבים לעניין התסקיר שהוגש לבית-המשפט של הפירוק בו לא נזכרו תביעת החוב של דיסקונט או של מרכז ההשקעות). אין גם התייחסות לטענה שלבנק דיסקונט כבר שולמו 12 מיליון ש"ח וכן ששולמו כספים לעובדים אותם, על-פי הנטען יש להפחית מסכום התביעה.
אין גם להתעלם מכך שנושה גדול כבנק דיסקונט סובר שלתביעה אין סיכוי הגם שאם ייזכו בה הוא זה שייהנה מפירות הזכייה אף יותר מאחרים, כמו גם מהעובדה שהנושים לא טרחו כלל להגיע לאסיפת הנושים שעסקה במימון האגרה. למרות האמור, בשלב זה לא ניתן לומר שלתביעה אין כלל סיכוי.
8. לאור כל האמור, הבקשה נדחית. האגרה תשולם בתוך 60 יום מיום שיקבל המבקש את החלטה זו."
ב- בש"א (מחוזי-חי') 18528/04[60] נפסק מפי כב' השופטת יעל וילנר:

"החלטה
1. בפני בקשת המבקשת, שהיא חברה בפירוק, למתן פטור מתשלום אגרת בית-משפט.
לאחר שהתקיים דיון בבית-המשפט, השאירה המבקשת את הבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט ולפיכך אנמק את ההחלטה בקצרה.
2. על המבקש פטור מאגרה לשכנע את בית-המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים; כי אין ביכולתו לשלם את האגרה וכי ההליך בגינו מתבקש פטור מאגרה, מגלה עילה.
בענייננו; לא שוכנעתי כי למבקשת קושי לשלם האגרה, שכן גם לגרסתה, "קבוצת קצנשטיין" מוכנה להעמיד לצורך תשלום האגרה סך של 150,000 ש"ח. כמו-כן, כעולה מהבקשה, בקופת הפירוק מצויים כיום סך של כ-110,000 ש"ח.
עוד יש לציין כי עיקר נושיה של המבקשת הם בנקים ויש ביכולתם לממן את האגרה.
(לעניין חיוב נושי חברה בפירוק לשאת באגרה, ראה – ת"א (ת"א) 1903/90 אטלנטיק חב' לדייר נ' חברת מאיר, תק-מח 91(2) 830 ו- ת"א (נצ') 525/97 מפרק החברה נ' אורטל – יציקות לחץ, תק-מח 97(2) 2599, 2601.
3. שלא לצורך אוסיף, כי המבקשת כלל לא התייחסה בבקשתה לתנאי הנוסף והוא כי ההליך מגלה עילה (הן לעצם החיוב והן לסכום הנתבע) ודי בכך כדי לדחות את הבקשה, שכן היעדר יכולת כלכלית וקיומה של עילת תביעה, הינם תנאים מצטברים לצורך מתן פטור מאגרה.
4. לאור האמור, הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם את האגרה תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו."

4. החובה לצרף תצהיר לבקשה לפטור מאגרה

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 18827/05[61] נפסק מפי כב' הרשם גלדשטיין דוד:

"החלטה
1. בפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרה במסגרת תביעה ב- ת"א 2164/05.
חב' עיתונות ישראל מאוגדת (עיתים) בע"מ (להלן: "החברה") הוקמה בשנת 1952, ועסקה באיסוף, עריכת והעברת ידיעות חדשותיות מהארץ ומחו"ל לאמצעי התקשורת ולנציגי התקשורת העולמית בישראל.
כנגד החברה ניתן צו פירוק ביום 29.1.04, ועורך-דין רונן ברק מונה כמנהל המיוחד של החברה. ביום 3.4.05 אישר בית-המשפט את מינויו של עורך-דין ברק כמפרקה הקבוע של החברה.
ביום 31.8.05, הגיש עורך-דין ברק (להלן: "המבקש") תובענה כנגד מספר נתבעות: ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה), מעריב-הוצאת מודיעין בע"מ, הצופה בע"מ, הוצאת עיתון הארץ בע"מ, גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ, וואלה! תקשורת בע"מ, ג'רוסלם פוסט בע"מ וביזנס מידע מקוון בע"מ (להלן: "הנתבעים").
בתובענה טען המבקש, כי הנתבעות עושות שימוש ניכר בידיעותיה וכתבותיה של המבקשת, וזאת ללא תשלום ושלא כדין, באופן המהווה הפרת זכויות יוצרים,
ועתר לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים בסכום של 5,000,000 ש"ח.
2. ביום 31.8.05 הגיש המבקש בקשה למתן פטור מאגרת בית-המשפט.
המבקש טוען, כי קיימת לו עילת תביעה, המבוססת מעצם העובדה שבית-המשפט אישר את הגשת התובענה על-ידי המפרק.
המבקש טוען, כי אין ביכולתה של החברה לשלם את סכום האגרה, מאחר ולה חובות רבים, המסתכמים ב-3.3 מליון ש"ח, לכל הפחות, ומתן הפטור מתשלום האגרה חיוני בענייננו, היות וכספי הפיצויים, להם עתרה החברה בתביעתה, דרושים לה לצורך תשלום התחייבויותיה כלפי הנושים.
לטענת המבקש, אין כל הצדקה להטיל את תשלום האגרה על נושי החברה, שהינם נושים "רחוקים", ולא ניתן לדרוש מהם לשאת בתשלומים נוספים מעבר לכספים שהחברה חבה להם.
3. בתגובתה מיום 22.9.05, הביעה מדינת ישראל (להלן: "המשיבה") את התנגדותה לבקשה.
המשיבה טוענת, כי המבקש לא נשא בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות, כי החברה חסרת יכולת כלכלית לשלם את אגרת בית-המשפט.
