botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

דיון והכרעה בהתנגדות (סעיף 106 לחוק)

סעיף 106 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, תוקן בתיקון 101 שנת 2014 קובע כדלקמן:

"106. דיון והכרעה בהתנגדות (תיקונים: התשנ"ה (מס' 4), התש"ס, התשס"ה (מס' 5), התשע"ד (מס' 2))
(א) הוגשה התנגדות:
(1) לתכנית מיתאר מחוזית - רשאית הוועדה המחוזית הנוגעת בדבר להגיש את חוות-דעתה בקשר להתנגדות למועצה הארצית, תוך ארבעים וחמישה ימים מתום המועד להגשת ההתנגדות לפי סעיף 102, אלא-אם-כן קבעה המועצה הארצית מועד אחר;
(2) לתכנית שהפקידה הוועדה המחוזית - רשאית הוועדה המקומית הנוגעת בדבר להגיש את חוות-דעתה בקשר להתנגדות לוועדה המחוזית תוך עשרים ואחד ימים מתום המועד להגשת התנגדויות לפי סעיף 102;
(3) לתכנית בסמכות הוועדה המקומית - רשאי מתכנן המחוז או מי שהוא הסמיך לכך להגיש חוות-דעת לוועדה המקומית בקשר להתנגדות, תוך 21 ימים מתום המועד להגשת התנגדויות.
(ב) מוסד תכנון כאמור בסעיף 105, שאליו הוגשה התנגדות, רשאי לדחותה או לקבלה, כולה או מקצתה, או לשנות את התכנית, ככל המתחייב מקבלת ההתנגדות; היתה קבלת ההתנגדות עלולה, לדעת מוסד התכנון, לפגוע באדם שאף הוא רשאי להגיש התנגדות לתכנית, לא יכריע המוסד בהתנגדות לפני שיתן לאותו אדם הזדמנות להשמיע טענותיו.
(ג) מוסד תכנון שהוגשו אליו התנגדויות זהות במהותן, רשאי להזמין ולשמוע רק מספר מתנגדים מבין מגישי ההתנגדויות, אם לדעתו מייצגים אותם מתנגדים עניין או מקום זהים; כן רשאי מוסד התכנון להחליט כי יימנע משמיעת התנגדות שיש בה חזרה על התנגדות ששמע קודם לכן, שהיא בלתי מנומקת או שהיא נראית על פניה טורדנית או קנטרנית.
(ד) (1) מצא מוסד תכנון כי התנגדות לתכנית או התנגדות להקלה או לשימוש חורג הוגשה שלא בתום-לב והיא טורדנית וקנטרנית, רשאי הוא לחייב את מי שהתנגד, לשלם ליזם התכנית את הוצאות ההליך במוסד התכנון;
(2) מצא מוסד התכנון כי ההתנגדות היתה מוצדקת, רשאי הוא לחייב את היזם בתשלום הוצאות ההליך למתנגד;
(3) (נמחקה)."

סעיף 106ב
ב- עת"מ (יר') 22862-05-11 {דינה ביילין ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים ואח', תק-מח 2013(1), 1344 (2013)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"מכל מקום, התנגדות המוגשת לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה - וכזאת היא התנגדותם של העותרים מיום 01.12.10 - הנה התנגדות משנית, המיועדת למניעת פגיעה בפלוני, שלא הגיש התנגדות לתכנית, כתוצאה מקבלת התנגדות שהגיש אלמוני (בג"צ 524/75 "הריאל" אגודה הדדית לשיכון בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד ל(1), 737, 743-742 (1976); בג"צ 10242/03 מילבלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נח(6), 673, 678-677 (2004))".

סעיף 106(ב) סיפא
על כוונת סעיף 106(ב) סיפא נאמר ב- בג"צ 795/79 המועצה האיזורית גזר נ' המועצה הארצית לתכנון, פ"ד לו(1), 561 (1981)}:

"כוונת ההוראה בסעיף 106 סיפא לחוק היא למנוע שינוי תכנית מופקדת, עקב קבלת התנגדות, באופן העשוי לפגוע ב"מעוניין בקרקע", בלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את השגותיו. אם קיים עדיין ספק שזו הכוונה, הרי הוא נעלם כליל לאור סעיף 115 לחוק הקובע לאמור:
'מי שהתנגדותו לתכנית מפורטת נדחתה וכן מי שהשמיע, לפי סעיף 106, טענה לדחיית התנגדות שנתקבלה, רשאים ברשות... לערור...'
ללמדך, שלפי סעיף 106 ניתנת הזדמנות להשמיע טענה לדחיית התנגדות. כתוב אמנם "התנגדות שנתקבלה", אך הדעת נותנת, שהכוונה היא להתנגדות העשויה או העומדת להתקבל, שהרי אם כבר נתקבלה, יהא זה מאוחר מדיי לטעון נגדה. לשון אחר, המבחן הוא, כלום היה המוזמן רשאי להתנגד מכוח סעיף 100, אילו היתה התכנית מופקדת מלכתחילה עם השינוי הנשקל."

