עובד שנפטר וזכאותם של השאירים לקבל פיצויי פיטורים

שאלה: מה הדין כאשר עובד נפטר על-פי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים?

תשובה: תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע מצב בו פטירתו של העובד תפגע בהכנסתם של אלה התלויים בו, כאשר עיקר פרנסתם היה על העובד. נעיר כי במקרה שעיקר פרנסתם של התלויים לא היה על המנוח, לא יהיו הם זכאים לפיצויי פיטורים.
סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, מהווה חריג לכלל לפיו פיצויי פיטורים משולמים לעובד עצמו עם פיטוריו ואיבוד מקור פרנסתו. סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים הוא חריג שנועד להיטיב עם שאירים קרובים או שאירים רחוקים יותר שהיו תלויים לפרנסתם על הנפטר.
תכליתו של סעיף 5 לחוק באה למנוע מצב בו פטירתו של העובד תפגע בחלק ניכר ממקור הכנסתם של הסמוכים על שולחנו ועיקר פרנסתם על העובד הנפטר.
אנו סבורים כי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע ארבעה תנאים {ראה גם ע"א 214/70 אטה כץ נ' החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ, פ"ד כד(2), 687 (1970)} בהם על התובע לעמוד:
האחד, העובד נפטר;
השני, הנפטר היה עובד של הנתבע-המעביד;
השלישי, אילו פיטר המעביד את העובד, היו מגיע לעובד פיצויי פיטורים. על בית-הדין להשתכנע כי בהנחה שביום הקובע היה המעביד מפטר את העובד, היו מגיעים לו פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים;
הרביעי, התובע הוא אחד השאירים כאמור בסעיף 5(א) לחוק {ראה גם בש"א (ת"א-יפו) 2701/04 חלוזין שמואל נ' מחאמיד מחמוד חסן ז"ל, תק-עב 2005(2), 5902 (2005)}.
כידוע, פיצויי פיטורים משולמים לעובד שפוטר. כמו-כן, חוק פיצויי פיטורים מכיר במספר חריגים בהם משולמים פיצויי פיטורים גם למי שהתפטר בנסיבות מסויימות כגון: התפטרות בגין שינוי תנאי העבודה באופן שאין זה סביר לצפות מהעובד שימשיך לעבוד, הרעה מוחשית בתנאי העבודה, נימוקים של בריאות השוללים המשך עבודה. נדגיש כי אם לא חל אחד החריגים על עובד הרי הוא זכאי לפיצויי פיטורים רק אם המעביד מפטרו.
סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים שונה מהחריגים שתוארו לעיל, המזכים בפיצויי פיטורים גם למי שהתפטר. סעיף זה מזכה בפיצויי פיטורים "שאיר" מבלי שסכום זה יהווה חלק מהעזבון של המנוח.

שאלה: מיהו ה"שאיר" לצורך חוק פיצויי פיטורים?

תשובה: סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים עוסק בזיכויו של מי שלא היה עובד בפיצויי פיטורים, אלא, נחשב לשאיר לצורך החוק. הרציונל העומד בסעיף 5 לחוק הוא שעם פטירת עובד תהא הגנה מסויימת למי שהיה תלוי לפרנסתו בעובד, למי שהיה סמוך על שולחנו.
על-פי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, בני-זוג וילדים, הנחשבים לתלויים על-פי חוק הביטוח הלאומי, יהיו זכאים לפיצויי פיטורים של עובד שנפטר. בהיעדר בן-זוג או ילדים כאמור, חוק פיצויי פיטורים, מזכה את ההורים והילדים שעיקר "פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר".
נדגיש כי פטירת עובד, כשלעצמה, מהווה עילה לזכאות לפיצויי פיטורים, אולם הזכאות קיימת לשאירים כפי שהם מוגדרים בסעיף ולהם בלבד {דברי בית המשפט ב-דב"ע מז/3-64 עזבון פרופ' פרידמן אברהם ז"ל נ' מעון אמשינוב בע"מ ואח', פד"ע יט 257}.

