פירוק שיתוף במקרקעין בעין המשפט - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- מבוא כללי
- סמכות מקומית וסמכות עניינית בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין
- שיתוף בנכסים (סעיף 27 לחוק המקרקעין)
- שיעור חלקו של שותף (סעיף 28 לחוק המקרקעין)
- הסכם שיתוף (סעיף 29 לחוק המקרקעין)
- ניהול ושימוש (סעיף 30 לחוק המקרקעין)
- זכותו של שותף יחיד (סעיף 31 לחוק המקרקעין)
- נשיאת הוצאות (סעיף 32 לחוק המקרקעין)
- תשלום בעד השימוש (סעיף 33 לחוק המקרקעין)
- זכות השותף לעשות בחלקו (סעיף 34 לחוק המקרקעין)
- הזכות לפירות (סעיף 35 לחוק המקרקעין)
- קיזוז (סעיף 36 לחוק המקרקעין)
- הזכות לתבוע פירוק שיתוף (סעיף 37 לחוק המקרקעין)
- פירוק על-פי הסכם או צו בית-המשפט (סעיף 38 לחוק המקרקעין)
- פירוק דרך חלוקה (סעיף 39 לחוק המקרקעין)
- פירוק דרך מכירה (סעיף 40 לחוק המקרקעין)
- דירת מגורים של בני זוג (סעיף 40א לחוק המקרקעין)
- פירוק במקרים מיוחדים (סעיף 41 לחוק המקרקעין)
- פירוק דרך הפיכה לבית משותף (סעיף 42 לחוק המקרקעין)
- משאלות השותפים (סעיף 43 לחוק המקרקעין)
- ניהול ושימוש עד לפירוק (סעיף 44 לחוק המקרקעין)
- שיתוף בזכויות אחרות (סעיף 45 לחוק המקרקעין)
- פירוק השיתוף בשל הקמת מחוברים שלא כדין (סעיף 46 לחוק המקרקעין)
- פירוק השיתוף דרך חלוקה (סעיף 47 לחוק המקרקעין)
- פירוק השיתוף דרך מכירה (סעיף 48 לחוק המקרקעין)
- בעל בית שהיה לדייר (סעיף 33 לחוק הגנת הדייר)
- פירוק שיתוף בחברת מקרקעין
- פירוק שיתוף במשקים חקלאיים
- חלוקה בעין ודיני התכנון והבניה
- פירוק השיתוף במשפט העברי
מבוא כללי
פרק ה' לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969[1] עוסק בשיתוף פירוק מקרקעין משותפים (הנקרא גם "מושעא"). פרק זה בחוק המקרקעין, עוסק הן ביחסי השיתוף, סעיפים 27 עד 36 לחוק המקרקעין, והן בפירוק השיתוף, סעיפים 37 עד 45 לחוק המקרקעין.ב- ע"א 623/71[2] נקבע, כי
"פירוק במשמעותו המילולית הוא הפרדת דבר שלם לחלקיו ולא הפרדת חלק אחד מעל יתר החלקים. בסעיפי החוק אין רמז שהמחוקק התכוון למשמעות של מושג הפירוק השונה ממשמעותו המילולית הרגילה..."
כפי שנראה, סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע כי זכותו של כל שותף במקרקעין משותפים לתבוע את פירוק השיתוף. עוד נראה, כי פירוק השיתוף חייב להיעשות על-פי הסכם בין השותפים ובמקרה של היעדר הסכם – יעשה הפירוק על-פי צו של בית-המשפט ובשים-לב, כי בפירוק השיתוף לפי צו של בית-המשפט יחולו הוראות החוק ומגבלותיו.
"העדיפות הראשונה" היא להורות על חלוקה בעין של המקרקעין, במידה וניתן (וזאת גם אם יש צורך בתשלומי איזון בין שותף לשותף). במקרה והמקרקעין אינם ניתנים לחלוקה בעין (וזאת מן הטעמים המפורטים בסעיף 40 לחוק המקרקעין), יהיה פירוק השיתוף במקרקעין על דרך מכירתם וחלוקת הפדיון בין השותפים ובשים-לב, כי סעיף 42 לחוק המקרקעין מסדיר פירוק שיתוף בדרך אחרת קרי, פירוק השיתוף של המקרקעין על דרך של הפיכה לבית משותף.
בהמשך חיבורנו נתוודע למגמת חוק המקרקעין והפסיקה ליתן משקל יתר לזכות הבעלות במקרקעין וניווכח כי לא בנקל יכפו על בעל מקרקעין להתספק בכסף כתחליף לקניינו.
נפסק לא אחת, כי פירוק השיתוף מעודד בדרך-כלל את המגמה הרצויה של פיתוח המקרקעין בעוד המשך פיצול הבעלות מכביד על סחירותם ופיתוחם.
על זאת ועוד נרחיב בהמשך חיבורנו זה.
[1] להלן יקרא: חוק המקרקעין.
[2] ע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' הרב דוד אנגלנדר ואח', פ"ד כז(1) 334.

