סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• עילת התובענה
• ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
• מזונות ילדים
• מזונות זמניים
• בקשה לעיון חוזר
• מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
• סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
• סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
• סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
• מקור החיוב במזונות
• חובת ההוכחה בתביעה למזונות
• מזונות הכרחיים
• מזונות מדין צדקה
• צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
• קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
• ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
• הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
• תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
• פסיקת מזונות במשמורת משותפת
• פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
• עניינים שונים
• פתח דבר
• קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
• מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
• הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
• קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
• הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
• צו הפטר מחוב המזונות
• מזונות מן העזבון - מבוא
• סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
• הזכות למזונות
• גדרי הזכות למזונות
• הוצאות הכשרה למשלח יד
• קביעת המזונות
• בקשה לקביעת המזונות
• דרכי סיפוק המזונות
• גילוי עובדות ושינוי נסיבות
• הרחבת העזבון לצרכי מזונות
• סדר העדיפות בין הזכאים
• עסקאות בזכות למזונות
• סדר עדיפות בין חובות העזבון
• בירורם וסילוקם של חובות
• מועד החלוקה
• נושא החלוקה
• שמירת דיני משפחה
• אפוטרופסות לענייני משפחה
• שיפוט בתי-דין דתיים
• מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
• בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
• פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
• דוגמאות כתבי בי-דין

קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת

1. כללי
על-מנת שיהיה ביכולתנו לקבוע את שיעור המזונות שעל הבעל לשאת, יש לדון במספר נושאים וכפי שיפורטו להלן בהרחבה. ואלה הם:

הראשון, יכולת השתכרותו של הבעל.

השני, עלינו לבחון ולקבוע את רמת החיים לה הורגלה האישה בכל אותה תקופה בה חיה עם הבעל שכן, האישה "עולה עמו ואינה יורדת".

השלישי, עלינו להתחשב בהכנסות האישה השונות, במידה וקיימות.

הרביעי, צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות.

2. יכולת השתכרותו של הבעל
כפי שראינו לעיל - בשער העוסקת במזונות ילדים - יכולתו של הבעל לשאת במזונות, יש לקבוע לא רק על-פי הכנסתו מיגיע כפיו אלא גם ממקורותיו האחרים.

כלומר, יכולתו של הבעל לצורך קביעת היקף המזונות אינה נקבעת אך ורק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים שהתקבלו ממכירת רכוש, חסכונות ופקדונות, הטבות, קופת גמל, ביטוח מינהלים, קרן השתלמות וכן פוטנציאל השתכרותו על-פי מקצועו וכישוריו {ראה גם תמ"ש (ק"ג) 40995-11-12 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2015(3), 176 (2015)}.

חשוב אף כאן להדגיש, כי אין הבעל יכול להיתלות בכך, כי הוא עובד רק 4-3 שעות ביום, ובכך להינות מכל העולמות - גם לעבוד מספר שעות ביום וגם שבית-המשפט יתחשב בכך שהוא מרוויח סכום נמוך וכתוצאה מכך ייקבע לו שיעור מזונות נמוך - על חשבונם של האישה וילדיו.

כל עוד שסכום המזונות שבעל משלם לאשתו יש בו כדי לאפשר לה רמת חיים פחות או יותר דומה לזו שבני הזוג הורגלו לה בעת שחיו במשותף, אין הוא חייב למכור רכוש פרטי משלו על-מנת לאפשר לאישה לאחר הפירוד קיום רמת חיים גבוהה הימנה.

3. רמת החיים לה הורגלה האישה
אקט הנישואין יוצר התחייבות הבעל כפי האישה ובה מתחייב לספק לאישה את מזונותיה. תרבות, מדור, חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, אחזקת בית, צרכי מזון, קוסמטיקה, ביגוד והנעלה - הם חלק מהתחייבותו של הסעל כלפי האישה.

בבואנו לדון בעניין מזונות אישה, יש לבחון ולקבוע את רמת החיים לה הורגלה האישה בכל אותה תקופה בה חיה עם הבעל.
בבואנו לבדוק את רמת חייה של האישה, יש להתייחס ולבחון את מקום מגוריהם של בני הזוג, הסביבה בה גרה האישה שכן, ככל שרמת חייה של האישה גבוהה, כך הבעל מחוייב להמשיך ולספק לאישה את אותה רמת חיים הורגלה אליה שכן, האישה "עולה עמו ואינה יורדת".

