ספרים, סיפור, הרצאות

1. פיצויים בשל הפרה ומתן חשבונות
ב- ע"א 241/55 {דפוס ניאוגרפיקה ואח' נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא 890 (1957)} בית-משפט דן בזכות היוצרים ברומן "מולין רוז" של פייר לה מור, במה שנוגע לזכות להוציא לאור בישראל תרגום היצירה הזאת לשפה ההונגרית.

בית-המשפט קבע כי סעיף 8 לחוק זכות יוצרים, 1911 חל רק על אדם המפר זכות יוצרים מבלי לדעת ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת בכלל זכות יוצרים ביצירה הנדונה ולא די בכך שהמפר לא ידע ולא היה לו יסוד לחשוד שהתובע דווקא הוא בעל זכות יוצרים. תביעת פיצויים ותביעה למתן חשבונות סותרות זו את זו.

בתביעה למתן חשבונות יש משום מחילת ההפרה, בעוד תביעת פיצויים מבוססת על עובדת ההפרה. מכאן שתובע אשר צירף תביעת פיצויים מחמת הפרת זכות יוצרים אל תביעת מתן חשבונות, יידרש לבחור באחת התרופות הללו בלבד.

2. סעיף 2(2) לחוק זכות יוצרים, 1911
ב- ת"א (יר') 9467-05-10 {סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן, תק-מח 2014(4), 16346 (2014)} דן בית-המשפט במקרה בו הנתבעת 1 היא סופרת, עיתונאית ומחזאית שהוציאה מספר רומנים רבי מכר בשפה האנגלית, אשר תורגמו לשפה העברית.

בכלל זה, חיברה את הספר "The Sacrifice of Tamar" {להלן: "הספר"}, אשר יצא לאור בשנת 1994 בשפה האנגלית. הספר תורגם לשפה העברית. הוא יצא לאור בישראל על-ידי כתר הוצאה לאור בע"מ, בשנת 1997.

לטענת התובעת, קיים דמיון רב ביותר עד זהות בין הסיפור "שידוך משמיים" לבין פרק 24 בספר "עקידת תמר" מאת הנתבעת. על-פי הטענה, השימוש שעשתה הנתבעת בספר "שידוך משמיים" בא לידי ביטוי במספר היבטים בפרק 24 האמור, ובהם דמיון מהותי בתוכנו של סיפור השידוך וכן במבנה הספרותי והצורני שלו; דמיון בשימוש בשפה, לשון, מינוח וסגנון; דמיון בדפוסי התנהגות של הדמויות.

עוד נטען, כי הגב' רגן ניסתה לטשטש בספרה את מעשה העתקה תוך שינויים טכניים, קלים, ברורים ושקופים.

הנתבעת טענה כי אין בסיס לטענה כי הפרה זכויות היוצרים בסיפור "שידוך משמיים". לטענת הנתבעת, מדובר בשתי יצירות שונות לחלוטין הן מבחינת הז'אנר הספרותי, והן מבחינת העלילה, הדמויות, המוטיבים וההיקף.

בית-המשפט קבע כי טיב השימוש בסיפורה של התובעת רחוק עד מאוד מטרנספורמציה, אשר ביסודה עומדת רוח יצירתית מקורית הנוסכת חיים חדשים ביצירה קיימת ומשנה את מהותה, טיבה ואיכותה.

לא מדובר במוצר חדש, בעל אופי שונה. המדובר, בסופו-של-יום, בהעתקה של יצירה ספרותית אחת, במסגרת יצירה ספרותית אחרת, תוך התאמות מתבקשות לתוכנה ולהקשרה של היצירה המפרה. כך אף עולה גם ממכלול חוות-דעתה של המומחית מטעם התובעת. נטילה כזו של פרי עמלו של אחר, אינה באה בגדרי "שימוש הוגן".

3. המנוח הוא בעל הזכות האמיתי. לא הוכח כי המנוח העביר אי פעם את זכויותיו במלואן או בחלקן למישהו אחר
ב- ע"א 150/56 {בית אולפנא רבתא, ירושלים נ' יעקב אשלג, פ"ד יא 804 (1957)} דן בערעור על פסק-דין של בית-משפט מחוזי על פיו הוצהר כי זכויות הקשורות בהוצאה לאור של ספר שייכות לעזבון.

בערעור נדונה הטענה כי בענייני זכות יוצרים אין סעד ניתן בצורת הצהרה אלא-אם-כן הוכחה פגיעה בזכות וכי בעניין הנדון לא נטענה טענה כזו. כמו-כן נטענה הטענה כי אין ליתן במקרה דנן סעד הצהרתי, שכן קיים סעד אלטרנטיבי של צו מניעה.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן דרשו המשיבים לא רק את זכות המחברים הבלעדית, כי אם גם את קניין הבעלות של הרכוש. דרישות כאלה מותר לעשותן בתביעה לפסק-דין הצהרתי.

