הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל

סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 {ייקרא להלן: "פקודת פשיטת הרגל"} קובע כדלקמן:

"128. הקצבה לזכאי למזונות (תיקונים: התשל"ו, התשמ"ג, התשע"ד)
(א) ניתן צו כינוס, רשאי בית-המשפט, לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מחייב על-פי פסק-דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.
(ב) הקצבה לפי סעיף-קטן (א), דינה כדין תשלום על-פי פסק-הדין.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו על-אף האמור בסעיפים 111 ו- 112.
(ד) החייב ימסור למי שמגיעים לו מזונות כאמור בסעיף-קטן (א) הודעה על מתן צו הכינוס ועל זכותו להגיש בקשה לבית-המשפט כאמור בסעיף זה; לא מסר החייב הודעה כאמור, ימסור הכונס הרשמי את ההודעה."

סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על-פי פסק-דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית-המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסים פשוט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.

בעבר, בית-משפט של פשיטת הרגל היה מוסמך להקציב תשלומי מזונות מנכסי פושט רגל רק לאחר ההכרזה על החייב כפושט רגל.

ב- פש"ר (ת"א) 2206/05 {בכשי דניאל ואח' נ' עו"ד אריה חגי ואח', טרם פורסם (04.10.06)}, הוכר הצורך בכך שתשלום המזונות לא יתחיל רק עם הכרזת החייב כפושט רגל, אלא כבר עם מתן צו הכינוס, המהווה "נקודת מעבר" של החייב אל תחום ההליך הקולקטיבי של חדלות הפירעון.

הנחיות הכונס הרשמי בעניין מזונות בתיק פשיטת רגל משנת 2008, מאמצות את פסיקת בית-המשפט בפרשת בכשי דניאל ואח' וקובעות, כי אין מקום לערוך הבחנה בין תיקים בהם ניתן צו כינוס וטרם ניתן צו פשיטת רגל לבין תיקים בהם ניתן צו פשיטת רגל.

לאור חשיבות הנושא ועקב כך שהנחיות הכונס הרשמי אינן בבחינת חוק, ביום 18.03.14 אושרה הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד-2014 על-פיה בית-המשפט רשאי להקציב לאדם מזמן לזמן מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו עוד לפני ההכרזה על החייב כפושט רגל, סכומי כסף שימצא לנכון על חשבון תשלומי מזונות, כבר לאחר מתן צו הכינוס.

הקצבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל היא למעשה סיומו של הליך דו-שלבי:

השלב הראשון, מתנהל בבית-המשפט לענייני משפחה או בבית-הדין הרבני {שניהם ייקראו להלן: "בית-המשפט לענייני משפחה"} אשר פוסק סכום מזונות שהיה על החייב לשלם אילו היה סולבנטי.
בשלב השני, עליו מופקד בית-המשפט של פשיטת רגל, נערך איזון בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב.

סכום המזונות אשר נפסק על-ידי מהווה נתון מרכזי ובעל חשיבות, אך בית-המשפט של פשיטת רגל, אינו מחוייב לו.

על בית-המשפט של פשיטת רגל לאזן את זכויותיהם של נושי החייב ושל החייב עצמו מול זכויות הזכאי למזונות {ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (2007); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני, טרם פורסם (2010); פש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (2004); רע"א 8015/12 פלוני ואח' נ' פלוני ואח', טרם פורסם (2013)}.

במסגרת האיזון שעורך בית-המשפט של פשיטת רגל בין זכויות הצדדים השונים, עליו ליתן דעתו לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל וכן להכנסותיו של החייב.

זאת ועוד. סעיף 128(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקצבה לפי סעיף-קטן (א) דינה כדין תשלום על-פי פסק-הדין {בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית, טרם פורסם (2011)}.

אם-כן, סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל מהווה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התווית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה"חיצוניים", אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא.

סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל מהווה מעין פתרון זמני, המאפשר לבית-המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן משפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה הייחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך {פש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (2004)}.

כאמור לעיל, אשר לדרך בה שוקל בית-המשפט של פשיטת רגל את הבקשות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל הובהר, כי האיזון בין הצרכים המתחרים נשקל בבית-המשפט של פשיטת הרגל בצורה אחרת מהדרך בה הוא נשקל בבית-המשפט שקבע את המזונות.

נעיר כי לעיתים, הסכום שמשולם לזכאי למזונות אינו מלוא סכום המזונות אשר נפסק לטובתו בבית-המשפט לענייני משפחה, אך שומה עלינו לזכור כי הגדלת הסכום עבור צד אחד תיגרע על-פי רוב מן הסכום שאמור להיות משולם לקופת פשיטת הרגל, קרי לטובת הנושים {בש"א (נצ') 905/98 אבירם אהוד נ' עורך-דין יצחק מירון, תק-מח 98(4), 1634 (1998); בש"א (יר') 2417/08 פלונית (קטינה) ואח' נ' נ.י, תק-מח 2008(3), 4820 (2008)}.

