botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל

הפרקים שבספר:

פסיקת מזונות במשמורת משותפת

1. הקריטריונים לפיהם יורה בית-המשפט על משמורת משותפת
בבוא בית-המשפט להכריע בעניין המשמורת עליו להציב מול עיניו עיקרון מנחה מרכזי אחד והוא טובת הילד אשר יסודותיו נקבעו בחוק הכשרות המשפטית.

פרידת הורים ופירוק המסגרת המשפחתית בה גדל הילד לעולם פוגעת באינטרסים שלו משום שטובתו דורשת מערכת יציבה ומוכרת המתקיימת בעזרת שני ההורים.

לכן, שקילת טובת הילדים בקשר למשמרות והסדרי הראיה היא בבחינת הרצון להשיג את הרע במיעוטו.

על עקרונות אלו עמדה כב' השופטת ד' דורנר ב- בר"א 4575/00 {פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2001)} לפיהם "לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרדה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו (ראו ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד טו 760, 764 (1961)). לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרדת ההורים על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המדגישים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם-זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם-כך על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים".

לעיקרון טובת הילד כעיקרון עצמאי, יחיד, מנחה בנוגע למשמורת קטינים התייחס כב' השופט י' דנציגר {בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

כב' השופט י' דנציגר מדגיש כי המושג טובת הילד הוא מושג אמורפי שיש לצקת בו תוכן בהתאם למקרה הקונקרטי והנסיבות הספציפיות של כל מקרה {ראה גם בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

עוד נקבע כי ההתייחסות של בית-המשפט צריכה להיות אל הילד הספציפי אשר עניינו נדון בפניו {בג"צ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פורסם באתר האינטרנט נבו (1998)}.

בשנים האחרונות, בעקבות שינויים חברתיים בתפיסת ההורות בקרב שני בני הזוג ובעקבות רצונם של אבות להיות מעורבים יותר ויותר בגידול ילדיהם, החלה להתפתח גישה משפטית חדשה ביחס למושג המשמורת.

גישה זו מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת {ראה תמ"ש (ראשל"צ) 7856-02-10 ש' א' נ' ס' י' א', תק-מש 2012(3), 193 (2012)}.
מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית רבה יותר כאשר ההורים מתגרשים.

המסקנות הנלמדות מאותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם אפשרות להעניק להם תמיכה רגשית וביטחון, ככל שהיה סיפק בידיהם לתת מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.

עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על-ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים ביחסם שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר לפיכך המסקנה החד-משמעית היא שיש לשאוף ליצירת תנאים לאחריות משותפת וחלוקת זמן רחבה של שני ההורים עם ילדיהם {ראה גם תמ"ש 28951/09 ג' נ' ג', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010) שם נחקרו שני מומחים מאוניברסיטה בחיפה שהביעו עמדתם המקצועית בשאלת המשמורת המשותפת}.

יחד-עם-זאת, כדי לקבוע ששני ההורים מתאימים לשמש כאחראיים במשותף לילדיהם או במילים אחרות כדי שתקבע "משמרות משותפת" {מושג שטרם השתנה} חייבים להתקיים מספר תנאים מקדימים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזיים בחייהם, מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים והערכה הדדית {ראה גם תמ"ש (יר') 19660/07 פלונית נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.
הורים מתאימים הינם הורים בעלי מסוגלות הורית טובה. כלומר, שניהם מעורבים בצורה טובה ודומה בחיי ילדיהם, שניהם מקדמים את הקטינים ונותנים מענה ראוי לצורכיהם, הילדים תופסים את שני ההורים כהורים טובים, לילדים טוב בשני הבתים, בבית שבו נשארו לגור אצל אמם וגם בבית האב באזור קרוב ביותר למקום מגורי האם כדי להיות קרוב אליהם, שני ההורים מקיימים תקשורת טובה ביניהם.

אומנם נדרשת תקשורת טובה בין הורים על-מנת לקיים משמורת משותפת, אך עצם הדרישה לתקשורת טובה עשויה לשמש כחרב פיפיות כנגד קביעת משמורת משותפת שכן ההורה המתנגד למשמורת משותפת יכול לשבש את התקשורת כדי לסקל את האפשרות לקביעת משמורת משותפת.

נדגיש כי בשלב שבו בית-המשפט קובע משמורת משותפת הוא איננו יכול ברוב המקרים, לעמוד על התנאי של תקשורת ברמה טובה ושיתוף פעולה מירבי בין ההורים אלא לצפות לתקשורת סבירה שתלך ותשתפר לאחר ההכרעה השיפוטית תוך מתן הדרכה לשני ההורים לתיאום הורי, כל זאת כמובן כשמדובר בשני הורים ראויים בעלי מסוגלות הורית טובה ומעורבים בחיי ילדיהם ודורשים טובתם.

ממקרא שני סעיפים 24 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית יחדיו ספק אם ניתן להורות על משמורת משותפת של שני ההורים.

הדעות חלוקות בהתייחס להסדר המשמורת המשותפת, אולם הפסיקה הכירה בקיומו של מוסד זה {ד"נ 23/72 גולדשטיין נ' גולדשטיין, פ"ד כז(2), 197; ע"מ (ת"א) 1180/05 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2006(1), 2360 (2006)}.
יחד-עם-זאת, ניתן למצוא בפסיקה התייחסויות להסדר זה כהסדר המצוי בחיתוליו בכל הנוגע לזיקתו לעיקרון טובת הילד {ע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו; תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007)} כמו גם הטלת ספק בקיומה של הכרה נורמטיבית - מכוח סעיפים 24 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במוסד המשמורת משותפת {תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007); תמ"ש (חי') 45002/97 א.ר. נ' ד.פ, תק-מש 99(4), 63 (1999)}.

פרופ' פ' שיפמן בספרו {דיני המשפחה בישראל, כרך ב', 274} מסביר מהי, לגירסתו, משמורת משותפת. לדבריו:

"המודל העיקרי של הסדרים למשמורת קטינים הוא מסירת ההחזקה בילד לאחד ההורים, על-פי-רוב לאם, תוך השארת זכויות מגע להורה האחר. מודל זה מתפרנס מחלוקת תפקידים רווחת, שעל-פיה עיקר האחריות הטיפולית בילדים מוטל על האם, ועיקר האחריות הכלכלית מוטל על האב. מסירת המשמורת לאם, תוך השארת זכויות 'ביקור' לאב, נתפסת כהמשך של ה'סטטוס קוו' כפי שהיה קיים בעת מהלך הנישואין.

בשיטות משפט אחרות מורגשת נטיה לעודד הורים להגיע להסדר של 'החזקה משותפת' (JOINT CUSTODY) המחלק ביניהם שווה בשווה את גידולו של הילד והטיפול בו. אומנם הסדר כזה מצריך רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים השרויים בקרע ובמתח עקב הפירוד שחל ביניהם, כשם שקשיים טכניים עלולים להכביד על ביצועה של החזקה משותפת. אבל סירובו השרירותי של צד לשתף פעולה בקביעת הסדר להחזקה משותפת נזקף לחובתו, אם ההסדר נכשל, וכתוצאה מכך, על בית-המשפט להחליט מי מבין ההורים ראוי להעדפה בקבלת ההחזקה בילד. היתרון הטמון בהסדר להחזקה משותפת הוא, בראש ובראשונה, חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים, על-פי-רוב האב, מן הדאגה לילד.

הביטוי 'זכויות ביקור' (VISITATION-RIGHTS) בו משתמשים כדי לתאר את זכויות המגע של ההורה הלא משמורן (NON-CUSTODIAL PARENT) רק מבליט את חולשת מעמדו של אותו הורה, כאילו היה אורח המבקר את ילדו, ותו לא. בחברה בה נתבע שיווי זכויות ההורים וחובותיהם, מן הראוי היה ששיטת המשפט תטפח אחריות עקרונית שווה של שני ההורים הן בדאגה הטיפולית לילד והן בדאגה החומרית לו."

כאשר בית-המשפט דן בסכסוכי משמורת, השיקול של טובת הילדים, עומד בראש ובראשונה למול נגד עיניו. עיקרון זה כולל בתוכו את זכויותיו של הילד לרבות מכלול צרכיו והאינטרסים שלו {ראה גם בג"צ 5227/97 מיכל דוד ואח' נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', פ"ד נה(1), 453 (1998)}.

משמורת משותפת (Joint Custody) הינה הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם {פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (התשמ"ט), 274 וכן, ד' הקר " 'אמהות' 'אבהות' ומשפט: ניתוח סוציולוגי של השדה המעצב הסדרי משמורת וראיה בגירושין", חיבור לשם קבלת תואר שלישי (אוניברסיטת תל-אביב, 2003), 256}.
כב' השופט יהושע גייפמן סוקר את ה"ויכוח" המתנהל בעניין המשמורת המשותפת וכדבריו כפי שאלה הובאו ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007)}:

"14. משמורת משותפת (Joint Custody) הינה הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם. (ראה פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (תשמ"ט) 274, ד' הקר " 'אמהות' 'אבהות' ומשפט: ניתוח סוציולוגי של השדה המעצב הסדרי משמורת וראיה בגירושין", חיבור לשם קבלת תואר שלישי (אוניברסיטת תל-אביב, 2003), 256 (להלן: "ד' הקר").

15. הדעות חלוקות בהתייחס להסדר המשמורת המשותפת, אולם הפסיקה הכירה בקיומו של מוסד זה. (ראה ד"נ 23/72 גולדשטיין נ' גולדשטיין, פ"ד כז(2), 197; ע"מ (ת"א) 1180/05 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2006(1), 2360 (2006)) עם-זאת, ניתן למצוא בפסיקה התייחסויות להסדר זה כהסדר המצוי בחיתוליו בכל הנוגע לזיקתו לעיקרון טובת הילד (ראה ע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר המשפטי נבו) כמו גם הטלת ספק בקיומה של הכרה נורמטיבית - מכוח סעיפים 24-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - במוסד המשמורת משותפת (ראה תמ"ש (חי') 45002/97 א.ר נ' ד.פ; תמ"ש (חי') 11850/03 ה.ק ואח' נ' י.ק; תמ"ש (חי') 35031/99 ר.א ואח' נ' א.א פורסמו באתר המשפטי נבו).

