botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

שימוש חורג והקלה בתנאים (סעיף 148 לחוק)

סעיף 148 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:
שימוש חורג והקלה בתנאים
(תיקון מס' 43)
תשנ"ה-1995

"148. שימוש חורג והקלה בתנאים (תיקון התשנ"ה)
היתר לשימוש חורג מתכנית יינתן לתקופה מוגבלת מראש; היתר לשימוש חורג מהיתר או הקלה יכולים להינתן לתקופה מוגבלת מראש."

שימוש חורג משקף חריגה מהתכנית החלה על הקרקע, מהאינטרסים התכנוניים העומדים מאחוריה ומהציפיות הסבירות של הציבור ושל התושבים ביחס לשימושים המותרים בשטח.

הסטיה ממגמות התכנון הכרוכה בהיתר לשימוש חורג עלולה לפגוע בתכלית ההגנה על איכות החיים והסביבה, באשר השימוש בו פוגע בגורם הוודאות והיציבות הנדרשים במישור התכנוני.

בשל כל אלה, השימוש באמצעי זה הינו במשורה. שימוש חורג, על-פי מהותו, נועד לשמש פתרון לבעיה מקומית, נקודתית. הוא נועד להוות פתרון זמני ולא להסדיר מצב ארוך טווח. לפיכך, גם נקבע מפורשות בסעיף 148 לחוק התכנון והבניה, כי היתר לשימוש חורג מתכנית יינתן לתקופה מוגבלת מראש.

מתן היתר לשימוש חורג נתון לשיקול-דעתם הרחב של מוסדות התכנון, בכפוף לתנאים הקבועים לכך בחוק התכנון והבניה {עת"מ (ת"א) 14872-07-11 עו"ד דיינה הר-אבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)}.

ברור גם כי כל שימוש חורג שכזה חייב להיות מוגבל בזמן וכי שימוש זה יכול להיות מותנה בתנאים, אשר יבטיחו את איכות חייהם של מי שמתגורר באיזור, ושלוות חייו הופרה עקב השינוי התכנוני הבלתי-צפוי {ערר (צפון) 232/11 רוני פלג נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.12)}.

סעיף 148 לחוק התכנון והבניה קובע מפורשות כי שימוש חורג חייב להיות זמני. אין לנקוט בהליכי שימוש חורג, כאשר הכוונה היא לבצע שימוש קבוע.

קיימים מקרים בהם ניתן לבצע הליך של שימוש חורג, כהקדמה לתכנון המוצע. מקרים אלו הם בעיקר כאשר המדובר בצורך דחוף וחריף המחייב פתרון זמני, בטרם יוסדר ההליך התכנוני, אולם בכל מקרה, אין הדבר בא במקום הליך תכנוני ראוי ומסודר, אשר לאחריו לא יהא עוד צורך בשימוש בקרקע, באופן שאינו הולם את הוראות התכנית החלה {ערר (חי') 296/10 ג'קי שילר נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.12.10)}.

אין לאשר שימוש חורג באופן קבוע, שכן סעיף 148 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 אוסר זאת מפורשות. השימוש החורג נועד להיות זמני, ואין לבצע באמצעותו שינוי ייעוד בקרקע, באופן קבוע.
שימוש חורג, במהותו, נועד לשמש כפתרון זמני, ולא להסדיר מצב ארוך טווח. הדבר עולה אף מהוראתו של סעיף 148 שלפיה "היתר לשימוש חורג מתכנית יינתן לתקופה מוגבלת מראש". שימוש חורג, כלשונו, מהווה חריגה מהתכנית שחלה על הקרקע ומהאינטרסים התכנוניים העומדים מאחוריה, ואינו עולה בקנה אחד עם הצורך לקיים סדר תקין בתכנון ובניה, שהוא חיוני לאיכות החיים והסביבה. לפיכך, מובנת קביעת המחוקק כי שימוש חורג יינתן לתקופה מוגדרת מראש, ולא לטווח בלתי-מוגבל {ע"א 1805/00 מחצבות כינרת (שותפות מוגבלת) נ' משרד התשתיות, פ"ד נו(2), 63 (2001); ערר (חי') 191/09 מיכאל בייטמן נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה קריות, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.09.09)}.

ב- עת"מ (ב"ש) 464/08 {אורן הירדן בע"מ נ' הוועדה לתכנון ובניה מחוז דרום, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.08.09)} נפסק:

"סעיף 148 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע כי "היתר לשימוש חורג מתכנית ינתן לתקופה מוגבלת מראש..." משמע שאת הבקשה לשינוי תב"ע יש להגיש בתקופת השימוש החורג, והנה אין מחלוקת שבקשה זו הוגשה באוגוסט 2005, דהיינו לאחר שכבר פג תוקפו של ההיתר לשימוש חורג, שלא נחתם, אך מאחר וכל הנוגעים בדבר התייחסו להיתר זה כהיתר קיים, אעשה כן גם אני."

ב- עע"מ 4881/08 {אלמוג אילת 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת ואח', תק-על 2010(1), 8961 (2010)} נאמר:

"השימוש החורג, כשמו כן הוא, חורג, הריהו כלי תכנוני חריג כדי לפתור בעיות שאין עליהן מענה בתכנית החלה על האיזור בטרם באה תכנית אחרת, אך בודאי לא תופעה רבת שנים כבמקרה דנא (ע"א 1805/00 מחצבות כינרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה של נצרת עילית, פ"ד נו(2), 63 (2001); ע"א 5927/98 בחוס נ' הוועדה המקומית, פ"ד נז(5), 752 (2003)).
לא בכדי הגביל המחוקק את השימוש החורג הן בהיקפו, במידה שלא יסטה "סטיה ניכרת" מהתכנית (סעיף 151 לחוק), והן במשך השימוש, לזמן מוגבל בלבד (סעיף 148 לחוק; ראו גם התנאים בסעיף 149). כללו של דבר, ראוי שהשימוש החורג ייעשה במשורה, תוך פיקוח והקפדה יתירה על המגבלות שבחוק (ראו בג"צ 389/87 סלומון נ' הוועדה המחוזית, פ"ד מב(4), 30 (1988));
ואכן, הערכאות שלפנים חזרו והדגישו כי שימוש חורג לא יוּתר כדבר שבשגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות אותן פירטה ועדת הערר בהחלטתה. אין שימוש חורג בחינת "כביש עוקף תכנית"; במציאות הישראלית, שאין צורך להכביר עליה מילים, אם לא יהיו הרשויות קפדניות בתחום זה על-פי כוונת המחוקק, קל מאוד להפוך את החריג לכּלל, או לתת לו חיות מתמשכת עוד ועוד.
דבר זה מקל על רשויות וגורמים שונים, אך מה על האינטרס הציבורי כי הליכי תכנון ובניה יהיו בדרך המלך של תכנית ולא - לטווח ארוך בודאי- בדרך הצדדית של שימוש חורג?"