לטענת המשיבה, על חברה בפירוק המבקשת פטור מתשלום אגרה, מוטלת החובה להוכיח כי היא ניסתה לגייס כספים מבעלי מניות, מנהלים ונושים, אך נתקלה בסירוב מצידם, ואילו כאשר גורמים אלה אינם מציגים סיבה סבירה לסירובם לשאת בתשלום האגרה, הרי שאין מקום ליתן לחברה פטור מתשלום אגרה.
המשיבה טוענת, כי בענייננו, לא הוכיח המבקש כי ניסה לגייס כספים ממקורות אלה, ולכן, למעשה, אין תשתית עובדתית המעידה על היעדר יכולת כלכלית. מאחר ויסוד זה לא הוכח, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם קיימת עילת תביעה, שכן המדובר בשני תנאים מצטברים.
4. תקנה 13(א) לתקנות בית-המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 קובעת:
'בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.'
במקרה שבפני, המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשתה, ונימקה זאת בכך שמפרקה של חברה, הפועל כזרועו הארוכה של בית-המשפט, אינו נדרש לתמוך את בקשותיו בתצהיר, מאחר שחזקה היא, כי הוא מביא בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מוסמכת. המבקש אזכר כאסמכתא את ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925.
מעיון בפסק-הדין הנ"ל עולה, כי אכן קיים בו עיגון מפורש לטענת המבקש, אך בהמשך הדברים ניתן ביטוי להסתייגות מסויימת, לפיה:
'... אין להוציא מכלל אפשרות כי קיימים מצבים בהם נדרש נושא תפקיד לתמוך את בקשתו בתצהיר לאימות עובדות שהוא טוען להן, ונדרשת גם בחינה של טיעונים עובדתיים כאמור.'
לפיכך, יש לבחון, האם מתקיימות בענייננו נסיבות המחייבות הגשת תצהיר לאימות העובדות הנזכרות בבקשה, ובהתייחס לכך שמדובר בחברה בפירוק.
לעניין הנסיבות והתנאים למתן פטור מאגרה לחברה בפירוק, נקבע ב- המ' 3534/70 פרידלנטקס נ' בנק פויכטונגר, פ"מ עב 325:
'במקרה הנדון עדיף בעיני להיזקק לדרך שהותוותה בפסיקה, לפיה-לעניין דחיית האגרה-מושם הדגש על בחינת יכולתו של בעל דין לגייס כספים ממקורות שונים, וזאת עוד בטרם תעמוד לדיון שאלת יכולתם הכספית של אותם מקורות... לפי דרך זו, מוטלת על בעל דין חסר יכולת החובה לפעול בסביבתו הקרובה לגיוס כספים למימון תשלום האגרה. חובה זו מוטלת גם על חברה ולעניין זה סביבתה הקרובה הם, בין השאר, בעלי המניות והמנהלים... לפי גישה זו השאלה העומדת לדיון אינה יכולתם של ה"גורמים הקרובים" ... אלא שאלת יכולתו של בעל הדין לפנות לגורמים אלה ולגייס מהם תמיכה כספית לתביעתו... לא הרי מידת קירבתם האישית של בעלי מניות ומנהלים בחברה פרטית-משפחתית כקירבתם ומעורבותם של בעלי מניות ומנהלים בחברה ציבורית. לפי זה, לא בכל מקרה תימצא הצדקה לחייב חברה לפנות בבקשת עזרה כספית מבעלי מניותיה. עניין זה יש לבחון לפי נסיבות המקרה הנדון ולפי מבחני ההגיון והשכל הישר.'
(ראה גם בש"א 505/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90(1) 173; אטלנטיק חב' לדייג וספנות בע"מ (בפירוק) נ' חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ, תק-מח 91(2) 830).
כאמור, המבקש טוען, כי כל נושי החברה הם אינם בגדר "נושים קרובים", ואין באפשרותו לפנות אליהם לשם גיוס כספים למימון תשלום האגרה.
טענה זו היא טענה כללית, ונעדרת פירוט ענייני. המבקש לא מפרט את זהותם של נושי החברה, הגדרת התפקיד שלהם ומהות התחייבותה של החברה כלפיהם, ולפיכך אין באפשרותו של בית-המשפט לעמוד על טיבה של טענה זו, ולבחון את מידת נכונותה מבחינה משפטית, בהתאם לנסיבות ענייננו.
לאור זאת, סבור אני כי על-אף היות המבקש מפרק החברה, עליו לצרף תצהיר לאימות טענותיו באשר לעניינים אלה, על-מנת שניתן יהא לדון בהן מבחינה עובדתית ומהותית, ועל-ידי כך להכריע לגבי בקשת הפטור מתשלום אגרה.
תצהיר יוגש תוך 30 יום ויועבר לתגובת המשיבה אשר תמסור תגובתה תוך 30 יום לאחר קבלת התצהיר."

5. כאשר המדינה על שלוחותיה, מגלה כי למעשה אינה מעוניינת בהליך המשפטי, בית-המשפט לא יעניק למפרק פטור מתשלום האגרה. במקרה שכזה, אין כל מניעה כי המפרק יפנה בבקשה למתן הוראות לבית-המשפט לשם חיוב הנושים במימון ההליכים ואותם נושים אשר יאותו לממן את הוצאת ההליך יזכו להנות מפירות התביעה לפני שאר הנושים. עניין זה צריך להיבחן ולהישקל במסגרת תיק הפירוק

ב- בש"א (מחוזי-חי') 12542/03[62] נפסק מפי כב' השופט רון סוקול:

"החלטה
1. בפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית-המשפט שמבקש מפרקן של שתי חברות, קדמני קורפוריישן בע"מ וק. קדם תעשיות בע"מ (להלן: "החברות").
