חוסר אפשרות לביצועה של החלטה

חוסר אפשרות לביצועה של החלטה מהווה את אחת ההגנות לה יכול להיזקק מי שהיפר צו ועומד בסיכון של סנקציה על-פי הפקודה. ב- ע"פ 221/88[190] נדון מקרה חמור שבו המערערים התחייבו בחוזה בכתב למכור למשיבים מגרש, עליו הקימו המשיבים את ביתם ועברו להתגורר בו. במקום להעביר את הזכויות בנכס למשיבים הלכו המערערים ורשמו משכנתאות על הנכס לטובת בנק ואדם פרטי. כבר בחוזה המכר התחייבו המערערים להסיר כל משכנתא או שעבוד הרובצים על הנכס. על יסוד ההתחייבות האמורה ניתן ביום 9.7.87 פסק-דין המצווה על המערערים להסיר את ה"שעבודים והמשכנתאות" הרובצים על הנכס. המערערים לא קיימו את פסק-הדין וביום 5.1.88 הורה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בגדר בקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט שהוגשה לו, שאם תוך שלשה חודשים לא יבצעו המערערים את פסק-הדין יאלץ לאסרם "עד שיתרצו". כשלא ביצעו המערערים את פסק-הדין עד למועד האמור הורה בית-המשפט המחוזי לאסרם. המערערים משיגים על שתי ההחלטות האמורות.

בית-המשפט נאמן להלכות קודמות קבע כי אין מנוס מקבלת ערעורים אלה, וזאת מכוחם המשולב של שני טעמים: הטעם הראשון הוא שהוכח שאין ידם של המערערים משגת לפרוע את המשכנתאות והטעם השני הוא שמשמעות החיוב להסיר את המשכנתאות, בנסיבות המקרה דנן, איננו אלא חיוב בתשלום המשכנתאות לנושים כך שהחיוב לעשות מעשה אינו מהווה בפועל אלא חיוב לשלם כסף שדינו להיות מבוצע בגדר פסק-דין כספי ובדרכי המימוש שלפי חיוב כספי. הממצא שאין ביכולתם של המערערים לפדות את המשכנתאות מבוסס היטב בחומר הראיות וכבר נפסק כי חוסר יכולת לבצע חיוב שבפסק-דין משמש הגנה מפני הליכים של בזיון בית-המשפט; ואם תמצי לומר, הרי המערערים הם שהביאו על עצמם את הצרה על-ידי מעשי התרמית שלהם ולכן הם לא יורשו לטעון שאין הם מסוגלים לפדות את המשכנתאות אף אתה השב לו בשתיים אלה: ראשית, מה התועלת שתצמח ממאסר המערערים כשתוצאת המאסר לא תביא לתשלום החוב? ושנית, וזה הטעם המצטבר השני לקבלת הערעור, שבנסיבות העניין אם כי החיוב לפדות את המשכנתאות הוא פורמלית חיוב לעשות דבר, בפועל הוא הפך, בנסיבות העניין, למעשה לחיוב לשלם סכום כסף, שדינו להיאכף לאחר המרתו לחיוב כספי, בהליכים מתאימים בלשכת ההוצאה לפועל או בהליכי פשיטת רגל. לפיכך, ועל יסוד התשתית העובדתית כפי שהוכחה בשלב הנוכחי, להבדיל מתשתית עובדתית אחרת שתהיה קיימת בזמן כלשהו, יש לקבל את הערעורים, לבטל את החלטותיו של בית-המשפט המחוזי ולדחות את הבקשות שהוגשו לפי פקודת בזיון בית-המשפט.

טענה בדבר חוסר אפשרות ביצוע יכול שתיטען בכל שלב שהוא בין בשלב ערעור ובין בשלב של בקשה לעיכוב ביצועה של החלטה. טענת הגנה זו הינה אפשרית בכל שלב שהוא שכן הינה יורדת לשורשה של ההפרה.[191]

בעניין זה, ביום 12.12.88 נתן בית-המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכמת המשיבים אשר לפיה הוסכם כי הסכום של 200,000$, בו הודה המבקש שהוא חייב, יחולק בין המשיבים בחלקים שווים. בית-המשפט הורה כי התשלום יבוצע לאלתר והבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה. על אותה החלטה ערער המבקש, וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. בניגוד להחלטה האמורה לא שולמו הכספים, והמשיבים פנו לבית-המשפט המחוזי בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט. השופטת קמא קבעה, כי אין היא מהססת מעשיית שימוש בסעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, שכן "פולק הטעה לאורך כל הדרך כשהצדדים שוקלים כיצד לחלק את 200 אלף הדולר בדרך הטובה והיעילה, ומשהגיעו להסכמה התברר שאין הכסף בשליטתו. מאז שניתנה ההחלטה ב- 12.12.88 חלפו כ- 35 יום. לא יופקד הסכום האמור בהחלטה בקופת בית-המשפט תוך 30 יום – יאסר פולק, למחרת היום ה- 30 מהיום...". כנגד החלטה זו הגיש המבקש ערעור. כן ביקש הוא לעכב את ביצוע ההחלטה עד למועד שמיעת הערעור.