כמו-כן, לגופו של עניין קבע בית-המשפט כי המנוח הוא הבעל הזכות האמיתי, הואיל והוברר כי הוא חיבר את הפירוש הנדון ולא הוכח כי העביר אי פעם את זכויותיו במלואן או בחלקן למשהו אחר.
4. צו מניעה זמני. מאזן הנוחיות. הרצאות אוניברסיטאות
ב- ע"א 323/60 {ישראל בר שירה נ' יונה סופר, פ"ד יד 2231 (1960)} תבע המערער מתן צו מניעה וסעדים שונים נגד המשיבה וזאת בקשר לפרסום ספר "דיני עבודה" על-ידי המשיבה, בטענה שהפרה בכך את זכות היוצרים שלו בהרצאותיו בנושא זה באוניברסיטה.

בית-המשפט קיבל את הערעור וציווה על המשיבה להפסיק את הפצת הספר, עד בירור התביעה לגופה, וזאת על-פי השוואת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין.

5. צו מניעה זמני. פתיחת ספרי חשבונות והנהלת הפנקסים. עיכוב ביצוע. ספרי הוראה
ב- המר' 103/81, ע"א 23/81 {משה הרשקו חברת דביר בע"מ נ' חיים אורבוך ואח', פ"ד לה(2), 666 (1981)} דן בית-המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע צווים שהוציא בית-המשפט: צו מניעה והמצאת דין וחשבון מלא של הכנסות והוצאות עד תום שמיעת הערעור.

המבקשים טענו שביצוע מיידי יגרום להם נזק חמור וכי אי-אפשר יהיה או שיהיה זה קשה מאוד, להחזיר את המצבו לקדמותו, במקרה שערעורו יתקבל. לאחר שנות פעילות ברוכה וקליטה מוצלחת ייפלטו ספרי הוראה שלו בשנת הלימודים הבאה וחלל זה יתמלא כנראה בספריו של המשיב, העושה עתה, מאמצים נמרצים בכיוון זה.

בית-המשפט קבע כי הנזק שייגרם למשיב עקב ביטולו של צו המניעה לא חמור. כמו-כן, עבור השנים הקודמות הוא יהיה זכאי לדין וחשבון על הכנסותיו של המבקש גם בשנה נוספת. מכאן שהעיכוב מוצדק גם מבחינת מאזן הנוחיות.

על-כן נקבע כי יש לעכב את ביצוע של צו המניעה עד להכרעה בערעור, כמבוקש. יחד-עם-זאת יש לדון בערעור בכל ההקדם כדי לצמצם ככל האפשר את תקופת אי-הוודאות.

6. כינוי ספרותי אינו יצירה
ב- ת"א 1565/67 {בנימין גלאי נ' בנימין גפנר ואח', פ"מ סט 216 (1969)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע הינו סופר וחותם שמו ג. בנימין. הנתבעים הוציאו לאור אלבום מלחמה בו מופיע כעורך ג. בנימין.

בית-המשפט קבע כי אין לראות בכינוי ספרותי משום יצירה לצורך סעיף 1(2) לחוק זכות היוצרים ומשום כך התובע אינו זכאי להגנת החוק.

7. צמצום זכויות הפרט לטובת זכויות הציבור ליהנות מחידושי רעיונות
ב- ע"א 23/81 {הרשקו ואח' ני אורבך ואח' פ"ד מב(3), 749 (1988)} דן בית-המשפט בערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי לפיה העתיק המערער לתוך ספרי חשבון בשם "חשבון חדש לכתה..." שחיבר, תכנים מספרי "צעד צעד" שחיבר המשיב 1 ומסדרת הספרים בשם MODERN SCHOOL MATHEMATICS שיצאה לאור בבוסטון, ארה"ב (להלן: "ספרי בוסטון") והשתמש באמצעי ההמחשה של המשיב 1 תוך הפרת זכות היוצרים בהם.

המערער טען כי אין קיימת כלל זכות יוצרים ביסודות הטכניים הכלולים בספרי בוסטון ובסימנים הכלולים בהם, וכי לא ניתנה התייחסות מספקת לאופי הטכני של הנושא ולמגוון הצר של אפשרויות היצירה בשיטות של הוראת החשבון, וכן לטובת הכלל המחייבת בנושא שלפנינו צמצום זכויות הפרט לטובת זכויות הציבור ליהנות ללא הפרעה מחידושי רעיונות שנעשו.

בית-המשפט קבע כי הבדידים או שרטוטי הבדידים בספריו של המשיבים הינם "יצירה ספרותית" המעניקה למשיבים חומר הראוי להגנה מכוח חוק זכות יוצרים.