16. מאז שנות ה- 70 של המאה העשרים ועד היום מתנהל בשיח האקדמי בחו"ל ויכוח ער בין המצדדים בהסדר המשמורת המשותפת לבין המתנגדים לו ככל שהוא נוגע לרווחתם של קטינים. ויכוח זה מלווה במחקרים התומכים בכל אחת מהעמדות (ד' הקר (שם), 257).

17. בהקשר זה ראוי לציין, כי בישראל נערך מחקר מקיף הבוחן במסגרתו, בין היתר, מהותם של הסדרי משמורת וראיית קטינים. ממצאיו מצביעים, כי נכון להיום הסדר מסוג משמורת משותפת אינו מתקיים כדבר שבשגרה בסכסוכי משמורת קטינים (ראה ד' הקר (שם).

18. הסדר מסוג משמורת משותפת מחייב קיומם של תנאי-סף מקדמיים:

א. מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים.

ב. רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים. קיומו של שיתוף פעולה הורי טוב ותקין - תכליתו הבטחת מהלך חיים בריא יציב ורגוע לקטינים, מניעת טלטולים וחוסר ודאות הכרוכים בהליך הגירושין (ראה עמ' 1086/05 פלוני ואח' נ' פלונית, פורסם באתר המשפטי נבו).

ג. רצון הילד. במסגרת זכויותיו של קטין עומדת לו הזכות להביע רצונו אף בהליך משמורת העוסק בעניינו. עיקרון זה קבוע בסעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אליה הצטרפה ישראל בשנת 1991 (כתבי אמנה 31, 1038). פרמטר זה ייבחן במקרים בהם מדובר בקטין המסוגל לחוות-דעתו וישוקלל, בין היתר, בהתאם לגילו, רמת בגרותו והבנתו.

19. פרמטרים נוספים חשובים לא פחות אותם ניתן לבחון במסגרת הכרעה בדבר משמורת משותפת הינם: מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים, קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים, מגורי ההורים בסמיכות זו לזה, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. יודגש - מדובר ברשימה בלתי-סגורה של פרמטרים - רשימה אשר ראוי כי תבחן לאורן של נסיבות המקרה העומד בפני בית-המשפט."

לאחר שיקלול כל הקריטריונים כאמור לעיל, ובקובעו כי לא ניתן לאשר הסדר של משמורת משותפת, תוך שהינו דוחה את התביעה למשמורת משותפת, קובע כב' השופט י' גייפמן:

"21. כעולה מהחומר שהוגש לבית-המשפט, מדובר בזוג הורים המנהל מערכת יחסים קונפליקטואלית רווית מתחים מזה שנים. לא זו בלבד שלא מתקיימת רמה גבוהה של שיתוף פעולה כנדרש לקיומו של הסדר משמורת זה - אלא שלא מתקיימת רמת תקשורת סבירה בין שני ההורים, המערבים אף לעיתים את הבנות בסכסוכים שביניהם (ראה עדות פקידת הסעד הגב' ויטלי וכן סיכום הראיון עם הבנות לעיל).

העתרות להסדר משמורת משותפת, בנסיבות אלה, אינה עולה בקנה אחד עם טובתן של הקטינות.

מדובר בשלוש בנות המתמודדות עם הקשיים הכרוכים בסכסוך גירושין קשה ומתמשך בין הוריהן ואין ספק כי הותרת המצב הקיים על כנו בהתאם להמלצות הגורמים הטיפוליים ולרצון הבנות - עשוי להיטיב עם מצבן ולתרום ליציבות בחייהן."

ב- בש"א (חי') 5525/05 {ר.א. ואח' נ' א.א, תק-מש 2006(1), 435 (2006)} מנה כב' השופט א' גלובינסקי מספר קריטריונים לפיהם "יורה" על משמורת משותפת. ואלה הם:

(1) כאשר כל הורה מאמין כי ההורה השני חשוב לילדים;

(2) כאשר כל הורה מאמין שההורה השני הוא הורה טוב דיו לילדים;

(3) כאשר זוג ההורים גרים בקרבת מקום אחד לשני, דבר המאפשר קשר טוב יותר;

(4) כאשר הילדים מעדיפים משמורת משותפת של שני ההורים;

(5) כאשר המשמורת המשותפת של שני ההורים היא לטובת שניהם;

(6) כאשר ההורה שצריך לשלם מזונות בעבור הילדים - משלמם בצורה סדירה ועיקבית;

(7) כאשר שני ההורים משתפים פעולה ביניהם ושיתוף פעולה זה הוא טוב;

(8) כאשר שני ההורים גמישים לעניין צרכי הילדים;

(9) כאשר שני ההורים מקיימים תקשורת טובה ביניהם;

(10) כאשר כל אחד מן ההורים מגן על הילדים מפני הקונפליקט שנוצר אצלם מן הסכסוך בין ההורים.

במקרה דנן, קבע כב' השופט א' גלובינסקי כי הורי הקטינים אינם מקיימים את "ה- 10 הקריטריונים" כאמור ואף לא חלק מהם ולכן משמורת משותפת של שני ההורים איננה אפשרית.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 7760/96 {י.ו. נ' ל.ו., תק-מש 2005(1), 140 (2005)} קבעה כב' השופטת טובה סיון כי "אין מקור משפטי לגבי משמורת משותפת" וכי זהו "יציר המציאות".

עוד היא קובעת, כי היתרון הטמון במשמורת משותפת הוא "חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים על-פי-רוב האב, מן הדאגה לילד".

זאת ועוד. כב' השופטת טובה סיון קובעת כי "הביטוי "זכויות ביקור" בו משתמשים כדי לתאר את זכויות המגע של ההורה הלא משמורן רק מבליט את חולשת מעמדו של אותו הורה, כאילו היה אורח המבקר את ילדו ותו לא".

במקרה הנדון, קבעה כב' השופטת טובה סיון כי ההורים לא קיימו שיתוף פעולה ביניהם ובמילותיה "כי במחיר המלחמה ההדדית בין ההורים לא נלקחת כלל במכלול השיקולים הפגיעה בקטין".

לאור האמור, כב' השופטת טובה סיון לא קיבלה את המלצת המומחה, אשר קבע כי ניתן ליתן משמורת משותפת לשני ההורים, וקבעה כי יש לקבוע משמורן אחד לילד וכי להורה השני יקבעו הסדרי ראיה תוך שההורה המשמורן יקבע את הטיפול שיינתן לקטין.

על פסק-דין זה של כב' השופטת טובה סיון, הגיש הבעל ערעור, שנדחה, הוא ע"מ 1086/05 {פלונית נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט פסק-דין}.

ב- תמ"ש (ת"א-יפו) 30541/04 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(1), 34 (2007)} העידו מספר פקידות סעד לעניין הקריטריונים בהם ניתן יהא להורות על משמורת משותפת. האחת העידה:

"ש. מהם המקרים שבהם ראוי למשמורת משותפת?

ת. כאשר המסוגלות ההורית של שני ההורים היא דומה או זהה, כאשר יש מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים, כאשר יש קשר טוב, כאשר הילדים מבטאים שהם רואים בשני ההורים את הדמויות הפסיכולוגיות שלהם. אלה פחות או יותר האלמנטים שיכריעו במשמורת משותפת ורצון ההורים ותקשורת טובה בין שני ההורים."

השניה העידה:

"ש. מה ההמלצה שלך לעניין המשמורת?

ת. ההמלצה שלי היתה שלא תהיה משמורת משותפת. השיקולים היו שכדי שתהיה משמורת משותפת צריך מספר רב של תנאים שאף אחד לא התקיים במערכת הזאת. תנאי הכרחי ראשון שתהיה מסוגלות שווה של שני ההורים ושהילדים יחוו את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם. מה שלא התקיים, שלאחר כל הבדיקות והבחינות במיוחד המפגשים האחרונים שלנו עם הבנות, במיוחד המפגש האחרון עם הבנות לאחר ועדת התסקירים נוכחנו לדעת שהבנות רואות את הבית של האם כבית מרכזי, הם מאוד אוהבות את האב, באות אליו לעיתים קרובות, כל אחת לפי דרכה. אבל בכל זאת האם והבית שלה הם הבית המרכזי של הבנות. גם מבחינה פיזית הם תארו שהם באו לאב לאחר שהם מתרחצות ומחליפות בגדים אצל האם. מבחינה רגשית הם תיארו דיאלוג זורם, פתוח יותר עם האם מאשר עם האב. הם בהחלט תיארו תחומים מסויימים שבהם האב הוא יותר מרכזי, למשל כמו בתחום של לימודים. מה שלא התקיים שהמערכת הזאת היא מערכת שאנו קוראים לה מערכת עתירת קונפליקטים, שבה לא רק שאין דיאלוג בין ההורים - מה שנחשב לחיוני במשמורת משותפת, אלא יש מאבק בלתי-פוסק שנים רבות בבית-המשפט, אצל פקידי סעד, בכל מקום אפשרי. זה פחות או יותר."

חשוב להבהיר, כי בחוק הכשרות המשפטית לא נזכר המנוח "משמורת", ופסיקת בתי-המשפט התייחסה אל התיבה "משמורת" כאל הזכות להחזקתו של הקטין, היינו היכן יגור הקטין ומה יהיו זכויות ההורה שאין הקטין גר איתו להסדרי ראיה {ראה לעניין זה גם סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית}.

סבורים אנו, כי התיבה "משמורת" היא גזרה צרה יותר מתוך המונח הרחב של אפוטרופסות והוא המקום בו יתגורר הקטין {ראה לעניין זה גם תמ"ש (טב') 5782-08-09 א' ק' נ' נ' ק', פורסם באתר האינטרנט נבו (23.10.11); תמ"ש (ת"א) 36621/06 ט' מ' נ' ע' מ', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.11.09)}.

