מבוא כללי

פרק ה' לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969[1] עוסק בשיתוף פירוק מקרקעין משותפים (הנקרא גם "מושעא"). פרק זה בחוק המקרקעין, עוסק הן ביחסי השיתוף, סעיפים 27 עד 36 לחוק המקרקעין, והן בפירוק השיתוף, סעיפים 37 עד 45 לחוק המקרקעין.

ב- ע"א 623/71[2] נקבע, כי

"פירוק במשמעותו המילולית הוא הפרדת דבר שלם לחלקיו ולא הפרדת חלק אחד מעל יתר החלקים. בסעיפי החוק אין רמז שהמחוקק התכוון למשמעות של מושג הפירוק השונה ממשמעותו המילולית הרגילה..."
כפי שנראה, סעיף 37 לחוק המקרקעין קובע כי זכותו של כל שותף במקרקעין משותפים לתבוע את פירוק השיתוף. עוד נראה, כי פירוק השיתוף חייב להיעשות על-פי הסכם בין השותפים ובמקרה של היעדר הסכם – יעשה הפירוק על-פי צו של בית-המשפט ובשים-לב, כי בפירוק השיתוף לפי צו של בית-המשפט יחולו הוראות החוק ומגבלותיו.

"העדיפות הראשונה" היא להורות על חלוקה בעין של המקרקעין, במידה וניתן (וזאת גם אם יש צורך בתשלומי איזון בין שותף לשותף). במקרה והמקרקעין אינם ניתנים לחלוקה בעין (וזאת מן הטעמים המפורטים בסעיף 40 לחוק המקרקעין), יהיה פירוק השיתוף במקרקעין על דרך מכירתם וחלוקת הפדיון בין השותפים ובשים-לב, כי סעיף 42 לחוק המקרקעין מסדיר פירוק שיתוף בדרך אחרת קרי, פירוק השיתוף של המקרקעין על דרך של הפיכה לבית משותף.

בהמשך חיבורנו נתוודע למגמת חוק המקרקעין והפסיקה ליתן משקל יתר לזכות הבעלות במקרקעין וניווכח כי לא בנקל יכפו על בעל מקרקעין להתספק בכסף כתחליף לקניינו.

נפסק לא אחת, כי פירוק השיתוף מעודד בדרך-כלל את המגמה הרצויה של פיתוח המקרקעין בעוד המשך פיצול הבעלות מכביד על סחירותם ופיתוחם.

על זאת ועוד נרחיב בהמשך חיבורנו זה.

[1] להלן יקרא: חוק המקרקעין.
[2] ע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' הרב דוד אנגלנדר ואח', פ"ד כז(1) 334.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מבוא כללי