8. דרכי הפיצוי האפשריות בהפרת זכות יוצרים
ב- ע"א 4500/90 {מאיר הרשקו ואח' נ' חיים אורבך, פ"ד מט(1), 419 (1965)} התייחס בית-המשפט העליון לחישובים השונים ולדרכי הפיצוי האפשריות בהפרת זכות יוצרים, והגיע למסקנה שאין לבסס את הפיצוי על "הספרים המפרים" שנמכרו על-ידי המערער, שכן קיימים גורמים רבים היכולים להסביר את הצלחת המערער במכירת הספרים ואת אי-הצלחת המשיב, גורמים שאינם קשורים להפרה.

בית-המשפט לא היה מוכן לאמץ את גישת המערער של התגמול הראוי. דהיינו, שהמשיב זכאי לסכום אותו היה המערער מוכן לשלם לו תמורת השימוש בזכויות היוצרים שלו. לדברי בית-המשפט באימוץ גישה זו יהיה, בנסיבות העניין, משום מתן פרס למערער שאין הוא ראוי לו ומשום מתן עידוד למפרים פוטנציאליים של זכויות יוצרים.

9. תמלוגים מהווים הכנסה בפירות. הזכות עצמה משמשת מקור להכנסה כזו. פיצויים על פגיעה בזכות יוצרים - סיווגם
ב- ע"א 171/67 {פקיד השומה למפעלים גדולים נ' הוצאת גורדון בע"מ, פ"ד כא(2), 186 (1967)} דן בשאלה האם פיצויים מסויימים שהם תשלום בגין הדפסת יתר של ספרים, הינם תקבול הון או תקבולי פירות.

בית-המשפט קבע כי הקושי המתעורר בסוגיית סיווגו של פיצוי הוני או כתקבול שבפירות נובע מן העובדה שהמילה "פיצוי" יכולה להשתלב יפה בכל אחת משתי הקטגוריות הללו. האבחנה נעוצה במטרה שלשמה ניתן הפיצוי: אם הנזק פגע ברווחים החייבים במס והפיצוי בא לכסות על נזק זה, אין הוא אלא סותם את הפירצה שהנזק גרם ואז יהא אף הוא חייב במס. אם גרם הנזק לפירצה במקור ההכנסה, יסתום הפיצוי את הפירצה הזו, וכשישתלב במקומה, לא יהא אלא תקבול שבהון, שאינו חייב במס.

10. הסכמה כי לא תהיינה לו לתובע כל תביעה לשכר סופרים או שכר מחבר או זכות סופרים מהכנסות הספר
ב- ת"א 1441/61 {יוסף נדבה נ' הוצאת שוקן בע"מ ואח', פ"מ לד 202 (1962)} דן בית-המשפט במקרה בו הגיע התובע להסכם עם נתבע מס' 3 לכתיבת ספר על פרשת ניל"י תמורת סכום כסף מסויים. הנתבעים מסרו את הספר לעריכה והוציאו אותו כאשר התובע מופיע רק בין חברי המערכת ולא כמחבר עצמו.

בית-המשפט קבע כי לתובע זכות יוצרים לגבי הספר, היות ורוב החומר מבוסס על תעודות אשר דרשו לימוד רב ומעמיק. כמו-כן נקבע כי התובע השקיע ביצירתו עמל וכישרון, מיין וליקט החומר, ראיין עדים, ציין השקפות שונות והעלה הכל באורח מסודר.

יחד-עם-זאת, דחה בית-המשפט את התביעה, בהתבסס על הסכמה בין הצדדים, שבה נקבע כי לא תהיינה לו לתובע כל תביעה לכל איש או מוסד שהוא לשכר סופרים או שכר מחבר או זכות סופרים מהכנסות הספר.

11. זכות יוצרים בעבודת עריכה של פסקי-דין. בקשה למתן צו מניעה זמני
ב- המ' (יר') 1029/91 {סי. די. אי. נ' לשכת עורכי הדין (ניתן ביום 27.05.91 - לא פורסם)} דן בבקשה למתן צו מניעה כנגד המשיבה אשר, לטענת המבקשת, עשתה שימוש שלא כדין בעבודת העריכה שבצעה המבקשת בכרכים ל"ג ו- ל"ד של פסדי-דין של בית-משפט העליון.

המשיבה טענה כי הבעלות בזכות היוצרים אינה שייכת לחברת מיקרושור המקורים, ובנוסף, שהחברה מיקרושור נמחקה מרשם החברות בשל אי-תשלום אגרות.

בית-המשפט נתן צו כמבוקש, אך מצא לנכון להבהיר כי המשיבה רשאית למחוק מן המפתח הממוחשב שהוציאה את המידע, שלגביו טוענת החברה המבקשת לזכויות יוצרים, ולהמשיך להפיצו ללא מידע זה.