משנה-תוקף יש לדברים אלה, לאור הוראות סעיפים 24 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית החוזרים על המינוח של "החזקה" בקטין, מקום שהורים אינם גרים יחד.

אמור מעתה. משמורת, היא קביעת מקום מגוריו של קטין בעוד יתר תפקידי האפוטרופוס כהגדרתם בחוק, נשארים של שני ההורים גם יחד. כלומר, ההורה המשמורן שאינו משמורן, או אף במקרה של "משמורת משותפת" - היינו כאשר טקין חולק מגוריו בין שני הוריו.

הנה-כי-כן, חרף המאבק על המשמורת בין ההורים ובלא קשר להכרעת בית-המשפט בעניין המשמורת, שני ההורים הם אפוטרופסים לקטין וכל החלטה משמעותית בחייו של הקטין, לרבות בעניין בריאותו, חינוכו וכיוצא בזה, צריכה להתקבל בצוותא חדא על-ידי שני ההורים.

בהקשר האחרון מצופה, חרף חילוקי הדעות והמאבקים המשפטיים בין ההורים בעבר ובהווה, כי יניחו הם בצד את כל משקעי העבר ויפעלו בשיתוף פעולה למען טובת ילדיהם המשותפים.

2. חיובו של אדם במזונות ילדיו הנמצאים במשמורת משותפת
שאלת חיובו של אדם במזונות ילדיו הנמצאים במשמורת משותפת חוזרת ועולה, חדשות לבקרים, על שולחנם של בתי-המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני נוכח התרבות המקרים, בשנים האחרונות, בהם חולקים הילדים הקטינים את זמני שהותם באופן שווה אצל כל אחד מהוריהם.

תשובה לשאלה זו אינה פשוטה וקשורה קשר הדוק לדין החל במדינת ישראל על מזונות קטינים והיישום הנכון של דין זה במצבים אלה {לעניין זה ראה עמ"ש 1180-05-14 א' א' נ' מ' א', טרם פורסם (26.03.15) כפי שיובא להלן בהרחבה}.
זמני השהות של האב עם ילדיו, שהמשמורת עליהם נמסרה לאם, אמורים להילקח בחשבון עת מחייבים אותו במזונותיהם. בזמן שהותם עימו הוא נושא ישירות במזונותיהםובסיפוק צרכי מדורם.

כשהילדים שוהים עם האב פעמיים בשבוע ללא לינה או עם לינה וכל סוף שבוע שני, קצר או ארוך, גם אז יש לקחת בחשבון, במסגרת חיובו במזונות, את העובדה כי במהלך פרקי זמן אלה הוא נושא ישירות במזונותיהם.

קל וחומר במשמורת משותפת בהזמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים שווה. יחד-עם-זאת, בכל הסדר משמורת, גם במשמורת משותפת, יש לקבוע את המזונות בהתאמה לדין האישי, כדין המחייב בנושא זה ובהתאם להוראות חוק המזונות וכלל שלחייב יש דין אישי שאינו פוטר אותו משלומם כפי שנתפרש בפסיקתו של בית-המשפט העליון וזאת לא רק כאשר הכנסות שני ההורים זהות, אלא גם כשיש פער בהכנסות ביניהם.

זאת ועוד. לצורך החיוב במזונות על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים באשר לצרכי הקטינים שעניינם עומד לדיון, תוך הבחנה בין צרכים הכרחיים וצרכים שמעבר לכך כמו גם ממצאים עובדתיים בנוגע להכנסות ההורים - האב והאם.

משנקבעו הצרכים ההכרחיים יחוייב בהם האב, לילדיו הקטני קטנים והקטנים במלואם. יחד-עם-זאת, מאחר שמחצית הזמן הם שוהים אצל האב אמור הוא להיות מחוייב אך בתשלום מחציתם לאם בגין פרק הזמן בו שוהים הקטינים עם האם.

משכך, גם כאשר הכנסות שני ההורים שוות, אין זה נכון לקבוע כי כל אחד מהם יישא במלוא הוצאות צרכי הקטינים לרבות מזונם, ביגודם, מדורם, הוצאות החזקת מדורם וכיוצא בזה בעת שהותם של הקטינים עם האב {ראה למשל תמ"ש (ראשל"צ) 16785-09-12 ל' ר' ואח' נ' ל' ר', פורסם באתר האינטרנט נבו (11.02.13)} שכן, חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הקטינים נמסרת לאם ובין אם היא נמסרת לאב ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים {לעניין זה ראה בע"מ 2561/08 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.07.08) שם אושר חיובו של אב לספק את צרכי בתו הקטינה בזמן שהיא שוהה אצל אמה הגם שהוא בעל המשמורת על הקטינה}.

העובדה, כי הקטינים שוהים עם האב מחצית החודש ובפרק זמן זה נושא הוא בצרכיהם ההכרחיים ישירות, לא פוטרת אותו מליתן בידי האם את העלות בגין פרק הזמן של המחצית האחרת שהקטינים שוהים עימה.

כך למשל אם הקטין זקוק לסכום של 1,500 ש"ח לכיסוי צרכיו ההכרחיים החודשיים, האב יעביר לידי האם, משום חובתו לשאת בצרכיו ההכרחיים, 750 ש"ח לחודש והפטור הניתן לו הוא בגין פרק הזמן שהקטים שוהה עימו, זאת ותו לו.

בהקשר זה, נשאלת השאלה, מה הדין באשר להוצאות הדיור והמדור? לאור העובדה כי הוצאות אלה {כגון שכר דירה וארנונה} אינן תלויות בשהות הקטינים, אזי, הוצאות אלה אינן פוחתות למחצית אך ורק בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת {לעניין זה ראה בע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.06) ו- עמ"ש 54256-09-14 א' כ' ואח' נ' ב' כ', פורסם באתר האינטרנט נבו (08.02.15) למול עמדתו של בית-המשפט ב- עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.12.14) וב- עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 ל' ר' ואח' נ' ד' ר', תק-מח 2015(1), 1589 (2015)}.

יחד-עם-זאת, הטלת הוצאות הדיור והמדור של הילדים במשך כל החודש על האב, גם לפרק הזמן שהם לא נמצאים עם האם בדירתה, מתעלמת מהוצאות הדיור והמדור של הילדים שהאב נדרש לשלם משום חובתו לספק את דיורם ואת הוצאות מדורם כשהם עימו.

את הפתרון לכך נמצא בדין האישי. חובתו המוחלטת של האב לשאת בהוצאות הדיור והמדור של ילדיו הקטינים עד גיל 15 הינה למדור אחד. אין על האב חובה מוחלטת לשאת בעלות של מדור כפול, גם לא מדור וחצי. את חובתו המוחלטת הוא ממלא כשהוא נושא בעלות דיורם ומדורם לתקופה שהם אצל האם {מחצית} ולתקופה שהם אצלו {מחצית}.

העלות הנוספת שנוצרת בשל המשמורת המשותפת, בגין מחצית החודש שהקטין לא נמצא אצל האם אלא אצל האב, איננה צורך הכרחי ואת הנשיאה בה יש לעשות על-פי דיני הצדקה. בכך, ניתן ביטוי לשוויון בנטל, בשל הנטל המוגבר שנוצר בסוגיית המדור, בשל המשמורת המשותפת, ובגדרי הדין העברי.

יודגש, כי בגדר הוצאות הדיור והמדור ישנן הוצאות שהן תלויות שהות כגון חשמל ומים, אלא, שלצורך התחשיב הכולל מדובר בפער זניח.

3. שיקול-הדעת השיפוטי בפסיקת מזונות במשמורת משותפת
סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 {ייקרא להלן: "חוק לתיקון דיני המשפחה"} קובע כדלקמן:

"3א. מזונות קטין
(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

בפסיקת מזונות קטין לפי סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה מהות חיובם של האב והאם במזונות זהה לכל צרכי הקטין באשר הם.

לצורך קביעת שיעור המזונות בו יחוייב הורה לקטין לפי סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה, על בית-המשפט לדלות ולשקלל שלושה נתונים שונים בלבד: צרכי הקטין, יחס ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ויחס חלוקת הזמן בו מצוי הקטין אצל מי מהוריו.

ביצוע התחשיב בפסיקת מזונות לפי סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה יכול להיעשות בנקל לפי נוסחה מתמטית שאומצה בפסיקת בתי-המשפט {לעניין זה ראה ע"מ 1098/07 פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.08.08, עמ"ש (חי') 42513-09-14 א' ש' נ' י' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.15)}.

לעומת-זאת, אין בדין האישי נוסחה מדעית או אריתמטית שתקל על בית-המשפט במלאכת פסיקת המזונות בכלל ובפרט בנסיבות בהן המשמורת משותפת וחלוקת זמן השהייה של הקטינים עם ההורים זהה.

לצורך בחינת החיוב של בית-המשפט להשית על אב כלפי בנו הקטין {עד גיל 15} מכוח הדין העברי, הנמצא במשמורת משותפת של שני הוריו, פסיקת המזונות לא תהא שלמה אם לפני בית-המשפט לא ייחשפו חמשת הנתונים הבאים:

הראשון, צרכיו ההכרחיים של הקטין, לא כולל מדור והוצאות מדור. בהיעדר נסיבות חריגות, בית-המשפט יכול לצאת מנקות הנחה כי נתו זה צריך לעמוד כיום על-סך של 1,400-1,300 ש"ח לחודש לילד, כפוף להלכת ורד שקובעת, כי אין לחשב מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה של צרכי ילד אחד.

השני, עלות מדור בסיסי ממוצע לקטין והוצאות מדור זה עבורו, בהתאם להלכות אוהר והראל. נתון זה הוא תיאורטי בעיקרו שכן אין הקטין דר לבדו. נתן זה גם נגזר, כאמור, ממספר הקטינים שעניינים נדון.

השלישי, הכנסתו החודשית הפנויה של האב. נתן זה צריך לתת ביטוי למשכורתו ברוטו של האב בהפחתת ניכויי חובה, עלות מדורו של האב {שכירות או משכנתא} והוצאות מדורו כמו גם הפחתת מלוא הסכום שמצא בית-המשפט כמבטא נכונה את צרכיו ההכרחיים של הקטין וכן מחצית עלות מדורו הבסיסי והוצאות מדורו המשולמת לידי האם בגין פרק הזמן בו שוהה הקטין אצלה.


