בקשה לעיכוב ביצוע

שאלה: מה דינה של תקנה 129(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) לעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל ערעור?

תשובה: תקנה 129(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי "תקנות 466 עד 471 בדבר עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל ערעור" יחולו בבית-הדין לעבודה.

שאלה: מה משמעותה של תקנה 470 לתקסד"א?

תשובה: תקנה 470 לתקסד"א יצרה הרחבה של המונח "עיכוב ביצוע" ככולל כל דרך לביצועם של פסק-דין או החלטה. "עיכוב ביצוע כולל למעשה כל דרך של ההוצאה של ההחלטה, עליה הוגש ערעור, מן הכוח אל הפועל. עיכוב ביצוע פירושו עיכוב השימוש בפסק-הדין באיזו דרך שהיא. כותרתה של הבקשה לא היא הקובעת את המהות של הבקשה" {ב- בש"א 6801/95 הליליס בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד מט(3), 258 (1995) נפסק מפי כב' השופט ג' בך כי "בדומה לכך, פסקתי לאחרונה ב- בש"א 7116/95, ע"א 7115/95 צראף נ' עזבון המנוח פלימן סגאש, תק-על 95(4), 163 (1995) כי בקשה שמוגשת לבית-משפט שלערעור בה מתבקש צו שיאסור על המשיבים לערעור מעשות שימוש, עד מתן פסק-דין בערעור, בהחלטות בית-המשפט קמא עליהן מערערים, איננה אלא בקשה ל"עיכוב ביצוע", שהרי בקשה כזו, ואין זה משנה באיזו כותרת בוחר לו המבקש להכתיר אותה, הינה, הלכה למעשה, בקשה ל"התליית פעולתה של החלטה". בהתאם לכך דחיתי את הבקשה, היות שבניגוד להוראות תקנות 467 ו-468 לתקנות סד"א, לא הוגשה תחילה לבית-המשפט שנתן את ההחלטות"}.
י' זוסמן כותב בספרו {סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 864} כי "ניתן, איפוא, לומר, כי עיכוב ביצוע פירושו – עיכוב השימוש בפסק-הדין באיזו דרך שהיא. בקבען כי גם עיכוב ביצוע "בכל דרך אחרת" הוא בכלל עיכוב ביצוע, התכוונו התקנות להסמיך את בית-המשפט לעכב גם ביצועם של פסקי-דין כאלה שאינם מבוצעים על-ידי משרד ההוצאה לפועל, כי אם על דרך של כפיה בהתאם לפקודת בזיון בית-משפט, כגון צווי מניעה וצווי ביצוע בעין, וכן צו ירושה וצו פירוק, ואף 'ביצועה' של החלטה שאינה מבוצעת כלל, כגון פסק-דין של הצהרה, אפשר לעכב עד לבירור הערעור, כי הרי זו 'התליית פעולתה של החלטה', כאמור בתקנה 470(3)."
תקנה 470 לתקסד"א מגדירה את מהותו של צו עיכוב ביצוע לעניין "סימן זה" של התקנות. הגבלת חלות צו העיכוב לא באה אלא להדגיש כי מדובר בעיכוב ביצוע אגב ערעור בלבד.
עיכוב ביצוע משמעו, אם כן, כל דרך שימוש בפסק-הדין או בהחלטה המעוכבים. פרסום פסק-דין או החלטה, ללא הודעה על דבר עיכובם, משמעו שימוש שלא כדין ובחוסר תום-לב בהליך השיפוטי. שימוש בלתי-ראוי כזה יכול להוות בסיס לתביעת נזיקין לכל צורותיה נגד המפרסם, ויש בה גם משום מעשה של שיבוש הליכי משפט על כל המשמעות החמורה שבכך.
עיכוב ביצוע של פסק-דין אינו מתבטא רק בביצוע או מימושו של סעד אופרטיבי שניתן בו, והוא כולל גם "התליית פעולתה של ההחלטה".
ככלל, אין עיכוב ביצוע ובפרט עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי. יחד עם זאת, "כדי שבית-המשפט יחרוג מן הכלל על המבקש להראות כי סיכויי הערעור הם טובים, וכי אם יתקבל הערעור יקשה מאוד על המבקש להחזיר את המצב לקדמותו" {ע"א 1869/01 כל בו 2000(1990) הרצליה נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2), 630 (2001)}.
ובמילים אחרות, בדרך-כלל לא ייעתר בית-הדין לבקשה לעיכוב הליכים, כאשר המדובר בפסק-דין הקובע חיוב כספי, אלא בנסיבות מיוחדות, למשל, כאשר מדובר במשיב שהוא גמלאי ונשוא פסק-הדין הוא גמלת פרישה {בש"א 7/99 תנובה נ' יהושע פאול, תק-אר 99(1), 240 (1999)} או כאשר לצורך ביצוע פסק-הדין יש צורך במימוש נכסים, היוצר לכאורה מצב בלתי-הפיך {בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פאריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5), 499 (1991); בש"א (ת"א-יפו) 3588/08 ביתן שרה ואח' נ' ברבו הייזל, תק-עב 2008(3), 2037 (2008); ראה גם דב"ע 97/392-9 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ, עבודה ארצי לא(1), 42; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה 4 תל-אביב, פ"ד נג(1), 187 (1999); ע"א 3754/01 עזבון המנוח מחמד יוסף חלאיילה ואח' נ' עזבון המנוח פאיז מחמד קסום, תק-על 2001(3), 18 (2001)}.

