botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל

הפרקים שבספר:

צו הפטר מחוב המזונות

סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"69. פעולות ההפטר
(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב ברתביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
(3) חבות לפי פסק-דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא, מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.
(ב) צו הפטר יהיה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל ולתקפות ההליכים בה, ובכל הליך שיוגש נגד פושט רגל שהשיג צו הפטר, בדבר חוב שממנו הופטר בצו, רשאי פושט הרגל לטעון כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר.
(ג) צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו."

סעיף 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 קובע כדלקמן:

"14. גביה וקיזוז
(א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק-הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גביה ושכר-טרחת עורך-דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל.
(ב) פסק-הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו.
(ג) היה המוסד חב לחייב סכום כסף על-פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה; החייב רשאי לפנות בעניין הקיזוז לבית-הדין האזורי לעבודה."

מלשונו של סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל עולה כי במצב הדברים הרגיל, צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחבותו לפי פסק-דין בתובענת מזונות, זולת אם הורה בית-המשפט אחרת {ע"א לוי נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.12)}.

משעה ששילם המוסד לביטוח לאומי לגרושתו של פושט הרגל תשלומי מזונות על-פי חוק, קמה למוסד לביטוח לאומי זכות סוברוגציה כלפי הנאמן בפשיטת רגל, כמי שבא "בנעליה של האישה" לעניין אותם תשלומים {ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד לה(1), 393 (1980)}.

זאת ועוד. אין להחריג את המוסד לביטוח לאומי מן הפטור שקיבל הנושה המקורי וכי חוק הבטחת התשלום אינו מיועד לשמש כאמצעי מילוט אשר בעזרתו יוכל החייב להעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית {רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.05.09); רע"א 3898/12 מאיר לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.12)}.

במצב הדברים הרגיל נכנס איפוא המוסד לביטוח לאומי לנעלי הנושה.

יחד-עם-זאת, בסעיף 69(א)(3) סיפא לפקודת פשיטת הרגל הותיר המחוקק לבית-המשפט שיקול-דעת להורות כי חבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות לא תחול על "מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה" {על שיקול-הדעת המסור לבית-המשפט גם במסגרת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל ראה ע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.10)}

רוצה לומר. על רקע חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, מיושם בפסיקת בתי-המשפט החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל במשורה ובמקרים חריגים בלבד, שבהם נתון החייב במצב קשה, שאינו עתיד להשתפר - בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדרם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת ההשתכרות שלו; בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; בין עקב הימשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים רבות; בין לנוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב - מכל הבחינות הללו גם יחד.

ב- רע"א 7940/13 {יוסף קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2014(1), 7117 (2014) נדונה בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, בה נדחתה בקשת המבקש להחיל צו ההפטר גם על חובו למוסד לביטוח לאומי בגין בגין תשלום מזונות לילדו.

המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה להחלת ההפטר המוחלט גם על חוב המזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי, חוב שנוצר בגין תשלום מזונות לילדו של המבקש.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו, כי החרגת חוב המזונות מצו ההפטר חלה גם מקום בו בעל חוב המזונות הוא המוסד לביטוח לאומי וכי אינו מוצא לנכון לפטור את המבקש מטעמים מיוחדים.

בית-המשפט קיבל את בקשת הערעור בקובעו, כי יש במאפייני המקרה ובנסיבותיו האישיות של המבקש בכדי להצדיק מתן הפטר גם על חוב המזונות.

עסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח לפני למעלה מ- 30 שנה, כך שכיום הילד לו יועדו המזונות הינו בגיר בן 34 שנה. המבקש, בן 62, נתאלמן מאשתו השניה בנסיבות טראגיות והוא סובל כבר שנים ארוכות משלל בעיות רפואיות בגינם הוא מוגדר על-ידי המדינה כנכה 100%. מצבו הכלכלי חמור, הוא מתגורר בדירת חלמיש, אין לו כל מקור פרנסה מלבד קצבת הנכות אותה הוא מקבל מהמדינה ופוטנציאל ההשתכרות שלו אפסי. המבקש מתקיים מקצבת נכות בסך של 2,600 ש"ח, כאשר לאחר קיזוז עבור ביטוח בריאות נשאר בידיו סכום של 2,497 ש"ח. מתוך האמור מבקש המוסד לביטוח לאומי לקזז 249 ש"ח, המהווים 10% מן הסכום הכולל, כך שלאחר הקיזוז יישאר המבקש עם סכום זעום של 2,248 ש"ח לצורכי מחייתו, פחות מקו העוני לאדם בודד.

