פרשנות לחוק איסור לשון הרע
הפרקים שבספר:
- מבוא
- לשון הרע מהי?
- פרסום מהו?
- דרכי הבעת לשון הרע
- לשון הרע על הציבור
- לשון הרע על המת
- לשון הרע - עבירה פלילית
- לשון הרע - עוולה אזרחית
- פיצוי ללא הוכחת נזק
- קובלנה על-פי סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע
- צווים נוספים
- צו ביניים
- אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת
- אחריות על מדפיס ומפיץ
- פרסומים מותרים
- הגנת אמת בפרסום
- הגנת תום-הלב
- נטל ההוכחה
- שלילת תום-הלב
- הפרכה של טענות הגנה
- הקלות
- סייג לפרסום ההליכים
- ראיות על אפיו של הנפגע
- הוכחת פרסום ברבים
- דין שני משפטים
- מות הנפגע
- חובת עדכון
לשון הרע על המת
סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:"4. לשון הרע על ציבור (תיקון התשכ"ז)
לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו."
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר מיהו אדם לעניין חוק איסור לשון הרע, מן ההגדרה עולה כי אדם הוא יחיד או תאגיד.
לפיכך נראה כי תאגיד שרשום כחוק יוכל לתבוע על-פי חוק איסור לשון הרע, תביעה אזרחית או תביעה פלילית. אך חשוב להדגיש כי על התאגיד להוכיח בפני בית-המשפט כי הפרסום גרם לפגיעה בתאגיד עצמו ולא לאחד מחברי התאגיד, כמו-כן, התאגיד לא יוכל לקבל פיצויים בגין לשון הרע אלא-אם-כן יוכיח לבית-המשפט כי נגרם לתאגיד נזק לפי ההגדרה המופיעה בחוק הנזיקין.
ההגדרה של אדם בחוק איסור לשון הרע שונה מן ההגדרה בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרשנות"). סעיף 4 לחוק הפרשנות מגדיר מיהו אדם:
"4. אדם
מקום שמדובר באדם - אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד."
לעומת התאגיד, חבר בני אדם כגון עורכי-דין, רופאים וכדומה, או ציבור, כאמור בסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, לא יוכל להגיש תביעה אזרחית או קובלנה פלילית, בגין לשון הרע.
רק אם היועץ המשפטי לממשלה ייתן את הסכמתו לפי שיקול-דעתו, ניתן יהיה להגיש כתב אישום נגד המפרסם בגין לשון הרע. אך יש להדגיש כי כל אדם, יחיד, מקרב חבר בני האדם יוכל להגיש תביעה בעילה של לשון הרע אם הפרסום עולה לכדי לשון הרע על האדם, היחיד.
בלשון אחרת, למרות שמבחינה חברתית-מוסרית עדיין המפרסם יחשב כבעל אשמה בגין לשון הרע, המחוקק חסם חבר בני אדם או ציבור, על-פי לשון סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, מלתבוע תביעה אזרחית בגין עילת לשון הרע.
המצב שונה לגבי הגשת כתב אישום שבמקרה זה דורש הסעיף את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום נגד המפרסם.
הכלל הקיים במשפט המקובל האנגלי הינו כי "לשון הרע שפורסמה על גוף, קבוצה או סוג של בני אדם בדרך-כלל, כגון עורכי-דין, כמרים, פונדקאים ודומיהם, אין בה כדי לשמש לכל פרט שבגוף, קבוצה או סוג כזה עילה לתובענה" {ראה דברי גטלי על לשון הרע (הוצאה שביעית), סעיף 283 ואילך}.
דהיינו, גם לפי המשפט האנגלי וגם לפי החוק בישראל אין ספק שלשון הרע המתייחסת או העלולה להשתמע כמתייחסת לכל אחד מחברי הגוף, הקבוצה או הסוג נותנת לכל אחד מהם עילה לתובענה אזרחית {ע"א 698/77 ועד עדת הספרדים בירושלים נ' יעקב ארנון, פ"ד לב(2), 183 (04.04.78)}.