12. זכות יוצרים בזכרונות שנרשמו מפי אדם
ב-ע"א 4396/90 {חנה רוזנמן ואח' נ' ג'ורג' קריגר ואח', פ"ד מו(3), 254 (1992)} טענו המערערים כי כתב היד בו מופיעים זכרונות המנוח הוא רכושם וקניינים הרוחני, וכי יש להם זכות יוצרים בזכרונות.

בית-המשפט קמא קבע כי "הנותן ליוצר עזרה מכנית או טכנית, אינו הופך בשל כך ליוצר מכוחו הוא ואינו קונה זכות יוצרים באותם כתובים שרשם".

בית-משפט בערעור קיבל את הקביעה של בית-המשפט קמא ודחה את טענת המערערים.

13. פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים - נזק שלא הוכח
ב- ת"א (ת"א) 957/88 {דוד טל ואח' נ' המכון האמריקני להשכלה בכיתה ואח' פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.93)} התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים עבור הנזק שנגרם להם, לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, וכן פיצויים לפי סעיף 4א(5) לפקודה בגין אי-אזכור שמותיהם כמחברי התרגילים שהועתקו.

בית-המשפט קבע כי פיצויים לפי הסעיף האמור אינם מוגבלים בסכום והם ניתנים לפסיקה לזכות המחבר, אף אם לא הוכיח נזק ממון. לפי סעיף זה הפיצוי ניתן רק אם נגרם נזק, בין אם מדובר בנזק ממון ובין אם מדובר בנזק שאיננו כספי. בכל מקרה ייקבע הפיצוי לפי הנסיבות.

14. הפרת זכות יוצרים על-ידי בעל בית דפוס
ב- ע"פ (ת"א) 559/93 {יפים מסג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר אינטרנט נבו (01.02.94)} דן במקרה בו המערער, בעל בית דפוס, הדפיס לצורך מכירה 5,000 עותקים של ספר גיאומטריה - טריגונומטריה, שחובר על-ידי התובע.
בית-המשפט המחוזי ציין כי כדי להרשיע את המערער יש צורך בהוכחת ידיעתו כי הדפסת עותרי הספר מפירה זכות יוצרים וכן כי ההדפסה נועדה לצורכי מכירה. המערער טען כי לא הוכח שהיתה לו ידיעה על אחד מהתנאים האמורים.

הערעור באשר לחיוב המערער בתשלום פיצויים למתלונן התקבל. צויין כי המקור היחיד לפסוק פיצויים בהליך פלילי הוא סעיף 77 לחוק העונשין. השימוש בסמכות לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים מותנה בבקשתו של בעל זכות היוצרים שנפגע. לכן, על המתלונן לפנות בתביעה אזרחית ולתבוע פיצוי.

15. זכויות יוצרים במהדורה מעודכנת של ספר
ב- ת"א (ת"א) 449/86 {צבי מוריק נ' חיים שחק ואח' (לא פורסם)} דן בית-המשפט במקרה בו קבעו הצדדים כי זכויות היוצרים לגבי הוצאת הספר עוברות להוצאה לאור, יחד-עם-זאת היא אינה רשאית להוציא את הספר או חלקו בשינויים ותוספות על-ידי מחבר אחר.

התובע טען כי לאחר שנים הוציא הנתבע מהדורות חדשות לספר הנ"ל בהוצאה אחרת, בכך הפר הנתבע את זכויות היוצרים של התובע.

בנסיבות מקרה זה נקבע כי זכות היוצרים במהדורות המעודכנות היא לשניים: לבעל הזכות במהדורה המקורית (התובע) ולמעדכן (לנתבע).

בית-המשפט התייחס גם לסעיף 4(א) לחוק המטלטלין שהוראותיו חלות על זכויות וציין כי מעניין דנא אין אפשרות להפריד את העדכונים מהחלקים המועתקים ממהדורות קודמות. לכן יש לראות את התובע ואת הנתבע כבעלים משותפים של זכות היוצרים.
16. מדריכי דיור - האם הם יצירה ספרותית מקורית הראויה להגנה על-פי החוק?
ב- ת"א (ת"א) 1792/88 {דיור הוצאה לאור נ' גיונא אורין ואח' (לא פורסם)} דן בית-המשפט במקרה בו לטענת התובעת הנתבעים גזלו את נכסיה, לצורך הפקת מדריכים שהוציאו על ידם.

עוד טענה התובעת כי הנתבעים הפרו את זכויותיה במדריכים והשתמשו, שלא כדין, בזכותה לחסות האגודה לתרבות הדיור והמוניטין שצברה התובעת במשך השנים וכן כי עשו שימוש בכספים, בציוד ובזכות שכירות של התובעת.