שאלה: מהן הדרישות המהותיות שעל בקשה לעיכוב ביצוע לענות?

תשובה: על הבקשה לעיכוב ביצוע לענות על שתי דרישות מהותיות:
האחת, עליה להיות נתמכת בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסוד הבקשה. בדרך-כלל בקשה לעיכוב ביצוע מושתתת על עובדות ועל-כן חובת צירוף תצהיר הינה מיסודותיה החשובים של הבקשה.
השניה, פירוט וצירוף אסמכתאות משפטיות לביסוס טענות המבקש בבקשה.
קיומה של תשתית עובדתית מפורטת הינה תנאי בל-יעבור העומד ביסוד בקשה לעיכוב ביצוע. היעדרה של תשתית ראויה כאמור תביא לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע.
לא די בתשתית עובדתית מפורטת אלא חובה על המבקש עיכוב ביצוע להציג בפני בית-המשפט את מלוא האינפורמציה ללא כחל ושרק, לרבות תמונת מצב של הליכים קודמים ואחרים בעלי נפקות לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.
אם הבקשה לעיכוב ביצוע מסתמכת אך ורק על טיעונים משפטיים, הבקשה איננה צריכה להיות נתמכת בתצהיר.
יוער כי, משסבור בית-המשפט שאין ליתן צו במעמד צד אחד והבקשה על פניה אינה ממין אלו שיש לדחותן על-הסף, על בית-המשפט לקבוע דיון במעמד שני הצדדים. בית-המשפט אינו יכול לדחות את הבקשה לעיכוב ללא דיון, אלא אם יפעיל הוא את סמכותו על-פי תקנה 241 לתקסד"א ויחליט על סמך הבקשה, תשובת המשיב ותגובת המבקש.
תקנה 469 לתקסד"א מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת נרחב ביותר, בבואו ליתן צו עיכוב ביצוע. ברור שאם אכן התנה בית-המשפט את עיכוב הביצוע בתנאים, משמעות הדבר שבקשת העיכוב, ללא תנאים, נדחתה וקמה הזכות למבקש העיכוב לפנות לבית-משפט של ערעור בבקשת העיכוב {י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה 7) 863; ב"ש 940/86 וולטר רוט ואח' נ' Deak & Co. Inc ואח', פ"ד מא(1), 217 (1987); ע"א 1869/01 כל בו 2000 הרצליה (1990) נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2), 630 (2001); רע"א 771/00 טרפיטק טכנולוגיות והנדסת נ' אפרים תמרי, תק-על 2000(2), 811 (2000); רע"א 1069/94 יעקב זאגא ואח' נ' שפרה גנור, תק-על 94(2), 1926 (1994); בש"א 1042/91 לייב וולדמן נ' הרי לונאי ואח', תק-על 91(2), 178 (1991); בש"א 4662/90 ע"א 4661/90 רחל זלקינד נ' טובה רוזן ואח', תק-על 90(3), 74 (1990)}.
כאמור, בבקשה לעיכוב ביצוע על בית-המשפט לבחון מהי מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו והאם יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו לאחר שבוצע פסק-הדין.
שאלה: לאיזו ערכאה על המבקש-העותר לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע?