ספק אם אכן ניתן להתקיים מהסכום שנקבע כקו העוני לאדם בודד, אך ברי כי הפחתת הסכום של 249 ש"ח, אותו אמור המוסד לביטוח לאומי לקזז לאורך כל ימי חייו מקצבת נכותו של המבקש, תדרדר עוד יותר את מצבו.
סיכומו-של-דבר, בהתחשב בגילו של המערער; בהתחשב במצבו הרפואי; בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל; בהתחשב שאין למבקש נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על-סך של כ- 2,500 ש"ח; בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 53,572 ש"ח כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להמשך עד תוחלת ימיו - בהתחשב בכל אלה, סבר בית-המשפט, כי מצבו של המבקש נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות בהתאם לשיקול-הדעת המסור לבית-המשפט בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל.

בית-המשפט קיבל את בקשת רשות לערער והורה על הרחבת גדר ההפטר, כך שיינתן למבקש הפטר גם מחוב המזונות למוסד לביטוח לאומי.

ב- פש"ר (מחוזי ת"א) 1253/06 {גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם אתר האינטרנט נבו (02.09.13)} החיל בית-המשפט את ההפטר גם על חוב המזונות בהדגישו, כי מדובר בהחלטה חריגה אשר אינה באה לכרסם בעיקרון הרחב של היעדר הפטר מחיוב מזונות.

במקרה הנדון, החייב הוא איש בא בימים, בריאותו לוקה, אין לו הכנסות פרט לקצבאות המוסד לביטוח לאומי ולתמלוגי אקו"ם, כל נכסיו מומשו על-ידי המשיבות עצמן זה מכבר, אין טענה כי קיים נכס כלשהוא שלא מומש או כי צפוי שינוי ביכולת החזר חובותיו, אין טענה כי החייב חי ברמת חיים גבוהה שאין לקבלה במקרה של פושט רגל העותר להפטר מחובות.

מנגד, מצבן של המשיבות, כך נטען ולא נסתר הוא שפיר. נכס נדל"ן עבר לידיהן.
לפיכך, נסיבות המקרה כמכלול מובילות למסקנה, כי באיזון בין האינטרסים השונים, של הנושות, של החייב ואף של הציבור, נוטה הכף בשלב הנוכחי - כהמלצת הנאמן והכונס הרשמי - לעבר החייב, ויש לאפשר לו, בשנות ה- 70 המתקדמות של חייו, את אותה הזדמנות שהמחוקק נאות ליתן לחייב, לפתוח דף חדש בחייו ולחיות את השנים שנותרו לו כאשר חוב המזונות אינו עומד עוד לפתחו.

בסיכומו-של-דבר, בית-המשפט העניק הפטר לחייב מחוב המזונות.

ב- ע"א 5628/14 {פלוני נ' פלונית, תק-על 2016(3), 12686 (2016)} נדון מקרה בו גבר ואישה שנישאו זה לזה חיים בנפרד כבר קרוב לשלושה עשורים, אך בהתאם לדתם הנוצרית-קתולית אינם יכולים להתגרש.

על-פי פסק-דינה של הערכאה הדתית, על הגבר לשלם לפרודתו דמי מזונות חודשיים, כל עוד מצבם הזוגי של השניים יוותר כמות שהוא.

בשלב מסויים פותח הגבר בהליכי פשיטת רגל ומבקש כי יינתן לו הפטר מחובותיו, כאשר הנושה המהותית היחידה שלו היא אשתו.

לפיכך, נדונה השאלה, האם יש ליתן במצב דברים זה צו הפטר?

בית-המשפט המחוזי, בהחלטתו, דחה את בקשת המערער למתן צו הפטר. בית-המשפט עמד על כך שהכלל הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל הוא שחיוב במזונות איננו בר הפטר ואילו ההוראה בסיפא של הסעיף הנ"ל - שלפיה בית-משפט רשאי להפטיר אף חוב מזונות - היא היוצא מהכלל, והשימוש בחריג זה "מצריך נימוקים יוצאים מהכלל ומצריך רמת תום-לב יוצאת מהכלל".

בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אמנם את תום-ליבו של החייב יש לבחון בכל אחד משלבי הליך פשיטת הרגל, אך מהפסיקה עולה שבשלב ההפטר - בו קיימת התנגשות בין האינטרסים של החייב לבין אלה של הנושים - נדרשת "רמת תום-לב מוגברת ומובהקת וחריגה" על-מנת שתינתן עדיפות לאינטרס החייב.

בנסיבות המקרה, נמצא כי המערער לא עמד ברף תום-הלב הנדרש. כך, הואיל והוא "ניפח" את חובותיו כאשר הצהיר על חובות של למעלה מ- 600,000 ש"ח, בעוד שלמעשה הבקשה הוגשה רק בגין חוב המזונות למשיבה המהווה כשליש מסכום זה, ומכאן שמטרתו "היתה לפגוע בזכויותיה של אשתו הנושה ולהציג מצג שווא"; הצהיר על חוב מזונות פסוק לטובת בנותיו, אך פסק-הדין לא הוצג בפני בית-המשפט ומשכך ייתכן שמדובר בחוב פיקטיבי; טען כי הדירה בה מתגוררת המשיבה היתה בעבר בבעלותו, אך הוא לא היה אלא דייר מוגן שאיבד את זכויותיו בעוזבו את הדירה; מחצית מהזכויות בדירה בה הוא מתגורר כיום רשומות על-שם ל', ולכן קיים חשש שהוא מימן את חלקה ומסתיר זאת; המערער לא גילה כיצד יש בידו לממן ייצוג משפטי; וכל פנייתו לבית-משפט של פשיטת רגל נועדה לעקוף את פסק-הדין של הערכאה הדתית המוסמכת.

בנוסף, המערער לא עמד בתשלומיו לאחר צו הכינוס, לא בחוב המזונות השוטף ולא בצו התשלומים, וזאת למרות שהכנסתו לא פחתה אלא אף עלתה במקצת לאחר ששכרו הועלה ל- 6,500 ש"ח לחודש.

לפיכך, נדחתה הבקשה למתן צו הפטר, תוך שצויין כי טענת המערער - בניגוד למקרים שבהם יושם בפסיקה חריג ההפטר מחוב מזונות - היא לא שאינו יכול לשלם את החוב, כי אם שהוא אינו צריך לעשות כן.

ואולם, הודגש, כי אין זה מקומו של בית-משפט של פשיטת רגל לבחון ולבקר את תוכנו של פסק-דין של ערכאה דתית מוסמכת.

המערער טען בערעורו, כי המזונות שנפסקו בפסק-הדין מלבנון אינם מזונות במובנם המקובל, אלא "חיוב עונשי-דתי" אבסולוטי.

עוד נטען, כי פרשנות בית-משפט קמא לסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל היתה דקדקנית ומחמירה מידי, באופן שיצר חוסר איזון בין דרישת תום-הלב לבין ראיית התמונה הכוללת בדבר נסיבותיו המיוחדות של המערער.

הנאמן סבר שדין הערעור להתקבל. לטענתו, יש מקום בענייננו ליישום סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, וזאת בשל מכלול הנסיבות הייחודי במקרה דנן: היות החוב מזונות אישה ולא מזונות ילדים; תקופת הפירוד הארוכה, שנראה כי אין היתכנות לסיומה בשלום בית; גובה הכנסתו של המערער וההוצאות הדרושות לגידול בנותיו, לעומת גובה הכנסתה של המשיבה שאין ילדים הסמוכים על שולחנה והמצב המורכב של הדין הדתי החל.

השיקול המרכזי המצדיק מתן הפטר מחוב המזונות, לגישת הנאמן, הוא האינטרס של בנותיו של המערער שלא נלקח בחשבון בבית-משפט קמא.

הנאמן טען, כי יש מקום ליתן הפטר גם מחוב המזונות העתידי, כנגד תשלום סכום חד-פעמי, על-מנת להביא לקיצו את הסכסוך ארוך השנים שבין המערער למשיבה.

