סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• עילת התובענה
• ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
• מזונות ילדים
• מזונות זמניים
• בקשה לעיון חוזר
• מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
• סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
• סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
• סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
• מקור החיוב במזונות
• חובת ההוכחה בתביעה למזונות
• מזונות הכרחיים
• מזונות מדין צדקה
• צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
• קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
• ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
• הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
• תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
• פסיקת מזונות במשמורת משותפת
• פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
• עניינים שונים
• פתח דבר
• קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
• מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
• הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
• קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
• הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
• צו הפטר מחוב המזונות
• מזונות מן העזבון - מבוא
• סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
• הזכות למזונות
• גדרי הזכות למזונות
• הוצאות הכשרה למשלח יד
• קביעת המזונות
• בקשה לקביעת המזונות
• דרכי סיפוק המזונות
• גילוי עובדות ושינוי נסיבות
• הרחבת העזבון לצרכי מזונות
• סדר העדיפות בין הזכאים
• עסקאות בזכות למזונות
• סדר עדיפות בין חובות העזבון
• בירורם וסילוקם של חובות
• מועד החלוקה
• נושא החלוקה
• שמירת דיני משפחה
• אפוטרופסות לענייני משפחה
• שיפוט בתי-דין דתיים
• מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
• בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
• פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
• דוגמאות כתבי בי-דין

חובת ההוכחה בתביעה למזונות

1. מבוא
ככלל, בעל דין, הטוען טענה מסויימת החשובה לעמדתו במשפט - בין טענה חיובית ובין שלילית - עליו הראיה. כך למשל, אדם התובע בחזרה סכום כסף שהלווה, עליו להוכיח את מתן ההלוואה.

העיקרון הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה מהותית לגרסתו במשפט, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי.

אין כל הצדקה לכך שבית-המשפט יחוייב לעסוק בהשערות, בהנחות ובניחושים כשמדובר על תביעה כספית אשר אותה חייבים להוכיח כיאות ותביעת מזונות אינה שונה מבחינה זו מכל תביעה אחרת.

חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה שכן, תביעת מזונות כמוה כתבתיעה כספית רגילה ויש להוכיחה בצורה נאותה ומדוייקת {ראה למשל תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק' נ' ואח' נ' מ' נ', תק-מש 2003(1), 249 (2003)}.

חובה על התובע את מזונותיו להוכיח באופן מדוייק ונאות את צרכיו והוצאותיו ולא להניח לבית-המשפט, כאמור לעיל, לעסוק בהשערות, הנחות וניחושים באשר הם. חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את הכנסות החייב במזונות מחד ולגלות בכנות ובתום-לב את הכנסותיו שלו ממקורותיה השונים {תמ"ש (ת"א) 32580/00 ב' ר' ואח' נ' ב' א', תק-מש 2003(1), 73 (2003)}.

לעיתים, במהלך עדותה של האם {בדרך-כלל התובעת} בבית-המשפט נתקלים אנו בטענה כי התובעת {האם} לא שמרה על קבלות ו/או לא רשמה את ההוצאות שפירטה בכתב תביעתה למזונות. טענה זו אינה טענה שכן, ברוב המקרים, יש מספיק זמן לאם להכין את האסמכתאות המתאימות בפרט כאשר עבר זמן רב בין יום הגשת התביעה ליום מתן עדותה של האם בבית-המשפט.

כאשר עסקינן בנתבע שהינו עובד עצמאי הרי שעליו לצרף לכתב הגנתו, במסגרת הרצאת הפרטים את הדו"ח השנתי לשנה שקדמה לשנה בה הוגשה התביעה, מאזן ודו"ח רווח והפסד לחודשים ממועד הגשת התביעה ועד למועד הגשת כתב ההגנה, דו"חות מע"מ ותשלומי מקדמות מס הכנסה - וכל זאת על-מנת לפרוש בפני בית-המשפט את מרבית הנתונים הרשמיים לפחות, בדבר הכנסתו.

היה ותונח בפני בית-המשפט תביעת מזונות לא מבוססות לרבות היעדר אסמכתאות לפריטים הנתבעים, רשאי הוא, לפסוק מזונות לקטין התובע את מזונותיו, על-פי מינימום של "צרכים הכרחיים" אשר לגבי אלה, אין נדרשת הוכחת מדוייקת.

כלומר, כאשר אין בפני בית-המשפט די ראיות על-מנת להגיע לממצא ברור בדבר צרכי התובע, רשאי בית-המשפט לאמוד את סכום המזונות גם על-פי ניסיון חייו, כשופט ביושב בתוך עמו {ראה למשל תמ"ש (ת"א) 71460/99 פלוני (קטין) ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2000(2), 331 (2000); ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לא(3), 29 (1984); תמ"ש (ת"א) 53570/97 פלונית נ' אלמונית, תק-מש 2000(1), 389 (2000); תמ"ש (ת"א) 65830/97 פלונית ואח' נ' פלוני, תק-מש 2000(4), 32 (2000)}.