הרביעי, הכנסתה החודשית הפנויה של האם. גם נתון זה צריך לתת ביטוי להוצאו האם הנדרשות למדורה והוצאות מדורה בדומה לאב.

החמישי, צרכיו הלא הכרחיים של הקטין. נתון זה מביא לידי ביטוי את החובה מדין צדקה החלה על שני ההורים בסיפוק צרכיו הלא הכרחיים של הקטין, לרבות סיפוק הפער שבין המדור הבסיס {בו חב האב לבדו} למדור הראוי.

מאחר שאין מדובר בחובה מוחלטת אזי ייתכן שבית-המשפט יחליט להעמיד נתן זה גם על אפס בנסיבות מסויימות {בנסיבות בהן לקטין יש משלו או במקרים בהם פסיקת סכום כלשהו תביא למצב בו שני ההורים, לאור הכנסתם הפנויה, יוותרו ללא אמצעים לכיסוי צרכי מחייתם}.

על בית-המשפט לקבוע נתון זה רק לאחר שקבע את הנתונים הקודמים בסדר, שנוגעים, כאמור, בין השאר, להכנסה הפנויה של ההורים, מאחר שכפיית חיוב מדיני צדקה חלק רק ב"אמיד" ויש לבדוק אם מצבו הכלכלי של האב-הנתבע, בהתחשב בצרכיו, מאפשר לו לתת צדקה {יוער, כי על-פי המשפט העברי פרנסת אב את עצמו קודמת לפרנסת כל אדם וכל עוד שאין לו כדי פרנסתו - אינו חייב בצדקה; ראה בהקשר זה ע"א 4480/93 פלונית נ' פלונית, פ"ד מח(3), 461}.

4. הגישות השונות: האסכולה החיפאית - אסכולת המרכז - האסכולה הצפונית - האסכולה התל-אביבית
קיימות מספר גישות. ואלה הן:

האסכולה החיפאית. זו האסכולה הוותיקה ביותר. אם כי, לאחרונה היא "עודכנה", מכל מקום ב- בע"מ (חי) 318/05 {פלוני נ' פלונית, פורסם באתר נבו (30.01.06)} פסק בית-המשפט הפחתה של 25% בחיוב האב במזונות בתו {לו הקטינה היתה נמצאת במשמורת בלעדית של האב} וזאת כאשר מתקיימת בין ההורים משמורת משותפת. במקרה זה נפסק סכום מזונות של 1,400 ש"ח לחודש.

ב- עמ"ש (חי) 54256-09-14 {א' כ' נ' ב' כ', פורסם באתר נבו (08.02.15)} פסקה ערכאת הערעור החיפאית, הפחתה של 30% מהחיוב שהיה מוטל על אב במקרה של משמורת בלעדית של האם, במקרה של משמורת משותפת.

אסכולת המרכז. בפסק-דין, אשר ניתן על-ידי ערכאת הערעור בבית-משפט המחוזי מרכזי {עמ"ש (מרכז) 25027-02-14 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר נבו (28.12.14)} נפסק כי במשמורת משותפת, ניתן להסתפק בשיעור של 50% מדמי המזונות הרגילים. במקרה זה הכנסות הצדדים היו זהות {כ- 11,000 ש"ח לחודש}.

נפסק גם כי בעניין הוצאת המדור, ונוכח זהות שכרם של הצדדים, השתתפות האב במדור תופחת ב- 50% מן החיוב הרגיל שעומד על 40% {לשני ילדים}.

בפסק-הדין בעניין בע"מ 50603-01-14 {ע' ר' נ' ד' ר', פורסם באתר נבו (06.01.15)} היתה הפחתה בשיעור 50% בהוצאות המדור שחוייב האב במסגרת המזונות.

גילאי הילדים {שלושה} מ- 7.5 שנים עד 12 שנים לערך, ובין הצדדים התקיימה חלוקת זמני שהות שוויונית, ולפיכך הפחיתו 50% מדמי המזונות הכוללים וכן מההוצאות של הקטינים למדור.

האסכולה הצפונית {נצרת}. ערכאת הערעור בנצרת קיבלה חלקית ערעור על פסק-דין של בית-המשפט לענייני משפחה ב- עמ"ש (נצ') 25235-04-14 {פלוני נ' פלונית, פורסם באתר נבו (11.02.15)} והערעור לעניין הפחתת המזונות לאם נדחה ב- בר"ע לבית-המשפט העליון {ראה בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר נבו (21.05.15)}, שם נפסקו מזונות נמוכים חרף המשמורת המשותפת, אך היו פערי השתכרות משמעותיים בין הצדדים, והאב השתכר הרבה יותר מהאם.

האסכולה התל-אביבית. ב- עמ"ש (ת"א) 41760-10-13 {פלוני נ' מ' ר' פ' (קטינה), פורסם באתר נבו (27.08.15)} נקבע, כי עת עסקינן במשמורת משותפת של קטין בן 18-15, ככל שבין ההורים לא קיים פער כלכלי שיש להתחשב בו, ההורים יישאו באופן שווה בכל צרכי הילדים, ולא יוטל חיוב של תשלום מהורה אחד למשנהו, אלא כהחזר חלקי בהוצאה זו או אחרת ששולמה על-ידי ההורה האחר.

5. בע"מ 919/15 פלוני נ' פלוני ואח', בע"מ 1709/15 פלוני נ' פלונית ואח' - דיון מורחב של בית-המשפט העליון
בתיקים אלו, נדרש בית-המשפט העליון להכריע בשאלה כיצד ייקבעו מזונות קטין כאשר עסקינן במשמורת משותפת והכנסות הצדדים דומות.

ביום 06.12.16 התקיים דיון בעניין זה ובית-המשפט העליון צפוי ליתן הכרעתו. עם מתן פסק-הדין נדאג לעדכן פרק זה.

6. הלכה למעשה
ב- בע"מ (חי') 318/05 {פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.06)} קבע בית-המשפט כי כאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם, והאב נושא באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה, מזונות מופחתים.

שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת, ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות גובה הכנסות שני ההורים, רמת החיים לה הורגלו הקטינים וצרכי הקטינים.

במקרה הנדון, בית-משפט של ערעור ראה לנכון להעמיד את שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת בכ- 25% מסכום המזונות שהאב היה מחוייב בו, לו היו הקטינים נתונים למשמורתה הבלעדית של האם {ראה גם תמ"ש (יר') 508-09-12 מ' ז' נ' ש' ז', פורסם באתר האינטרנט נבו (15.04.15) ו- עמ"ש (חי') 54256-09-14 א' כ' נ' ב' כ', פורסם באתר האינטרנט נבו (08.02.15) שם הופחתו המזונות ב- 30% נוכח המשמורת המשותפת}.

בית-המשפט הדגיש, כי על-אף האמור בעניין הפחתת שיעור המזונות במקרים של משמורת משותפת, הרי שהוצאות המדור החלות על האב אינן פוחתות אך בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת. עיקר ההוצאה בגין מדור - שכר דירה וארנונה - אינו תלוי במספר הימים בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם. לפיכך, אין להפחית חלק זה של מזונות הקטינים מחלקו של האב, על-אף שמדובר במשמורת משותפת.

ב- עמ"ש 1180-05-14 {א' א' נ' מ' א', טרם פורסם (26.03.15)} קבע בית-המשפט, כי כאשר עסקינן בקטין שהוא בן מתחת לגיל 15 {האב חייב בצרכיו הבסיסיים ואילו ההורים שניהם חייבים בצרכים שמעבר לכך} והנמצא בחלוקת זמן שוויונית בין ההורים, כשכל אחד מההורים נושא במלוא צרכי הקטין בתקופה בה שוהה עימו, הנוסחה שיש בה כדי להקל על בית-המשפט במלאכת חישוב סכום מזונות הקטין בו חב האב לתשלום לאם הינה כדלקמן:

(1) מחצית מצרכיו ההכרחיים של הקטין לא כולל מדור והוצאות מדור {חלקו של האב במזונות ההכרחיים של הקטין בתקופה שהקטין שוהה אצל אימו}.

(2) לסכום המתקבל יש להוסיף מחצית עלות מדור בסיסי ממוצע לקטין והוצאות מדור זה עבורו {חלקו של האב במדור בסיסי והוצאות מדור זה עבור הקטין בתקופה שהקטין שוהה אצל אימו}.

(3) לסכום המתקבל יש להוסיף את היחס בין ההכנסה הפנויה של האב אל מול ההכנות הפנויות של שני ההורים במכפלת הצרכים שמעבר להכרחיים, להם מתווספת עלות מדור והוצאות מדור בסיסי לקטין בתקופה שיאנו שוהה אצל האם.
(4) לסכום המתקבל יש להחסיר מחצית צרכיו הלא הכרחיים של הקטין {קיזוז הצרכים מעבר להכרחיים בהם נושא האב בתקופה שהקטין שוהה אצלו}.

במקרה דנן, עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה במסגרתו חוייב המערער לשלם לידי המשיבה, אימם של שני ילדיו הקטינים, מזונות בסכום קצוב, מידי חודש בחודשו, וכן לשאת במחצית הוצאותיהם לחינוך ולבריאות הגם שהם נמצאים במשמורת משותפת בה חלוקת הזמןשבו הקטינים שוהים אצל כל אחד מהצדדים - המערער והמשיבה - שווה.

בית-משפט לענייני משפחה העמיד את צרכיהם ההכרחיים של הקטינים - שני בנים ילידי 2002 ו- 2005 - מעל גיל 6 שנים, על-סך 2,800 ש"ח לחודש ואת הצרכים שמעבר לכך על 2,000 ש"ח לחודש.

את הכנסות האב אמד בית-המשפט לענייני משפחה כדי 12,000 ש"ח לחודש ואת הכנסות האם אמד בית-המשפט לענייני משפחה כדי 16,438 ש"ח לחודש.

