הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל
הפרקים שבספר:
- עילת התובענה
- ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
- מזונות ילדים
- מזונות זמניים
- בקשה לעיון חוזר
- מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
- מקור החיוב במזונות
- חובת ההוכחה בתביעה למזונות
- מזונות הכרחיים
- מזונות מדין צדקה
- צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
- קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
- ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
- הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
- תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
- פסיקת מזונות במשמורת משותפת
- פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
- עניינים שונים
- פתח דבר
- קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
- מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
- הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
- קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
- צו הפטר מחוב המזונות
- מזונות מן העזבון - מבוא
- סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
- הזכות למזונות
- גדרי הזכות למזונות
- הוצאות הכשרה למשלח יד
- קביעת המזונות
- בקשה לקביעת המזונות
- דרכי סיפוק המזונות
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות
- סדר העדיפות בין הזכאים
- עסקאות בזכות למזונות
- סדר עדיפות בין חובות העזבון
- בירורם וסילוקם של חובות
- מועד החלוקה
- נושא החלוקה
- שמירת דיני משפחה
- אפוטרופסות לענייני משפחה
- שיפוט בתי-דין דתיים
- מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
- בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
- פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
- דוגמאות כתבי בי-דין
סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
באשר למזונות קטינים הרי שעל-פי ההלכה הפסוקה לא ניתן לכרוך את מזונותיהם בתביעה לגירושין בבית-הדין הרבני {ראה לעניין זה גם בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2), 171 (1969); ע"א 275/87 פלד נ' פלד, פ"ד מא(4), 519 (1987); תמ"ש (נצ') 33931-03-10 מ.ל. נ' ח.נ., תק-מש 2010(4), 406 (2010)}.ב- תמ"ש 28170-10-15 {ר' ס' ח' ואח' נ' י' ח', טרם פורסם (19.01.16)} נדונה בקשת המשיב לשלילת סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לדון במזונות הקטינים.
המשיב טען בכתב הגנתו כי הגיש את תביעת הגירושין הכרוכה לבית-הדין הרבני ולטענתו מזונות הקטינים נכרכו כדין בתביעת הגירושין.
מנגד, אם הקטינים כפרה בטענת היעדר הסמכות וטענה כי מלוא הסמכות נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה.
בית-המשפט לענייני משפחה בדחותו את טענת המשיב קבע, כי עיון בכתב תביעת הגירושין {שלא צורף בכלל לכתב הגנת הנתבע} מראה שהכריכה של מזונות הקטינים נעשתה שלא כדין, ברפרוף בלא הצעות סכום ובלא פירוט הכנסות כנדרש אפילו לפי הסטנדרטים והתקנות של בית-הדין הרבני.
ב- תיק מס' 2139-64-1 (רבני) {פלונית נ' פלוני, תק-רב 2007(4), 8 (2007)} נקבע:
"ה. בשולי פסק-הדין נעיר לכב' בית-הדין הרבני האיזורי, בנוגע לקביעה בסיפא של החלטתו, ש"תביעת הילדים למזונותיהם אינה כרוכה בתביעת הגירושין של הבעל".
הדברים אינם מדוייקים. סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג- 1953 קובע:
'הוגשה לבית-דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על-ידי האישה ואם על-ידי האיש, יהא לבית-דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי בני הזוג'.
כלומר, החוק קובע בפירוש שניתן לכרוך את עניין מזונות הילדים בתביעת גירושין. אמנם בית-המשפט העליון פסק בעבר, שכריכה כאמור אינה שוללת מן הילדים את הזכות לתבוע מזונות מאביהם בבית-המשפט בשמם שלהם.
מכל מקום, גם על-פי פסיקת בית-המשפט שאין הכריכה שוללת את זכותם של הקטינים להגיש תביעה עצמאית, היא אינה שוללת את סמכות בית-הדין הרבני הקבועה בחוק.
בסעיף 25 לחוק בית-משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (תיקון תשנ"ח, 'שמירת סמכויות') נאמר, כי: 'בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית-דין דתי, יהיה בית-המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית-הדין הדתי דן בו'.
סעיף זה שם מחסום חוקי, ושולל את סמכותו של ביהמ"ש לדון בעניין שהובא לפני בית-הדין הרבני הדתי. ואין חולק שבנידון שלנו, הוגשו תביעות הבעל לפני תביעת האישה. ומשהתבקש בית-הדין הרבני לדון בעניין זה, מנוע בית-משפט לענייני משפחה על-פי סעיף 25 הנ"ל לדון כל עוד דן בעניין בית-הדין הרבני.
עוד יש להוסיף, שהתביעה לבית-המשפט לא הוגשה על-ידי הילדים, שהרי הילדים לא חתמו על ייפוי-כוח לבא-כוח האישה, ולא התחייבו לשלם לו שכר-טרחה. הם גם לא יכולים לעשות זאת, בהיותם קטינים, מחוסרי כשרות משפטית. מי שהגיש את התביעה בשמם היא האישה כאפוטרופוס טבעי על-ידי בא-כוחה.
אבל ספק רב אם היא בכלל מוסמכת לעשות זאת בנידון דידן. חוק הכשרות המשפטית (בפרק שני: 'הורים וילדיהם הקטינים') קובע, שההורים הם האפוטרופסים הטבעיים (סעיף 14) מגדיר את תפקידי ההורים (סעיף 15) מטיל על ההורים חובה לשתף פעולה (סעיף 18) ובאין הסכמה תבוא הכרעת ביהמ"ש באותו עניין (סעיף 19).
כאשר אין הסכמה בין ההורים בעניין הקשור בתפקידם כאפוטרופסים טבעיים, לדוגמה, סיפוק צרכי הקטין, חינוכו או משמורתו, יובא הדבר להכרעה משפטית.
ואכן כך נהג הבעל בתביעתו, כאשר הוא כרך בתביעת הגירושין גם את עניין המשמורת של הילדים, הסדרי ראיה ומזונותיהם.
נמצא שכל עוד לא קבע בית-הדין הרבני שמשמורת הילדים תהיה אצל האם, היא כלל אינה מוסמכת לתבוע את האב בשם הילדים כ'אפוטרופסית טבעית', שהרי גם הוא אפוטרופוס טבעי כמוה. ומי הסמיך אותה לתבוע אותו בשם הילדים? האם האב כאפוטרופוס טבעי אינו יכול להחליט לתת לילדים את צרכיהם כרצונו באופן ישיר, בלי תיווכה של האם? בנידון דידן המדובר בבנים, ואין לשלול את האפשרות שהמשמורת תהיה בידי האב.
לכן לא היה נכון לקבוע ש'תביעת הילדים למזונותיהם אינה כרוכה בתביעת הגירושין של הבעל'.
אך למרות האמור, הואיל והמשיב עצמו לא ערער על החלטת בית-הדין הרבני בעניין זה, אין אנו משנים עניין זה בהחלטת כב' בית-הדין הרבני האיזורי."