2. בכתב התביעה אותו הגיש המפרק עותר המפרק לחייב את הנתבעים, המשיבים 1-15 בבקשה שבפני, לשלם לקופת החברות סך של 30,000,000 ש"ח. בקצירת העומר אציין כי המפרק טוען שבמסגרת חקירת הסתבכותן של החברות בחובות רבים לנושים, התברר כי לחברות לא היה למעשה קיום עצמאי. נטען כי המשיב 2, בסיועם של המשיבים מס' 3-6, ניצל לרעה את מסך ההתאגדות של החברות על-מנת להסוות באמצעותן את פעולותיו האישיות תוך הונאת וקיפוח נושים. המשיב מס' 2 העביר כספים לכיסו הפרטי וכן לכיסם של המשיבים מס' 3-6. עוד נטען כי חלק מפעולות המרמה והעלמת כספי החברות נעשו באמצעות שימוש בחברות והן המשיבות מס' 7-16.
3. בטרם הגשת כתב התביעה פנה המפרק לבית-המשפט המחוזי במסגרת תיק הפירוק (פש"ר 481/99) בבקשה למתן הוראות. ביום 17.10.02 התיר בית-המשפט, כב' השופטת ב' גילאור, למפרק להגיש את התביעה כנגד המשיבים ובין היתר הורה כי המפרק יעתור בבקשה לפטור מתשלום האגרה.
4. המשיבים כולם מתנגדים לבקשה. כמו-כן הוגשה תגובת מדינת ישראל – המרכז לגבית קנסות אגרות והוצאות (להלן: "מרכז הגבייה") באמצעות פרקליטות מחוז חיפה בה מתנגד המרכז למתן פטור מתשלום האגרה.
5. הצדדים אינם חלוקים כי בקופת הפירוק אין די משאבים לשם מימון האגרה והדבר עולה גם מתגובת הכונס הרשמי במסגרת תיק פש"ר 481/99 ומהחלטת בית-המשפט שם. למרות זאת טוענים המשיבים ומרכז הגבייה כי אין מקום ליתן למפרק פטור מתשלום האגרה שכן חובה עליו לפנות לנושי החברה כדי שהללו יממנו את ההליכים. המשיבים מס' 2-6 טוענים בתגובתם גם כנגד קיומה של עילת תביעה ומכל מקום כנגד קיומה של עילה בסכום התביעה הנטען.
6. בדיון שנערך בפני ביום 25.104 הציג מפרק החברה את דו"ח המפרק האחרון שהוגש על ידו במסגרת תיק הפירוק (להלן: "דו"ח המפרק"). דו"ח המפרק מפרט את תביעות החוב השונות שהוגשו כנגד החברות על-ידי נושיהן.
מדו"ח המפרק מתבררות מספר עובדות שראוי להזכירן.
לחברות אין נושים מובטחים. מאידך, הוגשו כנגד החברות תביעות חוב בדין קדימה בסך כולל של 24,008,106 ש"ח, ומתוכן התביעות החוב בדין קדימה הינם:
סכום פירוט
835,021 ש"ח חוב בדין קדימה לעובדים
15,112,397 ש"ח חוב בדין קדימה לפקיד שומה חיפה
1,803,178 ש"ח חוב בדין קדימה לפקיד שומה עכו
4,683,244 ש"ח חוב בדין קדימה לאגף מכס ומע"מ
1,574,261 ש"ח חוב בדין קדימה למוסד לביטוח לאומי
24,008,106 ש"ח סה"כ:
סך כל תביעות החוב בדין רגיל הינו בסך כולל של 55,348,567 ש"ח, מתוכם תביעות חוב בסך של 23,339,031 ש"ח הן של רשויות המס (2,057,028 ש"ח למע"מ וסכום של 21,282,003 ש"ח למס הכנסה). כן הוגשה תביעה של המשיבים מס' 7, 8 ו-9 בסך כולל של 12,890,684 ש"ח. שאר התביעות הן של עובדי החברות ונושים שונים.
10. הטענה העיקרית שהעלה המרכז לגבייה הינה כי במצב זה שבו בקופת הפירוק אין די אמצעים לתשלום האגרה יש לדרוש מהמפרק לפנות לנושי החברות שלהם האינטרס העיקרי בקיום ההליכים.
לטענת המרכז לגבייה, לא הצביע המפרק על נסיונות ראויים שעשה כדי לגבות את סכום האגרה מהנושים ואין די בפניה כללית לשלטונות המס לשם מימון האגרה.
11. בדיון בבקשה למתן פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית של תובע, ובהתאם לתקנה 13 לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח-1987, בוחן בית-המשפט את יכולתו הכלכלית של המבקש ואת סיכוי הצלחת התביעה. בית-המשפט לא ייעתר לבקשתו של תובע חסר יכולת אם אין ממש בתביעה וכל כולה בא להטריד את הנתבע.
כאמור לעיל הגשת התביעה על-ידי המפרק נעשתה רק לאחר קבלת רשות מבית-המשפט המפקח על הפירוק, כאמור בהחלטת כב' השופטת גילאור, מיום 17.10.02, ב- בש"א 11989/02 בתיק פש"ר 481/02.
משנבדקה התביעה "במסגרת" זו, ולאחר שבית-המשפט אישר למפרק להגישה, דומני שאין צורך לשוב ולבחון את סיכויי ההצלחה ויש להניח כי משניתן למפרק אישור להגשת התביעה, ראוי כי זו תתברר בבית-המשפט. לפיכך, לא אבחן כלל את סוגיית סיכוי ההצלחה.
12. לצורך הדיון בפני מוכן אני להניח כי אין בקופת הכינוס מקורות לצורך תשלום האגרה.
דו"ח המפרק הוגש לעיוני ואין מקום לפקפק בנכונותו.
גם במסגרת הדיון בבקשת המפרק למתן הוראות הוברר כי אין בקופה אמצעים לתשלום האגרה, וכב' השופטת גילאור הפנתה את המפרק להגיש את הבקשה למתן פטור מתשלום האגרה.