ובמילים אחרות, בשל הצורך לאזן בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, יכול והסכום אשר ייקצב על-ידי בית-משפט של פשיטת רגל, יהא נמוך, לעיתים אף משמעותית, מהסכום שנפסק על-ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות.

לעניין האחרון, יפים הם דבריו של בית-המשפט ב- פש"ר 1831/00 (ת"א) אביטל סקס ואח' נ' דוד סקס ואח', תק מח 2004(2), 7067 (2004)} ל)יהם:

"צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו), בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית-המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על-פי דין... זאת ואף זאת; כאשר עוסקים אנו בבדיקת חיוב המזונות במסגרת איזון שנעשה על-ידי דיני חדלות הפרעון, חל הכלל הרגיל כי סמכותו של הנאמן (ובית-המשפט של חדלות פרעון, המפקח על מעשיו), להידרש במקרים מתאימים לבדיקה מדוקדקת של פסקי-דין וחיובים שנקבעו כנגד החייב, והוא מוסמך, בעת הצורך, "להיכנס ולהציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין נשוא חוב המזונות; בעניין זה, אין להחלטת בית-משפט למשפחה מותר כלשהו על-פני החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, אשר מן המפורסמות הוא כי זכותו וחובתו של הנאמן לבודקם."
{ראה גם פש"ר (חי') 30249-12-10 ולנטינה נ' נ' יבגני פ' ואח', תק-מח 2011(4), 17240 (2011); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני, טרם פורסם (2010)}

ככלל, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל {רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.04.15); רע"א 8756/15 י' ו' נ' מ' ו', תק-על 2016(1), 53 (2016)}.

ב- רע"א 7677/14 {פלונית נ' פלוני, תק-על 2015(2), 2546 (2015)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי אשר במסגרתה קצב בית-המשפט את סכום המזונות החודשי שעל המשיב 1 לשלם למבקשות והעמידו על-סך של 1,000 ש"ח. בית-המשפט המחוזי בהחלטתו קבע:

"אחר עיון בבקשת החייב לקציבת מזונות מיום 23.01.14, לרבות תגובת אם הקטינות על צרופותיה, ונוכח האמור בתגובת הנאמן, הריני לקצוב דמי מזונות הקטינות בסך של 1,000 ש"ח לחודש. דמי המזונות ישולמו על-ידי החייב ישירות לידי אם הקטינות. כמו-כן, ככל ונגבים דמי המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי, תופסק הגביה."

המבקשות טענו במסגרת בקשתן, כי החלטת בית-המשפט המחוזי הינה החלטה בלתי-מנומקת, המתעלמת באופן גורף מכל טענותיהן. נטען כי מדובר בהחלטה לאקונית וסתמית, אשר מקבלת את עמדת הנאמן ככתבה וכלשונה ומתעלמת לחלוטין מכל טענות המבקשות, מבלי שבית-המשפט טרח לנמק, ולו בקצרה, את קביעתו.

מנגד, הנאמן הגיש תגובתו לבקשה, ובמסגרתה טען, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. נטען כי מדובר בהחלטה המבוססת על התשתית העובדתית הקונקרטית שנפרשה לפני בית-המשפט המחוזי במקרה דנן, וכי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה ככלל, ובהחלטות הנוגעות לקציבת מזונות בפרט.

כונס הנכסים הרשמי הגיש גם הוא תגובתו לבקשה, ממנה עולה כי עמדתו הינה שאין מקום להתערב בנסיבות העניין בהחלטת בית-המשפט המחוזי. נטען כי לא נפלה שגגה בהחלטה, המבוססת על התשתית העובדתית הקונקרטית ועל עמדת הנאמן.
בית-המשפט של ערעור קבע כי לא בנקל יתערב בית-משפט בהחלטה של בית-המשפט המחוזי לקציבת מזונות במסגרת הליך פשיטת רגל לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. החלטות מסוג זה הינן מטבען תוצאה של איזון בין זכויות הצדדים השונים, כאשר מחד עומדים הזכאים למזונות, ובהם לרוב ילדיו הקטינים של החייב, ומנגד עומדים יתר נושי החייב, ובתווך החייב עצמו.

מלאכת איזון כזו הינה מטבעה תלויה בנסיבות הקונקרטיות שמתבררות בכל תיק ותיק, ובראש ובראשונה הינה תלויה בהכנסותיו והוצאותיו של החייב עצמו.

