botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק המשכון

הפרקים שבספר:

דרך המימוש בהוצאה לפועל (סעיף 18 לחוק)

סעיף 18 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"18. דרך המימוש בהוצאה לפועל
מימוש משכון על-פי צו בית-המשפט או צו ראש ההוצאה לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק-דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה לפועל על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין."

הוראת סעיף 18 לחוק המשכון פותחת לזוכה פתח כפול {בר"ע (מחוזי ב"ש) 5034/96 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' נוסוב אדוארד, תק-מח 96(3), 965, 967 (1996)}.

ראשית, היא מסמיכה את רשם ההוצאה לפועל לסטות מדרכי המימוש הרגילים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל ולהורות על "דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין".

שנית, הוראת סעיף 18 לחוק המשכון קובעת כי מימוש המשכון יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק-דין.

סעיף 18 לחוק המשכון, מורה אותנו, כי הכלל הוא מימוש משכון בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול, כלומר, באמצעות המנגנון של לשכת ההוצאה לפועל, ואולם "כנגד" סעיף זה עומד שטר המשכון, אשר נחתם בין הצדדים. נעיר כי שטר המשכון הינו הסכם, לכל דבר ועניין והתנאים שנקבעו בו מחייבות את שני הצדדים {בר"ע (מחוזי חי') 3496/08 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עוסמאן ראמז מוחמד, תק-מח 2008(4), 2846, 2847 (2008)}.

מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל, כיוון שכל תפקידו של רשם ההוצאה לפועל מצטמצם במימוש המשכון, כלומר, בגביית החוב מתוך הנכס הממושכן דווקא ולא מנכסים אחרים של החייב.

אם וכאשר יש לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת, כי אז מוגבל שיקול-דעתו לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון {ראה סעיף 18 לחוק המשכון}, ואין הוא מוסמך להרחיב את שיקול-דעתו עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון, לעכב את הליכי המימוש, להתנות אותם בתנאים או לתת לחייב ארכות על חשבון הזוכה.

במילים אחרות, אם יינתן לחייב לסכל או לדחות לתקופה ממושכת מימוש יעיל של שיעבוד, באמצעות פתיחת הליך נגד הנושה, שוב לא יהיה כל ייחוד במנגנון שנועד לאפשר לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות {דברי בית-המשפט ב- עש"א (שלום חי') 43056-05-10 אביזרים לרכב י.ש.אצל קפלן 2000 בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(3), 26874, 26876 (2010)}.


מסעיף 18 לחוק המשכון עולה כי לרשם ההוצאה לפועל ניתן שיקול-דעת מלא באשר למימוש המשכון, ואופן המימוש, ואם כך, באם למאן דהוא השגות לגבי עצם המימוש או אופן המימוש, חובה עליו לפעול על-פי חוק המשכון, ולפנות לרשם ההוצאה לפועל {בש"א (שלום ר"ל) 5313/04 נצר תמר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2004(4), 17584, 17585 (2004)}.

מהוראת סעיף 18 לחוק המשכון ברור כי לאחר שהוחל בהליכי מימוש המשכון בהוצאה לפועל, אין לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת להפסיק את הליכי המימוש ולתת לחייב ארכה לתשלום החוב, אגב החזרת הנכס הממושכן לבעליו {דברי בית-המשפט ב- בר"ע (מחוזי חי') 328/99 אברהם אדם נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-מח 99(3), 1607, 1609 (1999)}.

יתרה-מזאת, לא ייתכן מקרה בו חייב יגרום להקפאת הליכי מימוש המשכון, זאת בניגוד לכוונת המחוקק לאפשר לבעל המשכון אמצעי מהיר ונוח לגביה שניתן להפעילו גם במקרה וקיימת מחלוקת על קיומו של החוב או על גובהו.

נעיר כי שילוב הסעיפים 18 לחוק המשכון וסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, קובעים כי שטר משכון הוא מסמך שניתן לביצוע "כמו פסק-דין של בית-משפט" והסמכות לממשו מסורה לבית-המשפט או לרשם ההוצאה לפועל {ראה גם בר"ע (מחוזי ת"א) 1927/08 דרדור יוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2009(3), 4773, 4776 (2009); בר"ע (מחוזי חי') 779/00 אייל מילמן נ' משכן בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2001(1), 1552, 1556 (2001)}.

בפסיקת בתי-המשפט נקבע ביחס למימוש משכון, כי אם יש לרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת, כי אזי מוגבל שיקול-דעתו לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון {סעיף 18 לחוק המשכון} ואין הוא מוסמך להרחיב את שיקול-דעתו עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון, לעכב את הליכי המימוש, להתנות אותם בתנאים או לתת לחייב ארכות על חשבון הזוכה {ע"ר (שלום נצ') 19155-09-09 רונן ווקרט נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2009(3), 35449, 35452 (2009)}.