במקרים בהם בני הזוג חיו בצמצום והסתפקו בצרכים מינימאליים כך הבעל מחוייב להמשיך ולזון את האישה על-פי אותם צרכים מינמאליים.

אם, האישה באה מבית עני, אין איפוא בידי הבעל לדרוש מן האישה כי תסתפק ברמת חיים נמוכה, לה היתה רגילה טרם הנישואין. אם מצבו ומעמדו של הבעל בין אם היה עשיר בעת הנישואין ובין אם היה כני ואחר כך נתעשר - משינוי מצבו לטובה זכאית גם האישה להינות {דבריו של ב' צ' שרשבסקי בספרו דיני משפחה, מהדורה רביעית מורחבת, הוצאת ראובן מס בע"מ, 108}.

כשם שהאישה זכאית למזונות במובן הצר של המילה {אוכל}, זכאית היא גם לכסות, כלי בית, כלי מיטה ומדור. גם בנדון זה חלים הכללים של דיני המזונות, ביניהם, בין היתר, שהיא תקבל את המגיע לה לפי כבודה ובמידה סבירה.

בהקשר זה, אם הדירה המשותפת של בני הזוג תימכר יהיה על הבעל לשכור לאישה ולילדים דירה תחת הדירה שהשיתוף בבעלות בה יפורק. כלומר, עצם המעבר מדירה שבבעלות לדירה שבשכירות אין פירושו מעבר "מוה יפה לנוה רע".

אשר למימון לימודים. אין לראות בלימודים צורך של האישה אשר הינו חלק אינטגראלי ממזונותיה. תשלום עבור לימודים אינו רלבנטי לעניין מזונות האישה, והבעל אינו חייב על-פי הדין העברי לממן את עלות הלימודים.

יתירה מזאת, העובדה שהבעל מימן לימודים בעבר עבור האישה אינה הופכת את הנ"ל למרכיב של מזונות, ועל-כן גם אין נכנסות הוצאות אלו לחלק מ"רמת החיים" שבה מחוייב הבעל על-פי דין.

זכות האישה להשתמש ברכב של הצדדים הינה מרכיב מזכותה למזונותיה של האישה ואם עמדה לאישה מכונית לשימושה במהלך הנישואין, הרי שהיא תמשיך ליהנות ממנה גם לאחר פרוץ הסכסוך {תמ"א (ת"א) 151/9 גבריאלי נ' גבריאלי, תק-מח 93(2), 122 (1993); ת"א (ת"א) 4806/91 גולדברג נ' בועז, תק-מח 93(2), 2001 (1993)}.

הכלל לפיו "עולה עמו ואינה יורדת" אין פירושו שמגיעה לאישה לפחות מחצית ההכנסה של הבעל, שכן מזונות אמורים לשקף את צרכיה של האישה בהתאם לרמה לה הורגלה ולא כדי לשמש מכשיר לאיזון משאבים. משום כך, אף כי רמת חיי הבעל עולה, לאחר הפרידה, לא תהיה זו בוודאות עילה להגדלת המזונות או לשינוי מהותי הנדרש על-מנת להגדיל את המזונות.

פסיקת מזונות אישה צריכה להיעשות על בסיס צרכי האישה ורמת החיים המוכחת לעת הפסקת החיים המשותפים, מחד, ועל יסוד הערכת הכנסות הצדדים באותה עת, מאידך.

4. הכנסותיה של האישה
4.1 מעשיה ידיה של האישה
השתכרותה של האישה שייכת כל כולה לבעל. כשם שהאישה זכאית למזונות מן הבעל, כך הבעל זכאי ל"מעשה ידיה" {השתכרותה} של האישה.

לאישה הזכות לוותר על המזונות ובמקומם לשמור על מעשיה ידיה. כלומר, האישה יכולה לומר לבעל כי "איני ניזונה ואינה עושה" כך, שמצד אחד האישה מוותרת על מזונותיה מן הבעל ומן הצד השני, האישה שומרת על מעשה ידיה, כלומר, שומרת על השתכרותה.