13. כאמור טוען מרכז הגבייה כי כשם שבית-המשפט דורש מבעל דין בשר ודם לפנות למכריו וקרוביו לשם גיוס המשאבים הדרושים לתשלום האגרה. כן יש לחייב את המפרק לפנות לנושיהן של החברות המעוניינים בקיומם של ההליכים. שאלה זו עלתה לדיון בבית-המשפט העליון במסגרת רע"א 6360/99 מדינת ישראל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ, פ"ד כד(4) 554. באותו מקרה ניתן לחברה שבפירוק פטור, אך זה הושתת על נסיבותיה המיוחדות של התביעה תוך שבית-המשפט מציין כי:
'אין לפרש את החלטתנו בהבעת דעה לכאן או לכאן בשאלה שהמדינה ביקשה להעמיד להכרעתנו. השיקולים התומכים בכל אחת מן העמדות הניצות שיקולים כבדים וראויים הם והכרעה ביניהם גם שעתה תגיע. השעה עתה אינה שעה ראויה.'
14. כפי שניתן לראות מפסיקת בתי-המשפט המחוזיים, סוגיית הענקת פטור לחברה בפירוק מתשלום אגרה זכתה לפתרונות שונים. כך למשל היה מי שהמליץ לאפשר דחיית תשלום ולא הענקת פטור (המרצת פתיחה (ת"א) 1480/91, ת"א 235/85 א. כהן, רואה-חשבון מפרק גוט לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) נ' יורם גיל, המוזכר ב- רע"א 6360/91 הנ"ל) והיו מי שסברו כי על נושי החברה לממן את ההליך (המרצת פתיחה 4460/97, ת"א 525/97 עורך-דין צבי כהנא, אלפא עמדא המרכז (נצ') לצופי מתרגם בע"מ (בפירוק) נ' אורטל יציקות לחץ (1993) בע"מ, דינים עליון 6991, מחוזי כו(3); ו- ת"א 1903/90 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ, נ' מאור עזרא ובנו בע"מ, פ"מ התשנ"ב(ב) 177).
15. ניהולו של הליך תביעה על-ידי חברה בפירוק מיועד לשם גבית תשלומים המגיעים לחברה מחייבים שונים. כספי התמורה מיועדים בדרך-כלל לשם חלוקה בין נושיה של החברה. לנושי החברה האינטרס העיקרי בניהול ההליך (לעיתים יש איטנרס גם לבעלי המניות) כאשר התביעה מוגשת כנגד מנהלי החברה ובעלי מניותיה ברור שהאינטרס האמיתי בניהולה הוא אינטרס הנושים למיניהם. בעניין שבפני ובשים-לב למצבת הנושים ברי שהנהנים העיקריים ואולי היחידים, מפירותיה של התביעה אם תתקבל, הם בעלי דין הקדימה שהם כאמור רשויות המס, המוסד לביטוח לאומי ועובדי החברה. לשאר נושיה הרגילים של החברה אין כנראה כל סיכוי לקבל דיוודנד מפירות התביעה.
16. דומני שאין מקום לקבוע כללים נוקשים להענקת פטור למפרק מחד או לשלילת פטור. כל מקרה צריך שייבחן על-פי נסיבותיו. כאשר בעלי הדין הם נושים רבים שחלקו של כל אחד מהם קטן וגיוס המשאבים מהם הינו משימה כמעט בלתי-אפשרית, או כאשר נושי החברה הינם חסרי יכולת כלכלית וכדומה, עשוי האינטרס הציבורי להעדיף את הענקת זכות הגישה לערכאות ולהביא למתן פטור. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בתביעה כנגד מי שגזל את כספי החברה ובכך פגע בנושיה. מאידך כאשר מי שצפוי להינות מפירות הינו נושה בעל יכולת כלכלית וסירובו למימון ההליכים אינו נובע ממצב כלכלי, אין כל הצדקה שהקופה הציבורית תישא בעלות ההליכים. במקרה זה ראוי לומר לנושה המאמין בהגשת התביעה שיתכבד וישא בעלויות הנדרשות.
17. במקרה שבפני הודיע בא-כוח המדינה כי לאחר בירור עם כל הגורמים המוסמכים אין שינוי בעמדת המדינה כי יש לדחות את הבקשה. המפרק מצידו הודיע כי רשויות המס מסרבות לממן את ההליכים. מהאמור רואים אנו שהמדינה מדברת בשני קולות; מחד, המדינה, כנושה עיקרי וכמי שצפוי להנות ממרבית פירות התביעה מעוניינת בהליך אך מסרבת לממנו; ומאידך, אותה מדינה (אם כי רשות אחרת) מסרבת לאפשר את הגשת התביעה ללא תשלום האגרה.
אין כל ספק שבנסיבות אלו כאשר המדינה על שתי שלוחותיה, מגלה כי למעשה אינה מעוניינת בהליך המשפטי, שבית-המשפט יעניק למפרק פטור מתשלום האגרה.
18. ייתכן שהפתרון מצוי במסגרת הליכי הפירוק. אין כל מניעה כי המפרק יפנה בבקשה למתן הוראות לבית-המשפט לשם חיוב הנושים במימון ההליכים ואותם נושים אשר יאותו לממן את הוצאת ההליך יזכו להנות מפירות התביעה לפני שאר הנושים. כאמור עניין זה צריך להבחן ולהישקל במסגרת תיק הפירוק.
19. התוצאה מכל האמור הינה כי הנני דוחה את הבקשה.
המפרק ישלם את האגרה תוך 45 יום שאחרת תימחק התביעה."

