דיני רשלנות עורך דין וההיצג הרשלני
הפרקים שבספר:
- דיני רשלנות עורך דין - הקדמה
- דיני רשלנות עורך דין - פתח דבר
- חובת עורך דין ללקוחו
- ההבחנה בין רשלנות לבין טעות בשיקול דעת
- חובת הגילוי.מעילה באימון הלקוח והסתרת "פרט מהותי"
- נאמנות
- הפעלת שיקול הדעת של עורך הדין בעניין פשרה
- האם חב עורך הדין חובת זהירות כלפי הצד שכנגד?
- רשלנות עובדי משרדו של עורך הדין
- על עורך הדין להסביר את משמעות החתימה על ייפוי כוח
- מתן עצה
- מסירת מידע חלקי ע"י הלקוח
- ניגוד עניינים
- רשלנות עורכי דין במילוי תפקידם ככונסי נכסים וכמפרקים
- רשלנות עורכי דין בהליכי הוצל"פ
- אפוטרופסות
- מנהל עיזבון.ירושות וצוואות
- הליכי ערעור
- רשלנות במשפט הפלילי
- התיישנות
- ניסוח הסכמים
- הכנת לקוח לפני משפט - והתנהלות עורך הדין במהלך המשפט
- עסקאות מקרקעין
- אשם תורם
- פסיקת הוצאות כאשר התביעה הוגשה בקלות ראש
- חובתו של עורך דין כלפי מושך שיק לא עביר
- לקוח המסתכן בפעולה משפטית מסוכנת
- עסקה כושלת
- עסקה ספוקלטיבית
- ייצוג בני משפחה
- אי הגשת סיכומים
- בוררות
- תיקון כתב התביעה
- הזכות לפיצויים
- אחריות עורך הדין באנגליה
- היצג רשלני בנזיקין
מתן עצה
ב- ת"א (שלום ת"א) 76747/04 {אברהם דאום נ' עורך-דין אהרונסון יוסף, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.09.08)} עורך-הדין נתבע בטענה לרשלנות מקצועית על-ידי לקוח, אשר הגיע להסדר פשרה עם אחיו ועם אחותו באשר לירושה שהורישה אמם המנוחה.התובע סבר כי עורך-הדין התרשל התרשלות מקצועית באשר ייעץ לו לחתום על הסדר פשרה זה, שכן, אותר מסמך על פיו נכס מן הנכסים, קרי חנות, שייך היה בשלמות לאימו המנוחה, ולא לאחיו, מר נתן דאום.
עוד נטען כי לו התובע ידע על-כך, לא היה מסכים להתקשר בהסכם הפשרה שנחתם, במסגרתו קיבל מחצית מן החנות, אשר לדידו, שייכת היתה לו בכל מקרה.
בית-המשפט דחה את התביעה נגד עורך-דין וקבע כי מתוך עדותו וראיותיו של עורך-הדין עולה כי הגרסה שהוצגה בפניו על-ידי התובע, בני משפחת התובע ועורך-דינם עורך-דין דוד גולן, היתה גרסה ברורה ומוצקה בעניין הבעלות בחנות.
על-כן, על-פי כל נסיבות העניין כפי שהובאו בפני עורכי-הדין של הצדדים כולם, לרבות הנתבע, ראוי היה ומוצדק להגיע להסדר הפשרה אליו הגיעו בני המשפחה.
ב- ת"א (שלום ת"א) 62200/05 {אירית יודינר נ' עורך-דין חגי אילן, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.09)} נגד עורך-דין חגי אילן נטען כי ייצג את התובעת בתביעה לרשלנות רפואית, והמליץ לה שלא לקבל הצעת פשרה שהיטיבה עימה.
כמו-כן נטען כי לא הכין את התובעת לחקירתה הנגדית על תצהירה ובדיעבד נפסק לה סכום הנמוך מגובה הפשרה שסירבה לה.
בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי שיקול-דעתו של עורך-הדין היה בהחלט סביר ומדובר בסיכון מחושב ומקובל שהנתבע היה רשאי ליטול.
כמו-כן, במקרה דנן בית-המשפט בחר להאמין לעורך-הדין שטען כי התובעת לא הותירה בידיו כל ברירה אלא להכינה טלפונית לעדותה, מאחר ולא היתה מוכנה להטריח עצמה עד למשרדו בתל אביב.