חשוב להעיר כי אם האישה יוצאת לעבודה ומשתכרת, רשאי הבעל לומר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" אבל אין הוא זכאי לדרוש מן האישה לצאת ולהשתכר על-מנת לפטור עצמו ממזונותיה.

גם אם האישה עבדה בעבר, אך הפסיקה את עבודתה, זכאית האישה לקבל מן הבעל את מזונותיה במלואם ואין זה משנה אם היתה לאישה סיבה אובייקטיבים {כגון: מחלה}, להפסיק לעבוד ולהשתכר, אם לאו.

יחד-עם-זאת, אנו סבורים, כי על בית-המשפט ליתן את תשומת ליבו לשאלה האם האישה אינה עובדת מסיבות אובייקטיביות, אם לאו שכן ייתכנו מקרים שאישה תפסיק לעבוד מסיבות שאינן אובייקטיביות {כגון: "לעשות דווקא לבעל"}.

יתירה-מזאת, הפרקטיקה מלמדת כי לא אחת, קיבלה האישה עצה משפטית להפסיק לעבוד או אף לא לעשות כל מאמץ לחפש עבודה, וזאת במסגרת המאבק בין בני הזוג, שכן במקרה זה היתה היא זכאית למזונות וכך היה מוכבד העול הכלכלי על כתפיו של הבעל שהפך בשלב זה ליריב.

אם-כן, במקרים מתאימים ניתן לסטות מן ההלכה המושרשת ומן הדין שלפיה אין הבעל יכול לכפות על האישה לצאת לשוק העבודה, כדי שיטען - מעשה ידייך תחת מזונותייך. ואולם יש לדון כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות.

במקרה בו האישה חדלה לעבוד עקב הגשת תביעת המזונות או במהלכה, חרף עבודה מסודרת שהשתכרה ממנה קודם לכן וזאת כדי להכניס את ידה ל"כיס העמוק" של הבעל או כדי "הלכעיסו" - עסקינן בחוסר תום-לב משווע של האישה - ועל-כן ראוי לשקול סטיה מן ההלכה שאין כופים את האישה לעבוד {ע"א 638/04 ח' ר' נ' ב' ר', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.05); ע"מ (יר') 177/99 אילון נ' אילון, תק-מח 2000(1), 8801 (2000); תמ"ש 1053/03 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.06)}.

ב- ע"א 6136/93 {דינה ביקל נ' צבי ביקל, תק-על 94(2), 414 (1994)} קבע בית-המשפט באשר להשתכרות המערערת ממעשי ידיה, כי "אין להבין מדוע אישה שעבדה כל השנים אינה עושה כן עתה. ילדיה בוגרים, עתותיה עימה וככל העולה מן החומר גם כושרה בכגון דא קיים, שהרי כבר התנסתה בכך במשך שנים. לא הייתי רואה, על-כן, פסול בכך שבתוך מערכת החישובים של סכום המזונות (עליו מתווסף גם המדור בבית 'הישן' המסופק על-ידי המשיב) גם יביאו בחשבון שהמערערת יכולה לתרום על-ידי עבודתה לכיסוי צרכיה (המגיעים לכדי 6,000 ש"ח ומעלה)".

קיימים מקרים בהם האישה משתכרת למחייתה אולם, השתכרותה מוגבלת, ועל-כן יחוייב הבעל ב"השלמת המזונות" {ראה למשל ע"א 85/90 אורי רחמים נ' רות רחמים, תק-על 90(3), 787 (1990); ע"א 808/88 אמנון גרוס נ' צביה גרוס ואח', תק-על 90(1), 467 (1990)}.

משנמצא כי מעשי ידיה של האישה יש בהם כדי לספק מזונותיה, יש בכך כדי לפטור את הבעל מחובת התשלום, כל עוד האישה עובדת ומשכתרת במידה מספקת.

כאשר גדלה הכנסתה של האישה, הרי שניתן לראות בכך שינוי המצדיק הפחתת דמי המזונות עד כדי ביטולם בהתאם להכנסת האישה, צרכיה ומעמדה. ואולם, לא ניתן לדרוש את ביטול המזונות באופן רטרואקטיבי, אלא מיום הגשת התביעה להפחתתם או ביטולם {ראה לעניין זה תמ"ש (חד') 5534/01 י' ד' נ' י' ש' ואח', תק-מש 2006(3), 448 (2006)}.

