botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

דיור חלוף (סעיף 220 לחוק)

סעיף 220 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"220. דיור חלוף
(א) ציווה בית-המשפט לפי פרק זה על הריסת מבנה או תוספת מבנה שנתפשו על-ידי אדם אחר בהסכמת הנשפט או בהסכמת אדם האחראי לפי חוק זה לביצוע העבירה, רשאי בית-המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל ולחיוב בהוצאות המשפט ובסכומים האמורים בסעיף 218, לחייב את הנשפט, על-פי בקשת התופש או הוועדה המקומית, לתת לו דיור חלוף סביר או לשלם לו פיצויים כדי השגת דיור חלוף סביר, הכל כפי שייראה לבית-המשפט, זולת אם הוכיח הנשפט כי התופש תפש את המבנה או את התוספת שלא בתום-לב.
(ב) הוראות סעיף זה באות להוסיף על סמכויותיו של בית-המשפט ועל זכויותי האחרות של התופש לפי כל דין אחר ולא לגרוע מהן.
(ג) בהליכים לפי סעיף זה רשאי בית-המשפט לקבל ראיות אף אם לא היה רשאי לקבלן בהליכים רגילים."

ב- עפ"א (מחוזי ת"א) 80309/01 {מדינת ישראל נ' רוסנו ישי, תק-מח 2002(3), 13210, 13215 (2002)} קבע בית-המשפט:

"סעיף 220 לחוק התכנון והבניה קובע כי ניתן לחייב את הנשפט להעמיד למחזיק דיור חלוף או תשלום פיצויים כדי השגת דיור חלוף הכול כדי לקיים את צו ההריסה...
משמע, השיקול כי אחר תפס חזקה/זכויות במבנה האסור, איננו בהכרח פטור למתן צו הריסה. בוודאי כך בענייננו שנוכח הוראות החוזה ברור כי הקונה היה ער לבעייתיות של "הדירה שרכש", וויתר על כל טענת ברירה שהקנה לו החוק כולל ידיעה על מצבה של "הדירה", ובפרט כאשר לא הוכחה העברת זכויות לצד ג', כאמור."

ב- רע"פ 10308/09 {הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב נ' יוסף ספטון, תק-על 2012(1), 7762 (2012)} קבע בית-המשפט:

"לפי עמדה זו, צו הריסה אפשר שיבוצע גם כשהעבריין אינו גר בנכס, ואף אם יש למצוא דרכים למזער את הפגיעה בצד שלישי - במקרה זה תופס הנכס - אין בכך כדי להוביל לבטלות הצו. זאת, כאמור, נוכח העמדה שתכלית הצו אינה עונשית, אלא תכלית הכרוכה בתיקון פגמים של אי-חוקיות ובנראות תיקון זה - אשר לא יכול להיות חולק כי תכלית ראויה ומוצדקת היא. מכאן נובעת גם המסקנה שאף אם העבריין אינו עוד בעל הנכס - אין בכך כדי למנוע את קיום הצו. ניתן אם-כן לומר שעצם העברתו של הנכס לצד שלישי לבדה - אין בו כדי להוות טעם משכנע שלא להורות על צו הריסה. על-כן, אין די בהעלאת טענה זו כדי למנוע הוצאתו של צו הריסה.
האם בכל זאת יש בהעברת הנכס לצד שלישי כדי להשפיע על הוצאת צו הריסה?
12. במסקנה כי העברת הנכס לצד שלישי אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם משכנע שלא ליתן צו הריסה לא תמה בחינתנו, שכן יתכן שלהשלכות שיש לצו ההריסה על זכויותיו של צד שלישי תהיה השפעה על ההליך המקדים להוצאת צו שכזה או על אופן יישומו של הצו.
13. ניתן לראות בסעיף 220(א) לחוק שהוזכר לעיל דוגמא להשלכה שכזו אשר צפה המחוקק, ואף לפתרון מידתי לפיו במצב בו הנכס תפוס בידי אדם אשר העבריין הסכים לשהייתו בנכס - באחריות העבריין לפצותו או לספק לו דיור חלוף. אף פרשנות הפסיקה לסעיף 212 לחוק, לפיה נדרשת הצדקה הנעוצה בעניין ציבורי חשוב על-מנת להורות על הריסה כאשר האחראי לביצוע הבניה הבלתי-חוקית אינו מתגורר בנכס - מלמדת על התחשבות בצד שלישי ורצון להימנע מפגיעה בו (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר סבא, פ"ד נב(1), 136, 141 (1998); רע"פ 124/01 ניקר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 151, 155 (2002); רויטל, 953)."