6. כל עוד לא הוכח שהחברה אינה יכולה לגייס כספים ואין לבעלי מניותיה אפשרות לעזור לה על-ידי הלוואה או בכל אופן אחר לשלם את האגרה יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה

ב- בש"א (מחוזי-יר') 8331/01[63] נפסק מפי כב' השופטת מרים מזרחי:

"החלטה
המחלוקת
1. בפני בקשה לפטור חלקי מאגרה. המבקשת טוענת כי הצליחה לגייס סכום העומד על כ- 13,000 ש"ח, אך האגרה בגין התובענה עומדת על 250,000 ש"ח, ומכאן בקשתה לפטור מהיתרה.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי זו אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 13 לתקנות בית-המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, הקובעת שני תנאים מצטברים לפטור: א. היעדר יכולת כלכלית של המבקש לשלם האגרה. ב. ההליך מגלה עילה. המשיבה טוענת כי שני התנאים לא התקיימו. המשיבה היא גם הנתבעת בתיק העיקרי.
2. רקע התובענה המינהלית שהוגשה על-ידי המבקשת כדלקמן:
המבקשת, חברת "עתיר בע"מ", הנה חברה העוסקת, בין היתר, בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות טכנולוגיה בתחום המטאורולוגיה, ובכלל זה גם בפיתוח מערכות מטאורולוגיות לצורכים צבאיים. ביום 1.8.96 פרסמה המשיבה מכרז סגור ליצור ואספקת מערכות מטאורולוגיות. חברת אייר (להלן: אייר), זכתה במכרז, שבו השתתפה גם המבקשת, אך לא סיפקה את המערכות האמורות, ובשלב מסויים אף חדלה לפעול. על-פי כתב התובענה, אייר לא ביטלה את ההתקשרות, אלא העבירה את ביצוע ההזמנה על-פי המכרז לחברה אחרת בשם וייסלה, אשר כלל לא השתתפה במכרז.
3. לעניין קיומה של העילה טוענת המבקשת כי סיכויי התובענה טובים. המבקשת טוענת בהקשר זה גם כי המשיבה שינתה את תנאי המכרז לאחר זכייתה של אייר בין היתר על-ידי אישור תוספת תשלום לאייר, מעבר לסכום הצעתה. שינוי זה לשיטת המבקשת הוא מהותי ביותר, במיוחד לאור העובדה כי הסיבה שבגינה אייר הועדפה על פני המבקשת היא המחיר הנמוך שהציעה אייר, בעוד שבשאר הקריטריונים ההצעות היו דומות. עוד טוענת המבקשת כי עקב התנהגות המשיבה, נגרמו לה נזקים כבדים. המבקשת מוסיפה, כי לעניין הפטור מאגרה, הגדרת סיכויי התביעה הנה ליברלית ומקלה, ודי גם בסיכוי כלשהו על-מנת להצדיק מתן פטור מאגרה.
לטענת המשיבה, מנגד, גישתה של המבקשת מלכתחילה שגויה, שכן לא היתה לה שום זכות קנויה לזכות במכרז. עוד טוענת המשיבה, כי הנזק הנטען על-ידי המבקשת הוא מופרז ומנופח, וחסר תשתית ראייתית כלשהי, בייחוד לאור היקפה הגדול של התביעה. בין השאר, לא פורטו בתביעה הסיבות שבגינן המבקשת זכאית לפיצוי על אבדן רווחים, ולא הובהר כיצד הגיעה לאומדן הרווחים הנטען וגם לא פורט הקשר שבין תוצאות המכרז לבין אבדן הרווחים ממכירת ציוד נלווה – כל אלו עניינים שצויינו בתובענה בהקשר זה. גם באשר לטענת המבקשת לגבי הפגיעה במוניטין טוענת המשיבה כי יקשה על המבקשת להוכיח פגיעה שכזו, במיוחד בשיעור הסכום הנתבע – שמונה מליון ש"ח. חישוב הפגיעה במוניטין, על-פי טענה זו לא בוסס על עיקרון חשבונאי מקובל כלשהו.
דיון
4. איני סבורה כי ניתן להגדיר את התובענה כחסרת סיכוי. למבקשת אין זכות קנויה לזכות במכרז, אולם נראה כי הליך קבלת ההחלטות על-ידי המשיבה כפי שהוצג בתובענה, מעורר קשיים, ויש בו כדי לבסס עילה שעניינה פגיעה בזכויות וגרימת נזק. אכן, שיעור הנזק הנתבע הוא גבוה, ואולם, גם אם המבקשת לא ביססה אותו כדבעי בשלב זה, ניתן היה לפתור את הבעיה על-ידי הוראה הולמת לעניין גובה הפטור מאגרה.
5. ברם, הבקשה אינה עומדת בתנאי הקושי הכלכלי, מאחר שהמבקשת לא הראתה כי עשתה מאמץ הולם לגייס את סכום האגרה, כפי שמוטל עליה על-פי הפסיקה לעשות.
המשיבה מוכנה היתה להניח כי מצבה הכלכלי של המבקשת בסוף שנת 2001 דומה למצבה בסוף שנת 2002, וככזה אינו טוב. ברם, המשיבה מצביעה בצדק על כך שהמבקשת לא הראתה שמיצתה את יכולת הגיוס ב"סביבתה הקרובה". כך, בעדות מנהל המבקשת נטען לגבי הפניה למר פריני, המחזיק ב- 10% ממניות החברה כי: 'לא ניתן לבוא אליו בדרישה לזרוק עוד כסף והוא ודאי לא יעשה זאת' (עמ' 4 לפרוטוקול), אמירה זו נומקה בחשש שפריני שלא ישופה על הוצאות אלו. מאמירה זו ניתן ללמוד כי לא היתה כל פניה למר פריני. החשש שמר פריני לא ישופה בגין הוצאותיו, אין בו כדי לייחד את עניינה של המבקשת, ומכל מקום, ברי כי לזכיית המבקשת בתביעה תהא השלכה גם על ערך מניותיו של מר פריני. גם לא באה ראיה המלמדת כי המבקשת פנתה לנושיה שאמורים להיפרע מהסכום הנתבע, או כי פנתה לבקש הלוואה לצורך זה ונתקלה בסירוב. כמו-כן, יתר 90% מניות החברה מוחזקות בידי חברה ציבורית אמריקאית, אשר גם לגביה לא באה ראיה כי נתבקשה לשלם עבור אגרת בית-המשפט (יצויין כי יש להבדיל פניה כזו מפניה לבעלי מניות החברה הציבורית).