על בסיס נתונים אלה חייב בית-המשפט לענייני משפחה את המערער להעביר לידי המשיבה, כהשתתפות במזונות הקטינים, סכום של 3,000 ש"ח לחודש לאחר שהפחית, בשל המשמורת המשותפת, רבע מההוצאות ההכרחיות {בהתאם ל- עמ"ש 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.06)} והוסיף לחיובו 900 ש"ח בגין ההוצאות שמעבר להכרחיים.

בנוסף, בית-המשפט לענייני משפחה חייב את המערער לשלם מחצית מהוצאות החינוך לרבות ספרי לימוד, שיעורים פרטיים והוצאות רפואיות חריגות וכן חוגים וקייטנות לפי בחירה לתקופה שהילדים אצלו.
את קצבת הילדים חילק בית-המשפט לענייני משפחה בשווה בין המערער למשיבה.

בית-משפט לענייני משפחה לא פסק מאומה בגין הוצאות דיור בקובעו, כי למשיבה דירה בבעלות בה היא מתגוררת עם הילדים, ונמנע מלקבוע את הוצאות המדור של הקטינים הגם שציין כי הצרכים ההכרחיים שקבע בגובה 2,800 ש"ח לא כוללים מרכיב זה של הצרכים.

בית-משפט של ערעור התערב בחלק מקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית-המשפט לענייני משפחה בקובעו, כי לטעמו יש מקום להוסיף לצרכים ההכרחיים רכיב הוצאות דיור זהה לזה שיש למערער - סך של 3,600 ש"ח לחודש. בסיכומו-של-דבר קבע בית-משפט של ערעור:

"בנסיבות אלה אין כל מניעה, וכך ראוי שייעשה, לעשות שימוש אסרטיבי בגישה המאזנת ולהטיל על האם השתתפות גבוהה יותר בכל הנוגע לצרכים שמעבר להכרחיים לפרק הזמן בו הקטינים שוהים עם האב, מאשר התחשיב האריתמטי-הטכני שצויין לעיל. זהו השלב השלישי בסדר השלבים של מתווה החישוב, בו על בית-המשפט להפעיל את שיקול-דעתו ולעשות שימוש במרחב התמרון שדיני הצדקה על-פי הדין העברי, נותנים בידיו. זהו המקרה, בו ניתן לקבוע כי האם תישא במלוא הצרכים שמעבר להכרחיים, גם לתקופה שהילדים שוהים עם האב, וכנגד חובתו של האב להעביר לאם 2,120 ש"ח מידי חודש לצרכים ההכרחיים של הילדים לפרק הזמן שהם אצלה, היא תעביר לו, מנגד, 1,000 ש"ח מידי חודש כנגד הצרכים שמעבר לכך לפרק הזמן שהם אצלו, כך שבסופו-של-יום האב יעביר לה מידי חודש סך של 1,120 ש"ח בלבד. סכום זה, בו יחוייב האב לשלם לאם הוא אומנם סכום נמוך יותר מהסכום לתשלום לפי הנוסחה (1,780 ש"ח), אך הוא מתבקש מהפעלת הגישה המאזנת, בניסובת המקרה, הפעלה שתואמת את הדין האישי."

ב- עמ"ש 41385-03-15 {י' ג' ואח' נ' מ' ג', טרם פורסם (21.01.16)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בעניין תביעה למזונות קטינים בני 11.5, 12.5 ו- 17.5 שנים בעת מתן פסק-הדין.

מניתוח הפסיקה אליה התייחס בית-משפט קמא בפסק-דינו, הוא סיכם כי נכון להיום, כאשר מדובר בתביעות למזונות בין יהודים, ניתן, ראוי ואפשר לחתור ולהגיע לתוצאות צודקות ושוויוניות בפסיקת מזונות ילדים הן באמצעות פרשנות תכליתית שוויונית של הדין העברי והן באמצעות יישום שוויוני של האמור בו.

בית-משפט לענייני משפחה במסגרת החלטה בעניין המזונות הזמניים קבע כי על המשיב לשלם סך של 2,500 ש"ח עבור כל אחד מהילדים בציינו כי צרכי הילדים נאמדו - בעת חייהם המשותפים - בסך של 12,000 ש"ח.

עוד נקבע, כי בהתחשב במשמורת המשותפת של הצדדים ובהתחשב כי אחד הילדים מעל גיל 15 והחיוב לגביו כולו מדין צדקה ואילו שני הילדים האחרים מתחת לגיל 15 ולגביהם חב האב חבות מוחלטת במזונותיהם - יופחת סך השווה לשיעור של 30% מצרכי הילדים ודמי המזונות יעמדו על-סך של 5,250 ש"ח בחודש {ללא מדור, החזקת המדור והוצאות מיוחדות}. לסכום זה התווסף חיוב להשתתף במדור הילדים והחזקתו בסך 2,300 ש"ח בחודש.

לסיכום, בית-המשפט לענייני משפחה חייב את המשיב במזונותיהם הזמניים של הילדים בסך כולל של 7,550 ש"ח ובנוסף בכל הוצאות החינוך של הילדים. עוד נקבע, כי קצבת הילדים, תשולם כולה לידי המערערת.

בפסק-דינו קבע בית-המשפט לענייני משפחה כדלקמן:

עד למועד פירוק השיתוף בפועל - חוייב המשיב לשלם סך של 4,000 ש"ח בתוספת השתתפות במדור בסך 2,700 ש"ח. בסך-הכל חוייב המשיב לשלם סך של 6,700 ש"ח בחודש עבור שלושת הילדים בחלקים שווים, עם הפחתה ב- 2/3 ממזונות כל ילד, כאשר הוא מתגייס לשירות צבאי והפסקת החיוב בתום השירות הצבאי.

בנוסף נקבע, כי המשיב יישא בכל הוצאות החינוך והחוגים של הילדים במישרין למוסד/גורם המספק השירות/חוג/טיפול.

ממועד פירוק השיתוף - חוייב המשיב לשלם דמי מזונות בלבד ללא מדור בסך כולל של 4,000 ש"ח בחודש. עוד נקבע, כי ממועד זה הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות החריגות, כאשר החיוב יעמוד על כנו גם כאשר הבת הגדולה תתגייס לשירות צבאי.

המערערת מבקשת לקבוע כי סכום המזונות, שהיה על בית-המשפט לפסוק לטובת הקטינים, צריך היה להיות גבוה באופן משמעותי מן הסכום שנפסק. לטענתה, פסיקת מזונות בסך 4,000 ש"ח בחודש, כולל מדור עבור שלושה ילדים, במשמורת משותפת שוויונית, איננה עומדת בקנה אחד עם ממצאיו וקביעותיו של בית-המשפט לענייני משפחה באשר לרמת הצריכה בה חיה המשפחה לפני הפירוד, גובה הכנסות המשיב ונכסיו.
מנגד, המשיב טען, כי המשמורת המשותפת, שאיננה חלק מ"טקטיקה" שמטרתה להשפיע על גובה המזונות, נמשכת כשנתיים והתשלומים החודשיים בהם נושא המשיב בעבור ילדיו מגיעים לסכום העולה לכדי כ- 12,000 ש"ח והם אינם מצדיקים הגשת ערעור.

במסגרת הדיון בערעור, מיקדה המערערת את טענתה בתקופה שעד פירוק השיתוף ובהדגשה כי המזונות שלאחר פירוק השיתוף יהיו כנפסק, בהנחה של חלוקה שוויונית.

בית-משפט של ערעור קיבל חלקית את הערעור בקובעו, כי בשים-לב לשיקולים שעמדו לנגד עיניו של בית-משפט קמא בעת שפסק את גובה המזונות הזמניים, והואיל ולא חל כל שינוי שיצדיק שינוי בהם, יש להותיר את חיוב המזונות בגובה החיוב אשר נקבע בהחלטה למזונות זמניים.

בהתאם לכך, יש לקבוע כי המשיב יחוייב בתשלום דמי מזונות - בגין התקופה שעד לפירוק השיתוף - בסך של 5,250 ש"ח בגין שלושת הילדים בתוספת מדור בסך 2,700 ש"ח {כולל החזקת המדור}.

עוד נקבע, כי ההפחתה שנערכה מן החיוב הכולל של המזונות, בשיעור של 30% משיעור המזונות {ללא מדור}, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת, בין היתר לנוכח המשמורת המשותפת.

ב- תמ"ש 29969-05-13 {התובעת נ' הנתבע, טרם פורסם (07.12.15)} קבע בית-המשפט, כי הקטינים יהיו במשמורתם המשותפת של שני הצדדים. למסקנה זו, השלכה על חלוקת נטל צרכי הקטינים בין ההורים.

האב, משתכר בסכום חודשי של 6,236 ש"ח לחודש {לאחר ניכוי חובה בלבד}. לטענת האב הינו משלם להוריו דמי שכירות בסך 1,500 ש"ח. לעניין האחרון, קבע בית-המשפט, כי לא הוצגו בפניו מסמכים מאמתים ולאור יחסי האב עם הורים ניתן להגיע למסקנה כי בפועל מתגורר האב בדירת הוריו מבלי שהוא נושא בתשלום דמי שכירות.

האם, משתכרת בסכום חודשי של 9,925 ש"ח לחודש {לאחר ניכוי חובה בלבד}. האם מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה בגינה היא משלמת דמי שכירות חודשיים בסך של 3,000 ש"ח לחודש.

הקטינים שוהים עם האב מספר לא מבוטל של ימים בחודש כאשר בזמנים אלה הוא נושא בצרכיהם ישירות.

בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה - לאחר שהביא בחשבון את יכולתם הכלכלית של ההורים, צרכי הקטינים וחלוקת זמני שהותם אצל שני ההורים - כי יהיה נכון להעמיד החיוב במזונותיו של כל קטין על-סך של 850 ש"ח לחודש.

בנוסף, על הצדדים להמשיך ולשאת בהוצאות חינוך ובריאות של הקטינים בחלקים שווים. קצבת הילדים ומענק הילדים המשולמים על-ידי המוסד לביטוח לאומי ישולמו לאם בנוסף לדמי המזונות.

בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו, כי דמי המזונות ישאירו בידי כל אחד מההורים מקורות כספיים שווים, פחות או יותר, לצורך סיפוק צרכי הקטינים ישירות במועדים שהם שוהים הקטינים אצל כל אחד מהם.

ב- רמ"ש (חי') 46702-06-15 {פלוני נ' פלונית ואח', תק-מח 2015(3), 37696 (2015)} עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט לענייני משפחה במסגרתה הורתה על הפחתת המזונות הזמניים שנפסקו בעבור הקטינה בסכום של 1,250 ש"ח, כך שכיום מזונותיה הועמדו על-סך של 3,750 ש"ח.

בהחלטת המזונות הזמניים פסק בית-המשפט לענייני משפחה מזונות זמניים בעבור כל אחד מהקטינים, בשיעור של 5,000 ש"ח. לאחר מכן, החליט בית-המשפט לענייני משפחה להפחית את סכום המזונות של הבת בלבד ב- 25%, קרי בסכום של 1,250 ש"ח.

בית-משפט לענייני משפחה קבע בהחלטה הנ"ל את פערי ההכנסה שבין הצדדים ואת העובדה כי המשיבה אינה עובדת, כמצדיקים הפחתה מינימלית המוכרת בפסיקה {25%} בסכום המזונות של הבת הקטינה לנוכח המשמורת המשותפת והתגוררותה עם המבקש.

בית-משפט של ערעור דחה הבקשה בקובעו, כי עסקינן בהחלטת מזונות זמניים בהם התערבות ערכאת הערעור נעשית במשורה ובצמצום, ורק במקרים בהם ניתנה ההחלטה על יסוד שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים שהיה מקום ליתן עליהם את הדעת. הוא הדין גם בהחלטות לשינוי מזונות זמניים שנפסקו עקב שינוי נסיבות.

בנסיבות המקרה דנן, כפי שפורטו ונומקו על-ידי בית-משפט לענייני משפחה, שאינם מוטעים על פניהם, אין בהם התעלמות מנתונים רלוונטיים ואף נתמכים בהלכה הפסוקה, ולאור העובדה כי מדובר במזונות זמניים בלבד, שוכנע בית-משפט של ערעור, כי אין מקום להתערב בסכום ההפחתה של סכום המזונות הזמניים לבת, ולדחות נקודת ערעור זאת.

עוד נקבע, כי התגוררות מלאה או לפחות לינה מספר ימים בשבוע אצל המבקש {האב} ודאגה לכל צרכיו אינם קיימים במסגרת היחסים של המבקש עם הבן. לכן, למרות המשמורת המשותפת לא ראה בית-משפט לענייני משפחה להפחית בשלב זה של מזונות זמניים את מזונות הבן.

בית-משפט לענייני משפחה אומנם לא רשם זאת במפורש בהחלטתו "ברחל ביתך הקטנה", אך הדבר עולה ברורות מלשונה בהחלטתו ובנימוקו מדוע החליט להפחית רק את מזונות הבת. בבחינת "מכלל הן נשמע לאו".

ב- תמ"ש (ב"ש) 58090-06-13 פלוני ואח' נ' פלוני, תק-מש 2015(3), 254 (2015)} נדונה תובענה בה נדרש בית-המשפט לענייני משפחה לפסוק את מזונותיהם של שני קטינים {ילידים שנת 2004 ו- 2007} להורים גרושים אשר מקיימים חלוקת זמן הורית שווה.

בית-המשפט לענייני משפחה חייב את האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם הזמניים של הקטינים את הסך של 5,000 ש"ח בחודש.

לטענת התובעים, נוכח רמת החיים הגבוהה לה הורגלו הקטינים, הכנסתו הגבוהה של האב, ופערי ההשתכרות בין הצדדים, וחרף הסדרי הראיה הרחבים/משמורת משותפת, יש לחייב האב במזונות הקטינים בסך של 7,801 ש"ח בחודש, ולמצער בסך של 7,000 ש"ח בחודש.

לטענת הנתבע, נוכח הכנסתה של האם, המשמורת המשותפת וחלוקת הזמן השוויונית, אין לחייבו לשלם לידי האם למזונות הקטינים ובאופן שכל הורה יישא במזונות ילדיו עת הם שוהים אצלו.

לחילופין, עתר הנתבע לחייבו במזונות חודשיים בסך של 800 ש"ח בחודש וזאת עד הגיע הבן לגיל 15 שנים.

בית-המשפט קבע, כי ברור כי זמני השהות של האב עם ילדיו, ובוודאי במקרה של משמורת משותפת וחלוקת זמן שוויונית, צריכים להילקח בחשבון, שכן בפרקי זמן אלו האב נושא ישירות במזונותיהם ובסיפוק צורכיהם השונים.

בפרק הזמן שהקטין שוהה עם אביו, אין האם נושאת במזונותיו אלא האב, ולכן בפרק זמן זה אין מכוח הדין העברי חובה על האב לשלם לאישה בגין מזונות הקטין.

ניתן לסכם ולומר כי ביחס לקטין יהודי המשתייך לקבוצת הגיל השניה {בין 6 שנים ל- 15 שנים} והנמצא במשמורת משותפת אצל הוריו ובחלוקת זמן שוויונית, יחול הכלל כדלקמן:

האב אינו פטור מלשאת בהוצאותיו ההכרחיות של הקטין עבור פרק הזמן שבו הוא שוהה אצל האם.

האב חייב לשלם לאם עבור מחצית צרכיו ההכרחיים של הקטין {שכן במחצית האחרת הוא נושא בעצמו כאשר הקטין שוהה אצלו}.

וביחס לצרכים שמעבר לצרכים ההכרחיים שמכוחם החיוב הינו מדין צדקה, מוטלת חובה זו על האב ועל האם במידה שווה בהתאם ליכולתו הכלכלית של כל אחד מהם והכנסתו הפנויה כאשר "זהותו של הנושא בהם ושיעור חלקו ייקבעו תוך הפעלה אסרטיבית יותר של הגישה המאזנת נוכח מרחב התמרון הקיים בידי בית-המשפט בהפעלת דיני הצדקה, מכוח הדין העברי".

במקרה הדנון, נדונה השאלה מה דין הוצאות שכר דירה וארנונה במקרה של משמורת משותפת וחלוקת זמן שוויונית? האם דין הוצאות אלו כדין הוצאות הכרחיות אחרות, שאז וביחס לקבוצת הגיל השניה, חייב האב רק בגין פרק הזמן שבו הקטין שוהה אצל אמו? או שמא, ומאחר ומדובר בהוצאה קבועה של האם שאינה תלויה בפרק הזמן בו הקטין נמצא אצלה, יש לחייב את האב במלוא חלקו של הקטין כאילו אין מדובר בחלוקת זמן שוויונית?

קיימות בפסיקה מספר גישות לשאלה זו:

האחת גורסת שיש לחייב האב במלוא חלקו של הקטין בהוצאות המדור וארנונה חרף חלוקת הזמן השוויונית, שכן עסקינן בהוצאות קבועות.

גישה שניה גורסת, כי יש להקטין את חלקו של האב בגין מרכיבים אלו בשיעור שבין 30%-25% וזאת נוכח המשמורת המשותפת וחלוקת הזמן השוויונית.

גישה שלישית, שנראה כי הינה הגישה המובילה והמנחה כיום, גורסת כי כאשר מדובר בחלוקת זמן הורית שוויונית יש לחייב את האב רק במחצית חלקו של הקטין בהוצאות המדור והארנונה, בדיוק כפי שיש לעשות ביחס להוצאות האחרות שהינם בגדר צרכיו הכרחיים של הקטין.
במקרה הנדון, בית-המשפט סבר, כי כאשר עסקינן בחלוקת זמן הורית שוויונית יש להטיל על האב רק מחצית מחלקו בהוצאות המדור והארנונה של הקטין.

נראה כי גישה זו, מעבר להיותה גישה שוויונית אשר עומדת ברוח התקופה בה אנו חיים, עולה בקנה אחד עם הדין העברי.

אשר למזונות הכרחיים לא כולל מדור ואחזקת מדור. נוכח גיל הקטינים אשר משתייכים לקבוצת הגיל השניה {6 שנים עד 15 שנים}, ונוכח המשמורת המשותפת וחלוקת הזמן השוויונית הקיימת, הרי שביחס לצרכים ההכרחיים של הקטינים, על האב לשאת במחצית צרכים אלו בפרק הזמן שבו הקטינים שוהים אצל האם.

הצרכים ההכרחיים אינם אותם צרכים להם הורגלו הקטינים אלא מדובר באותם צרכים בסיסיים שבלעדיהם אין ילד יכול להתקיים, ואשר עומדים כיום על-סך של כ- 1,400-1,300 ש"ח בחודש {לא כולל מדור, אחזקת מדור וחינוך}.

במקרה הנדון, אין לקטינים צרכים הכרחיים שונים ויוצאי דופן, ועל-כן בית-המשפט מצא להעמיד את צורכיהם ההכרחיים על-סך כולל של 2,700 ש"ח בחודש {לא כולל מדור אחזקת מדור וחינוך} {1,400 ש"ח לילד ראשון ו- 1,300 ש"ח לילד שני וזאת לאור הלכת ורד}.

מאחר והאב חייב לשלם לאם בגין צרכיהם הכרחיים של הקטינים רק ביחס לפרק הזמן שבו הקטינים שוהים אצלה ונוכח חלוקת הזמן השוויוני המתקיים במקרה דנן, חייב האב לשלם לאם בגין סיפוק צרכיהם ההכרחיים, לא כולל מדור אחזקת מדור וחינוך, את הסך של 1,350 ש"ח בחודש {50% מתוך 2,700 ש"ח}.

הוצאות המדור ואחזקת המדור של האם הועמדו על ידה על-סך של 7,655 ש"ח בחודש, ומסכום זה יש לגזור לטענתה את חלקו של האב {40%} במדורם ובאחזקת מדורם של הקטינים.