תשובה: בטרם יפנה המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, על המבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית-משפט שנתן את ההחלטה או פסק-הדין.
מבקש העותר לעיכוב ביצוע בערכאת ערעור חייב לפנות קודם כל לבית-המשפט קמא שנתן את פסק-הדין, בין בכתב ובין בעל-פה.
בית-משפט של ערעור אינו זקוק לבקשה לעיכוב ביצוע, אלא אם הצביע המבקש באורח ברור בבקשתו בפני בית-משפט של ערעור על קיומה של פניה קודמת לבית-המשפט שעל פסקו מערערים.
כלומר, פניה קודמת כאמור הינה תנאי בל-יעבור וחלק מעילת הבקשה לעיכוב ביצוע {ע"א 6197/00 אביגדור פלדמן נ' אהרון אמינוף – שופט, תק-על 2000(3), 2011 (2000). ראה גם בש"א 3755/96 גוראב עקיבא נ' אסתר פינקל, תק-על 96(2), 916 (1996)} יש לטעון זאת מפורשות ולצרף את החלטת בית-המשפט קמא הדוחה את בקשת העיכוב בפניו. היעדר פירוט כזה יאפשר מחיקת הבקשה מחמת חוסר עילה.
יש להדגיש כי סביר להניח כי במקרה כזה שצד "שכח" לציין דבר פניתו לבית-המשפט קמא, יאפשר בית-המשפט את תיקון הבקשה או הגשתה מחדש על-מנת ל"רפא" הפגם.
זאת ועוד. לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב בפני בית-משפט של ערעור כל עוד מתקיימים עדיין הליכי דיון בבקשת העיכוב בפני בית-המשפט שנתן את פסק-הדין או ההחלטה שאת עיכובה מבקשים.
החלטה לעיכוב ביצוע לתקופה קצובה, שניתנה בערכאה הראשונה, כמוה כדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לתקופה ארוכה יותר, ובכך נפתחת בפני בית-משפט של ערעור הדרך לדון בבקשת עיכוב ביצוע על-פי תקנה 468 לתקסד"א. ואולם סמכותו אינה סמכות ערעורית אלא מקורית, והוא רשאי ואף חייב לפסוק על-פי שיקול-דעתו.

שאלה: כיצד יבחן בית-המשפט את קיומם של סיכויי הערעור?