גם ההנמקה בהחלטות מסוג זה בדרך-כלל אינה נדרשת להיות ארוכה במיוחד, ואין פסול עקרוני בהנמקה קצרה ותכליתית שבה נסמך בית-המשפט על תגובת הנאמן, ובמיוחד על עמדת הכונס הרשמי שהינו הגורם המקצועי האובייקטיבי המלווה את כל הליכי פשיטת הרגל.

יחד-עם-זאת, אף בגדרי הנמקה קצרה ותכליתית לא ניתן לקבל הסתמכות גורפת ובלתי-מנומקת על תגובת הנאמן או עמדת הכונס הרשמי, מבלי להתייחס כלל לנימוקי ההתנגדות של הזכאים למזונות {המבקשות במקרה דנן}, כפי שעשה בית-המשפט המחוזי במקרה דנן.

בהיעדר הנמקה מספקת לא מתאפשרת ביקורת ערעורית אפקטיבית של בית-משפט של ערעור וקשה לבחון האם מדובר בהחלטה סבירה או שמא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבותו של בית-משפט של ערעור.

ייתכן שהחלטת בית-המשפט המחוזי במקרה דנן מאזנת כראוי בין האינטרסים והזכויות של המבקשות לבין אלו של החייב ושל יתר נושיו, וייתכן שההיפך הוא הנכון ושיש טעם בטענות המבקשות.

בהיעדר הנמקה, כאמור, אין לבית-המשפט של ערעור די כלים כדי לבחון את נכונות ההחלטה, ודי בכך כדי להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי {ראה גם רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.03.14); רע"א 4462/12 לנגנטל נ' יהד יזמות ובניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.08.12)}.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי לצורך השלמת ההנמקה.

גם ב- רע"א 2674/15 {פלוני נ' פלוני, תק-על 2015(3), 653 (2015)} הורה בית-משפט של ערעור על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי בקובעו, כי ביסוד המסקנה הנ"ל עומדים שני טעמים, שדי בכל אחד מהם לבדו כדי להוביל למסקנה זו, ובוודאי בשים-לב לשניהם יחד:

ראשית, נפל פגם בהחלטה, כיוון שניתנה מבלי שהתאפשר למבקשים לממש זכותם להגיש תשובה לתגובת המנהל המיוחד {ראה לעניין זה גם רע"א 4540/12 שוויקי נ' שוויקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.12)}.

שנית, נפל פגם בהחלטה, כיוון שניתנה מבלי שבית-המשפט נימק קביעתו כראוי.

ב- רע"א 3483/15 {פלוני נ' פלונית, תק-על 2015(3), 7297 (2015)} קבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו:

"נימוקי המנהל המיוחד מקובלים עלי, ולפיכך הנני מאמץ המלצתו ואני מורה כמומלץ בידו על המשך הליכים, ועל הקצבת המזונות כמומלץ בסך 700 ש"ח מחודש 12/14."

בית-משפט של ערעור קבע, כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי תוך שהוא הורה להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי על-מנת שישלים את הנמקתו.

נעיר, כי הכללים בעניין ערעור שונים הם כאשר מדובר בענייני פשיטת רגל מן הכללים הרגילים הנוהגים בהליכים אזרחיים.

כידוע, בהליכים אזרחיים מבחינים אנו בין "פסק-דין" לבין "החלטה אחרת". בעוד שלגבי "פסק-דין" קיימת זכות ערעור, הרי משמבקשים להשיג על "החלטה אחרת" יש צורך לבקש רשות.

בענייני פשיטת רגל נוהג כלל אחר. סעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי קיימת זכות ערעור על "צו בפשיטת רגל". לפיכך, אם ההחלטה בה עסקינן הינה "צו בפשיטת רגל" קיימת זכות ערעור, שאם-לא-כן יש צורך לבקש רשות ערעור.

נהוג לומר כי הביטוי "צו בפשיטת רגל" כולל צווים הניתנים שעה שבית-המשפט של פשיטת רגל מפעיל את הסמכות המיוחדת הנתונה לו על-פי פקודת פשיטת הרגל {ע"א 93/69 ברנדר נ' מרקו מטרי ובניו, פ"ד כג(2), 127; בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק), פ"ד מו(2), 749}.
ברור כי צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר באים בגדר "צו בפשיטת רגל". כך אף החלטות אחרות הניתנות בגדר הליך פשיטת רגל, כמו החלטה הדוחה ערעור של נושה נגד החלטת נאמן לדחות תביעת חוב {רע"א 2281/97 כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נא(3), 559}.

השאלה היא האם החלטה בעניין הקצבת מזונות הינה "צו בפשיטת רגל". דומה שיש פנים לכאן ולכאן בכל הנוגע לסוגיה זו.

