הארכת מועדים (תקנה 528 לתקסד"א)

1. תקנה 528 לתקנות יוצרת אבחנה בין מועד שנקבע על-ידי בית-המשפט לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד

ב- ת"ט (שלום-ת"א) 09-08-17730[129] נפסק מפי כב' הרשם אבי כהן:

"החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שיקים המבוצעים בתיק הוצל"פ 0138113098 וכן התנגדות לביצוע אותם שיקים.
עובדות והליכים רלבנטיים:
ביום 1.4.09 נפתח תיק הוצל"פ 0138113098. התיק נפתח על-ידי המשיבה כנגד שלושה: אברהם שלום גיא (המתנגד), אברהם דורי, אחיו של המתנגד, ואברהם צבי, אביו של המתנגד, וזאת לשם ביצוע שני שיקים חוזרים: שיקים על-סך נומינלי כולל של 40,063 ש"ח המשוכים על-ידי המתנגד על בנק הפועלים לפקודת המשיבה.
לטופס פתיחת תיק ההוצל"פ ("בקשה לביצוע שטר/שיק") צורפו, מלבד השיקים הנ"ל, גם כתבי ערבות של אברהם דורי ושל אברהם צבי.
ביום 17.4.09 נמסרה האזהרה לידי המתנגד, כך לפי רישומי תיק ההוצל"פ (ביום 25.5.09 החליט רשם ההוצל"פ להיעתר לבקשת הזוכה להכיר בידיעת החייב שהוצהרה בבקשה שם כמספיקה לצורך רישום מסירה מלאה של האזהרה בתיק ההוצל"פ). זה אולי המקום לציין, כי בדיון בפניי ביום 11.11.09 הסכימו הצדדים שבית-המשפט יעיין בתיק ההוצל"פ.
ביום 10.5.09 הגיש החייב אברהם דורי התנגדות (נפרדת) לביצוע השיקים, שקיבלה ביום 12.5.09 בבית-המשפט מס' תיק בש"א 214049/09. בהתנגדות נפרדת זו נטען להיעדר עילה וחבות שטרית ביחס לאברהם דורי, שעל-פי הטענה לא חתום על השיקים ולא חתום על ערבות שטרית. יצויין, כי בית-המשפט דחה התנגדות זו בהחלטה מיום 9.9.09.
ביום 20.8.09 הגיש המתנגד התנגדותו שבנדון. לכתב ההתנגדות צורפו שני תצהירים מיום 19.8.09: תצהירו של המתנגד ותצהירו של אברהם דורי. בתצהירים נטענו טענות הגנה כנגד החבות השטרית, שעיקרן כי המשיבה הפרה את חבותה על-פי עסקת היסוד שבמסגרתה נמסרו השיקים וכי המשיבה לא סיפקה התמורה על-פי עסקת היסוד וגרמה בכך לעסקו של המתנגד נזקים. באותם תצהירים אין כל התייחסות לנושא ולמועד מסירת האזהרה למתנגד וגם לא לעיתוי הגשת ההתנגדות. בכתב ההתנגדות ובתצהירים אין גם כל בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.
ביום 20.8.09 החלטתי, כרשם ההוצל"פ, כך לגבי ההתנגדות:
'מאחר שהוגשה התנגדות לביצוע שטר שלא במועד (לכאורה), אני לא מורה על עיכוב הליכים.
המזכירות תעביר את הבקשה לבית-המשפט מוסמך הוא בית-משפט השלום בתל-אביב.'
לפי רישומי ומסמכי תיק ההוצל"פ, פרט להגשת ההתנגדות ביום 20.8.09, המתנגד לא הגיש כל בקשה, תגובה או הודעה לתיק ההוצל"פ.
ביום 6.9.09 דחה בית-המשפט את בקשת המתנגד לעיכוב הליכים, בזו הלשון:
'הבקשה לעיכוב הליכים נדחית משום שלא הובא נימוק להגשת ההתנגדות באיחור ואף לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.'
ביום 8.11.09 הגיש המתנגד, באמצעות עורך-דין מייצגת חדשה (עורך-דין שרי זיו, שהחליפה את בא-כוחו הקודם של המתנגד, שבאמצעותו הוגשה ההתנגדות ביום 20.8.09), 'בקשה להוספת תצהיר משלים מטעם המבקש 1 ובקשה לסילוק התביעה על-הסף כנגד הנתבעים 2-3'. לבקשה זו צורפו כנספח מסמכי בקשה מטעם המתנגד להארכת המועד להגשת ההתנגדות, בצירוף תצהירו מיום 30.8.09 של המתנגד.
ביום 11.11.09 נערך בפניי דיון, שבו נחקר המתנגד על-ידי בא-כוח המשיבה ושבסופו סיכמו בא-כוח הצדדים את טענותיהם ועמדותיהם.
בא-כוח המתנגד, בסיכומיה, ביקשה שבית-המשפט ידון בבקשת המתנגד הנ"ל להארכת מועד להגשת ההתנגדות, למרות שלא הוגשה כזו בפועל, לא לתיק ההוצל"פ וגם לא לתיק בית-המשפט. מנגד, בא-כוח המשיבה מתנגד לכך, ולשיטתו יש לדחות הבקשה על-הסף, לאור הגשתה באיחור.
השאלות שבמחלוקת
עיון במסמכי ובטענות ובסיכומי הצדדים מעלה, כי אלה הן השאלות שבמחלוקת בין הצדדים:
1. מיהם הצדדים בהליך שבנדון והאם ניתן לדון בהליך זה בבקשתם של "הנתבעים 2-3" לסילוק על-הסף של התביעה נגדם.
2. האם יש בנמצא בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, ומידה שהתשובה לשאלה זו חיובית – האם יש מקום לדון בבקשה זו, ובמידה שהתשובה לשאלה זו חיובית – האם יש לקבל או לדחות את הבקשה לגופה.
3. במידה שייקבע שיש לקבל את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, נשאלת השאלה האם בפי המתנגד טענות הגנה מספיקות המזכות אותו בבקשת רשות להתגונן.
דיון ומסקנות
אדון בשאלות שבמחלוקת לפי סידרן.
הצדדים בהליך
כמפורט לעיל, את ההתנגדות שבנדון הגיש אברהם שלום גיא בלבד, למרות שתיק ההוצל"פ נפתח נגד השלושה הנ"ל. מאחר שכך ומאחר שלא הוגשה כל בקשה לתיקון ההתנגדות ו/או לצירוף מתנגדים נוספים להתנגדות, הרי שאברהם שלום גיא הוא המתנגד היחיד בהליך, ובשל כך לא ניתן לדון בבקשתם הנ"ל מיום 8.11.09 של אברהם דורי ושל אברהם צבי לסילוק התביעה נגדם על-הסף, ובקשתם זו נדחית איפוא על-הסף.
זאת ועוד, בבקשה הנ"ל מיום 8.11.09 לא צויינה העובדה המהותית הרלבנטית הנ"ל, כי התנגדותו הנפרדת של אברהם דורי נדחתה כבר בטרם הגשת הבקשה הנ"ל.
אשר-על-כן, נקבע בזאת כי אברהם שלום גיא הינו המתנגד היחיד בהליך שבנדון, והבקשות והטענות ייבחנו בהליך זה בכל הנוגע אליו בלבד.
שאלת קיומה וקבלתה של בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות
מסקירת ההליכים הנ"ל ברור, כי המתנגד לא הגיש באף שלב, גם לא בשלב שבו עמד לדבריו על "הטיפול הכושל" שקיבל מבא-כוחו הקודם, בקשה מסודרת ונפרדת להארכת המועד להגשת ההתנגדות. שקלתי אם לא ראוי, בשל כך בלבד ולאור עמדת המשיבה, לקבוע שאין בפני בית-המשפט כל בקשה להארכת מועד, אך החלטתי, שבנסיבות העניין, משמסמכי הבקשה להארכת מועד צורפו לתיק בית-המשפט (לפני מועד הדיון בפניי) ולאור ההלכה שלפיה כדי לא לחסום בפני מתנגד את יומו בבית-המשפט יש להתייחס במקרים המתאימים גם להתנגדות עצמה כאל בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות (בר"ע (מחוזי-ת"א) 2137/08 ג'ודה נ' וו.אס.אי בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 26.8.09)), ובכן לאור כל אלה החלטתי לקבוע כי קיימת בפני בית-המשפט בקשה מטעם המתנגד להארכת מועד להגשת ההתנגדות וכי יש לדון בה לגופה.
המתנגד טוען, כי ביום 30.8.09 הוכנה עבורו, על-ידי בא-כוחו הקודם (שהוחלף על-ידי באת-כוחו הנוכחית), בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, כאשר מסמכי אותה בקשה צורפו כנספח לבקשה הנ"ל מיום 8.11.09. לדברי המתנגד, למרות שהוכנה, הבקשה לא הוגשה בפועל לתיק בית-המשפט, גם לא בעקבות החלטת בית-המשפט הנ"ל מיום 6.9.09 שקבעה מפורשות שלא הוגשה לתיק בית-המשפט בקשה להארכת מועד. יש לתמוה על התנהלות זו מצד המתנגד, כאשר לטעמי לא די בכך שבעל דין מייחס את מחדליו לבא-כוחו הקודם, אך, כאמור לעיל, לא אחסום על-הסף את המתנגד אך בשל התנהלותו זו.
כמפורט לעיל, בתצהירים שפורטו לכתב ההתנגדות מיום 20.8.09 אין כל התייחסות לנסיבות ולמועד מסירת האזהרה למתנגד, אין כל התייחסות לאיחור בהגשת ההתנגדות ואין כל בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.
במסמכי בקשת המתנגד להארכת מועד להגשת ההתנגדות נרשם, כי היא מוגשת בעקבות החלטתי הנ"ל מיום 20.8.09 (כרשם ההוצל"פ) וכי המתנגד מעולם לא קיבל לידיו את האזהרה בהוצל"פ. המתנגד מעלה בבקשתו זו טענה אחת ויחידה, לפיה מעולם לא קיבל לידיו את האזהרה ולפיה נודע לו רק לאחרונה על קיומו של תיק ההוצל"פ. אין בבקשה ובתצהיר כל טענה אחרת ואין בה הסבר ופירוט לגבי המועד המדוייק שבו נודע למתנגד לראשונה על קיומו של תיק ההוצל"פ ולגבי עיתוי הגשת ההתנגדות. אין בבקשה גם כל הסבר מתבקש לגבי השאלה, מדוע המתנגד לא ביקש לבטל את החלטת רשם ההוצל"פ הנ"ל מיום 20.5.09 שבה נקבעה לכאורה חוקיות מסירת האזהרה לידיו.
עיון במסמכי תיק ההוצל"פ, במסמכי תיק בית-המשפט ובטענות שני הצדדים הביאני למסקנה, כי רישום מסירת האזהרה לידי המתנגד בתיק ההוצל"פ משקף את המציאות ואת הדין, כלומר בדין נקבע ונרשם כי ביום 17.4.09 נמסרה האזהרה לידי המתנגד. אפרט: נכון הוא, שברגיל יש למסור לחייב בהוצל"פ את האזהרה במסירה ממש ובפועל על-פי דיני המסירה הכלליים והרגילים, אך בית-המשפט העליון הכיר בכך ש"כלל הידיעה" עשוי להספיק גם בכל הנוגע למסירת אזהרה בהוצל"פ (ראו והשוו שתי ההלכות הבאות, שבשתיהן הועדף במקרים שנדונו בהן כלל הידיעה על כלל ההמצאה, בהוצל"פ: רע"א 4779/05 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' בן דוד (פורסם באתרים משפטיים, 15.3.07); רע"א 10860/05 דונר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 26.6.07)). מחקירת המתנגד בפניי ומן המסמכים שהוצגו בפניי, עולה ברורות, כי המתנגד ידע ידיעה מלאה ומספיקה על הליכי ההוצל"פ עוד ביום 17.4.09, שכן עובר למועד זה התקיימו בין בא-כוחו הקודם לבין בא-כוח המשיבה מגעים במסגרתם הובאו לידיעת בא-כוח המתנגד כל נתוני ומסמכי תיק ההוצל"פ, מסמכים ששישמשו אחר-כך את המתנגד עצמו בהגשת התנגדותו שבנדון (לכתב ההתנגדות צורפו מסמכי בקשת ביצוע השטר שהועברו בפקס מיום 17.4.09 מבא-כוח המשיבה לבא-כוח המתנגד). יצויין, כי המתנגד בחקירתו בדיון ביום 11.11.09 לא הכחיש עובדות אלה.
יוצא איפוא, כי אין לקבל את המוצהר על-ידי המתנגד בסעיף 6 לתצהירו מיום 30.8.09 לפיו רק לאחרונה נודע לו על קיומו של תיק ההוצל"פ.
מקביעתי הנ"ל שהאזהרה "נמסרה" כדין לידי המתנגד ביום 17.4.09, בצירוף העובדה שהמתנגד לא הגיש את הבקשה להארכת מועד בטרם חלוף המועד להגשת ההתנגדות ובצירוף העובדה שהמתנגד לא מספק בכל כתבי הטענות שהגיש כל סיבה והסבר למחדל אי-הגשת ההתנגדות במועד, מתחייבת, לטעמי, המסקנה שדין הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות להידחות. לצורך הבהרת דברי אלו אציג את המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה להארכת מועד.
המסגרת הנורמטיבית
סמכותו של בית-המשפט להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שזה לשונה:
'הארכת מועדים
מועד או זמן שקבע בית-המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול-דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.'
תקנה 528 לתקנות יוצרת איפוא אבחנה בין מועד שנקבע על-ידי בית-המשפט לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לגבי מועד שנקבע על-ידי בית-המשפט קבעה ההלכה הפסוקה בסיס מחמיר פחות, והוא 'מתן הסבר מתקבל על הדעת להצדקת האיחור' (ראו: המ' 881/72, בג"צ 392/72 המועצה המקומית זכרון-יעקב נ' ברגר, פ"ד כז(1) 158 (1972)). בהמשך, נקבע המבחן הבא: 'ייצא המבקש ידי חובתו, אם יסביר את האיחור בצורה מתקבלת על הדעת ויראה טעם סביר, שיוכיח, שהאיחור לא נגרם שלא מרשלנותו או מהזנחתו' (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד ל(4) 663 (1982)).