תשובה: הכלים העומדים לרשות בית-משפט של ערעור או בית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור, בבואו לבחון אם נתקיים התנאי הראשון של קיום "סיכוי ערעור" הינם אחד משניים. האחד, כתב הערעור – אם יוגש ונספח הוא לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין או ההחלטה. השני, אם טרם הוגש ערעור עומדת בפני בית-המשפט בקשה לעיכוב יצוע, העובדות המפורטות בה, והנימוקים בשלהם צד עותר לעיכוב ביצועו של פסק-הדין או ההחלטה, והטענות בעטיין סבור הצד העותר כי יש לו אכן סיכויי ערעור.
בהיות נטל השכנוע וההוכחה רובץ על העותר לעיכוב הביצוע נגזרת מכך חובתו לפרט ולהסביר הסבר היטב את טיעוניו נגד פסק-הדין של בית-משפט קמא. יוער כי כאשר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע מתבררת בשלב הראשון, כלומר, בפני בית-משפט שנתן את פסק-הדין שאת עיכובו מבקשים, גדר השיקולים בדבר "סיכויי הערעור" שונה.
בתי-המשפט לערכותיהם השונות הטביעו 3 צורות של התייחסות לממדי הנטל ודרכי הוכחתו. ואלה הם:
הראשונה, "סיכויי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו להצלחת ערעורו {ע"א 1828/01 יצחק מונטיליו ואח' נ' יעקב דילו ואח', תק-על 2001(1), 1275 (2001)}.
השניה, "סיכויי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע כי יש לו סיכויים טובים בערעורו {ע"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1), 334 (1989)}.
השלישית, "סיכוי ערעור" משמעו קיומן של טעויות יסודיות היוצרות הסתברות גבוהה כי הערעור יתקבל {בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1), 178 (1990)}.
בתי-המשפט נקטו אם כן בשלוש רמות של נטל ההוכחה והשכנוע כאשר באו לבחון תנאי זה של "סיכויי ערעור". עם זאת, נראה הדבר שהיות והתנאי העיקרי אותו שוקל בית-המשפט בבואו להכריע בשאלת עיכוב ביצוע של פסק-דין או החלטה, הינו שאלת אפשרות החזרת המצב לקדמותו, בתי-המשפט נטו לבחור בדרך המקילה עם מבקש הביצוע בשאלת החלת התנאי של "סיכויי הערעור". כלומר, קיומו של סיכוי קלוש לערעור דיו על-מנת להצביע כי המבקש עמד והרים את הנטל המוטל עליו בשאלה זו. כמו-כן, כאשר בית-המשפט מגיע למסקנה כי למבקש אין כל סיכוי בערעור כי אז תידחה בקשת העיכוב מחמת נימוק זה בלבד.
בהיות נטל השכנוע וההוכחה רובץ על העותר לעיכוב הביצוע נגזרת מכך חובתו לפרט ולהסביר הסבר היטב את טיעוניו נגד פסק-הדין של בית-משפט קמא. יש לציין כי כאשר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע מתבררת בשלבה הראשון, דהיינו בפני בית-משפט שנתן את פסק-הדין שאת עיכובו מבקשים, גדר השיקולים בדבר "סיכויי הערעור" הינו שונה.
בבחינת סיכויי הערעור יש לבחון "היווצרות סבירות גבוהה" כי הערעור יתקבל {בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1), 178 (1990)}. רק כאשר ברור מיניה וביה מתוך החומר המונח לפני השופט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע, שאין לערעור כל סיכוי של הצלחה, תידחה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם זה בלבד {המ' 25/81 מיכאל גולדנברג נ' מיכאל בנט, פ"ד לה(2), 360 (1981)}.

שאלה: מהו העיקרון של "היעדר אפשרות להשיב את המצב לקדמותו"?