במקום שלא מובאות ראיות או במקרה של בעייתיות הנעוצה בראיות, פסיקת בתי-המשפט קובע כי צרכיו הכרחיים של קטים שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על-סך של 1,300 ש"ח, ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך {רמ"ש (יר') פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); סכום זה משתנה מעת לעת; למקרים בהם המינימום היה נמוך יותר ראה למשל עמ"ש 38/96 משולם נ' משולם (טרם פורסם); תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק' נ' ואח' נ' מ' נ', תק-מש 2003(1), 249 (2003); בר"ע 1895/02 בן עמי נ' בן עמי (טרם פורסם)}.

ב- תמ"ש (ת"א) 25451/06 {נ' ק' נ' י' ח', תק-מש 2010(1), 396 (2010)} בית-המשפט הכריע על-פי האומדן ובהבהירו כי הראיות שצורפו אינם יכולים לתת תמונה ברורה לגבי ההוצאות. כך למשל, הסכומים שפורטו בכתב התביעה לא נתמכו באסמכתאות כנדרש; התובעים הציגו קבלות שונות על חלק מהפריטים שנתבעו על ידם; חלק מהקבלות שצורפו היו על-שם אנשים אחרים או התייחסו לכתובת אחרת מכתובת המגורים של התובעים.

ב- תמ"ש (יר') 5771/08 {ש' ה' א' נ' ש' י', תק-מש 2009(1), 125 (2009)} קבע בית-המשפט כי התובעת הציגה קבלות חלקיות לגבי סכומים ששילמה אולם אין בהן הוכחה מלאה להוצאות שהוציאה בתקופה הרלבנטית. לפיכך, בית-המשפט ראה לנכון לפסוק על דרך האומדנא בהיות תביעה להחזר הוצאות מסווגת כתביעת מזונות בנוסף לסיווגה כתביעה כספית {ראה גם תמ"ש (חד') 3710/06 ש' ח' נ' ר' נ', תק-מש 2007(2), 28 (2007)}.
ב- תמ"ש (ת"א) 28156-12-13 {ב.נ. נ' א.נ., תק-מש 2015(3), 808 (2015)} קבע בית-המשפט כי בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני בית-המשפט מצביעה על כך שגם אין תמיכה לטענות האישה בחומר הראייתי. האישה צירפה קבלות בתפזורת בלא שיש בהן חלוקה לנושאים בצורה מובחנת בין פריט אחד לאחר. לפיכך, בית-המשפט פסק מזונותיו של כל קטין על-פי הערכה.

נדגיש כי אין צורך בראיות מפורטות כדי להוכיח צרכים בסך של 1,150 ש"ח לילד {ויש גם כאלה שפוסקים 1,250 ש"ח ו- 1,300 ש"ח; ראה גם תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק' נ' ואח' נ' מ' נ', תק-מש 2003(1), 249 (2003); תמ"ש (ת"א) 67760/99 כ' ע' ואח' נ' כ' ג', תק-מש 2002(3), 102 (2002)}. סכום זה אינו כולל את חיובו של האב במדור ילדו כלומר, חלק יחסי משכר הדירה או מהחזרי המשכנתא והגן.

יחד-עם-זאת, הלכה היא וכך מורין כי פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות {ראה לעניין זה ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר, פ"ד לד(4), 499 (1980); בע"מ 2433/04 ג' צ' נ' ד' צ', תק-על 2005(4), 41 (2005)}.

נעיר, כי בשעתו נקבע בפסיקת בתי-המשפט, כי צרכיו ההכרחיים של קטין, שאינם כוללים הוצאות מדור וחינוך עומדים על-סך 1,150 ש"ח והדבר הוא בבחינת ידיעה שיפוטית {בר"ע (ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ., פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.02)}.

חלוף הזמן מאז נקבע הסך האמור ועד הלום, מעמידו כיום על כ- 1,400-1,300 ש"ח לקטין, אך בכפוף להלכת ורד {ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3), 594}, הקובעת כי כשמדובר ביותר מקטין אחד, סכום המזונות אינו נקבע באופן לינארי, כלומר, אין לחשב מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה בגובה צרכיו של ילד אחד {ראה גם עמ"ש 1180-05-14 א' א' נ' מ' א', טרם פורסם 26.03.15)}.

בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ב- עמ"ש 1180-05-14 {א.א. נ' מ.א., פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.15)} מציין בית-המשפט תוך הפניה למאמרו של ד"ר יואב מזא"ה "הדין הדתי של מזונות ילדים, פסיקת בית-המשפט העליון והפרקטיקה בבתי-המשפט: בין מיתוס למציאות", כי הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו, ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים שבו אשר עניינם עומד לדיון {הדברים הנ"ל הובאו ב- תמ"ש (ק"ג) 40995-11-12 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2015(3), 176 (2015)}.