בית-המשפט ציין כי אין הגנת זכות יוצרים ניתנת לרעיון מופשט, אלא לביטוי המוחשי, ביטוי זה צריך להיות מקורי ולא מועתק מיצירה אחרת, וקבע כי יש במדריך של הנתבעים משום העתקה של רעיונות ושיטות עריכה ובכך הפרה זכויות היוצרים של התובעת.

17. טענה לזכויות יוצרים בספר משפטי
ב- ת"א ( ת"א) 1196/97 {עורך-דין קמר ואח' נ' עורך-דין עופר אבירם ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.99)} דן בית-המשפט במקרה בו התובע ערך ספר בנושא הפקעת מקרקעין וטוען כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים בספר על-ידי כך שערך חוברת קצרה בנושא הפקעת מקרקעין.

בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי החוברת הנדונה כתובה בלשון פשוטה ואינה כוללת דיונים משפטיים, אינה מאזכרת פסיקה או דברי מלומדים, ולעומת-זאת כוללת מדורים לשאלות ותשובות.

18. כשבוחנים יצירה ספרותית, מידת המקוריות הנדרשת משתנה ממקרה למקרה, ויכולה להיות מועטה ואפילו חסרת ערך
ב- המ' (ת"א) 8587/96 {תמר בר זאב נ' שרה זלוף ואח', תק-מח 96(3), 3737 (1996)} דן בית-המשפט בבקשה לצו מניעה קבוע האוסר על המשיבות להוסיף ולהוציא לאור ו/או להדפיס ו/או להפיץ ו/או למכור את הספר ולצו עשה המורה לנתבעת לאסוף חזרה את עותקי הספרים שנותרו, וכן לצו שיורה לנתבעות על מתן חשבונות לתובעת ותשלום על פיהם.

המבקשת טוענת כי קיימה פגישות עם נציגי הוצאה לאור בכדי להציע את שירותיה כמאיירת ובניסיון להוציא את הספר לאור. בין השאר הראתה למשיבה את האיורים הנדונים וסיפרה לה את הסיפור המתלווה אליהם.

בשלב מסויים גילתה המבקשת כי ספר שתוכנו דומה להפליא לתוכן הסיפור שלה נמכר בחנויות הספרים, כאשר על גבי הספר מופיעה המשיבה 1 כמחברת.

בית-המשפט קבע כי השאלה היא בכל מקרה אם בפועל הוסיף פלוני משהו מקורי משלו לרעיון או ליישום הקודם או שהעתיק בדרך מוסווית מה שעשה אחר, בלי שבפועל יצר משהו מקורי משלו.

כמו-כן, נקבע כי השיקולים מכריעים במקרה זה, להטות את מאזן הנוחות לטובתה של המבקשת וזאת לאור ההפרה הנמשכת בזכותה הקניינית והמוסרית ולאור חוסר תום-הלב המאפיין את התנהגותה של המשיבה 1 לכל אורך הפרשה.

19. זכות היוצרים היא אגד של זכויות אשר כוללות את זכות הפרסום וההפצה, התרגום, ועוד זכויות אחרות
ב- בש"א (יר') 9469/04 {שון שיווק משחקים מתקדמים בע"מ ואח' נ' שי כהן ואח' תק-של 2005(1), 6898 (2005)} דן בית-המשפט במקרה בו לטענת התובעים העובדה שהיו לתובעת זכויות "הפקה והפצה" באשר למהדורה הראשונה עדיין לא הופכת אותה ל"בעל דין דרוש".

זכות היוצרים היא אגד של זכויות. יכול להיות מצב שבו בעל זכויות היוצרים העבירו זכות מתוך אגד הזכויות והותיר בידם זכות אחרת מתוך אגד הזכויות.

במקרה דנן, לא צורף מסמך בכתב המצביע על העברת זכויותיהם של נתבעים 4-3 אל מי מהתובעים ומכאן שהנתבעים אלה היו ונותרו בעלי זכויות היוצרים בספר נשוא התביעה. טענת התובעים לפיה בשנת 1996 רכשה התובעת 1 את זכויות היוצרים בספר, היתה צריכה להיתמך במסמך בכתב המצביע על ההעברה כזו.

בית-המשפט קבע כי העברת פעילות מתובעת 1 לתובעת 2 אין בה כדי לחסל את האישיות המשפטית של התובעת 1. אם תובעת 1 הפסיקה לפעולה והפכה ל"רדומה" אין זאת אומרת שהיא חדלה להתקיים.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי במקום שנעשתה העברת זכות כלשהי מתוך אגד הזכויות הנ"ל, זו חייבת להיות בכתב. הכתב לא קונסטיטוטיבי בדומה לעסקת מקרקעין אך הוא חייב להיעשות בשלב כלשהו הסמוך לביצוע העיסקה.