אמנם, החלטה להקציב מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל ניתנת על-ידי בית-המשפט על יסוד סמכותו כבית-משפט לפשיטת רגל. מצד שני, קשה לומר שהחלטה בעניין הקצבת מזונות הינה החלטה בעלת נפקות מרכזית בהליכי פשיטת רגל.

זאת ועוד. סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל קובע שבית-המשפט רשאי להקציב מזונות לזכאי להם "מזמן לזמן". אמירה זו מלמדת, כי הקצבת המזונות הינה בעלת אופי זמני ונתונה היא לשינוי מעת לעת.

בעבר, היו מקרים בהם הליך ערעורי כנגד החלטה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל נדון כערעור {ראה למשל ע"א 5554/02 הנאמן על נכסי עמית שגב נ' מאירה שגב, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.11.02)}.

זאת ועוד. בעניין אחר קבע בית-המשפט שהחלטה המחייבת חייב לשלם תשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל נחשבת כ"צו בפשיטת רגל" ולפיכך יש להשיג עליה על דרך ערעור בזכות {ע"א 2831/91 כהן נ' הכונס הרשמי, פ"ד מה(4), 215}.

יהיה מי שיטען, מקל וחומר, שהחלטה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל מהווה "צו בפשיטת רגל". ייתכן, שהסוגיה טעונה בחינה מחודשת.

ב- ע"א 8993/04 {פלונית ואח' נ' פלוני - בפשיטת רגל ואח', תק-על 2007(3), 4469 (2007)} קבע בית-המשפט, כי לאור הגישה בעבר, ובמיוחד מאחר שהליך ערעורי קודם שהגישו המערערים נדון בגדרו של ערעור, בית-המשפט איננו רואה לנכון לקבוע עתה כי חובה היתה על המערערים לבקש רשות ערעור ובפרט כאשר בסיבוב קודם בבית-משפט נדונה השגתם של המערערים דכאן על החלטה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל בגדרו של ערעור.

ב- פש"ר (מרכז) 38713-11-14 {ש' ס' ס' נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2016(4), 7993 (2016)} נדונה בקשת המבקשת לקציבת מזונות שתי בנותיהן שלה ושל החייב, האחת קטינה, כבת 13 והשניה בגירה, כבת 18.

יצויין, כי הבקשה לקציבת מזונות הוגשה עוד בטרם הפכה הבת הבכורה לבגירה.

במועד הגשת הבקשה, הסתמכה המבקשת על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה, במסגרתה חוייב החייב בתשלום מזונות זמניים, בסך של 4,500 ש"ח לחודש.

לאחר מכן, ניתן ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה, במסגרתו אושר הסכם גירושין בין הצדדים, והוסכם כי החייב ישלם בגין מזונות בתו הקטינה, סך של 1,200 ש"ח לחודש, ובתוספת מחצית מהוצאות שכר לימוד, הוצאות רפואיות חריגות, ובגין בתו הבגירה ישלם סך של 400 ש"ח לחודש, וזאת עד למועד סיום שירותה הצבאי.
עוד הוסכם, כי כל עוד ימשיכו המבקשת והקטינות להתגורר בדירת הצדדים, לא יישא הבעל בהוצאות מדור, אולם ככל ובית הצדדים יימכר והמבקשת תעבור עם הבנות להתגורר בשכירות, יישא החייב בהוצאות מדור של הבנות, בשיעור של 40%, ולא יותר מסך של 3,500 ש"ח בחודש.

ההסכם אושר, שעה שבית-המשפט לענייני משפחה, היה מודע להליכי פשיטת הרגל המתקיימים בעניינו של החייב, ובכפוף לאישורו של בית-משפט של פשיטת רגל.

לטענת המבקשת היא עובדת בחנות בגדים ומשתכרת סך של 5,500 ש"ח בחודש. בשלב זה מתגוררת המבקשת עם הבנות, בדירת בני הזוג, אשר עתידה להימכר בקרוב.

לטענת החייב בתגובתו, הוא משתכר כ- 4,500 ש"ח לחודש והוא נדרש לשלם לקופת פשיטת הרגל סכום חודשי בהיקף של 400 ש"ח. כמו-כן, לטענת החייב, הוא מתגורר בדירת הוריו, ומשתתף בתשלומים בסך של 500 ש"ח לחודש. החייב ביקש להעמיד את חיובו בסכום כולל של 2,000 ש"ח.

המנהל המיוחד סבר, כי יש להעמיד את חיובו של החייב במזונות בנותיו בסך של 1,600 ש"ח, בגין בתו הקטינה וכי אין לפסוק תשלום מזונות לחייב, עבור בתו הבגירה.