הנתבע מלין על גובה ההחזר החודשי של המשכנתא אותה נטלה האם, וזאת בשים-לב לעובדה כי האם לקחה הלוואה ל- 15 שנים בלבד ובכך למעשה הגדילה את ההחזר החודשי. לשיטתו ובאם האם היתה פורסת את המשכנתא לתקופה ארוכה יותר של 25 שנים, כפי שהאב עשה, כי אז ההחזר החודשי בגין המשכנתא שנטלה היה נמוך יותר.

לכן, מבקש הנתבע להעמיד את מדורה של האם על שכר דירה רעיוני בסך של 3,500 ש"ח בחודש, ומסכום זה לגזור את חלקו של האב {50% מתוך ה- 40%} במדורם והוצאות אחזקת מדורם של הקטינים.

בית-המשפט קיבל את עמדת הנתבע ביחס להחזר המשכנתא הגבוה של האם. שיקוליה הכלכליים של האם בפריסת המשכנתא אותה נטלה לפרק שנים קצר יחסית, לא צריך לפעול לחובת האב.

האם אינה רשאית להגדיל את חיובו של האב במדור הקטינים באמצעות נטילת משכנתא לתקופה קצרה ובהחזרים חודשיים גבוהים, וזאת כאשר פתוחות בפניה אפשרויות אחרות {פריסת המשכנתא ל- 20 שנים או ל- 25 שנים}.

בית-המשפט מצא להעמיד את הוצאות המדור של האם, אשר מתוכם ייגזר חלקו של האב בהוצאות אחזקת מדורם ההכרחיים של הקטינים, על-סך של 2,000 ש"ח בחודש.

יוצא איפוא כי צרכיהם ההכרחיים של הקטינים בגין מדור ואחזקת מדור ייגזר מתוך סך כולל של 6,500 ש"ח בחודש {4,500 ש"ח מדור ו- 2,000 ש"ח אחזקת מדור}.

אלמלא היה מדובר במשמורת משותפת ובחלוקת זמן הורית שוויונית, כי אז היה מקום לחייב האב בשיעור של 40% מסכום זה, ובסכום חודשי של 2,600 ש"ח, שכן מדובר בשני קטינים.

ואולם מאחר ומדובר במשמורת משותפת ובחלוקת זמן הורית שווה, כי אז על האב לשאת במחצית חלקו במדור ואחזקת מדור הקטינים, ובסכום חודשי של 1,300 ש"ח בחודש {6,500 ש"ח X 50%X 40%}.

אשר לחלוקת החיובים בגין צורכי הקטינים שמעבר לצרכים ההכרחיים מדין צדקה. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי נוכח גילם של הקטינים הרי שהחיוב ביחס לצרכיהם שמעבר להכרחיים, הינו מדין צדקה, וכי חיוב זה מוטל על שני ההורים באופן שווה ובהתאם להכנסותיהם הפנויות.

לשיטת האם, ונוכח הכנסתו הגבוהה יותר של האב עליו לשאת בצרכים העודפים של הקטינים שהינם מעבר לצורכיהם ההכרחיים.

לשיטת האב, ונוכח הכנסתה של האם וחלוקת זמן ההורית השוויונית, אין לחייבו בצרכי הקטינים העודפים, וכי כל הורה יישא בצורכי הקטינים במהלך שהותו אצלו.

הכנסתה הכוללת של האם עומדת על-סך של 19,490 ש"ח נטו בחודש {משכורת, קצבת משרד הביטחון וקצבת ילדים}, והכנסתו של האב עומדת על-סך של 25,000 ש"ח נטו בחודש.

לאב נולדה תינוקת וצרכיה הוערכו על-ידי הצדדים בסכום מוסכם של 3,000 ש"ח בחודש. מדובר בתינוקת שעל-פי הדין העברי מוטל מלוא חיוב מזונותיה על כתפי האב.

עוד עולה, כי לאב הוצאות נסיעה המוערכות על ידו בסך של 3,000 בחודש ועל-ידי האם בסך של 1,500 ש"ח בחודש, והנובעות מעובדה כי הוא נושא בנטל הסעת הקטינים נוכח המשמורת המשותפת וחלוקת זמן ההורית השוויונית.

בניכוי צורכי התינוקת שנולדה לאב, ובניכוי הוצאות הנסיעה של האב {לפי הערכת האם}, יוצא כי הכנסותיהם של ההורים שבפני זהות פחות או יותר. ומשכך נראה היה לבית-המשפט כי יהא זה נכון וצודק כי בצרכיהם העודפים של הקטינים, שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים, יישא כל אחד מהם בעצמו בפרק הזמן בו שוהה הקטין אצלו, וכי אין לחייב מי מהם לשלם בהקשר זה סכום כלשהו למשנהו.
זאת ועוד. עולה תמונה לפיה האב והאם שווים ביכולתם הכלכלית, ומשכך הפעלה אסרטיבית של הגישה המאזנת והשואפת לפסיקה שוויונית, נוכח מרחב התמרון הקיים בידי בית-המשפט בהפעלת דיני הצדקה החלים על צרכי הקטינים שמעבר לצרכים הכרחיים, מובילה לתוצאה לעיל.

ב- עמ"ש (ת"א) 41769-10-13 {פלוני נ' מ.כ.פ. ואח', תק-מח 2015(3), 26149 (2015)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, אשר חייב את המערער {להלן: "האב"} במזונותיהן של המשיבות 3-1 {להלן: "הילדות" ילידות שנת 1999 ו- 2001}, בהתחשב במשמורת המשותפת בילדות, בין האב לבין אמן של הילדות {להלן: "האם"}.

השאלה הנצרכת להכרעה עניינה השפעת משמורת משותפת על חובת תשלום המזונות בהתייחס לילד שהגיע לגיל 15 ועד גיל 18 {להלן: "נער" או "נערה", בהתייחס לבת}.

בשנת 2010 נפרדו בני הזוג, והאב הגיש תביעת גירושין לבית-הדין הרבני וכרך את נושא המשמורת והמזונות. בסמוך לכך, הגישו הילדות באמצעות האם תביעה למזונותיהן לבית-המשפט לענייני משפחה - בה עתרו לחייב את האב בדמי מזונות הכרחיים בלבד, בסך 1,400 ש"ח עבור כל אחת מהילדות. בנוסף, עתרו לחייב את האב בהוצאות אחזקת מדור בסך 652 ש"ח עבור כל אחת מהילדות, בהוצאות מדור {בכפוף לדרישת האב למכירת בית המגורים המשותף}, וכן במחצית הוצאות חריגות והוצאות רפואיות חריגות.

לאחר דיון בבית-המשפט לענייני משפחה הוסכם בין הצדדים כי הסמכות לדון במזונות הילדות תהא לבית-המשפט לענייני משפחה {ולא לבית-הדין הרבני} וכי האב ישלם עבור הילדות 3,750 ש"ח לחודש כמזונות מינימאליים הכרחיים, 300 ש"ח לחודש עבור מדור, מחצית המשכנתא ומחצית מהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

לאחר הסכמה זו, ובהתאם להסכמת הצדדים - ניתנה על-ידי בית-המשפט החלטה משלימה בעניין "דירוג המזונות" {חלוקת סכום המזונות הכולל שהוסכם בין הילדות} - 1,500 ש"ח לחודש בגין הבת הבכורה; 1,175 ש"ח לחודש בגין כל אחת משתי התאומות. כמו-כן נפסק כי האב ישלם בגין הוצאות מדור סך של 320 ש"ח לחודש עבור כל ילדה. כך גם נקבעו מזונות הילדות לאחר גיל 18.

בין לבין נדון עניינם של בני הזוג בבית-הדין הרבני תוך שניתן פסק-דין המסדיר משמורת משותפת - שוויונית באופן מלא - של האב והאם.

בית-משפט לענייני משפחה קבע, כי הכנסתה החודשית של האם הינה 10,978 ש"ח נטו, על בסיס 90% היקף משרה - לא כולל קצבה עבור הילדות, בסך של 570 ש"ח לחודש.

בית-משפט לענייני משפחה ציין, כי האב הודה שהוא מקבל טלפון ורכב ממקום עבודתו, אך לא קבע מפורשות מהי הכנסתו החודשית של האב.

בית-משפט לענייני משפחה הוסיף וקבע, כי לרשות כל אחד מההורים סך של כ- 1,250,000 ש"ח ממכירת בית המגורים המשותף, ועל בסיס חוות-דעת אקטואר קבע בית-משפט לענייני משפחה כי לאב כספים נזילים בסך של 140,981 ש"ח ולאם סך של 33,344 ש"ח.
על-מנת לבצע את האיזון, דן בית-משפט לענייני משפחה בצרכיהן ההכרחיים של הילדות וקבע אותם על-סך של 1,300 ש"ח לחודש וכן סך של 200 ש"ח לחודש בגין צרכים שאינם הכרחיים - עבור כל אחת מהילדות.

יחד-עם-זאת, נוכח המשמורת המשותפת קבע בית-משפט קמא כי יש להפחית 25% מגובה חיובו של האב. כמו-כן, דן בית-משפט קמא ברכיב המדור והחזקתו, וקבע את חיוב האב בסך של 700 ש"ח לחודש - עבור כל אחת מהילדות {סך הכל 2,100 ש"ח, בחישוב של כ- 50% מדמי שכירות דירה}, ללא כל הפחתה בקשר עם המשמורת המשותפת.

משכך, חייב בית-משפט לענייני משפחה את האב לשלם למשיבות סך כולל חודשי של 3,300 ש"ח בתוספת 2,100 ש"ח בגין מדור, וכן מחצית מהוצאות רפואיות וחינוך חריגות של הילדות - בנוסף לזכאות האם לכל קצבה וכיוצא בכך עבור הילדות.

במסגרת הדיון בערעור הוחלט כי המחלוקת שבין הצדדים עניינה בשאלה עקרונית, מה אכן מקור והדין לחיוב של מזונות, בין גיל 15 לגיל 18 {או סיום הלימודים} ובהקשר למשמורת משותפת.

בית-משפט של ערעור קבע, כי בעת שעסקינן במשמורת משותפת, ככל שהשהות אצל כל אחד מההורים זהה לחלוטין, אזי רכיב השוני בזמני הטיפול בילדים כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה הדנה ביישום סעיף 3א לחוק המזונות, אינו נצרך.