20. מערכי השיעור שהוכנו עבור הנתבעת 1 מהווים "יצירה ספרותית" מקורית הזכאית להגנה של זכות יוצרים
ב- ת"א (ת"א) 1323/99 {פורום משכילון בע"מ נ' משכילון בע"מ ואח', תק-מח 2005(1), 2124 (2005)} דן בית-המשפט בבקשה לשורה של סעדים וצווי מניעה קבוע האוסר על משכילון ושרעבי לעשות שימוש מכל סוג, במערכי שיעור, בתוכנית לימוד ובשיטות הוראה של פורום משכילון שמעולם לא ביטלה את הסכם המייסדים.

פורום משכילון טענה, כי משכילון ושרעבי ביצעו קורסים בתחומים השמורים לפורום משכילון, תוך שימוש במערכי שיעור שחוברו על-ידי פורום יעוץ. מערכי שיעור אלה, לטענתה, הם יצירה ספרותית מוגנת כזכות יוצרים.

כמו-כן, טענה פורום משכילון כי משכילון פרסמה את הקורסים של פורום משכילון כאילו הם קורסים שלה. קידום הקורסים תחת השם "משכילון" פגע בפורום משכילון והיווה הפרה של התחייבויות כלפי פורום משכילון.

משכילון ושרעבי טענו כי פורום משכילון אינה זכאית לצו מניעה, מכוון שזו לא הציגה זכות ראויה להגנה. בנוסף לשרעבי ומשכילון זכות חופש העיסוק כאשר הצווים המבוקשים בלתי-מידתיים ופוגעים פגיעה רחבה בחופש עיסוקם ובתחרות חופשית.

בית-המשפט קבע כי יש להוציא צו מניעה קבוע האוסר על משכילון ושרעבי, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, לעשות שימוש מכל סוג במערכי שיעור בתחום המחשבים שפותחו עבור פורום משכילון, ועליהם להשיב לתובעת תוך 14 יום את כל העותקים של מערכי שיעור אלו שבידם.
כמו-כן, קבע בית-המשפט כי יש להטיל צו מניעה קבוע האוסר על משכילון ושרעבי, להתחרות בפורום משכילון באמצעות עריכה וניהול של קורסים בתחומי היזמות והמחשבים, ולגבות כספים המגיעים לפורום משכילון בגין קורסים אלו, אלא אם הקורסים נערכו ונוהלו לטובת ובמסגרת פורום משכילון.

21. ככל שהיצירה חשובה יותר, חדשנית יותר, ויחודית יותר, תגדל הנטיה לראות בהעתקתה או בחיקויה משום תחרות בלתי-הוגנת
ב- בש"א (ת"א) 15740/05 {אל הבית בע"מ נ' יצאת גדול בע"מ ואח', תק-מח 2005(3), 3871 (2005)} דן בית-המשפט בבקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד. בה מתבקש צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1 להפיץ, לשווק, ולמכור חוברת הערוכה ומופקת על ידה בשם "יצאת גדול", ובה ריכוז בעלי מקצוע ונותני שירותים.

המבקשת טענה כי היא משקיעה סכומי עתק באמצעות עובדים רבים והיקפי עבודה אדירים באיסוף נתונים, בעריכתם ובשיווק, והיא מפיצה מאות אלפי עותקים ובכוונתה עד סוף 2005 להגיע לכיסוי כלל איזורי הארץ.

עוד נטען, כי המשיבה החליטה לנצל ולעשות שימוש במאמציה, השקעותיה, במוניטין ובסודות המסחריים של המבקשת ולערוך ולהוציא לאור עיתון זהה ו/או דומה, כאשר היא עושה שימוש גם בלקוחותיה של המבקשת.

בית-המשפט קבע כי גם אם המשיבה מקיימת תחרות בשוק במוצר הדומה במהותו למוצר המפורסם על-ידי המבקשת, הרי יש בכך משום תחרות לגיטימית.

כמו-כן, נקבע כי אם אכן יש ממש בטענות שהועלו בבקשה כי המשיבה פעלה בחוסר תום-לב, יצרה מיצגים אשר גרמו להטעיה, עשתה שימוש באינפורמציה השייכת בלעדית למבקשת, הרי כל אלו אין מקומם בשלב זה של הדיון. תביעות מן הסוג הנדון יש להוכיחן במסגרת תביעה כספית, ובכך ניתן יהיה לפצות את הצד הנפגע.

