דיני קניין רוחני
הפרקים שבספר:
- עקרונות כלליים -מבוא
- דיני זכות יוצרים - תכליות
- מהותה של זכות היוצרים
- רעיון וזכות יוצרים
- העתקה - פגיעה בזכות יוצרים
- נטל הראיה והוכחת ההפרה
- מקוריות
- זכות מוסרית
- דוקטרינת ההפרה התורמת
- דוקטרינת השימוש ההוגן
- הגנת המפר התמים
- דוקטרינת מיצוי זכויות בינלאומית
- הגנת השימוש ההוגן - כללי
- זכויות יוצרים ודיני התחרות
- שימוש בלתי-ראוי בזכויות יוצרים
- סמכות בתי-המשפט
- פרשנות - סעיפים 2-1 לחוק זכות יוצרים
- תנאים לקיומה של זכות יוצרים
- מהות זכות היוצרים
- שימושים מותרים
- בעלות בזכות יוצרים
- תקופת זכות היוצרים
- הפרה ותרופות
- עונשין
- הוראות שונות
- תיקונים עקיפים
- תחילה, תחולה והוראות מעבר
- דוגמאות ותקדימים - מבוא
- בידור, מוסיקה ותקליטים
- סרטים
- ספרים, סיפור, הרצאות
- פרסום, פרסומת ותעמולה
- שידורי רדיו וטלויזיה
- מחזמר והצגות
- אדריכלות - תוכניות בניה
- תוכנת מחשב
- תרשימים ותוכניות למוצרים טכניים שונים
- מאמרים, כתבות, צילומים, תמונות
- העתקת קסטות וידיאו
- לוגו-אותיות
- מוצרי אופנה
- אתר אינטרנט
- משחקי ילדים
- הרצאות
- עלון רפואי
- ציורים
- כתבי טענות
- עילות תביעה - מבוא
- עשיית עושר ולא במשפט
- גניבת עין
- סעדים זמניים - כללי
- צו מניעה זמני
- סעד זמני בערעור
- צו עשה זמני
- זכות יוצרים - מתן סעד זמני מסוג של חיוב כספי במקום צו מניעה זמני
- כונס נכסים
- צו מניעה קבוע
- כינוס נכסים כסעד קבוע
- מתן חשבונות ובירור חשבונות
- חישוב הפיצויים מכוח דיני הקניין הרוחני
- זכויות יוצרים - נזיקין ופיצויים סטטוטורים
- יסודותיה של עוולת הרשלנות - מבוא
- חובת הזהירות - תנאי ראשון
- הפרת חובת הזהירות - תנאי שני
- קיומו של קשר סיבתי - תנאי שלישי
- הוכחת הנזק - תנאי רביעי
- עקרונות כלליים - מבוא
הפרת חובת הזהירות - תנאי שני
1. כלליהיסוד השני בעוולת הרשלנות הוא ההתרשלות, כלומר, הסטייה מרמת ההתנהגות של האדם הסביר. רמת התנהגות זו נקבעת על-ידי בית-המשפט, והאדם הסביר אינו אלא בית-המשפט עצמו.
אף כאן, כמו לעניין חובת הזהירות עצמה, אין החוק קובע אלא אמת-מידה כללית, שאינה מפרטת את מערכת המצבים העובדתיים, עליהם היא חלה. אכן, מצבים אלה אינם ניתנים לצפייה מראש. אין לקבוע מערכת מצבים זו על-פי אמות-מידה פיסיות {של גודל, מרחק או משקל}. היקף התפרסותה של אמת-המידה של "האדם הסביר" נקבע על-פי מידת התגובה של הסכמה או של אי-הסכמה של בית-המשפט כלפי התוצאה. תגובה זו מבוססת בעיקרה על הניסיון האנושי של השופט היושב בדין מזה ועל עקרונות ומטרות חברתיות מזה.
נעיר כי לא פעם עשויים שני הרכבים להגיע לתוצאות שונות באשר לסבירות ההתנהגות, שכן ניסיונם האישי ומערכת העקרונות והמטרות החברתיות שונים הם זה מזה.
2. היפר חובה חקוקה
העוולה של היפר חובה חקוקה עומדת בפני עצמה ועימה הדרישות לקיומה. ואולם, עצם היפר החובה החקוקה משמש יסוד להכרה בקיומה של התרשלות.
אומנם "רמת ההתנהגות, הנדרשת על-פי עוולת הרשלנות, היא זו הנקבעת על-ידי האדם הסביר, בהתחשב בנסיבות המקרה"; ואילו "רמת ההתנהגות, הנדרשת על-פי העוולה בדבר חובה חקוקה, נקבעת על-ידי החוק עצמו, והיא יכולה להיות חמורה, זהה או נמוכה מזו הנדרשת על-ידי האדם הסביר". ואולם, הלכה היא כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו האדם הסביר {ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה, פ"ד לו(3), 32 (1982); ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג, פ"ד לט(1), 197 (1985)}.
כך גם נקבע כי "עצם העובדה כי דבר חיקוק פלוני, המטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות, אינו חל על מזיק אלמוני, אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מזיק אלמוני פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים באותו החיקוק" {ע"א 4597/91, 4634, 4637 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2), 111 (1996)}.
וכך גם אם קבלן-משנה לא חייב לקיים את הוראות החיקוק, ואף-על-פי-כן, עליו לנקוט אמצעי בטיחות מצידה כדי למנוע את התאונה. יודגש, כי חובתם של כל אחד, הקבלן הראשי וקבלן-המשנה, היא חובה אישית ונמשכת ואין הם יכולים להתנער ממנה בטענה שאחר אחראי לכך {ע"א 701/77 רשות הנמלים בישראל נ' מספי, פ"ד לג(1), 737 (1979)}.
3. דרישת הצפיות
חובת הזהירות כוללת, בנוסף לדרישת הצפיות ה"טכנית", גם דרישה לצפיות "נורמטיבית". יש, איפוא, "לסנן" ולברור, מתוך שלל הסיכונים המתקיימים בחיי היום-יום, את אותם סיכונים בלתי-סבירים הצריכים צפייה, אשר בגינם מוטלת אחריות. "סינון" זה נעשה במהלך בדיקת חובת הזהירות הקונקרטית וליתר דיוק - ההיבט הנורמטיבי שלה {ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית-שמש, פ"ד לז(1), 113 (1982); ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345 (1993)}.