שאלה: האם פיצויי פיטורים המשתלמים מכוח סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים מהווים חלק מעזבונו של המנוח-העובד?

תשובה: סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי פיצויי הפיטורים המשתלמים מכוח סעיף זה אינם מהווים חלק מעזבונו של המנוח-העובד.
ככלל, מקום שעובד היה זכאי ממעבידו לפיצויי פיטורים בטרם פטירתו, זכותו זו לפיצויי פיטורים היא חלק מעזבונו. זכויות וחובות הנפטר ברגע הפטירה מועברות לעזבון. לעומת זאת, סעיף 5 לחוק שונה במהותו. ובמה דברים אמורים.
סעיף 5 לחוק דן בזכות לפיצויי פיטורים שלא היתה למנוח ערב פטירתו, אלא, נולדה לשאירים מכוח סעיף 5 לחוק ובמטרה שלא להפסיק עם המוות את התמיכה שקיבל השאיר מהעובד המנוח. נקודת הזמן של פטירת העובד, היא זו שיצרה את הזכות לקבל פיצויי פיטורים. זכות הפיצויים יוחדה לשאיר העובד ולכן לעזבון העובד אין כל חלק בזכות כאמור.

שאלה: האם זכאי המערער לפיצויי פיטורין בגין עבודתה של אחותו שנפטרה? והאם המערער הוא בבחינת "שאיר" של המנוחה במובן של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים?

תשובה: ב- ע"ע 1308/02 {מיכאל קרקובסקי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-אר 2003(2), 2824 (2003)} המערער הינו אחיה והיורש היחידי של המנוחה. בעת פטירתה היתה המנוחה עובדת של מדינת ישראל. בית-הדין האיזורי סילק את תביעת המערער מחמת שתי סיבות. האחת, המנוחה לא התגוררה באותו בית בו התגורר המערער, אלא בבית הסמוך לביתו. לפיכך, לא התקיים במערער התנאי שבסעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. השניה, בית-הדין האיזורי קבע כי לא התקיים התנאי לפיו כל פרנסתו של המערער היתה, בין היתר, על המנוחה.
בית-הדין קבע כי על המערער-אחיה של המונחה, להוכיח שני תנאים מצטברים {תנאים אלה הם תנאים מצטברים ויש ביניהם זיקה הדוקה, כאשר הצטברותם יחד מבטאת את התלות הגדולה של האח בנפטר, שבאה לידי ביטוי בהענקת מדור, מגורים על-ידי הנפטר לאח בביתו של הנפטר ונשיאה בנטל המלא של פרנסת האח על-ידי הנפטר}. לצורך ביסוס עילת תביעתו. האחד, שאחותו התגוררה עמו לפחות שנים-עשר חודשים לפני פטירתה. השני, כל פרנסתו של המערער היתה על אחותו ערב פטירתו {נדגיש כי בית-הדין האיזורי סבר כי שני התנאים, במקרה דנן, לא התקיימו}.
אשר לתנאי הראשון - קבע בית-הדין הארצי, כי למרות שהמנוחה גרה ליד המערער, ניתן לקבוע כי התנאי הראשון התקיים, שכן, המנוחה עברה לגור בקיבוץ של המערער וכוונת המחוקק בסעיף 5 לחוק היתה שהשאיר יהא סמוך על שולחנו של הנפטר וגר בביתו של הנפטר. וכדברי בית-הדין:
"המערער ואחותו גרו באותה סביבת מחיה אלא שלא הוא התגורר אצלה אלא היא זו שהתגוררה בקיבוצו. לכן יש לראותה כמתגוררת אצלו, ולא כדרישת הסעיף, הוא לא התגורר בביתה."
אשר לתנאי השני - בית-הדין דחה את התקיימותו של התנאי וקבע כי "התנאי השני כלל לא התקיים בענייננו. המערער אמנם טיפל באחותו, והיא תמכה בו כספית, או שילמה לו סכום מסויים תמורת הטיפול. אין זה הופך את המערער למי שהיה תלוי באחותו. עובדה היא שהמערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו. ברי שאין לנו צורך לבדוק אם היא היתה סמוכה על שולחנו" {ראה גם בש"א 430/05 יפה אבוחצירא נ' נתיבות פנסיה בע"מ, תק-אר 2005(4), 379 (2005)}.
לאור זאת קבע בית-הדין כי דין הערעור להידחות, שכן, "המערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו ועל-כן, למרות שהיא התגוררה עמו במובן סעיף 5, לא זכאי המערער לפיצויי הפיטורין שהיו מגיעים למנוחה אילו פוטרה."