6. בפסיקה נקבע, כי כאשר מדובר בחברה ולא באדם פרטי, הדין הוא כי:
'כשם שמוטל על בעל דין בשר ודם להראות כי עשה מאמצים לגייס כספים מסביבתו הקרובה (בן זוגו והוריו אם הוא סמוך על שלחנם) כך – מתוך גזירה שווה – תיבחן יכולתה של חברה גם לפי העזרה או האשראי שהיא יכולה לקבל מאלה הקשורים והקרובים אליה.' (בש"א 505/89, ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90(1) 173, 174)
הפסיקה גם הבהירה, כי על החברה להראות כי פנתה לגורמים שבסביבה הרלבנטית, אך לא עלה בידה לגייס את הסכומים הדרושים:
'ההלכה היא כי כשם שבבקשה לפטור של יחיד יש לבדוק גם את יכולתם הכספית של קרוביו, כך בבקשה לפטור של חברה יש לבחון את יכולתה של החברה לגייס כספים לצורך תשלום האגרה בסביבתה הקרובה שהם בין השאר בעלי המניות המנהלים ובנסיבות מסויימות הנושים. על החברה להוכיח כי נעשו על ידה כל המאמצים הכנים לגייס כספים או אשראי ממקורות אלה עבור תשלום האגרה דהיינו שהיתה פניה של החברה לבעלי המניות או אל הנושים ואלה סירבו, וכן כי אין בידי האנשים הקרובים לחברה יכולת כספית להחלץ לעזרתה ולשאת בתשלומים המוטלים עליה. מכאן שעל בית-המשפט:
(א) לבחון את התנהגותה של החברה בחיפוש עזרה מהקרובים אליה;
(ב) עליו לבחון את מידת היכולת והאפשרות של אלה לגייס כספים לתשלום האגרה. במקרה של סירוב יש לדרוש הסבר סביר לסירוב זה.
כל עוד לא הוכח שהחברה אינה יכולה לגייס כספים ואין לבעלי מניותיה אפשרות לעזור לה על-ידי הלוואה או בכל אופן אחר לשלם את האגרה יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה.' (ת"א (נצ') 525/97 מפרק החברה נ' אורטל – יציקות לחץ, תק-מח 97(2) 2599, 2601)
7. במקרה דנן איפוא, המבקשת לא הראתה כי עשתה די כדי לגייס כספים לתשלום האגרה. הסכום אותו הצליחה המשיבה לגייס לטענתה, מהווה כ-3.5% בלבד מסכום האגרה אותו היא אמורה לשלם. שומה על המבקשת לפנות לאותם גורמים אשר יוכלו להנות מתוצאות התביעה אם תזכה בה, במיוחד לאור סכום התביעה הגבוה, כדי שישאו בתשלום האגרה.
8. לאור האמור, הבקשה נדחית."

7. על המבקש פטור מתשלומה של אגרה להראות, כי יש לו סיכוי כלשהו להצליח בהליך. חרף זאת, לא תמכו המבקשים בתצהיר בכל הנוגע לאימות עובדות נשוא עילת התביעה

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 11554/01[64] נפסק מפי כב' השופטת ברוש שרה:

"החלטה
1. ביום 14.1.01 הגישו המבקשים תביעה על סך 4,500,000 ש"ח נגד משיב מס' 1 (להלן: "הבנק"), שעניינה מחדלים ומעשים של הבנק, שנבעו מטעמי נקמנות ואשר גרמו לנזקים כבדים והביאו לחורבן מוחלט של עסקיהם.
2. המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש"), הינו פניסיונר של מערכת הביטחון, אשר יזם והקים מספר חברות בין בעצמו ובין בשיתוף עם אחרים, לרבות המבקשת מס' 2 (להלן: "החברה").
3. החברה הנה חברה הרשומה כדין בישראל, התאגדה והוקמה בשנת 1988, עסקה בביצוע וייזום של עבודות קבלניות ופרוייקטים בהיקפים גדולים (המבקש והחברה ביחד, יכונו להלן "המבקשים").
4. ביום 14.1.01 הגישו המבקשים בקשה לפטור מאגרה (להלן: "הבקשה הראשונה"), על-פי תקנה 13 לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשמ"ח-1988 (להלן: "התקנות").
הבקשה נדחתה על-ידי כב' השופטת צ'רניאק מהטעם, שהתצהיר שלווה לבקשה לא נתן מענה לדרישות התקנות או הפסיקה בנושא פטור מהאגרה.
5. ביום 22.4.01 הגישו המבקשים בקשה נוספת לפטור מאגרה (להלן: "הבקשה השניה"), שאף היא נדחתה מן הטעם, שאין התצהיר שצורף לבקשה עונה על דרישת התקנות או הספיקה בנושא פטור מהאגרה.
6. ביום 17.5.01 הגישו המבקשים בקשה נוספת לפטור מאגרה, היא הבקשה דנן.
בבקשה זו, כמו בקודמתה, לא פרשו המבקשים תמונה מלאה של מצבם הכלכלי ושל נכסיהם ורכושם של בני משפחתו של המבקש, ולא תמכו בקשתם במסמך ובראיות כדבעי. מרביתן של העובדות מתבססות על תצהירו של המבקש. בחקירתו עלו עובדות נוספות, שלא באו לידי ביטוי בתצהירו.
7. שניים הם התנאים המצטברים שעל המבקש פטור מן האגרה להוכיחם על-פי תקנה זו:
א. חוסר יכולת כלכלית.
ב. קיומה של עילת תביעה.