בית-המשפט קצב את חיובו של החייב במזונות בנותיו בשיעור של 1,600 ש"ח לחודש. כמו-כן, הודגש, כי ככל שדירת הצדדים תימכר והמבקשת והבנות יעברו להתגורר בשכירות, ניתן יהיה להידרש לבקשה בשנית.
ב- פש"ר (ת"א) 22717-07-15 {י' א' נ' ו' י', תק-מח 2016(4), 7097 (2016)} נדונה בקשת המבקשת לקציבת מזונות בתה הקטינה שלה ושל החייב.

החייב הגיש בקשה לכינוס נכסיו ולהכריז עליו פושט רגל. ביום 04.08.15 ניתן צו כינוס לנכסיו. ביום 06.04.09 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בו נדרש החייב לשלם סך של 1,100 ש"ח למזונות בתו וכן מחצית מההוצאות הרפואיות החריגות שאנין בסל הבריאות הממלכתי.

לטענת המבקשת היא אם לשלושה, לא עובדת ומתקיימת מקצבת ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי וממזונות ילדיה.

המבקשת הגישה בקשתה לקציבת מזונות ובה היא מבקשת להעמיד את סכום המזונות שייקצב על-הסך שנקבע בבית-המשפט לענייני משפחה או לחילופין לקצוב אותם.

החייב לא הגיב לבקשה, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. המנהל המיוחד ציין שאמנם החייב משלם את התשלומים החודשיים ומגיש את הדו"חות אולם אלה גרעוניים. החייב גרוש בשנית ואב לשתי קטינות והצהיר שלא בקשר עם הקטינה. עם-זאת סבר המנהל המיוחד - ובצדק - חובתו של אב לזון את ילדיו - אף אם הוא פושט רגל, וזאת על-פי יכולותיו וסבר שסכום ראוי יהיה סך שך 950 ש"ח לחודש.

הכונס הרשמי הצטרף לעמדת המנהל המיוחד וזאת בשים-לב לכך שלא התקבלה תגובת החייב.

בית-המשפט קצב את חיובו של החייב במזונות בתו בסכום של 950 ש"ח לחודש, שישולמו ישירות לחשבון המבקשת. בית-המשפט הדגיש בהחלטתו, כי אי-עמידה בתשלום המזונות כמוה כאי-עמידה בתשלומים חודשיים במסגרת הליך פשיטת הרגל, על המשתמע מכך.

ב- פש"ר (מרכז) 45624-06-16 {אושרית אשר נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2016(4), 5147 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות לשני קטינים ועל בסיס מזונות בסך 1,150 ש"ח לכל ילד לחודש, וכן הוצאת מדור בסך של 922 ש"ח בחודש, בהתאם להחלטת בית-המשפט לענייני משפחה.

בית-המשפט מצא לקבל את עמדת המנהל המיוחד ולפסוק לטובת הקטינים מזונות בסך 3,222 ש"ח לשני הילדים כולל מדור בקובעו, כי סכום זה מהווה איזון בין צרכי הקטינים, ההוצאות הנדרשות לצורך גידולם וגובה ההשתכרות של המבקשת, מחד, וגובה השתכרותו של החייב בצד פוטנציאל ההשתכרות שלו וחובתו להשיא את שכרו לצורך כלכלת ילדיו, מאידך.

ב- פש"ר (ת"א) 29484-07-15 {א' ס' ואח' נ' ס' י', תק-מח 2016(4), 3955 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות שני קטינים, ילדי החייב בסך 5,000 ש"ח {הכוללים 1,000 ש"ח הוצאות מדור} כפי שפסק בית-המשפט לענייני משפחה.

המבקשת עתרה לקציבת מזונות במלוא הסכום שנפסק. החייב סבר כי יש להעמיד את דמי המזונות על-סך של 1,000 ש"ח בלבד, ואילו המנהל המיוחד והכונס הרשמי סברו כי יש להעמיד את סכום המזונות על-סך 3,000 ש"ח כפי שקצב בית-משפט של פשיטת רגל בהחלטתו הזמנית. בית-המשפט קצב דמי מזונות בגובה של 3,000 ש"ח {40% מהסכום שנפסק על-ידי בית-משפט לענייני משפחה}.
ב- פש"ר (מרכז) 44257-05-16 {א' ב' ח' נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2016(4), 1336 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות עבור בנם הקטין של המבקשת והחייב, על-סך של 2,000 ש"ח לחודש, בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, שנתן תוקף להסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים.

בית-משפט של פשיטת רגל מצא לנכון לפסוק לטובת הקטין מזונות בסך 1,500 ש"ח וזאת בהתחשב בחובתו של החייב לזון את בנו, בהכנסתו החודשית הנטענת של החייב, לעומת ההוצאות החודשיות הנטענות, הכוללות בחובן תשלום שכר דירה, על-אף העובדה שמתגורר אצל אימו, וכן בהכנסותיה הנטענות של המבקשת, שעה שהמבקשת לא התמודדה עם טענות החייב בהקשר זה, והוצאותיה עבור הקטין.