תשובה: העקרונות הנוגעים לשאלת שיקול-הדעת במתן סעדים זמניים יפים במרביתם אף לעניין הפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע.
אלא שבהבדל מהדיון בסעד הזמני, בו עדיין זכויות הצדדים אינן ברורות שכן מדובר בהליך טרם הכרעתו הסופית של בית-המשפט, הרי לעניין עיכוב הביצוע הדרישות הינן כבדות יותר שכן מדובר בהכרעה לאחר שבית-המשפט כבר נתן את פסיקתו בזכויות הצדדים, אם כי פסקו טרם הפך להיות חלוט. מכאן גם עולה ההתייחסות לסעד של עיכוב ביצוע כ"סעד זמני" באופיו שכן פסק-הדין של בית-המשפט או ההחלטה, טרם הפכו חלוטים.
העיקרון המנחה אם כן הינו שוב שאלת הפעלת "מאזן הנוחות" שבין הזוכה למפסיד. לאמור, "להיכן תהא הכף נוטה אם נשקול זו כנגד זו, אי-נוחות שתיגרם לתובע אם הצו לא ינתן, ואי-הנוחות שתיגרם לנתבע או לאחרים, אם ינתן?" {י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7)}.
חובת ההוכחה מוטלת על המבקש את הצו שצריך להוכיח לשביעות רצונו של בית-המשפט שאי-הנוחות שתיגרם לו תעלה בהרבה על זו שתיגרם לצד המשיב.
הלכה פסוקה היא שבבוא בית-המשפט לבחון את מאזן הנוחות בהליך מסוג זה, עליו להשתכנע שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה גם אם יאושר המימוש {בש"א (י-ם) 8721/01 אייל פרידמן נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2001(4), 1013 (2001); ד"ר אליעזר בן שלמה, דיני עיקולים (אוצר המשפט בע"מ) 168; רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן, פ"ד נא(3), 789 (1997)}.
זמניותו של הסעד "עיכוב ביצוע" הביא צדדים, לא אחת, להלביש בקשה לעיכוב ביצוע בלבוש של בקשה לצו מניעה זמני.
שיקול-הדעת השיפוטי המופעל על-ידי בית-המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע שונה תכלית שינוי במהותו מזה שלמדנו לעיל לעניין הסעדים הזמניים. על-אף הדמיון הסמנטי שכן גם כאן מדובר במלאכת איזון בה נוקט בית-המשפט, הרי תוכנו של שיקול-הדעת נבחן באמות-מידה שונות. שורש השוני טמון בכך שכאן מדובר בבקשה שמוגשת לאחר שזכויותיו של צד לעימות המשפטי כבר הוכרעו. הצד כבר עשה את הדרך הארוכה של הוכחת עניינו. עיכוב ביצוע משמעו העמדת אבן נגף בפני הצד הזוכה למיצוי פסק-הדין שקבע כבר את זכותו המוחלטת, בכפוף לזכות הערעור.
על-כן גם מלאכתו של בית-המשפט במלאכת האיזון אינה פשוטה שכן מכלול השיקולים הינו מצומצם ביותר. מכאן גם נגזר העיקרון שכאשר קיום איזון מלא או דומה בין הנזקים של כל צד וצד תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע. ידו של הצד שזכה בפסק-דין היא על העליונה.
תנאי זה של "אפשרות השבת המצב לקדמותו" הוא התנאי המרכזי והחשוב אותו ישקול בית-המשפט בבואו להכריע אם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אם לאו.
על המבקש עיכוב ביצוע להניח תשתית ראייתית ברורה ומפורטת לגבי מצבו הכלכלי של המשיב על-מנת להוכיח אי-יכולת החזרת הכספים. כל אימת שקיים חשש סביר שמא יהיה קשה או בלתי-אפשרי הדבר להחזיר את המצב לקדמותו, יעכב בית-המשפט את ביצוע פסק-הדין או ההחלטה.

שאלה: מהי ההלכה לעניין עיכוב ביצוע בראי בית-הדין לעבודה?