ב- בג"צ 237/88 {מועצה מקומית גבעת שמואל נ' מנכ"ל משרד, פ"ד מב(4), 841 (1989)} נקבע על-ידי בית-המשפט כי על-פי האמור בסעיף 106 לחוק התכנון והבניה, מן הדין היה לברר את עמדת העותרים לפני קבלת ההחלטה בדבר שינויים בתכנית, שמטרתם הסדר התנועה במחלף בשבתות ובחגים.

במקרה דנן, פגם זה בהליך קבלת ההחלטה נרפא, כאשר, עובר לפרסום התכנית המתוקנת, הובאו לפני המשיבה טענות ההתנגדות של תושבי גבעת שמואל הן בכתב והן בעל-פה.

חוק התכנון והבניה מעניק לוועדות התכנון והבניה סמכויות רחבות לתכנון לטובת האוכלוסיה בשטח התכנית, ונציגי כל ההיבטים האלה מוצאים מקומם בוועדה המחוזית דווקא, להבדיל מן הוועדה המקומית שהיא הרשות המקומית.

ב- עת"מ (ת"א-יפו) 6317-12-10 {מדיטראנה יזום ובניה בעמ ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז תל אביב ואח', תק-מח 2013(1), 21460 (2013)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"העותרים הלינו על האיסור שהוטל על איחוד חלקות. הם ביקשו להקים מיזם מלונאי, המשתרע על אלפי מ"ר והוראה זו מסכלת את כוונתם. לטענתם, ההחלטה נגועה בפגם פרוצדוראלי מהותי, כיוון שטרם התקבלה לא פורסמה הודעה לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה. היעדר הפרסום מנע מימוש ראוי של זכות הטיעון.
סעיף 106 עוסק בשינוי עקב קבלת התנגדות ואילו במקרה דנן האיסור על איחוד חלקות לא התקבל לאחר התנגדות. מכאן, לא נראה כי יש לסעיף תחולה. יתרה-מכך, בדיון מיום 14.12.09 נדונה בהרחבה הסוגיה האמורה.
נציגת הוועדה המקומית המליצה ש"כדי לשמר על הפרצלציה ועל הבניה הקיימת... התכנית לא תאשר איחוד חלקות עם בניינים לשימור" (פרו' מיום 14.12.09, עמ' 21).
כידוע, המבנים שעל חלקות העותרים הוגדרו לשימור. לעמדת הוועדה המקומית התייחסה בהרחבה בא כוח העותרים דאז, עו"ד ענת בירן שנימקה את התנגדות העותרים ברצונם להקים מלון גדול: "הדבר השני שהוא חיוני כדי להקים... מלון, זה מתן אפשרות לאחד את כל המגרשים למגרש אחד, כיוון שאנחנו לא יכולים... ואני חושב שלפחות לצורך המטרה הזאת ברור שצריך איחוד חלקות, למרות מה שכתוב בהמלצת הוועדה המקומית... אנחנו מבקשים, לצורך מלון בלבד... אפשרות לאיחוד החלקות, כי אחרת לא נוכל לבצע את הפרוייקט הזה."

הוצאות
סעיף 106 לחוק התכנון והבניה מסמיך את ועדת הערר להטיל ולחייב בהוצאות גם מתנגדים לבקשות להיתר תואמות תכנית {ערר (יר') 1-254/10 מאיר ומיכל אסולין נ' ועדת-המשנה לתכנון ובניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.11)}.

סעיף 106(ד) לחוק התכנון והבניה מקנה למוסדות התכנון סמכות לחייב בהוצאות כאשר ההתנגדות הוגשה שלא בתום-לב והיא טורדנית וקנטרנית, או במקרה ההפוך - כאשר ההתנגדות היתה מוצדקת {ערר (יר') 395/08 ראובן ישראלי נ' ועדת-המשנה לתכנון ולבניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.12.08)}.

בנוסף, כמוסד מעין-שיפוטי, קיימת לוועדת הערר זכות טבועה לפסוק הוצאות {בר"מ 11612/05 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, כפר-סבא, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.06); ערר (חי') 76/08 תיאטרון הצפון מרכז אומנויות הבמה (בית העם) בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה קריות, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.08)}.