כמו-כן, נלקחו בחשבון טענותיה של המבקשת בדבר חובתו של החייב לפעול לצמצום הוצאותיו, כראוי לחייב שמצוי בהליך פשיטת רגל. סכום זה הינו סביר וראוי בנסיבות העניין ויש בו כדי לאזן בין צרכי הקטין מחד, לבין האינטרס של נושי החייב מאידך.

ב- פש"ר (יר') 10323-06-16 {נ' א' נ' עו״ד שמואל מיכאל - המנהל המיוחד, תק-מח 2016(4), 1780 (2016)} נדונה בקשת חייב לקצוב מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל בסכום של 1,000 ש"ח לחודש עבור בתם הקטינה.

לטענת החייב, בהתאם להסכם הגירושין הצדדים חתמו על הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פסק-דין בבית-הדין הרבני, ובו התחייב לשלם מזונות לקטינה בסך של 1,150 ש"ח לחודש.

מעיון בנספחים שצורפו, ובכלל זה הסכם הגירושין עולה, כי לחייב 3 ילדים, מהם שני בנים בגירים ובת קטינה, י', ילידת 2003, כיום כבת 13.

לטענת החייב, ממועד מתן צו הכינוס הוא מופקע מהיכולת להחליט באפשר להתנהלותו הכספית, ולכן הוא מבקש לקצוב מזונות, תוך איזון בין חיוב המזונות לזכויות הנושים וכדי לאפשר לו לעמוד בחיוביו.

כעולה מהבקשה, מטרתה היא לאפשר לו לפתוח דף חדש בעתיד ללא חובות ועיקולים.

לטענת החייב, הוא מועסק במשרה מלאה ומשתכר בממוצע 7,945 ש"ח נטו לחודש. החייב צירף 5 תלושי שכר מהם עולה שכר ממוצע של 8,706 ש"ח ולא כפי הנטען על ידו.

לדברי החייב, הוא מתגורר בדירה שכורה ומשלם דמי שכירות בסך של 2,500 ש"ח לחודש. הוצאותיו ללא תשלום מזונות עומדות על-סך של כ- 7,336 ש"ח לחודש.

לדברי המשיבה, החייב פנה בשנית לבית-משפט של פשיטת רגל לאחר שבשנת 2014 בוטל הליך קודם, בהמלצת המנהל המיוחד, עקב ניצול לרעה של ההליך במשך 3 שנים.

לטענת המשיבה, בעקבות הבקשה לקציבת מזונות נזקקה לטיפול רפואי ופינוי לבית-חולים בשל המתח הנפשי שהדבר גורם לה והצורך להיות מעורבת שוב בהליכים משפטיים.
המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה ולא להיעתר לבקשה להפחית את המזונות.

עמדת המנהל המיוחד היא, שיש לאזן בין צרכי הנושים-לבין צרכי הקטינה ולקצוב את המזונות בהתאם להסכם הגירושין בסכום של 1,150 ש"ח לחודש.

בית-משפט של פשיטת רגל קצב למשיבה דמי מזונות בסך 1,200 ש"ח לחודש בהדגישו, כי אין בית-משפט של פשיטת רגל יכול לקצוב מזונות מעבר לסכום הקבוע בפסק-הדין {כולל חלק מההצמדה}.

ב- פש"ר (ת"א) 56457-02-16 {ש' ג' קטין ואח' נ' א' ש', תק-מח 2016(4), 301 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות הקטינים ג' ו- נ' ילדי החייב ועל יסוד מזונות בסך 4,500 ש"ח {1,500 ש"ח לקטין} ומחצית הוצאות חריגות בגין חוגים, הוצאות רפואיות בהתאם להסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק-דין על-ידי בית-משפט לענייני משפחה.

המבקשת עתרה לקציבת מזונות בסכום השווה לסך של 3,600 ש"ח. החייב גרס כי עליו לשאת בתשלום מזונות לביתו הקטינה - נ' בלבד, מאחר ומלאו לבנו ג' 18 שנה וכי ג' מפרנס עצמו.

בעל התפקיד סבר, כי דמי המזונות המתאימים בנסיבות העניין הינם בסך 1,200 ש"ח ואילו הכונס הרשמי סבר כי יש להעמיד את דמי המזונות על-סך של 2,000 ש"ח.

בית-משפט של פשיטת רגל קיבל את עמדת הכונס הרשמי וקצב את דמי המזונות על-סך 2,000 ש"ח, כאשר סך זה מתייחס לתשלום 1,500 ש"ח מזונות הקטינה נ' ו- 500 ש"ח מזונות הבן ג'.

