הקודקס המקיף לדיני המזונות במדינת ישראל
הפרקים שבספר:
- עילת התובענה
- ערכאת השיפוט - יכולת בחירת הערכאה על-ידי האישה
- מזונות ילדים
- מזונות זמניים
- בקשה לעיון חוזר
- מירוץ הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה - מבוא
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - הכלל
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות הקטינים - החריג
- סמכותו של בית-הדין הרבני להידרש למזונות אישה
- מקור החיוב במזונות
- חובת ההוכחה בתביעה למזונות
- מזונות הכרחיים
- מזונות מדין צדקה
- צרכי האב כשיקול בקביעת מזונות
- קצבת המוסד לביטוח לאומי - הפחתה מסכום המזונות או הוספה
- ביטול דמי מזונות או לחילופין הפחתת דמי מזונות מחמת הטעם כי הקטין מרדן ומסרב לכל קשר שהוא עם אביו
- הסכם בין ההורים בנוגע לקטין כמחייב את הקטין
- תביעה להגדלת/הקטנת מזונות
- פסיקת מזונות במשמורת משותפת
- פריסת פירעון חוב מזונות עבר לשיעורין וחיוב בריבית פיגורים
- עניינים שונים
- פתח דבר
- קביעת שיעור המזונות שעל הבעל לשאת
- מקרים בהם ישללו מן האישה מזונותיה
- הצרכים הנכללים בדמי מזונות אישה
- קציבת מזונותיה של אישה מכוח עקרון תום-הלב
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
- צו הפטר מחוב המזונות
- מזונות מן העזבון - מבוא
- סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
- הזכות למזונות
- גדרי הזכות למזונות
- הוצאות הכשרה למשלח יד
- קביעת המזונות
- בקשה לקביעת המזונות
- דרכי סיפוק המזונות
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות
- סדר העדיפות בין הזכאים
- עסקאות בזכות למזונות
- סדר עדיפות בין חובות העזבון
- בירורם וסילוקם של חובות
- מועד החלוקה
- נושא החלוקה
- שמירת דיני משפחה
- אפוטרופסות לענייני משפחה
- שיפוט בתי-דין דתיים
- מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
- בקשה לפסיקת מזונות זמניים לבעל
- פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
- דוגמאות כתבי בי-דין
פסיקת מזונות (דמי שיקום) לידועה בציבור
כאשר עסקינן בבני זוג יהודים שמעולם לא נישאו - ידועים בציבור - אין חובה על הגבר לשאת במזונות האישה מכוח הדין האישי.חרף זאת, נראה כי התגבשה הלכה לפיה אין מניעה לבסס חיוב של מזונות למי שהיתה ידועה בציבור לאחר הפירוד מכוח הסכם מפורש, ואף הסכם מכללא, אשר תוכנו משתנה בנסיבות העניין {רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2), 213; ע"א 805/82 ורסנו נ' כהן, פ"ד לז(1), 529}.
יחד-עם-זאת, השאלה האם חיי שיתוף בין ידועים בציבור מבססים הסכם מכללא לתשלום מזונות במקרה של פירוד הושארה בצריך עיון {ראה למשל ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית, פ"ד נה(1), 12}.
על השיקולים שראוי לשקול בעת פסיקת מזונות קבועים עמד המלומד שחר ליפשיץ בספרו {הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (2005), עמ' 171}:
"... ההצדקה האמיתית להטלה של חובת מזונות בין ידועים בציבור לאחר פרידתם נעוצה באינטרסים חוץ חוזיים, ובמיוחד בעיקרון ההסתמכות, בצורך בהגנה על צדדים חלשים ובעיקרון השוויון... הייתי מצפה שבית-המשפט יתמקד לא בהסכמים פיקטיביים בין הצדדים, אלא בדפוס היחסים בפועל, במשך היחסים, בתלות הכלכלית שנוצרה, בקיומם של ילדים, בהפסדים ורווחים שנגרמו ליכולת ההשתכרות של בני הזוג עקב הקשר וכדומה...".