מנגד, השאלה המרכזית שיהיה מקום להידרש לה, הינה היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים ובעיקרן ההכנסות הפנויות של כל אחד מן ההורים, וכך היחס בין הכנסות אלו.

ככל שייקבע שלא קיים פער כלכלי בין ההורים, פער שיש מקום להתחשב בו, אזי לכאורה אין מקום שלא להורות כי ההורים שניהם יישאו באופן שווה בכל צרכי הילדים, ובאופן שלא יוטל חיוב של תשלום מהורה אחד למשנהו, אלא כהחזר חלקו בהוצאה זו או אחרת, ששולמה על-ידי ההורה האחר.

בנסיבות שכאלו, לכאורה אין מקום לחייב מי מההורים לשאת במדור או הוצאות מדור לרבות מדין "אירוח", אלא שכל הורה יישא בהוצאות המדור והחזקתו הנדרשות עבור הילדים.

לעומת-זאת, במקום ובו קיים פער משמעותי בין ההורים, יכול ובית-המשפט יידרש גם לבחינת צרכי הילדים, על-מנת להתאים את החיוב של הורה אחד כלפי משנהו, בהתחשב באמור.

במקרה דנן, אין חולק כי מדובר בשהות שווה של הילדות אצל כל אחד מן ההורים, וזאת לרבות בעקבות הסדר בין ההורים. מכאן שעל בית-המשפט לבחון את שאלת היכולות הכלכליות של כל אחד מן ההורים.

במקרה הנדון, יש להעמיד את הכנסתה החודשית הכוללת של האם על-סך 12,768 ש"ח נטו - על בסיס ההכנסה החודשית החלקית שקבע בית-משפט לענייני משפחה, על בסיס התאמתה ל- 100% היקף משרה ובתוספת הקצבה עבור הילדות. כך גם הכנסתה החודשית הכוללת של האם, לכל הפחות, על-סך של 21,570 ש"ח ברוטו, על בסיס עדותה של האם ובתוספת הקצבה כאמור.

ודוק, יש לבחון את המצב הכלכלי בהתאם לנתונים שעמדו ונקבעו על-ידי בית-משפט לענייני משפחה, ובמיוחד שהאם ציינה כי קיבלה פיצוי על הירידה בשכרה.

באשר להכנסתו החודשית של האב - בית-משפט לענייני משפחה לא קבע מפורשות מהי סך הכנסתו החודשית של האב. האב העיד על הכנסה חודשית של 13,500 ש"ח נטו.

על בסיס האמור לעיל קבע בית-משפט של ערעור את יחס ההכנסות בין שני ההורים: הכנסתה החודשית הכוללת של האם נאמדת ב- 12,768 ש"ח נטו, או - לכל הפחות - 21,570 ש"ח ברוטו והכנסתו החודשית {הכוללת} של האב על-סך של 13,500 ש"ח נטו, או - לכל היותר - 23,460 ש"ח ברוטו.

עולה מכך, כי הכנסתו החודשית {הכוללת} של האב - בין נטו ובין ברוטו - אינה עולה ביותר מ- 9%, בלבד, על הכנסתה החודשית הכוללת של האם - וזאת על בסיס נתונים המוטים לטובת האם, על בסיס מסמכים שלא צורפו.

יתרה-מכך, סכומים אלו אינם לוקחים בחשבון את תשלום המזונות שמשלם האב לאם לפי פסק-דינו של בית-משפט לענייני משפחה, לרבות הסכומים אשר ימשיך לשלם האב לאם בתקופה מהגיע הבת הבכורה לגיל 15 ועד הגיע התאומות לאותו גיל.

עוד בהקשר יכולות הכלכליות של ההורים יש להתחשב גם בקביעת בית-משפט לענייני משפחה כי לרשות כל אחד מהורים סך של 1,250,000 ש"ח ממכירת בית המגורים המשותף, כמו גם כספים נזילים נוספים - עליהם יש להוסיף את המענק אשר ניתן לאם.

הנה-כי-כן, בהתחשב במכלול הנתונים כפי שקבע בית-משפט לענייני משפחה דומה כי בסופו-של-יום לא קיים פער משמעותי בין ההורים, באופן שיש בו לחייב את אחד ההורים לשלם למשנהו.

יתר-על-כן, דומה כי גם אם בית-המשפט יביא בחשבון את כלל הצרכים של הילדות {למעט הוצאות חריגות} כפי שנקבעו על-ידי בית-משפט לענייני משפחה {כ- 8,500 ש"ח יחד} ובהתחשב באותה חובה של האב בתשלום מזונות עבור התאומות עד הגיען לגיל 15, אין מקום לטענה של מי מהצדדים כי לא יוכל לעמוד בנדרש על-מנת לממן את הנצרך בגין הילדות או מי מהן, לרבות לאחר הגיען לגיל 15.

המסקנה העולה שבמקרה דנן לא היה מקום לחייב את האב בתשלום מזונות בגין כל אחת מהילדות לתקופה החל מהגיע כל אחת מהן לגיל 15 ועד גיל 18, כל עוד והנסיבות תהיינה כנסיבות כפי שתוארו לעיל.

בנסיבות של המקרה דנן, ולאור ההסכמות שהושגו בין ההורים בעבר ביחס למשמורת המשותפת, סבר בית-המשפט של ערעור, כי ראוי כי ההורים ימצאו את הדרך לאותה השתתפות שווה של כל אחד מהם בהוצאות הבת הבכורה {ולאחר מכן בהתייחס לתאומות}, הן בהתייחס להוצאות שהוצאו מעת הגיעה לגיל 15 ועד היום והן ההוצאות האמורות העתידיות.
לאור כל האמור, בהתאם לעמדתו הראויה של המערער, הערעור נדחה בכל הקשור למזונותיהן של המשיבות עד הגיע כל אחת מהן לגיל 15, ויחולו בהתייחס לתקופה האמורה הוראותיו של בית-משפט לענייני משפחה. ואולם, מעת הגיע כל אחת מהילדות לגיל 15, דין הערעור להתקבל.

משמעות האמור, כי מחד גיסא האב יהיה פטור מתשלום מזונות לאם כפי שנקבעו על-ידי בית-משפט לענייני משפחה בהתייחס לנערה {קטינה מעל גיל 15 ועד גיל 18}. מאידך גיסא, יישאו ההורים באופן שווה בהוצאות וצרכי אותה נערה. משכך, לא תחול חובת תשלום של הורה אחד למשנהו, למעט החזר חלקו בהוצאה כללית שהוציא ההורה האחר.

על-מנת להסיר ספק, כל הורה יישא באופן ישיר בהוצאות הנצרכות בעת שהיית הנערה במחיצתו וכשאחריות ההורים, שניהם, לשאת בכל הוצאה מעבר לכך לרבות הקשור להוצאות חינוך, הוצאות רפואיות והוצאות רפואיות חריגות.

ב- תמ"ש (ת"א) 53988-04-15 {א' כ' נ' י' כ', תק-מש 2016(3), 237 (2016)} עניינו של פסק-הדין הוא הכרעה בתביעת מזונותיהם של 2 קטינים התובעים מזונותיהם מאביהם הנתבע.

במקרה הנדון, בית-המשפט עסק בשאלה כיצד יפסקו מזונותיהם של קטינים כאשר הוריהם מקיימים הסדר של משמורת משותפת?

בית-המשפט בירר את נתוני הכנסות האב והכנסות אם הקטינים וצרכי הקטינים וקבע, כי יחס ההכנסות הפנויות של הצדדים הוא: לאם 67.5%, לאב 32.5%.

בית-המשפט קבע, מזונותיהם של כל אחד מהקטינים יהיה בסך - 1,200 ש"ח לחודש, על-פי הערכה. הערכה זו פחותה מזו שנקבעה במזונות הזמניים, כיוון שבהוצאות המיוחדות חולקים הצדדים בשווה ביניהם והצדדים מקיימים ביניהם הסדר של משמורת משותפת וחלוקת זמן שוויוני בין הצדדים.

המקרה הנדון הוא מקרה קיצוני: לא רבים המקרים בהם יש פער השתכרות כה גדול בין האב לאם, וכאשר פער זה הוא דווקא לכאורה "לרעת" החייב במזונות על-פי הדין האישי.

לפיכך, ומתוך מחשבה על איזון בין כלל מקורות הכנסות המשפחה, נראה היה לבית-המשפט נכון שלא לחייב את האב במזונות הבסיס של הקטינים התובעים, להבדיל מההוצאות החריגות ו/או המיוחדות של רפואה וחינוך.

ב- תמ"ש (ת"א) 2019-07-14 {א' א' נ' א' ח' א', תק-מש 2016(2), 969 (2016)} הצדדים מקיימים את זמני השהות כדלקמן: בימים א' ו- ג' הקטינה לנה אצל האב ואילו ביום ב', ד', ה' ו- ש' הקטינה לנה אצל האם.

כמו-כן, הקטינה לנה אצל האב כל סופ"ש שני ביום שישי מתום המסגרת החינוכית ועד מוצ"ש בשעה 21:00 ונמצאת אצלו כל יום חמישי מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 20:00.

על-פי חישוב זה חלוקת זמני השהייה של ההורים עם הקטינה הינם: 55% מהזמן אצל האם, ואילו 45% מהזמן אצל האב.

בנסיבות אלו, בית-המשפט קבע, כי יש ליתן ביטוי להסדרי ראיה כמעט שוויוניים אלו במסגרת קביעת חבות האב במזונות הקטינה.

אשר-על-כן, סבר בית-המשפט, כי בשים-לב לחלוקת זמני השהייה של הקטינה עם מי מההורים ולאור הפער המסויים בהכנסות ההורים יש מקום להפחתה בסך של 40% מצרכי הקטינה.

בקביעת שיעור ההפחתה של 40% אף נלקח בחשבון, כי מהראיות שהובאו עולה כי עד כה נשא האב ישירות בצרכי הקטינה בעיקר בכל הנוגע לרכיב המזון וההיגיינה בעת שהיתה עימו, בעוד שיתר הצרכים שולמו על-ידי האם.