תשובה: ב- תב"ע (ת"א) נג/12- 3084 {אליהו סולטן נ' ניסים, תק-עב 93(2), 769 (1993)} קבע בית-הדין כי גם במקרים בהם לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, יש משמעות לסיכויי הערעור, אם כי לעיתים די בסיכויים לכאורה.
ב- בש"א 1402/00 {מיס אל אופנה עילית לנשים נ' כהן דנה, תק-אר 2001(1), 194 (2001)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בתל-אביב לתשלום דמי הודעה מוקדמת ונסיעות עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת לבית-דין. בית-הדין הארצי דחה את הבקשה.
ב- בש"א 1181/01 {רחימי אלברט ואח' נ' מרגוט מלכה, תק-אר 2001(2), 28 (2001)} נדונה בקשה לעיכוב פסק-דין לתשלום פיצויי פטורים. בקבלו את הבקשה קבע בית-הדין הארצי כי מ"כלל החומר שהיה בפנינו עולה, כי הפער הניכר מאוד בין עמדות הצדדים באשר לסכומים בהם חוייבו המבקשים לתשלום כלפי המשיבה, מקורו בפרשנות שנותנים הם לפסק-הדין של בית-הדין קמא, במיוחד באשר לקיזוז הסכומים ששולמו למשיבה ואופן חישובם. לאחר בחינת כלל נסיבות העניין, נחה דעתנו, כי מן הדין הוא להיעתר לבקשה וכך אנו עושים. על-כן מחליטים אנו לעכב את ביצוע פסק-הדין במובן זה, שתשלום הסכום הנתבע, למעלה מזה ששולם למשיבה, יעוכב עד שתתקבל החלטת הרשם בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור. במהלך שבוע ימים בלבד שלאחר מכן יהא בידי הצדדים לשקול המשך מהלכיהם".
ב- בש"א 1050/00 {יעל תכנה ומערכות נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2000(3), 591 (2000)} נדחתה בקשה לעיכוב בדבר פסיקת בית-הדין לגבי חיוב דמי ביטוח, הוצאות רכב וטלפון.
ב- בש"א 381/99 {לוידס רג'יסטר אוף שיפינג נ' מרים סואיד, תק-אר 2000(2), 137 (2000)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין לחישוב הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הבראה והוצאות נסיעה.
ב- בש"א 280/99 {קציר רובינסון (1985) חברה נ' משה איתם, תק-אר 2000(2), 43 (2000)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שחייב המעביד לשלם לעובד תשלומים שונים בגין דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, דמי כלכלה ופרמיית עידוד.
ב- בש"א 1035/00 {אריה נצר ואח' נ' אס ג'י די. הנדסה בע"מ, תק-אר 2000(1), 395 (2000)} נתקבלה בקשה לעיכוב ביצוע לאור העובדה שנראתה טעות יסודית בפסק-דינו של בית-משפט קמא.
ב- דב"ע נז/9-322 {יחזקאל נחום נ' מן תעשיות שמורי מזון, תק-אר 97(3), 229 (1997)} נדונה בקשה לעיכוב ביצוע כאשר העילה הינה הגשת עתירה לבית-הדין הגבוה לצדק. בית-הדין דחה בקשה לעיכוב ביצוע מחוסר סמכות וכדבריו "בית-הדין הארצי לעבודה, הוא ערכאת הערעור היחידה והסופית על פסק-דין של בית-דין איזורי. לפיכך, פסק-דינו של בית-הדין הארצי הוא אינו בגדר החלטה אשר תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 חלה לגביה" {ראו גם ב"ש 2930/91 יוסף אזולאי נ' נציבות שירות המדינה, תק-על 91(2), 576 (1991); בש"א 7/99, בש"א 12/99 תנובה נ' יהושע פאול ואח', תק-אר 99(1), 240 (1999); בש"א 218/99 בנק הפועלים בע"מ נ' מילר נחמה, תק-אר 2000(1), 108 (2000); בש"א 347/99 המוסד לביטוח לאומי נ' פרידה וימר, תק-אר 99(4), 19 (1999); בש"א 313/99 עיריית קריית ביאליק נ' ד"ר רפאל ורטהיים, תק-אר 99(3), 226 (1999); בש"א (חי') 5903/08 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ נ' פנחס (רובין) קרצב, תק-עב 2008(3), 8914 (2008); בש"א (ב"ש) 2436/08 אביסרור משה ובניו עבודות בניין ופתוח בע"מ נ' שמעון אפרים, תק-עב 2008(3), 8378 (2008); בש"א (י-ם) 1822/08 מעון "בן-דוד" נ' אהרון יהודית, תק-עב 2008(3), 9261 (2008); בש"א (חי') 3461/08 חמישקין איגור נ' לבצ'וק ולדימיר, תק-עב 2008(2), 3872 (2008); בש"א (ת"א-יפו) 3413/08 אפרים שלו נ' אלחנן צעירי, תק-עב 2008(3), 2888 (2008); בש"א (חי') 4313/08 שחף אבטחה 1989 בע"מ נ' קיסנר פלורין, תק-עב 2008(3), 1482 (2008); בש"א (נצ') 2831/08 מדינת ישראל נ' רודא עתאמנה, תק-עב 2008(3), 550 (2008); בש"א (ת"א-יפו) 2778/08 גן שירוני – רוני עמר נ' לנדביגר פרידה, תק-עב 2008(2), 8132 (2008); בש"א (נצ') 2561/08 ש.א.ש צפון והעמקים בע"מ נ' חלמי מוחמד, תק-עב 2008(2), 5536 (2008); בש"א (ב"ש) 1765/08 זוהרה אברג'יל נ' ראוג'נדר קאור, תק-עב 2008(2), 4266 (2008); בש"א (ת"א-יפו) 2271/08 רמי ועקנין נ' רמי פלר ואח', תק-עב 2008(2), 3515 (2008); בש"א (ב"ש) 1713/08 מאיר אלימלך ואח' נ' ברוורמן ילנה ואח', תק-עב 2008(2), 3678 (2008); בש"א (ת"א-יפו) 647/08 פרחי ביקל בע"מ נ' מייקל מיכאל דובדבני, תק-עב 2008(2), 7876 (2008)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה לעיכוב ביצוע