נטל ההוכחה על היותו נטול יכולת כלכלית, מוטל על המבקש פטור מן האגרה, ועליו, כפי שנפסק ב- בש"א 128/89, מצא נ' מצא, תק-על 89(2) 732:
'לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי. בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים, אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה ודינה להידחות מטעם זה בלבד.'
חוסר יכולת כלכלית
8. המבקש לא עמד בפירוט הנדרש להוכחת חוסר יכולת כלכלית.
המבקש מציין בתצהירו, כי הינו גרוש ואין לו דירה או זכויות אחרות במקרקעין, אין לו חסכונות או זכויות אחרות כספיות או כספים אחרים. המבקש לא צרף כל אסמכתא להוכחת טענתו.
9. מעיון בתלושי השכר של המבקש עולה, כי המבקש מפריש כספים עבור ביטוחים וקופות גמל שונות, אולם, המבקש לא מציין מדוע לא ישתמש בכספי התגמולים לתשלום האגרה, או מדוע לא ישמשו הביטוחים השונים שלו כבטוחה לנטילת הלוואות ותשלום האגרה.
המבקש גם לא פירט בתצהירו אם אין ברשותו קופות גמל נוספות.
10. המבקש מנהל הליכים אחרים בבתי-המשפט, בהם הוא מיוצג על-ידי עורך-דין. המבקש לא ציין את מקורותיו למימון עורכי-דין אלו ומדוע לא ישתמש במקורות אלה גם בהליך דנן.
11. המבקש אף מציין, כי יש לו ידיד שהנו עורך-דין, ממנו ככל הנראה רכש צח, בנו של המבקש, את החברה אותה הוא מנהל, אך המבקש לא פרט, מדוע לא פנה אל בנו בבקשה לעזור לו בתשלום האגרה.
12. ההלכה היא, כי יכולתו של בעל דין לשלם אגרה, נבחנת לא רק על-פי הכספים הזמינים שתחת ידו אלא אף על-פי יכולתו לגייס כספים לתשלומה, לרבות פניה למעגל האנשים הקורבים אליו (ה"מ (ת"א) 3534/70 פרידלנטקס בע"מ נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ ואח', פ"מ ע 325, 327).
טוענת המדינה, כי המבקש לא עשה מאמצים כנים לגייס כספים לתשלום האגרה מקרובי משפחתו וחבריו או מוסד פיננסי. המדינה נסמכת על שנאמר ב- בש"א 494/95 אברהם שמעוני נ' רחל שמעוני, תק-על 96(1) 1211:
'זאת ועוד, ההלכה היא כי על המבקש פטור מתשלום האגרה ומחובת הפקדת פיקדון לנסות ולהיעזר – לשם עמידה בתשלומים הכרוכים בהשגת הערעור על ידו – במעגל הקרוב אליו, היינו, בני משפחה וידידים. רק אם נסיונות אלו כשלו, יש הצדקה לבקש פטור, שמשמעותו הטלת ההוצאות המשפטיות על הצד שכנגד ועל החברה כולה.'
וכן על האמור ב- בש"א 6109/94 אופנהיים נ' שכטר, תק-על 95(1) 170, לעניין היקף המאמצים בהם מחוייב המבקש:
'הכלל הוא כי על המבקש פטור מהאגרה לעשות כל שבאפשרותו על-מנת לגייס את הסכומים שהוא נדרש לשלם, מסביבתו הקורבה, משפחתו וידידיו, או בדרך של נטיל הלוואה מבנק או מכל גורם אחר.'
13. המבקש ציין בתצהירו, כי אינו מקבל עוד עזרה מאחיו, אשר נהג לעזור לו, כי הוריו נפטרו ואינו מקבל עזרה ממקור משפחתי או אחר. אולם, המבקש לא צרף אסמכתא להוכחת טענותיו ולא פרט מדוע לא פנה לחבריו, לאם ילדיו הקטינים אצלה נוהג ללון לעיתים וכדומה. המבקש אף לא צירף תצהיר מאחיו המעיד על הפסקת העזרה שקיבל ממנו עד כה.
14. המבקש ציין בסיכומיו, כי בעבר נעזר בערבות בנקאית שקיבל מבנו.
מחקירתו של המבקש עולה אף, כי בנו לומד לימודים אקדמאיים במכללה יוקרתית, וכי בבעלות בנו רכב העומד לרשותו של המבקש. לאור כך יש איפוא להניח, כי לבנו יש אמצעים כלכליים וכי הוא יכול לסייע בידי אביו. המבקש לא פרט מדוע לא פנה לבנו זה או לבניו הבגירים האחרים בבקשה שיעזרו לו בתשלום האגרה.
15. יתרה מכך, דבר קבלת הערבות הבנקאית מבנו צח, שימוש המבקש ברכב בנו צח, שימוש המבקש בסוס של בנו רון וכדומה, כל אלה נטענו על-ידי המבקש רק בתגובתו לתגובת המשיבים. לעניין זה ראוי לזכור, כי ההלכה היא, כי:
'בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה ודינה להידחות מטעם זה בלבד.' (בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89(2) 732)
16. אף החברה לא עמדה בנטל להוכיח את חוסר יכולתה הכלכלית. הגם שהחברה היא חברה בע"מ, יש להחיל עליה את העקרונות החלים על בעל דין רגיל (ת"א 1903/90 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ (בפירוק) נ' חברת מאיר עזרא ובניו, תק-מח 91(2) 830). אף על חברה להתכבד ולפרוש תמונה מלאה של מצבה הכלכלי בדומה לבעל דין בשר ודם (ע"א 794/89, בש"א 505/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90(1) 173).