נפסק, על-אף מורת רוחו של בית-המשפט, כי בנסיבות העניין, עיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הדיון יהא בו משום מתן "פרס" למי שממרה צו של בית-משפט, ויהא בו, למעשה, משום הענקת מלוא הסעד למבקש. יחד עם זאת שומה על בית-המשפט לבחון אם יש ממש בטענות המבקש, שהרי כלל הוא כי הליכים על-פי פקודת בזיון בית-המשפט לא נועדו להעניש את הממרה, אלא להביא לידי ביצוע פסק-הדין. הטענה היחידה שיש לעיין בה היא הטענה כי אין כיום באפשרותו של המבקש למלא אחר ההחלטה, והלכה היא כי חוסר אפשרות למלא אחר פסק-הדין מהווה הגנה טובה בהליכים על-פי פקודת בזיון בית-משפט. טענה זו מקומה אמנם בשעת הערעור, אך נראה כי ראויה היא להישקל גם בבקשה לעיכוב ביצוע. בתצהיר הנגדי שהגיש המבקש בבית-המשפט המחוזי, לא נטען כלל כי אין באפשרותו לשאת בתשלום בו חוייב ומשום כך לא נתבררו העובדות הצריכות לעניין.

המבקש הוא קבלן במקצועו, והמשיבים טוענים כי הוא בעל נכסים מרובים. לא היה מקום להעלות כאן לראשונה את הטענה בדבר חוסר מקורות כספיים, ואין מקום לעכב את ביצוע פסק-הדין בהתבסס על נימוק זה. בשל סמיכות הזמנים שנוצרה, מן הראוי ליתן למבקש אורכה קצרה נוספת לצורך ביצוע ההחלטה. אשר על-כן, ניתנת בזאת למבקש אורכה נוספת של שבוע ימים מיום המצאת החלטה זו לצורך ביצוע התשלום, והחלטת בית-המשפט המחוזי תעוכב למשך שבוע זה.

על המקרים בהם חוסר יכולת ביצועה של החלטה משמש הגנה בפני הליכי בזיון נמנים אותם מקרים בהם הסרבן מוכיח כי אין באפשרותו כעת לציית לצו, מחמת העובדה שהשליטה על הנכס שבגינו ניתן הצו – איננה בידו עוד או שהוא לבדו אינו יכול לקיים את הצו.

ב- ה"פ (י-ם) 584/96[192] עתר המבקש לצווים שיחייבו את המשיבה להשלים בניית שתי חנויות שרכש ממנה על-פי חוזי-מכר, למסור לו את החזקה בחנויות ולרשום אותן על שמו בלשכת רישום המקרקעין. ביום שנקבע לדין בקדם משפט, המשיבה או מי מטעמה לא התייצבו ובית-המשפט נתן פסק-דין על-פי הבקשה. אולם, לאחר חתימת פסק-הדין, באותו מעמד, ובעוד השופט באולם המשפטים, התייצב מר פוטש, מנהל המשיבה, והודיע לבתי-המשפט כהאי לישנא: "אין נושא לוויכוח. העניין שהוא קנה את החנויות והוא צריך לקבלן ולקבל את החזקה. בעניין הרישום, דיברתי עם עורך-דין. לעניין החנויות, יש בעיה קטנה בעניין".

מה היא ה"בעיה הקטנה" – לא פירש. משום כך, החליט בתי-המשפט לשאיר את פסק-הדין על כנו, גם לנוכח ההודאה בזכויות המבקש על-פי הבקשה. לפי פסק-הדין האמור היה על המשיבה להשלים את בניית החנויות, למסור את החזקה בהן למבקש ולרשום את הזכויות בחנויות על-שם המבקש עד ליום 1.4.97. אולם, חלפו חודשים והמשיבה לא קיימה את שנצטוותה לעשות, או לא קיימה את הצווים במלואם, על-פי פסק-הדין. לפיכך, עתר המבקש לצווים לפי פקודת בזיון בית-המשפט. הבקשה כוונה נגד המשיבה ונגד מנהלה, יוסף פוטש. המשיב, פוטש, ביקש למחוק על הסף את הבקשה לצו לפי פקודת בזיון בית-המשפט נגדו, זאת, מן הטעם שפסק-הדין, כמו הבקשה העיקרית לצווים כאמור, הם נגד התאגיד ולא נגד מנהלו או בעליו או כל אורגן אחר של התאגיד. עוד טוענים המשיבים, כי ביצוע פסק-הדין כלשונו, משמעותו ביצוע עבירה על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בשל כך שאין בידי המשיבה היתר כדין להשלמת בניית החנויות לפי חוזי-המכר וכדרישת המבקש. נפסק כי עולה השאלה, האם אי-ציות הנשען על טענה שהצו פגום – אינו מוצדק, ויש תחילה לציית לצו ורק אחר-כך להשיג עליו? במשפטנו הורחבה האפשרות להצדיק אי-ציות בנסיבות מסויימות, כגון: הגשת ערעור על ההחלטה השיפוטית ובקשת עיכוב ביצוע או הפרה בשגגה, או סיבות אחרות שהלכו והתרחבו בפסקי-דין שונים.