במקרים הבודדים שבהם נפסקו בפועל מזונות קבועים לידועים בציבור, הוגבל בדרך-כלל משך המזונות על-ידי בתי-המשפט לתקופה קצרה יחסית {שם, ליפשיץ, לעיל בעמ' 170}.
זאת ועוד. הסכם מפורש לתשלום מזונות בין בני זוג הידועים בציבור אינו בטל בשל תקנת הציבור. דומה כי, לאחר החקיקה הענפה, המעניקה זכויות מסויימות לידועה בציבור כלפי צד שלישי, שוב אין מקום לטעון, כי מה שהמחוקק ראה כתואם את טובת הציבור ביחסים עם צד שלישי יהא נוגד את טובת הציבור ביחסים שבין בני הזוג בינם לבין עצמם {ראה לעניין זה ע"א 563/65 רחל יגר נ' זאב פלביץ, תק-על 1966(3), 1 (1966); ע"א 805/82 זימבול ורסנו נ' יצחק כהן, פ"ד לז(1), 529 (1983)}.
ב- בש"א 2021/07 {ד' ה' נ' א' ג', פטרסם באתר נבו (14.02.08)} נפסקו לידועה בציבור מזונות זמניים {או בשמם האחר מזונות משקמים}.
ב- בש"א (ת"א) 14694/07 {ל' ד' נ' ב' י' ח', פורסם באתר נבו (29.04.08)} סבר בית-המשפט, כי ניתן להחליף את תורת ההסכם מכללא בעיקרון תום-הלב, המשלים חסר בהסכם בין הצדדים, מקום שרצונם הסובייקטיבי של הצדדים לא הובהר.
בית-המשפט פסק מזונות זמניים ומדור בשיעור של 2,750 ש"ח לחודש לתקופה של 24 חודשים או עד לסיום ההליכים, המוקדם מבין השניים.
ב- בש"א (יר') 52616/08 {נ' ג' נ' ד' נ', תק-מש 2008(2), 547 (2008)} נדונה בקשה למזונות זמניים - דמי שיקום שהגישה המבקשת {ידועה בציבור} נגד המשיב.
בית-המשפט דחה את הבקשה בקובעו, כי בידי המבקשת הכנסה של כ- 3,000 ש"ח לחודש.
המבקשת הגישה את בקשתה למעלה משנה ממועד הפירוד, כאשר בתקופה זו נטען כי המשיב לא שילם דבר והאישה לא מצאה להקדים ולפנות לבית-המשפט. מסיבה זו בית-המשפט לא מצא כל דחיפות להעניק למבקשת את הסעד המבוקש, בטרם תידון התביעה לגופו של עניין.
התברר כי המבקשת מכרה את דירת הוריה ורכשה דירה אחרת וזאת בנוסף לדירה נוספת שיש לה בתל-אביב. המבקשת לא גילתה פרטים אלה מיוזמתה לבית-המשפט.
ככל שמדובר במזונות זמניים לאישה וילדים, לגביהם החיוב הוא על-פי דין ואינו שנוי במחלוקת, סוטים מהכלל שאין נעתרים לבקשה לסעד זמני ככל שהסעד הזמני הוא הסעד העיקרי.
במקרה זה, יש מחלוקת לגבי עצם החיוב, ולכן בית-המשפט מצא להחיל את הכלל הרגיל לפיו בית-המשפט לא ימהר להעניק סעד זמני אשר כמוהו כסעד המלא הנדרש בתביעה העיקרית.
לפי כלל זה, על בית-המשפט לנקוט זהירות יתרה בשיקול-הדעת ולהימנע מלהעניק הסעד הזמני, אלא לאחר שישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הסעד טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש.
ההכרעה בזכות הסובסטנטיבית של המבקשת, קרי, בזכאותה למזונות לאחר פירוד הצדדים, היא שאלה כבדת משקל, ועליה להתברר בהליך העיקרי, לאחר שמיעת ראיות.
בנוסף, בית-המשפט לא השתכנע, כי הבקשה עומדת במבחנים הקבועים בפסיקה בעניין מתן סעדים זמניים, קרי, בנסיבות המקרה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, באופן המצדיק העתרות לבקשה או כי יגרם למבקשת נזק בל יתוקן אם לא יינתן הזמני המבוקש.