עוד טען הנאמן, כי בית-משפט קמא שגה כשקבע כי המערער נהג בחוסר תום-לב, משום שפניה לערכאות על-מנת להביא לביטול החיוב, לרבות הליך פשיטת רגל, אינה בגדר חוסר תום-לב והמערער לא הציג בעניין זה מצג שווא; וכך גם באשר ל"ניפוח החובות", הואיל וחובתו של המערער לזון את בנותיו היא אמיתית, וגם אם זה איננו חוב פורמלי אין מדובר בחוב פיקטיבי.

הכונס הרשמי סבר אף הוא כי יש לקבל את הערעור וליתן למערער הפטר מחוב המזונות. זאת מפני שתכליתם של תשלומי מזונות, כעולה מהחקיקה הישראלית, הוא להבטיח את קיומם של הזכאים להם תוך התייחסות לנתונים הפרטניים בכל מקרה.

לעומת-זאת, חוב המזונות הנדון בענייננו הוא "מעין קנס מתמשך", עונשי במהותו, ומהתנהגות המשיבה עולה כי היא אינה זקוקה לסכומים הללו לצורך מחייתה.

לפיכך טען הכונס הרשמי, כי אין לראות בחובו של המערער למשיבה כחוב מזונות כלל, ואף אם ייקבע כי זהו חוב מזונות יש ליתן ממנו הפטר מכוח סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל והוא הדין גם ביחס לחובות עתידיים.

בית-המשפט קיבל את הערעור במובן זה שנקבע כי למערער יינתן צו הפטר מחוב המזונות שמועד פירעונו קודם למתן צו הכינוס {חוב שהתגבש עד למועד צו הכינוס} ובשים-לב, כי באשר לחוב העתידי, אין פקודת פשיטת הרגל מאפשרת ליתן הפטר.

ב- פש"ר (ב"ש) 38100-06-11 {מ' ח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2016(4), 13456 (2016)} נדונה בקשת חייב לקבוע כי צו ההפטר שניתן לו בגין חובותיו, יחול על חוב המזונות בגין העבר אותו הוא חב.

בדיון שהתקיים בסוגיית ההפטר בעניינו של החייב, ניתן צו הפטר לאלתר, בשל חוסר תועלת לנושים מהמשך ניהול ההליכים.

החייב הינו בן 64 שנים, ולטענתו הוא סובל מתחלואים קשים. הוא מוגבל בראיה ובניידות ואין ביכולתו לעמוד בתשלום החוב בגין דמי המזונות שלא שולמו למוסד לביטוח הלאומי בסך 132,000 ש"ח, ובתשלום בגין חוב המזונות לגרושתו על-סך של כ- 105,000 ש"ח.

לטענת החייב, הוא מתקיים מקצבת נכות זעומה בסך של כ- 2,612 ש"ח והוא נעדר כושר השתכרות, בהווה ובעתיד.

החייב טען, כי הכנסתו החודשית מקצבת הנכות אינה מאפשרת לו להתקיים בכבוד, במיוחד לאור העובדה שהוא נדרש לשאת בתשלום עבור תרופות בסך של 700 ש"ח מידי חודש, והוא נתמך על-ידי עמותות שונות הדואגות לו לסלי מזון בסיסיים.

החייב טען בכתב התשובה שהגיש מטעמו, כי בתו הקטינה בעבורה נדרש חוב דמי המזונות בילתה את מרבית זמנה עימו והוא דאג לכל חסרונה. הוסיף החייב וטען, כי אימה של הקטינה עובדת למחייתה ומצבה הכלכלי שפיר, מה גם שבתו הקטינה מועסקת בעבודות מלצרות.

המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשת החייב וטען, כי נסיבותיו האישיות של החייב אינן מהוות נסיבות קיצוניות וחריגות שבגינן יש להורות על מתן צו הפטר גם ביחס לחוב המזונות.

יחד-עם-זאת, טען המוסד לביטוח לאומי, כי בשל נסיבותיו האישיות של החייב, הוא יסכים לחייב את החייב בתשלום עבור חוב המזונות בגובה 10% בלבד מקצבת הנכות לה הוא זכאי.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה קבע, כי החייב במקרה דנן, הינו בן 64, ומתקיים מקצבת נכות בשיעור של כ- 3,600 ש"ח בחודש. נכון הוא, שמצבו הבריאותי של החייב הינו מורכב ושבגינו הוא נעדר יכולת השתכרות. יחד-עם-זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין חוב המזונות אינו ישן, וכי הזכאית לדמי המזונות עודנה קטינה.