22. סעיף 9(3) לאמנת ברן כולל את המונח העתקה, כאשר מונח זה משמעותו יצירת יצירה זהה ליצירה המקורית
ב- ת"א 4890/03 {תגריד עארף נג'אר נ' דאר אלהודא הוצאה לאור כרים 2001 בע"מ, פדאור 05(14), 741 (2005)} דן בית-המשפט במקרה שבו אחד מספריה של התובעת, "מי החביא את כבש החג?" הועתק מילה במילה, לרבות האיורים שבו, ונמכר בארץ תחת השם "חג אלאדחא".

התובעת טענה, כי הנתבעים ביצעו העתקה אסורה והפיצו את הספר המזוייף תוך הפרת זכות היוצרים שלה בספר והם חייבים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה.

הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה זכות יוצרים שלה בספר ולא הוכיחה, כי הנתבעים הם אלו שהעתיקו את הספר.

בית-המשפט קבע כי הנתבעים בהתנהגותם רמסו את זכויותיה של התובעת, במודעות מלאה, במתכוון ולא בהיסח דעת או עקב טעות. הנתבעים דאגו להפצת הספר בצורה רחבה, דבר המלמד, כי ההפצה היתה ברוב חלקי המגזר הערבי ואין ספק, כי הפצה כאמור הניבה פירות למכביר לנתבעים.

כמו-כן, אין ספק כי ההפצה, בקשת הרחבה הזו, של הספר המזוייף פגעה בהפצת הספר המקורי, אם כי בעניין זה לא הובאו ראיות כלשהן על-ידי התובעת, היינו היקף המכירות של הספר המקורי בארץ ואם חל שינוי כלשהו בתקופות מסויימות במכירות אלו, שיכול להיות כתוצאה מהפצת הספר המזוייף.

23. הטלת אחריות אישית
ב- ת"א 6182/04 {לייבדיאנאס בע"מ נ' קופמוי-ווב בע"מ, פדאור 05(21), 189 (2005)} התובעת טענה כי הנתבעת 1 העתיקה באתר האינטרנט אשר מופעל על ידה דפים מאתר האינטרנט של התובעת המופעל על ידה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת מספר ההפרות שבוצעו, וכפועל יוצא מכך בשאלת גובה הפיצוי הסטטוטורי שייפסק.

הנתבעים טענו כי הנתבעת 2 לא היתה מעורבת כלל בעניין נשוא התביעה. הנתבעים 4-2 לא ביצעו את ההפרה הנטענת ולא ידעו על קיומה עד להודעתה של התובעת. הוסיפו הנתבעים כי מייד לאחר פניית התובעת אליהם, מתוך מטרה להימנע מחילוקי דעות, פעלו באופן ענייני והסירו את דפי האינטרנט הרלבנטיים מהאתר של הנתבעת 1.

הנתבעים מסכימו כי אחד החריגים לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינו אחריות אישית של אורגנים. אולם, הוסיפו הנתבעים בטענה כי התובעת לא הוכיחה את היסודות ההכרחיים הנדרשים להטלת אחריות אישית.
בית-המשפט קבע כי לצורך קביעת אחריות של הנתבעים 3 ו- 4 השאלה שיש לבחון היא האם הם ביצעו באופן אישי את יסודות העילה המקימה חבות. כאשר בעל בחברה קיים באופן אישי את יסודות העילה המקימה חבות, אין הוא יכול למצוא מגן תחת המעטפת התאגידית. אין חבותו של בעל תפקיד נובעת מעצם חבות התאגיד אלא נגזרת בן השאלה האם קיים אישית את יסודות העילה.

24. סעיף 6(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע בין הסעדים להם יהיה זכאי בעל זכות היוצרים שזכותו הופרה, סעד של מתן חשבונות
ב- בר"ע 2055/06 {מיכאל ששר נ' וסטי 1992 בע"מ, פדאור 06(10), 340 (2006)} דן בית-המשפט בתביעה נזיקית בגין הפרת זכויות יוצרים.

המערער טען כי המשיבים 4-2 העתיקו לעיתון תחת הנהלתם מספר קטעים מהותיים מהספר שכתב, ערכו את חלקם, השמיטו חלקים מהטקסט המקורי תוך שיבוש רצף הטקטס ופגיעה בשלמותו של הספר.

כמו-כן, המשיבים תירגמו את הקטעים לשפה הרוסית, ופרסמו אותם מספר פעמים בעיתון. כל זאת, ללא ידיעתו של המערער וממילא גם ללא הסכמתו. על רקע זה, הגיש המערער תביעה פיצויים כנגד המשיבים ולמתן צו למתן חשבונות.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הערעור היות ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לניהול התיק של בית-המשפט קמא. לטענתם לא קיימת אחריות אזרחית בגין הפרת זכויות יוצרים על-פי חוק זכות יוצרים למנהלים ונשאי משרה בתאגיד.