באשר למועד שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד נקבע, כי:
'בקשה להארכת מועד חייבת להיות מוגשת ללא שיהוי עוד לפני תום המועד או סמוך ככל האפשר לפקיעתו. טעם מיוחד ואפילו טעם סביר לארכה, שייתכן שהיו קיימים בתוך המועד הקצוב, עלולים לאבד מחשיבותם ולפוג, אם הבקשה להארכה לא הוגשה במהירות סבירה, מייד כשתמה הסיבה, שבגינה נתבקשה הארכה.' (ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו(4) 663 (1982))
וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לקווים המנחים שנקבעו בשאלה מהו אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק: 'הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ' ((ע"א 725/81 ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו(4) 663 (1982)); יחד עם זאת נפסק, כי טעות שבדין של בא-כוח המבקש עשויה להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד, בנסיבות בהן לא נפגעת מכך ציפיית בעל-הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים והסתמכותו על סופיותם (ראו: ב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702 (2000); בש"א 6579/09 עזבון המנוח אליקשווילי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (פורסם באתרים משפטיים, 13.9.09)); נפסק כי 'טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש'. טעם מיוחד קיים גם כאשר טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, ובלבד שלא מדובר ב'טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שיגרתית'. 'אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד (קשיי הבנה או עומס עבודה)'. 'שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001)).
בהלכה הפסוקה נקבע, כי במסגרת בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך אין לבחון גם את תוכן ומהות וחשיבות ההליך ואת סיכויי המבקש להצליח בהליך. נפסק, כי בבקשה להארכת מועד נבחנת אך ורק הסיבה שבגינה מבקש בעל הדין לסטות מן המועד שהוקצב, ואין מקום לבחינת טענות בעל הדין לגופו של עניין והליך (ראו: ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960); בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עורך-דין (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98); רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עורך-דין אליאס נאדר – מפרק החברה (פורסם באתרים משפטיים, 26.7.09)); יחד עם זאת נקבע, כי כאשר לנושא ההליך יש חשיבות מיוחדת, יכול שיקול זה להצטרף כשיקול מצטבר לשיקולים נוספים קיימים התומכים גם הם בהארכת המועד (בש"א 1424/90 מנהל עזבון סטרולביץ נ' שוורץ, פ"ד מד (3) 369 (1990)).
ונראה, כי, בדרך היקש, יש להחיל גם את ההלכה הבאה: הלכה הקובעת כי בעל דין שמבקש לבטל פסק-דין מחובת הצדק בטענה שכלל לא קיבל את כתב הטענות, לוקח בכך סיכון, שאם ייקבע (בניגוד לטענתו) שהוא כן קיבל את כתב הטענות, כי אז הבקשה תידחה אך בשל כך שלא מתקיים בבקשת הביטול התנאי ההכרחי בדבר הצבעה על סיבת המחדל שבאי-הגשת כתב הטענות במועד (רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09)). כלומר, כאשר מתנגד נוקט בבקשה להארכת מועד בקו טיעון מסויים, לפיו כלל לא נמסרה לו האזהרה כדין (ולכן הוא לא איחר בהגשת התנגדותו לביצוע השטר), הרי שאם נקבע שהזהרה כן נמסרה לו כדין, יש לדחות את בקשתו להארכת מועד אך בשל כך שאין בבקשה כל סיבה למחדל, ובוודאי שלא "טעם מיוחד" למחדל.
מן הכלל אל הפרט
יישום הדין החל הנ"ל על נסיבות המקרה שלנו מביאני כאמור למסקנה, שיש לדחות את בקשת המתנגד להארכת מועד להגשת התנגדותו.
כאמור, המתנגד השליך יהבו על נושא מסירת האזהרה, ובנושא זה ראה "חזות הכל". אך עמדת המתנגד לא התקבלה, משנקבע שהאזהרה כן נמסרה לו כדין ביום 17.4.09. לפיכך, ומשהמתגד לא מסר כל הסבר למחדלו להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלוף המועד ומשהמתנגד לא מסר כל הסבר למחדלו להגשת ההתנגדות באיחור, קל וחומר שהמתנגד לא מסר "טעם מיוחד" שנדרש בנסיבות, נדחית בקשתו להארכת מועד להגשת ההתנגדות.
יצויין, כי בחקירת המתנגד בדיון ביום 11.11.09 נשאל המתנגד על-ידי בא-כוח המשיבה 'למה ההתנגדות שלך הוגשה רק ב- 20.8.09' והשיב: 'אני לא יודע', ומדברי המתנגד בהמשך החקירה עולה שהוא ידע על הליכי ההוצל"פ לפחות מיום 10.5.09, היום בו אחי המתנגד הגיש התנגדותו הנפרדת הנ"ל. בכך, החמיץ המתנגד הזדמנות נוספת שנפתחה בפניו להסביר מחדלו הנ"ל ובכך גם נסתרה גרסת המתנגד לגבי המועד שבו התוודע לראשונה להליכי ההוצל"פ.
משנדחתה הבקשה להארכת מועד ובנסיבות, אין לדון בטענות ההגנה שבהתנגדות עצמה.
אשר-על-כן ולסיכום
בקשת המתנגד להארכת מועד להגשת התנגדותו לביצוע השיקים – נדחית.
בנסיבות אלו, אין לדון בהתנגדות לגופה, והיא נדחית על-הסף.
הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ 0138113098 יימשכו כסדרם כנגד המתנגד.
המתנגד ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 1,500 ש"ח + מע"מ."

2. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר

ב- בש"א (שלום-אשד') 2487/08[130] נפסק מפי כב' הרשם יניב בוקר:

"החלטה
מהלך הדיון בבקשות וטענות הצדדים
1. בפני בקשותיהם של המבקשים, יוסי ושמרית אבגי, כנגד המשיבה, איריס צרפתי, לביטול הליכי עיקול שננקטו כנגדם, להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל וכן ההתנגדות עצמה, הכל בנוגע לשטר על הסך של 5,000 ש"ח שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2502738085.
2. בתצהיר טוען המבקש כי ההתנגדות הוגשה באיחור בשל העובדה כי הדואר התקבל לבית הישן ולא לבית החדש, כלשונו.
3. עוד טוען המבקש כי עמד בכל התחייבויותיו כלפי המשיבה ולפיכך עליו לקבל את השיק לידיו, בתום תקופת השכירות של דירת המשיבה.
4. המבקש הוסיף וטען בתצהירו, כי המשיבה השתמשה בשיק באופן בלתי-חוקי.
5. ביום 21.1.2009 הגישה המשיבה תגובה לבקשת המבקשים, ואולם, תגובה זו הוגשה ללא תצהיר תומך (למרות שכל כולה טענות עובדתיות בלבד) ולפיכך, יקשה עלי להתייחס לנטען בה.
6. המבקשים השיבו לתגובת המשיבה וטענו כי חוזה השכירות שצירפה לתגובתה הינו חוזה שכירות מזוייף וכי המשיבה בחרה על דעתה בלבד, שלא לחדש את הסכם השכירות בין הצדדים מאחר ושקלה למכור את הדירה.
7. המבקשים הפנו להלכת צמח נ' שלשבסקי בדבר היקף טענות ההגנה העומדות לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר.
8. ביום 12.7.2009 התקיים דיון ראשון בבקשות המבקשים, אליו התייצב המבקש בלבד ונחקר על תצהירו.
9. המבקש טען בחקירתו, כי הנזקים הנראים בתמונות שהציג לו בא-כוח המשיבה היו קיימים עוד כאשר נשכרה הדירה והמשיבה אף התחייבה לתקנם.
10. המבקש טען כי חוזה השכירות (מש/1) הינו חוזה שכירות מזוייף.
11. המבקש הוסיף וטען בחקירתו כי לבקשת המשיבה, לאחר שנחתם החוזה, מסר בידה שיק ביטחון על הסך של 5,000 ש"ח.
12. ביום 22.10.2009 התקיים דיון נוסף בבקשה, אליו התייצבה המבקשת ונחקרה נגדית על תצהירה.
13. המבקשת עמדה אף היא על הטענה, כי החוזה שהוצג לה בחקירה הוא חוזה מזוייף.
14. המבקשת אישרה בחקירתה, כי המבקשים עזבו את הדירה בטרם סיום החוזה, לטענתה בשל העובדה כי המשיבה הכריחה אותם לעשות כן.
15. המבקשת טענה, כי היה צורך בשיפוצים מינוריים בדירה וכי הכיור השבור המוצג בפניה, נמצא במקלחת בה לא עשו כל שימוש.
16. עוד טענה המבקשת בחקירתה, כי החתימה על גבי מש/1, אינה חתימתו של בעלה שכן, למרות שיש לו מספר חתימות, הרי ש"שרבוט אין לו מעולם".
17. המבקשת אישרה במהלך החקירה, כי כדי לקבל את ההנחה בארנונה המגיעה למבקש, חתם המבקש על חוזה חדש, באישורה של המשיבה, על-ידי הוספת חתימה הנחזית להיות חתימתה של המשיבה.
18. ואולם, המבקשת טענה כי בחוזה זה לא נעשה כל שימוש אלא לצורך הנחה בארנונה בלבד.
19. המבקשת לא ידעה להסביר מדוע ניתן למשיבה שיק ביטחון למרות מחיקת סעיף 13 בהסכם, ואולם, לטענתה היא יודעת כי מסרה בידי המשיבה "שיק ריק", כלשונה.
20. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.
21. המבקש סיכם טענותיו ואמר כי המשיבה לא רצתה לחתום על חוזה נוסף, מעבר לשנת השכירות הראשונה ורק הסכימה כי המבקש יחתום בשמה על חוזה אותו יציג לעיריה בלבד.
22. המבקש חזר בסיכומיו על טענתו בדבר זיוף ההסכם מש/1, על-ידי המשיבה והפנה לסעיף 8 להסכם מש/2, ממנו עולה כי המשיבה התחייבה לתקן את המקלחת והשירותים בטרם כניסת המבקשים לדירה.
23. בא-כוח המשיבה טען בסיכומיו, כי המבקשים מנסים לזרות חול בעיני בית-המשפט.
24. עוד טען בא-כוח המשיבה כי בהסכם מש/2 אין התייחסות לשיק הביטחון וכי המבקש הוא שזייף הסכם ואף רשם בו כי הוא "יפוצה" בגין כל יום איחור, במקום "יפצה".
25. בא-כוח המשיבה טען שיש להותיר את העיקולים על כנם שכן המדובר בצעד מינימלי, שכן המשיבה לא פעלה בהליכים מרתיעים ומרחיקי לכת, וכי המבקשים לא הפקידו ערובה למרות ההחלטה מיום 17.12.2008.
דיון והכרעה
26. המבקשים עותרים, בין היתר, כי אורה על הארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר מטעמם.
27. 'תקנה 106א לתקנות ההוצאה לפועל קובעת, כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. מאחר והמועד נקבע בחיקוק, ניתן להאריכו רק אם קיימים טעמים מיוחדים לכך (ראה הסיפא של תקנה 528 לתקנות סד"א).'
(כב' השופט הנדל ב- בר"ע (ב"ש) 1532/97 אלומנרקיס בית מסחר נ' ארביב אשר, תק-מח 98(1) 606).
28. אמנם, יש לזכור כי:
'ה"טעם המיוחד" הנדרש לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות אינו זהה ל"טעם המיוחד" שיידרש לצורך הארכת מועד להגשת ערעור. במקרה האחרון, כבר קיבל בעל הדין את יומו בבית-המשפט, וכבר נמצא בגדרו של ההליך המשפטי, ועל-כן יידרש להציג טעם משמעותי יותר ממי שמאחר להעלות הגנתו בפני הערכאה הדיונית הראשונה.'
(בש"א (שלום-עכ') 3163/06 פרחי יוסף נ' ארזים גליל מוצר עץ בע"מ, תק-של 2007(2) 19945, 19946 (2007)).
29. ברם, בשני המקרים המדובר בטעם מיוחד ולא כל טעם סתמי אשר מעלה המבקשת.
30. ב- ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, 908, ניתח כב' השופט ב' אוקון את המושג "טעם מיוחד", וקבע כי:
'טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה.
טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שגרתית.
אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה.
אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה.
שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של היעדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה.'
31. בענייננו, לא נחקרו המבקשים על גרסתם העובדתית לפיה הטעם לאיחור בהגשת ההתנגדות היה משום שהאזהרה נשלחה למקום מגוריהם הקודם ולא הנוכחי.
המשיבה לא הציגה כל עדות הסותרת גרסה זו (שליח או אישור מסירה בעת החקירה).
32. לפיכך, סבור אני כי יש בפי המבקשים טעם מיוחד להארכת המועד שכן המדובר בעובדות שאינן תלויות במבקשים, אשר לא יכלו לדעת, כעולה מטענתם, על האזהרה במועד וזאת מסיבות אובייקטיביות של שינוי מקום מגורים.
33. לאור האמור לעיל, אני מאריך את המועד להגשת ההתנגדויות לביצוע שטר מטעם המבקשים, עד למועד בו הוגשו בפועל.
34. לעניין ההתנגדות עצמה, כידוע, בסעיף 81א(ג) סיפא לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, נקבע:
'לעניין הדיון בבית-המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963.'
35. לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- ע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' השופט א' רובינשטיין:
'מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: ב- ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות 'נותן בית-המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית-המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על-פי החומר המצוי בפניו...' וב- ע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, 'כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית-המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית-המשפט אך האמור בתצהיר, ובית-המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה'. דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 9, התשס"ז-2007), 385-386; לשלמות התמונה יצויין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על-פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל-פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט – כתארו אז – זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי 'גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית-המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים' (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 בעריכת ש' לוין, התשנ"ה-1995) 676-677; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בעניין האחים אלפי (שם), כי 'אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו.'
36. בענייננו, טענות המבקשים לא היו מפורטות דיין.
37. המבקשים טענו בתצהיר, באופן סתמי וכוללני, כי מילאו את כל התחייבותיהם על-פי הסכם השכירות.
38. המבקשים לא פירטו את מלוא ההתחשבנות בין הצדדים, לא צירפו את הסכם השכירות לתצהירם, לא הציגו את חשבונות המים, הארנונה והחשמל ולא ביססו את טענתם.
39. דומה טענתם לטענת "אינני חייב".
40. ואולם, בא-כוח המשיבה בחר לחוקרם, על התצהיר ובחקירתם הרחיבו את היריעה העובדתית שבפני בית-המשפט וטענו בדבר אופן סיומו המוקדם של החוזה, זיופו של חוזה השכירות, העובדה כי הסכום בשיק מולא על-ידי המשיבה בלבד וטענות נוספות.
41. טענות אלה יכולות להקים למבקשים טענת הגנה כנגד השטר, ולו בדוחק, לפחות לעניין שאלת ההרשאה ואופן מילויו של הסכום הנקוב בשטר.
42. ואולם, מאחר שפירוט זה עלה מהחקירה בלבד ואינו נמצא בתצהיר, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבון, במזומן או בערבות בנקאית, בסך של 3,000 ש"ח, אשר יופקדו בקופת בית-המשפט בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו.
43. ההלכה בעניין זה היא כי:
'... בית-המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית-המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.
לכך הורו בתי-המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית-המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי.' (מתוך ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 689)
44. היעדר הפירוט בתצהירם המקורי של המבקשים מובילני למסקנה כי כמעט רשאי הייתי לסרב לבקשתם להתגונן.
45. ככל שיופקד הסכום האמור, תינתן למבקשים הרשות להתגונן והתביעה תידון בסדר דין מהיר.
46. במקרה זה יהא על הצדדים לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
47. כמו-כן, ככל שיופקד הסכום האמור, יבוטלו כל העיקולים שהוטלו על זכויותיהם של המבקשים, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 2502738085.
48. התיק יובא לעיוני ולמתן החלטה בתום המועד להפקדת הערבון."

3. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין

ב- בש"א (מחוזי-ת"א) 7386/09[131] נפסק מפי כב' הרשמת נחליאלי-חיאט אסתר:

"החלטה
1. הבקשה שלפני – הארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין מיום 22.1.09 של בית-המשפט לענייני משפחה ב- תמ"ש 24394/99, לפיו נדחתה התביעה לחיוב המשיבה במזונות מדין צדקה עבור ילדי בעלי הדין (להלן: "פסק-הדין").
2. לטענת המבקש, האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שפסק-הדין נשלח לעורך-דין שרף באת-כוחו לשעבר, ולא לבאת הכוח שהחליפה אותה בייצוגו של המבקש בהליך נשוא הערעור. לדבריו, באת-כוחו הקודמת יִדְעָה אותו רק שלושה שבועות לאחר קבלת פסק-הדין, והוא פנה מייד ללשכת הסיוע המשפטי שאישרה את זכאותו לסיוע משפטי בהגשת הערעור; הליכים אלה ארכו זמן וגרמו לאיחור.
המשיבה התנגדה לבקשה.
3. לאחר עיון בטענות הצדדים ראיתי לדחות את הבקשה.
4. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") מחייבת קיומו של 'טעם מיוחד' להארכת מועד שנקבע בחיקוק. משמעותו ותוכנו של טעם מיוחד נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו ועל-פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את משך האיחור, הסיבה בגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד על חלוף המועד להגשת הערעור וכן סיכוייו הלכאוריים של הערעור (בש"א 9270/07).
5. בהתאם לפסיקה (ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', תק-על 2001(2) 831) אפילו כשהיה מדובר באיחור של יום אחד לא היווה פרק הזמן הקצר הזה כשלעצמו 'טעם מיוחד' להארכת מועד, ועל המאחר בהגשת ההליך להצביע על נימוק של ממש להצדקת איחורו.
6. בענייננו, מדובר באיחור של כ-20 ימים בהגשת הערעור. פסק-הדין ניתן ביום 22.1.09 ונשלח לצדדים בדואר רשום, ואלו הערעור הוגש ביום 1.4.09, במקביל להגשת הבקשה דנן. בהיעדר שימוע של פסק-הדין (סעיף 29 לפסק-הדין), מניין הימים להגשת ערעור החל מיום המצאת ההחלטה לבעל הדין (תקנה 402 לתקסד"א).
המבקש לא ציין בבקשתו מהו המועד שבו הומצא פסק-הדין לעורך-דין שרף, ואף טענתו בדבר עצם המצאתו לכתובתה תחת המצאתו לבאת-כוחו באותה העת, ובדבר עדכונו על כך שלושה שבועות לאחר מכן, לא נתמכה ולא אומתה בתצהיר בא-כוח הקודמת של המבקש.
7. לא רק זאת אלא שמהבקשה עולה כי פסק-הדין הודע למבקש בטרם חלפו 45 הימים העומדים לו להגשת הערעור, ומשכך היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד בתוך פרק הזמן, הגם שהמתין לקבלת אישור הלשכה לסיוע משפטי. למצער ובהתחשב בחילופי בא-כוח, די היה בהגשת הודעת עדכון מטעם המבקש בעצמו בקשר למצב הדברים, דבר שעשוי היה להעמיד את המשיבה על כוונתו לערער על פסק-הדין ובהתאם להבהיר לה כי אינה יכולה להסתמך על סופיות ההליך.
8. עוד אוסיף כי לאחר שעיינתי בהודעת הערעור נראה לי כי סיכויי הערעור לכאורה אינם מן הגבוהים ואלה מוסיפים לשיקולי בעת דחיית הבקשה.
'... ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו.' (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082)
9. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית. לאור ההחלטה לדחות הבקשה אין מקום להידרש לבקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון (בש"א 7385/09).
התוצאה היא כי אין מקום לדון בערעור מחמת הגשתו באיחור."

4. עומס במשרד עורך-הדין איננו "טעם מיוחד"

ב- בש"א (שלום-יר') 6208/09[132] נפסק מפי כב' הרשם אורי פוני:

"החלטה
1. במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 9-09-26884-03 הגישה המשיבה לביצוע חמישה שיקים אשר נמשכו לפקודתה מחשבונו של המבקש. המדובר בחמישה שיקים על-סך 1,000 ש"ח כל אחד שמועדי פרעונם היו ביום 28.2.08, 31.3.08, 30.4.08, 31.5.08 ו- 30.6.08 בהתאמה.
2. על-פי הרישומים בתיק ההוצאה לפועל נימסרה האזהרה לידי המבקש ביום 12.1.09 ואילו התאריך האחרון להגשת התנגדות לביצוע השיקים הנ"ל היה ביום 1.2.09.
3. המבקש לא הגיש את התנגדותו במועד.
4. רק ביום 26.7.09 דהיינו שלושה חודשים מחלוף המועד להגשת ההתנגדות, הגיש המבקש את הבקשות הנ"ל. ב- בש"א 6208/09 עותר המבקש להאריך לו את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר. ב- בש"א 6209/09 עותר המבקש לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. ב- בש"א 6207/09 הגיש המבקש את התנגדותו לביצוע השיקים.
5. הבקשה להארכת מועד אינה נתמכת בתצהיר מטעם המבקש אלא על-ידי בא-כוח. בתצהירו טוען בא-כוח המבקש כי בשל עומס עבודה, נבצר ממנו להגיש את ההתנגדות. בא-כוח המבקש אף אינו מציין את המועד בו מסר לו המבקש את הטיפול בתיק ההוצל"פ.
6. בתצהירו בתמיכה להתנגדות לביצוע השטר טוען המבקש, כי לא מסר לידי המשיבה את השיקים נשוא תיק ההוצל"פ.
עוד מציין המבקש, כי ביום 23.11.06 נחתמו הסכמי שכירות בין חב' שבבעלותו לבין בעלי הנכסים. במסגרת אותם הסכמי שכירות, משכה החברה לפקודת בעלי הנכסים שיקים כדמי שכירות. עוד מציין המבקש כי בעלי הנכס היו אמורים לבצע בנכסים עבודות שונות על-מנת להכשירן לקראת ביצוע הסכם השכירות.
לטענת המבקש, בעלי הנכסים הפרו את ההסכמים עם החב' ובעקבות כך בוטלו השיקים.
7. מעיון בבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות וכתוצאה מכך יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ וכן למחוק את ההתנגדות.
כאמור, הנימוק היחידי להארכת המועד הינו עומס במשרד בא-כוח המבקש. נימוק זה אינו יכול להיות טעם מיוחד כנדרש על-פי הסיפא של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.
טעם מיוחד על-פי הפסיקה הינו גורם חיצוני שלבעל הדין אין כל שליטה עליו ויש להוכיח את אותו גורם חיצוני.
הנימוק אותו מעלה בא-כוח המבקש אינו יכול להחשב כטעם מיוחד. מעבר לכך יוער כי בא-כוח המבקש אף לא טרח לציין מתי נמסר לו הטיפול בבקשה לביצוע השטר על-ידי המבקש.
מכל מקום, אין המדובר באיחור קל אלא איחור משמעותי של שלושה חודשים מיום תום המועד להגשת ההתנגדות.
למעלה מן הצורך יש לציין כי בניגוד לאמור בהתנגדות לביצוע השטר הנפרעת על-פי השיקים הינה המשיבה ולא גורם אחר אשר הסב אותם לידי המשיבה. מכאן שכלפי המשיבה אין בפי המבקש כל הגנה כנגד ביצוע השיקים.
8. לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן:
א. הבקשה להארכת מועד במסגרת בש"א 6208/09 נידחת.
ב. הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ במסגרת בש"א 6209/09 נידחת.
ג. ההתנגדות לביצוע השטר במסגרת בש"א 6207/09 נמחקת."

5. עילות ההגנה של המבקשים הינן טובות באופן המהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת התנגדותם לביצוע השטר

ב- ת"ט (שלום-ת"א) 09-215847[133] נפסק מפי כב' הרשמת ורדה שוורץ:

"החלטה
1. בפני התנגדות לביצוע שלושה שטרי חוב אשר הוגשו בתיק הוצאה לפועל אחד כנגד שני המבקשים, דודי דן שירותי רכב בע"מ (להלן: "החברה") ויורם קדוש (להלן: "המבקש 2").
הבקשה לביצוע הוגשה כנגד החברה מכוח חתימתה על שטרי החוב כעושת השטר וכנגד המבקש 2 על-פי ערבותו הנטענת בשטרי החוב.
שטרי החוב הם לפקודת המשיבה כאשר שניים מהם על סך 107,760 ש"ח בצירוף מע"מ והשלישי על סך 117,360 ש"ח בצירוף מע"מ.
עסקת היסוד בגינה נמסרו שטרי החוב היא הסכם זכיינות שנחתם בין הצדדים ביום 24.5.04 לפיו המשיבה העוסקת בהשכרת מכוניות מעניקה לחברה את הזכות להפעיל סניף להשכרת כלי רכב (להלן: "ההסכם").
בהתאם להסכם, המשיבה תספק לחברה כלי רכב ואילו החברה תשכירם לצדדים שלישיים.
החברה התחייבה לשלם למשיבה עבור כלי הרכב המסופקים לה ומנגד לגבות מצדדים שלישיים את דמי השכירות.
ההגיון הכלכלי של עסקה זו ברור. האחריות לאתר שוכרים לכלי הרכב ולגבות כספים עבור השכרתם מוטלת באופן בלעדי על החברה כאשר המשיבה מעניקה לעסקה את כוח האשראי והמימון לרכוש את כלי רכב המושכרים.
בד-בבד עם המועד שבו קיבלה החברה רכב מאת המשיבה, מסרה למשיבה שטר חוב חתום על ידה בסכום הכולל שאותו החברה אמורה לשלם למשיבה עבור אותו רכב כאשר אופן התשלום הוא בתשלומים במשך תקופה מוסכמת.
החברה גובה משוכר הרכב דמי השכירות, הגבוהים, מן הסתם, מסכום התשלום החודשי שהתחייבה לו כלפי המשיבה בגין אותו רכב, כך שההפרש בין התשלומים מגלם את הרווח לחברה.
עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים.
2. עובדות נוספות שאינן במחלוקת הן הפסקת התשלומים על-ידי החברה למשיבה בנובמבר או דצמבר 2008 על רקע סכסוך בין הצדדים באשר לאופן ביצוע ההסכם וכן ביטולו על-ידי החברה סמוך לאותו מועד.
יש לציין עוד כי כלי הרכב אשר טרם הסתיים תשלומם על-ידי החברה הושבו למשיבה במרץ 2009 ובכלל זה כלי הרכב נשוא שטרי החוב.
בתיק זה נמסרו האזהרות לחייבים: לחברה ביום 26.11.08 ולמבקש 2 ביום 25.11.08.
ההתנגדות לביצוע שטר הוגשה על-ידי החייבים רק ביום 20.5.09 כך שיש לדון תחילה בבקשתם להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר.
טענות המבקש 2 בעניין ביצוע המסירה של האזהרות תמוהות קמעא, אך לא מצאתי מקום לדון בהן באריכות שכן ממילא נטען כי גם לאחר שהאזהרות נמצאו על-ידי המבקש 2 (לפחות זו הממוענת אליו), לא הוגשה התנגדות לביצוע שטר בעקבות עצה רשלנית של בא-כוחו אשר סבר כי ניתן לפתור הסכסוך במשא-ומתן בין הצדדים.
לטענת המבקש 2, עורך-דינו דאז כלל לא הסביר לו כי עליו להגיש התנגדות לביצוע שטר וכי זכותו זו נתונה לו רק תקופה קצרה וללא שוב. דו-השיח בניהם התרכז רק בשאלה האם להגיש תביעה כנגד המשיבה אם לאו.
נוכח עובדה זו, אין כל חשיבות לשאלה כיצד ומתי ידעו המבקשים (החברה באמצעות מנהלה המבקש 2) על קיומו של תיק ההוצאה לפועל כאשר המבקשים מודים באיחור בהגשת ההתנגדות לאור עצתו של בא-כוחם.
3. אין ספק כי קיים קושי בבקשה להארכת מועד מטעם המבקשים. איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר הוא איחור במועד הקבוע בחיקוק ולצורך כך נדרש טעם מיוחד.
ההלכה הפסוקה בעניין זה עולה מ- ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה(2) 904, 908-910:
'המועד להגשת ערעור אזרחי קבוע בחיקוק. על-כן חובה על מבקש הארכת המועד להצביע על טעם מיוחד כדי שבקשתו תיענה. לעניין זה מקפידים עם בעל-הדין הקפדה יתרה ... טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין, כמו מוות או מחלה. טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל-הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שיגרתית. לסוג זה של מצבים נקשר המקרה של שינוי בהלכה של בית-המשפט או של טעות של עורך-הדין... אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה. אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שיגרתיים אמורים לגלותה... שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל-הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה.'
ב- ע"פ 4274/94 וקרמן נ' חברת צים, חברת השיט הישראלית בע"מ, פ"ד נ(5) 793, 799:
'על המבקש הארכת מועד להסביר ולהביא טעם וסיבה מתקבלים על הדעת מדוע הוגש הערעור באיחור. אין בטעות שבחוק או בטעות משפטית אחרת כדי טעם מספיק לשם הארכת מועד. גם חשיבות ציבורית כשלעצמה אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.'
וגם:
ב- ע"א 5896/95 רחל סיליס נ' בן ציון אלקנה, פ"ד נ(1) 477, 480:
'הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, בדומה לטעמים המיוחדים להארכת מועד בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, צריכים להתייחס לאיחור בהגשת הבקשה וצריכים ל"נטרל" את האיחור וליטול ממנו את עוקצו. החמצת מועד עקב בחירה בהליך בלתי-מתאים או עקב שיקול-דעת מוטעה של עורך-דין שלא לנקוט עמדה כל עוד לא הוגשה בקשה לאישור הפסק אינם בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד.'
אכן ההלכה היא כי רשלנות ועצה רעה של עורך-דין אינה טעם מיוחד אך הלכה זו נקבעה בכל הנוגע לאיחור בהגשת ערעור ובקשת רשות ערעור שהם הליכים אשר המועדים להגשתם קבועים אף הם בחיקוק.
אך קיים הבדל מהותי בין סוגי ההליכים.
בעוד הגשת ערעור אינה ההליך הראשון בין הצדדים, התנגדות לביצוע שטר הינה ההליך הראשון בין הצדדים וההזדמנות הראשונה של הנתבע להציג את גרסתו בבית-המשפט.
דחיית בקשתו של הנתבע להארכת מועד בנסיבות אלה, כמוה כסגירת שערי בית-המשפט בפני הנתבע עוד בטרם זכה לומר את דבריו לראשונה.
ראה לצורך העניין, בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209
'בעת האחרונה החלה מתגבשת עמדה בפסיקה המקלה בדרישה לטעם מיוחד להארכת מועד. אם בעבר היה נדרש טעם חיצוני אשר מנע מהמבקש להגיש בקשותיו במועד, הרי כיום מתגבש מבחן להכרה באיחור שנבע מהתנהגותו של המבקש כאשר עוצמת הפגיעה בציפיה הלגיטימית של הצד האחר בדבר חלותו של כלל סופיות ההליכים הינה קטנה עד מזערית.'
ראה גם בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702; בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נו(1) 193.
אף משקלה של טענת ההגנה עשויה לשמש טענת הגנה כשלעצמה כעולה מ- רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, דינים עליון נח 579.
בית-המשפט העליון ב- רע"א 2041/03 עורך-דין נועם מטביוב נ' זהבה פיין, סירב לשנות החלטה של ערכאות דלמטה אשר קבעו:
'בית-המשפט השלום אימץ את החלטת הרשמת. הוסיף הוא וקבע, כי, בנסיבות אלה, הגם שהמשיבה הציגה טעם שאינו עולה כדי "טעם מיוחד", בפני עצמו, הרי שצירופן של הנסיבות לטעם שהוצג, ולנוכח העובדה כי מן הבחינה המשפטית-מהותית, הציגה המשיבה הגנה הראויה להישמע – טענת זיוף השיק – ומשטרם זכתה היא ליומה בבית-המשפט, יש ליתן לשיקולי הצדק עדיפות על כל שיקולים של פרוצידורה ויעילות משפטית.'
תמיכה לגישה זו עולה גם ב- רע"א 1458/00 גבעתי נ' היבש, תק-על 2000(2) 1099;
'בית-משפט זה מצא כי היה טעם מיוחד להארכת מועד וכי הונחה תשתית מספקת על-ידי המשיבה המצביעה על קיום הגנה לכאורה בידה לתביעה על-פי השטר.