טענות החייב ביחס למצבה הכלכלי של אם הקטינה וביחס לכך שהקטינה שהתה אצלו מרבית הזמן והוא דאג לכל חסרונה, אינן מבין הטענות שיש להתחשב בהן, בסוגיית החלת ההפטר על חוב המזונות.

ב- פש"ר (חי') 49262-09-14 {שלמה אמסלם נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון, תק-מח 2016(4), 14400 (2016)} נדונה בקשת חייב למתן הפטר גם מחוב המזונות בשים-לב לגילו, מצבו הרפואי, גיל הילדים ומכלול נסיבות העניין.
בית-המשפט קבע, כי העובדה שהמוסד לביטוח לאומי לא הגיש תביעת חוב אינה מעלה ואינה מורידה בשאלה האם יש ליתן לחייב הפטר גם מחוב המזונות.

בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי בית-המשפט סבר, כי רב הדימיון על השוני בין נסיבות תיק דנן לנסיבות כפי שפורטו בעניין קצקה וגמזו.

בנוסף, ובשים-לב לכך שלחייב דרגת אי-כושר תפקודית בשיעור של 60% ולא בשיעור של 100% הורה בית-המשפט, כי יינתן לחייב הפטר גם מחוב המזונות בכפוף לכך שהמוסד לביטוח לאומי יהא רשאי לקזז 10% מסכום הגימלה שמקבל החייב במשך 48 חודשים ובחלוף 48 חודשים יינתן לחייב הפטר ביחס ליתרת החוב בר התביעה.

ב- פש"ר (ת"א) 50945-05-11 {גבריאל בן שושן נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2016(4), 10868 (2016)} נדונה בקשת החייב להפטר מצו המזונות, כך שזה יחול על תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו על-ידי המוסד לביטוח לאומי בשנת 1992.

בבקשה הנתמכת בתצהירו של החייב, נטען בין היתר, כי לחייב חוב מזונות בסך 106,000 ש"ח. המדובר בחייב בן 61, אב לשלושה ילדים בגירים, בת בגיל 36, בן בגיל 31 ובת נוספת בגיל 24.

החייב החל בשנת 2000 לעבוד בעבודות מזדמנות ומזה כ- 9 שנים אינו עובד וכל הכנסתו והכנסת אשתו הינה מגמלת הבטחת הכנסה בסך של 3,140 ש"ח לחודש.
עוד נטען כי מאחר ואין לחייב ולאשתו היכן להתגורר, הם מתגוררים אצל אחיו בחולון בדירה בשכירות סוציאלית מעמידר. החייב מציין, כי הוא מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 28% עקב בעיות גב, סובל מלחץ דם וסוכרת, עבר אירוע מוחי לפני כשנתיים ונוכח גילו ומצבו הרפואי מתקשה למצוא מקום עבודה בלשכת התעסוקה.

המוסד לביטוח לאומי בתגובתו מתנגד להחלת ההפטר על חוב המזונות, וזאת אף לאור נסיבותיו האישיות של המבקש. לטענת המוסד לביטוח לאומי, החוב של החייב כלפיו אינו חוב עצמאי אלא חוב שנוצר מכוח דיני הסוברוגציה, עת שהמוסד לביטוח לאומי נכנס בנעלי הזכאים למזונות לאחר שהוא משלם את תשלומי המזונות על-פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972.

הכונס הרשמי בתגובתו ובשים-לב לאחוז הנכות הנמוך יחסית של החייב ולכך שלא נשלל כושר השתכרותו וכן לעובדה כי לא הוכחו נסיבות אשר מנעו ממנו את תשלום דמי המזונות במועדם, סבור, נוכח הזהירות שיש לנקוט עת מדובר בהפטר מחוב מזונות, כי דין בקשת החייב להידחות.

בית-המשפט קיבל את הבקשה בקובעו, כי עסקינן בחייב מבוגר בגיל 61, מצבו הבריאותי אינו שפיר, מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 28% ואף עבר פעמיים אירוע מוחי חולף.

מדובר באדם נטול נכסים אשר אינו משולב במעגל העבודה מזה כעשור שנים וקיים ספק באפשרות השתלבותו במעגל העבודה בעת הזו ובקיומו של כושר השתכרות ממשי בפועל.