17. המבקש מציין בתצהירו כי לחברה אין כל זכויות או כספים מכל סוג ומין שהוא בין במקרקעין ובין זכויות אחרות וכי היא חדלה מכל פעילות במהלך שנת 1997. המבקש צרף להוכחת טענתו זו תעודות מטעם רואי החשבון של החברה. רק לאחר תגובת המדינה, צרך המבקש דו"ח רשם החברות ודו"חות כספיים של החברה ליום 31.12.98. אין בתצהיר לבדו כדי להצביע על חוסר יכולת כלכלית. המבקשת לא טרחה כלל להצביע על נסיונות שעשתה לגייס כספים לצורכי תשלום האגרה.
בש"א 15990/96, ת"א 1418/96 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) נ' פקיד השומה תל-אביב ואח', תק-מח 2005(3) 4295 עמדתי על חובת החברה, ככל בעל דין אחר בבקשה למתן פטור מאגרה, לשאת בנטל ההוכחה לגבי היעדר יכול כלכלית ברמת פירוט מקסימלית:
'יכולתו הכלכלית של בעל דין, לרבות חברה, אינה נבחנת על-פי מאזן טכני של רכושו, אלא בהתאם ליכולתו ונכונותו לגייס את כספי האגרה ממקורות נוספים (ראה ת"א 1189/70, המר' 3534/70 פרידלנטקס נ' בנק י.ל. פויכטוונגר בע"מ, פ"מ עב 325) וכפי שנאמר ב- ת"א 1903/90 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ ואח', תק-מח 91(2) 830 (להלן: "פסק-דין אטלנטיק"), נקבע:
'עדיין יש לבחון את יכולתה של המבקשת לגייס כספים לשם תשלום האגרה "בסביבתה הקרובה" ולעניין זה סביבתה הקרובה של המבקשת שהיא תאגיד הם בין השאר בעלי מהמניות והמנהלים ולא רק נושיה.'
בסעיף 13 לתקנות האגרות מעוגנת חובתו של בעל דין, לפנות אל סביבתו הקרובה שעל שולחנו הוא סמוך. הפסיקה כללה בסביבתה הקרובה של חברה, לצורך העניין, את נושיה של החברה ובעלי מניותיה (ראה פסק-דין אטלנטיק; ת"א 449/92 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' בגשיק ואח', תק-מח 92(4) 241).'
18. בענייננו, לא מצאתי כי נעשה ניסיון כלשהו להשגת האגרה מנושיה של החברה ולא על תוצאות נסיונות אלה.
19. על קיומה של חובה לפנות לנושיה בהיותם "הסביבה הקרובה" להם בבקשה לסייע בתשלום האגרה, ראה ת"א 2931/89 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי, תק-מח 91(2) 183; ת"א 2796/89, המר' 14253/89 שלמה זיו רואה-חשבון, מפרק אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (לא פורסם); ע"א 589/90 תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' שלמה זיו רואה-חשבון, מפרק אטלנטיק חברה לדייג ולספנות בע"מ (לא פורסם); רע"א 4964/90 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' שלמה זיו רואה-חשבון, מפרק אטלנטיק חברה לדייג ולספנות בע"מ (לא פורסם), וכן בש"א 15990/96, ת"א 1418/96, הנ"ל.
20. לא ניתן איפוא, לסמוך על הנתונים שבתצהיר המבקש ולא ניתן להגיע על פיהם למסקנה, כי המבקש חסר אונים מבחינה כלכלית ואינו יכול לעמוד בתשלום האגרה. במיוחד יש להדגיש, כי הפגמים שנפלו בבקשה הראשונה והשניה, לא באו על תיקונם בבקשה זו. מהתצהיר ומחקירת המבקש, כמו גם משאר המסמכים, לא הוכח חוסר יכולתם הכלכלית של המבקשים המצדיקה פטור מן האגרה.
המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו את אי-יכולתם לשאת בתשלום האגרה, ודין בקשתם להידחות.
קיומה של עילת תביעה
21. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך להתייחס לקיומה של עילת תביעה. עם זאת, מן הראוי לציין, כי על המבקש פטור מתשלומה של אגרה להראות, כי יש לו סיכוי כלשהו להצליח בהליך. חרף זאת, לא תמכו המבקשים בתצהיר בכל הנוגע לאימות עובדות נשוא עילת התביעה. כל שהצהיר המבקש מס' 1 היה, כי יש לו עילה טובה כנגד משיב מס' 1, המתבססת על עילות חוזיות ונזיקיות.
אשר-על-כן, אני דוחה את הבקשה.
המבקשים ישלמו הוצאות הבקשה ושכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל."

[57] בש"א (מחוזי-ת"א) 25036/06 ג.ג.ק. ייזום והשקעות בע"מ (בפירוק), באמצעות המפרק עו"ד אופיר בוחניק נ' ינאי אבישי – ב- פש"ר, תק-מח 2009(1) 6560 (2009).
[58] ת"א (מחוזי-ת"א) 1391/91 זולכון בע"מ (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-מח 92(1) 921 (1992).
[59] בש"א (מחוזי-ב"ש) 5358/05 רואה-חשבון צבי איציק – מפרק חברת אריהנט טקסטיל בע"מ בפירוק נ' עו"ד שמואל קמחי, תק-מח 2005(4) 7897 (2005).
[60] בש"א (מחוזי-חי') 18528/04 חברת ר.פ הנדסה וביצוע עבודות חשמל ישראל נ' עזבון המנוח צבי פריד ז"ל, תק-מח 2005(2) 10300 (2005).
[61] בש"א (מחוזי-ת"א) 18827/05 עיתונות ישראל מאוגדת (עיתים) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים, תק-מח 2005(4) 11530 (2005).
[62] בש"א (מחוזי-חי') 12542/03 קדמני קורפוריישן בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004(1) 12346 (2004).
[63] בש"א (מחוזי-יר') 8331/01 עתיר בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(3) 66440 (2002).
[64] בש"א (מחוזי-ת"א) 11554/01 אלישיב יחזקאל נ' בנק לאומי סניף אזור, תק-מח 2002(3) 66793 (2002).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגשת בקשה לפטור על-ידי מפרק חברה