עלינו לשאול, מהי השפעת אי-האפשרות לציית לצו השיפוטי, על הבזיון. נפסק, כי אין להפעיל עונש בגין בזיון – אם הסרבן מראה כי אין באפשרותו כעת לציית לצו, כגון במקרה שהשליטה על הנכס שבגינו ניתן הצו – איננה בידו עוד או שהוא לבדו אינו יכול לקיים את הצו. גישה זו גם נובעת מכך שתכלית הציווי לפי פקודת בזיון בית-המשפט, שעניינו אכיפת הצו השיפוטי – צופה פני עתיד, לאמור הווה מתמשך ועתיד, ואם האובייקט, נשוא הצו השיפוטי, אינו בידי הסרבן או שאין לו שליטה עליו – מה טעם לכפות עליו דבר שאין הוא יכול לבצעו. גישה תרופתית מעשית זו, נוטה, איפוא, להעלים עין מהתנהגות המבזה בעבר ומרכזת את תשומת הלב לשאלת יעילות הסנקציה הכפייתית בהווה ובעתיד הקרוב הנראה לעין. דומה, שמן הראוי לפנות לבית-המשפט "שיעיין מחדש בהחלטתו" לנוכח נסיבות חדשות או בשל כך שביצוע הצו ייצור מצב של אי-חוקיות או חוסר אפשרות לביצוע. זאת, לעומת מצב של בזיון והימנעות מנקיטת פעולה לתיקון המצב שיצר הצו השיפוטי.

בנסיבות דנן, אין מקום לתקוף את פסק-הדין, שניתן לפני יותר משנה, כאשר המשיבים או מי מהם לא נקפו אצבע, בדרך של הליך משפטי, כדי לתקוף את פסק-הדין, והמתינו עד להגשת הבקשה לצו לפי פקודת בזיון בית-המשפט שנקט המבקש.

אם התאגיד (המשיבה) אינו מקיים את הוראות הצו, ואינו משלים את חיוביו על-פי פסק-הדין, אין זאת, כי אם הרוח החיה (פוטש - מנהל התאגיד) אינו עושה זאת, והרי תאגיד אינו יכול לעשות פעולה או להימנע מעשותה אלא באמצעות האורגנים שלו, ולענייננו מנהל התאגיד ובעליו הוא פוטש. זאת וגם זאת: פוטש טען בפני בתי-המשפט והדבר עובר כחוט השני בכל טיעוניו בהליך זה, כי הוא זה שעושה כמיטב יכולתו כדי להביא לקיום הצו, והוא זה שטוען שהצו השיפוטי אינו ניתן לביצוע – אם בשמו הוא ואם בשם התאגיד. הנה כי כן, אם הצו לא בוצע עד כה, הרי זאת משום שפוטש הוא זה שפועל לקיומו או לאי-קיומו. משום כך, נדחית הבקשה לסילוק על-הסף של בקשת המבקש לקבלת צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט.

ההלכה הפסוקה הינה כי הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט צופה פני העתיד ועל-כן אם אין אפשרות לקיים או להמרות את הצו בעתיד – אם משום שבוטל, אם משום שקויים ואם משום שנוצר מצב דברים שאינו מאפשר לקיימו. מכאן שבמקרים כאלה אין להיזקק להליכי בזיון "אזרחיים" על-פי סעיף 6 לפקודה.

ב- ה"פ 386/79, המ' (ת"א) 9255/83[193] נדונה בקשה לכוף על המשיבים בקנס ובמאסר לציית לצווים שונים שיצאו מתחת ידו של בית-המשפט המחוזי לגבי הגשת דו"חות על-ידי המשיבים.

[190] ע"פ 221/88 אלי פנחסי ואח' נ' אורלי חזקי ואח', פ"ד מב(2) 722.
[191] בש"פ 62/89 בנימין פולק נ' שלום יעיש ואח', פ"ד מד(3) 449.
[192] ה"פ (י-ם) 584/96 יצחק כהן נ' פאטאש בע"מ, תק-מח 98(1) 2105.
[193] ה"פ 386/79, המ' (ת"א) 9255/83 נעמי אילון נ' עורך-דין מ' אסטרייכר ואח', פ"מ תשמ"ה (ב) 273.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוסר אפשרות לביצועה של החלטה