אינני רואה הצדקה להתערב במסקנותיו אלה של בית-המשפט המחוזי. אין גם לחלוק על החשיבות שייחס בית-משפט קמא לצורך לברר את המחלוקת לגופה, בין היתר, בהתחשב בהיקפו הגדול של סכום השטר בו מדובר, ונוכח העובדה כי המשיבה עשויה לאבד את דירתה במסגרת הליכים למימוש החוב באם לא יותר לה להתגונן.'
אפילו בשאלת הטעם הנדרש להארכת מועד בערעור נקבע ב- ע"א 4777/04 יעקב דן נ' ל.נ. חממות טכנולוגיות בע"מ, פ"ד נח(6) 680, 683-684:
'לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעיתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה (ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרן אמנון, פ"ד נד(4) 702); כל מקרה ונסיבותיו.'
סוף דבר הוא בעניין זה כי אם ימצא כי למבקשים הגנה טובה, יכולה זו לשמש כטעם מיוחד להארכת מועד.
3. בפי המבקשים טענות שונות אך העיקריות והעשויות לשמש עילת הגנה טובה כנגד השטרות הן שתיים: האחת כי הסכם הזכיינות שנכרת בין הצדדים הינו בלתי-חוקי ונחתם תוך הטעיית המבקשים והשניה כי המבקש 2 כלל לא ערב על-פי השטר.
העובדות הרלבנטיות לטענה הראשונה הן כי ההסכם נחתם לאחר שהמשיבה הציגה עצמה כבעלת רישיון להפעלת זכיינים למתן שירותי השכרת רכב ללקוחות. לימים הסתבר למבקשים, בעקבות הזמנתם לחקירה במשרד התחבורה, כי המשיבה אינה יכולה ואינה רשאית להשכיר כלי רכב לזכיינים וכי הרישיון שניתן להם להפעלת סוכנות להשכרת כלי רכב הינו אישי ובלתי-ניתן להעברה.
לפיכך, נשלחה ב 6.10.08 הודעה מטעם החברה על ביטול ההסכם ומאוחר יותר אף הושבו למשיבה כלי הרכב בגינם ניתנו השטרות.
המבקשים טענו בבקשתם כי ההסכם שנחתם עימם הינו בלתי-חוקי ואין לאוכפו. טענה זו לא נסתרה על-ידי המשיבה ויש לציין כי בא-כוח המשיבה אף לא טרח להתייחס למשקלה כעילת הגנה ראויה להישמע.
מהי תוצאתו של הסכם פסול ובלתי-חוקי? האם יש בו כדי למנוע מהמשיבה אף לאכוף שטרי חוב שניתנו על פיו? העילה אומנם היא שטרית אך כבר מצינו כי אכיפתה של עילה זו קשורה קשר בלתי-ניתן לניתוק מעסקת היסוד בין צדדים קרובים. ראה ד"נ 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193.
סעיף 3.2.1 לסכם הזכיינות קבע את חובת החברה לשלם למשיבה את דמי השכירות החודשיים, אשר שעורם מפורט על גבי שטרי החוב, בגין כלי הרכב שתספק המשיבה לחברה. שטרי החוב אף ישמשו להבטחת ביצוע התשלומים הנ"ל כאמור בסעיף 3.3.5 להסכם.
אין ספק כי בהגשת שטרי החוב בתיק זה לביצוע, פעלה המשיבה על-פי ההרשאה שניתנה לה בסעיף 3.3 להסכם בעקבות אי-כיבוד הוראת הקבע ששימשה לתשלום דמי השכירות.
אף השבת הרכב למשיבה אינה פוטרת את החברה מתשלום וכעולה מסעיף 3.7 להסכם ישמש התשלום כפיצוי מוסכם בניכוי סך של 400 ש"ח בגין כל תשלום חודשי. רק מכירת הרכב לרוכש על-ידי המשיבה בסכום מוסכם, יפחית מסכום הפיצוי הנ"ל בהתאם לתמורה שתשולם.
עולה מטענות המבקשים כי ביטול הוראת הקבע לתשלום דמי השכירות אירע בסמוך לאחר שהתברר להם כי המשיבה אינה רשאית להשכיר כלי רכב לזכיינים ובעקבות מידע זה.
ע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג, פ"ד מו(5) 679, דן בתביעה דומה לפיה נדרש בית-המשפט להסכם שותפות בתחום רפואת השיניים ואשר נכרת בין צדדים שאחד מהם אינו רופא שיניים, בניגוד לסעיף 46 לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), התשל"ט-1979. דרישתה של המערערת למתן חשבונות ותשלום פיצויים מוסכמים בעקבות הפרת הסכם זה, נדחתה על-ידי בית-המשפט מטעם שאין כופים הסכם בלתי-חוקי.
כעולה מהוראות הסכם הזכיינות הנדון כאן, תשלום על-פי השטר למרות שכלי הרכב הושבו למשיבה מהווה פיצוי מוסכם ובכך דומה מקרה זה לזה שנדון בפסק-הדין הנ"ל.
ראה גם ע"א 350/75 שמואל יעקב נסים נ' פאשה נאגי, פ"ד ל(1) 990.
בספרם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן חוזים בעמ' 511 נדונה, בין השאר, שאלת אכיפת הסכם המבוסס על עסק או מקצוע הטעונים רישיון ולמצער ניתן לומר בענייננו כי:
'שאלת הפסלות תתעורר איפוא רק באותם מקרים שבהם היעדר הרישיון גורר פסילת החוזה. מקרים אלה ניתן למיין לשתי קבוצות עיקריות. האחת, שבהן ידע הלקוח על היעדר הרישיון או היה צריך לדעת על כך, והשניה שבה לא היה הדבר ידוע לו ואף לא היה עליו לדעת על כך. בקטגוריה השניה זוהי אי-חוקיות חד-צדדית. האחריות לקיום רישיון מתאים רובצת על הספק והוא מתחייב מכללא שיש לו רישיון מתאים. היעדר הרישיון מהווה הפרת חוזה מצידו. התוצאה היא איפוא שהלקוח יוכל להתגונן בפני תביעת הספק בטענת אי-חוקיות, ואילו ללקוח יעמדו כלפי הספק הסעדים הרגילים בשל הפרת חוזה (כפוף לכך שלא יינתן סעד של אכיפה, אם הדבר יחייב ביצוע מעשה לא חוקי).'
פרופ' איל זמיר במאמרו: "החוזה הבלתי-חוקי ותוצאותיו – אחרי שלושים שנה" (ספר דניאל פרופ' נילי כהן ועופר גרוסקופף עורכים) פרק 5: חוזה פסול 453:
'בית-המשפט לא יורה לבצע מעשה בלתי-חוקי ולא יורה על תשלום התמורה בעד מעשה שכל כולו בלתי-חוקי, גם אם המעשה כבר בוצע.'
עולה מהאמור לעיל, כי אם יתברר כי ההסכם אכן הינו בלתי-חוקי, לא יתן בית-המשפט את ידו לאכיפת ההסכם באמצעות ביצוע שטרי החוב.
4. העובדות הרלבנטיות לטענה השניה הן כי לשטרות המבוצעים בתיק זה הוספו פרטים שלא היו בהם בעת חתימתם וכי המבקש 2 לא ערב ולא התכוון לערוב לתשלומם.
המבקש 2, שהינו מנהל החברה, חתם לטענתו על שטרי החוב כעושה השטר בתוקף תפקידו כמנהל החברה. אף חתימתו במקום הנטען על-ידי המשיבה כמעיד על ערבותו לפירעון השטר נעשתה לטענתו כעושה השטר.
המבקש 2 הציג העתק שטרי החוב שמצוי ברשותו מהם עולה כי חתם ללא חותמת החברה הן במקום חתימת עושה השטר ואף בטבלה התחתונה אשר הוכתרה במילים: "פרטי עושה/י השטר והערבים".
בדיעבד, הוסיפה המשיבה, כטענת המבקש 2, את פרטיו האישיים בטבלה הנ"ל על-מנת לחייבו כערב לחוב.
אף טענה זו של המבקש 2 לא נסתרה.
לא ידוע כיצד החתימה המשיבה את המבקש 2 על ערבותו. אין על גבי השטר אף את המילים המקימות את התחייבותו של הערב.
על כך נאמר ב- ע"א 232/77 יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף, פ"ד לב(2) 197:
'משמכחיש הנתבע כערב שחתימתו היתה מלווה בכוונה לערוב, על התובע נטל הראיה באשר לגמירת-דעתו של הנתבע לערוב לחותם.'
די בכך כדי להעניק למבקש 2 רשות להתגונן בטענתו זו כאשר ממילא תינתן לו רשות להתגונן מכוח מתן רשות כאמור לחייבת העיקרית היא החברה.
ראה לצורך העניין ע"א 316/79 נזיה חמדאן נ' מאיר ליאני ואח', פ"ד לד(2) 309:
'בהנחה כי יצליח משיב 2 להוכיח הגנתו – יימצא הוא מופטר מלשלם סכום השטר כעושה – ולא ייתכן שנגד הערב, שחבותו קיימת רק אם החייב העיקרי חייב, ינתן פסק-דין כבר עתה, ועוד בטרם נתברר גורל הגנתו של משיב מס' 2.'
5. עולה מהמקובץ לעיל, כי עילות ההגנה של המבקשים הינן טובות באופן המהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת התנגדותם-לביצוע השטר.
ניתנת בזאת רשות להתגונן למבקשים ותצהירו של המבקש 2 התומך בהתנגדות לביצוע שטר ב- בש"א 215847/09 ישמש כתב הגנה.
המזכירות תקבע מועד לקדם משפט בפני שופט ובא-כוח הצדדים ישלימו בטרם קיומו של הדיון הראשון את כל ההליכים המקדמיים שבדעתם לנקוט בתיק זה.
הוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ בהתאם לתוצאות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הארכת מועדים (תקנה 528 לתקסד"א)