הגנת אמת בפרסום

פרסום, העשוי להוות עוולה או עבירה לפי החוק, חייב להיעשות לפחות לאדם אחד (בעוולה אזרחית) או שניים (בעבירה פלילית) זולת הנפגע. תנאי זה עולה מסעיפים 7 ו- 6 לחוק איסור לשון הרע כמו גם מסעיף 2(ב) לחוק איסור לשון הרע הקובע כדלקמן:

"2. פרסום מהו
(א) פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל-פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:..."

לפיכך פרסום לשון הרע לנפגע בלבד לא יהווה עוולה או עבירה לפי החוק. זאת ועוד: כאשר אדם אומר דברי לשון הרע על כמה אנשים והדברים נשמעים על-ידי הנפגעים יחדיו, ייחשב כל אחד מהנפגעים כמי ששמע את דברי לשון הרע על הנפגעים האחרים והדברים ייחשבו כפרסום לעניין החוק.

תקשורת ישירה בין המפרסם לנפגע לא תוכל להוות עוולה או עבירה, אולם אם במסגרת התקשרות ישירה שכזו נחשף לדברים אדם שלישי, הרי שההתקשרות עשויה להיחשב כפרסום והמפרסם עשוי לחוב בפלילים או בנזיקין בגין פרסום לשון הרע.

כך למשל, אם מסמך שנשלח עלול להיקרא על-ידי אדם שאינו הנמען-הנפגע בטרם יגיע לנמען (למשל, מזכירתו של הנמען), עשוי משלוח המכתב להוות פרסום.

יובהר כי במסגרת הדיון בכנסת הועלתה הסתייגות לפיה לא יוגדר כ"פרסום" פרסום "לאדם העובד בשירות המפרסם או בשירות הנפגע או בשירות האדם שאליו היתה לשון הרע מיועדת", וזאת מכוח העיקרון ש"שלוחו של אדם כמותו", אולם הסתייגות זו נדחתה {אורי שנהר, שם, 88-87; ע"א (ת"א) 1963/05 דיור אקספרס נכסים והשקעות בע"מ נ' מירי בן-ארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.07)}.

מדברים אלו ברור שאפילו שמע שלוחו של אדם את לשון הרע המכוונת לשולחו, עדיין יש לפנינו אדם נוסף, הוא השלוח, שהפרסום הגיע אליו, ושהמחוקק סירב לזהותו עם האדם שלשון הרע הוצאה כלפיו.

סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1956 (להלן: "חוק השליחות"), קובע כדלקמן:

"2. דין השליחות
שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח."

השלוח ממלא תפקיד טכני, אינו מפעיל שיקול-דעת ואין לו אפשרות הכרעה לגבי עשיית הפעולה המשפטית או תנאיה.

פעולה תיחשב כ"פעולה משפטית" רק אם היא מכוונת להביא לשינוי במצבו של השולח, על-ידי יצירה, שינוי או ביטול של זכויות, חובות, חסינויות או כוחות.

אדם המעביר לפלוני, לפי בקשתו של אלמוני, ספר שאלמוני חייב להשיב לפלוני, אינו מבצע פעולה משפטית בשמו של אלמוני. פעולה משפטית נבדלת מפעולה "מטריאלית" (פיסית) ואין חוק השליחות חל על פעולות מטריאליות {פרופ' אהרן ברק בספרו חוק השליחות כרך א (1996) 388-387}.

מהותה של השליחות היא הבעת רצון במקום אדם אחר "לכן, יש לראות כפעולה משפטית במובן החוק רק פעולה בעלת נפקות משפטית הזקוקה להבעת רצון {פרופ' אנגלרד בספרו חוק הכשרות המשפטית והאפורופסות, התשכ"ב-1962 (1995)}.

לפיכך אין לראות בחוקר פרטי הבא להקליט שיחה עם מוציא לשון הרע את שלוחו של הנפגע אלא את שליחו בלבד {ת"א (שלום רח') 2046/03 בשארי נ' בשארי, תק-של 2005(3), 230 (05.07.2005)}.

על-כן שלוח של הנפגע, אשר באוזניו נשמעו דברי לשון הרע כפי הקבוע בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, יהווה פרסום לשון הרע כנדרש על-פי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, המחייב שמיעת הפרסום בפני אדם נוסף זולת הנפגע.

ב- ע"א (ת"א) 1963/05 {דיור אקספרס נכסים והשקעות בע"מ נ' מירי בן-ארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.07)} בית-המשפט המחוזי דחה את החלטת בית-משפט השלום ב- ת"א 37155/03 {דיור אקספרס נכסים והשקעות בע"מ ואח' נ' מירי בן ארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.10.07)} אשר קבעה כי שהמשיבה לא פרסמה את לשון הרע הואיל ואמרה את דבריה לפני החוקרים שלצורך העניין ראתה בהם את המערערים.

בית-משפט המחוזי קבע כי טעה בית-המשפט קמא בהחילו את הכלל "שלוחו של אדם כמותו" על שליחתם של החוקרים לשוחח עם המשיבה ולהקליטה. לאור האמור פסק בית-המשפט המחוזי כי החוקרים לא היו שלוחיהם אלא שליחיהם, ולכן אין לזהותם עם המערערים ואין לומר שהמשיבה אמרה את לשון הרע למערערים בלבד.

החוקרים בעניין כאמור, נשלחו לפעול פעולה מטריאלית ולא פעולה משפטית, ומכאן שהיו שליחיהם ולא שלוחיהם של המערערים.

כמו-כן הבהיר בית-המשפט כי לא זו בלבד שהמערערים לא ייפו את כוחם של החוקרים לעשות פעולות משפטיות בשמם, אלא שהחוקרים אף לא עשו פעולה משפטית בשיחותיהם עם המשיבה ובהקלטות שהקליטו אותה. הם עשו את שעשו עבור המערערים ולבקשתם, אך לא בשמם ולא כמיופי-כוחם.

גם אם צמחה למערערים עילת תביעה עקב הדברים ששמעו החוקרים מהמשיבה, אין פירושו של דבר שהמערערים באמצעות החוקרים עשו פעולה משפטית כלשהי.

כך נקבע גם ב- ת"א (עפ') 11901-08-09 {נחשון ויטרברגר נ' יב קדישאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.12)}, התביעה התבססה על תמלילי שתי שיחות אשר התקיימו בין המבקש ובין החוקר הפרטי שנשלח על ידם.

באותו עניין הועלתה הטענה על-ידי המבקש (הנתבע בהליך העיקרי) כי מדובר בזרועם הארוכה של המשיבים (התובעים בהליך העיקרי) ובהתאם להוראות סעיף 2 לחוק השליחות, יש לראות בחוקר כשלוחם של המשיבים ועל-כן הדברים המיוחסים למבקש לא הגיעו לאדם זולת המשיבים ורכיב הפרסום כאמור אינו מתקיים.

עוד טען המבקש, כי המשיבים ניסו להכשילו בכך שהחוקר הפרטי נשלח אליו מתוך מטרה לגרום לו לומר דברים העולים כדי לשון הרע ביחס למשיבים. משכך יש להורות על סילוקה של התביעה על-הסף מחמת היותה קנטרנית טורדנית ובלתי-מוסרית.

בתשובתו לתגובת המשיבים טען המבקש, כי אין ממש בטענתם לפיה פעולתו של החוקר איננה "פעולה משפטית" שכן, מטרת שליחתו למבקש היתה לשנות את מצבם המשפטי על-ידי יצירת עילת תביעה כנגדו. לטענתו, המשיבים הם שהנחו את החוקר מה לשאול ומשכך יש לראות בשיחה ככזו שהתקיימה בין המבקש למשיבים.

בית-המשפט בדחותו את בקשת המשיב, הפנה ל- ע"א (ת"א) 1963/05 {דיור אקספרס נכסים והשקעות בע"מ נ' מירי בן-ארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.07)} וקבע כי אין לראות בחוקרים שלוחים כמשמעות מונח זה בחוק השליחות אלא שליחים בלבד.

בעניין דנא לא פעל החוקר בשם המשיבים לביצוע פעולה משפטית או כמיופה-כוח שלהם אלא אך שוחח עם המבקש והקליטו. כמו-כן הבהיר בית-המשפט כי גם אם הצמיחה הפעולה את עילת התביעה, אין משמעות הדבר כי החוקרים ביצעו פעולה משפטית.
בית-המשפט הוסיף וקבע כי אף במידה והקביעה בדבר מעמדו של חוקר פרטי הנשלח להקליט אדם הינה של שלוח כמשמעות מונח זה בחוק השליחות, הרי שאין בכך כדי לשנות את התוצאה לפיה המדובר בפרסום לעניין סעיף 2(ב)(1) לחוק איסור לשון הרע.

לעניין זה מפנה בית-המשפט לספרו של המלומד אורי שנהר, שם, מהם עולה כי גם אם שמע שלוחו של אדם לשון הרע המתייחסת לשולחו הרי שדי בכך לצורך רכיב הפרסום. המחוקק סירב לזהות את השלוח עם הנפגע לעניין סוגיית הפרסום.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגנת אמת בפרסום