חוב המזונות הינו חוב ישן, ילדי החייב הינם מבוגרים, כאשר נטען שהילד לגביו קיים חוב המזונות, או מרביתו, הינו כיום בן 32. מעיון בתיק עולה כי לא נטען לחוסר תום-לב ביצירת החובות.

בנסיבות העניין, וחרף השיקולים הראויים שהעלה המוסד לביטוח לאומי בתגובתו ועמדת הכונס הרשמי, בית-המשפט מצא כי נסיבותיו האישיות הפרטניות של החייב ונסיבות הבקשה מצדיקות, באופן חריג, היעתרות לבקשת ההפטר מחוב המזונות.

ב- פש"ר (ת"א) 57008-07-13 {לזר סטרולוביצי נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב ואח', תק-מח 2016(4), 10846 (2016)} נדונה בקשת המבקש להורות כי הפטרו יחול אף על חוב המזונות אותו הוא חב למוסד לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי בתגובתו מתנגד להחלת ההפטר על חוב המזונות, וזאת אף לאור נסיבותיו האישיות של המבקש.

הנאמן בתגובתו ציין, בין היתר, כי מדובר בחייב מבוגר, פרוד מזה כ- 25 שנים, אב לשלושה ילדים בגירים המצויים בשנות ה- 30 לחייהם, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,050 ש"ח ומתפרנס מאיסוף בקבוקים, בעל פוטנציאל השתכרות אפסי, שצו התשלומים בעניינו נקבע על-סך של 100 ש"ח לחודש והוא נטול נכסים.

לטענת הנאמן, בהתחשב בגילו של החייב, במצבו הרפואי, בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל ובכך שאין לחייב נכסים והשתכרותו העיקרית היא הבטחת הכנסה, סבור הנאמן כי מצבו בא בגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות. הכונס הרשמי השאיר את ההחלטה לשיקול-דעת בית-המשפט.

בית-המשפט קיבל את הבקשה בקובעו, כי עסקינן בחייב מבוגר בגיל 61, מצבו הבריאותי אינו שפיר, במסגרת תיק פשיטת הרגל שילם צו תשלומים בסך 100 ש"ח לחודש, הכנסתו מתשלום הבטחת הכנסה שמשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עומדת על-סך של 2,050 ש"ח והוא משתכר אף מאיסוף בקבוקים. מדובר באדם ערירי, נטול נכסים. חוב המזונות הינו חוב ישן, ילדי החייב הינם מבוגרים, כאשר הקטן שבהם הינו כבן 32. מעיון בתיק עולה כי לא נטען לחוסר תום-לב ביצירת החובות.

במקרה הנדון, וחרף השיקולים הראויים שהעלה המוסד לביטוח לאומי בתגובתו, בית-המשפט מצא כי נסיבותיו האישיות הפרטניות של החייב ונסיבות הבקשה מצדיקות, באופן חריג, היעתרות לבקשת ההפטר מחוב המזונות {ראה לעניין זה גם פש"ר 1308-01-11 וקנין ואח' נ' הכונס הרשמי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.16); פש"ר 25726-08-10 חדד ואח' נ' הכונס הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.15)}.

מן האמור לעיל, ניתן לסקור את השיקולים הרלוונטיים כפי שהתגבשו עד כה להחלת החריג המאפשר את הכללת דמי המזונות בצו ההפטר. ואלה הם:

(1) כושר הפירעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד;

(2) קיומם של נכסים בבעלותו של החייב;

(3) גילו ומצב בריאותו של החייב;

(4) מצבו האישי והמשפחתי של החייב;

(5) נסיבות היווצרות החוב;

(6) האם מדובר בחוב מזונות לעבר בלבד או עסקינן בחוב שוטף שממשיך להיצבר;

(7) חלוף הזמן מעת יצירת החוב ובשים-לב לשאלת תרומתו של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו וכדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להשתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על-מנת שבסופו-של-יום יופטר ממנו;

(8) האם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים;

(9) האם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחיה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל;

(10) מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות;

(11) האם תיפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימלי בכבוד;


(12) האם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים;

(13) עמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל.

יוער, כי רשימה זו עודנה חלקית והושמט ממנה שיקול מרכזי - הוא עיקרון תום-הלב.