דוגמא: אם השתכרותה של האישה הינה 23,000 ש"ח כטענתה בתביעה והוצאותיה, על-פי כתב התביעה, מסתכמות ב- 7,000 ש"ח נהיר כי אין מקום לפסיקת מזונות אישה שעה שנותר בידה {16,000 ש"ח} די והותר לכיסוי כל צרכיה.

4.2 פיצויי פיטורים
מטרתם של פיצויין פיטורים {או אחת המטרות}, יחד עם הזכויות הסוציאליות האחרות, היא לא רק שלא ייצא העובד ריקם בתום שירותו, אלא גם להכין לו קרן כלשהיא שיוכל להתפרנס ממנה בזמן שאין הוא יכול לעבוד, ולתלויים בו, במקרה של פטירתו.

ניתן לומר שהמשפט העברי ישקיף על-פיצויי פיטורין לא כעל מעשה ידי האישה אלא כעל זכות סוציאלית נפרדת.

כאשר אישה עסקה בעבודות שלא היתה חייבת בהן, וזוכה לפיצויי פיטורין על-פי המנהג, וכעת לפי החוק, אין לראות את פיצויי הפיטורין כשכר עבודה. את פיצויי הפיטורין יש, כאמור, לראות כביטוי לדאגתו של החוק לעתידו ולבטחונו הכספי של העובד {האישה}.

על-כן, לפי המשפט העברי אין פיצויי הפיטורין נכללים בגדר מעשי ידיה של האישה שתיקנו כנגד מזונותיה ואין הבעל יכול לדרוש שתתפרנס מהם. כלומר, אין לבעל הזכות לדרוש שהאישה תתפרנס מכסי הפיצויים שקיבלה, המיועדים למטרה אחרת, והם שלה {ראה גם ע"א 293/73 אילנה בן משה נ' אמנון בן משה, פ"ד כח(2), 29}.

4.3 גמלת נכות
תשלום הבא לפצות אדם בגין נכותו, משמע בשל כוח השתכרותו המופחת או הנשלל ממנו, ניתן לראות בו תחליף ל"מעשי ידיה".

אין, לדעתנו, כל חשיבות אם התשלום בא בצורה חד-פעמית או בצורת גימלה שוטפת או אפילו בצורת קרן, שפירותיה מיועדים למלאות את מחסורו של האדם הנפגע בכושר השתכרותו.

4.4 נכסי מלוג
נכסי מלוג הם כל אותם "נכסים" שנשארים בשליטת האישה ולבעל אין שליטה עליהם ואין הוא יכול "לסחור" בהם, למעט זכותו לקבל את הפריות הנובעות מאותם "נכסים".

ניתן לומר כי במקרים בהם האישה משכירה את דירתה, דמי השכירות ייחשבו כפירות המונפקות מהנכס, ועל-כן, הבעל זכאי לקבלם.

במידה ותוגש תביעת מזונות על-ידי האישה כנגד הבעל, בית-המשפט יתחשב בשווי הפירות של נכסי המלוג שלה.

סעיף 2א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 לא מעניק לבעל זכויות קנייניות בנכסי המלוג של האישה, אלא מורה כי בקביעת שיעור המזונות רשאי בית-המשפט להביא בחשבון את ההכנסה בפועל של האישה מנכסי המלוג שלה.

חשוב להעיר, כי מכיוון שנכסי המלוג בבעלותה הבלעדית של האישה, זכאית האחרונה שלא להשתמש בהם לצורך הפקת פירות. אם האישה תשתמש בהם, וכתוצאה מכך לא תזכה בפירות, ואולי אף תפסיד חלק מן הקרן, לא יישא הבעל בהפסד, שייפול רק על כתפי האישה.

4.5 קבלת הטבות במסגרת מקום העבודה
כאשר האישה מקבלת ארוחות צהריים במחיר מסובסד, ולמעשה כמעט בחינם, יש להתחשב בנתון זה בבאונו לבדוק את הכנסתה הפנויה של האישה. הדבר יכול להשפיע על גובה המזונות שיהיה על הבעל לשלם לאישה, אם בכלל {ראה גם ת"א (ת"א) 981/88 אמיליה אניס נ' מאיר אניס, תק-מח 90(2), 16 (1990)}.