ב- תמ"ש 1724-02-15 {ע' ג' ואח' נ' א' ג', טרם פורסם (10.02.16)} קבע בית-המשפט, כי תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת ובהיעדר הוכחות קביעת הצרכים נתנוה לשיקול-דעת שיפוטי.

עוד נקבע, כי "מזונות סף" כשמם כן הם, מהווים סף מינימאלי ואמת-מידה אך אין בהם לכבול את שיקול-דעתו של בית-המשפט בנסיבות קונקרטיות לפסוק מזונות הגבוהים מסכום זה {ראה גם בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.12.10)} או הנמוכים ממנו {עמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א' א' נ' מ' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.15)}.


2. נטל ההוכחה בפסיקת מזונות זמניים
כפי שראינו לעיל, תובענה למזונות ככל תביעה אזרחית היא וחובה על התובע את מזונותיו לשכנע את בית-המשפט לא רק בעצם זכותו למזונות מהנתבע אלא גם בקיומם של אותה רמת חיים ואתם צרכים להם הוא טוען וכן את עלותם של אלה.

כלל זה יפה גם במזונות זמניים ובפרט כאשר התובע {וכך בדרך-כלל נוהגים כולם} מבקש מבית-המשפט לפסוק לו מזונות זמניים את סכום המזונות הקבוע אותו הוא תובע כסעד סופי {במאמר מוסגר ייאמר כי יש סברה כי הסכום שייפסק כמזונות זמניים ייפסק גם בסיומו של ההליך}.

ואולם, מאחר ושלב של מזונות זמניים הינו שלב ראשוני ובדרך-כלל לא נשמעות בו ראיות, אין לדרוש מן התובע מחד ומן הנתבע מאידך להביא ראיות ברורות ומוצקות, זה לרמת החיים הגבוהה וזה לפגיעה ביכולתו להמשיך ולספק אותה. ראיות ברורות ומוצקות לא, אבל ראיות לכאורה בוודאי {ראה למשל תמ"ש 39002/98 פלונים ואח' נ' פלוני, תק-מש 99(1), 92 (1999)}.

נדגיש כי מאחר ששלב הדיון במזונות זמניים הוא שלב ראשוני וטרם נשמעו בו ראיות, על בית-המשפט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכיו של הקטין, תוך שימת דגש על העובדה, כי מדובר בסעד זמני, המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד {ע"א 324/86 אדר נ' אדר, פ"ד מה(1), 347}.

אם על זהירות בקביעת צרכים של קטין נאמר, קל וחומר בקביעת רמת חיים של אישה שמזונותיה נקבעים לפי מעמדה וכבודה ושיעורם גדול ממזונותיו של קטין {ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3), 559}.

לכן, אם קיימות ראיות לכאורה, שעל-פיהן יכול בית-המשפט, אפילו בשלב של מזונות זמניים לקבוע את רמת החיים של בני הזוג עובר להגשת התובענה, רשאי בית-המשפט לפסוק את המזונות הזמניים לפי רמת החיים שנתגלתה בפניו תוך התחשבות בשיקולים רלבנטיים אחרים כגון יכולתו של הנתבע {הבעל-האב} להמשיך ולספק אותה.

3. דפי חשבון, תדפיסי כרטיס אשראי - אמצעים להוכחת רמת חיים
אחד האמצעים על-פיהם ניתן לקבוע רמת חיים של בעל דין הינו תדפיס פירוט כרטיס האשראי שברשותו. אמצעי נוסף לקביעת רמת חיים של בעל הדין הינו תדפיס חשבון הבנק של בעל דין {תמ"ש (ת"א) 31641/97 פלונית ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2000(3), 280 (2000)}.

כפי שעולה מפרשת עזבון המנוח אד ד' ז"ל {ת"ע (ת"א) 6100/01 עזבון המנוח א' ד' ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח אד ד' ז"ל, תק-מש 2003(2), 53 (2003)} ניתן להבין כי אילו צירפה התובעת פירוט מלא של תדפיסי כרטיס האשראי שברשותה, ניתן היה לבדוק את רמת החיים לה הורגלה התובעת. משלא צירפה תדפיסי כרטיס האשראי - לא ניתן לעמוד את רמת החיים לה הורגלה.

ואולם, ב- בש"א (יר') 53914/99 {פלוני נ' אלמונית ואח', תק-מש 2001(1), 67 (2001)} הגישה המשיבה עם סיכומיה פירוט תשלומים ששולמו על-ידי המבקש מכרטיס אשראי אחר של חשבון משותף עם בת זוגתו. משצירפה המשיבה פירוט תשלומים, ניתן היה לראות כי סל המוצרים שנצרך על-ידי המבקש ובת זוגתו היה רב, ומשכך היה ניתן ללמוד כי המבקש מקיים אורח חיים ברמה גבוהה במיוחד.