בית-המשפט קבע כי אחריותם של המשיבים 4-2 תיבחן על-פי דיני הנזיקין הכלליים, והיא איננה תלויה בקיומה של מקור חוקי אחר. ככלל, אין די בהיותו של אדם אורגן בחברה כדי להקים אחריות אישית לפעולות הנעשות בה, אך ניתן לומר כי יש בכך כדי להקים אפשרות שהתובע יזכה בסעד נגדו.

עוד נקבע, כי באשר לתביעה למתן חשבונות, המערער יוכל לזכות בסעד זה, לאחר שיוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות.

25. מרגע שבוטל ההסכם לפיו הועברה זכות היוצרים מן הנפגע למפר, קמה חובתו המיידית של המפר להשיב את זכות היוצרים לנפגע
ב- ת"א 2267/00 {דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פדאור 06(8), 522 (2006)} דן בית-המשפט במקרה בו נחתמו שורה של הסכמים בין אברהם סיוון לבין אברהם אבן שושן, בהם ניתנה לו הזכות הבלעדית להוציא לאור את המילונים.

בית-משפט קמא קבע כי משמעות הביטול ההסכמים בין יורשי אברהם אבן שושן לבין אברהם סיוון הינה כי לא היתה לסיוון ולקריית ספר, מאז מועד הביטול, זכות לעשות שימוש בזכות היוצרים במילונים, וכל שימוש כזה מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעים.

התובעים טענו כי הנתבעים המשיכו להפיץ את המילונים שרכשו מסיוון וקריית ספר במהלך חמש שנים בהם התבררה התביעה, וגם לאחר מתן פסק-הדין.

הנתבעים טענו כי מבחינתם המוציא לאור ובעל הזכויות היוצרים במילונים היו סיוון וקריית ספר מאז ומעולם. לטענתם, רק כאשר פנו אליהם התובעים בכתב והודיעו להם על פסק-הדין הובא לידיעתם ביטול ההסכמים בין יורשי אבן שושן לבין קריית ספר וסיוון.

בכתב תשובה לכך חוזרים התובעים על הטענה כי הנתבעים ידעו על זכויותיהם של יורשי אבן שושן במילונים, וכן על ביטול זכויותיהם של סיוון וקריית ספר, וחרף כך המשיכו לשווק את המילונים לאחר ביטול ההסכמים.

בית-המשפט קבע כי במועד בו התקשרה העיסקה היו סיוון וקריית ספר בעלי זכויות היוצרים הבלעדיים במילונים, ובית-המשפט התיר להם להמשיך ולהוציא לאור את המילונים ולשווקם. לכן, לא ניתן לומר כי מילונים שהוצאו לאור לפני מתן פסק-הדין היו "יצירות מפרות". פסק-הדין שניתן לאחר הוצאת המילונים לאור ולאחר שנכרת הסכם מכירתם איננו יכול להפוך עותקים חוקיים של היצירה לעותקים מפרים.

עוד נקבע, כי ככל שמדובר בסיוון וקריית ספר, הרי שכל מכירה של המילונים שביצעו לאחר מתן פסק-הדין, וגם לפניו, נחשבה להפרת זכות יוצרים. אך אין הדבר אומר שהכרח שמילונים שהוצאו לאור ונמכרו לפני מתן פסק-דין, בעת שהדבר הותר על ידיד בית-המשפט, והקניין בזכות היוצרים במילונים טרם הושב לתובעים, נחשבים כ- "עותקים מפרים".

26. העובדה שהמבקש השתמש בדמותו הגרפית של דונלד דאק - רובה ככולה מספיקה להתגבשות יסוד ההעתקה
ב- רע"א 2687/92 {דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251 (1993)} המבקש השתמש בדמותו של הבוורז דונלד דאק, לצורך עריכת סיפור מצוייר משלו בשם "מובי דאק", וזאת ללא רשותה של המשיבה.

טענת המבקש היא כי במעשיו אין משום הפרת זכויות יוצרים, וכי עומדת לו הגנה מפני ההפרה, בהיות יצירתו סאטירה מותרת.

בית-המשפט קבע כי העובדה שהמבקש השתמש בדמותו הגרפית של דונלד דאק רובה ככולה מספיקה להתגבשות יסוד ההעתקה, הדרוש לשם קביעה, כי מדובר בהפרה לכאורה של זכות יוצרים.

בית-המשפט קבע כי גם בהנחה שפעילותו היצירתית של המבקש הינה בגדר אמנות, אין כדי לתמוך בסיווג השימוש בדמות של דונלד דאק כהוגן. משום שהשימוש דווקא בדונלד דאק, כשלעצמו, איננו תורם לאפקט הסאטירי. אין ביצירה כל הערה או רמז לביקורת על דמותו של דונלד דאק.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ספרים, סיפור, הרצאות