בית-המשפט לא מצא מקום שלא לחייב במזונות הבן ג', והחיוב תאם את פסק-הדין שניתן בבית-משפט לענייני משפחה {קרי, הפחתה לשליש לאחר הגיוס}.

ב- פש"ר (ת"א) 5092-12-15 {א' ט' נ' ט' א' מ', תק-מח 2016(4), 303 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות הקטינים א' ו- א' ילדי החייב ועל יסוד מזונות בסך 5,500 ש"ח {כולל מדור} ומחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות בהתאם להסכם הצדדים שאושר על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה.

המבקשת עתרה לקציבת מזונות במלוא הסכום שנפסק. החייב בתגובתו ביקש לקצוב מזונות בסך של 700 ש"ח לילד. המנהל המיוחד סבר, כי דמי המזונות המתאימים בנסיבות העניין הינם בסך 2,400 ש"ח. הכונס הרשמי סבר, כי יש להעמיד את דמי המזונות על-סך של 2,000 ש"ח.

בית-משפט של פשיטת רגל קיבל את עמדת המנהל המיוחד וקצב את דמי המזונות על-סך 2,400 ש"ח.

בית-המשפט לקח בחשבון את הצהרות המבקשת על כך שהוריה מסייעים לה לשלם את המשכנתא על הדירה; המשכורת החודשית של המבקשת עומדת על כ- 4,500 ש"ח. מנגד, הצהרת החייב לפיה סך החובות לנושיו מוערך בכ- 1,100,000 ש"ח והודעת המנהל המיוחד לפיה אושר סך תביעות החוב המאושרות הינו 288,739 ש"ח; העובדה כי צו התשלומים לנושים עומד על-סך של 400 ש"ח; הצהרת החייב שם נכתב כי הוריו ואחיותיו מסייעות לו בתשלום שכירות והוצאות נוספות.

כמו-כן, יש להתחשב בעובדה כי לחייב ילד נוסף - א' ט' אשר בקשה לקציבת מזונות בעניינו תלויה ועומדת בפני בית-המשפט, ולכן אף ייתכן כי יחול חיוב נוסף בו יהיה על החייב לשאת.

ב- פש"ר (ת"א) 22515-08-15 {ת' ב' נ' ג' ב', תק-מח 2016(3), 38221 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות הקטינים מ', ע' ו- נ' ילדי החייב, ועל יסוד מזונות בסך 5,300 ש"ח {כולל מדור} ובמחצית תשלום החזר משכנתא והוצאות נלוות בסך 940 ש"ח שפסק בית-המשפט לענייני משפחה.

המבקשת עתרה לקציבת מזונות במלוא הסכום שנפסק השווה לסך של 5,879 ש"ח {לאחר הצמדה}. החייב לא הגיש תגובתו וחלף המועד לכך. בעל התפקיד סבר, כי דמי המזונות המתאימים בנסיבות העניין הינם בסך 1,500 ש"ח. הכונס הרשמי סבר, כי יש להעמיד את דמי המזונות על-סך של 1,800 ש"ח. בית-המשפט של פשיטת רגל קצב דמי המזונות בסך 2,100 ש"ח.

ב- פש"ר (מרכז) 57507-11-15 {ד' ב' נ' ה', תק-מח 2016(3), 38276 (2016)} נדונה בקשת החייב לקציבת מזונות בתם הקטינה שלו ושל המשיבה, כבת שנה ועשרה חודשים.

ביום 13.07.16 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בו נדרש החייב לשלם סך של 1,100 ש"ח למזונות בתו הקטינה ובנוסף לשלם סך של 1,200 ש"ח עבור מדור ואחזקת המדור וכן מחצית הוצאות החינוך של הקטינה {בקיזוז כספים שמקבלת האם כאם יחידנית, כנגד הצגת קבלות} ומחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה.

החייב עובד כמוכר ומשתכר סך של כ- 5,500 ש"ח נטו לחודש וכן מקבל סיוע בסכומים משתנים מבני משפחתו. החייב נדרש לשלם לקופת פשיטת הרגל סכום חודשי בהיקף של 600 ש"ח.

כמו-כן, לטענת החייב, הוא נדרש לשכירת דירה. החייב לא צירף עותק מחוזה השכירות ופירוט אודות דמי השכירות המשולמים על ידו.

בבקשתו המקורית ביקש החייב להעמיד את חיובו ביחס לקטינה על-סך של 1,200 ש"ח, אולם נוכח תגובת המנהל המיוחד, ביקש להעמידו על-סך כולל של 1,600 ש"ח הכוללים בחובם מדור, חינוך וכיוצא בזה.

מהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה עולה כי המשיבה עובדת כמורה ליוגה ומשתכרת סך של כ- 4,100 ש"ח לחודש. בנוסף משכירה המשיבה יחידת דיור ומקבלת תמורתה סך של 2,300 ש"ח לחודש. עם המשיבה מתגורר גם בנה מנישואין קודמים, בן כ- 12 שנים, אשר בגינו משולמים למשיבה מזונות בסך של 2,000 ש"ח לחודש.