שאלה: מהו מבחן התלות על-פי סעיפים 130 ו- 238 לחוק ביטוח לאומי?

תשובה: משילוב הוראות סעיפים 130 ו- 238 לחוק הביטוח הלאומי עולה כי כשהן לעצמן ובהצטברותן, מעלות את המבחן התלות הדווקני והמחמיר של ה-"ילד" או ה-"נכד" במבוטח או בנפטר, עליו היו "כל פרנסתו" או "עיקר פרנסתו".
לעניין זה קבע בית-הדין ב- דב"ע ל/0-7 {יוסף וצביחה כדורי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 109} כי "בסעיף 74(א) לחוק (הוא מקבילו של סעיף 130 לחוק הביטוח הלאומי - הערת המחבר), מדובר באדם ש-"כל פרנסתו" על הנפטר, ובאדם ש-"עיקר פרנסתו על הנפטר", מדובר ב-"תלות מלאה" וב-"תלות חלקית". משבאים לפרש את המילה "עיקר" יש להביא בחשבון את תוצאות הפירוש. התוצאה של קביעה כי במקרה פלוני "עיקר" פרנסתו היתה על הנפטר היא שהתלות היתה תלות מלאה ונכון על-כן לפרש את הדיבור "עיקר" כקרוב יותר ל-"כל", כך שאין זה די ב-"מרבית", אם כי אין חייבים להגיע למצב שכל הפרנסה היתה על הנפטר" {ע"ע 1460/02 עזרא קוקה ואח' נ' מדינת ישראל רשות השידור (טרם פורסם), ניתן ביום 19.1.03; ע"ע 1273/01 יעקב צבאן ואח' נ' המועצה הדתית נתיבות, תק-אר 2003(2), 42 (2003); עב' (נצ') 1576/98 מלכה מזרחי נ' חברת ג'ובאני יוסף בע"מ, תק-עב 2000(2), 1942 (2000)}.

שאלה: האם יש למעביד זכות קיזוז על-פי סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר?

תשובה: סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כי "המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים."
פטירתו של העובד היא זו שמולידה את הזכות לפיצויי הפיטורים. אילולא נפטר העובד, לא היתה נוצרת הזכות לפיצויי פיטורים.
לא ניתן להחיל את סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר על תביעה לקבל פיצויי פיטורים שמגיש שאיר של עובד, שכן, ברגע הפטירה בו נוצרה הזכות לפיצויי פיטורים, לא קיים יותר "סכום של חוב שחייב העובד למעביד."
זאת ועוד. הזכות לקבל פיצויי פיטורים מכוח סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים יוחדה כל כולה לשאיר המנוח, וכפי שקובע סעיף 5(ג) לחוק פיצויי פיטורים אין לעזבון כל חלק ונחלה בזכות זו.
שילוב הדברים האמורים לעיל, מביא אותנו למסקנה כי בית-הדין לא יקבל טענת קיזוז של מעביד כאשר עסקינן בתביעת שאיר לקבל פיצויי פיטורים {דב"ע נז/3-98 שרה שמילוביץ נ' בית-חולים בלומנטל, תק-אר 98(2), 46 (1998); דב"ע נב/9-74 דניאל שחר נ' חברת מעדני דן בע"מ ואח', פד"ע כד 213; דב"ע נז/3-124 באלק כימיקאלס בע"מ נ' שרה פלר ואח', תק-אר 98(2), 132 (1998)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עובד שנפטר וזכאותם של השאירים לקבל פיצויי פיטורים