המשיבה מבקשת להעמיד את סכום המזונות שייקצב על-הסך שנקבע בבית-המשפט לענייני משפחה.

המנהל המיוחד סבר, כי יש להעמיד את חיובו של החייב במזונות בתו הקטינה על-סך של 1,600 ש"ח לחודש. בית-המשפט קצב את חיובו של החייב במזונות בתו הקטינה בשיעור של 1,600 ש"ח לחודש.

ב- פש"ר (מרכז) 47931-02-16 {א' ט' נ' ה', תק-מח 2016(3), 32886 (2016)} נדונה בקשת חייב לקציבת מזונות עבור שתי בנותיו הקטינות.

בבקשתו טען החייב, כי על-פי הסכם הגירושין שנחתם בינו לבין המשיבה, ואשר לו ניתן תוקף של פסק-דין על-ידי בית-הדין הרבני, עליו לשאת במזונות הקטינות בסך של 3,000 ש"ח לחודש, בתוספת מחצית הוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות.

בית-המשפט אימץ את המלצת המנהל המיוחדת ופסק לטובת הקטינות מזונות בסך 2,000 ש"ח.

ב- פש"ר (מרכז) 30227-05-13 {י' ג' נ' ג' א', תק-מח 2016(3), 33607 (2016)} נדונה בקשת המבקשת לקציבת מזונות שתי בנותיהן הקטינות שלה ושל החייב, האחת כבת 11 והשניה כבת 9.

בית-המשפט לענייני משפחה השית על החייב לשלם לשלם סך של 2,800 ש"ח למזונות בנותיו {1,400 ש"ח לכל קטינה}, וכן לשאת במחצית הוצאות בריאות חריגות והוצאות שיעורי עזר והוראה מתקנת.

בית-משפט של פשיטת רגל קצב את חיובו של החייב במזונות בנותיו בשיעור של 2,200 ש"ח לחודש {דהיינו סך של 1,100 ש"ח לכל קטינה}.

ב- פש"ר (מרכז) 28578-02-16 {ד' ת' נ' נ' ד', תק-מח 2016(3), 29594 (2016)} נדונה בקשת המבקשת לקציבת מזונות בתם הקטינה שלה ושל החייב, ילידת שנת 2008.

בית-המשפט לענייני משפחה בפסק-דינו השית על החייב לשלם סך של 2,300 ש"ח למזונות בתו, וכן להשתתף במחצית הוצאות כגון צהרון {עד 500 ש"ח}, קייטנה, חוג, תשלומים לגן/בית-ספר והוצאות רפואיות חריגות.

בית-משפט של פשיטת רגל קצב את חיובו של החייב במזונות בתו לתקופה בשיעור של 1,600 ש"ח לחודש.

ב- פש"ר (ב"ש) 854-04-16 {ח' כ' נ' ר' ב' כ', תק-מח 2016(3), 29124 (2016)} נדונה בקשת המבקשת לקציבת מזונות קטינים: יליד שנת 2009, כבן 7; יליד שנת 2011, כבן 5, שניהם בניו של החייב.

בית-המשפט לענייני משפחה פסק לקטינים מזונות זמניים בסך של 3,600 ש"ח לחודש כולל מדור. כמו-כן, נפסק כי על החייב לשלם מחצית מעלות צהרון ביחס לכל קטין.

בית-משפט של פשיטת רגל קצב מזונות הקטינים על-סך כולל של 2,500 ש"ח.

ב- פש"ר (מרכז) 41759-09-15 {ע' ט' נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2016(3), 25399 (2016)} נדונה בקשת המבקשת לקציבת מזונות עבור בתה ילידת שנת 2005.

בית-המשפט לענייני משפחה בפסק-דינו פסק מזונות הקטינה על-סך 1,400 ש"ח לחודש בתוספת הוצאות מדור בסך 750 ש"ח לחודש. בית-משפט של פשיטת רגל קצב את חיובו של החייב במזונות הקטינה על-הסך של 1,050 ש"ח לחודש החל ממועד בו הגישה המבקשת את בקשתה.

ב- פש"ר (מרכז) 61709-12-14 {רוית עידן נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב, תק-מח 2016(1), 43586 (2016)} נדונה בקשה לקציבת מזונות לקטינה בהתאם ועל בסיס מזונות בסך 1,350 ש"ח לחודש, בתוספת 30% מדמי השכירות שהמבקשת משלמת בהתאם להחלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה. בית-משפט של פשיטת רגל סבר, כי יש לקצוב את דמי המזונות לקטינה על-סך של 1,200 ש"ח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל